אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מותה של גיבורה אדומה / ציו סיאו-לונג


התמונה של דן לחמן

מותה של גיבורה אדומה / צ'יו סיאו-לונג. הוצאת ינשוף
מותה של גיבורה אדומה / צ'יו סיאו-לונג. הוצאת ינשוף

יש בי חיבה ישנה לספרות שבאה ממקומות מוכרים פחות. תמיד עולה בי תקווה שאגלה משהו על כתיבה אחרת. על דברים המעסיקים אנשים מתרבות אחרת ממקומות רחוקים ולא מערביים. לכן שמחתי בספר הבלשי הסיני הזה. מה גם שספרות בלשים מתקיימת בעולם הריאליסטי המידי. מרומן סיני שכזה אפשר יהיה אולי ללמוד משהו נוסף על סיפור המתח. אך עשויה להיות גם אבן נגף כי הסופר חי כבר משנת 1989 בארה"ב שם למד ספרות מערבית. הוא מרצה לספרות ומבקר ספרות מערבית. כך שאולי ה"סיניות" נשכחה ממנו במקצת.

הסיפור מתחיל בשיט נהר שמנהל גאו דזה לינג ביחד עם ידידו ליו גו ליאנג. שני חברים שלא התראו יותר מעשרים שנה. הם למדו יחד בתיכון. ליו הלך ללמוד במרכז לניסויים גרעיניים וגאו עבד בשנחאי. בזמן מהפכת התרבות נותק הקשר ביניהם. משנוצר הקשר מחדש לקחו יום חופש כדי לשוט ולחבר קצוות פרומים. הם יוצאים לדוג יחד. "כשעבדתי בצ'ינג האי התגעגעתי מאור לטעם הקרפיון" אומר המדען, ורב החובל מטה את הסירה לתעלה צדדית מהנהר המרכזי. לאחר כחצי שעה אומד ליו, מדען הטילים שיש להם כבר שני קילו דגי קרפיון ובמחיר השוק, יותר ממשכורת שבועית.בהמשך יסביר לו ליו מדוע לא כתב לו זמן כה רב. בזמן מהפכת התרבות הואשם שהוא אינטלקטואל ונכלא לשנה, גם אחרי ששוחרר נחשב ל"שחור" וגאו מבין מדוע כל מכתביו הוחזרו אליו. וכשהם מדברים על חייהם בשנים שחלפו מצטט ליו שורה משיר "העגה שלי לא השתנתה, אבל שערי האפיר" ובדרך חזרה הם מגלים גופת אישה. ליו וגאו נעלמים לזמן מה מהסיפור. את מקומם תופס עכשיו צ'ן צאו. פקד צ'ן הממונה על החקירה. צ'ן צעיר שהתמזל מזלו לא להישלח לחינוך מחדש אצל איכרים עניים. הוא המשיך בלימודיו בעיר. למד אנגלית, ועבד בלשכת המשטרה. כעת שוב שיחק לו מזלו וקיבל דירה. דבר המעורר את קנאת השוטרים הוותיקים שלא זכו בדירה או קידום. הדירה כולה חדרון, פינת בישול קטנטונת וחלל קטן סגור לשירותים ומקלחת. לא היו לו מים חמים, אך על המרפסת היה מקום לכסא פלסטיק קטן, שם גם אחסן את מטרייתו. צ'ן מתרגם ספרי מתח מערביים, בתירוץ של הרחבת מומחיותו המקצועית. אך האמת שתירגם כדי לזכות בהכנסה נוספת. והנה ידידו מבקש ממנו הלוואה לפתיחת מסעדה, והוא בשל נימוס ובשם החברות מלווה לו את החסכונות שנועדו לקנות כמה רהיטים לדירה החדשה. בעיתונים, אומר לו ידידו בעל המסעדה בעתיד, כותבים שאנחנו נכנסים לתקופה חדשה בתולדות סין הסוציאליסטית. כמה מהשמרנים הזקנים רוטנים שסין הופכת לקפיטליסטית, אבל תוויות הן רק תוויות, החשוב הוא שחיי האנשים משתפרים. צ'ן שהזמין אליו כמה חברים לחנוכת הבית והם רוצים לרקוד מעט אחרי האוכל.

בזמן מהפכת התרבות, הותר רק ריקוד מסוג מסוים של פעילות דמוית ריקוד. ריקוד האופי הנאמן שבו אנשים רקעו ברגליהם מול תמונת היושב ראש מאו. אבל היו סיפורים שמאו עצמו המשיך לרקוד, ולא רק לרקוד. הוא המשיך לשלב את רגליו באלה של בת זוגו גם אחרי הנשפים. צ'ן למד באוניברסיטה לתואר שני בספרות אנגלית והוצעה לו כבר משרה כדיפלומט, אלא שחקירה בהיסטוריה המשפחתית שלו גילתה שדוד אחד שלו הוצא להורג בשנות החמישים באשמת חתרנות. מבחינה פוליטית אי אפשר היה להעלות על הדעת בעל משפחה שכזאת, גם אם צ'ן לא פגש דוד זה מעולם, יקבל משרה דיפלומטית, וכך הגיע למשטרה. בשנים הראשונות כתב דוחות פוליטיים שאיש לא קרא ותרגם ספרי הדרכה לנוהלי חקירה. אך שפתאום קודם באופן מטאורי כל האחרים קנאו בו והיו לועגים גם לזה שהיה ידוע כמשורר לעתות פנאי. צ'ן איננו הבלש חובב השירה הראשון. למיטב זכרוני הקדים אותו אדם דלגליש, הבלש האנגלי שנולד בעטה של פי.די. ג'ימס שהיה הבלש הראשון שלא פחד להודות שהוא קורא שירה. אך אינני זוכר כבר אם גם כמו צ'ן גם הוא כתב שירה.זה איננו ספר דידקטי על תולדות סין, אלא שבכל עמוד כמעט אפשר לדלות עובדות קטנות. למשל שיש עכשיו חנויות פרטיות לספרים בהן אפשר להשיג בגלוי ספרות זרה ושירה שהייתה אסורה שנים רבות. ועוד עובדות חיים קטנות כאלה המסתברות מתיאור חיי היום יום של הגיבורים. פקד צ'ן הפואטי מרבה לצטט שורות שיר. כל שיר ממשורר אחר ומתקופה אחרת. אני בטוח שלקורא הסיני כל שורה כזאת אומרת הרבה יותר מההתייחסות שלה למצב שבספר. אלא שלא רק צ'ן חובב שירה וכותב שירה. גם חלק גדול מעמיתיו מצטטים שירה בשיחות. האם זה אומר משהו על הקשר של הסיני הממוצע לתרבותו? אינני ידע אך לפחות בספר הזה כולם מחוברים לתרבות שלהם. העתיקה והחדשה יותר. קטע אופייני מתאר שיחת טלפון בין צ'ן לד"ר סיאה שניתח את גופת הקרבן :"סיאה, שאהב שירה סינית קלאסית והיה מודע לכך שצ'ן כותב שירים בסגנון המכונה מודרניסטי אמר, אני יודע מה אתה רוצה, אבל אני לא יכול להבטיח לך שהתיאור שלי יהיה מוחשי כמו יצירה מודרניסטית ויכלול כל פרט אפשרי, בים אם הוא מכוער ובין אם לא... אל תשפוט אותי בחומרה רבה מדי, דוקטור סיאה. שילבתי בשירים שלי נימה מהליריות של לי שאנג ין" וכשהרופא מתאר את האישה הוא אומר עליה היא הייתה יפה כל כך עד שהדגים והאווזים היו צוללים בושה. קשה להאמין שסופר מערבי היה מאפיין את גיבוריו בצורה הזאת. ומה שעשוי להראות לנו מלאכותי כנראה נראה טבעי וזורם לקורא הסיני.כשמזהים את הגופה מסתבר ששמה גואן חונג יינג. שם מהפכני שפירושו גיבורה אדומה. והיא עוטרה בתואר פועלת לאומית מהדרגה הראשונה, למרות שעיסוקה היה ראש מחלקת קוסמטיקה בכל בו הגדול של שנחאי, וכמובן, חברת מפלגה מזה שנים.תוך כדי החקירה מגיע צ'ן לאנשים שונים בדירותיהם. מעניין מאוד לראות את חלוקת הדיור. החל מדירות קטנות של שמונה מטר מרובע לזוג ממעמד נמוך עד דרגש בחדר המשותף לשמונה דרגשים, עם פינת אכסון קטנה לדיירים חסרי מעמד. כך הולכות ומצטברות עובדות חיים תוך כדי חקירת הרצח של עובדת הפרפומריה בכל בו.

לצ'ן יש שידיה עיתונאית. הוא נזכר בפגישתם הראשונה. היא ביקשה לראיין אותו, וכשבאה לקראתו מעדה והוא תפס אותה בין זרועותיו בחברה השמרנית אחרי מצב כזה היה צריך לבוא חושה נישואים "ברגע שאת בזרועות גבר, תמיד תישארי בזרועותיו" הם לא התחתנו. עדיין לא. הם אפילו עוד לא הפכו לזוג. הלכות החיזור, צורת השיחה השונה. כל דבר מגלה טפח מצורת חיים כל כך שונה. הם יושבים לשתות קפה על שפת הנהר. עד כאן דבר שעושים כל הזוגות בעולם. הם שותקים. ספינה עוברת על פני הנהר:"סירת מגורים משפחתית, בני הזוג עובדים מתחת לסיפון, וגם מתגוררים שם. הוא אמר מפרש קרוע נשוי למשוט שבור" היא עונה. היא מאכילה אותו ענבים שהיא מקלפת בשבילו. צ'ן החוקר את עברה של הנרצחת מגלה שהיה לה רומן קצר בצעירותה. בספר מערבי זו הייתה עובדה שלא היו מתייחסים אליה, אלא שבסין של אותן ימים מתגלה שהיא דווחה לסניף המפלגה שיצרה קשר עם הצעיר. נערכה חקירת רקע ונאמר לה לעזוב את הצעיר מכיוון שדודו הוצא להורג בעבר הרחוק. קשר אתו ימנע את קידומה. היא מנתקת את הקשר. מעבר לכל תיאורי החיים בסין צריך לזכור שזה ספר בלשי וככזה הוא ספר מעניין מאוד. מעניין גם בגלל דרך החשיבה השונה של הבלש צ'ן, ולמעשה של כל האנשים סביבו. וכמו שמסתבר, אין דבר שאין לו משמעות נוספת. וכל דבר נתון לשיפוט המפלגה או טובת המפלגה. רצח עשוי להיהפך לבעיה פוליטית. מה גם שגואן העובדת הלאומית מתגלה כבעלת עיסוקים נסתרים בשעותיה הפנויות. הכל פוליטי. כספר מתח הספר מהנה מאוד. הוא כתוב בקצב שונה מספרות בלשים מערבית למרות שהסופר יושב כבר שנים באמריקה. ספר לא שגרתי על בלש שובה לב ולא שגרתי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן