ב 15.5.07 נערכו בחירות לאגודת הסופרים. בעת ההמתנה לבחירות עמדתי לפני פרופ' הלל ברזל והוא תוך כדי הלצה אמר "האגודה כמו אחד משבעת פלאי תבל" ממשיכה להראות סימני חיים למרות שמספידים אותה השכם והערב. כן, גם אני באתי למבנה האגודה ברחוב קפלן 6 למלא את חובתי לאגודה. בשעות אחר הצהריים החלו להתקבץ חברים ותיקים, פנים מוכרות מאירועים ספרותיים שפוקדים את המקום בשנים האחרונות. רבים מן הבאים חברים ותיקים שכבר עשרות שנים מתדפקים על דלתה של האגודה וממלאים תפקידים אלה ואחרים באגודה. מנשימים אותה בערבי תרבות ובסדנאות כתיבה. לא אמנה את שמות כל המשתתפים מן הסיבה הפשוטה שאיני מכירה את כל הנפשות הפועלות ואיני רוצה שמישהו יחוש מקופח.
הבחירות הן סיבה חשובה להתכנסות של חברי האגודה. לאחר מימוש הפרוטוקול של כנס בחירות, עדכונים של חברי האגודה באשר לדוחות הכספיים של רואה החשבון של האגודה מר אבי שדהאור. מנכ"ל האגודה משה מיטלמן מוסר עדכונים באשר למגעים עם משרד התרבות וגנז המדינה משה מוסק באשר לעתידה של גנזים. "מזה כחודש מתנהלים מגעים מטעם אגודת הסופרים ומשרד התרבות לאור רצונו של גנז המדינה לאכסן את גנזים בגנזך המדינה בירושלים. הצעת אגודת הסופרים מתמקדת לאור הקשיים הכלכליים של גנזים ולאור התפטרות של יו"ר גנזים וחלק מוועד גנזים בהחזרת גנזים לניהול האגודה. בשלב ב' מעוניינת האגודה לדון מחדש בצורך להוציא את גנזים מחוץ לבית הסופר. הכספים שיועדו להעברת גנזים לרשות אחרת ישמשו לשיפוץ בית הסופר ושיקום מוזיאון טשרניחובסקי." מדברי המנכ"ל משה מיטלמן.
המהלך הוא חלק מסדרת דיונים שנמשכים ורק לאחרונה הבינו במשרד התרבות את חשיבותה של גנזים לאגודת הסופרים ויש שם אוזן קשבת לאגודת הסופרים עקב הניהול הכלכלי הנכון של האגודה בראשותו של המנכ"ל מר משה מיטלמן והיו"ר בלפור חקק. הדיון האחרון היה חלק מסדרת דיונים שהביעו את עמדתה העקרונית של האגודה. עמדה בכתב ועמדה בעל פה לגבי פרוק עמותת גנזים והחזרתה לניהול של אגודת הסופרים. החזרת הנכס לאגודה עשוי להבטיח את עתידה של האגודה ושיפוץ מבנה האגודה בו שוכן כעת גנזים. זהו הפתרון ההגיוני וכל סופרי ישראל צריכים לשאוף לראות בבית את מקומה של הספרות. בעתיד החזון הוא שהבית ישמש כמרכז של "בית הספרות העברית" כמקום עלייה לרגל של תלמידי ישראל והקהל הרחב.
לאחרונה מנכ"ל האגודה משה מיטלמן מצליח להפיק הכנסות מהשכרת חלק מאולמות בית הסופר ובכך מלמד על ניסיונות הבראה ועל השיקום הכלכלי של האגודה. כן ניתן לברך ולהתגאות על השגת אישור מינהל תקין.
החברים קיבלו עדכון אודות ההוצאות והעלויות של אחד מהישגי האגודה היוצאת הוא לקסיקון סופרי ההווה. אף שהאגודה נמצאת באחד מרגעיה הקשים ניכרת פעילות רצופה, ואף שאין כמעט קמח האגודה מתקיימת. הראייה לכך היא כינוס הסופרים וההצבעה הערה שהתקיימה בין השעה 17:00 לשיעה 19:00. מי שאחר להגיע או פשוט האמין שיחכו לו חברי וועדת הקלפי לא השמיע קולו. זה קרה ל-עדנה מיטווך מלר שישבה על הבמה כל עת הדיונים והדיווחים וכן, היא אחת מעמודי התווך של האגודה שכחה לגשת להצבעה. היא הגיעה שלוש דקות לאחר מועד סגירת הקלפי, והוועדה הייתה ישרה כסרגל ולא אפשרה לה להצביע.
החברים הוזמנו מבעוד מועד לשאת דברים בדיון "הספרות העברית בצומת זמנים" בעריכתו של ד"ר משה גרנות. זה היה דיון ער שהתנהל לפני תחילת ההצבעה וגם במהלך ההצבעה. בפתיחת הדיון העלה גרנות את ההיבטים הבאים:
"בצומת הזמנים בו אנחנו מצויים, אני מבקש להצביע על 3 מאפיינים בולטים:
א) השירה העברית העכשווית איננה מצליחה לכבוש את לבם של המוני קוראים.
ב) הסיפורת העכשווית, שהמסר שלה הוא קטגוריה על התנהלותה הפוליטית של ישראל, זוכה לתנופה אדירה בארץ ובעולם.
ג) הכתיבה הפמיניסטית עוברת ממאבק לשוויון בין המינים למפגן של שנאה כלפי הגברים, ויחד עם זה, מציעה שפע של כתיבה פורנוגרפית.
א) כשאני הייתי תלמיד תיכון – עיקר לימוד הספרות התבסס על שירה, ולא רק של הענקים, כמו ביאליק, טשרניחובסקי, רחל , אלתרמן, אלא גם של מי שנחשבו הפליאדה: האידיליות של שמעוני, "מסדה" של יצחק למדן, הפואמות הכופרות של זלמן שניאור, הפואמות הליריות של יעקב כהן, הפואמות התנ"כיות של ש' שלום. בסיפורת כמעט שלא היה מה לקרוא – הצעירים לא קראו להנאתם את "הענקים" של אותם ימים – עגנון, הזז וס' יזהר. מה נשאר? הרומנים של קבק, של משה שמיר, נתן שחם, אהרן מגד, חנוך ברטוב. הרוב קראו סיפורת מתורגמת מרוסית, אנגלית, צרפתית ויידיש (שלום אש ואופטושו).
המצב התהפך – הסיפורת זכתה להצלחה אדירה, היא נמכרת ברבבות עותקים, מתורגמת לעשרות שפות, מתוגמלת בעשרות פרסים בארץ ובעלם, ויש 5 – 6 סופרים שהם מועמדים קבועים לפרס נובל.
מה גרם למהפך הזה? לדעתי, המרד בנתן אלתרמן, שאת יריית הפתיחה ירה נתן זך: אלתרמן היה וירטואוז בתחום הפרוסודיה, וזה נחשב לו לפגם, ובעקבות זאת השירה שחררה עצמה מכבלים צורניים קלאסיים, ולא אימצה לעצמה כבלים צורניים חדשים. לטעמי, ויתור על הצורה קבע את גורלה של השירה לשבט.
ב) רוב כותבי הסיפורת המוכרים בעולם
מקטרגים מעל בימות, וגם בספריהם, על ההתנהלות הפוליטית של ישראל. יש תחושה שלגיטימציה במילייה הספרותי העולמי תלויה במידה שהסופר מוכן להכפיש את מדינתו בהרצאה, במאמר, ואף במסר החבוי שבסיפור. פירוט רב לעניין הזה נתן המבקר
יוסף אורן בסדרת הביקורת שלו, והוא מכנה את התופעה – "דפיטיזם" ו"אסקפיזם". בינתיים קרו כמה דברים בעולם, וגם באזורנו: אחרי ה 11 בספטמבר 2001 גל טרור איסלאמי הציף את העולם, בלי כל קשר להתנהגות של האוכלוסיות הנפגעות: היה טרור נורא , לא רק אמריקה וישראל, שזה "לגיטימי" בעיני העולם הנאור, אלא גם נגד ספרד, אנגליה, אוסטרליה, רוסיה, ואפילו נגד ארצות מוסלמיות כמו סעודיה ואלג'יר. טרוריסטים עיראקיים הורגים את אחיהם במאות מדי יום. זאת ועוד, מסתבר שכשאנחנו "טובים" כלפי העניין הפלסטיני – אנחנו חוטפים מנות כפולות של טרור – כך היה אחרי חתימה על הסכם אוסלו, כך היה לאחר הנסיגה מלבנון, וכך היה אחרי הנסיגה מעזה.
נראה לי שמתחילה לחול איזו
התפכחות בעניין הזה, ונדמה לי שהסנונית הראשונה הוא
א' ב' יהושע – הוא הצדיק את היציאה למלחמה נגד חיזבלאללה בקיץ האחרון, וברומן שלו "אש ידידותית", יש רמזים ראשונים לשינוי קו: מסופר שם על אב שכול, שבנו נהרג בטול כרם מאש חיילינו, כיוון שטרח לרוקן ולשטוף את הדלי שבו הוא עשה את צרכיו על גג של בית, והוא עזב את המקום לא במועד המוסכם. האב נפגש שלוש פעמים בסכנת נפשות עם הפלסטינים המתגוררים בבית, וייחל שהם יחושו איזו הערכה כלפי מעשהו האציל של בנו, ובמקום זה הוא מקבל יחס של שנאה ואיומים: אם לא תיטמעו בנו – נתאבד יחד איתכם. האב השכול הזה מבין את הרמז, זונח את היהדות, את הישראליות ואת המולדת, ומשתקע באפריקה. הקורא מקבל מסר אחר, והוא שההתנהגות שלנו במזרח התיכון אינה מעלה ואינה מורידה –
קיומנו איננו לגיטימי, כמו שהיה אינספור פעמים בהיסטוריה.
ג)
הכתיבה הפמיניסטית רוויה בביטויי
שנאה כלפי הגברים: לא צריך גברים, צריך לחתוך להם את האיבר, לגברים מגיע שירצחו אותם, יש להשתמש בגברים ולזרוק אחרי השימוש, צריך להגלות את הגברים לאי בודד, ולהשאיר רק את "החיוביים", הגבר הוא חי טורף. למצער, הם מניאקים ואשמים בכל התקלות של העולם. הם חסרי חשיבות, וממש לא נחוצים לעולם. בנוסף לזה, רוב הספרים של הזרם הזה גדושים
בפורנוגרפיה מהמין הבוטה ביותר*). לטעמי, כתיבה לפי פרוגרמה המושתת על שקר לא יכולה להניב ספרות גדולה."
לא ניתן להביא במסגרת כתבה זאת את דברי כל המדיינים במסגרת הוועידה. המשורר הדרוזי נביל נאסראלדין משורר הכותב בעברית וחושב בעברית ומצלם בעברית אמר דברים מעניינים, ובנוסף התמודד כחבר בוועד הנכנס ונבחר בחמישייה הפותחת:
"הספרות היא שירה וגם פרוזה. לעיתים השירה מובילה ולעיתים הסיפורת מובילה."
למען ההשוואה: בעבר בתרבות הערבית המשורר היה דובר העם כי הוא דיבר לעם בשפתו וביטא את מה שהעם הרגיש בשמחתו ובאבלו. ישנו הבדל בין שירה ספרותית ברמה נשגבת לבין שירה עממית רזה בכל תרבות ותרבות. בעבר נביאים ואנשי רוח וחוכמה הם שהיו בעלי ההשראה ורקמו את התרבות לדורות. כיום לדעתי, קיים נתק בין המשוררים של ימינו לבין הדור הצעיר אשר ניזון מהמידע הזורם אליו מכל כיוון ואני מתכוון לאינטרנט ולעיתונות הצהובה וגם למשוררים ולסופרים שכותבים בשפה רזה. ככל שנצליח להגיע בדברינו לדור הצעיר כך אנו נציל את השירה ונשרשה בנפשם של בני הנוער המחפש היום גם רוחניות. סופר או משורר כותב לא רק לעת הזאת אלא לכל עת.
בסיום אני מציע כדי להביא את הספרות לסדר היום הציבורי :
א. קיום חג לאומי לספרות העברית.
ב. הפיכת גנזים למוזיאון לאומי אשר בהנחיית חוזר מנכ"ל של משרד החינוך נוכל להביא למוזיאון את תלמידי ישראל למפגשים עם סופרים ומשוררים. זה יהיה פרויקט מניב בו תלמידים יפגשו סופרים ומשוררים חיים ויתרשמו מפעילויות באגודה.
ג. חלום נוסף שלי האגודה תהפוך למו"ל להוצאת ספרי שירה ופרוזה , פרויקט מניב נוסף."
המשורר הרצל חקק נשא דברים בעלי טעם:
החיבור של הספרות לעברית, היחס לעבר
המגמות שהסתמנו לפי דברי הדובר המרכזי נובעות משורשים נסתרים יותר. בדבריו של בלפור צוין הקשר לחידוש פניה של הספרות העברית עם היישוב העברי ובעיקר הושם הדגש על נושא המרד בעבר, במרד ביהדות – ונושא ההמשך. בלפור דיבר על ההכרח בהמשך כפי שהתבטא בשני כיוונים- שמירת הקשר עם העברית והשיבה לעברית, וכמובן, השיבה לארץ ישראל.
אחרים דיברו בדיון על מגמות שקשורות באפיקים אלה והמלים "עברית רזה" נשמעו כמו קוד תרבותי חדש. וכאן צריך לתת את הדגש כשרוצים לשוב לאפיקים הנכונים, לשוב לעברית המורכבת יותר.
כסופרים וכמשוררים וכיוצרים יש להעמיק את הקשר עם העברית ועם המקורות – ומבחינתו, היצירה בתוך ההקשר האמיתי הזה משמעה : יש לחפש את דרכנו בתוך המעגלים שלנו, יש לבקש את הפשר בתוך הצופן התרבותי שלנו. וחשוב יותר מכל – שתהיה לכתיבה משמעות: לחפש פשר לכל דבר, גם לסבל, פרודות מנותקות ללא רצף, הן משהו מעוות.
התחושה שלנו היא שמי שהוא יתום תרבותי הוא גם עקר. אתה יכול לפרות ולהניב רק מתוך ההתחברות לרצף של אלו שקדמו לך.
הכתיבה וההתכתבות עם הספרות ועם הסופרים ועם הדורות היא ניסיון ליצור משפחה מחדש, תחושה של בית, של המשכיות. לחשוב בהמשך להם, לשיר בהמשך להם, ליצור מפגש, דיאלוג, שותפות בין דורות. כשאתה יוצר מתוך הבית, מתוך הלב של החיים היהודיים, אתה חי בתחושה של נדבך. אתה נכנס מלכתחילה להיכל הספרות בענווה. אתה אומר לעצמך: יש מי שקדמו לי בהיכל הזה. גם אם רצוני לחולל מהפכות ולחדש, אינני יכול לבטל את אלה שקדמו לי. משורר לא מתחיל מעצמו. הוא נובע משרשרת הדורות שקדמו לו.
ההשכלה והפוסט מודרניזם של השנים האחרונות יצרו תחושה של עייפות מירושה של דורות, עייפות מירושה של עם. ויש לזה מחיר. זה חלחל בכתיבה של סופרים ומשוררים.
אני יודע, יהיו שיאמרו, די עם כל הקשר הזה עם הבית ועם ההיסטוריה ועם הדורות הקודמים. תנו לנו אוויר. תרדו לנו מהוורידים. רוצים קצת אסקפיזם. ואני אומר: בכל תרבות יש מנגנון של זיכרון ומנגנון של שכחה, מנגנון של ישן וחדש – אבל לבנות מראש תרבות שמבוססת רק על שכחה ורק על מבזקים עדכניים- זו בעינינו בריחה מיצירת תרבות אמיתית. זו תרבות תלושה.
הדרך לעברית ולמקורות היא דרך שלא לוותר לתרבות המערב הדורסנית:
נסחפים אחר תרבות המערב, וקשה למצוא היאחזות בעוגן שלנו, לפני שרצים להיות מושפעים. ההיצמדות לרובדי העברית ולרובדי היצירה שלנו לאורך הדורות היא דרך להימנע מאובדן זהות, כי יש סכנה
:
לבטח יש סכנה של התבוללות ספרותית.
ואביא כדוגמה דברים שיחדדו זאת:
עמוס עוז דיבר פעם על מחיקת הדיסקט והוא אמר דברים נוקבים בשלהי 1999 בבית נשיא המדינה. עוז הצר על מחיקת הזיכרון הקולקטיבי המשמשת מצע משותף לעצם הקיום של קובץ אנשים ביחד. המחיקה פירושה ויתור על הליבה התרבותית המשותפת, הצופן המשותף. יש תחושה שאנו חיים בתרבות של שיכחה. דן מירון כתב פעם: "אנו מנותקים מן העבר, עד כדי כך, שאפילו היינו מסוגלים להכיר אותו, לא היינו מסוגלים להתחבר איתו", דברים קשים ונוקבים. וכדאי שהדברים האלה ידליקו לנו נורות אדומות ויאירו לנו מה עומד מאחורי אותן מגמות של התרוקנות ואסקפיזם ורידוד. חשוב לחזור לשורשים הנסתרים. והאמת היום גלויה מאד.
גם אני נשאתי דברים במסגרת שלוש הדקות שהקציב לי ד"ר משה גרנות.
"בחברה מוצפת מידע (עיתונות, טלויזיה, אינטרנט, שפע ספרים) יש כוח למילה הכתובה אין כוח לאנשים שמחזיקים בכתיבה.
מעניין שדווקא התקשורת שניזונה מכותבים מוכשרים בעצם מייבשת את הכותבים. ככל שהעולם הולך ומתקדם כך הולך ומדרדר עולמה של הספרות. יש שאיפה להתאים את השפה לכלל ולא את הספרות לחיים.
לא צריך לפרט בוודאי היו ימים יפים לאוחזים בקולמוס הכתיבה.בעבר ידעו בעלי השררה שללא אנשי הרוח התוכן שיוצקים באושיות החברה הוא חסר טעם וריח ללא השירה וללא הפרוזה.
משום מה גם כאשר ייבשו את עולמה של הספרות, הספרות המשיכה להתקיים. הראייה היא שפע כתבי העת שיוצאים חדשות לבקרים, מאזניים כתב העת הוותיק אשר עדיין יוצא לאור מוצא לו בימים אלה אחיינים קטנים וחדשים בעלי תעוזה ומרץ. הו, וכל דקה נולד משורר ונולד כתב עת. בכלל הדרישה שתהיה לספרות עמידה ועמדה איתנה בחברה המודרנית מטשטשת כי אין לשירה או אין לספרות ככלל הכנסה ראויה.
שירה אינה מוכרת נקודה. קוראי השירה לרוב הם חבריך המשוררים, וקוראי הביקורת על השירה גם הם חבריך המשוררים. סוכני התרבות של הספרות הולכים ומתמעטים. גם אם קיימים סוכנים חדשים לרוב הם מתעייפים לאחר כמה סיבובים. ככל שכתיבת שיר היא יצירה שאינה מצריכה אורך רוח, היא נכתבת הרבה פעמים במשיחת מכחול אחת מצבם של המשוררים פעמים רבות היא חוסר נשימה, ואולי נקרא לזה אסטמה. אין מקומות רבים בארץ שאפשר לקרוא בהם שירה.ואין כאן הבדלים בין גברים לנשים. באופן כללי התרבות העברית אוהבת לסגוד לדברים הפופוליסטיים שהם ברוב המקרים יצירי הטלוויזיה.
משורר או משוררת יכולים להצטלם נהדר, אולם זה נשמע כמו להטעים אוזן שרגילה למוסיקת רוק או פופ למוסיקה קלאסית. איבדנו בשנים האחרונות את מקומה של הספרות בעולם היי טקי.
איבדנו את מקומנו כי איננו מצליחים לייצר סיפורי הצלחה, ואין לנו מניות בבורסה להשתחצן בהם. איבדנו את מקומנו בחברה כי החברה סוגדת לעגל הזהב. חברה שסוגדת לרווחים הכלכליים שאנו מפיקים לא רואה בנו יותר בני אדם, ולא רואה בנו רוח חיה.
יכול להיות שמה שמתרחש כעת בארצנו בדמות השביתות של הסטודנטים ושל המורים היא מלחמה על דמותנו בעתיד. יכול להיות שאנו כסופרים ומשוררים צריכים להביע תמיכה והשתתפות במאבקם של אנשי ההשכלה. אם אנו כסופרים וכמשוררים לא נצטרף למאבק ייתכן שלא הפנמנו עד כמה קריטית השעה. "
עד כאן היה לי אוויר לנשימה משום מה חשתי שאני עוברת את מכסת ארבע הדקות ואת הדברים הבאים השארתי על הדף, ורק באופן אישי בשיחה עם פרופ' הלל ברזל הוא הזכיר לי את חובתי לבית של רחל המשוררת. אמרתי לו שאני פועלת מתוך האגודה ולא כגוף עצמאי, והוא ענה לי עדיף להיות שליח ציבור.
"לסיום אני רוצה לאזכר פעילות שהתחלתי לפני כשנה, יוזמה שהחלה להקמת בית לרחל המשוררת, היוזמה זכתה לתמיכה של האגודה. בלפור חקק עודד אותי ויחד עם המועצה לשימור אתרים ונציג המשפחה הקמנו ערב מרשים בירושלים. אני מקווה שיהיה בי הכוח להמשיך לייצג את האגודה בפרויקט זה. ואני תקווה שיהיו יוזמות נוספות של חברות וחברים לעודד זיכרון של יוצרי עבר. דבר שנעשה עד כה למספר מצומצם של יוצרים."
ולמי שתוהה מה היו תוצאות הבחירות:
מתוצאות ראשונות של הבחירות מסתמן רוב לקבוצה בראשות המשורר בלפור חקק. עדיין אין תוצאות רשמיות של ועדת הבחירות, אך ידוע כי החמישיה הפותחת היא: בלפור חקק, הרצל חקק, מנחם פאלק, נביל נאסר אלדין, ד"ר אביב עקרוני. לראשונה בתולדות האגודה נכנס נציג לא יהודי לוועד המנהל של אגודת הסופרים העברים ומתברג בחמישיה הפותחת.
צילומים: המשורר נביל נאסראלדין
|
|
|
ג ( 2007-05-19 01:18:35 ) בתגובה לemago |
|
|
1. בכל השמות שהוזכרו במאמר כחברי האגודה לא מופיע סופר או משורר אמיתי
אחד. כולם כאחד גרפומנים ועסקנים, אולי נחמדים אבל נטולי כשרון.
2. הטענות לגבי הכתיבה הנשית הן שובניסטיות ואני מציע לך לברר קצת על
ההיסטוריה של גרנות.
3. כתיבה היא תמיד מתנגדת ואופוזיציונית, ולכן טבעי שהסופרים יתנגדו
לפשעי המלחמה בשטחים יותר מעורכי הדין או הלבלרים למשל. ראו מקרה טורקיה
שבה הסופרים מובילים את העיסוק באזכור השואה הארמנית.
4. הטענה לגבי מות השירה נכונה ללפני שלוש שנים: מעין מוכר 4000 עותקים,
כתם מופץ ב10 אלף עותקים. הו, דקה ומטעם גם כן מצליחים מאוד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-05-19 11:05:53 ) בתגובה לג, ( 1 ) |
|
|
1. כותב התגובה נעזר באינטרנט כדי לטעון טענות מן הראוי שיזדהה
בשמו,הדיון יהיה כן ואמיתי.
2.אני לא מקבלת את גישתו של משה גרנות באשר לכתיבה הפמיניסטית מותר לו
לטעון ולהביע את דעתו, במאמר ההמשך לכתבה אציג את התזה שלי ותזות
נוספות ושל חוקרות נוספות. מתנגדים לטענות מוזמנים להעביר אליי לאיי
מייל עמדות לשם הצגה במאמר ההמשך.
shosh.vegh@gmail.com
מי שלא מסוגל לחכות להמשך הכתבה יכול לעיין בינתיים בספר "רצות עם
זאבים".....טענות אישיותכנגד גרנות אינן רלוונטיות ואינן מיקצועיות
לדעתי!!!!!!!!
3.סעיף 3 של כותב התגובה אינו ברור לי כיצד הוא קשור לכתבה...
4. נחמד לקרוא על מכירות "עצומות" של כתבי עת לשירה,הן נראות לי
מוזגמות ואין להן ביסוס. יכול להיות שהחוברות חולקו לכל דיכפין. אם זה
היה באמתכל כך מסחרי לא היו גובים בעבור הוצאת ספר שיריה אלפי שקלים.
מה גם שכעת כבר מבקשים תשלום בעבור פרסום ספר פרוזה. ...
שבת שלום
שושנה ויג
נ.ב דיון אמיתי בבקשה!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סעיף שלוש אינו נכון ושטותי
|
8 |
|
גור ( 2007-05-19 11:14:11 ) בתגובה לג, ( 1 ) |
|
|
"כתיבה היא תמיד מתנגדת ואופוזיציונית"
זהו משפט שטותי לגמרי וחבל כי שאר הסעיפים צודקים (חוץ מ 1 - יש לי
תחושה שהמגיב האנונימי לא קרא את המשוררים) אבל משפט זה אומר לגבי המגיב
האנונימי שיש לו דעות קדומות לגבי שירה ותפקידה...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
כן ג. רצוף דעות קדומות
|
16 |
|
חגית ( 2007-05-19 20:00:44 ) בתגובה לגור, ( 8 ) |
|
|
שירה לא תמיד תוקפנית היא בכלל אידיאית ורומנטית בבסיסה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צחי כהן ( 2007-05-19 01:53:59 ) בתגובה לemago |
|
|
גם אני חושב שההנצחה במאמר כנגד שירה הפמיניסטית אינה רלוונטית.
כמו כן, מעניין למצוא כי האגודה הזו רואה בשירה כזו חשיבות, אך אינה
מסייעת למשוררים להוציא ספר לאור. ולא רק זה, מן הראוי שיהיה לה כתב עת
נגיש.
לגבי הכותב על מעיין, יהושוע סימון הוא חנטריש שמאבד שירים וההתכתבות
איתו באינטרנט מזעזעת וחסרת תכלית.
לפחות מידיעות אחרונות הגיעה הישועה ופרסמו שיר שלי, מהראשונים.
לגבי הוצאת ספר, אני חושב שמנהל הבנק שדלי ישפד אותי אם אני אוסיף עוד
שקל להוצאת גוונים כדי להוציא את ספרי הראשון לאור.
בקיצר, תתחילו להזרים כספים למשוררים כדי שהם יכתבו שירה במקום לשלוח
מיילים לכל מיני כתבי עת. איך אמר לי וייכרט- למה לך להוציא ספר
שירה... גם כך אף אחד לא יקרא אותו.
אבל אני כותב למעני. ספר השירה הראשון שלי עבר הגהה שנייה וזהו, נגמר
הכסף. חבל אבל זוהי המציאות. תשאלו את עמוס לויתן או מריצה למה כל כך
קשה להם לפנות לסיוע בהוצאת ספר ראשון. הרי הם הוצאה מכובדת. או איך
אמרה לי מישהי מאוד חשובה משוקן "השירה שלך מאוד קשה וכואבת- זה לא
ימכור", אז אני שואל- על מה בדיוק אתם דנים ולמה לבחור בכלל.
צחי כהן
משורר
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מספר 666 ( 2007-05-19 09:45:10 ) בתגובה לצחי כהן, ( 2 ) |
|
|
רשימה מעניינת על אירוע שלא זכה לכל תושמת לב בכלי התקשורת .
אולי כדאי לציין שלפני 50 שנה מפגש כזה היה זוכה בעיתונים של אז
לכותרות גדולות ונאומים לוחמניים של סופרים כמו חיים הזז( האם יש היום
מי שזוכר אותו ) על התדרדרות המדינה היו זוכים לכותרות ראשיות .
אבל היום ? היום בזמן שכוכב נולד זוכה לכותרות ראשיות היום רק ברשת
ובאימאגו כותבים על אגודת הסופרים .
אבל .. באתרים האלה האגודה זוכה ליותר תשומת לב משהיא זכתה בכלי תקשורת
כלשהו בעשר השנים או בעשרים השנים האחרונות .
וזה אומר אולי שמרכז הכובד הספרותי צבחינת הדיווח על אירועי ספרות
עובר מהמגזינים המודפסים לאתרי התרבות ברשת .
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-05-19 11:11:43 ) בתגובה לצחי כהן, ( 2 ) |
|
|
צחי שלום לך
זוכרת אותך קצת מתגובות למאמרים קודמים. אתה צודק באשר לדברים שהבאת
כאן. אכן, הוצאת ספר בישראל בימים אלה הפכה להיות השקעה כלכלית של
הכותב ופחות מתחשבים בשיקולים תרבותיים. המו"לים יודעים מראש שישנם
סיכויים מאוד קלושים שהספר יהפוך לרב מכר במיוחד כאשר זוהי שירה. הקהל
שמוכן לשלם תמורה בעבור שירה מצומצם ביותר. גם 4000 כפי שנטען כאן קודם
באחת התגובות לא מאפשר לחגוג...
בעל המאה הוא בעל הדעה...כמו בכל תחומי החיים שלנו לצערי..
בהצלחה, אל תתייאש
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דולצינאה ( 2007-05-19 10:38:58 ) בתגובה לemago |
|
|
כך לא פונים אל העתיד וכך לא בונים חומה.
שמרנות, שמרנות, שמרנות..
במקום למשוך צעירים וגם להכניס אותם להנהלה, החידוש המסעיר שלכם הוא
הלקסיקון של גרנות?
הפעילות המעניינת ביותר בעולם הספרות מתרחשת גם באינטרנט ובקרב צעירים.
עם כל הכבוד - ויש כבןד, פיגורות כמו אביב עקרוני, גרנות ואחרים
שהוזכרו, מאיישות את האגודה מאז ימי תרפפ"ו. גמרנו עם ימי מכונת הכתיבה
ועט הנוצה.
אחרי שנים בהם שמענו רק על התכסחויות פנימיות, התנהלות לא מסודרת ושאר
עניינים שאינם יאים לאנשי רוח, הגיע הזמן להתרענן ולא למדר, רחמנא
ליצלן, את כל מי שהשקפותיו הפוליטיות לא מתאימות לכם.בדרך שלכם - תחיית
המתים תחכה לימות המשיח.
לא במקרה לא השתתף באסיפה הזו שום סופר בעל שיעור קומה.
מדולצ´ינאה, שאיננה פרגית..
אבל רוצה לראות קהל הטרוגני ולא רק סבים וסבתות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-05-19 11:10:47 ) בתגובה לemago |
|
|
אבל מי בסוף נבחר ליושב ראש ?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ועד האגודה בוחר את היו"ר
|
9 |
|
יאיר ( 2007-05-19 13:37:39 ) בתגובה לגור, ( 6 ) |
|
|
ועד האגודה בוחר מתוכו את היו"ר. לפי הנתונים כרגע , בלפור חקק ייבחר
לקדנציה שנייה כיו"ר אגודת הסופרים העברים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הלקסיקון הוא זכות ודאית
|
10 |
|
יעקב אלגרבלי ( 2007-05-19 14:46:27 ) בתגובה ליאיר, ( 9 ) |
|
|
לזכותו של בלפור חקק ייאמר שהוא קיים את הבטחתו ובקדנציה שלו יצא לאור
לקסיקון הסופרים העברים, לאחר עשרות שנים שלא היה לקסיקון סופרים.
ברכות לו וכמובן ציפייה לבאות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ליאת ( 2007-05-24 11:18:49 ) בתגובה ליאיר, ( 9 ) |
|
|
טוב מאוד ומתאים ביותר שבלפור יבחר.
רצינותו.. פועלו... מצדיקים גם מצדיקים בחירה לקדנציה נוספת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הספרים נשארים לעד כמו אלוהים
|
11 |
|
נביל נסראלדין סופר משורר ( 2007-05-19 15:56:22 ) בתגובה לemago |
|
|
ראשית תודה שוש יקירה על הכתבה האדירה
שנית הדיון וודאי יתרחב כאן בין החולקים על דברי גרנות ואחרים
ברצוני לציין שהעם היהודי היה וישאר עם הספר ,אנו עוברים משבר בעת הזו
אך בסופו של דבר כולם חוזרים לספר אם זה לפרוזה או לשירה כי אנו כותבים
לכל עת לא רק לעת הזו ...
בעבר הסופרים והמשוררים הגיעו למעמד רם כהוגי דעות כי רק הם הם דברו מה
עוד היתרון הבולט לאמצעי המידיה בעידן הפוסט מודרני שמרחיק את האנשים
מלשבת ולקרוא ..
אני מאמין שברגע שנזכה לקיים חג לאומי לספרות העברית ונהפוך גנזים
למוזיאון ומרכז לחקר הספרות נחזיר עטרה לישנה ...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יישר כוח לנביל וברכות להצלחתו
|
12 |
|
אורנן זליקוביץ ( 2007-05-19 17:00:49 ) בתגובה ל נביל נסראלדין סופר משורר, ( 11 ) |
|
|
אני גאה בהצלחה של משורר שאינו יהודי אך כותב שירה עברית. האשימו את
אגודת הסופרים העברים לא פעם שהיא שוללת כניסה של בני מיעוטים. ותמיד
הטענה היתה של האגודה: זו אגודה של הספרות העברית ושל כותבי עברית ואם
יש גם לא יהודי שכותב עברית, הדלת פתוחה. הכניסה של נביל למקום הרביעי
בבחירות לראשות אגודת הסופרים העברים היא מדהימה. היא תעודת כבוד
לסופרים העברים וגם סימן יפה להצלחתו של נביל בבחירות אלה. ייש כוח
לנביל. מקווים עוד לשמוע עליו ועל תרומתו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סליחה לא ידעתי שאלוהים חי
|
13 |
|
צחי כהן ( 2007-05-19 17:01:11 ) בתגובה ל נביל נסראלדין סופר משורר, ( 11 ) |
|
|
על מה בדיוק אתה מדבר? מה תגנוז? אין כסף להוציא לאור!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
פולניה ( 2007-05-19 19:53:41 ) בתגובה לצחי כהן, ( 13 ) |
|
|
ותוציא ספר שירה לאור
או תחתוך במותרות שאתה צורך
וותר על הכבלים
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
פולנייה נו מה יש לצפות
|
17 |
|
צחי כהן ( 2007-05-19 20:43:52 ) בתגובה לפולניה, ( 15 ) |
|
|
אין לי כבלים וגם לא יהיו. ולמה שאגודת הסופרים המ+ורבנת והישישונית
הזו לא תחבור למפעל הפיס ופשוט תעביר כסף? שלה יהיה מונופל על הכסף של
קרן עמוס, מפעל הפיס וקרן פנינה רוזנבלום לקידום שירה מרוחה בליפסטיק
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אתה לא בא ´לנקר´ ולהרדם בארועים?
|
19 |
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-20 00:49:00 ) בתגובה לצחי כהן, ( 17 ) |
|
|
זה לא רק מלגות ותמיכה. זו הרוח הכללית.
זה לא יכול לעבוד כך - אם לא נותנים במה לכוחות חדשים, הופכים להיות לא
רלבנטיים.
כש-אלתרמן בן העשרים שלח מפריז את "אל תתנו להם רובים", שלונסקי בן
השלושים פרסם את זה ב´כתובים´. עדיף לחבור לדור חדש, הרי ל-ביאליק זה
לא עזר, למה שזה יעזור לאביב עקרוני ושות´?
רוצים זיקה לשורשים, למסורת השירה הגדולה? זכרונות ימי התיכון של גרנות
לא יועילו. רעיון מוצלח כמו השבת שירת רחל למרכז התודעה יעבוד אם יהיה
דיאלוג בין השירה הזו לכתיבה יוצרת של משוררים ומלחינים חדשים. למה שלא
יקןם מפעל כזה ותפנו גם לצחי (ל-רונית ליברמנש, דבי סער, יוצרים עם
אג´נדה פוליטית כמו משה בן הראש וגם לוותיקים פעילים כמו זך, ויזלטיר
ואחרים? שיתכתבו עם השירה הזו ויוציאו ספר חדש, למשל. שמלחינים צעירים
ילחינו מחדש בסגנונות עכשוויים).
למה שלא תתירו שימוש באולם שלכם למיטב יוצרי ´במה חדשה´ (שירה, מסה,
ציור, מוזיקה, קומיקס) ותתנו להם לארגן ערב? למה לא לתת לצעירים לערוך
שם פעילויות? מצדי תתנו ל´בני עקיבא´ לערוך שם ערב שירי מחאה נגד
ההתנתקות. תפתחו לכל הכותבים הצעירים וגם לפוליטיים ואל תתערבו או
תצנזרו. מקום פתוח ותוסס גם ליוצרים שלא חברים רשומים ולא משלמים דמי
חבר.שיהיה אקשן.
לכל מי שיש טענות נגד הכותבים בעילום שם - תתייחסו לגופם של דברים. לא
ראיתי התייחסות עניינית.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סתם הערה [רונית ליברמנש יוצרת גדולה] לת
|
20 |
|
אנונימגו ( 2007-05-20 01:01:59 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 19 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צחי כהן ( 2007-05-20 03:29:22 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 19 ) |
|
|
אני הומו ויותר מזה ג´נדר קוויר (אוי כמה אני שונא את ההגדרות הדביליות
האילו) ופניתי סתם כדי לשוחח עם אילן שינפלד או עם שז ומה קיבלתי?. חוץ
משנים של רדיפה אחרי אילן שכל הזמן מבשל לו ולכלבה שלו ושז שאין לה זמן
כי היא נורא עסוקה. בקיצור כלום. לפחות בקהילה ההומולסבית טרנס ונקודת
הג´י- יש קינאת משוררים ברורה ואני לא מוצא שום טעם לקבוצה. בפנטסיה
שלי קיים בית קפה למשוררים (ועדיף חתיכים) אבל זה לא זה. הקהילה ההומו
ג´י אוכלת יושבייה.
יש לציין שפעם אחת אחרי שכבר הייתי נואש שלחתי לאילן שני שירים שהןא
מאוד אהב. יש גם לציין שהוא הציע לי שיעורים פרטיים במחיר של 200 ש"ח
לשעה. וזה מחיר לשעה. אז לפחות מהעדפות המיניות שלי לא יגיע הכסף. נראה
לי כך.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אוי, גם לי יש זכרונות..
|
28 |
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-23 11:06:08 ) בתגובה לצחי כהן, ( 21 ) |
|
|
הכרתי את אילן בשנת תרפפ"ו, כשעדיין לא יצא מן הארון.
אני יודעת שהוא ניסה וגם הצליח במשך תקופה קצרה, עוד בימי האוניברסיטה,
להוציא כתב-עת סטודנטיאלי בחוג לספרות בשם ´שופרא´, שהיה מיועד לכותבים
צעירים(וכתבו שם רבים, שהתפרסמו אחר-כך, כמו לאה איני, פרופ´ גור-זאב
במאמרים ראשונים שלו על פוסט סטרוקטואליזם, עפרה יגלין, שכתבה דוקטורט
וספר על לאה גולדברג ועוד..)
אחר כך החליט לפרוש מן האקדמיה והקים בית קפה בנוה צדק, שמזכיר את
החזון שלך. המיזם הזה סיבך אותו כלכלית וגם עם השכנים. לא פשוט בכלל
לעשות את זה, אבל הרעיון יפה. במיוחד עניין החתיכים, מזמן אני יודעת
שיש יותר מדיי חתיכים בקהילה, שמשאירים את הבנות בתחושת בזבוז נוראית.
סתם.
ובאשר לקנאת סופרים - אין חדש תחת השמש. אני מקווה שתפרוץ לך דרך אל
מרכז העניינים. מן מעגל מתיש שכזה, אחרי שכבר מתפרסמים - הדלתות נפתחות
בקלות יחסית.
אולי ´מאזניים´ יקדיש גליון לכותבים פחות מוכרים ויתן לאחד או שניים
כאלה לערוך משהו יותר פרוע (בלי צנזורה!)?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-23 11:07:31 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 28 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-05-22 00:17:28 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 19 ) |
|
|
דולצ´ינאה, אני מסכימה עם כל מילה שכתבת. אני גם חשה בצורך המיידי
לעורר את האגודה ליותר חיים. לפתוח את הבית לכלל הסופרים, המקום אמור
להיות מקום אטרקטיבי הוא בעל פוטנציאל כזה. כדאי ואף רצוי לפנות לחברים
בעלי הראייה החדשה. לעורר עניין להצטרף בכוחות חדשים, לבוא ולהציע
רעיונות לאירועים לפעילויות.גם אני מוכנה לסייע ותרום לגשר ולהעביר
מרעיונותייך לחברי ההנהלה הנכנסים. אני מזמינה אותך לכתוב .....ואף
ליצור קשר. היו ארועים מאוד חשובים בשנה האחרונה אני סיקרתי חלק
מהם.אני קיבלתי על עצמי להיות מתאמת התקשורת של האגודה וזה אומר להיות
גם קשובה לקולות מבחוץ. הגיע הזמן לשינוי.
שושנה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הרצוג ( 2007-05-19 19:18:46 ) בתגובה ל נביל נסראלדין סופר משורר, ( 11 ) |
|
|
כמה למדתי ממה שכתבת. אני שמח שאפשר לראות אותך גם כאן.
תודה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
בחירות באגודת הסופרים.
|
18 |
|
צבי שנער ( 2007-05-19 22:03:31 ) בתגובה לemago |
|
|
ערב טוב ושבוע טוב לך שוש יקרה,
לדעתי כבר הגבתי, אך משום מה לא נקלט, כנראה לחצתי על משהו לא בסדר.
בעיקרון כתבתי לפני הכל תודה שהעברת אלי הכתבה המושקעת שלך.
קראתי את כל התגובות, והמסקנה שלי לצערי הרב.....הינה חד משמעית. עדיין
אנו רחוקים מ"תרבות כתיבת תגובה הולמת.
חלק מהאנשים שכביכול שייכים לחוג המשכילים".....נכשליםםםםםםםםםםםם.
בייחוד שנואים עלי כותבי תגובות, שאינם מסוגלים להציג את שמם..!!!!!!???
אותם חסרי ביטחון, מלאים בצדקת טענתם, מוטב שלא יגיבו בכלל- אין לזה
שום ערך בעיניי כשם שגם בעינייך.
לדעתי את עושה עבודת קודש, ועל כך מגיע לך יישר כוח.
אלו שטוענים כי אין ברשימת הנבחרים סופרים או משוררים ידועי שם חוטאים-
פשוט כך.
לכל אדם הסיבות שלו...בראש וראשונה עייפות, אחר כך חוסר זמן, יכולת
לבוא, מחלות..וכו´.
פעם בעבר הרחוק הייתי חבר באגודת הציירים והפסלים בת-א- אשר ברח´
צ´מרינסקי.. מאותו רגע שהשתנו הנסיבות, לא יכולתי יותר לתרום להאדרת
שמה של האגודה, למרות שלבי עמם והצער עמוק.
אני מניח שגם אצל הסופרים ה"חשובים" קיימת אותה בעיה.
אני מנצל במה זו לברך אותך ואת הועד הנבחר בהצלחות.
שבוע טוב לך ולכל הגולשים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-05-21 14:36:48 ) בתגובה לemago |
|
|
>>>"א) השירה העברית העכשווית איננה מצליחה לכבוש את לבם של המוני קוראים.
ב) הסיפורת העכשווית, שהמסר שלה הוא קטגוריה על התנהלותה הפוליטית של ישראל, זוכה לתנופה
אדירה בארץ ובעולם.
ג) הכתיבה הפמיניסטית עוברת ממאבק לשוויון בין המינים למפגן של שנאה כלפי הגברים, ויחד עם זה,
מציעה שפע של כתיבה פורנוגרפית.
א) כשאני הייתי תלמיד תיכון – עיקר לימוד הספרות התבסס על שירה, ולא רק של הענקים, כמו ביאליק,
טשרניחובסקי, רחל , אלתרמן, אלא גם של מי שנחשבו הפליאדה: האידיליות של שמעוני, "מסדה" של
יצחק למדן, הפואמות הכופרות של זלמן שניאור, הפואמות הליריות של יעקב כהן, הפואמות התנ"כיות של
ש´ שלום. בסיפורת כמעט שלא היה מה לקרוא – הצעירים לא קראו להנאתם את "הענקים" של אותם
ימים – עגנון, הזז וס´ יזהר. מה נשאר? הרומנים של קבק, של משה שמיר, נתן שחם, אהרן מגד, חנוך
ברטוב. הרוב קראו סיפורת מתורגמת מרוסית, אנגלית, צרפתית ויידיש (שלום אש ואופטושו)."<<<
אולי פשוט ההסבר הוא שאין כיום אנשי רוח בתרבות הישראלית בעלי שיעור קומה מספיק.
אולי פשוט הגיע הזמן שנבין שהנייר לא סובל את הכל.
אולי פשוט, המקום היחידי שנותר , ה safe haven היחידי כיום, הוא המסדרונות האפלים של
האוניברסיטאות, אי שם בגושים 4,5,6,7,8 של מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בהר הצופים. תמיד היה
שם אפל וקריר אבל אני שאבתי משם אור גנוז
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צחי כהן ( 2007-05-21 15:15:29 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 22 ) |
|
|
שבhot אמורים להיות שידורים מעניינים בערוצים 4,5,6,7,8. לא יודע איזו
טלוויזיה יש לך. לי אין. ואני לא מבין מה רע בעמיחי או אלתרמן או רחל
או ביאליק. זה מה שלמדתי. לא אהבתי. וכיום מעריץ.
ולהגיד אין היום יוצרים זה כמו להגיד גם אין חוקרים אין פילוסופים.
בקיצר הכל זה לאן הולך הכסף.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-05-22 00:27:55 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 22 ) |
|
|
מר קג´טי נגהי
אנסה להתייחס לכל הסעיפים
א. אינך מכיר שירה עכשווית היא לא נמצאת כל כך בחנויות,יש קבוצות רבות
ומשוררים רבים, המשוררים לא מוכרים ספרים, הם לא מפרסמים ספרים למכירה
כפי שעושה הפרוזה. לשווק ספר שירה הוא "עשיית טובה" למשורר ובאין מקרה
שמישהו יוצא מורווח מזה. גם פרוזה לא מוכרת בארץ שנלחמת על דמותה כבר
שישים שנה. אני לא רואה כותבים שחיים מכתיבה..אפשר לספור אותםעל יד
אחת.
ב. אין לך דוגמאות? זו אמירה כוללנית ולא ממש נכונה.
ג. אני אתייחס לכך במאמר בקרוב...גם כאן טענתך מאוד פשטנית...
ד. היכן המורים שלימדו אותך בתיכון? או אולי מה קרה לתוכנית הלימודים
בספרות? אולי כאן קבור הכלב?
ה.מסכימה איתך מקומות אפלים,מקומות חסויים כמו רומן אסור מתוקים. אך
מה ניתן לומר?רק מעטים מבחינים ביופים.
חג שמח, ג´נטלמן
שושנה ויג
מתאמת התקשורת של אגודת הסופרים, זכיתי בתואר ביושר...:)
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מספר 666 ( 2007-05-22 10:28:19 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 25 ) |
|
|
אבל מה זה "מתאמת תקשורת " ? דוברת?
אם כך זכית בתואר ביושר שכן את היא ככל הנראה הדבר הקרוב ביותר לדובר
רשמי של האגודה בפעילותך ברשת .
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-05-22 18:20:17 ) בתגובה למספר 666, ( 26 ) |
|
|
בהתכנסות הוועד הנבחר העברתי מסר באמצעות אחד החברים. ביקשתי לתרום
תרומה לאגודה, ואכן ההצעה התקבלה בברכה, החברים הסכימו שהתואר מתאים
לי, ואכן, מתאמת תקשורת היא מעין דוברת. אקווה שהתואר יתמלא בתכנים
מעניינים ונצליח להצעיד את האגודה לעתיד מוצלח. כן, גם קצת הצטערתי
שלא הגשתי מועמדות להיות חברת וועד, היו חברים שאמרו לי ציפינו לראות
את שמך בין המועמדים. מעורר תקווה לבאות. אעשה עבודתי נאמנה לקראת
הבאות.
חג שמח
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-23 11:17:46 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 22 ) |
|
|
יש מסורת קיטורים מבוססת.
בחדרי מורים מכירים את הנהי על אודות התלמידים שהם כבר לא מה שהיו פעם
הוריהם. פעם קראו, כתבו שיעורים, פעם הלימודים באוניברסיטה היו
רציניים, פעם דרשו יותר..
כחובבת עיתונים וכתבי עת נושנים, אני יכולה להעיד שהבכי על ירידת
הדורות הוא הרגל שהתבסס כבר במאה ה-19. ספרותנו לאן? עד משבר, למי אני
עמל?
באופן אישי, אני חייבת להודות למשרד החינוך ולאל הטוב, שמנעו ממני את
השממון הנורא שיצירות יעקב כהן (האיש שחיבר את ´שיר הבריונים´, אגב)
מטילות עלי בדרך כלל. וכנ"ל רוב הדברים של שמעוני.
צמחו לנו, בלי עין הרע, כמה יוצרים מענגים וכל אחד יכול לברור לו לפי
טעמו. את שמעוני הצעיר (יובל), מאיר שלו, אמיר גוטפרוינד, רונית מטלון
והמון משוררים ויוצרים שלא הזכרתי. יש שם לא מעט דברים ראויים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-23 11:21:08 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 30 ) |
|
|
שושנה.
אני קצת כמו החתול המסורס מן הבדיחה העתיקה -עברתי לייעוץ.
אין לי זמן לפעילות מן הסוג הזה, כי אני עמוסה בשלל ענייני פרנסה
דוחקים.
אני שמחה שהבנת אותי. הרי לא באתי לנגח..
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: בחירות באגודת הסופרים- אחד משבעת פלאי תבל מאת: שושנה ויג
|
32 |
|
שפי ( 2007-05-23 12:27:27 ) בתגובה לemago |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תודה אורנן והרצוג יקרים.
|
34 |
|
נביל נסראלדין סופר משורר ( 2007-06-01 20:16:57 ) בתגובה לemago |
|
|
עידודכם מרגש אותי
אהבתי לעם היהודי ולספרות העברית
מוחזרת לי כפול ה
מעמיתי באגודה,
מהיו"ר אחי בלפור חקק ,מהרצל ,מכל חברי הועד
ומשוש ויג הגדולה במיוחד....
אני מרגיש בבית כי זה ביתי
וזו מדינתי ובהם אני גאה
כך התחנכתי וכך אני מחנך את ילדי ותלמידי
מייתן ונזכה כולנו לעשייה מבורכת למען הספרות העברית ולמען הדורות
הבאים ןלתפארת מדינת ישראל ...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
