חיים באר, “לפני המקום" (רומן), ספרייה לעם, הוצאת עם עובד, תל-אביב 2007, 298 עמ'.
 |
|
חיים באר, “לפני המקום" (רומן), ספרייה לעם, הוצאת עם עובד, תל-אביב 2007, 298 עמ'. |
במבט ראשון – זהו ספר על ספרים, מין "ביוגרפיה ליטרריה" גדושת פרטי-פרטים של חיים באר עצמו, המככב בספר זה כאחת הנפשות הפועלות. באר מתַפקד בספרו החדש בדמותו האותנטית של סופר המחפש דרך ומוצָא להשלמת ספרו הבלתי גמור מתוך עקד-טלאי-פתקים שהלך ונצטבר בידו במרוצת השנים. הגיבורים הראשיים בספרו – המחבר, החוקרת הגרמנייה, המשורר "הכנעני" שהיה לפרופסור וינאי סוחר היודאיקה הוותיק – המוזמנים לכהן בוועדת ההיגוי של מכון ההולך ומוקם בכספו של איל-הון, רפאל זוסמן שמו, כולם סובבים סביב עולם הרוח וארון הספרים היהודי, גם כשרגליהם נטועות באדמה.
אפילו דמותו של המצנט זוסמן, מכרישי הנדל"ן והמתעשרים החדשים שעשו את הונם בעסקים חובקי זרועות עולם, נקשרת לעטיפת ספרו החדש של חיים באר, שעליה מתנוסס צילום יד-הזיכרון שהקים הפסל מיכה אולמן בברלין, במקום שבו שרפו הנאצים את הספרים האסורים – צילום המאחד בתוכו את ארבעת יסודות הבריאה: את המרצפות שעל גבי עפר העולם, את השמים הכחולים כמים, המשתקפים בזגוגית השקופה, וכן את הרוח, רוח האדם, הגלומה בספרים. האש, ששרפה בשעתה את הספרים, ומקץ שנים אחדות גם את היהודים שנשלחו אל המשרפות, מרחפת מעל האתר הברלינאי הסמלי הזה – נוכחת ונפקדת כאחת.
השאלות הבלתי נמנעות, העולות למקרא ספרו החדש של חיים באר, הן: כיצד יתורגם ספר כדוגמת "לפני המקום", הגדוש במכמני הספרות העברית והיהודית לדורותיהם והמשובץ בפסוקי חז"ל לרוב, וכיצד יגיע חיבור כה פרטיקולרי אל הקהל הרחב, בארץ ובעולם? מי בכלל יגלה בו עניין, חוץ מקומץ יודעי ח"ן – ספרנים, ארכיברים וחוקרים העושים את ימיהם בד' אמות של רוחניות צרופה, בין ספרים וגווילים, קונטרסים וכתבי-יד? איך יקראוהו ויבינוהו חבריו של המחבר מן השנים האחרונות – סופרים ועיתונאים, אנשי הוצאות הספרים, מדינאים ועסקנים – אנשי מחנה השמאל שזה מכבר התנתקו משורשיהם התרבותיים שבעולם המסורת, שמהם יונק ספרו של באר את חיותו ואת טעמו המיוחד? כיצד יקראוהו ויבינוהו חבריו של המחבר מימים ראשונים, אותם "שיבולים בודדות" שנשארו בעולמה של תורה, וזה מכבר התנתקו מן הספרות העברית העכשווית? האם לא נמצא המחבר, שכתב ספר המתגדר בגבולות התרבות העברית, קירח מכאן ומכאן? היימצא לו קורא בעולם הרחב, שיתבונן בתמונה הנגלית לנגד עיניו בעיני זר לא יבין זאת? אפילו כותרתו הרב-משמעית מאבדת את כל עומקה כשהיא מיתרגמת לכותרת האנגלית "Upon a Certain Place".
אך זהו רושם שטחי בלבד, המתפוגג עד מהרה. במבט שני - זהו הספר האוניברסלי והרחב ביותר שנכתב במקומותינו מזה שנים רבות, תמרור אזהרה שכל בן תרבות באשר הוא ראוי שיכירוֹ ויעמיק להתבונן בו. זהו לאמתו של דבר ספר על מהות החיים ועל היסודות שבראו את העולם – אדמה, רוח, מים ואש – שהם אותם יסודות עצמם המאיימים עליו להכחידו, אם לא תזהה האנושות את נחש הרוע בזמן אמת, ותמצא דרך לרוצץ את ראשו. הספרים המאכלסים את הספר אינם אלא בבואה של האדם היוצר ושל החברה האנושית המשתקפת בהם, כבאותה מעשייה סינית עתיקה על שני אמנים, שאחד קישט בציוריו את כותלי הארמון ורעהו הציב ראי מול הציורים והכפיל את רושמם. הילכך, העולם הוא כחומר ביד היוצר: האש יכולה להצית את ניצוץ היצירה, ויכולה גם לכלות אדם וספר; המים יכולים להיות מקור חיים, ואף יכולים להציף את העולם על יצירותיו, ולהביא כיליון והרס.
זהו ספר רדוף אימה מפני שואה נוספת, המאיימת על המדינה ועל העולם להכחידם. יותר מפעם אחת עולה בספר התהייה שמא אין המדינה אלא אפיזודה חולפת בתולדות עם ישראל, שכל קיומו נשמר במרוצת הדורות באמצעות עבותות של ספרים וגווילים. לאורכו עולה לא אחת השאלה כיצד ממלטים מן המקום המסוכן הזה למקום מבטחים גֶנים של קיום יהודי ושל תרבות יהודית. כדי להבין את מקור הרוע ואת סוד קסמו האפל, מעבירנו הספר לווילה רדופת עבר על גדות אגם ואנזה שליד ברלין, לאותו מקום שבו התכנסו בינואר 1942 ארבעה עשר נציגי אס.אס בכירים, ודנו בתכנית להשמדת יהודי אירופה – הידועה בשם "הפתרון הסופי (Endlösung) של הבעיה היהודית". הייפלא שכיום, שכאיומו השמדה נשמעים מכיוון איראן, מעלה הווילה על גדות אדם וואנזה את רוחות הרפאים של הרייך השלישי, ויוצרת תמונות ראי מהופכות של מוראות העבר? הייפלא שמבין דפי הספר עולה ובוקעת חרדה המבקשת לגונן על דור ההמשך – על הילדים והנכדים ועל ילדי הרוח מפני שואת פתאום?
זהו ספר של panta rhei [ = הכול זורם], שבו מתגלים ללא הרף סודות חדשים, ההופכים את הקערה על פיה, והמלמדים על פניה המרובים והסותרים של רוח האדם. לפנינו אדם דתי שהפך עורו, אך שימר בתוך לבו מוסר כפול סקסיסטיים לגבי מצוות "עשה" ו"לא תעשה"; לפנינו "כנעני" שהפך למהגר במדינות הים, לפנינו צאצא של הולנדית, נוצרייה קלוויניסטית, שאינו מוכן להכיר בוולד הנובט ברחמה של המאהבת שלו, צעירה נוצרייה החוקרת את שירת ישראל על אדמת גרמניה; ואותה צעירה, שנקשרה למאהבה הקשיש בשל הונו המופלג, בזה להונו ולהבטחותיו מרחיקות הלכת כשזה ביקש ממנה להפיל את ולדה.
ברוח התקופה, לפנינו ספר פמיניסטי, העוסק בנשים יוצרות ובנשים דעתניות – למין מרים הנביאה ודבורה הנביאה בימי קדם (מוטיב הדבורה, הנביאה והחרק העמלני התורם את טיפת הדבש העלומה שלו לכוורת, מבריח את הרומן כבריח, מתחילתו ועד לסופו), ועד למשוררת היהודייה אלזה לסקר שילר, פסגת שירת הנשים הגרמנית, ולמשוררת האנגלייה הפופולרית סילביה פלאת'. אך לא רק הנשים היוצרות עומדות במרכזו: יש כאן כאמור אישה הבזה להבטחות חומריות של מאהבה בתנאי שתפיל את ולדה, ובוחרת להיות אם חד-הורית (דרך אגב, האם אישרה האקדמיה ללשון העברית את הברבריזם חסר-ההיגיון הזה, שווה-הערך של המושג האנגלי "single mother"? הילד הגדל בלי אב הריהו ילד "חד-הורי", ומדוע מוענק התואר הזה בטעות לאם המגדלת אותו?). בספרו החדש של חיים באר, בניגוד למוסכמות ולסטראוטיפים המקובלים, האישה היא המשלמת את עלות הארוחה בביסטרו, היא הלוקחת אחריות לגורלה ומגדלת את פרי-בטנה לבדה, ואילו הגבר הוא הנושא את שם שתי נשותיו; ואף זאת: אישתו של "הבעל מחבר" היא הנותנת לו אותה עצה כלכלית נבונה וטובת שכל, המצילה אותו מצרה גדולה.
מוסר כפול מדריך את חייו של זוסמן. מצד אחד, הוא מנהל רומן לוהט בעודו נשוי לאישתו החוקית; מצד שני, הוא אינו מרשה לבתו לשאת ברחמה תינוק שנולד מרומן שניהלה מחוץ לנישואין, בעת שנישואיה האומללים עלו על שרטון. כך מפסיד זוסמן את כל דור העתיד שלו במין קללת מידאס מודרנית. מי שכל חייו הוקדשו לעשיית ממון בממדים אגדיים, נפל קרבן לקללה שנטלה ממנו את כל צאצאיו ויורשיו. בתו מירי – נכדתה של אם המשפחה ההולנדית מריה הנוצרייה – צללה במים רבים וקיפחה את חייה ואת חיי ולדה. בתו מאהובתו הנוצרייה קתרינה זיגל לא תישא את שמה של מירי, בתו המתה, כי אם תיקרא "שולמית" ותישא שמו של סלומון רפופורט, שלא הקשיח את לבו כלפי קתרינה ברגעיה הקשים.
מותה של מירי-מרים במים רבים, נכדתה של מריה הנוצרייה ההולנדית שאף גופתה הושלכה למים, פותח מניפה רחבה של גוונים מן הספרות העברית לדורותיה, למן המקרא וספרות חז"ל ועד ימינו אנו. "nomen omen" אומר הפתגם הלטיני, השם הוא הגורל, ואכן הספרות מאז ומעולם ייחסה לשמו של הגיבור משמעות עמוקה והרת גורל. לא אחת מפגיש אותנו המספר המקראי עם האטימולוגיה של שמות הגיבורים, כדי לבאר לנו את מאפייני דמותם, את מהלך חייהם אפילו כדי לנבא את עתידם. מעניין שדמותה של מרים, למן הסיפור המקראי ועד לגלגוליה המודרניים, מופיעה על-פי-רוב על רקע של מקור מים כלשהו: יאור, או ים או באר. בתחילה מרים המקראית משגיחה על משה ששט בתיבה על היאור (גם שמו של משה נקשר בשדה הסמנטי שעניינו מים, שהרי קודם הוא משוי מן המים, ואחר-כך הוא מושה את עמו ממצרים ומוליכו דרך הים והמדבר לארץ חדשה). אחר-כך מרים שרה את "שירת הים" לאחר הניצחון על המצרים, ובהמשך נזכרת גם "בארה של מרים", שנדדה עם בני ישראל במדבר ובסופו של דבר נקבעה לפי האגדה בכינרת (ואגב, כשביאליק היה נוסע להבריא בעיר המרחצאות מריאנבד הוא היה כותב לידידיו שהוא נוסע לחודש ימים אל "בארה של מרים"). מעניין ומוזר להיווכח שגם השם בגלגולו הנכרי "מארי", "מאריה", "מארינה", מכיל קונוטציות ימיות, ייתכן שמן המילה הלאטינית מארֶה = ים. והנה, מידידתי המשוררת והמתרגמת ש' שפרה, שמעתי ש"מרים" פירושו "אהובת האל ים", או "ברוכת האל ים", והאל הקרוי "ים", יריבו של האל "בעל", הוא אלוהי הים והסערה.
כותבי רומנים בדורות הקודמים הרבו לכתוב על דמויות נשים ולהכתיר את ספריהם בכותרות שנושאות את שם הגיבורה הראשית: "פמלה", "ג'יין אייר", "רֶבֶּקה" ועוד, כי הצטרפות הנשים אל מעגל הקוראים האיצה כידוע את התפתחות הרומן, והנשים, אף שעשו אז כברת דרך עצומה, היו סגורות עדיין בד' אמות, ואהבו עד מאוד לקרוא רומנים רומנטיים על גיבורות שעברו תהפוכות גורל סוערות. גם המחזאי הצרפתי רסין הכתיר את מחזותיו בשמות נשיים: "אסתר", "ברניקה", "פדרה", "עתליה" ועוד, אך לא משום שחובב נשים היה, או פמיניסט טרם זמנו. להפך, רסין הקלסיציסט רצה להפנות זרקור אל הניגוד הדרמטי יצר מול חובה, ובמאבק בין השניים נוח היה לו להראות כי אישה, גם כשהיא מלכה מורמת מעם, תיכנע ליצריה ותשכח את חובותיה כלפי הממלכה ביתר קלות מאשר גיבור גבר, כי נשים נחשבו כידוע עד לדור האחרון כמי ש"דעתן קלה עליהן" – כבריות רפות, שאצלן הרגש גובר על השכל.
בספרות העברית לא היו רומנים שנשאו את שם הגיבורה עד לרומן "שירה" של עגנון, שנכתב אמנם בשנות המלחמה והשואה, אך עגנון לא השלימו מעולם, והספר ראה אור רק לאחר מותו, בשנות השבעים. למעשה, קדם לו הרומן "מרים" של ברדיצ'בסקי שאף הוא כתיבתו לא נשלמה והוא נותר בבחינת "סימפוניה בלתי גמורה". מעניין שדווקא הרומנים הראשונים בספרות העברית שנקראו על-שם גיבורה אישה, לא נשלמו מעולם, ולא אחת היו שירת הברבור של מחבריהם. ביומנו כתב ברדיצ'בסקי את הסקיצה לרומן "מרים", ובסופו – כך אנו למדים – מתאהבת מרים בבעלה של חברתה (יש בכך, כמובן, הפרה איומה ונוראה של הדיבר האחרון, "לא תחמוד אשת רעך" בגירסה מהופכת, נשית). מרים המבוהלת מהפרת הטאבו, מן ההתאהבות האסורה "משליכה את עצמה בדמי חייה לתהומות היאור", כך כתוב במשפט האחרון של תכנית הרומן.
ולמעשה, גם בשירה, גיבורת ספרו של עגנון הנושא את שמה, יש קווים מדמותה של מרים, הנביאה ששרה את שירת הים (לפנינו פירוש אפשרי לשמה הבלתי שגרתי של האחות הירושלמית), ונוגעה בנגע הצרעת. אך חיים באר, חוקר עגנון מובהק בזכות עצמו, דווקא שולח את קוראיו לסיפור גנוז של עגנון בשם "בארה של מרים", שהתפרסם בהמשכים באביב 1909 ב"הפועל הצעיר", ובסצנת הסיום שלו, המתרחשת לחוף הכינרת, נראה חמדת (בן דמות דיוקנו של ש"י עגנון הצעיר) משליך עצמו אל תוך המים, לאחר שדימה בנפשו כי ראה את מרים, אהובתו במשכבר הימים, שוקעת לתוך מצולות האגם. הספר אף מזכיר את מרינקא הנוצרייה, גיבורת סיפורו של ביאליק, שגם שמה נגזר מן השם "מרים", העומדת מאחורי הגדר והתינוק בזרועותיה, כמרים מנצרת, בעוד נוח ואישתו היהודייה מתייחדים בחצר ומתעלמים ממנה ומפרי בטנה.
האם לפנינו רומן מפתח, חרף ההכחשה המתפרסמת בפתחו שרבים מגיבורי הספר "כל קיומם מצטמצם אך ורק בין דפיו של ספר זה, ואין להם ולעלילותיהם חלק ונחלה במציאות וכל קשר בינם לבני אדם ולאירועים אמיתיים מקרי בהחלט"? כן ולא. נראה שחיים באר הכליא בכל דמות מודלים אחדים, וכי העובדה שאחד מכרישי הנדל"ן במקומותינו נקרא "זיסר", אינה חייבת ללמד שהוא בן-דמות-דיוקנו של "זוסמן", כשם שהעובדה שסוכנת הבית של אותה וילה על גדות אגם ואנזה נקראת "קורינה ציגלר" אינה חייבת להופכה לבת-דמות-דיוקנה של "קתרינה זיגל". מה שחשוב בספר כזה הוא העיקרון האנושי האוניברסלי, שלפיו מעל לסבך היחסים שבין ילדים להוריהם מרחפת תמיד עננה של אי-בהירות וכי העושר איננו ערובה לאושר, ומרחיק את האדם מילדיו ומילדי הרוח שלו – עיקרון שעליו בנו היוונים את אגדת מידאס. כאמור, זהו הספר האוניברסלי ורחב-ההגות שנכתב במקומותינו מזה זמן רב, וגם עיסוקו במערכת היחסים שבין ילדים והוריהם נדונה בו ברמה העקרונית, כמתוך ניסיון לבודד בה כללים תאורטיים, כלל אנושיים ועל זמניים. לפנינו ספר על החיים ועל המוות. האדמה יכולה להצמיח מתוכה חיים חדשים ואִבּים רעננים, ובסופו של דבר היא גם מקום רקב וקבר. הבור והבאר שורש נעלם מאחדם יחדיו, ושמו של המחבר חופף עליהם. הוא שאמרנו: "nomen omen".
ומילים אחרונות: לפני שבועות אחדים צללו ערים אחדות בבריטניה, ובהן העיר אוקספורד, עיר הצריחים והספריות, בתוך מים רבים. כל ספרני העיר האוניברסיטאית הוותיקה התגייסו להציל את הספרים העתיקים – לא מאש מלחכת, כי אם מן המים המכַלים את האדם ואת פרי עמלו לא פחות מן האש. לא עברו אלא שבועיים-שלושה, ואותם מקומות עצמם, שהיו שקועים ימים ארוכים בתוך מים עכורים, הפכו שוב למקומות ירוקים ומלבלבים, שעל פניהם פרושים חיוכים של חיים חדשים. מי יתן ונכיר את הבאר בגילוייה היפים והמפרים – כמקור מים חיים – ושאותם כוחות רוע והרס הקמים עליה להעכירה ירוצץ ראשם כראשו של נחש עלי אורח.
|
|
|
בנימין ( 2007-09-04 08:26:56 ) בתגובה לemago |
|
|
לי יש הרגשה שזהו דווקא כן רומן מפתח. אני מכיר את חיים באר, וזה דווקא
מתאים לו לכתוב על אנשים שהוא מכיר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רינה ( 2007-09-04 08:47:19 ) בתגובה לבנימין, ( 2 ) |
|
|
ולעניות דעתי רומן יכול להיות גם רומן מפתח וגם רומן שבו כל דמות מורכבת
מהרבה מודלים מהמציאות. זה לא סותר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מה נסגר בסוף עם ההצפות ?
|
4 |
|
גור ( 2007-09-04 11:10:24 ) בתגובה לemago |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-04 12:05:15 ) בתגובה לגור, ( 4 ) |
|
|
בהחלט. בספרייה במערב אוקספורד "הלכו" כל הספרים שהיו במרתף. גם בספר של
חיים באר יש סיפור על ספרייה בניו-יורק שהתחילה לבעור, ואז הזמינו את
מכבי אש, והם השחיתו "בעזרת" המים יותר ממה שהשחיתה האש.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-09-04 12:45:10 ) בתגובה לעודד, ( 5 ) |
|
|
האש השחיתה את הכל
אם אין אש אז אין מים - אי אפשר להאשים את מכבי האש נכון ?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אריק ( 2007-09-04 15:48:01 ) בתגובה לemago |
|
|
מי זה המשורר הכנעני המכונה בספר "נמרוד נמרוד"? האם זה המשורר איתן-
איתן זיכרונו לברכה? אבל הספר מתאר משורר כנעני שהפך לפרופסור במרכז
אירופה. זה מתאים דווקא למשורר אדמיאל קוסמן, שקיבל מישרה אקדמית
בגרמניה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
כוהל את ( 2007-09-04 20:59:59 ) בתגובה לemago |
|
|
כותבת המאמר הנכבדת - אהבתי כל מלה במאמר! כל הכבוד על הסקירה ועל
העמדה הביקורתית כלפי חיים באר ואגודת הסופרים המזקינים - חבורה של
אנשי עט שמזמן איבדו קשר עם דורות שנולדו ויוולדו בארץ הערירית והארורה
הזו!
במיוחד אהבתי את הקטע הציני להחריד "השאלות הבלתי נמנעות, העולות למקרא
ספרו החדש של חיים באר, הן: כיצד יתורגם ספר כדוגמת "לפני המקום",
הגדוש במכמני הספרות העברית והיהודית לדורותיהם והמשובץ בפסוקי חז"ל
לרוב, וכיצד יגיע חיבור כה פרטיקולרי אל הקהל הרחב, בארץ ובעולם? מי
בכלל יגלה בו עניין(אף אחד!!..), חוץ מקומץ יודעי ח"ן – ספרנים,
ארכיברים וחוקרים העושים את ימיהם בד´ אמות של רוחניות צרופה(ביטוי ענק
במיוחד בעידן המטריאלי..בו רק המלה ´רוח´ מעלה גיחוך והסמקה בקרב
אנשים), בין ספרים וגווילים, קונטרסים וכתבי-יד"
בנוסף "אנשי מחנה השמאל שזה מכבר התנתקו משורשיהם התרבותיים שבעולם
המסורת"
חיים באר - עדיף שיכתוב למגירה - לא אליי ולא אל אנשים כמוני - ואנחנו
הרוב - אנחנו - לא שמאל ולא ימין - ואנחנו מנותקים מהמסורת ולא אכפת
לנו ואנחנו אלו שגדלים בארץ ואלו שמעצבים אותה. הניסיון של סופרים
מזקינים להתלות ב"ספרות" העברית לדורתיה הוא ניסיון עלוב שמבטא את
השאיפה הסודית של מר באר - להיות ק א נ ו נ י.
כל הכבוד שלקחת עמדה כזו כלפיו! כלפי אדם שמנסה להחיות משהו שמת ושלא
קיים אלא במוחם של קובץ סהרוריים, אנשי הזיות שהקימו את המדינה ולא
יזכו לראות במותה, היא מדינת ישראל, בית לאומי לעם היהודי!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חגית ( 2007-09-04 22:52:08 ) בתגובה לכוהל את, ( 8 ) |
|
|
למה????
למה אתה מכנה את הארץ הזאת בשם "הארץ הערירית והארורה הזאת"?
למה אתה מנבא את מותה?
הלוואי שתתבדה!!!!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
כוהל את ( 2007-09-05 14:40:39 ) בתגובה לחגית, ( 9 ) |
|
|
חגית - אני לא מייחל לאץ ארץ חורבן - מדינת ישראל מהיום הראשון שעלתה במחשבה של הנביא המזוקן
(הרצל בשבילך) הייתה מועדת לכישלון - פרי הזיה של מחזאי כושל, שבמקום להמשיך ולהתעסק בענייני
הבמה, הפנה את ידיו אל עבר במה אחרת, הלא היא מה שאנו מכנים עולם, מציאות וכו´.
בכל אופן - באר עצמו מודע ל"סכנות" המרחפות מעל הארץ היקרה שלנו. ראי כמה ציטוטים מראיון שנערך
איתו בעיתון הארץ(השמאלני, המנותק מהמסורת וכו´) -"ככל שאתה הולך ומזדקן יש דברים שיקרים לך,
ושאתה מרגיש שאת הצעירים שמסביבך הם לא מעניינים".
טעותו של הבאר היא בכך שהצעירים הם למעשה העם - אנו מדברים על אנשים בסביבות גיל ה-30 ומטה -
הם הם אותם אנשים שהציונות לא יקרה להם..לא בגלל שהם לא מסכימים איתה, אלא בגלל שכלל לא
הכירו אותה, בגלל שמדינת ישראל, שנחשבת לבית לאומי לעם היהודי, היא בדיוק ל א מה שהיא מתיימרת
להיות - בגלל שצמח כאן עם לא יהודי, בגלל שצמח כאן עם לא ציוני.
"
אני יכול לראות את הישראלי החדש בעוד מאה שנה, ולחוש שהוא יהיה תערובת מאוד מוזרה. יהיו פה
המון עובדים זרים, לא יעזור לאף אחד גם אם ימשיכו לגרש אותם. וילדי העובדים הזרים בדרום תל אביב
מדברים יפה בעברית. גם האתיופים מביאים איתם נופך אחר, שלא לדבר על העלייה הרוסית, שבניגוד
לכל העליות הקודמות לא רוצה להתבולל בתוך הבליל הזה שנוצר פה, ולא משנה אם זה מתוך ניכור,
תחושת אשמה או כעס. הם לא מתביישים לדבר רוסית. "
שוב, באר מבין את המצב, אבל במקום לטפל בצורה מקורית וחדשה הוא שואל לערכה של אותה זקנה
בלה - האידאלוגיה הציונית.
"אין לי שפה משותפת ועם חלקים די גדולים בחברה הישראלית אין לי שפה משותפת. אני מרגיש שחלה
פה תפנית, שאין רצף. יש הרגשה שמשהו ברח לכל מיני כיוונים"
איך איך איך סופר אומר כזה דבר??? איך אדם שמבקש שנשמע אותו, שניקח אותו ברצינות טוען לנתק
(שקיים!) עם החברה הישראלית. איך כזה דבר בכלל ראוי לשם "ספרות ישראלית"?!?
אני רואה סופר מנותק, מזקין, שמטריד אותנו עם הזיותיו השונות בדבר צמחים שלא צמחו. אוי ואבוי לה
לספרות הישראלית שמצמיחה כאלו דברים.
ושוב הנתק, הרצון להיות קאנוני, אקדמאי " ולא תמיד מבין מה כתוב שם. הלוואי שהייתי יכול להיות יותר
אורלי קסטל-בלום. הלוואי שהייתי יותר עכשווי, יותר ´IN´. גם אני הייתי רוצה להיות סטרט-אפיסט עם
בלייזר שבנות ייקרעו עליו. אני לא רוצה להמשיך את עגנון, אבל אני חושב שאי אפשר שלא להמשיך את
עגנון."
אי אפשר שלא להמשיך את עגנון??! באמת?? טעות חמורה! כי דווקא עכשיו שאנו באמת משוחררים מכל
יהדות, ציונות, בקיצור מכל החבלים שקשרו אותנו לעבר פיקטבי, דווקא עכשיו תוכל להיווצר ספרות
אמיתית שצומחת על רקע המציאות הישראלית, ומתוכה. לא כמו מבט הצפרדע של באר.
"עגנון קיים והוא חלק מהנוף ומהמציאות. אפשר להתעצבן עליו ולהגיד שהוא גם מסתיר לך את השמש
אבל הוא כאן".
שוב, שקר מוחלט, עגנון לא קיים אלא בשיעורי ספרות - כך גם ביאליק וברנר ואחד העם(למעשה - כל אלו
לא קיימים אפילו בשיעורי ספרות..). הניסיון הנואש שלו להציג עצמו כהמשך למשהו הוא נסיון עלוב, שלא
מבין ללבה של החברה הישראלית.
בקיצור טרחני - תנו לקיסר אשר לקיסר ולנו תנו התפוח.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ליאת ( 2007-09-05 19:00:17 ) בתגובה לכוהל את, ( 12 ) |
|
|
חבל שאדם כמו "כוהל את" רואה בהקמת המדינה טעות של מחזאי וינאי כושל.
להווי ידוע לך, "כוהל את", הציונות הייתה קמה עם או בלי
הרצל/אחה"/סוקולוב/שינקין/רופין (מחק את המיותר). היא הייתה צורך השעה
ברוסיה מוכת הפרעות והגזרות. מי שלא עלה ארצה, נקלע לגרמניה של ימי
הרייך השלישי, או נסע לאמריקה, ושם ילדיו התבוללו או יתבוללו.
בסוף דברי "כוהל את" נאמר שביאליק לא קיים אלא בשיעורי ספרות, וזאת
הגזמה פראית. ילדים בגן הילדים שרים את שיריו, אימהות שרות אותם לפעוטות
בגינה, להרבה ספרים, לאו דווקא ספרותיים, ניתנות כותרות ביאליקאיות
(כמו "מה זאת אהבה?"), פוליטיקאים מצטטים ממנו בכנסת. הוא חי וקיים בכל
מקום. ואגב, אלתרמן שמשירו "הרוח וכל אחיותיה" לקחת את המשפט האחרון
בדבריך (תוך סירוס המקור), גם הוא חי וקיים, אפילו יותר מאשר לפני
חמישים שנה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יעקב ( 2008-10-02 20:22:17 ) בתגובה לכוהל את, ( 12 ) |
|
|
כוהל את הינו ישראלי לתחושתו בדיוק במידה והוא אנגלי, צרפתי או אמריקאי.
הקשר שלו לשורשי היהדות והציונות אכן חזק כמו הקשר של תייר אמריקאי שמבקר
בארץ לשבוע.
אל דאגה. הכוהלים למינהם יעזבו את הארץ הרבה לפני שהיא תאבד את שארית
הזיקה לעברה (לשיטתם). הם כבר יהיו מזמן בניו יורק או לונדון. משוחררים
מכל יהדות או ציונות. רואים עצמם כאזרחי העולם.
נקוה כוהל יקירי שגם אזרחי המדינה שמסביבך יקבלו את ההגדרה שלך את עצמך,
פן תמצא את עצמך מטביע את יגונך במשקה עתיר כוהל (אמיתי ולא כתרתי משמע).
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יהודה גור ( 2007-09-04 22:56:07 ) בתגובה לכוהל את, ( 8 ) |
|
|
"כוהל את" כתב תגובה אינטליגנטית, אך קוהלתית להחריד. קוהלת נכנס למרה
שחורה כשהיה בערוב יומו, ואילו "כוהל את" נשמע לי אדם לא כ"כ זקן כדי
שינקוט פילוסופיית חיים כה מקאברית של "הבל הבלים". חבל שאדם הופך ציני
ומר נפש בעודו מסוגל לתרום למדינה, ולא לרקוד על הקברים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דפנה ( 2007-09-05 12:39:43 ) בתגובה לכוהל את, ( 8 ) |
|
|
דרך אגב, אם אינך יודע זאת בעצמך, "ק-א-נ-ו-נ-י" זה לא קללה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ח.פ. ( 2007-09-06 08:03:14 ) בתגובה לemago |
|
|
חכם, מדוד וכנה. למי שזה לא נשמע הרבה - שיביא עוד סופר אחד היום שניחן
בשלושת התכונות האלה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רותי ( 2007-09-06 08:59:06 ) בתגובה לemago |
|
|
ייתכן שהמילים "לפני המקום" שבכותרת הספר יש לפרש לא במשמעות הדתית-
המטפורית, אלא במשמעות הפשוטה המילולית: חיים באר חושב שייתכן קיום
יהודי בכל מקום בעולם, וכי היהדות של הספרים היא לפני המקום
הטריטוריאלי, שבו אנו חיים. השמים הם לפני ארץ-ישראל, וענייני הרוח לפני
הקיום הריבוני. העולם ימשיך להזכיר לאנשים תלושים החושבים כמוהו שאין
הוא מעוניין ביהודים בכל מקום בעולם, וכי מי שלא עלה ארצה בזמן ארצה
נשמד בשואה... השורה התחתונה עוד לא נרשמה.העולם גם אינו מעוניין
ביהודים בא"י, אך כאן אנו לפחות יכולים להגן על עצמנו, אם חיילים אמיצים
מהרבנות הצבאית לא יגידו לנו מה לעשות ואיך לעשות.
חיים באר יודע לספר, הולך רכיל לא קטן (כשמו כן הוא: "רכלבסקי"), אבל
הגיגיו רחוקים מלהיות הגיגיו המזהירים של פילוסוף ושל איש רוח דגול.
כפילוסוף אני מעדיפה את אסא כשר. רמת ההגות של חיים באר היא "לא משהו".
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורן ( 2007-09-06 12:17:58 ) בתגובה לרותי, ( 15 ) |
|
|
אני לא יודע מה אתם רוצים מחיים באר. הוא אדם מלא וגדוש, סופר מצוין,
אדם בעל לב רחב וידיעות מופלגות. מגיעים לו צל"שים, ולא הצלפות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה שבבו כתבה את מריה ב1932
|
17 |
|
רפי ג. רעננה ( 2007-09-08 00:06:18 ) בתגובה לemago |
|
|
תיקון נקדני להערה - קדמו ספרים עם שמות נשים לשירה - למשל מריה של
שושנה שבבו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
זיוה שמיר ( 2007-09-08 07:00:12 ) בתגובה לרפי ג. רעננה, ( 17 ) |
|
|
תודה על התיקון בעניין הרומן "מאריה" מאת שושנה שבבו. מעניין להיווכח
שגם רומן זה, שלא זכה לעמוד באור הזרקורים בשל עיסוקו בחיי הנזירות,
נושא זר לספרות העברית של ימי העליות הראשונות, עוסק בדמותה של מרים-
מאריה, כמו הרומן הראשון שכותרתו גיבורה נשית - "מרים" של ברדיצ´בסקי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: חיים באר / לפני המקום - כי מעפר אתה ואל עפר תשוב מאת: זיוה שמיר
|
18 |
|
יוחאי ( 2007-09-08 01:40:32 ) בתגובה לemago |
|
|
קראת את ספריו הקודמים?
האם ידוע לך כי הם תורגמו למספר שפות בהצלחה?
גם הם גדושים פנינים רבות ופסוקים מהמקורות
יש אנשים שתפקידם לתרגם - אולי לך אין כישורים לכך
ממתי ספר נכתב מראש כדי שיהיה ניתן לתרגמו?
מי את שתקבעי מי קהל הקוראים שלו, הן בארץ והן בחול?
ואגב נושא הספר, זהו רומן מעניין ושווה לכל נפש
ניכר כי כלל לא קראת אותו
הוא בנוי כל כך שונה מספריו הקודמים שהאחרון שבהם פורסם
לפני כעשור
דווקא לפני הימים הנוראים את מבצעת משפט סדום
לא קראת את הספר ואת סתם מלכלכת עליו
דעתך ברורה ואיתנה מלכתחילה
הגיעה הזמן שתחליפי מקצוע
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גרשון ( 2007-09-08 09:07:41 ) בתגובה ליוחאי, ( 18 ) |
|
|
למרות ששאלותיך לא מעידות על הבנה בחומר ועל רמת משכל גבוהה במיוחד,
וניסוחן היה מצדיק את מחיקת תגובתך מאתר "אימגו", אגיב על דברי הבלע
שלך, כדי להשכילך:
1. ניכר שלא קראת את הביקורת, כי זוהי ביקורת משבחת, ולא "מלכלכת עליו"
(על ספרו החדש של באר).
2. בשנים האחרונות יש כתריסר סופרים עברים, וחיים באר בתוכם, שאינם
עניים מרודים. להפך, הם מסוגלים להתפרנס מכתיבתם, וזאת משום ש"המכון
לתרגום ספרות עברית" דואג להפצתם בעולם. יש להם קהל קוראים בכל קצות
תבל, ועל כן המאמר מציין את התעוזה של חיים באר: לכתוב רומן שלמעשה אי
אפשר לתרגמו כראוי לשפות זרות.
3. למיטב ידיעתי, פרופ´ זיוה שמיר כתבה את מאמר הביקורת הראשון על חיים
באר, והציבה אותו "על המפה". לעומת זאת, המבקר "הדגול" דן מירון
(שבינתיים התפרסם כמי שהיכה את אישתו), אמר על ספרו הראשון של חיים
באר "נוצות", שאין הוא ראוי למאכל כלב.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תמר ( 2007-09-09 14:54:14 ) בתגובה לemago |
|
|
לזיוה שמיר, תודה על מאמר מלומד ומחכים.
הספר מרהיב לטעמי, מלבד הפרק האחרון, שבו, משום מה, מתחכם באר ומתעקש
ליצור את הקישורים האקטואליים המקומיים, מקובי אוז ועד אשתו בתיה..
בעיני, התוספת הזו נקראת כמו ציטוט לראיון עיתונאי.
אשמח לשמוע דעתך.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
זיוה שמיר ( 2007-09-09 15:19:03 ) בתגובה לתמר, ( 21 ) |
|
|
תודה על תגובתך.
אשר לפרק שנראה כמו טיוטה לריאיון עיתונאי, ייתכן שחיים באר, העוסק בחקר
יצירת ברנר, הושפע מן הפואטיקה שלו, החושפת לעתים את התחבולה, מראה את
הסופר בלבטיו "בזמן אמת", ומערבת קטעי בידיון בקטעי מציאות יום-יומית,
אותנטית ומוכרת. אפשר לאהוב זאת ואפשר לאהוב פחות, אך זוהי פואטיקה
היוצרת רושם של אמת, ללא כחל ושרק.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תמר ( 2007-09-10 13:16:20 ) בתגובה לזיוה שמיר, ( 22 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מאמר מצוין על ספר מצוין
|
24 |
|
רוני ( 2007-09-11 19:42:21 ) בתגובה לemago |
|
|
קניתי, קראתי ונשביתי בקסמו של הספר, תודות למאמר.
תודה שהפניתם אותי לספר המצוין הזה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שולמית ( 2007-09-12 23:58:04 ) בתגובה לרוני, ( 24 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שולמית ( 2007-09-13 00:01:25 ) בתגובה לשולמית, ( 25 ) |
|
|
הדיון בשם מרים ובמים מעניין.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דובי ח ( 2007-09-16 15:30:47 ) בתגובה לemago |
|
|
צודקת זיוה שמיר בכותבה על קהל הקוראים של ספר זה. כפי שבלתי ניתן
לקרוא היום את עגנון או/ו ברנר ולחדור לעומקם של דברים מבלי להכיר את
מקורות ישראל כך גם באר הולך בעקבותיהם. הבעיה אינה של באר אלא של
הציבור היום. של הציבור הקרוע. מצד אחד עולם המנותק מההויה המודרנית
ומהיצירה היהודית החדשה ומצד שני עולם של אנשים בורים ועמי ארצות
במקורות היהודיים.
רק חיבור בין שני העולמות והבנה שהיהדות תחילתה במקרא והמשכה דרך כל
היצירה היהודית עד ימינו יביא לדור של קוראים המסוגלים לחדור ולהבין
לעומקם של דברים שאם לא כך ישארו עגנון, ברנר, באר וכמותם ליודעי ח"ן
בלבד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חנה ( 2007-09-16 16:16:54 ) בתגובה לדובי ח, ( 27 ) |
|
|
תודה לחיים באר על הספר המיוחד והמענין!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה לזיוה שמיר על מאמרה המשכיל
הספר זיכה אותי בשעות של אושר, בשיפור העברית
(נאלצתי לברר מספר מילים במילון) ובשיפור לא מעט מושגים
(אותם ביררתי עם מביני דבר) ואילו מאמרה של זיוה שמיר
עזר לי לראות עוד יותר את עומקו של הספר - אשר בקריאה
ראשונה לא השכלתי לראות לבד.
המענין - שיש שתיקה כללית של המבקרים - מקוה מאוד שזה
ישתנה בימים הקרובים.
לאלו שמוכנים להתאמץ מעט - נכונה לכם חויה מיוחדת ומהנה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דיקלה ( 2007-09-17 22:15:58 ) בתגובה לחנה, ( 28 ) |
|
|
לדעתי, אין רשימות ביקורת על הספר, כי הקריאה בו קשה, מייגעת ומשעממת,
הדמויות לא קורמות עור וגידים, בלשון הכתיבה אין קוהרנטיות ואין ריתמוס
חי. רק השבחים העצמיים של המחבר (כאילו מפי אחרים) מופיעים בתדירות
מפליאה. אהבתי את ספריו הקודמים של באר, והפעם - אף על פי שיש להניח
ש´אפקט ההילה´ יביא לו שבחים צפויים - אבל לדעתי המלך הוא עירום.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני ( 2007-09-19 00:36:49 ) בתגובה לדיקלה, ( 29 ) |
|
|
הספר מעורר מחשבה וגדוש רעיונות מעניינים (בדגש על הקשר המפרה-ממאיר
שבין הספרות והתרבות העברית לזו של הגולה - ועל כך כבר עמדו כאן
בהרחבה). הוא גם מאיר באור מעניין מאוד את באר עצמו - שרגלו האחת נטועה
בהווייה העברית ישראלית והשניה ביהודית. מבחינה זו כל הדמויות בסיפור
הן באר (בנוסח "מדאם בובארי זה אני"). אבל מרוב באר לא נשאר קיום עצמאי
לדמויות, העלילה חלשה וחלק מהסמלים והרמזים מופיעים בגודש מלאכותי
ובוטה (למשל הדבורה שזמזומה מחריש האוזניים מלווה את הספר). נראה כאילו
באר נטל מסה תיאורטית ודחק אותה בכוח לתוך מסגרת של רומן. אהבתי אותו
הרבה יותר בטור "תולעת ספרים" שלו ב"דבר השבוע" מאשר ברומנים שלו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אילן שיינפלד ( 2007-09-18 23:29:20 ) בתגובה לemago |
|
|
סיימתי הערב לקרוא בספרו של חיים באר, ספר נפלא ומיוחד, שעיצובו, עם
קרעי עלילה, פלאשבקים, הטלאה של זמנים, ומשחק מחוכם בין סיפפורי
מעשיות, בדיותיהם של יחידים ואימת ההסטוריה, מייצגים את גורלו של העם
היהודי, ממש כמו גורל ספריו כאן. תענוג צרוף.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: חיים באר / לפני המקום - כי מעפר אתה ואל עפר תשוב מאת: זיוה שמיר
|
32 |
|
יחיאב ( 2007-10-10 23:08:00 ) בתגובה לemago |
|
|
ספר מענג, מחכים, מעורר מחשבות (ואפילו שסבי לא מאשכנז או למצער
מגליציה).
ואני מציע לכל בעל יומרה ספרותית להתרחק מספר זה פן ידיו תרפינה,
ונמצאה ספרייתם של הבוקיניסטים חסרה התחדשות.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורה עשהאל ( 2007-11-16 14:51:35 ) בתגובה ליחיאב, ( 32 ) |
|
|
אני מסכימה לאמירתו הראשונה של יחיאב, הספר אכן מענג, מחכים ומעורר
מחשבות. איני מסכימה לאמירתו השנייה, הרומן "לפני המקום"
מהווה,לדעתי, ´ספר חובה´ לכל כותב בתרבות העברית-הישראלית בימנו.
השם העברי של הספר מופלא ממש שכן ה´מקום´ הינו אחד משמותיו של ´ריבונו
של עולם´ לפניו עושה חיים באר את ´חשבון הנפש,´ הכרוך, המצוי עתה בידי,
שקניתיו בכספי. ספר שאינו חשבון נפש לא ראוי בעיני וברומנים של חיים
באר, בכל אחד ואחד מהם, עושה המחבר את ´חשבון נפשו´ באמנות. הספר,
המורכב והשנון, ראוי לרשימת הביקורת של פרופסור זיוה שמיר, המופיעה
כאן, המהווה פריצת דרך בכתיבת ביקורת ספרותית באינטרנט. המרשתת גדושה
ברשימות רדודות, בשל הנוחיות להעלותן על המרקע. רשימתה המעמיקה והכנה
של פרופסור זיוה שמיר, שמתאפשר לי לעיין בה תוך כדי קריאתי ברומן
המרתק, יוצרת במדור הספרות של אתר אימגו רמת איכות גבוהה, בה כותבת
הביקורת והסופר, מאפשרים לנו צמיחה. היות וטרם סיימתי את קריאת הרומן
אסתפק באמירות אלה ואחזור לקריאתי שאני שואבת ממנה ימים של הנאה
ולמידה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
"לפני המקום" מאת חיים באר
|
34 |
|
אורה עשהאל ( 2007-11-16 15:34:42 ) בתגובה לemago |
|
|
קראתי את רשימתה של פרופסור זיוה שמיר ואת הדיון המלא ב´פורום´. הריני
מסכימה לאמירתו של יחיאב, ש"לפני המקום" מאת חיים באר הינו "ספר מענג,
מחכים, מעורר מחשבות.
איני מסכימה לאמירתו השנייהבה הוא מציע "לכל בעל יומרה ספרותית להתרחק
מספר זה פן ידיו תרפינה". ההפך הוא הנכון, זהו ´ספר חובה´ לכל הכותבים
העבריים.
שם הספר ראוי לו שכן ´מקום´ הוא כינוי לאלהים והסופר עושה בספר את
חשבון הנפש שלו, כפי שנהג לעשות ברומנים הקודמים שכתב. הרומן המרכב
והשנון הזה ראוי לרשימת הביקורת המתחכמת, המאלפת, המעניינת והמעמיקה של
הפרופסור זיוה שמיר שכנותה תורמת לרב שיח שבעקבות הרומן בו אנו דנים.
לתפיסתי, רשימת הביקורת והתגובות שבעקבותיה, שחלקן טרם גילו את
המשמעויות הצפונות ברשימה וברומן, מקדמים את העשייה התרבותית-העברית-
הישראלית במרשתת. הרשת הכלל עולמית, מאפשרת לנו הכנסת רשימות וחומרים
ספרותיים ואחרים בלחיצת כפתור. הדבר פוגם כמובן ברמת התוכן של החומרים
המוכנסים. הרב שיח הנוכחי באתר ´אימגו´ בעקבות הרומן "לפני המקום" של
חיים באר, מהווה פריצת דרך לדיון ערכי מעמיק בנושאים הקיומיים שלנו
כאן, במסגרת הספרות והמציאות שסביבה.
שמחתי לאפשרות, הקיימת בעולם הוירטואלי, לקרוא ולהגיב על רשימת הביקורת
הראשונית והרעננה העוסקת ברומן חדש, עתה אחזור כמובן לרומן, שטרם
סיימתי קריאתו והמעניק לי ימים של הנאה ולמידה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דורון ( 2007-12-08 20:41:35 ) בתגובה לemago |
|
|
הספר של חיים באר ריגש אותי כמו שמעט ספרים הצליחו. אותו אישור שצירופי
המקרים נותנים לחוט הבלתי נראה, מתן תוקף למהלך האירועים בספר, פקד גם
אותי.
הספר, הוא לטעמי, כשמו - ספר על מקום. על מקום, ועל פניו, ועל מה
שלפניו, לפני המקום.
הספר מנוקד במראי מקומות, תרתי משמע, וההקשרים ביניהם ובין תפקידם
בעלילה - גאוני. "בית הספר" אנדרטה לספריה שנכחדה, באותיות של
פרנציסקה ברוך - המייצגת דור של טיפוגרפים יהודים גרמנים גאונים -
שאינם - והספריה הריקה של מיכה אולמן - המעצב הישראלי הגאון; קולוקויום
בוילה שלאגם ואנזה, תחת צילושל הפתרון הסופי, כזירה לאנטישמיות חדשה,
אירופית, היחסה אל מלחמת לבנון, צל מן העבר אל העתיד; הבאר של מרים,
והבאר של חיים; הפסנתר הכחול, והבלו הול שבו מוצאת מרים את מותה. ועוד
ועוד ועוד, בסחרור שאינו יודע רויה, ואף אינו משביע.
זוהי חגיגה אינטלקטואלית, במקורות יהודיים, ביבליופילים ואוניברסלים.
קונצרט וירטואוזי של מעבר בין האני, הספר על ספר, הספר על הסופר,
והסיפור על גיבוריו.
יופי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גוגול ( 2008-01-27 10:32:57 ) בתגובה לדורון, ( 35 ) |
|
|
מי שלא יודע לקרא, ומי שיודע לקרא אך לא
מבין מכיר את מקורות הרוח ביהדות
מי שהשכלתו במעריב או בלאישה
לא יהנה מן הספר.. כמו גם מיצירות רבות אחרות
מה לעשות - עדיין נותרו מדורי ספורט, רכילות
ואפילו דווחים כלכליים..ואפילו תשבץ
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יתיר ( 2008-02-24 20:23:28 ) בתגובה לדורון, ( 35 ) |
|
|
מסכים לכל מילה...מעט הספרים שקשה אחריהם לבחור ספר נוסף ולשקוע בעלילה
מחדש.חיים באר יצר את הנכסף -גם פרוזה מרתקת,וגם דיאלוג אינלקטואליאחד
על אחד עם כל קורא וקורא,ע"פ הידע הכללי שלו ויכולתו לדוג קונוטציות ,
ולצידם מתן צוהר הצצה לעולם הידע ,התחושות והתשוקות הכמוסות שהם נחלת
האספנים...באר האספן חבר לבאר הסופר ובאר המורה ויחדהוציאו שלושתם לאור
מרקחת משובחת.הללויה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הספר-כשם מחברו- באר מים חיים!
|
38 |
|
אביבה אסטרינסקי ( 2008-03-03 21:55:49 ) בתגובה ליתיר, ( 37 ) |
|
|
סיימתי לקרוא בספר ומייד החילותי לקרוא מחדש. שנים לא נראה במקומותינו
ספר שהוא גם מבדר וגם בעל משמעות עמוקה כל כך. למרבה הצער רק מי שלמד
מדעי היהדות יכול להפיק מן הספר את מירב ההנאה. וכיון שישראלים רבים
מעדיפים להתעלם מן המעיינות שמהם שתו הדורות הקודמים, יש סיבה לפסימיזם.
תודה לחיים באר על הספר המופלא ותודה לזיוה שמיר על הניתוח היצירתי שלו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
"רק מי שלמד מדעי היהדות"???
|
39 |
|
דוד שלו ( 2008-05-01 18:06:14 ) בתגובה לאביבה אסטרינסקי, ( 38 ) |
|
|
אביבה אהובתי, (סתם, זה שם הסרט).
העושר הלשוני הטמון בדפי "לפני המקום" אינם מצריכים לימוד אקדמי של
מדעי היהדות.התורה וגל הסתעפויותיה פתוחים (וזמינים) עבור כל אדם.
דווקא הסבריו של באר לכמה מהביטויים (כמו: במקלי ובמעותי) מיותרים,
מרדידים.
וכי יש לך ישראל שאינו מכיר את המשנה המפורשת הזו?
ואם יש - יואילו נא לקרוא את "לאשה".
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ישראל שניאור ( 2008-06-13 03:52:39 ) בתגובה לאביבה אסטרינסקי, ( 38 ) |
|
|
ישנם רבים בעלי ידע ביהדות ואפילו עשיר, אשר לא למדו מדעי היהדות.
לדוגמא תלמידי ישיבות למיניהן.
לדידם אין היהדות בגדר מדע, אלא יותר. ואין כוונתי להשמיע כל קונוטציה
מזלזלת במדע.
יתכן אפילו שהידע הזה, שנרכש בישיבה, הינו אוטנתי יותר.
לדוגמא ניתן להשתמש בחיים באר עצמו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
להביא ילד ללא הסכמת הגבר
|
40 |
|
ישראל שניאור imsen@walla.com ( 2008-06-13 03:26:46 ) בתגובה לemago |
|
|
אין ספק שזהו ספר שווה, קראתיו ונהניתי.
עם זאת יש לי הערה אשר להערכתי לא נתן עליה המחבר (חיים באר) את דעתו.
כזכור מתוארת בספר דמותה שובת הלב של הבחורה הגרמניה. לעומתה מתוארת
דמותו של בעל המאה, הדעתן מצד אחד, אך מי שדעתו זחוחה עליו מאידך, ומי
שעושרו החדש מעבירו על דעתו. זאת בעיקר בשלבי סיום של הקריאה.
מטבע הדברים, נתונה אהדת הקורא, ואפילו יותר מאשר במקצת, אל הנערה
הסימפטית והעניה.
אולם, בל נא נשכח שניצול גבר ע"י אשה להבאת ילד לעולם ללא הסכמתו, ולו
גם ללא כוונה לחייבו בהוצאות כספיות, הינו מעשה בלתי מוסרי מן הדרגה
הירודה ביותר, אשר יש לגנותו בכל גינוי.
לצערי לא הובע בספר הד לתחושה זו שלי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ספרו של חיים באר "לפני המקום" ומאמרה של
|
43 |
|
עידית בנמור ( 2009-03-16 18:15:35 ) בתגובה לemago |
|
|
רק אתמול, זמן רב מדי אחרי הופעת הספר "לפני המקום", סיימתי לקרוא אותו.
מיד חיפשתי מאמרים שיעצימו את החוויה הנדירה שחוויתי. מאמרה של זיוה שמיר
היה הראשון. תודה רבה לך זיוה שמיר על דבריך . המאמר עצמו מעניק לספר
מימד חדש. אין לי ספק שהגדלת לעשות בניתוח זה. אין זה פלא. קראתי מאמרים
נוספים שזיוה שמיר כתבה ואיני מופתעת. דבריה תמיד מאירי עיניים. יישר כוחה!
ועכשיו לליבת התגובה: ספרו של חיים באר הוא חוויה בלתי נשכחת. כל המאמץ
שהושקע בקריאה היה כדאי. כפי שחיים באר עצמו כותב- ההתחלה איטית ונדרשים
זמן ,סבלנות ונחישות לצלול לתוך הבאר שהוא כורה לנו הקוראים. לאחר מכן
אין לתאר את תחושת ההתעלות שספר זה מביא לקוראיו.
קראתי את כל ספרין של חיים באר ומאמרים שונים שכתב בעבר. כמו כן האזנתי
להרצאותיו במשכנות שאננים (באמצעות האתר, שכן אני חיה בארצות הברית). אין
לי ספק שספרו "לפני המקום" הוא המעולה שבכולם. זהו ספר שאין רוצים
לסיימו! זהו ספר שמיד מתחילים לקרוא אותו פעם נוספת, אף על פי
ש"העלילה ידועה. בקריאה השנייה או השלישית אפשר לגלות עוד ועוד אוצרות
שנעלמו מן העיניים בקריאה הראשונה.
אני יודעת שאשאב פנימה אבל בדרך שונה. ברור לי שאגלה מטמונים שלא חשפתי,
מפני שלא על קיומם. חיים באר עוטף אותנו בידע עצום ויוצא אתנו לטיול
בספרות היהודית והעברית לכל דורותיה. מה עוד אפשר לבקש מן הספר?
נכון הדבר, שלא כל אחד יבחר לקרוא ספר מסוג זה. מי שיבחר יהנה, ומי שלא
יבחר יפסיד, והרי אין זה ענייני.
נכון, זה יהיה אולי בלתי אפשרי לתרגם את הספר הנפלא מאת חיים באר . כמי
שמלמדת באוניברסיטה ספרות עברית מתורגמת, אני יודעת שבעצם אי אפשר לתרגם
דברים מורכבים הרבה פחות. כל תרגום הוא פשרה, ומוטב לפעמים שלא לתרגם כלל.
מוטב יהיה אם הוא לא יתורגם, מפני שיעשה עוול נורא ליצירה מופלאה זו.
חיים באר, יישר כוחך ותודה לך מקרב לב על האוצר שהענקת לספרות העברית!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
 |
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
