אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

למלוך בלילך / חיים יחזקאל


התמונה של שושנה ויג

המשורר מתיכון "אביב" בנתניה

למלוך

למלוך בלילך / חיים יחזקאל. הוצאת חלונות / גוונים.

לא בקלות אני "מתאהבת" עד טירוף בכתיבה של יוצר אחר. ספרו של חיים יחזקאל, מנהל תיכון "אביב" בנתניה, "למלוך בלילך", ריגש אותי כפי שלא עשה ספר שירה בתקופה האחרונה. נפגשתי עם חיים בערב ספרותי לא כל כך מוצלח ליד הגלריה על הצוק בנתניה. היה זה מפגש מעט מר בו משוררים וסופרים נפגשו כדי להופיע לראשונה בפני קהל מקומי. לא היה קהל לשירה. אוויר קריר עלה מן הים וצינן אותנו. התלהבותי פסה כאשר בשעה היעודה לא הגיע הקהל וגם המשוררים והסופרים הגיעו כאילו הם חומקים מפני עצמם. ישבנו בהסבה והקשבנו זה לזה. חנה כהן שהייתה בין היוזמות של האירוע כתבה ספר שירה לפני כשנה “גברים לא מדברים על זה" ישבה בהנאה מסוימת באירוע המצומצם. מן הפגישה יצאתי עם שי מהמשורר חיים יחזקאל שישב בינינו ובכל פנייה של ציפי ליפשיץ מנהלת האירועים של היכל התרבות בנתניה התעוות מעט כאשר היא פנתה אליו בכינוי המשורר. "למלוך בלילך" נכתב על ידי חיים יחזקאל בעת שהגיע לגיל ארבעים לפני כשנה. מנסה לחצות את משבר גיל הארבעים באמצעות שורות קצוצות ומחורזות. בסגנון הומוריסטי הוא הצליח לשבות אותי בקסמי שירי האהבה, פזמונים ומכתמים. לספר שיצא לאור בהוצאת חלונות איורים נפלאים של דני קרמן. זהו ספר בפורמט מהודר, ניכרת השקעה רבה בעיצוב הספר לצד ההשקעה בתוכנו. כל שיר מאוייר באופן מקורי ויש לציורים משמעות המתקשרת לשיר. הספר בהחלט יכול להוות ספר מתנה לזוגות אוהבים ולסתם אנשים אוהבי שירה. נקווה שיש עדיין כאלה.הלוואי יכולתי לכתוב על כל אחד משירי הספר, בסך הכל כל שיר מבקש התייחסות, וכל שיר בעל ייחודיות. שירי האהבה של חיים יחזקאל הם שירי אהבה אסורה, על רצון לטעום את טעם הפרי האסור ועל אי יכולתו של המאהב להבטיח הבטחות גשמיות. "נְטִיעוֹתַיִךְ מאוחרותעל אדמתי פסעה אחרתאמנם נותרו בי סימני אהבתנואך אל תטעי בי"(שם עמ' 56)השיר בהחלט יוצר מעין הפתעה קטנה לקורא בסיום העוקצני "אל תטעי בי" שתי משמעויות שלובות בו, האחת מלשון לנטוע והאחת מלשון לטעות. הקשר כקשר אמביוולנטי מוצג בתמציתיות. מצד אחד השארת בי סימנים ומצד שני אין לך במה להיאחז.חיים סיפר לי שאת הספר כתב במהלך זמן קצר כשבועיים היה הפרץ שלא היה ביכולתו לעצור. כמנהל בית ספר תיכון אקסטרני שקיבל היתר של תיכון אינטרני במרכז העיר נתניה מצא חיים דרך לנתב את חיי השגרה של מנהל התיכון לכדי יצירה. כמי שעושה שליחות חינוכית ממדרגה ראשונה, כמי שמעניק לתלמידים שנשרו ממסגרות עירוניות נורמטיביות מסגרת חינוכית מצא חיים זמן לכתוב ספר שירה. אפשר למצוא רמזים לקונפליקטים בהם נתון מנהל בית ספר בהיפגשו עם הצוות החינוכי וכן, במעין חשיפה הוא מצליח לכתוב שירי אהבה למורה ללשון. "שיר אהבה למורה ללשוןהמשיכי לשמור על גזרהנאהאני אהיה בבניין התפעללמרות שמצבי לא מי יודע מה(סתם בינוני פועל)שהאהבה תהיה נושא נשוא ומושא(אני בעיקר רוצה להיות מושא)ולא צריך יקירתי, תאור מקום, לאן שלא ניסעמלות יחס- דגש חזק.לא ביקשתי משהו בתמורהאני רץ אליך (בבניין קל)- במהירות הבזק.ומרגיש כלפיך בעיקר במלרעאני מחכה להיות כבר סביל(נאהב), ולא תמיד להחליט.ושהקטע בינינו יהיה קטע יחוד, גם אם אין בו הרבה תכלית".שם, עמ' 11יש בספר שירים רגישים שברור לקורא שכנראה נכתבו על תלמידים במצוקה. לדוגמה השיר לדיאנה. "רוצה להסניף את העולם/ בשכטה אחת/ ויישאר לה טעם של עוד/ לגמוע את כל היופי/ גם לקחת לריאות/ ללקק עם הלשון את / כל הכוורות .."משורר מנהל תיכון אינו עניין שיגרתי. המערכת החינוכית בנתניה היא מערכת החנוטה בתפיסות מאוד שמרניות ולא ניתן למצוא בה כמעט התייחסות ליצירה מקומית. מצאתי את חיים יחזקאל דמות יוצאת דופן בקרב המנהלים בעיר נתניה. אדם שיודע להוציא מעצמו מעשי חסד ומעשים טובים כפי שעמיחי תיאר את אביו בשירו המפורסם אבי. חיים יחזקאל בוגר אוניברסיטת תל אביב בחוג לספרות עברית פתח את בית הספר לפני כעשר שנים והתלמידים שהוא מחזיק בבית הספר אינם תלמידים שגורלם שפר עליהם. יצא לי לבקר השבוע במוסד החינוכי הזה במבנה הנוכחי שלו. בית הספר האקסטרני הזה פועל בתוך בניין בלב העיר נתניה, נכנסים לתוך בית הספר מתוך סמטה צדדית של חנויות ואין בנמצא דשא או ספסלים שבו יכולים בני הנוער למצוא את עצמם במהלך ההפסקות. מידה לא קטנה של עצבות תוקפת את הנכנס בשערי בית הספר. וצריך לברך את פעילותו של חיים שמצליח לשלב במעט משאבים תלמידים שלא זכו לתשומת לב מרבית במערכת הרגילה. אם מפאת בעיות אישיות ואם מפאת אוזלת ידה של המערכת הרגילה. למקום הזה שנשאר כשטח הפקר חודר חיים יחזקאל המנהל במאבקו היומיומי להעלות את הילדים על דרך המלך כאזרחים לעתיד לבוא. אמנם השיר הבא מוקדש לאביו של המשורר אך יש בו בוודאי משהו מחומרי התשתית של יחזקאל כאדם.הומאז' לעמיחי (לזכר אבי)זכרון ימיך הקצרים, ימים רבים של חסד.אשר נקוו מנהרות מעשיך הטובים.העדרותך תנכח תמיד בלבי. כי לא היה לי כ-מותך.בספר "חידושים " בעיצוב שירה. ניתן למצוא שירי sms שירים קצרים שנולדו למשורר מתוך תכתובת במכשיר הנייד. למעשה התוודה מנהל תיכון אביב שאת ספרו הוא החל לכתוב למעשה בעקבות מיסרון שהיה שמור בנייד שלו. "כשאת לא מדברת אתי, זה סוף העונה!"sms בעמ' 65. כתיבתו של המשורר חיים יחזקאל מזכירה מאוד את כתיבתו של עמוס אטינגר אשר כתב כמה ספרי שירה ולא ביקש לעמוד בפוזה של משורר. גם בשירתו של אטינגר יש מידה של משחק הומוריסטי. שיריו הודפסו ללא ניקוד: "רבע לפני חצות", "רבע אחרי המלחמה", "רבע לפנות בוקר" ו"רבע לפני הגיוס". גם חיים יחזקאל מתקשה להתהדר בתואר משורר. בכל פעם כאשר שוחחנו ויצא מפי המילה שמכתירה אותו כמשורר חזר לפוזה המכווצת שבה פגשתי אותו שם ברוח הבריזה שעלתה מן הים בערב הספרותי הקר והמנוכר. את תחושותיו של האוהב מעלה המשורר בשירי מחווה לפילוסוף רולן בארת. לשם המחשה:מתנה אני רץ כמו משוגעבין חלונות הראווהובראשי המחשבה אני אגע במה שהיא תיגעמתת עטוף אני לה אביא היא תקלף ותקלף, ותגלה את מסתרי לבי!גם תצלצל תגיד תודהונדבר על הא ודא.אתן לה בגד לאישהוהיא תיתן את מעשה הלבישהאתן אולי תכשיט נוצץ מאודוהיא תיתן – שתענוד!אולי אקנה לה נעליים בקופסאובתמורה בהן תפסע.כשתקבל לבטח היא תאיר פניםהרי זה כל כך חושנישהיא רק תיגע במה שרק אני-שרק אני נגעתי.אני מחכה לתגובתה שיכור כלוטואם תרצה לתת, אומר שלא. רוצה לשלוט.הפואטיקה בשירתו של יחזקאל היא פואטיקה של כתיבה במילים פשוטות ובשפה יומיומית. אין כאן הופעה שיש בה יופי הדר והוד בלתי נתפסים. יופיים של השירים טמון בפשטותם. השירים אף שאינם חידתיים מעניקים לקורא חוויה מפתיעה ובכל שיר מסתתר איזה פיצוץ קטן. איזו פואנטה קטנה שתורמת למימד הדרמטי של השיר. המשורר שאוחז בכובע הניהולי ברוב שעות היום מצליח לחמוק עם עצמו למקומות בהם הוא כבר אינו מסוגל לשלוט בכל. חופש היצירה של חיים יחזקאל לפעמים מפתיע עד מאוד כאשר בחומרי היצירה הוא משלב תימות שעשויות לעורר מעט השתאות באשר להיות איש חינוך. אני מאמינה שהעיסוק הזה בכתיבת שירה . וכן, שירה אמיתית שמפלחת את הרגשות כמו שיודע לערוך איש אמיתי ולא איש מזוייף הופכות את שירתו לשירה איכותית. חיים יחזקאל אינו מתבייש לייחד מקום לתחת בעמ' 14 בספר, ולבטא את הקונפליקט האינסופי שיש לנו בין הטוב לרע . אמנם באופן קונקרטי זהו תחת אך באופן מטאפורי זהו מקום שנושא משמעויות רבות. "...היכל הקודש של כניסה ויציאה/ צופן איזה סוד, בעל עומק פלאי.."הספר נכתב על ידי מנהל בית ספר, שעל פי ההשקפה המקובלת אמור לייצג את הדרך הנורמטיבית, את הממסד ואת המוסר החברתי. והנה מדובר במנהל בית ספר שבלי שום חשש כותב כתיבה אנרכיסטית, משוחררת מכל עכבות מוסריות או חברתיות. הוא אינו בוחל במלים מלשון הדיבור כולל מלים הנחשבות מלים "גסות" בדיבור הנורמטיבי. הוא אינו מהסס לרמוז ליחסי אהבה בין מנהל ומורה, מנהל ותלמידה, וגם אם מדובר בפוזה משוררית עדיין יש בכך משום העזה. לחיים יחזקאל המשורר אין קווים אדומים, שאולי היו צריכים להיות לחיים יחזקאל המנהל.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג