שבוע הספר - קווי המתאר

Re: שבוע הספר - קווי המתאר מאת: שושנה ויג

1

הבעיה בשבוע הספר מופיעה כבר בשיר שלך. את רוצה להיות משוררת, אבל זה לא בא לך מבפנים, את
מאפרת את דמותך להיות משוררת, אולי בגלל ההילה שיש במשורר.
המשוררים והסופרים של היום, גם אלה שנפטרו וגם אלה שהזכרת במאמר שלך, אינם אנשי רוח אמיתיים.
הם רודפי כבוד ופרסום, ולכן הכבוד בורח מהם. צריך לשאול את עצמנו: מה הכתיבה שלהם מוסיפה
לעולם? אם הספר הזה לא היה מופיע, זה היה חסר למישהו? נדמה לי שלא. רוב הסופרים והמשוררים
רוצים לראות את שמם מתנוסס על גבי העיתונים ואת ספריהם מוצגים בחנויות. האם הספר שלהם יתרום
משהו טוב לעולם? זו השאלה.

קצת נסחפת

3

האם אין משורר או סופר שספרו ראוי להתפרסם?
האם ההגדרה סופר או משורר חסרת ערך כיום?
רק הומרוס כתב שירים?

שיר יפה

2

שיר יפה ומאמר נוקב. תודה

תמונת מציאות עגומה

4

שושי היקרה
המאמר משקף את תחושותיי ואני מניחה שהוא משקף תחושות של רבים מהסופרים
והמשוררים בחברה הישראלית . השיר יפה

ביאליק, טשרניחובסקי ועגנון מתו ואין להם יורשים!!!

5

סופר או משורר חייב להיות ענק רוח. מעט מאד מהמשוררים היום בתרבות הישראלית הם ענקי רוח וזה
נותן את אותותיו בהרגלי הצריכה של הקורא הישראלי. קונים ספרים, נכון, אבל אלו שקונים מתפשרים על
פחות. ואלו שלא קונים, לא קונים משום שבאמת אין לספרות מה להציע. אין איש רוח-סופר שירעיד את
אמות הסיפין. אין משורר שיכתוב עם סנטימנט פואטי חזק מספיק שיצור רעידת אדמה אינטלקטואלית .
אין אומנות אמיתית שכוחה הוא נצחי.
איך שלא תראו את זה,
ביאליק, טשרניחובסקי ועגנון מתו ואין להם יורשים.

עד שהחלל הזה לא יתמלא, עם הספר ימשיך להיות בתרדמת חורף והאביב לא יגיע ולא משנה כמה
שבועות ספר ניזום וכמה פרסומות לקריאה יופיעו ברדיו.

ואני אמשיך להתענג לי על ספרות אמיתית בת המאה ה 19 ומטה.
אני סנוב אולי אבל אני לא מתפשר. אני אמשיך לקרוא לי את וורדסוורד או את טניסון והם ימלאו בי את כל
מה שצריך

תגובה

6

קג´, בוקר טוב.
אני מאוד נהנה לקרוא תגובות שלך. בעיקר בתחום הפילוסופיה והחיבה שלך
לפסיכואנליזה.
מה שאני מרגיש שאתה מקובע במה שמקיף את דורך. ודורך. דורך במקום.
אני חושב שלהגיב כך לכל כך הרבה יוצרים שמשקיעים מזמנם בכתיבה, פוסט
מאה 19, זה לא מוסיף כבוד רב לקורא התגובה.
זה לא סנוביות. זו פיקסציה.
טוב לך עם המאה ה 19. לי לא.
מאז שפרסמו שיר שלי אני יותר ויותר מגלה עולם עשיר של מילים, המחממות
את הלב, גורמות לי לחשוב על רבדים לאו דווקא פסיכואנליטיים.
אני חושב ששירה בכל דור ודור נועדה ראשית, לאותו הדור. ואני מוצא המון.
צר לי כי אתה חושב כך, ואני מקווה כי מעט בריות חושבות כי כל ודגש כל
מה שנעשה לאחר המאה 19, הינו חסר ערך.
יום טוב.
צחי

Re: תגובה

7

נו טוב, בסדר.
אז לא רק מאה 19.
ט.ס. אליוט
דילן תומס
Carson McCullers

ובכלל פרויד הוא בן המאה ה 20 וגם יונג וגם היידגר וגם פוקו וגם דרידה ועוד ועוד

זה לא שאין מה לקרוא מעבר למאה ה 19. יש ויש.

אבל העקרון לא משתנה. הנייר לא סובל הכל ולא כל אחד נועד להיות משורר או פילוסוף. מעטי מעטים של
המעטי מעטים יכולים להתהדר בכובע הזה.
ולגבי הספרות הישראלית, צר לי אבל אין שם אטרקציות בעשורים האחרונים.

נו טוב, בסדר?

12

סליחה אתה סתם
עושה לי
כאב
תחת
וראש

תחשוב על ה פרדוקס :)
שבת שלום
צחי
נו טוב
נו שויין...

לא פשוט להגיב לכתבה שלך...

8

ערב טוב שוש יקירתי,
ברשותך גם אני אפתח תגובתי בשיר "מיכאלה" שכתבתי לפני כמה ימים,
שלדעתי הוא מהווה סוג של השלמה לכתבתך המרתקת.

מיכאלה,

"ההיא, מהנכר מוליכה אותך שולל,
יום, יום הבטחה חדשה, אם בכלל,
כן באה, לא באה "- לחש לי הטור,
"אין בקצה המנהרה שום אלומת אור".

"מיכאלה", לידי נעצרה ושאלה,
"האם אתה בודד?", השיבותי לה,
"מי את ?"- "טרם ראיתיך, לא אשקר",
"אני ?"- "זאת שהנחתי הספרים על הגדר "-
"בךָ התבוננתי נובר"-
"שם גם לבי", "תיזהר",
"הוא רגיש, מתפתל,חלש, דואב, אין לי אחר".

כך התנהלה השיחה, ביני ובינה,
מסביב לספרים בקצה הגינה,
מתחת לעצי המחט ופרחי הבר,
מופתע, נבוך, מודה, בלב מנוקר.

"לאאא"- אני חרישי,זועק ונזהר,
לא לפלוט רזי הכמוס והמוזר,
"אני ממתין לאהובתי" אמש צלצלה
שמעתיה, מבטיחה לטוס אלי במהרה",

היום, חדלתי להאמין, בזבוז חיים,
להשתייך לחוג הממתינים,
מחר, אלך ליד אותה גדר, לנבור, אולי אמצא
לבה, של מיכאלה הזרה, והשיבו לה .

אכתוב גם הקדשה,
"סליחה", אותה, רק היא תקרא.
_________________________

מה שבעצם רציתי לכתוב זה פשוט מאד -מי שאוהב לקרוא, עד סוף ימיו ימשיך
לקרוא, ומי שלא לא אוהב לקרוא עד סוף ימיו לא יפתח ספר, והמקור של השגת
הספרים ממש לא חשוב..

באחריות מלאה, אני רוצה להסב את תשומת לבם של הקוראים תגובתי זאת- בעצם
אני רוצה לשאול אם הם מסכימים איתי- בעצם אם הם נתנו דעתם לכך
שקבוצות "אינטלקטואלים" לא מתיידדים עם בעלי מקצוע שונה משלהם, כי
לדוגמא רופאים לעד חיש מהר ישובו לשוחח על רפואה, ומהנדסים כנ"ל.

לדעתי הסיבה, שהם לא מוכנים לגלות "כי המלך הוא עירום"...

אם אחד מהם יפתח בנושא "לאחרונה קראתי.." יימצא ה"אינטלקטואל" התורן
שידאג מיד להחליף נושא ויתר החבורה תנשום לרווחה.

אני שונא הכללות , משום שיש מורכבות רבה ומגוונת למציאות המתוארת
בכישרון רב על ידך .

לא עוזר ירידים והכוונה, האדם מורכב מחומרים כימיים שלכל חומר התפקיד
שלו- יכולתי בקלות להצביע על אישיות ממכון ויצמן, מדען בעל שם עולמי
שבקושי יודע מי זה "פיקאסו".

לכן אהבתי הכתבה, ומסתייג מהכללות בה.

יש עגל רעב שיונק בתאבון והפרה בועטת בו, ויש עגל שבע שמתעלם מתחנוני
הפרה- יש שרוצים לרכוש ספרים וידם לא משגת ויש בעלי ממון שלא יבזבזו
הגרוש לקניית ספר, ואוהבי הספר כבר ימצאו הדרך לממש אהבתם, אפילו ינברו
בספרים מונחים על "גדרות".

חבל, מי שצריך לקרוא ולהתעמק ולהוציא מסקנות נכונות מהכתבה הרהוטה שלך,
לדאבוני לעולם לא יקרא אותה.

תודה שהבאת- ההנאה כולה שלי, בברכה, צ.ש.

א-פרופו שבוע הספר.

13

גדודי המשוררים הצעירים המציפים אותנו הם מחד - ברכה, ומאידך, הם
מחוזרים, ואנחנו הקוראים שירה מתפלשים, לרוב, בכתיבה של פטפטת. לא כל
חידוש באמירה קובע את טיבה של יצירה. וכעורך כתב-עת אני משתדל לא לשכוח,
שלפני המשוררים ה"מותגיים", המוקפים יחסי ציבור צעקניים, וקיימים
יוצרים נפלאים שמשכיחים אותם. כאלה שהלכו לעולפ והותירו מורשת נפלאה,
אמיר גלבע, דן פגיס, זלדה חשובים ונהדרים עשרת מונים מאלה שפעם כתבו
נהדר, אך דרכם השתבשה ונעשתה רדודה (כמו: דימוי על דימוי על דימוי
שבסופם לא נותר מאום, אך הם הפכו לסלבריטאים ומאכלסים בנחמדותם את
המפגשים הגדולים, שם הם עונדים לעצמם נוצות יענים.)
גרוע מזאת, אותם יוצרים המתהדרים בספריהם ב"סופי דבר" חכמים ומשעממים
להחריד, שבסופם חתימת פרופיסור נודע ומצוטט.
מעניין אותי, כמה ממון הם מבזבזים על דברי החכמים הללו. דבר וודאי. "אני
מתהדר בך - וזה מוכר. אז כדאי לשלם, לא?"
היו אתם, עצמכם, התמודדו עם נפשותיכם וכתיבתכם. אל תקרצו.
ולבסוף הייתי אומר דבר-מה על אגודת הסופרים.לא אירק לבור שבו אני עובד
ומשתדל, מאוד. אבל אני שואל את עצמי, כמה חברים באגודת הסופרים - הינם
באמת סופרים/ משוררים/מסאים.
סלקציה, מיד! ואינני מבקש תגובה כלשהי. מה שאמרתי הוא על קצה המזלג.

סלקציה ומיון

15

בן שאול כותב כאן על מיון וסלקציה. שיטת המיונים והסלקציות שמשה בן
שאול מדבר עליה היא שיטה על פיה הוא עצמו פעל בנהלו את מערכת מאזניים.
הוא ניהל את המערכת ביד רמה בשלטון יחיד. לא הייתה כלל מועצת מערכת,
כי היא פשוט לא עניינה אותו. בעיניו העורך צריך לקבוע הכול, ורק לו
זכות ההחלטה. אכן הוא קרב אנשים , ובאופן מפתיע לא חברי אגודת הסופרים
העברים. וזו באמת יריקה לבאר שממנה הוא שתה. הצעירים שהכניס לעיתון היו
לרוב אנשים שהוא באמת טיפח. וזה כמובן ראוי להערכה. אנשים רבים נידחו
על ידיו. והוא מנסה להשמיע כאן דעתו על האגודה שראתה בו עורך ראוי
למאזניים אף שהוא לא כיבד את המשוררים והסופרים החברים בה. אני חושב
שהסלקציה היחידה שצריכה להיות לא בוועדות קבלה אלא בידי הקוראים. ספר
לא מוצלח לא יעבור את מבחן הקוראים. וגם לקוראים יש צורך ביוצרים
מגוונים. חבל שאתה צמצמת את ההיקף בעת שערכת את מאזניים. מעניין שמעולם
לא תבעת מן האיגוד המתחרה לעשות סלקציה בחבריו. שם אנשים מתקבלים בשיחת
טלפון ללא ועדת קבלה. אגודת הסופרים מעמידה רף של קבלה. אך אתה בעקביות
התנהגת בהתנשאות לחברי האגודה, למרות שנתנו בך אמון. ואנא אל תשתמש
במושג סלקציה. הוא מכוער, והוא מזכיר לנו תקופה אפלה בהיסטוריה שלנו.
חבל שזקנתך ביישה את נעוריך.

זוהר אבן חן
תל אביב

תגובה לגב´ זוהר.

19

כוון שאינך מכרה, כנראה, אותי ואת יצירותי, הרשי לי עם כל הנימוס לומר
לך שדברייך אינם חכמים, מה לעשות. אם את עצמך כותבת אשמח לדעת אם תגובתך
האצילית תהיה למשל שמי שנהראה לך נפלא, כשרוני וחדשן הבוא מר מנור, שדבק
בסגנטנט של פררקה מלפני מאות שניםץ הרי גם הוא כמוני אינו מחדש
אלא "מיישן" וזה ראוי יותר מפטפוטך. אני משער שלא קראת מאומה מיצירתעי,
ואם לא אהבת זו בעיה שלך. אם תאבי סבאמת להבירניאשלח לך קטעי ביקורות,
ואת יכולה לקרוא בהן גם בגנזים.
תלמדי משהו גבירתי ונהי להיות לכמה יןתר במחיקת שירה זו או אחרת
ךהתראות ואיחולי כל טןב.

רצוי שתלמד לקרוא , משה ב-ש

20

על פי הכתוב זוהר הוא איש ולא אישה. רצוי שתלמד לקרוא. האם כך נהגת עם
היצירות ששלחו אליך למערכת? האם בדקת אם השולח/ ת חבר שלך וקרא את
יצירותיך ולאחר מכן הכנסת אותו לגיליון מאזניים...מזל שלא יצאו הרבה
גיליונות בתקופה שאתה עורך ...אני מקווה שתבוא תקופה יותר טובה על כתב
העת. ואתה כשרוני או לא כשרוני להיות עורך לא בדיוק ידעת...
זוהר (איש)

משוב למשה בן-שאול

16

לפני הכל ברצוני לברך אותך לשלום ארוך.

אנו מכירים עוד מימי היותי בעל גלריה "שנער"- אולי זכורה לך התקופה
שהוטל בידך התפקיד לפרסם ב"מעריב" את פתיחת התערוכות.

לזכותך יאמר כי מעולם לא דחית אותי אם איחרתי להביא לך את תוכן המודעה,
היה לי כישרון אדיר להסתבך "כצבי בקרניו" בדיוק כפי שאתה כתבת
בשירך "הנה חולפים" ואולי אני שימשתי לך השראה -:).

פער הגילים בינינו אינו גדול, אך פער התפיסה של התייחסות לנושא שונה.

אתה משורר אבל גם פוליטיקאי לא קטן, וכזה אני זוכר אותך מאז.

אני סתם אחד שכותב להנאתו ונזכר לפתע פתאום כי "אולי רצוי להתחלק קצת
גם עם אחרים ברזי חיי".

כפי שכתבתי לשוש ויג, ש אגב אני מעריץ, אני חוזר וכותב גם לך.

מסגרות לא עוזרות, הדמות שמאחורי השיר קובע את פרסומו ורכישת תהילת
עולמו.

זלדה- לדוגמא שנים כתבה למגירה- וכאשר סוף כל סוף החליטה לפרסם בעיתון
77 - סיימה לשלוח לשם יצירותיה רק משום שמר "בסר" פרסם יצירות של יונה
וולך.

מעולם לא הושפעתי מהתנהגותם של אחרים- לא וויתרתי על עצמאותי, בחרתי
לקרוא את המפורסמים והלא מפורסמים באותה סקרנות שהחומרים הכימיים
שבגופי יצרו.

אין שום אפשרות לקבוע כללים בתחום היצירה- אין מקום אפילו לפתוח
בוויכוח, אני שבתי למציאות הזאת הרבה שנים קודם- ואתה?

מאחל לך המון בריאות ואריכות ימים ואם תרשה לי, עדיין אקרא לך "ידידי"
היקר.

אגב, דע לך שכמעט ולא דילגתי על שום שיר שלך שפורסם- ותמיד אהבתי.

.

כמה שאלות קשות.

18

א. מי משכיח את זלדה, דן פגיס ואמיר גלבוע? (אגב, יצא עכשיו ספר חדש
ובו שירים מן הארכיון של גלבוע, בעריכת פרופ´ חגית הלפרין. הפרופסורים
לא משכיחים את המשוררים הללו).
ב. למה לך כל הרמזים? דבר גלויות. מי הם המשוררים ה"מותגיים" והאם כול
המשוררים הללו הם גרפומנים? מי הם הפרופסורים עליהם אתה כועס? האם
כל "סופי הדבר" הם משמימים?
ג. מי הם היוצרים שכתבו פעם נהדר אבל שירתם נעשתה רדודה וחסרת ערך?
ד. מי יקבע ומי ימיין? מי יהיה קובע הטעם באגודה? איך ועל-ידי מי
ייבחרו קובעי הטעם האלה? האם יהיו אלה הוותיקים (מי יקבע ויחליט האם
הוותיקים הם יוצרים ראויים?)
ה. האם תפקידה היחיד של האגודה הוא לדאוג למורשת הסופרים הנפלאים שהם
כבר שוכני עפר? (זה חשוב. אבל לא העיקר). מה באשר לדור העתיד? למה צריך
דור העבר לקבוע קריטריונים וסף קבלה לכותבים צעירים?
ו. עד כמה מחוייבת האגודה לחבריה? ( להעדיף לפרסם את יצירות חברי
האגודה - למשל).
ז. שאלה שמתייחסת אל מה שחסר בדבריך - האם האגודה היא מעין איגוד
מקצועי זוטא, שתפקידו לדאוג גם לזכויות יוצרים ושאר עניינים
פרופסיונליים?

Re: א-פרופו שבוע הספר.

22

"היו אתם, עצמכם, התמודדו עם נפשותיכם וכתיבתכם. אל תקרצו.
ולבסוף הייתי אומר דבר-מה על אגודת הסופרים.לא אירק לבור שבו אני עובד
ומשתדל, מאוד. אבל אני שואל את עצמי, כמה חברים באגודת הסופרים - הינם
באמת סופרים/ משוררים/מסאים.
סלקציה, מיד! ואינני מבקש תגובה כלשהי. מה שאמרתי הוא על קצה המזלג

כמה חמורים הדברים והלא זהירים היוצאים מפיך וממקלדתך משה בן שאול.ואני גם רוצה להתייחס לאדם
הזה שעושה סלקציות בכתיבה ובבני –אדם. אתה אדם מתנשא המאוהב בעצמך. לא מעניק פרגון
ליוצרים שמהבית הזה שלהם, אתה מקבל את שכרך. מאותה באר שאתה שותה ממנה מים ,אתה גם יורק
לתוכה. מי שמך לשופט עליון להחליט אם היצירה טובה או לא טובה? בכל מערכת של כתבי עת
ספרותיים יש דיאלוג עם חבריה, עם המועצה הדנה בתלונות חברים, רק ב"מאזניים" מי שקרוב
לצלחת "ליקוקי ישבנך" ראוי לפרסם יצירותיו ב"מאזניים".

.", כמי שמכירה אותך היטב, יודעת שאתה עושה סלקציה בבחירת היוצרים ל"מאזניים", שירתי היתה
טובה בעיני נתן יונתן המנוח ובלפור חקק שיבדל"א, זכיות הפרסים הספרותיים על מה אתה חושב
ניתנות?, על העיניים היפות שלי או על השירה הפורצת החוצה מהקרביים,אך לא טובה ל"מאזניים" בגלל
שאתה החלטת. להיות רודן על המילים הכתובות. לא יוצר שפה הנך אלא נרקיסיסט הנך. באותה ביצה
שאתה נמצא אני לא רוצה להיות. אז תהנה מ"מאזניים" שלך. חוץ מדברי רהב ונמיכות שפה לזוהר אבן
חן, איני מוצאת בתגובתך איכות מילולית שאני יכולה לקחת כנכס. אבוי למי שעומד בראשו של כתב עת
ספרותי המאוהב במילותיו וסוגד למלחכי פינכה.

לצבי, מקווה שלעולם לא אאכזב אותך

17

צבי היקר שבת שלום לך
אתה מציב בפני רף גבוה בכל פעם מחדש. מעריץ שלי כאן מעל דפי האינטרנט.
נאמן מאוד לכל מילה שאני כותבת. מעט חולק על דעתי, ואני חוששת שמא יום
אחד תתאכזב..אתה בפרוש המעריץ האולטימאטיבי, הקורא המאמין והחוזר וקורא.
אני בהחלט נהנית מתגובותיך ולמדתי לחפש את תגובותיך.
השיר שלך יפה. תודה שהבאת את מיכאלה...
בידידות
שושנה

עם הספר ותוכנית הלימודים בספרות.

9

תמוה בעיני ההתיחסות לתוכנית הלימודים בספרות כתוכנית , שלדעת הכותבת
היא מעין מראה דרכה משתקף הטעם הספרותי של החברה הישראלית. תוכנית
הלימודים בספרות היא תוכנית "רזה" ומצומצמת, שמטרתה להציג בפני
התלמידים קורטוב מן הז´אנרים והיוצרים המרכזיים בספרות העיברית
לדורותיה. גם בתוכנית בתנ"ך לבתי ספר תיכוניים לא נכללים כל ספרי התנ"ך
וגם לא כל הפרקים באותם הספרים שכן מוצגים בתוכנית.
הכותבת מזכירה את אתגר קרת ושירה גפן, כדוגמא ליוצרים הזוכים להכרה בין-
ליאומית. דוגמא זו עושה עוול גדול ליוצרים בעלי שיעור קומה, שאתגר קרת
ושירה גפן עדיין רחוקים מהם. עמוס עוז זכה להכרה בין לאומית ויצירותיו
תורגמו לשפות רבות. כך גם דויד גרוסמן, יורם קניוק, נתן זך ,אהרון
אפלפלד וכמובן עגנון, שזכה בפרס נובל לספרות.
שבוע הספר, לטעמי, הוא שבוע בו הוצאות ספרים מנסות לנקות את המדפים על
מנת להיפטר מאותם ספרים, המעלים אבק. רוב הספרים אינם שווים את הטרחה,
שבהגעה ליריד. אחוזי המכירה אינם מעידים על רמתה של היצירה, אלא על
יחסי ציבור משומנים. היצירות הטובות באמת, נמכרות לאורך כל השנה, ללא
קושי.
הספרות העיברית עדיין בחיתוליה בהשוואה לספרות האירופאית הקלאסית, על
כן קשה היום לאמוד את מידת יכולתה לעמוד בתחרות מול היצירות הקאנוניות.
הסופרים העיבריים, שכתבו בגלות, הושפעו מן התרבות בה הם חיו ואותה הם
למדו והפנימו. הסופרים העיבריים בארץ, ניסו ליצור יש מאין, משהו חדש,
שונה מן הספרות ה"גלותית". נוצרה סינתיזה מוזרה בין עולמות תרבותיים
בעלי מטענים שהחיבור ביניהם הוליד ז´אנר בעל שני ראשים. מבחוץ ספרות
ישראלית "צברית" מחוספסת ,בוטה לפעמים, כנה וישירה. אך זו רק אשליה,
אחיזת עיניים. גם בספרות הישראלית נמצא את עקבותיהן של היצירות
הקלאסיות, שהשפעתן הישירה או העקיפה על היוצרים מבצבצת בין שורותיהן.
בסיפורי עגנון נמצא את הספרות הגרמנית והמרכז אירופאית, ביצירות יהושע
את עקבות הספרות הצרפתית, ביצירות גרוסמן ספרות גרמנית ואנגלית,
וביצירות עוז גם את עקבות הספרות הרוסית.
אלו הן דוגמאות מועטות בלבד ודרכן התכוונתי להוכיח כי הספרות העיברית
אינה חייה בבועה המנותקת מן ההשפעות המבורכות של הספרות העולמית, והיא
עדיין צעירה מדי , על כן חסרת אפיון דומיננטי המבדיל בינה לבין ספרויות
אחרות.
מוקדם מדי להספיד את הספרות העיברית ולטעון כי תרבות הרייטינג היא
שמכתיבה את אורך חייה. סופרים טובים, אינם זקוקים לשבוע הספר, וקוראים
מושכלים על אחת כמה וכמה מדירים רגליהם מירידים הללו. רוב אוהבי הספר
אינם זקוקים לשבוע זה, ואלו שרואים בקריאה עיסוק משמים ובזבוז זמן, לא
יקנו ספר בשבוע זה, כשם שלא יקנו בשאר ימות השנה. שבוע זה מיותר
לחלוטין!
עירכו מפגשים ספרותיים, קרבו את הנוער אל הספרות לא באמצעות לימוד
משעמם של יצירות לבחינת הבגרות. מיצאו פתרונות יצירתיים! הפעילו
ספריות, חדרי קריאה, והוזילו מחירים.
חגיגה אמיתית של הספר היא החגיגה הפרטית של כל קורא, המסיים לקרוא ספר,
מחבקו אל חיקו ובעיניים מצועפות מתבונן על נקודה דמיונית בקיר ממולו
ומנסה להמשיך בדמיונו את קורות גיבורו ועלילותיו, וליבו מחסיר פעימה.

תמוה, אני מסכימה עם כל מילה שלך!

10

ללילך, דברייך מעניינים ולא נראה לי שיש מחלוקת ביני ובינך.
שושנה

שלום שושנה יקרה,

11

עונג רב לקרוא את מאמרייך והפעם הפתעת בשיר משלך ארספואטי ומיוחד.

לאות הכרה והערכה ולכבוד שבוע הספר כתבתי

שיר שהוא מעין דיאלוג עם יונה וולך ז"ל

אולי עם השירה בכלל

שבת שלום ואהבה שירהלב



מעבר להסתגלות


מיוסרת לבד , שרדת

מפלצות ודוגמאות רוחות צרורות.

לשונך דרקונים מאששת ,

הכרתך זונחת פחד להקות.



משתברת להתאחות בהגיון אחר

שאינו כקודמיו הורוד המסתגל,

ואינו כבורדו המשתגל ,

או הסגול שנהיה כהה יותר ויותר.

מבעד למסך כפולות האינסופי

הם יקשיבו שוב לשחוקך

שיגיע מלווה באור

הגדול ממני וממך.



הם קראו לך מופקרת

שם למעלה מהזמן

חשבו אחרת.

לשירה לב

14

שירה לב או שירהלב..איני יודעת..שירה יוצאת מן הלב אתב וודאי כותבת.
תודה לך
שושנה

רשמים משבוע הספר

21

שושנה יקרה,
קראתי את מאמרך, ואני מרגישה שהוא המשכו של מאמרי : "איה כבודה של
השירה העברית" שפורסם אצלי ב"שערי המגילה" http://www.bat-or.com/blog/?
id=21 המאמר מרתק ומעניין. שירך מצא לי חן בקווי המתאר שבו, אני רוצה
להתייחס למעמד הזה שנקרא השקת ספר בשבוע הספר. הוזמנתי לארבע השקות
ספרים בתחילת שבוע הספר כמבקרת ספרותית וזועזעתי

רְשָׁמִים מֵהַשָּׁקוֹת שְׁבוּעַ הַסֵּפֶר / יהודית מליק-שירן
שׁוֹתָה וּמִשְׁתַּטָּה
הַפַנְטַזְיָה הַמְּקוֹמִית
לֹא תִּשְׁוֶה לַשַּׁמְפַּנְיָה הָאֲצִילִית.
גּוֹמַעַת לְתוֹכֵךְ טִפּוֹת צוֹנְנוֹת
וּמְרַחֶפֶת מִגָּבִיעַ לְגָבִיעַ
הַכֹּל בּולְסִים
דּוֹחֲפִים
וְלוֹעֲסִים
וְאַתְּ מַגִּירָה לְלֹעֵךְ
אֶת הַנּוֹזֵל הַקַּר הַעוֹטְפֵךְ בַּחֲמִימוּת
מִתְעַרְסֶלֶת
מִתְכַּרְבֶּלֶת
מִתְעַרְטֶלֶת בְּנִשְׁמָתֵךְ.
מַבִּיטָה אֶל שְׁבִילֵי הֶהָמוֹן
מַחְלָצוֹת מְפֹאָרוֹת
לְצַד גִ´ינְס מָהוּהַּ וְדָהוּי
פִּסּוֹת סַלְמוֹן מְאֻדֶּה
נִבְלָעוֹת בִּשְׁלֵמוּתָן בְּלֹעַ מַזְמִין וּמְפַתֶּה.
בְּעֵינַיִם רְעֵבוֹת
לֹא נִמְדָּדִים
מִדַּדֵּי הַגּוּף
הַצַּלָּחוֹת מִתְמַלְּאוֹת מוּצָפוֹת עַד אֵימָה
וַאֲנָשִׁים אוֹכְלִים בַּעֲמִידָה
יֵשׁ שֻׁלְחֲנוֹת מְיֻתָּמִים בְּמַפּוֹת אֲדֻמּוֹת
צְהֻבּוֹת, לְבָנוֹת
מִתְבּוֹנְנִים בַּגַּרְגְּרָנוּת
בְּתַאֲוַת אֲכִילָה
הַלְּחָיַיִם מִתְפּוֹצְצוֹת וְהָרֹאשׁ מְהַנְהֵן לְלֹא הֶרֶף
מַה נֶאֱמַר עַל מְזוֹן מְלָכִים
מַה נֶאֱמַר עַל מְזוֹן הָרוּחַ
לֹא אֵדַע לְעוֹלָם.
הַאִם עַל גּוּף בָּרִיא שְׁמַעְתֶּם?
לְיַד הַבּוּפֶה הִתְקַהֲלוּת שֶׁל שְׂפָתַיִם
לֹעוֹת מִתְמַלְּאִים בּוֹלְעִים
וְהַבְּלִיעָה טוֹבַעַת
בְּקִפּוּלֵי הָעוֹר. הָאוֹר בַּפָּנִים בּוֹהֵק לֹא מַסְתִּיר
נִימִים כְּחֻלִּים הַמְּבַצְבְּצִים מִבַּעַד לְמֵייק-אַפ הַמִּתְאַדֶּה
אֲפִלּוּ קִמְטוּטֵי הָעֵינַיִם יוֹצְאִים לְגִיחָה
וְהַיָּדַיִם לוֹקְחוֹת מִכֹּל הַבָּא לַיָּד
מְרוֹקְנוֹת מַגָּשִׁים
בְּצֹרֶךְ הָזוּי
לְהַרְשִׁים.
וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּצַּד לְיָדִי מְבַקֵּר סִפְרוּת נוֹדָע
הַמְּתָאֵר כָּל הִלּוּךְ כָּל מַבַּע
כָּל גִּרְגּוּר וּבְּלִיסָה
תִּקְרֹבֶת אֱנוֹשִׁית לְעוּסָה מְאוּסָה
וּבֵינֵינוּ מִתְחַלְּפִים גְּבִיעֵי שַׁמְפַּנְיָה תּוֹצֶרֶת חוּץ.

הייתי בעברי בהשקות ספר של משוררים וסופרים אלמוניים שיצירה היתה במרכז
הבמה ולא מה שעיניי חוו ארבע פעמים. הספר לא היה במרכז וזו לא שאלה של
רייטינג זה עניין של ירידת ערכה הספרותי של היצירה. ההתחככות בין שועי
עולם, בעלי עסקים מקומיים, תקרובת האוכל הם אלה שנותנים את הטון. כאשר
יש ירידה בערכי המוסר, לא היצירות הנלמדות בבית הספר יקרבו את עיני
הקוראים, ולא השירים הבודדים שמתפרסמים בעיתונות השבועית יזיזו למישהו
משהו.
צריך לאהוב את השפה, להתאהב בתמרוריה הלשוניים. כי שפה יכולה לקרב
ויכולה להרחיק.
מצאתי את עצמי קוראת את דבריך ומרגישה צביטה בלב שאנשים לא מכירים את
פועלו של המרכז לכתיבה יוצרת ע"ש אמי, הפועל ברחבי הארץ.

" כיצד מעודדים קריאת ספרים? האם עריכת יריד ספרים בגני התערוכה
ובכיכרות הערים מעודד ילדים ובני נוער לקריאה? האם פסטיבלים עשויים
לעודד קריאה? בפאתי היריד יש התכנסויות ופעילויות מבורכות של מפגש
יוצרים וקוראים. כל פעילות מבורכת וכל עשייה למען סופרים ומשוררים שאיך
נאמר הדבר זורם בדמם מבורך ביותר. ויש לעודד פעילויות כאלה מעבר לשבוע
הספר. אירוע חד פעמי לרוב הוא תרגיל פרסומי של הוצאות הספרים." .

אני יכולה לספר על דוגמא אישית שאני עושה, אך היא דוגמא אישית אחת
וקטנה, אולי סנונית ראשונה שתביא עמה עוד רעיונות. בעידן הזה של
השתכללות המחשב והצפיה בטלוויזיה, ילדים ובני נוער לא מבקרים בספריות.
יש עדנה לזאטוטים המבקרים עם הוריהם בספריות הציבוריות ונהנים אפילו
משעת סיפור. כיוון שבני הנוער לא מבקרים החלטתי על יוזמה שפועלת כבר
שנה שניה במסגרת של בית ספר מארח. "סופר מתארח פעם בחודש" בהתנדבות כדי
לקרב את הילדים אל המילה הכתובה לשפר את סגנון כתיבתם, כי שפתם דלה
מאוד. הם לא קוראים. סופר, משורר או אמן ציור או פיסול נפגש עם ילדים
בבית ספר יסודי לארבעים וחמש דקות, מספר על חייו ויצירתו. בשלושה
מקרים נוצרה התכתבות בין הסופר לילדים שאירחו אותו בכיתתם. נפתח דיאלוג
ביניהם, הסופר הזמין את הילדים לביתו ואף שמע את יצירותיהם שנכתבו
בעקבות המפגש איתם. סופרת מבוקשת מאוד במפגשים האלה, היא, סיגלית דיל
שעושה שליחות כדי לקרב את הילדים אל היצירה. כמוה אירית וייסמן –
מינקוביץ, ריקה ברקוביץ, שושנה בן עדי ואחרים. היוזמות צריכות לבוא
מאיתנו, כי אנחנו לא רק יוצרים אלא אנשי חינוך. אנחנו מלמדים את
הקוראים לאהוב את היצירות שלנו ולהזדהות עמן.

תודה על שירך

23

ותודה על מעשייך הממריצים לכתיבה ולעשייה...
שושנה

Re: רשמים משבוע הספר

24

סופרת צעירה שהילדים והנוער מאוד התלהבו ממנה זו סיגלית דיל שחתמה לילדיי על ספריה והם קוראים
אותם בשקיקה. היא מופיעה בבתי ספר בהתנדבות והילדים מאוד מתלהבים מהמפגשים. פגשנו אותה
פעמיים במהלך שבוע הספר ובפעם השניה אף קנינו ספר חדש שלה בשם "טירת כחולי העין" שאני בעצמי
גם מתכננת לקרוא

Re: רשמים משבוע הספר

25

סיגלית דיל סופרת מדהימה, מי לא מכיר את הספרים שלה, כל הכיתה שלי חולה על הספרים שלה.
הלוואי שתבוא גם לבצ´פר שלי!!!! שמעתי שיצא לה ספר מדהים חדש "טירת כחולי-העין" שהוא מרתק כמו
כל הספרים שלה, אני רצה לקנות!!!! (לחברות שלי היא חתמה בשבוע הספר, איזה כיף להם)