אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שבוע הספר - קווי המתאר


התמונה של שושנה ויג

ירוק בהיר –שושנה ויג

מוֹתַחַת קַו מִתְאָר וְתוֹחֶמֶת אֶת אֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם בְּצֶבַע יָרֹק לְהֵיטֵיב רְאוֹת רָחוֹק בְּשוּלֵי יוֹם בָּהִיר בְּשִיאוֹ שֶל חֹרֶף אַכְזָב. מוֹתַחַת קַו מִתְאָר סְבִיב גּוּפִי כְּאוֹסֶפֶת אֶת שְאֵרִיּוֹת הָאוֹר לְצַיֵּר אֶת עַצְמִי בְּחֵיק מָטוֹל. אֶתְמוֹל כָּתַבְתִּי שִירִים אֲנִי מַזְכִּירָה לְעַצְמִי וְהַיּוֹם אֲנִי מְצַיֶּרֶת קַוֵּי מִתְאָר בְּשְאֵרִיּוֹת הָעִפָּרוֹן מְאַפֶּרֶת אֶת דְּמוּתִי לִהיוֹת מְשוֹרֶרֶת.

בתחילת חודש יוני בחודש סיון לאחר חג השבועות, לאחר חג מתן תורה חוגגים בחברה הישראלית את חגו של הספר. העם היהודי ידוע כמי שהוגדר בעבר כעם הספר. היום עדיין ניתן לאמוד את הונו של העם בכותרים רבים. כותרים מן העבר וכותרים מן ההווה וכותרים מן העתיד. היד עדיין נטויה ואין סיכוי שיעצרו את כל האוחזים בקולמוס הכתיבה. אף שאין כותבים בנוצה ואין צורך בדפי פפירוס כדי לכתוב ואין ספריות אבן כמו בבבל העתיקה עדיין יש מקום לספרים גם בעולם הדיגיטאלי שבנינו לנו. גם בעולם שבו לווירטואלי יש חיים יש כוח לספרים. מהי דמותו של הסופר או המשורר בן זמננו? הסופר או המשורר אינו נחשב בימינו לדמות מופת. מעטים רואים בו אישיות נערצת. העדות לכך היא הרחקתם של אנשי הרוח שהיו סמוכים עד לאחרונה לשולחנם של בעלי התפקידים בחברה. נשיאים וראשי ממשלה גדולים ידעו לכבד את המילה הכתובה והוקירו משוררים וסופרים. היום מזמינים משוררים וסופרים לאירועי תרבות אך מעט מתייחסים לדעתם והם ממעטים להביע את דעתם. גם עמוס עוז וגם א.ב יהושע משמיעים את קולם גם בכתיבתם וגם בימיהם אך מעט משקל מקדישים למעמדם הציבורי.

גם הסופר אלי עמיר שיכול לתת את הטון כסופר שבא מן המזרח ועשוי להשתלב יפה בנוף המדינה לא זוכה לאהדה המובילה למעמד נשיאותי. הביצה בפוליטיקה המקומית לא משאירה מקום לאנשי החזון. יכול להיות שאנו חסרי חזון? האם ניתן לצייר קווים משותפים לכוחות היוצרים. אחד הסימנים הבולטים שאפשר לתת במי שנתקפו בחטא הכתיבה הוא הרצון הבלתי נלאה לראות את כתב ידם כרוך ומוכנס בברית חנות הספרים. רוב היוצרים זוכים לראות ברכה לעמלם לאחר מסע ייסורים נפשי וגם לאחר שנפרדו מלא מעט נכסים. היוצר מוכן לשלם כל מחיר כדי להשלים את המשימה. השלמת הכתיבה היא רק תחילת הדרך ורק לאחר שהספר כרוך ומוכן להפוך למספר קטלוגי בחסות ההוצאה לאור ניתן לומר שהושלמה המלאכה.תהליך היצירה שהוא עדיין ברוב המקרים תהליך של פרישת הנפש על גבי ראי הכתיבה הוא ברוב המקרים עדיין תהליך מייסר. יוצר טוב צריך לחוש דמעות כשהוא כותב קטע עצוב, וכן עליו לעלוז כאשר הוא כותב קטע שמח. חדוות היצירה אינה חדווה כל העת, היא מטוטלת ומטלטלת את הכותב. הכתיבה גם משקפת חייו של אדם, ומשקפת שינויים בהשקפת עולמו של הכותב. כפי שצייר עובר בחייו תהליכים ומצייר פעם בסגנון ריאליסטי ופעם בסגנון סוריאליסטי. פעם בסגנון קוביסטי ופעם בסגנון מופשט. כך ניתן לקרוא יצירות בעלות גוונים והתפתלויות משונות בקורפוס יצירה של משורר או סופר. כתיבה הופכת להיות שעשוע לבעלי אמצעים. ברוב המקרים לאחר שהכותב מעלה רעיון על הכתב, ולרוב הוא מעלה רעיונות בעת שיושב הוא מול המחשב הביתי. חלפו הימים שכתב יד אכן היה כתב יד אמיתי. כעת כתב יד הגדרה מטאפורית. אין כמעט כותבים שבאמת מתחילים לכתוב יצירה בלא שיהיה ליצירה מגע עם קווים אלקטרוניים. אין מדובר בסופרים ותיקים כמו עמוס עוז או אהרון מגד או אהרון אפלפלד, אלא בני הדור הצעיר סופרים שמסוגלים לכתוב סדרות של ספרים, יוצרים פוריים באורח בלתי רגיל. סופרים שכותבים כותרים רבים גם למבוגרים וגם לילדים. אחת הבולטות בדור הכותבים הזה היא בוודאי סמדר שיר. אפשר גם לראות בסופרת גי קי רולינג מחברת "הארי פוטר" סופרת סדרתית. כתיבתה הפכה לכתיבה להמונים בזכות הזמינות של האמצעים האלקטרוניים. אפשר גם לומר שסופרים פוריים אלה מצליחים לשרוד רבות בשל כמות ההצפה. סופר שאינו כותב ומפרסם כל כמה שנים "מתייבש". יכול להיות שהכמות היא שקובעת כעת ולא האיכות?הסופר ג'רום דייוויד סלינג'ר, מחבר הרומאן הריאליסטי " התפסן בשדה השיפון", לא חטא בכתיבה סדרתית ואף נמנע מלהופיע בפני קהל הקוראים שלו, רוב ימיו הסתגר מפני התקשורת. הוא סרב להפוך את יצירתו לסרט קולנוע. ועדיין סלינג'ר יליד 1919 ממשיך להסתגר בביתו ומתעקש לא ליצור שום קשר עם התקשורת או עם מיליוני המעריצים שלו בכל העולם. יש בהתנהגותו ייחודיות בעולם רודף רייטניג יש עדיין סופר שאינו נכנע לצרכי העדר.

האם הזדהותו העמוקה של סלינג'ר עם דמותו של הולדן גיבור הרומאן "התפסן בשדה השיפון" הובילה אותו להתנהגות המתבדלת או אולי הסופר עצמו הוא ההשראה לדמותו של הולדן המבקר בציניות את החברה האמריקאית, חברה חומרנית שאינה מתייחסת לצורכי הפרט.הקוראים לא רצים לספריות כדי לחפש סופרי עבר. אין לכותבי העבר מקום בחיינו מעבר לשיעורי ספרות בבתי הספר. האם לימודי הספרות בעלי ערכיות רק משום שהם משמרים את המורשת? בשיעורי הספרות ניתן עדיין למצוא סופרים ומשוררים שידעו תהילת עולם בשנים עברו. סופרי ההווה מתקיימים על המדף בחנות הסופרים וקיומם הוא קיום זמני. מעטים הופכים לסופרים גדולים בעלי שם מבחינה ערכית. מאוד מעניין שגם בין בני הדור העכשווי מעט מאוד מהם מחלחלים למסגרת הוראת הספרות. האם אין לכותבים החדשים מקום. האם המדינה כמקום תרבות מסגרה ותחמה את היצירות הקאנוניות? נדמה שתוכנית הלימודים בספרות מתחדשת מדי שנה אך אם נדקדק בתנאי החוזה של המערכת המוסדית כלפי הכותבים החדשים נמצא שדילגו על אלכסנדר פן,יונה וולך. אפשר למצוא אותם בלימודי המגמה לספרות לרוב נתונים לשיקול דעתו של המורה לספרות. כיצד מעודדים קריאת ספרים? האם עריכת יריד ספרים בגני התערוכה ובכיכרות הערים מעודד ילדים ובני נוער לקריאה? האם פסטיבלים עשויים לעודד קריאה? בפאתי היריד יש התכנסויות ופעילויות מבורכות של מפגש יוצרים וקוראים. כל פעילות מבורכת וכל עשייה למען סופרים ומשוררים שאיך נאמר הדבר זורם בדמם מבורך ביותר. ויש לעודד פעילויות כאלה מעבר לשבוע הספר. אירוע חד פעמי לרוב הוא תרגיל פרסומי של הוצאות הספרים. רווחים לא מגיעים כמעט לסופרים ולמשוררים. גם כך לא בונים תרבות קריאה מאירועים המוניים וארציים. צריך לעגן חגיגות קטנות כל רבעון. לעודד קריאה באמצעות תחרויות ספרותיות. גם חידונים משעשעים על גיבורי ממספרי הקריאה וגם תחרויות כתיבה בעקבות משוררים וסופרים. סביר להניח שאין אדם שלא ביקר ביריד שבוע הספר. הירידים נערכים לרוב תחת כיפת השמיים בתנאי לחות והקהל לרוב מזיע בין הדוכנים. לצד דוכני ספרים ניתן למצוא בתי אוכל, נקניקיות צמר גפן מתוק ותירס חם. את הסיור מקנחים ברכישת ספרים במחירי מציאה. לא תמיד המחירים באמת נמוכים ותרגילים מסחריים מנווטים את הרווחים לטובת בתי ההוצאה. יש חוויה ברכישת ספר חדש, הקונה לרוב מריח את הדפים הטריים שיצאו ממכבש הדפוס, תחושת ההתחדשות וההתעדכנות מעוררת עניין. היא ברוב המקרים מסיימת תהליך של חיפוש של שיטוט בין דוכני היריד. הרוב נוהה אחרי התרגילים הפרסומיים ומעט מחפש באמת איכות ספרותית. מחפשים לרוב ספר קריא קליט. הרבה פעמים הקורא מושפע מרשימות רבי המכר. מעטים הקוראים המשובחים. וקורא משובח צריך לדעת להבחין בין שטיפת מוח לבין תרבות אמיתית. יש לנו כותבים צעירים איכותיים, וטוב לדעת שמעבר לים מכירים בערכיותם ובכישרונם. קחו לדוגמה את שירה גפן ואת אתגר קרת למעשה שני סופרים אלה יצאו מכאן ודווקא מעבר לים זכו לתהילה בעקבות תסריט שכתב אתגר קרת על סמך סיפור קצר מאת שירה גפן. גם סופרים אחרים זוכים לתהילה בארצות הנכר. משה בן הראש, משורר שזוכה לתהילת עולם מרגיש מעט מנוכר כאן בארץ אליה עלה ממרוקו. אמנם קריאת ספרים מצריכה אורך נשימה, אם מפסיקים באמצע מפספסים את החוויה. שלמות הקריאה היא כאשר אתה מצליח לגבור על עשרים עמודים הראשונים ומסיים בחדווה ספר. בדור שבו הכול מהיר קצת קשה לשמור על מעמדו של הספר.

ואף על פי כן, קם דור חדש של קוראים, ודור חדש של כותבים . בעולם בו הוירטואלי נותן חיים נצחיים לרשימות ברשת יש עדיין כוחות חיים לספר. העולם האמיתי זקוק לספר כדי להחיות את עולם הדמיון. שבוע הספר שאנו עומדים בו היום הוא המצאה גאונית של המאה העשרים, פסטיבל וקרקס שהכוכב בו הוא הספר. ספר שיוצא לאור בכל דרך מקובלת. צריך לחשוב כיצד לעודד קוראים לקריאה מעבר לשבוע הספר. צריך לחשוב כיצד לעודד קריאה בעולם וירטואלי, וכיצד להמריץ ילדים לבחור בתחומים שיש בהם טעם רוחני בעולם בו המקצוע הנחשק הוא מקצוע מדעי. החגיגה הצבעונית של שבוע הספר מאוד הזויה אם מתבוננים בנעשה בגני התערוכה מבעד לחלונות הפקולטה למדעי הרוח, או מבעד לחלונות החוג לספרות או החוג להיסטוריה או החוג למקרא. הסטודנטים הולכים ומתמעטים המחלקות על סף סגירה. היינו עם הספר, והאם היום אנו עם הספר או עם הרייטינג? האם ערימות הדפים הנערמים מחדש מדי שנה של כותרים חדשים מלמדים על קהל צמא לקריאה או על פרה שרוצה להניק והעגל שלה שבע ואינו מסוגל לינוק יותר. או אולי העגל נרדם כבר בתחילת הסיפור ...נקווה שיום אחד לצד דוכני האוכל בקניון בימי שישי יקצו דוכנים לסופרים ומשוררים או לסתם אוהבי ספר שימכרו על המשקל ספרים. נקווה שיום אחד יוציאו לפינת הרחוב כפי שמקיימים בתל אביב בשכונת נווה צדק עגלות קטנות עם ספרים ישנים ונוכל לקחת ספר או שניים ולהשאיר בקופה קטנה מעה אחת או שתיים. כן, כמו בפאריז ליד נהר הסיין. צריכת ספרים צריכה להיות יומיומית ולא אין אנו עם הספר.נקווה לטוב, נקווה לקצת כבוד. ונברך גם על החגיגה הקטנה בשבוע הספר עד לפעם הבאה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג