אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אלוהים חולם / יוסף כהן אלרן - ראיון


התמונה של הרצל חקק

יוסף כהן אלרן / אלוהים חולם. הוצאת צבעונים, 2007
יוסף כהן אלרן / אלוהים חולם. הוצאת צבעונים, 2007

ספר שירה חדש, ל-יוסף כהן אלרן. ספר שירה מפתיע של אלרן הידוע ככותב פרוזה מובהק. אלרן ידוע כמחבר הרומנים: "אספירונס", "אחד בלב" , "עזה כמוות", "כל הלילות", "עקרון הכמיהה", "תקרית נישואין", ועוד.כהן אלרן זכה להכרה עם צאת ספרו הצבעוני והמדהים, "אספירונס", וכל הקוראים התוודעו לעולמה של אספירונס, היהודייה האחרונה בבגדאד. אחריו יצא לאור הרומן המרגש "עקרון הכמיהה", ולאחריו שני רומנים שהיו בהם בצד העלילה ובין שורותיה גם אלמנטים חברתיים – "עזה כמוות" ו"כל הלילות".

הספרים זכו לביקורות אוהדות ולקהל קוראים נאמן ומסור, ואי אפשר שלא להזכיר את שני הרומנים הקודמים שדברו אל הלב ונכתבו מתוך רגישות רבה, "תקרית נישואין", הדן במשבר נישואין של זוג צעיר, ו"אחד בלב", על חייל מילואים המצוי בהלם קרב, כאשר בכל ספר בנה טכניקת כתיבה שונה וחידש לעצמו ולקוראיו.ספר שיריו היחיד עד כה, "אלוהים חולם", יצא לאור בימים אלה בהוצאת "צבעונים" – וכל עיקרו מבט מלא אמונה בחיים, כתיבה שכולה תשוקה אליהם ומלאת כמיהה לאהבה. רבים משיריו כתובים כתפילות, מבחינת השאלה שבהם, כמבט של אדם הרואה בעיני רוחו את אלוהיו ומנסה להבין את רזי הבריאה, אפילו את בדידותו של האל, ואת טרוף המלחמה ואת סודות האהבה, את מופלאוּת המשיכה שבין גבר לאישה ועומקן של התחושות. אך גם בשירים שבהם הוא פונה אל הבורא, הפנייה היא רומנטית, אפילו אינטימית, מתוך אותה תשוקת חיים גדולה שממלאה אותה. הרצון להתמזג עם האהובה והרוח הזאת, עם הטבע, מגיע למיצויו בשורות רוטטות:לֹא יִהְיוּ פַּרְפָּרִים עוֹד בֵּינֵךְ לְבֵינִילֹא יָנִיפוּ כַּנְפַיהֶם הַשְׁקוּפוֹת אֶל עֵינַיִיךְעַד יוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר בּוֹ אֲנִיבָּבֹּקֶר הַהוּא אָקִיץ רַק אֵלַיִךְיש בשירים מעבר לליריקה מבט מתבונן, לעתים כתיבה אלגורית או כתיבה שיש בה נימה של שאלה על עצם הקיום, על דרכו של האדם בתוך הבריאה. כך , למשל, בשירו "בחשיכה ההיא" הוא כותב שיר ארספואטי על הרצון לכתוב שיר ועל כתיבת השיר, ומסיים במלים:"רָצִיתִי אַךְ הָאוֹר/ אָמַר רְאֵה עוֹלָם/ עוֹלֶה בְּאֵד קִיטוֹר/ אַיֶּכָּה הָאָדָם" ( עמוד 49).ובשיר הפתיחה של הקובץ הוא חרד למעשה הבריאה כאשר הוא מביט על מעשי האדם, על האל שבונה עולם, ואילו סיום הבריאה מתואר כך –"יוֹם יוֹם כָּךְ בָּנָה עוֹלָם/ וּבַסּוֹף בָּרָא אֶת הָאָדָם/וְזֶה יַעַל עַל כֻּלָּם/ יוֹם בָּהִיר קָם / וַיִטֹּל גַּרְזִנּוֹ/ וַיֵּצֵא לְהַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם" ( עמוד 10).והוא יודע, כי האמנות באה לומר, לבטא, לעתים גם להתריע, אך יש בה הצער על שאין בכוחה לשנות את העולם. כמו בשיר החותם:אֲנִי צִפּוֹר אֲנִי אֲנִי צִפּוֹר/ וְאֵין מָעוֹף לִי בְּזֶה הָדּוֹר/ עַל עֶצֶב אִישׁ לֹא אוּכַל לִגְבֹּר/ כִּי אַךְ צִפּוֹר אֲנִי כִּי אַךְ צִפּוֹר" (עמוד 92).הנה כי כן, יסודות של מחשבה קיומית ותהיות חברתיות, מצאנו גם ברומנים של כהן אלרן- ואנו נסחפים אחר הליריות העדינה שלו: אנו מוצאים ביטוי למחשבות ולביקורת חברתית גם בשירים. לאחר הכול, אנחנו אומרים, מאחורי הפרוזה הזאת ומאחורי השירה הזאת נחבא אותו אדם. לפי-כך ביקשנו להבין את עולמו של הכותב, את השילוב בין פרוזה לשירה, ולהלן מבחר מן התשובות לשאלותינו:אתה ידוע בעיקר ככותב פרוזה וספר השירים שלך בוודאי הפתיע את קוראיך. מה גרם לך להוציא לאור ספר שירה?עד היום פרסמתי פרוזה, גם כתבתי בעיקר פרוזה. את כתיבת השירים דחקתי והחבאתי בקרן זווית. אבל הם מעולם לא עזבו אותי, ורק לא פיניתי את עצמי אליהם. כתבתי רומנים בעיקר, ומאחר וזה לא מקיים אותנו, העבודה היומיומית גזלה את מיטב הזמן. שנותיי עברו עלי ברובן כמנהל משאבי אנוש. אתה יודע, כתיבת רומן מתארכת שנים, ואם אתה עובד זו מתארכת עוד כברת זמן לא מבוטלת, ואז אתה גונב זמן מעצמך, שעות שינה ושעות מנוחה כדי לכתוב, ומאחר שהרומן שאתה כותב מלווה אותך כל הזמן, בכל מקום, אין לך התפנות נפשית לעוד דבר. כך קיפחתי את השירה שלי למען הפרוזה. והשירה היא לא בלתי חשובה עבורי. לאחר הכול הפרסום הראשון שלי היה בגיל 14, שיר, בעיתון "במעלה" של תנועת הנוער העובד והלומד.השירה המשיכה ללוות אותי, המשכתי לחטוא בכתיבתה כל הזמן. הספר הזה הוא יבול של שנים, אני מקווה אוסף ראשון של החטאים הקטנים שלי.

עיקר כתיבתך בכל זאת הייתה הפרוזה. אתה מחויב לה יותר, כך זה נראה בעליל. ובכל זאת הוצאת לאור ספר שירה.עם היד על הלב, התמסרתי תמיד לפרוזה, ובגיל 16 וחצי השלמתי את הרומן הראשון שלי, שהיה בוסרי כמובן ולא פורסם. אני אוהב את מלאכת הסיפור. עד היום פרסמתי לפחות עשרה רומנים, אם כי אני מדבר תמיד רק על ששת האחרונים שבהם, הבוגרים יותר, ושעליהם אני חתום כיוסף כהן אלרן. זהו שם העט שצרפתי לשמי, מורכב משמות שני ילדיי, אלונה ורן, כדי להבדיל מעוד אלפי אנשים בשם יוסף כהן.ונכון, אתה צודק, מעבר למסירות לפרוזה, הרגשתי את האש הזאת הבוערת בעצמות, אש השירה. זהו רק ספר השירה הראשון, ועשיתי את הצעד כי הרגשתי שהגיע הזמן לעשות אותו. זה קינן בי שנים ארוכות ולא התפניתי לזה. מה שסייע בידי להתמסר לקיבוצו של החומר זאת העובדה שהתפניתי. זה נהוג ומקובל היום לעשות מהלך של פרישה מוקדמת מהעובדה, וסוף כל סוף אני יכול לעשות למען עצמי. זה לא שהתפניתי עכשיו לכתוב אותם, אלא התפניתי לטפל בהם, לערוך אותם, לשקוד על הניקוד, לברור ולקבל בסוף את ההחלטה לפרסם אותם. הייתי צריך לקבל את הביטחון שהם ראויים לפרסום.מתי נכתבו רוב השירים?השירים לא נכתבו עכשיו, אלא בתקופות מוקדמות יותר. שירים אחדים נכתבו בעקבות מלחמותינו הבלתי פוסקות, אלה כמובן שירים על המלחמה, על מוראותיה ובגנותה ועל חוסר התוחלת שבה. אחר כך התווספו עליהם עוד, באיזה אשד מעיק אחת לכמה שנים, והתווספו גם שירי האהבה, שנכתבו טיפין טיפין, חלקם אפילו בהשפעת רומן זה או אחר שכתבתי ושגירה את יצר השירה שלי, או שבמקור היו לי כוונות לשלב אותם בו.אפשר לומר שאתה חצוי, נפשך חצויה בין פרוזה לשירה.בפניות של קוראים אכן אני נשאל על כך, על איך אני מצוי בשני עולמות, הפרוזה והשירה. בעיניי, אלה אינם עולמות נפרדים, מבחינתי אלה אגפים אחרים של אותו עולם. בזמן הכתיבה אני מחובר לשניהם, במקום כלשהו, אך ההחלטה היא שלי באיזה אגף להימצא, ואני מצוי מתוך החלטה הרבה יותר באגף הפרוזה כי אני אוהב לספר סיפור. החיים הם סיפור. הם הפרוזה. השירים באים להמתיק אותם, להאיר, להעיר, לשחרר מועקה, לצבוט, לצעוק, להיאנח. ובכן אני חי ומדי פעם נאנח. אני לא יכול לומר מה טוב יותר אצלי, וייתכן שזה משפיע אצלי על זה, זה על התוכן של זה וזה על הסגנון של זה.האם יש השפעות מז'אנר אחד על רעהו, האם השירה מעדנת את הפרוזה? מה עושה הפרוזה ליכולת הלירית שלך?כמי שמצוי בשני התחומים אני חש מקורב לפרוזה ולשירים ואני יכול להעיד בשני כיוונים: הפרוזה משפיעה על השירה שלי, והפנים שלי, ששר, משפיע על הפרוזה שלי. הפרוזה מכניסה בשירים קורטוב של סיפור, והם פואטיים, בלדים, בלתי מופשטים. מצד שני, אני מודע לכך שהפרוזה שלי עשירה ואני לא-פעם מנמיך אותה שתהיה ממוצעת, על-אף שאני אוהב פרוזה מתנגנת. ואל תספר לי על כתיבה רזה. ספר אינו עיתון. דלות של שפה, לעתים, אינה אמתלה לכתיבה שנקראת רזה, כתיבה בדיאטה. הקריאה צריכה להיום גם היא עונג בפני עצמו. לאסתם אינפורמציה.האם אתה מתכוון לפרסם שירים נוספים בעתיד?אכן אני שואל את עצמי לא פעם, אם אני מתכוון לפרסם שירים נוספים בעתיד, ונוכח התגובות החמות שמגיעות אגליי, אני יכול לומר שכן. אני מאוד מקווה שאצליח. יש מעטים בכתובים ועוד ייכתבו, אבל טיפין טיפין, ובבוא הזמן אני מקווה שאסתייע לפרסם קובץ נוסף, אם אאמין שיהיו טובים, שידברו לאנשים. השנים יגידו. יש נשימה. יש נשימה ארוכה מאוד למי שמתחיל לכתוב רומן ואינו יודע באיזו שנה יסיים אותו. את הרומן האחרון פרסמתי לפני ארבע שנים, ועכשיו יש בידי רומן מוגמר שצריך לצאת לדרכו. זאת הציפייה החדשה שלי. אי-אפשר לנוח על זרים. אבל בינתיים נותן לי קובץ השירים בהחלט נשימת חיזוק לא מבוטלת. ומהו אורך הנשימה של הפרוזה?פרוזה היא ריצה למרחקים ארוכים. השיר הוא הבלחה, אבחה של אור, שצריך לצוד אותה, לתת בה חיים, לעצב אותה ולהעמיד אותה על הרגליים. הרומן הוא הבזק ראשון שיש לו בני הבזקים ונכדי הבזקים ולעתים שולט בך ודורש עבודה מתישה ואפילו מפרכת. אתה צריך לשלוט בהתפתחות של הסיפור ולשלוט גם על הדמויות. לא פעם העלילה מובילה אותך אל סיום שלא תכננת. זה מצריך השקעה גדולה, עקביות ונשימה עד סוף המהלך, אמונה וכוח רצון לסיים את העבודה. השירים הם הנחמות שלי, מדי פעם, מבליחים ואני צד אותם אם עולה בידי, וחוזר אליהם ושוב חוזר ואין בדעתי לוותר עליהם. ובלבד שיבליחו. היצירה חייבת להימשך. הלא אנחנו תאבי חיים, והחיים שלנו מזינים את הכתיבה במידה שגם ניזונים ממנה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק