 |
|
אילן שיינפלד / מעשה בטבעת. הוצאת כתר. |
למעשה ה"מעשה בטבעת" (כתר, 2007) הוא סיפור שאומר בפרוזה שאין חדש תחת השמש. בסיום הספר חותם הסופר את כל גלגולי העלילה בפסקה אחת שאומרת בשפה עגנונית בשביסית את האמירה הפואטית של הספר. כמו במעשייה או בסיפור העממי מנסה המספרת כנראה, כשקולו של הסופר זועק מגרונה לומר לקורא המזדמן כי אין חידוש רב בסיפור.
"שבי, קראי את סיפור הטבעת, וזכרי: הכל אחד. דור חוזר אחרי רעהו. אנחנו הולכות אחרי אמהותינו. הזמן הוא אותו הזמן, ואין הבדל בין מה שהיה לבין מה שיהיה. אם תרימו אתעיניכן מן הספר הזה תוכלו לראות למולכן לא רק את בואנוס איירס ואת דנציג, אלא את הכליזמרים של שדלץ, נושאים איש את קשתו ואיש את חלילו ואיש את מפוחו, ומנגנים אתאותו ניגון עצוב, ניגונו של כל יהודי, העשוי מבכי של דורות רבים." (שם, עמ' 458)
מעשה בטבעת הוא רומאן הנשען על מאורעות היסטוריים. הסופר והמשורר אילן שיינפלד פורש בפני הקורא מאורעות שהתרחשו לפני מאה ועשרים שנה, הספר מתמקד בהתיישבותם של היהודים במושבות החדשות בדרום אמריקה, ובארגנטינה במיוחד. מבחינה היסטורית הסיפֵּר מתחיל בשנת 1881. הספר מתאר את ניסיונותיהם של היהודים הנרדפים בגולה במזרח אירופה בעת התעוררות הלאומיות. היהודים ניסו לברוח מגורלם רוויי הרדיפות והפוגרומים. יהודים אלה נאחזו בתקווה חדשה בארץ חדשה, ותוך כך נגלית תמונה מכוערת ומכאיבה של ניצול מצוקות היהודים ממזרח אירופה על ידי בני עמם וכתוצאה מכך נרקמה תרמית שהובילה ל"פריחה ושגשוג" של תעשיית פריצות וזנות בעולם החדש.
לא צריך לנדוד עד לבואנוס איירס כדי לחזות בנשים המנוצלות על ידי גברים ולא צריך לסובב את גלגל הזמן כדי להחיות מצוקות של נשים. גם כאן באוויר המזוהם במטרופולין ניתן בוודאי לשמוע קולות של ניצול ושל רדיפת נשים. הייחוד בספרו של אילן שיינפלד הוא התחקותו אחר אחד מן המאורעות ההיסטוריים שהודחקו מתודעתנו כעם. במקביל לעלייה הראשונה ולעלייה השנייה לארץ ישראל, קמו מושבות בדרום אמריקה ובמיוחד בבואנוס איירס כאשר חלק ניכר מפרנסתן של הקהילות היה בפריצות ובהדחה לזנות של בנות שהובאו לשם כך משטחי הגולה במזרח אירופה. הבנות החליפו מצוקה אחת במצוקה אחרת. למעשה הסיפור המרכזי הזה שמתגלגלים בו הטמאים הוא הסיפור המרכזי אשר במקביל לו מוצגת התהוות אקוויוולנטית של קהילות היהודים הכשרים. המתח הזה בין היהדות המקודשת מול היהדות של הטמאים מציג את ערכי היהדות באור אירוני מסוים.
גיבורי הספר הם גיבורים מקבילים, כמו בסיפורי המעשיות יש מעין זוגות של דמויות שיש ביניהם נקודות משיקות, אך מנוגדות ומהופכות. הספר מתאר את העולם היהודי בראשית המאה העשרים כעולם של טובים ורעים, עושקים ונעשקים. הנשים משלמות מחיר כבד בעת המעבר לעולם החדש. הן נמסרות על ידי הוריהן בידי שליחים בלא שאלה יודעים שהן תהפוכנה לזונות. הנערות היהודיות מגיעות גם מבתים יהודיים כשרים, כמו מרים בת הרב. גם ניסיונות להימלט מגורל כמו האם לאה הזונה שמנסה להציל את אסתר בתה מגורל דומה וממלטת אותה לארגנטינה בידי בעל בית זונות. בדרך מוזרה דווקא הנשים מובילות את הנשים לקראת חניכתן כזונות. הן מלכתחילה מכניסות את הבנות למסלול הזנות בתמימות ולא בידיעה. כאילו גורלן של הנשים אינו ניתן ליישור. מול הנשים המובלות לעבדותן נמצאות היהודיות הכשרות שהן סובלות בדרכן. נשים חולות, אשר לפעמים המחלה משותפת להן וגם לנשים הטמאות, מחלת הנפילה. הנשים במשפחות היהודיות התקינות יכולות לחוות סבל בעת שהגבר מגלה העדפה מינית לבני מינו. החזיונות הללו של העדפה מינית לבני אותו מין מתגלות על ידי הנשים. והן לרוב משלימות עם גורלן לאחר שמידת הכעס שוככת הן נשארות עם בעל החולם על אהבה אחרת. בעל הממשיך לחיות חיים כפולים גם אם הם מייסרים בגלוי או בסתר.
למעשה העיצוב הפואטי של אילן שיינפלד בהעמידו גיבורות זונות במרכז הרומאן לצד נשים יהודיות "צדקניות" הוא עיצוב חתרני במידה מסוימת. הסופר משתמש בדמות של המספרת אספרנסה המתוודה בפני הבת פלורה. מעניין שמה של אספרנסה שנולדה לאסתר הוא טעון משמעות התקווה. הוא מתייחס באופן סמוי לתקווה שהתפוגגה באכזריות בעת המעבר לארץ החדשה. התקווה לא הושיעה ולא הצילה את היהודים, אלא העבדות שנכפתה על אסתר בארץ החדשה, מוצאת לעצמה אחיזה דמיונית בהענקתה לבתה את השם אספרנסה, והתקווה לא מתממשת.
אחת הסצנות בספר היא סצנה המציגה באופן בהיר את רצונם של יהודי בואנוס איירס על כל פלגיהם לשמור את מנהגי היהדות. הסרסורים מבקשים להתפלל ביום הכיפורים אך הם מגורשים מבית הכנסת היהודי בשל היותם טמאים. לצורך התפילה הם מקימים בית כנסת משלהם, תחילתו של בית הכנסת הוא במעשה שוד וגזל ובקשת מחילה מן הנגזל. גניבת ספר תורה מחנות תשמישי קדושה. לאחר הבזיזה משאירים פתק בחלון הראווה הפרוץ וגם משלמים עבור הספר הגנוב. וכך צומחת במקביל למפעלי הברון הירש גם הארגון היהודי של הסרסורים "צבי הנדל".
מעניינת האמירה כאן, אלוהים לא מבחין בין הטמאים לבין הישרים.רק האנשים יוצרים הבחנות ביניהם. ועל כך אולי הספר. על ההבחנות ועל ההבדלים שאנו מחפשים לסמן בינינו בני האדם. וההבחנות וההבדלים נוצרים על ידי בני התמותה.
פלורה, הבת של אספרנסה, מצאה דרכה לארץ ישראל וסיימה את תלאות הגולה בהעלותה לארץ ישראל. הפתרון שמציג בסופו של דבר אילן שיינפלד הוא פתרון מגויס במידה מסוימת הוא מעגן את הפתרון כפתרון הומולסבי. הנכדות של שתי המשפחות האורגות את מרכז העלילה . פלורה וגרסיאלה שהטבעת התגלגלה בין משפחותיהן מתייחדות בסופו של דבר בארץ ישראל.
הטבעת היא למעשה החוליה המקשרת בין הדמויות בסיפור. הטבעת היא טבעת בעלת סגולות מיסטיות וכוח ריפוי. הטבעת מצילה ממוות את חולי האפילפסיה והיא המחלה לא פוסחת על אף אחד. היא תוקפת ישרי דרך ותוקפת טמאים, היא תוקפת גברים וגם נשים. הטבעת הוכנה בטקס פולחני. היא הוכנה מעשר פיסות זהב כנגד שבטי ישראלי האבודים כדי לרפא את החולה הראשונה ריינע –חיה. הטבעת הוכנה במשך שבעה ימים.
בפואטיקה של סיפור יש פואטיקה של מעשיה ועל דרך זו הקפדה על מספרים טופולוגיים. הסופר משדל את הקורא לקרוא את הסיפור ולהתחקות אחר מעשי הניסים שעוד עשויים להיוולד מיציקת הטבעת. ואכן הטבעת שהוכנה בידי הצורף זרחיה ברגמן אביו של החתן המיועד שמואל.
הספר שמכיל 460 עמודים הצליח לרתק אותי במיוחד בפרקים הראשונים. ולא התייאשתי גם כאשר הסיפור הפך להיות טרחני. לפעמים הסיפור מעניק תחושה שהעניינים נסחבים יותר מדיי. יותר מדיי אירועים מקבילים ודומים קורים לדמויות. יכול להיות שהטבעת היא בעצם טבעת סמלית. היא בעצם החוליה שמחברת את כל המעגלים, ולא כולם מצליחים לראות אותה. יש מקום מסוים שהיא אינה נראית ושם אומרת אחת הדמויות שצריך להשיב את הטבעת לבעליה כדי שהיא תחזור להראות.
הספר מרתק במיוחד בתחילתו. ייתכן שכאן גם נחתם החוזה בין הקורא לספר והוא נלכד בכישוף שיש בספר ואינו מניח אותו עד לסיום. האמת, כשנתקלתי באחד הקטעים הראשונים של התאהבות הומולסבית וקצת הרגשתי שאילן הסופר הכריח אותי הקוראת להיכנס לתוך העולם שלו ובנה עבורי את העולם שבדרך כלל איני רואה. זהו ניסיון מעניין של סופר שמזדהה לחלוטין עם תת התרבות ההומולסבית וכאן בכתיבתו ניצל את ההזדמנות להכניס אותי לעולמה של תורה...שהיא תורתו . זה היה נראה בעיניי מגויס ואף עורר בי חיוך מסוים, כמו איני יכול להתאפק וגם בכתיבתי אני חייב לשלב את תאוותיי.
אני חושבת שהספר הוא ספר חשוב באופן אישי לסופר והמשורר אילן שיינפלד. הספר ראה אור בהוצאת כתר והוא בעצם מלמד על התקבלותו של הסופר והמשורר . למשורר ולסופר יש הוצאה משלו, הוצאת שופרא, בחריגתו מהוצאה לאור קטנה וחבירתו להוצאה לאור גדולה יש כאן אמירה מאוד חשובה. הכתיבה שלו שלא התרחקה מן המקורות שלה והיא עדיין נשענת על כתיבה הומולסבית קיבלה חיזוק ואישוש מהוצאה לאור שלא ראתה בהומולסביות משהו שולי וזניח.
עריכתה של רונית וייס ברקוביץ היא עריכה מאוד מקורית. איני יודעת אם התחושה שאני קוראת ספר שמיועד לעיבוד קולנועי קשורה לעריכתה של רונית וייס ברקוביץ. כבמאית סרטים יתכן שהעורכת התכוונה שהקורא יחוש בפוטנציאל הקולנועי שיש בעלילה. הספר הזכיר לי הרבה פעמים בקריאתו סרטי קולנוע על זונות שעלו לגדולה. כמו הסרט מולאן רוז'.
יש בספר אף שיר ששרה אותו מרים בבואנוס איירס שמספר את סיפור הטבעת.
אני בכל אופן ממליצה בחום להחתים את אילן שיינפלד על חוזה בהוליווד. הספר בהחלט שווה הסרטה. הוא יכול להיות סגה קולנועית מאוד מרשימה. של מקומות של יבשות ושל אנשים על פני כמאה שנים.
הסיפור על נינה בת הרב
אִם תִּרְצוּ לִבְכּוֹת אָז הַאֲזִינוּ
לַסִּפּוּר שֶׁל נִינָה בַּת הָרַב,
יוֹם אֶחָד בָּא זָר אֲשֶׁר עָנַד לָה
אֶבֶן עֲטוּפָה חִשּׁוּק זָהָב.
הִיא הָלְכָה אַחֲרָיו בְּלֵב וָנֶפֶשׁ,
הֵן הָיְתָה תַּמָּה וּצְעִירָה,
הוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָרֶפֶשׁ
וְנָתַן אוֹתָהּ לִמְכִירָה.
נִינָה, נִינָה, אָן הָלַכְתְּ, עוֹדֵךְ יָלְדָה,
אַתְּ שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ כְּלָל טַעַם גֶּבֶר,
אַתְּ הָפַכְתְּ לְמִין שֵׁדָה.
יוֹם לְיוֹם עָבְדָה הִיא שָׁם בַּפֶּרֶךְ,
וְנִהְיְתָה אִשָּׁה מְפוּרְסָמָה,
כָּל אֶחָד הִכִּיר אוֹתָהּ בַּכֶּרֶךְ,
וְקָרָא לָה 'נִינָה אֲדֻמָּה'.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אוֹתָהּ טַבַּעַת,
אֶת לִבָּהּ מִלְּאָה בְּזַעַם מַר,
בְּסַכִּין הִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַסִּירָה
וְהִטְמִינָה רֹאשׁ מִתַּחַת כַּר.
נִינָה, נִינָה, מַה עָשִׂית, וְאַתְּ יָלְדָה,
אַתְּ שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ כְּלָל טַעַם גֶּבֶר,
אַתְּ הָפַכְתְּ לְמִין שֵׁדָה.
הֵם לָקְחוּ אוֹתָהּ לְבֵית הַסֹּהַר,
עַל יָדֶיהָ שָׂמוּ אֲזִקִּים,
אֲבָל הִיא עָקְרָה אֶת שְׁתֵּי עֵינֶיהָ
שֶׁנִּהְיוּ לִשְׁנֵי חֹרִים רֵיקִים.
וּמֵאָז זוֹהֶרֶת הַטַּבַּעַת
מוּל עֵינֵי זוֹנָה עִוֶּרֶת, בַּת הָרַב,
וּמִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ שׁוּב עוֹלִים לָה
פְּנֵי הַגֶּבֶר שֶׁאוֹתָהּ אָהַב.
נִינָה, נִינָה, מַה עָשִׂית, אִשָּׁה שֵׁדָה,
בְּתוֹךְ שְׁתֵּי עֵינַיִיךְ אַתְּ שׁוֹכֶבֶת,
כְּמוֹ בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר, בּוֹדֵדָה.
השיר נכתב על פי לחן טנגו ביידיש, ונכלל בספרו האחרון של אילן שיינפלד, רב-המכר "מעשה בטבעת."
“
זה הרקע וזו התשתית לכתיבתו של "מעשה בטבעת."
"הספר הזה אינו עוסק רק בפרשת "צבי מגדל," או רק ביחסי אימהות ובנות, אלא בטבעו של זכרון קולקטיבי, בטבעו של זכרון סובייקטיבי, וביחסים ביניהם.
הספר בוחן את האופן שבו אשה אחת זוכרת, או מדמיינת, את זכרונות משפחתה, ועוקב אחר ההתמודדות שלה עם קהילה, המבקשת למחוק אותה ואת תולדותיה מן הזיכרון הקולקטיבי. הספר הזה הוא הכרזה על נצחונה של האשה הזאת, אספרנסה גנץ. איש לא יוכל עוד למחוק אותה ואת זכרה מן הזכרון הקולקטיבי.
בסוף הספר היא אומרת: "נסחפתי אל תוך בור שחור יחד עם מושאי הסיפור הזה, מסתחררת יחד איתם תוך קיבתו הפעורה של עולם, מבלי שניתן יהיה עוד להפריד בינינו. מה שנדמה היה ככרוניקה של שתי משפחות הפך למסכת בדייה מענגת, שיחסי עם האמת אינם ברורים. מי הייתי אני ומי אתן, מה היה סיפורי ומה סיפורכן. מה באמת אירע ומה לא אירע כלל? אלאה שאלות שתישארו עימן. בסופו של דבר עלי להודות שאין כאן דבר מלבד עצם המעשה, הסיפור. ואולי מעשה הוא הדבר, ואין בלתו. כלומר, שחזור העבר נדון מעצם טבעו להיות חלקי ופגום. כי לא ניתן לתאר את העבר בלי נושאיו, בני האדם שחיו אותו כהווה, ועם מותם נגזר עלינו לחולל בעולם את מחול החיים הקצר והאכזר שלנו, עד שגם אנו נצא מתוכו עם מידה מסוימת בלבד של ידיעה. מי היינו, מה עשינו, בשביל מי, בשביל מה.
לא פחות מכך זהו ספר של התאהבות בארגנטינה. בנופיה, באנשיה, בשפתה. בבואנוס איירס קרה לי משהו שלא קרה לי בשום מקום אחר בעולם. מרגע שבאתי אליה הרגשתי ששבתי הביתה. שהעיר הזאת היא שלי לא פחות מישראל.
מאז הפכתי לאדם חצוי. אני עומד על מתקן משקולות במכון הכושר שלי, בתל אביב, מביט במראה הגדולה, ומדמה שאני נמצא במכון הכושר מגאתלון, בליבה של בואנוס איירס, מדבר ספרדית עם הקיר. אני יושב ואוכל סטייק עסיסי עם כוס יין ב"מוזס", ורואה את עצמי יושב במסעדה ותיקה בסן תלמו, עם קנקן יין הבית, פרוסות של באגט וצלוחית צ'ימיצ'ורי, אני ישראלי לחלוטין, ישראל היא ביתי, ואף על פי כן, בבואנוס איירס מצאתי לי בית שני.
ספר מתחיל בדפי טיוטה, שאינך יודע לאן הם מובילים, ואז מסתעף ומתפתח, משנה צורה וכיון, מצריך שנים של לימוד ומחקר, והרבה שעות של בדידות. לעולם אינך יודע איך יסתיים. כתיבתו של הספר הזה הייתה לי מסע מופלא, שהתמסרתי לו בתקופות שונות בחיי, אך יכולתי לסיימו רק בבגרותי, ובסיועם של אנשים טובים, שאני מוכרח לנקוב בשמם ולהודות להם הערב."
(אילן שיינפלד על ספרו מעשה בטבעת)
|
|
|
אייל ( 2007-08-08 23:39:07 ) בתגובה לemago |
|
|
אבל האמת חייבת להיאמר:
יהודי מזרח אירופה לא גילו סולידריות,
גם לא,ובמיוחד,בזמן השואה.
ולכן אני ממש לא מופתע מן הכתוב בספר זה.
צפיתי בסרטים אותנטיים מגטו ווארשה,
סרטים שלא מראים לכם ב "יד ושם" והטלוויזיה הישראלית,
כי באותם סרטים רואים את ההתעללות של המשטרה היהודית שהיתה שם,
ביהודים שמקבצים נדבות,
ושאינם "מקושרים" למי שצריך.
ראיתי את היחס הנורא לו זכו אותם אומללים מאחיהם ואחיותיהם,
השוטרים היהודים שם.
ולא, הם לא נהגו כך כי הגרמנים ביקשו זאת מהם,
ממש לא.
והכי מרגיז:
ביום השואה מראים לנו בטלוויזיה תמונות של יהודים אומללים,
לבושיי טלאים וסמרטוטים,מוכים וחבולים,מגטו ווארשה,
אבל,
מה שלא מראים לכם,ואינכם יכולים לדעת, זה,
שזה צולם בכלא של המשטרה היהודית של הגטו,
במסגרת "סרט תדמית" שהם עשו על עצמם...
ושם הם מתגאים ביחס הקשוח שלהם, ליהודים האומללים ההם...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שמאלני ( 2007-08-09 12:27:29 ) בתגובה לאייל, ( 1 ) |
|
|
יהודי מזרח אירופה גילו ברובם סולדריות עם בני עמם: החסידות, הציונות-
הסוציאלסטית, הבונד וכל התנועות היהודיות שרצו להביא סולדריות עם בני
העניים קמו בפולין. איפה הקרע בין רפורמים לאורטודוכסים החלה? איפה
הקנאות החרדית? איפה חסדי סטאמר האנטי ציונים קמו? איפה הקהילות
המופרדות בין ספרדים לאשכנזים קמו? את רוח הקנאות השנאה הביאו מהממלכה
האוסטרו-הונגרית והגרמנית.
על הרב ניסבואום מפולין שמעת שהרשה לחסידיו לאכול בשר סוס כדי לשרוד
וסירב להציל את עצמו בלי קהילתו? על יאנוש קורצ´ק? על מנהיגי תנועות
הנוער שחזרו מרוסיה להנהיג את הנוער בגיטאות? על אדם צ´רנוב יו"ר
היודנרט שסירב להימלט מפולין הכבושה ואף שלח את ידו כדי לא להשתתף
בגירוש היהודים?
אתה אחד מהשלושה: צבר מתנשא שאין לו מושג מה היה שם, צאצא ליוצאי
ארצות האיסלם, צאצא מתנשא לרוח הקנאות החילונית או החרדית של מרכז
אירופה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-08-09 15:23:42 ) בתגובה לשמאלני, ( 2 ) |
|
|
1.לכל הדוגמאות שהבאת בהודעתך, יש דוגמאות הפוכות, ורבות יותר,
שמוכיחות בדיוק את ההיפך.
2.אני נחשב, על ידי היסטוריוניי השואה, כבעל ידע רב מאוד בנושא.
3.אני צבר, אשכנזי,(דור 8 בארץ), חילוני למהדרין...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: שלום שמאלני, קבל...
|
4 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-08-09 18:59:48 ) בתגובה לאייל, ( 3 ) |
|
|
אתה יודע מה הייתי אומר על הודעתך הראשונית, זאת ממש הודעה שנמצאת על הגבול של הכחשת
שואה. אתה עוד לא שם אבל מה שחסר זאת הפסיעה הקטנה ותוכל לשתות קפה טורקי או קפה פרסי עם
אחמינג´אד מיודעינו
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-08-09 19:37:26 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
מה אתה בכלל יודע על השואה?
אם היו לך 20 שנות לימוד,כמוני, בנושא זה,
היית מבין שאתה יציר מושלם של חינוך קלוקל ושגוי,
שנקבע לפי אינטרסים פוליטיים צרים,
ושלא לפי האמת ההיסטורית.
כן, גם אני חשתי שלא בנוח לדעת את שאני יודע,
אבל, אתה כרגע נמצא ברמה של "ידע",כביכול,
ובעל אגו מנופח וילדותי,
שלא מאפשר לך לדעת עד כמה אתה לא יודע.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-08-10 03:26:35 ) בתגובה לאייל, ( 5 ) |
|
|
ואני בדיוק צריך אותך מר אייל שתגיד לי כמה אני לא יודע. נו מילא. אולי אני אקרא לך סוקרטס.
אגב, אני עדיין ממתין בקוצר רוח להסבר שלך על מכניקת הקוונטום (משוואה או 2 לא תזיק). הרי טענת
שאתה מעדיף לעסוק בתחום הזה.
הנה הקישור
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-37560-37536.htm
אז בוא ונראה כמה אתה "לא יודע"
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-08-09 20:03:31 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
אדם אחד לא יכול לדעת את ה כ ל....
אז אולי תתרגל לעובדה שישנם אנשים שיודעים על נושאים מסויימים,
יותר ממך, ובהרבה.
זה לא אומר שאתה בור,
זה לא אומר שאתה לא אינטלקטואל,
אלא סתם ...שאינך יודע.
מותר לך שלא לדעת משהו, לא ככה?
אגו, כבר אמרתי?...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-08-10 03:37:36 ) בתגובה לאייל, ( 6 ) |
|
|
אוקי אז אתה מתכוון להבנייה חברתית. פשוט מחדירים לנו לראש ידע
אז בוא ונרחיב את הדיון
אולי נתחיל infra-structure של מרקס, משם נזרום לאינטרנציונאל השני לקאוצקי ולוקסמבורג
אולי קצת גרמשי או אסכולת פרנקפורט .
ואי אפשר בלי ליאוטרד והיידגר וכמובן הפוסט מודרנים, פוקו
אז בוא ותראה לי כמה אתה באמת יודע יותר ממני על הנושא מעבר למורה שתיסכלה אותך בשיעורי
היסטוריה או איזה ביקור לא מוצלח ליד ושם או סרטון וידאו שביאס אותך
בוא ותוכיח שאתה גם אינטלקטואל (כמובן אחרי שתלמד אותי משהו על מכניקת הקוונטום כפי שטענת
שזאת היא מיומנותך)
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-08-10 05:43:25 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 8 ) |
|
|
האם אמרתי שמכניקת הקוונטים היא מומחיותי???
ממש לא !!!
אלא כתבתי שאני אוהב את הרעיון הזה.
ואוסיף: אוהב, מבחינה פילוסופית, אינטואטיבית,
ולא פיזיקלית.
ובעניין השואה:
מערכת החינוך בארץ מלמדת את השואה לפי הכוונה מסויימת,
מי שמתעמק בנושא, מגיע למקורות מידע שלא ידועים לרוב האנשים.
הרי מה שאתה יודע על השואה, זה, שהושמדו 6 מיליונים,
את שמותיהם של כמה מחנות ריכוז והשמדה,
ואת המונחים, ציקלון B ,וקרמטוריום.
אבל, קיים מידע עשיר בנושא,
שאם אינך מגיע אליו,באופן עצמאי,
הוא, המידע, לא יגיע אליך,
לעולם.
אני נחשפתי למידע הזה,
אין לי כוונה לכתוב כאן עשרות דפים בנושא,
כי העברת המידע הזה, למי שאין לו את המוכנות הנפשית לשמוע אותו,
עלולה לעורר אצלו תחושות קשות מאוד,
וגם טינה אל מי שחושף אותו למידע זה,
אז אמנע מכך.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-08-10 12:55:17 ) בתגובה לאייל, ( 9 ) |
|
|
ראה,
אין לי ספק שמאחורי 6 מליון בני אדם שהושמדו יש אינספור סיפורים אישיים שכל אחד מהם מהווה עולם
ומלואו.
אנו עוסקים כאן בבני אדם שיש מאחוריהם סיפורים אנושיים שונים.
דווקא בגלל זה אסור לנו לשפוט. כל בנאדם מתנהג בצורה ובאופן אחר בסיטואציה לא אנושית כמו זאת
של השואה. בסופו של דבר אנשים חיו בטירוף לא נתפס ורצו לשרוד.
אסור לנו לשפוט כמה דורות אחרי, חס וחלילה לא היינו במצבם וקצרה יריעתי מלנסות להבין או לכתוב
מה באמת קרה שם.
אבל במקביל יש לנו אחראיות לזכור את המאורע כמאורע היסטורי מכונן בתרבות היהודית, הישראלית
והעולמית ובטח לא לשחק לידיהם (ואפילו לא בכוונה) של אילו שרק מחפשים להכחיש את העובדה (וזאת
עובדה איך שלא תסתכל על זה) שמליונים מבני עמנו היו חלק מפס יצור תעשייתי של השמדה יעילה
ואפקטיבית.
איך בדיוק מנציחים ואיך זוכרים, זה כבר עניין לוויכוח. אבל אין וויכוח על הצורך לגרום לכך שאף בין אנוש
שקורה לעצמו בן תרבות (ואני לא מדבר על האיראנים) לא ישכח את גרעון העולם של הציווליזציה האנושית באאושויץ.
השבוע דיברתי עם גרמני שהתגייר ונישא ליהודיה. הגרמני סיפר לי כמה הגרמנים של היום אכולי רגשות
אשמה 3 דורות אחרי. טוב מאד. לא ריחמתי עליהם. ריחמתי על המשפחה של סבתא שלי שנלקחה מהם
הזכות לחיות, הזכות להוליד ילדים ולראות את נכדיהם ממשיכים אותם ורק בגלל היותם בני דת משה
ואברהם
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-08-10 18:30:16 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 10 ) |
|
|
האם תוכל, בבקשה,
לכתוב לי, מה אירע בדיוק עם המשפחה של סבתא,
היכן התגוררו בתחילה, באיזו עיר ומדינה,
ובאיזה מחנות שהו,
והיכן נרצחו?
זה מאוד מעניין אותי,
ואולי אוסיף לך פרטים חדשים על הקורות אותם.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
בת אל ( 2008-01-12 10:27:18 ) בתגובה לemago |
|
|
התאמצתי מאוד לקרוא את הספר עד תומו. כל המגיבים מתייחסים לנושא השואה
ולהסטוריה של התקופה. אני רוצה להתייחס לסגנון, לשטחיות הדמויות,
ולשטחיות של הספר. ייתכן שהסופר עשה עבודת מחקר על הנושא אבל האופן שבו
מסופר הסיפור הוא כל כך שמאלצי, אדיוטי ומזלזל ברמת הקוראים שזה ממש
מעצבן ומעליב. רק כמשל - איך יכול להיות שאספרנטה התנשקה עם בעל החנות
שאצלו עבדה, ומייד חטפה שחפת ומייד מתה... חברה, כל הספר בנוי כך.
הרגשות שמובעים בספר, ויש מעט כאלה אינם משכנעים, הסיפור מתגלגל במהירות
כאילו אין מקום לפיתוח הדמויות ולראייתן לעומק. בקיצור, לא אלאה אותכם
רק אומר - הרגשתי בושה ומבוכה רבה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: הספר אינו ראוי לקריאה
|
13 |
|
רוחמה הניג ( 2008-01-18 23:39:14 ) בתגובה לבת אל, ( 12 ) |
|
|
אני דווקא לא מסכימה איתך. קראתי אותו ונהניתי מאד. לא יכולתי להוריד אותו מהידיים.
זה כנראה עניין של טעם.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
בלהה יזרעאלי ( 2008-01-25 17:00:27 ) בתגובה לרוחמה הניג, ( 13 ) |
|
|
אינני מבקרת סיפרותית, על כן לא אתיחס לסגנון ולפיתוח הדמויות. אבל
הפרטים הלא מדוייקים שיש בספר פוגעים באמינותו של הסיפור המסופר.
דוגמה צורמת היא העובדה שאסתר שבאה לבית אימה בגיל 10 כשלייזר מת.היא
נשלחה לארגנטינה בגיל 14 או יותר ונשאה בתוך צרורה את הטבעת .בלה באה
לאזכרה של לייזר "הראשונה", ז"א כשאסתר היתה בת 11 ואז לאה, אמא של
אסתר, מבשרת לה שהטבעת נלקחה כבר לארגנטינה על ידי בתה.
עוד פרט צורם שמתיימר לקשור את הסיפור עם העובדות ההיסטוריות ומפספס
בגדול: אספרנסה אומרת שנולדה ב-1912 ומציינת שלמדה בבית ספר "שלום
עליכם" בבואנוס איירס. אני למדתי בבית ספר זה כך שמידע אישי אני יודעת
שביה"ס נוסד ב-1934. יש לביה"ס אתר באינטרנט בבו ניתן לקרא על כך.
התחושה שספר זה נתן לי מובעת בביטוי ביידיש: אן אויסגעטראכטע מעשה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רותי ( 2009-01-31 09:24:12 ) בתגובה לבלהה יזרעאלי, ( 14 ) |
|
|
כעת אני לקראת הסוף בקריאה ואכן יש סתירה....בהיותי מרבה בקריאה, אינני
מתלהבת כרבים אחרים מכל ספר. יש טובים יותר למרות כי זה גם מעניין.
ספור האהבה החד מיני...מעניין מאיין לאילן יש מידע!..............
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מורן ( 2009-04-12 20:28:13 ) בתגובה לרוחמה הניג, ( 13 ) |
|
|
אני קוראת פה את התגובות המטומטמות והמנתחות מדיי של הספר ונדהמת.
זהו אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי, וקראתי הרבה מאוד.
יש משהו מופלא בכך שהשפה בה מסופר מותאמת לתקופה והולכת ומתפתחת עם חלוף השנים לשפת
הדיבור אותה אנו מכירים כיום.
המסר הנסתר והגלוי, התיאורים הצבעוניים שעשו לי צמרמורת ובחילה אף בחלק מהמקרים הם מה
שהופכים ספר זה לאלמותי.
לקחתי מהספר הזה לחיים יותר מדבר אחד,
ממליצה לכל המנתחים למיניהם לזנוח לרגע את הפלצנות ולנסות לקרוא את הספר ברמת הפשט. הדרש
כבר יצוף לו לבד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: אילן שיינפלד / מעשה בטבעת מאת: שושנה ויג
|
15 |
|
shlomitk@amalgroup.co.il ( 2008-08-02 07:57:18 ) בתגובה לemago |
|
|
אבקש לדעת אם יש תרגום של ספרדחת לספר?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ETILEVI021@WALLA.CO.IL
|
16 |
|
אסתר ( 2008-12-24 08:03:12 ) בתגובה לemago |
|
|
קראתי את הספר, יש לציין שאני לא תולעת ספרים ולא מתחברת לכל ספר,
הספר אחד הטובים המשך לראות פירות מעמלך.......
בהצלחה!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ספר מזעזע אך עם זאת מעניין
|
18 |
|
ש ( 2009-01-31 23:49:13 ) בתגובה לemago |
|
|
קראתי את הספר במשך שבוע ברצף תוך כדי הנאה רבה. בתחילה הזדעזעתי
מהארועים המיניים שנכפים על גיבורות הספר. הדבר זעזע אותי מאוד וגרם
לכאב לב. מה שנשים צריכות לעבור, וזאת רק מכיוון שהן נשים. אילן
שיינפילד עושה באיזשהוא מקום בספר השוואה בין הנשים הטמאות לעומת
ה"כשרות", ומציג את הצביעות ביחס הנשים הכשרות לטמעות. הוא מסביר שגם
אלו וגם אלו נתמכות בגברים שאיתן חיות, אם מתוך כורח ואם מתוך
נישואין. דברים אלו העלו בי מחשבות פמיניסטיות, על כך שנשים צריכות
ללמוד ולהתקדם בחייהם ולא להתלות בפרנסתם על הגברים.
דבר שני, שקיבלתי מהספר הוא הנאה רבה מצורת כתיבתו של אילן שיינפילד.
כתיבתו עשירה ומעניינת. מעוררת מחשבה ואם זאת מציגה אמיתות והצגת
המציאות שאינינו מכירים. הדברים שהוא אומר לגבי טיבו של הזיכרון
ההיסטורי שלנו. כמה שנחקור, לעולם לא נדע את המציאות האמיתית שאותה
חיו האנשים בני אותה תקופה. זאת משום שתמיד יהיה מצב שבו נתעלם מפרטים
מסויימים ופרטים אחרים נדגיש וכך ניצור סיפור אחר מכפי שהיתה המציאות.
אדם אחר יכתוב על אותו זמן, יציג מציאות אחרת. הסיפור מדבר על גורלות
של אנשים ואיך שהחיים מתגלגלים. ספר מרתק ומעניין במיוחד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מזמן לא נהנתי מקריאת ספר
|
20 |
|
אסף טורץ ( 2009-11-30 14:48:33 ) בתגובה לemago |
|
|
ברצוני לא להגיב לתגובותיהם הנלהמות של המגיבים כאן, ברצוני להודות לאילן שיינפלד.
חציה של משפחתי מקורו במויסויז´ה, ולא זכיתי מעולם לשמוע את הסיפורים או את ההיסטוריה לאמיתה.
איני יודע האם ישנו כל קשר בין הסיפור לביםן מה שמשפחתי חוותה, אבל קריאת הספר פתחה בפני רצון
עז לדעת יותר, לחקור יותר ואף רצון לנסוע ולחקור מעט יותר על ההיסטוריה בעצמי.
תודה לך אילן ש"הכנסת" בי רוח חדשה של צימאון לידע על היסטוריית משפחתי.
ואם יורשה לי להוסיף שאהבתי מאד את תאורי התניית האהבים על כל סוגיה.
שוב תודה על חוויה מדהימה,
אסף
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מצטערת להסכים עם המבקרים.
|
21 |
|
אורית ( 2009-12-22 20:10:50 ) בתגובה לemago |
|
|
הגעתי כמעט לסופו של הספר. כן, הוא מרתק בתחילתו, אבל נמרח ונמאס. יש
בו בעיקר עלילה, המון עלילה, תחקיר היסטורי שהיה יכול להיות מעניין
אלמלא התחושה הלא-אמינה שהוא מעורר, קצת יידישקייט, הרבה מיסטיקה
והתעסקות מעייפת בקדשות הקדושות. הכל רדוד ושחוק לעייפה. השפה מאד לא
מדוייקת, אין הקפדה על התאמת משלבים לשוניים (דמות יכולה לדבר בשילוב
של שפה גבוהה וסלנג), ובעיקר - הדמויות לא אמינות ולא מעניינות. הן
שטוחות, סטריאוטיפיות וחסרות עולם פנימי.
כפי שציינה שושנה, יש תחושה שהספר נכתב עבור הקולנוע, וליתר דיוק -
כתסריט לטלנובלה.
ממשורר ציפיתי להרבה יותר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תאורי האונס וגודלו של האיבר
|
22 |
|
שמעון ( 2010-01-16 22:02:44 ) בתגובה לאורית, ( 21 ) |
|
|
קראתי כמעט עד תומו של הספר, ואני מסכים שהוא נמרח, הסופר שיטחי ונראה
לי שהתמקדות העיקרית שלו היינם האינוסים והמשגלים בבית הבושת,ונוזל
שיוצא מאותו כלי-זין.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צור ( 2010-02-11 13:31:09 ) בתגובה לemago |
|
|
שמאלני או לא שמאלני,הספר מעניין מאוד.אני קורא אותו בזמן שאני נמצא
בגרמניה והוא טוב מאוד .נותן היבטים על היהודים בארגנטינה עלהם לא סופר
דבר בעבר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ספר מעולה - אחד הטובים שקראתי
|
24 |
|
סיגל ( 2010-02-23 11:35:29 ) בתגובה לemago |
|
|
ואני קוראת הרבה מאוד ספרים והספר הזה פשוט ריתק אותי. בראש ובראשונה
כל הכבוד על העיסוק בסיפור הסטורי שלא דובר עליו עד כה, על ההתעסקות
בנושאים שלא אוהבים לדבר עליהם ושמציירים את בני האנוש כפחות אנושיים.
שמחה שהספר סוף סוף הגיע לידיי ואשמח להעביר אותו הלאה ולהמליץ עליו
בחום רב.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
