אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יסמין / אלי עמיר


יסמין

יסמין / אלי עמיר. הוצאת עם עובד. 411 עמודים

ייחודו של ספר זה "יסמין" פרי עטו של אלי עמיר, שהוא דן ביריעה רחבת היקף בכל הקשור לסכסוך היהודי- ערבי, העקוב מדם והנמשך זה למעלה ממאה שנים, תוך תחכום רב שמוכיח לנו המחבר לאורך כל הספר. אצל אלי עמיר מסתבר, שספרות ופוליטיקה באות כשהן כרוכות יחד, כדבר שאין מנוס ממנו, דבר זה אף משתקף כשהוא מובע ע"י חלק מהדמויות שבספר. המחבר חודר עד לנבכי הבעיות הסבוכות, בוחנן ומנתחן בצורה מופלאה. יש מרכיב נוסף במיוחד שהמחבר שם עליו דגש שהוא כרוך בצד האנושי. יש בספר איזכור של הסבל המתמשך אשר נגרם לשני הצדדים הערבי והיהודי, כך שהוא מותיר חותם בל יימחה, בשופכו אור נגוהות החודר עדי מעמקי הלבבות ומפעים אותם ברגש אנושי המהול בחמלה, על אותם אנשים מפשוטי העם אשר סובלים על לא עוול בכפם, עד כדי שאין אפשרות לקורא, לדלג או להתעלם מהגיונותיו הכנים.המחבר מזכיר את המצב של האופוריה ושכרון החושים, אשר פקדו את החברה הישראלית בעקבות הניצחון הסוחף במלחמת ששת הימים, בד בבד גם את הזלזול בכל הקשור לערבים ולתרבותם שנחשבה אזי בעיני רבים בחברה הישראלית, כנחותה ואף אינה שווה התייחסות. כך אכן גישתו של השר הממונה, שהוא אינו מתחשב ברגשות של הצד שכנגד, עיניו אך נשואות לצד ההתיישבותי. לא כן גיבור הספר "נורי" שהוא מעורה בתרבות המזרחית.הוא נולד בעיראק ורווה עדי תוככי נשמתו את ההוויה של תרבות זו, דבר שכרוך בידע של אותם שירים מולחנים הבוקעים מגרונה של אלילת הזמר "אום כלת'ום", כמו כן הוא רכש יידע רב היקף, גם בכל הקשור לסופרי המזרח כמו "טהה חסין" ואחרים כך אכן מסתבר, שלמען האמת, זו טעות פטאלית אצל רבים, שאינם מבחינים בין תרבות לשמה לבין הישגים טכנולוגיים, לבלי לשים לב גם לדברים החיוביים שבתרבות המזרח, מבחינת ההיבט של הגינונים והיחס לזולת, הכוללת את שפע החום, שאליו זוכה האורח וכן ההתחשבות באנשים המופלגים בשנים בחברה. כל אלה הם מרכיבים חשובים בהוויה של התרבות האנושית.משולבים גם בעלילה שבספר בחן ובטעם, ניבים הלקוחים מן השפה הערבית, כך שדבר זה מוסיף נעימות יתר, והופך את הקריאה למלבבת ומותירה את הקורא בטעם עוד. לדוגמא שילוב של אימרת כנף עסיסית הידועה היטב לבני המזרח ואשר שמענו אותה במו אוזנינו עוד בימי הילדות בעיראק "הקירחת השתוותה לבעלת השיער" עמ' 258.בוקעת מגרונו של "נורי" גיבור הספר, קריאה לשלב את תרבותם ומורשתם של עולי ארצות האיסלאם, בתרבות הישראלית המתהווה עמ' 390. קורא להתחשבות בערביי ישראל, כך שידינו המושטות לשלום לא תדלג ולבל תפסח על התחשבות בגר הנמצא בקרבנו. דבר זה ניכר בדבריו של "חזקל", דודו של נורי, אשר סבל מעינויים בכלא העיראקי. וכאן הוא מביע את השקפתו, בפני הציבור בישראל עמ' 367.הקשר בין נורי לבין אחיו "כאבי" הוא אמיץ, ומתוך ויכוח ביניהם ניתן להכיר את הבדלי התפיסה של הערבים בכל הקשור לסכסוך, לבין התפיסה הציונית המהפכנית. הישוב הציוני יזם ועשה, לעומת ההנהגה של הערבים, אשר דרכה במקום, ואף העסיקה את העם הפשוט, בהשתעשעות בחלום השיבה.המחבר שכאמור מגיש בתחכום רב, את דעותיהם ואמונותיהם של שני הצדדים היהודי והערבי, מדגיש באירוניה דקה המעוררת גיחוך, את צורת התעמולה השקרית של ההנהגה בצד הערבי, אשר הוליכה שולל את ההמונים, במוסרה ידיעות כזב, שרבים אף האמינו אמונה עיוורת, לכל אשר הלעיטו אותם שופרות התעמולה. דבר זה מתבטא בדברי "אבו ג'ורג'י" אחר שנכח כי הפיצוץ של תחנת השידור בירושלים היה שקרי עמ' 257, ואני מצטט, "ואנחנו משתעשעים באשליה שנזרוק אותם לים", וכן באותו עמוד, דבריו של "אבו נביל", שיקפו את הלך המחשבה המוטעה של העולם הערבי דאז ואני מצטט, "הכוח והכספים והדם הולכים למלחמה, במקום לשיקום החברה".חבל שלא קמו בדור הקודם עם ראשית קום המדינה, סופרים שייטיבו לספר בהרחבה, כמו אלי עמיר, על הרהוריהם וכן על הלך מחשבותיהם, של אלה מן ההמון ופשוטי העם בצד שכנגד. אלי עמיר, מגיש בצורה נפלאה , את כל צדדיה של אותה תעמולת כזב, שיסודה בידיעות בלתי אמינות שפורסמו על ידי מנהיגים ערביים לפני מלחמת ששת הימים וכן במהלכה. את אותן ידיעות הכזב של מנהיג מצרים עבדול נאצר, שנערץ על ידי ההמונים הערצה עיוורת והוא זה אשר הוליך את עמו וגרר מנהיגים ערביים אחרים לאותה מפלה מחפירה, בפזרו עוד במהלך המלחמה ידיעות כזב, על ניצחון חרוץ כביכול. "נורי" גיבור הספר, הכיר עיתונאי נוצרי תושב ירושלים העתיקה, אשר בתו "יסמין", שהיא צעירה יפהפייה שנתאלמנה, החלה את לימודיה הגבוהים בתחום החינוך בצרפת, ובאה לבקר את הוריה שבירושלים.נורי נתקל בתחילה בקשיים, לכשניסה לשכנע את האב, שכדאי ליסמין להצטרף אליו ולבקר במוסדות הקיימים בישראל, אשר יתאימו לדרישתה, כדי להשלים בעזרתם את עבודתה האקדמית. אבו ג'ורג' חשש מאוד והסתייג מהעמקת הקשר, מאחר וחשש שערבים יאשימו אותו בשיתוף פעולה עם האויב הציוני כדבריו, אך עם הזמן הוא התרכך ונענה להצעתו של נורי ואף בתו יסמין הסכימה להצעה. גיבור הספר "נורי" מתואר כמי שחצוי בין שני עולמות, מחד עולם הילדות שבו משתקפים החידקל בחן זרימתו ולצידו הדקלים הזקופים, ומאידך עולמו הארצישראלי. אך הוא לא מוכן לחזור שוב ולהיות אזרח מדרגה שנייה על גדות החידקל, ואני מצטט מעמוד352 "אני מתגעגע לחידקל ולדקלים ולביתי בבגדאד, אך לעולם לא אחזור לשם, לא אהיה אזרח מדרגה שנייה".המחבר חושף לפני הקורא, את מכלול השקפותיהם של שני הצדדים, היהודי והערבי סביב עניין ירושלים וקדושתה של העיר, וכל צד מביע את כאבו לגבי הבעיות הקשורות לעיר זו. ערביי העיר מוחים כנגד הכיבוש, והיהודים חושפים פצעים נושנים, במו מקרה ההתקפה על השיירה להר הצופים, דבר זה משתקף בדברי הסיום של רב סמל עפרוני " אנחנו הורגים בהם והם הורגים בנו והעולם מסתכל, כמו על בית משוגעים" עמ' 69. כמו כן בדבריו של אבו ג'ורג ניתן לעמוד על השקפותיהם של ערביי ירושלים," גירשתם אלפים מבני עמנו והשתלטתם על המקומות הקדושים לנו" עמ'98.בדבריו של נורי גיבור הספר, משתקפת מחאה, המהולה בכאב, בכל הקשור לאי נכונותם של הערבים להתפשר, כי כל מעיינם הוא, להמשיך ולהעסיק את ההמון בתקוות שווא, של מימוש חלום השיבה, והם אינם חותרים לפתרון ממשי, שבצידו ויתור, וכפי שדבר זה נקרא " חל –אלוסט ", פתרון של ויתור כזה המובע בשפה הערבית ע"י המחבר, הוא אשר יביא תועלת ויצעיד את כל עמי האזור לעתיד טוב הרבה יותר.עם כל הקשיחות שגילה אבו ג'ורג', אותו עיתונאי נוצרי ממזרח ירושלים, ניכרת במשך הזמן, כאמור התרככות מסוימת בעמדתו. הוא מרשה לבתו "יסמין" להצטרף לנורי בכל הקשור להשלמת עבודתה האקדמית, וכך היא ניגשת למוסד חינוכי בישראל, וכן היא מודה שכל זה אך לתועלת. האהבה בין נורי לאותה יפהפייה יסמין פורחת בהמשך הספר והפתיחות גוברת ומרחיקה את רגשות הניכור.המחבר מזכיר את אחת הסוגיות הקשות הכלולות בסכסוך הישראלי-ערבי, היא סוגיית איחוד המשפחות, אשר זכתה לטיפולו של שר ביטחון משה דיין ז"ל, שהיה קשוב מאד לכל הקשור לסוגיה זו, זוהי אמנם סוגיה קשה וכואבת, לא רק למחבר עצמו , אלא לדעתי, גם לרבים מבני עם הספר, ועל כן יש לטפל בה בזהירות, מאחר ויש בה אלמנטים של צד קיומי מחד, ומאידך יש בה גם אלמנטים אנושיים ורגשיים מובהקים. סוגיה זו משתקפת בספרו של אלי עמיר, כאשר נורי גיבור הספר נחלץ לעזרתה של "פתחייה" , בחריצות ובמסירות כדי להשיב לחיק המשפחה את הבת "ר'דיר", אשר נישאה לירדני בשם "עיצאם", שסבלה עם נישואיה אתו, מאחר ובעלה התעמר בה ממש. לכשביקר "נורי" בכפר הערבי בגליל, שבו מתגוררת "פתחייה", שמע שם דברים קשים כנגד מדינת ישראל, שמפקיעה כדברי אנשי הכפר, אדמות של ערבים, ועוד דברים חמורים, כמו צירוף המלים "אחנא עאידון",אנחנו נחזור, כדברי "כרים" עמ' 268 . נורי לא הגיב והרי צירוף כזה של מלים מסתייגים מהשמעתו אף רבים מערביי ישראל, בריש גלי, כך אני סבור, מאחר וצירוף כזה של מלים, נראה בעיני כסיסמה בוטה, מחוצפת ומתגרה. קשה מאד להשלים עם שתיקתו זו של נורי, בשומעו דברים כגון אלה, והרי לכל מדינה, יש צבא , ולצבא דרושים שטחים לאימונים, ועל כן מדינת ישראל זקוקה לשטחים פתוחים לשם אימונים לצבאה, ככל מדינה בעולם. אגב גם מיהודים מפקיעה מדינת ישראל אדמות ואף אני מכיר מישהו, שהפקיעה העירייה חלק מאדמתו, בהצהירה שהיא זקוקה לשטח המופקע לשם גינון, ולאחר מכן בנתה הרשות המקומית על אותו.שטח "בית-מדרש". אוסיף שבשנים האחרונות נתקבל הסכם במספר מקומות בוואדי ערה ששטחי האמונים יוקצו לצבא, רק בחלק מעונות השנה. לעומת שתיקתו של נורי לכל הטענות הקשות ששמע בביקורו בכפר בגליל בו מתגוררת "פתחייה", אנו משתאים בשומענו את תגובתו של אביו של נורי שהוא שתקן ומופנם מטבעו, אך פתאום נפתחות חרצובות לשונו והגיונותיו קולחים ופורצים החוצה כמי מעין ניגר, והוא מפריך כל טענה היוצאת מפיו של הסנאטור הירדני, והוא עושה זאת בטעם ובחן אשר מעוררים את פליאתו של הבן נורי. הוא התאושש וקם להגן על זכויות עמו, חרף המכות הקשות שניחתו על ראשו והקשורות בחבלי הקליטה שעברו עליו, ניתן לנמק את הדבר, לפי דעתי שדור האבות אשר טעם את מרורי הסבל וחרפת הגלות, מעריך את משמעות זקיפות הקומה שלה זכינו עם הקמת מדינת ישראל, לכששמע על הירצחה של ר'דיד בירושלים, נגע דבר זה ללבו, עד כדי שהסתגר בחדרו וקשה היה לו להשלים עם המקרה הנוראי וכן בגלל שלא הצליח להצילה ולהשיבה לחיק משפחתה, בכפר שבגליל.היחסים בין נורי ויסמין התהדקו, עד כדי שיסמין הסכימה לנסוע אתו לקיבוץ, שם הוזמן להרצות. לכשאביה של יסמין, ידע על התהדקות היחסים בין בתו לנורי, היה חשש בלבו שהוא יסבול מנידוי ואף יואשם בבגידה ובשיתוף פעולה עם האויב הציוני, בחברה בה הוא חי במזרח ירושלים עמ' 402.בקיבוץ שבו הרצה נורי, שם התייחד עם יסמין, על אף האהבה הגדולה שהתפתחה בין גיבור הספר לבין יסמין אותה בחורה יפהפייה ממזרח ירושלים, הורגשה הזרות בהשקפות עולם שלהם, יסמין מצידה כתבה במכתבה לנורי, שהיא אמנם התפעלה מהמפעל החלוצי של אנשי בראשית, אך קשה לה להתמודד עם הרעיון שהיא תהי אזרחית מדרגה שנייה , עמ' 407-8. היא מכנה את נורי "כובש עדין".בסוף הספר נחשף הקונפליקט הישראלי ערבי במלא עוצמתו וחריפותו כשיסמין אומרת "הסיפור שלכם נראה מסובך ממשפט שלמה, כאן איש לא יוותר ומכאן איש לא יינצל , תבין אהובי, גם לי אין לאן ללכת" עמ'410.הסופר אלי עמיר הצליח בספר אמנם, לחדור לעומקן של הבעיות הסבוכות של הקונפליקט הישראלי ערבי, אך לאל פתרונים כיצד אנחנו וכן הדור הבא ערבים כיהודים, נדע למצוא את דרך הישר אל השלום המיוחל, האם נתגבר אנו דור ההמשך, על הקשיים הניצבים לפנינו, או חלילה נמשיך בהתנצחות חסרת כל תועלת, אשר תגבה מחיר יקר מקרב שני הצדדים, עוד שנים רבות. סוף

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יחזקאל מוריאל