א. ב. יהושע: מסע אל קצה העולם

א. ב. יהושע / מסע אל תום האלף

בימים אלה עלתה על הבמות האופרה "מסע אל תום האלף", אופרה יוצאת דופן מאין כמוה בתולדות הבמה הישראלית, זאת בשל מספר סיבות:

מדובר באחת האופרות המקוריות הבודדות שלהן תמליל עברי ולא איטלקי או גרמני כמקובל - משום מה קיימות אופרות עבריות מקוריות מועטות ביותר.

ובכל זאת, "מסע אל תום האלף" שונה מכולן. זוהי אופרה ראשונה מסוגה המבוססת על ספר עברי (אם נתעלם מאותן אופרות שהתבססו על התנ"ך) ושהליברטו שלה חובר בידי לא אחר מן הסופר המקורי א.ב.יהושע (דבר, למיטב ידיעתו של כותב שורות אלו, שהינו נדיר גם בחו"ל), אחד מן הסופרים הידועים, הנחשבים והמוערכים ביותר של ישראל, לצדו של עמוס עוז. הוא גם זה שכתב את התמליל לאחר שהתאכזב לחלוטין מעיבודים שונים שנעשו לספריו במדיות אחרות (ובעיקר בקולנוע).  מה שעוד מיוחד באופרה הזו היא התרחשותה בתקופה בלתי ידועה לחלוטין בימי הביניים.

ספרו של יהושע, שראה אור לראשונה ב-1997, הוא ספר ראשון כמעט מסוגו בספרות העברית. מדובר ברומן היסטורי, ז'אנר נדיר למדי בספרות העברית העכשווית מאז יצירותיהם הגדולות של משה שמיר (ובראשן אחת מיצירות המופת של הספרות העברית בת זמננו - "מלך בשר ודם", העוסקת בתקופתו של אלכסנדר ינאי) ויוסף אריכא, בשנות החמישים. מה שנדיר עוד יותר הוא העובדה כי הסופר הקדיש מחקר רב לתקופה ההיסטורית הרחוקה ובלתי ידועה בעליל שעליה כתב, כאלף שנים בדיוק קודם לכתיבת הספר, נושא שהפך אקטואלי מאוד באותן השנים כתוצאה מן הפחדים שליוו את "קץ המילניום", פחדים שתפסו אז תאוצה ושיהושע השתמש בהם כדי למשוך תשומת לב לפרויקט יוצא הדופן שלו.

א. ב. יהושע גילה מאז ומתמיד עניין בתקופות היסטוריות שונות ובעיקר בימי הביניים, כמקבילות תקופתנו. ספרו המפורסם ביותר, "מר מאני", עוסק כל כולו בתקופות שונות כפי שאלו משתקפות בחיי משפחת מאני. 

אך בספרו זה חזר יהושע לתקופה רחוקה אף יותר מתקופת מסעי הצלב - אל סוף המאה העשירית לספירה. התקופה מרתקת, אם גם כמעט בלתי מוכרת. בשנים בהן עוסק הסיפור היה שמואל הנגיד, המשורר העברי, בספרד. גם המצביא המפורסם לעתיד הוא ילד בן עשר שנים. הוויקינג האיסלנדי ליף אריקסון עסוק בגילוי הראשון של יבשת אמריקה הצפונית. בצרפת עולה לשלטון שושלת קפט, שצאצאיה עתידים לשלוט בצרפת כ-800 שנים מאוחר יותר, עד לימי המהפכה הצרפתית. בספרד מנסים היהודים ליצור קשר עם האימפריה היהודית של הכוזרים, בערבות רוסיה, במזרח תוקפים הבולגרים את ביזנטיון, מובסים ומאבדים את עוצמתם, שהפכה אותם לאימפריה של ממש. על פי טענות שונות, בשנה זו היה המערב שרוי בפחד גדול מפני קץ העולם, כתוצאה ממלאת אלף שנים להולדת ישו הנוצרי ,פחדים הדומים לפחדים הקיימים גם בזמננו אנו.

מה שחשוב הרבה יותר למטרות הסיפור, במקביל לפירוד בין הכנסייה הנוצרית הקתולית המערבית לכנסייה הנוצרית האורתודוכסית היוונית, באשכנז, הלא היא גרמניה, מוקמת ישיבה המכריזה, לראשונה, בהנהגתו של רבי גרשום מאור הגולה, על עצמאות והיפרדות מן השלטון ההלכתי של ישיבות המזרח המוסלמי הגדול. הפירוד הגדול בין היהודים המזרחיים והאשכנזים מתחיל.  

הרעיון שבספר מעניין ביותר - במרכזו עומד סוחר יהודי, בן המזרח המוסלמי העשיר והמפותח, הנאלץ להתמודד עם אחיו האשכנזים, המפותחים הרבה פחות מבחינה תרבותית, שעד כה היו נתונים תחת שליטתם התרבותית של יהודי המזרח. אלא שאותה תרבות מתחילה, בתקופה המדוברת, להיפרד מזאת של המזרחיים. הסוחר היהודי מוצא את עצמו במרכז מלחמת תרבויות שלה השלכות עצומות על מצב העם היהודי אלף שנים מאוחר יותר, בתקופה בה נכתב והתפרסם הספר. סיפור הרומן "מסע אל תום האלף" מתרחש בין השנים 997-1000 לספירה. הגיבור, בן עטר, הוא סוחר יהודי מצליח מטנג'ר המעתירה והגאה, ממרכזי התרבות של התקופה, היוצא בליווי שתי נשותיו, שותפו המוסלמי והרב ששכר באנדלוסיה הספרדית, למסע נועז אל אירופה המערבית החשוכה, לעיר הקטנה פאריז ולעיר הגרמנית הפרימיטיבית וורמאיזה (שהן פחות או יותר קצוות  העולם במושגיו), על מנת לשכנע את אחיינו האהוב לאחות בדין תורה את הקרע ביניהם ולחדש את השותפות המסחרית והאישית שנותקה על פי תביעת אשתו החדשה של אחיינו, שכפל הנשים של קרוב המשפחה הצפון אפריקאי העשיר מעורר בה רתיעה. הימים הם ימי הרב גרשום מאור התורה, שהכריז על חרם על כל יהודי שישא לאישה יותר מאישה אחת. (וכן חרם על גבר שלא ירשה לאישה להתגרש מבעל שאינה רוצה בו, אך העניין הזה אינו מוזכר משום מה). בן עטר ופמלייתו מתארחים בבית אחיינו ומקיימים משפט כפול כנגד האישה המשכילה והנחושה וכנגד אחיה, הסוחר הערמומי, שבניגוד לכל הציפיות זוכים במשפט ומשכנעים את השופטים להטיל חרם מוחלט על היהודים הצפון אפריקאים. זאת למרות תחינתה של אשתו השנייה של בן עטר, המדברת על הצורך בריבוי נשים לגברים וגם על ריבוי גברים לנשים, נושא שמשום מה אינו מתקבל על דעת האשכנזים הקיצוניים והקפואים, הרואים בכך פגיעה במעמד האישה. רק עם מותה  של האישה השנייה בתאונה שהיא אולי התאבדות חוזרים השקט והשלווה לשכון בין שני חלקי המשפחה.

אך מבחינתו של א. ב. יהושע אין מדובר בסוף טוב. לראשונה מתברר כי האשכנזים הבהמיים, שהכירו עד כה במרות הקהילה המזרחית ובמרות הישיבות הגדולות של סורא ופומפדיטה, עומדים כעת על שלהם. לא רחוק היום בו ישתלטו וישליטו ברמת העולם היהודי את דעותיהם הקפואות, המוזרות והאנטי-אנושיות על הצורך באישה אחת בלבד לגבר אחד בלבד (רק הקהילה התימנית תסרב לקבל על עצמה את הדרישה המוזרה הזו).  

כך או כך, גם כתוצאה מפרסומו הגדול של יהושע עצמו וגם בזכות העיתוי המוצלח והלא מקרי בו פורסם הספר "מסע אל תום האלף", זכה זה להצלחה גדולה. הוא תורגם לשמונה שפות, זכה בשנת 2000 בפרס הסופרים והמבקרים היהודיים בארה"ב. היו תוכניות לעבדו לכדי הצגת תיאטרון והוא נמכר גם לצרכי הסרטה.

גם האקדמיה העריכה מאוד את רצינות כוונותיו של יהושע, מה גם שספרו העלה אל הבמה התקשורתית תחומי מחקר (חקר ימי הביניים המוקדמים) שלרוב אינם זוכים לכל תשומת לב תקשורתית או ספרותית. סביב הספר כונסו כנסים אקדמאים בהם דנו חוקרים בתכניו ובמשמעויותיהם, זמן לא רב לאחר הופעתו פורסם אודותיו ספר מסות בשם "מסות על תום האלף", פרי עטם של חוקרים שונים מתחומי ההיסטוריה והספרות, חקר התרבות ואפילו הפסיכולוגיה, שניתחו את הספר מזוויות שונות בהתאם לדיסציפלינה הרלוונטית שלהם, תופעה יוצאת דופן ואולי אף יחידה במינה בכל הנוגע לספר חדש שאינו נמנה עם הקלאסיקה של סופרים דוגמת עגנון. דומה שהחוקרים חשו כי ללא קשר לאיכויותיו הספרותיות של הספר, מאפשר להם זה לעסוק בנושאים שבדרך כלל אינם זוכים כלל באור זרקורי התקשורת.

וכעת, שמונה שנים לאחר פרסומו המקורי, הפך "מסע אל תום האלף " גם לאופרה. כותב שורות אלו הלך אל האופרה בשקיקה, אך מצא עצמו מאוכזב. נכון, התפאורה הייתה יפהפיה והתלבושות נפלאות. הכול נראה מושקע מאוד וללא ספק נעשה מאמץ לספק לצופים חוויה תרבותית  ייחודית. נדמה כי ''מסע אל תום האלף'' הוא אחד מן הספרים המעניינים ויוצאי הדופן ביותר של יהושע, בהצליחו להחיות בפני הקוראים תקופה רחוקה ו בלתי נודעת כל-כך (בספרות העברית הוא כמעט היחיד העוסק באותה תקופה) ומדובר במשימה קשה מאוד.

אך העלילה בה בחר יהושע לא הייתה מוצלחת. נדמה אפילו כי הייתה משעממת. רק בקושי רב עלה בידי הצופים להגיע אל סיום הספר, בציפייה לתגלית מדהימה כל שהיא שאינה מגיעה לעולם. כך היה גם באשר לאופרה. לא ברור מדוע החליט יהושע להיטפל לנושא ריבוי הנשים דווקא כנושא המרכזי עליו נחתכים יחסי מזרח ומערב, אם כי סיבותיו היו  לכאורה ברורות - בתקופה זו בדיוק הכריז הרב האשכנזי הידוע מכולם, גרשום מאור הגולה, להכריז חרם "לאלף שנים" על מי שישא יותר מאישה אחת.

אולם, האמת היא, כי בקהילה היהודית היה מקובל מאז ומתמיד לשאת רק אישה אחת. אותם שנשאו יותר מאישה אחת היו נדירים. בתנ"ך, למשל, אם כי האפשרות התיאורטית קיימת, רק האבות אברהם ויעקב (אך לא יצחק) נישאו לנשים מרובות. אחריהם מוזכרים רק המלכים דוד ושלמה, עם אלף נשותיו. אולם אין אזכור בדבר כל אישיות חשובה אחרת, במקרא או בהיסטוריה היהודית, שלה יותר מאישה אחת מלבד אותם יוצאי דופן, ומן הסתם הדבר מצביע על חוסר השכיחות והחשיבות  של התופעה. ראוי לציין כי ממש במקביל להעלאת האופרה על הבמה יצא לאור במהדורה "עממית" ספרו של ההיסטוריון המפורסם גויטין "חברה ים תיכונית", בהוצאת ידיעות אחרונות, ספר קלאסי העוסק בחברה היהודית במזרח התיכון בימי הביניים המוקדמים, המבוסס על מסמכים שהתגלו בגניזה המצרית. היה זה אחד מן הספרים ששימשו כבסיס לספרו של יהושע. למתעניינים בתקופה בה מתרחשת האופרה ראוי כי יקראו את הספר, בו נאמר במפורש בין השאר כי עניין ריבוי הנשים היה משני ושולי ביותר גם אצל יהודי המזרח, בניגוד לטענותיו של יהושע שהאדיר אותו מעל ומעבר לכל פרופורציה כסיבה למאבק בין מערב ומזרח.   

הניגוד הקיים בספר ובאופרה בין המזרח הפתוח והליברלי ובין המערב הברברי, הקיצוני, הנוטה לחרמות ובייחוד בענייני נשים, מגוחך מעיקרו. נראה כי הדעות האופנתיות של אנשי הזהות המזרחית, תורה חדשה שיצרה זהות שלא הייתה קיימת מעולם (בדומה לזהות האשכנזית), אשר תוקפים את יהושע כ"משתכנז" בדרך כלל, השפיעו עליו יתר על המידה ובלבלו עליו את דעתו. אולי רצה להראות בספר ובאופרה כי "גם אני  מזרחי, אנטי-אשכנזי, כמותכם"?

כנראה לא תפס הסופר המתוחכם בדרך כלל כי דווקא הדעות האשכנזיות הברבריות החדשניות של גרשום "מאור הגולה" (שהוא מקפיד מאוד משום מה שלא להזכיר את שמו בספר, ייתכן ובשל זעם על "האויב"?), דווקא הן היו בגדר התפתחות ליברלית שאפשרה לחזק את מעמד האישה בקהילה ובמשפחה.

ואולי בכך טמון כל העניין – אולי הסיפור כולו הוא טרונייתו של הגבר המזרחי החש מדוכא בידי האישה האשכנזית החזקה ומתגעגע ל"ימים הטובים שחלפו" כאשר "גבר היה גבר" עם כמה נשים בבית, שידעו את מקומן, ולא נותר לו אלא לקלל את האשכנזי המנוול "גרשום מאור הגולה" שכפה עליו רק אישה אחת? 

נכון, יהושע מציג לכאורה גם גישה חלופית, ליברלית ופמיניסטית מתקדמת בכל קנה מידה מפיה של האישה השנייה, המדברת על כך כי יש צורך בכמה גברים לאישה. אך אותה תיאורטיקנית פמיניסטית מוצאת את מותה בסוף הספר/אופרה ועימה גוועים גם רעיונותיה. 

באשר לאופרה עצמה, הרי שחצייה הראשון הוא, כאמור, לא מוצלח וחסר כל דרמה. החצי השני הינו מעניין יותר, ובו דרמת המשפט בין בן עטר והאישה האשכנזית, אך גם כאן אינו מוצלח מספיק, לא כפי שניתן היה ליצור אותו. הדרמה לא עובדת. מותה של האישה השנייה מותיר את הצופה אדיש. גם המסע עצמו, התקופה כולה, עבור אותם שלא קראו את הספר או את חוברת האופרה, נותרים  בלתי ברורים לחלוטין. העלילה, עם כל הפוטנציאל הטמון בה, פשוט אינה מצליחה לשמור על עניינם של הצופים. המוסיקה, שחוברה בידי  ברדנשווילי, משעממת. דבר לא נותר ממנה בזיכרון וודאי שלא משהו שניתן לזמזם מאוחר יותר.המאמץ שהושקע בהפקה ניכר, אך לא עלה יפה וחבל, כי הפוטנציאל עצום. לדעתו של כותב שורות אלו, יהושע לא בחר, בפשטות, בסיפור הנכון אודות ימי הביניים. וכעת, מי יודע מתי יעשה עוד מאמץ שכזה.

קריאה נוספת - אימגו

• שורשים ומציאות - ראיון עם הסופר א. ב. יהושע

• אברהם ב. יהושע / שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

• אנטישמיות - תגובה לסופר א. ב. יהושע

קישורים

תולדות האופרה

תקציר האופרה

קטע מהאופרה