אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אש ידידותית / אברהם ב. יהושע


דן לחמן's picture

אברהם

אברהם ב. יהושע, אש ידידותית (דואט), הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2007, 375 עמ'.

כבר מספר סיפוריו הראשון יהושע העמיד את עצמו במרכז הכתיבה המקומית סיפורים קצרים היו שונים מהמקובל אז. קצת בדיוניים, קפקאיים, סוראליסטים במידת מה וכבר אז בעלי סמליות פנימית מורכבת.אחר כך באו הסיפורים החדשים שכבר היו קשורים הרבה יותר לכאן ולעכשיו, וגם הם היו מרשימים. הכאן והעכשיו הבליע בתוכו את עולם הסמלים ואפשר היה לקרוא את הספרים בהנאה גם בשכבה העליונה שלהם בלבד, ויהושע הוא סופר שלרוב תענוג לקרוא אותו. הוא הצליח לאחד את הנרטיב המעניין עם רבדים פנימיים.ספריו הלכו והשתבחו, עד 'מולכו', הספר על הגבר המזרחי, הקמצן והצייקן המוסר את גברותו בידי אחרים. בסצנה קצרה ומרטיטה בה מולכו נותן לגברת הזקנה שבספר מתנה מקל עיוורים, כזה המורכב מחוליות ונמתח לאורכו כשלוחצים עליו. ומיד מסתברת הפרובלמאטיקה של האיש במחווה אחת, סמלית אך לכאורה מציאותית לחלוטין. אם התכוון לומר דבר על הגבריות המזרחית הכללית. האם ניסה לספר על עצמו, צריך היה לחפש במאמץ, הספר שלא היה קל לקריאה כי אישיותו של מולכו דחתה הזדהות אתו בזמן הקריאה ובכל זאת זה היה ספר נפלא. עם הזמן הפך יהושע גם לדמות פוליטית. הוא מרבה לכתוב ולהתראיין על זוויות הראיה שלו את המתרחש בארץ.מר מאני, שהיה כתוב בדרך חדשנית, דו-שיח הנשמע רק מפי משוחח אחד, שהקורא היה צריך להיות הקורא האקטיבי המשלים כל משפט שלפני ואחרי, וזה היה סוג של חידוש. בעיקר מפני שרוב הקוראים אינם אמונים לקרוא מחזות המתנהלים רק בדו שיח ללא תיאור ומצריך הפעלת דמיון .גם שם עסק במזרחיות, בהיסטוריה המזרחית.שתי פסגות יצירתו. אחר כך באה ירידה מסוימת. 'מסע אל תום האלף' ו'הכלה המשחררת' היו פחות מעניינים לקריאה. הם הפכו להיות ספרים שהאנגלים קוראים להם pregnant with meaning ובעברית, הרי משמעות, ולא כשבח. מרוב ניסיון לתת בהם סמליות ומשמעות נטועה במקום הלכה לאיבוד ההנאה שבקריאת הסיפור. הכלה המשחררת היה סימן דרך לחזרתו של יהושע לכתיבה בעלת משמעות אך גם מעניינת לקריאה.כעת פורסם ספרו החדש. ויש להגיד שהספר לא קל וזורם, אך בסופו של דבר מהנה בקריאה. הוא חזר לכתוב סיפור וכמובן מיד בעמודים הראשונים עולה השאלה למה התכוון הסופר. מהי כל מערכת הסמלים שתלווה את הרומן הזה. אני חייב להודות שמדי פעם עלתה בי התחושה שאת הספר כתב מקצוען ולא מישהו שהספר בער בעצמותיו.יש לי קושי מסוים בניסיון להסביר את מקור הקושי בקריאה. אינני יודע אם זה בגלל התחושה שיותר משהיה ליהושע חשוב לכתוב ספר. היה לו חשוב להגיד את מה שיש לו להגיד ולהלביש על דברים אלו את הדמויות, את העלילה. זה עשוי להכביד פה ושם, אך בכל זאת יש בספר עניין מתמשך בקריאה.בפרק הראשון מלווה אמוץ יערי את אשתו לשדה התעופה, וכבר אנו פוגשים מכרים. זוג נשוי, שאמנם התבגר, כשם שיהושע התבגר, אך הם שונים אך דומים לזוגות הנשואים האחרים שלו. הכותרת המשנית של הספר היא דואט. ואכן, כל פרק נמסר מפיו של אחד מבני הזוג. פעם הוא, פעם היא. הוא, הבעל, מוזמן לבדוק מעלית שתכנן, בפיר המעליות של מגדל דירות תל-אביבי רוחות רעות משמיעות צווחות יללות פראיות ויבבה בפיר המעליות. המגדל הוא מגדל פינסקר. ומיד עולה שאלת הסמליות המקומית.איזו רוח רעה מיללת בפינסקר. השם פינסקר לא נבחר סתם כך, ומהי הרוח המייללת בו. ולא חשוב שיהושע סיפר בראיון שהרעיון בא לו ממקרה מציאותי ששמע במגדל מגורים אמיתי, אין ספק שהוא הופך אותו לסמל. המעלית. הצריחה. פינסקר. דניאלה נוסעת לאפריקה לבקר את גיסה שהתאלמן מאחותה לפני כשנה. כבר מן ההתחלה מצטייר הבעל כמי שמגונן על אשתו, אם כי בהמשך יסתבר שהיא לא ממש זקוקה להגנה זו ונכנעה לה רק מתוך נוחיות וויתור קטן." בגלל שאהבתי אליך מוגזמת... מה כאן אהבה ומה שליטה עוד יהיה פעם צורך להחליט"היא מתקרבת לגיל שישים והוא כבר עבר את המשוכה הזאת. והנה יש הוכחות שהיא עדיין מקיימת בתוכה הרבה יותר נשיות מינית יצרית ממנו. אך בפני עצמה היא מודה שאף פעם לא ייחסה חשיבות גדולה למין, ותמיד נענתה לצרכיו של בעלה. מאוחר יותר במטוס תעבור בה מחשבה שאם הייתה פונה לאנגלי היושב לידה הוא היה יכול להתאהב בה. "היא מודעת לקרינת הנשיות שלא כהתה בה".דרך משפט קצר על רומן משפחתי בספר אותו קוראת דניאלה במטוס מביע יהושע את דעתו על הכתיבה החדשה. המהירה:"כאילו אין הסופרת מבינה שגם בלב השנאות המשפחתיות יש אינטימיות חמימה שאינה קיימת בשנאה בין זרים" ואולי לא רק על הכתיבה של הסופרת חסרת השם הוא מדבר. אמוץ הולך להדליק נרות חנוכה עם אביו החולה בן התשעים, שם הוא פוגש את המשפחה הפיליפינית המטפלת בזקן החולה, שם אנו פוגשים ילד פיליפיני בכיתה אלף, מפטפט עברית ומדליק נרות חנוכה, וכבר אנו בתוך תאור חיי היום יום שלנו.במטוס לקראת סוף הטיסה דניאלה מספרת לאנגלי שהיא נוסעת לגיסה העסוק בחפירות אנתרופולוגיות בניסיון לגלות את עצמות שרידי המעבר בין האדם-קוף לאדם. האנגלי מתפלא. למה צריך להתעסק בעבר כשההווה מרהיב יפה וצבעוני ועולם החי מסתורי דיו.ושוב מתגלה הצורך לחפור בכל משפט שיהושע כותב. בכל מלה טמונה עוד כוונה ואין מקריות או כתיבה להנאת עצמה.ירמי, האלמן, גיסה, שדניאלה פוגשת, רוצה להתנתק מכל עברו "הדייסה היהודית ישראלית" וזורק לאש את העיתונים שהביאה לו וגם את הנרות שהביאה לחנוכה אינו רוצה להדליק ושורף אותם. יהושע משתמש כמה פעמים במלה התנתקות בתארו את האיש. קראתי שהוא מסמל את היחס להתנתקות שהייתה כאן. אני כלל לא בטוח, ההתנתקות הזאת שהיא קודם כל חלק מאפיונה של הדמות, של גבר שאיבד את בנו ואשתו, התנתקות רגשית. הרמז יכול באותה מידה להתכוון ליורדים שאינם נוסעים להחליף ישראליות בישראליות בניו יורק נניח. לא בקהילה תחליפית. והרי לא פעם כשנוסעים נתקלים באיזה ישראלי שלא רוצה יותר קשר עם ישראלים אחרים ולא מעוניין לדעת יותר ממה שהטלוויזיה בה הוא יכול לשלוט מראה לו. אם יהושע היה כותב את הספר שנה קודם איש לא היה חושב על ההתנתקות הזאת. כך שלעתים ניתוחים מרחיקי לכת לא תמיד משכנעים. והחיטוט המתמיד בקרביו של כל משפט עשוי להיפך למייגע.והנה מתגלה רמז שאחותה של דניאלה איננה המת הראשון של ירמי. שבנו –בנם נהרג בצבא. והאש הידידותית שבשם הספר הולכת לקבל משמעות חדשה לגמרי. ובהמשך, מתוך משפט שאפשר היה להגיד עליו מקרי, ואם מותו של הצעיר שבר את לב אביו עד להתנתקות אמוץ לא חוכך כלל בדעתו מאמץ את מותו של אחיינו, הופך אותו לרגע לבנו ומשתמש בו כתירוץ להכנס למחנה צבאי.קפה שנלגם במשפט האחרון בפרק אפריקאי פותח את הפרק הבא בישראל וכך גם הלילה השחור שירד שם במשפט אחרון פותח פרק חדש כאן וכך הולכים ומתחברים להם ההקשרים, שמבחינה ספרותית זה יפה מאוד ומעלית שמופיעה בפרק הראשון תופיע במקומות אחרים כמעליות אחרות, לא רק בעבודתו של אמוץ אלא גם באפריקה, בפיר הריק בבית המשלחת. ובמעלית בבית מאהבת זקנה של אביו הזקן של אמוץ.החפירות מבוצעות בידי צוות מדענים אפריקאיים בני מדינות שונות שהתאחדו מעל למחלוקות מדיניות של היום להוכיח שלמרות שבימינו אפריקה נמצאת בתחתית הסולם העולמי הרי שכל הציוויליזאציה התחילה דווקא שם. משהו שקוף אחד העביר לדור הבא שהשתנה בדורות האחרים עד שנוצר ההומו סאפיינס. כולם זקוקים לטיפת גאווה משלהם.דניאלה פורסת את חסותה האימהית הלבנה על המדענים השחורים מרחבי היבשת, ולא בהתנשאות. אלא מעצם נוכחותה של האם הגדולה. ובעוד שבאפריקה מחפשים שריד פרהיסטורי שיסביר מהלך התפתחותי אמוץ יערי מוצא בחדרו הישן בבית אביב משחק מונופול פרהיסטורי שלו עצמו. מונופול המשחק הרכושני ביותר שהומצא אי פעם. חינוך לגלובליזציה כלכלית לילדים רכים.אמוץ נשלח לבדוק בירושלים מעלית של זקנה בת שמונים ואחת, ספק פילגש של אביו בעבר, אך לא זה העניין. אמוץ שמוחו טרוד במציאת פתרון טכני למעלית מיוחדת שהוזמנה ממנו מגלה שאביו כבר פתר את הבעיה חמישים שנה קודם לכן. אין שום דבר חדש לצעירים לעשות שהזקנים לפניהם לא עשו, בעיקר אבותיהם.בשיחה "מקרית" בין דניאלה לירמי, על סיפורי התנ"ך הם מדברים על יעקב ובניו, שירדו לאפריקה למצוא להם מקלט, ועל הדרכים השונות שאפשר לפרש בהם את עקידת יצחק. על הנביאים, על האל הגבר שהיה פעם אלה אישה ומקריות רחוקה מיהושע כמו שאפריקה מישראל ומחוברת בכל זאת בנימים כה רבות. ובהמשך יגיד לה :"כל החוכמה של היהודים לא מסוגלת לקלוט איך מפרשים אותם האחרים. אחרים באמת" בירושלים, עולה הזקן במשלחת גדולה לתקן את המעלית אצל אהובתו העתיקה, וכעת בפירוק הבוכנה ניגר ממנה נוזל לבנבן במקום שמן שחור והנשים בחדר טועמות בלקיקה את הנוזל הלבן הצמיג כדי לעמוד על טעמו ומהותו. צריך לנחש למה מתכוון המספר?ליערי הזקן אין שם. הוא הזקן, האב החולה בפרקינסון. בעלה של דניאלה וגיבור הספר הוא אמוץ, ובנם שמו מורן. נכדם שמו נדי. וכמובן ששמות לא נבחרים סתם. הספר שנקרא גם דואט ומסופר לכאורה בשני קולות פרק מול פרק הוא קצת כזבני. הם אינם מספרם בגוף ראשון. ישנו מספר נסתר המספר את שניהם.בספר הזה שעלילתו לכאורה די דלה מצליח יהושע לגרום לקורא לרצות לדעת מה יקרה לכל האנשים האלה, קריאה מעניינת למרות שלא מהגבוהות, הגורמות להנאה מהספר. רק אחר כך באות המטפורות. האמירות הסמלים והכוונות. לפגוש באמוץ את בן דודו של מולכו, את הקרבה הנפשית. למצוא בדניאלה את סמיכותה לנשים מספרים קודמים. והרי זה ספר מסע, כולם נוסעים בו ומסע דינו לשנות את היוצא לדרך. אמוץ שיגלה את אהבתו של אביו, לצפות ולראות מה יעשה לה המסע לדניאלה, מה תגלה ומה תהייה עליה השפעת המפגש עם מי שכל כך רוצה להתנתק ועם מקור החיים הראשוני של האדם. אפריקה ממנה יצא משה ועמו, ממנה התנתק עם ישראל יותר מפעם אחת. ואם היסטוריה, יהושע מצליח להגניב במשפט גם את ההיסטוריה הכי קרובה כשהוא מדבר על גניבות במדינה שהיו מאז ומתמיד, אלא שאז היו רק שישה עמודים בעיתון ולא היה מקום לספר עליהם.וכן, הרוח הרעה שקיבצה את האנשים והוליכה את הסיפור היא אותה רוח המקוננת על הבנים שנפלו, מאיש אויב ומ-אש ידידותית, וכולם משתתפים בעקידת הבנים הזו.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן