אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עקירה / כריסטוף היין


התמונה של דן לחמן

עקירה / כריסטוף היין. הוצאת ספרית פועלים.
עקירה / כריסטוף היין. הוצאת ספרית פועלים.

עם השנים הולך ונעשה לי קל יותר לקרוא ספרים העוסקים בחיי הגרמנים. גם כאלה המתייחסים לשנות המלחמה וסמוך לסיומה. ספרים המנסים להגיד גם אנחנו היינו מסכנים אינני מצליח לקרוא. גם אם חלק מהאוכלוסייה אכן היה מסכן. עם סופרים הבאים חשבון עם הימים ההם קל יותר. מצד שני יש לי תחושה אנטגוניסטית נוספת. משהו בדחיסות של השפה הגרמנית מפריע לי בדרך כלל. לרוב יש לי הרגשה שחסרים לי קצת כיסי אויר במבנה המשפטים הגרמני. אך אני הולך ומסתגל. והנה ספר חדש, הוא מדבר על סוג של מסכנות אך אחרת. לא כמה קשה היה לחיות בגרמניה הנאצית, אלא דווקא אחרי דווקא בגרמניה המזרחית. אני חייב להודות שכשהייתי ב-שנות השישים המוקדמות בגרמניה ועברתי למזרח ברלין חשבתי לעצמי שזה העונש שמגיע להם, לכולם. מול השפע שכבר השתולל במערב העיר המזרח היה עדיין ברובו הרוס. ולמרות נטיותיי השמאלניות המתונות שמחתי. גרמניה, גרמניה המזרחית. היו שם מיני חיים שונים, כמו בכל בו גרים בני אדם. הסרט 'חיים של אחרים' צייר אותם בדרך משלו והתעכב על צדדים מסוימים מאוד של חיים תחת משטר אימים. עקירה של כריסטוף היין מספר על חיים אחרים. שנת ההתרחשות, זו שבה מתחיל הסיפור אינה מצוינת. אך לא קשה לעשות חשבון. חמש שנים אחרי המלחמה. אלף תשע מאות חמישים. הקומוניזם כבר מושרש. אך בהתחלה לפחות איננו מוזכר כלל. הספר לא מתכוון לדון בו.עיר קטנה. קרנבל עירוני קטן. שום דבר אינו עובד כמו שצריך, מוזר שהארגון הוא גרמני.

התזמורת בכיכר העיר מזייפת. הנערות המניפות רגליים לא מצליחות לעשת תרגילים באחידות. "נסיך ונסיכת" הקרנבל אינם מדברים ומתעבים אחד את השני. כל מה שצולע ומזויף בחגיגה עמית צף ועולה. מתוך קהל הצופים עולה דמות. הוא יהיה גיבור הסיפור.אחד שגדל בעיר אך לא היה חלק ממנה. כעת לא ממש רוצים להיזכר בו. הסיפור חוזר אל ההתחלה. קול של מספר ראשון מתאר את מי הילדות. ברנהרד מגיע לבית הספר. היגויו מוזר, שונה. חלק ממשפחה שהגיעה אחרי המלחמה, כתוצאה מחלוקת השטחים החדשה. הוא נולד בברסלאו אך הגיע לגרמניה מוורוצלב, שזו אותה העיר אלא שבשם הפולני שלה. הילדים מכנים אותו "פולאק" אביו נגר שאיבד יד אחת בשבי הסובייטי וצריך לעבוד שיד שנותרה לו, ומי ייתן עבודה לנגר גידם. והגידם מעור רגשות איבה בעיר. ואולי מזכיר להם באופן סמלי ולא מודע את מה שקרה איתם, שגם הם גידמים כעת מגרמניה הגדולה. עקורים. "מיד לאחר סיום המלחמה הם הציפו את העיר עד אפס מקום. הם שוכנו בדירות שהרשויות אילצו את בעליהן לפנות בהן חדר לזרים הללו"העקורים לא נחשבו לגרמנים של ממש. קראו להם "הרוסים האחרים" להבדיל מהרוסים האמיתיים, או הפולאקים ככינוי גנאי.היין איננו כותב ספר מעורר רחמים ולא כזה העמוס בתוכו מיני משמעויות עודפות. הסיפור מסופר בצורה יומיומית על ידי זה שהיה תלמיד וחילק שולחן עם ברנהרד בכיתה. סיפור מתגלגל על נער קשה עורף. אלים בדרכו. שתקן ומפחיד. מאלו שכשהם מאיימים כולם מאמינים לו שגם יבצע.ברנהרד חי חיים עניים בעיר עניה. אך בעוד הילדים האחרים מצליחים לקיים איזה עולם של ילדות אין סימן שגם ברנהרד מצליח. המורה שמח שברנהרד איננו יתום, לפחות לא ייפול למעמסה על קופת הציבור. אך אב גידם? אולי בכל זאת יצטרך תמיכה. הוא תלמיד רע המועמד תדיר להישאר כיתה ורק החשש של המורים שזה ייחשב להם לנקודות גנאי מצליחה להעביר אותו הלאה, ומכיתה לכיתה הוא מבין פחות.תומס ניקולס הוא מבעלי המזל. הוא שייך לשכבה שגם אם היו להם בתים גדולים לא הוכנסו אל דירתם מגורשים. בעיר התהלכו סיפורים על האופן שבו עלה בידיהם הדבר. כשאביו של ברנהרד, מר האבר מצליח סוף סוף להקים לו נגריה קטנה משלו מבעירים לו אותה. כשהוא מספר לחוקר שכבר שרפו לו כזאת גם בוורוצלב עונה לו השוטר "על הפעם הראשונה אתה צריך להודות להיטלר. ומה שקרה כאן הוא גורל "אלא שהמורה יודע, זו העיר שחוללה את האש. והאב מתאבד מרוב כעס אכזבה ותסכול.

פליט שלא השתחרר מעקירתו.את הפרק הבא בחייו של ברנהרד מספרת מריון, בכיתה ח' חילקה אתו שולחן בבית ספר ואיך שהוא התיידדו והתחילו לצאת. הוא חלם להגיע לים. היא חלמה שפעם תהיה לה אמבטיה. החלום על הים איננו חדש בחלומות של צעירים, כבר בארבע מאות המלקות זה היה חלומו הגדול של הגיבור. הים, סמל החופש האין סופי.שלוש שנים הם חברים. סוג של חברים. הוא שתקן ואיננו מנסה לגעת בחזה המתפתח שלה. אין ביניהם אהבה אך היא חשה איזו נינוחות אתו. אך בכל זאת, כל חברותיה כבר התנשקו והיא לא. היא חושבת לרגע שאולי הוא מהגדה השנייה, כלומר, הומו. היא מנשקת אותו. והוא זורח אך אינו ממשיך. מגיע רגע בו היא היוזמת נשיקה והוא נענה בהנאה. ומאז יחסיהם משתנים. עד... עד שדבר מה שלקראתו היא מוליכה את הסיפור שלה קורה.מריון איננה מתעניינת בפוליטיקה. היא יודעת לדקלם את מה שצפוי אך לא יותר מזה. היא מתלמדת להיות ספרית. אך היא שומעת על רפורמה אגרארית. על ביטול האיכרות הפרטית לטובת קואופרטיבים ושותפויות, וכן יש אנשים שנעלמים. על כל הדברים הללו כתוב בעיתון עליו היא עוברת ברפרוף כדי להגיע לעמודים האחרונים הדנים בענייני אופנה וקולנוע. בסתר היו מאזינים לרדיו האנגלי בגרמנית.מה שמריון מגלה הוא שברנהרד, הפסיבי, זה שהיא יזמה את הקרבה המינית בנשיקה ראשונה הפך להיות אחד מאלו המכריחים את האיכרים החופשיים להצטרף לקואופרטיב. האלימות המודחקת שלו מצאה לה דרך לתת לעצמה ביטוי חיצוני.כמובן שברנהרד הוא גיבור הספר אך מכיוון שאת הסיפור עליו מספרים אחרים ניתנת לקורא אפשרות להציץ ולהכיר גם את חיי האחרים ולהבין מעט מצורת החיים בגרמניה המזרחית. לכל אחד מהם ישנה נקודת מבט שונה מעט, כל אחד רואה דברים אחרים, ובתוך כל זה חי גם את חייו הקטנים עם בדרמות הקטנות.ברנהרד שרק לפני זמן קצר עזר לשלטונות לדכא את האיכרים הפרטיים האחרונים הפך להיות בינתיים למבריח. הוא מתפרנס מהרחת אנשים הבורחים לברלין המערבית. הנער העקור מצא לו דרך לנקום את נקמתו הקטנה באלו שפגעו בו, בין אם זה לעזור לשלטון ובין אם לעבוד אחר כך נגד השלטון.המספרת הבאה היא קתרינה, מי שתהיה גיסתו של ברנהרד. שתי בנות שגדלו בחווה פרטית שהפכה להיות קולקטיב וכל חייהן חלמו על עיר המחוז. ברנהרד הוא הכרטיס של שתיהן. שתי אחיות, האחת חופשייה מנצלת את מיניותה להתקדם בחייה. ריקה, חששנית. נותנת לאחרים להחליט בשבילה ולמרות שהיא ישנה כבר שנתיים עם ברנהרד במיטה אחת לא קיימו השניים הללו יחסי מין. לשניהם מיני עקבות.

ברנהרד שמתעשר מעסקי ההברחה הופך להיות אזרח מהוגן ובונה לעצמו נגריה גדולה ומשוכללת. המרדנות הפנימית שלו הולכת ומתכסה בקיום לגיטימי ועם השנים הוא מגדל לו כרס גרמנית זעיר בורגנית. אך יחד עם התברגנותו העיר לא שוכחת לו את זרותו. הוא לא נולד בה ואיננו חלק ממנה.

כשמתברר לברנהרד בסופו של דבר שאביו לא התאבד אלא נרצח רק בגלל שהיה זר הוא מבליע את כעסו. זה המחיר שהוא צריך לשלם כדי להיות אחד מכולם. בן העיר. ( ולרוצח קוראים לכמן, שאיננו מופיע בשום רגע אחר בסיפור.)הסיפור נסגר שוב בקרנבל. חומת ברלין נפלה. החכמים הצליחו להחזיר לעצמם את רכושם המולאם ועוד יותר. יש להם סיבות לשמוח. הקרנבל של ההתחלה הוא פרוסת הלחם התחתונה בסנדביץ' הזה שהממרח הפנימי שלו הוא משפחת העקורים. אם ברנהרד הוא סמל לגרמני הסתגלן שעבר בהצלחה משטר אחרי משטר, הרי שכך גם כל ידידיו הבורגנים.הספר איננו ספרות גדולה. אפשר כמובן לדלות בו הבנות על ידי ניתוח משמעותה של כל דמות מספרת, אך האמת שתוך כדי קריאה לא מתעורר כל צורך לחפור עמוק מדי מכיוון שהוא מסופר בשפה בהירה ופשוטה ודרך קולות אחדים הוא נותן דרך להכיר את האנשים, את הדרך בה למדו לחיות, גם העקורים, שהם כמעט כמו הצוענים ואי אפשר לסמוך עליהם, אך גם הגרמנים ההולכים ונכנעים לשלטון חדש.גם אם הספר אינו מתייחס במישרין לתקופה הנאצית והאנשים עסוקים בחיי יום יום "קטנים" הרי ברגע של כעס יכול אחד הזקנים לומר משפט כמו: "היו צריכים לקחת את כל הפליטים שהגיעו אז ולהטביע אותם בנהר" וכשהוא מתייחס לברנהרד הוא אומר:"מזה צריך היה לעשות ליברה אחת של סבון. לפחות היה מביא תועלת"ובין אם הוא יודע או לא יודע על מה הוא מדבר, המשפט מעביר צמרמורת, וישנם בספר כמה כאלה. היין הוא עוד קול מספר אחד של מזרח גרמניה. דומני שיש סופרים טובים ממנו, אך כמספר הוא מספק ספר טוב.הספר הוא בעיקרו סיפור יותר מספרות וגם אם זה לא ממש ספר מרתק מאוד יש בו איזה ניסיון להבין אנשים שעברו פרק ששינה את חייהם עקר אותם והפך אותם לזרים במקום שבאופן כללי היה אמור להיות חלק ממולדתם ותרבותם. חיים בפרובינציה חקלאית בעיקרה, עיר קטנה שהשלטון הדכאני נמצא בו אך האזרח הקטן שמתעניין בעיקר במזון ובבגד שכן או לא יהיה לו לא ממש מוטרד, בעיקר לא אחרי שעבר תקופת מלחמה ומצוקה. ולעתים דווקא ספר פשוט עשוי לגרום לסוג של הנאה. ואם האמירה שהאדם הקטן צף על פני שינויי הזמן ומצליח להם ושנאת זרים היא מקפת עולם הרי שהספר עשה את שלו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן