אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שמעון צימר / ראיות לאהבה


התמונה של דן לחמן

שמעון

שמעון צימר / ראיות לאהבה. הוצאת ספרית פועלים

שמעון צימר הוא סופר שמסיבות לא לגמרי ברורות נדחף אל מחוץ לשמות החשובים של הספרות, ולא בצדק. אפשר אולי בכל זאת להבין. כי שמעון צימר אינו כותב כתיבה שווה לכל נפש. ספריו הקודמים היו מורכבים מדי, "כבדים" ולפי עדותו שלו באיזה ראיון שנתן, לא מספיק קומוניקטיביים. כתיבה רגישה מדי לא מגיעה אל קהל הקוראים ונשארת רק בעיניהם של כותבים אחרים. כעת כתב ספר קומוניקטיבי בהחלט. פרס ראש הממשלה שקיבל לא הפך אותו לפופולארי יותר.יכולת הכתיבה המיוחדת של שמעון צימר מתגלה כבר מן המשפטים הראשונים. המקצב המיוחד המזרים משפט לתוך משפט.הספר מתחיל כשיאיר זהבי, עורך דין מתעורר ומפענח לעצמו חלום שחלם. ודרך הפענוח אנו לומדים להכיר את האיש. את יחסו לגופו, הוא היה רוצה להיות רזה יותר, נרקיסי, כמו הפרח, לא בצורה פרוידיאנית. נרקיס מסמל גם תביעה שהגיש בשם תנועת הירוקים, כנראה. התנין סימל את התוקפנות שלו. חמישים ושתיים מעלות החום מסמלות את יום הולדתו המתקרב. ומשם גם הדיסק של קית ג'ארת שאותו יקבל מתנה. ורק הדוור שהוא מכרסם את ידו נשאר לא ברור לרגע, עד שהוא נזכר במכתב שקיבל מיערה. זו שהיה לו רומן אתה, מזמן, לפני עשרים וחמש שנים. כן, היא שלחה לו בפתאום מכתב בתוספת צלום מכתב אהבה ישן שלו. והוא לא בטוח אם היא מתכוונת למשהו יותר מנוסטלגיה.הא נוסע לפגוש אותה בחיפה. היא נראית פתוחה ומבטיחה לו שאיננה מתכוונת לא לסחוט ממנו כסף ולא שום דבר רגשי, אך היא מסרבת להחזיר לו את המכתבים. היא הממונה ואין לו שום זכות משפטית עליהם. הוא חייב להסכים אתה מבחינה חוקית. אך כשהוא מבקש לקרוא את שאר המכתבים מתוך סקרנות היא מתנה לו שתתקיים פגישה עבור כל מכתב. והוא איננו יודע כמה מכתבים כתב.המכתב השני כבר מעורר בו שאלות. מי היה אז. למה כתב לה מכתבי אהבה סוערים כל כך מדיפי ריחות גוף. ובהכרח, מי הוא היום. מה היא רוצה. לאיזה משחק הוא נשאב למרות שהבטיח לעצמו להיות זהיר.הוא נזכר איך היה שבוי באיבה לבורגנות. לכל המהוסס והמהוגן, בהימשכותו לסוטה. והנה הוא עורך דין מצליח ובורגני. נכון הוא עוזר לירוקים וגופים אחרים כאלה אך חייו בורגניים.משבר גיל הארבעים פסח עליו. הוא לעג בזמנו לחבריו שסגרו משרד, קנו יאכטה, תרמיל לקחו את האישה המאהבת או לבד ויצאו לטיול קולוניאליסטי בעולם. אל תוך תוכם, אל קרקעית הנפש שהכסף הרע סימם. מסתגרים להם בסדנאות שתיקה מיטהרים ברחובות הודו וחוזרים סגופים, אכזריים בשלווה הקרה הניבטת מעיניהם.אחרי כל פסקה שכזו אתה שואל את עצמך כקורא אם העלילה חשובה. והרי היא רק סוג של שביל מלים המוליכות לפסקאות שכאלה.כן, הם שוכבים כבר במפגש הראשון ולרגע נדמה לו שהוא זוכר את גופו מאז, אלא שאז קורה דבר מה אחר וכל מה שהיה יכול להיות נעים נגמר רע. רע מאוד.לאטו מתגלה הפן האובססיבי באישיותו. הדרך בה הוא חוזר ומנתח לעצמו כל דבר. טוחן עד דק. ואפילו לא ממש כדי להבין. אלא מפני שזו אישיותו. חלק מאישיותו הפרטית, בניגוד לעורך הדין הציבורי.דבר מה קורה לאיש שהיה מאוזן עד לא מכבר. או שהוא הוזה הזיות ביעותים, ואולי המציאות קורסת. אך כל דבר נעשה מורכב מפחיד במידה. מוזר. ומוזרה ההתייחסות שלו לכל המוזרויות. הסיפור הולך ומשתנה, הופך להיות חלק מעולם חוויות אבסורדי. הדימויים מתעקלים וכך כל הדברים שקורים לזהבי. בנסיעה הארוכה שלו. מבעד לתעלולי הלילה הארוך הזה מבצבצת לה השאלה אם יצליח לחיות יותר מאביו. אביו מת מהתקף לב כשהיה בן חמישים ושתיים. גילו המתקרב של יאיר.מעניינים ביותר הבדלי הכתיבה בין הקטעים הקדחתניים לאלו השקטים. שמעון צימר מצליח לבנות רמות פרוזה שונות. דבר המגלה בו כותב פרוזה משובחת. ער למקצבים ולהתרחשויות.הסיפורים הקטנים הנשזרים בסיפור הגדול יכולים לכאורה להיחשב כריאליים אך ההצטברות והפרשנות האישית מוציאים אותם מכלל הריאליזם. כל מה שקורה עשוי ואולי אפילו קורה לאותו יאיר זהבי אבל המשמעות שהוא נותן לדברים הופכים אותם לדבר אחר לחלוטין. סמלי וכמעט מיתי. ומרגע לרגע אווירת הסיוט הולכת ומרקמת כחשרת עננים שעלו מהאופק.מה שהתחיל עם הבטחה לספר מתח, עבר להבטחה של סיפור רומנטי ושינה שוב את דרכו להיות ספר מסע אל תוך עצמו של גבר בורגני ממוצע. חביב בעל עקרונות המאבד את הציר הפנימי של אישיותו. הוא לא משתגע, לו, הוא רודף אחרי חסר חסר פשר. רוצה למלא ריקנות. וסופו שאחרי הרפתקאות חלקן חיצוניות וחלקן פנימיות שבתוך ראשו הוא מגיע למסקנה שאולי הגיע הזמן להביט החוצה. להפסיק להסתכל רק אל תוכו. שם בחוץ ישנם חיים טובים ומבטיחים. אך אין שום הבטחה שאכן יצליח להביט קצת יותר רחוק מעצמו. במוחו הוא כותב מכתב לכל לקוחותיו:"הנידון: שינוי במצבי הפסיכולוגיברצוני לעדכן אתכם כי לאחרונה איבדתי לחלוטין את מצפוני. אינני מוצא לנכון לגבב במכתב זה את כל תולדות שקיעתי, אבל כדי המחיש את דברי הקודמים אביא שתי דוגמאותהאחת: לאחרונה זיינתי את הבת של החבר הכי טוב שלי. והשנייה: בגדתי באמונו של חבר ילדות שנזקק לעזרתי המשפטית.על פי הבנתי בנפש האדם לא מדובר באירועים בודדים שזכאים למחילה אלא בפריצת סכר שמימיו הרעים והחולים עתידים לפגוע בכל מי שימצא סמוך אלי.לכן יהיה זה נכון למשוך מידי את עניינכם המשפטיים והנמצאים בטיפולי"אצל שלמה ארצי גבר הולך לאבוד דרך מרפסת. אצל שמעון צימר בתוך עצמו. במרדף אחרי חיפוש בעולם פנימי מסוייט ומתפורר. כך בסוף מסע כואב עורך דין הגון ואנושי, מתנדב לעזרת נזקקים הומניסט ובעל עקרונות למי שהתערער לחלוטין. האם חיפש ראיות לאהבה. לא מצא. הוא מצא זיונים ריקים מתוכן.מזמן לא קראתי ספר העוסק בגבר מתמוטט. ברוב הספרים הגיבורים היו נשים. היה מעניין לקרוא שוב פורטרט יוצא דופן על כל עומקו של גבר בנסיגה נפשית. כבר כתבתי שלשמעון צימר יש לא רק עין חדה. עין פנימית. אלא גם יכולת תאור ושפה שאם יתמיד בה יהיה אחד בכותבי הפרוזה הטובים שלנו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן