אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הציונות הספרותית של משה תמרי


התמונה של הרצל חקק

הנצר האחרון לדור ביאליק הלך לעולמו

משה תמרי 1987

הסופר משה תמרי כתב בדורם של יצחק למדן, אשר ברש ואברהם קריב. תמרי נפטר לפני כמה ימים כשהוא מתקרב ל 97 . להלן שרטוט דיוקן של יוצר מעמיק שהמשיך ויצר וזכה להכרה בינלאומית. על כן חשוב יהיה ללמוד כיצד אהב את הספרות העברית ומה חשב על מה שקורה כאן.ביום חמישי ב' באייר תשס"ז, הלך לעולמו הסופר משה תמרי שחצה את שנתו ה 96. לפני חודשיים נפגשתי עמו לשיחה על יצירותיו ועל דרכו והפליא אותי באיזו צלילות דיבר הוא על הימים שבהם התהלכו בינינו חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, אשר ברש ויצחק למדן.הבטחתי לו שאכין מאמר מקיף על יצירותיו והמאמר יתפרסם באינטרנט. היה לו חשוב שהדור הזה ידע על מעשי הראשונים וילמד כיצד צמחה הספרות העברית במאה ה 19 וכיצד נבנו אבני היסוד של הספרות והלשון העברית מחדש בדרך להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הביטוי "ציונות ספרותית" מצא חן בעיניו כדי לציין את דרכו.משה תמרי הלך לעולמו – אבל חשוב להעביר הלאה את הדברים שאמר ולספר את הסיפור שלו כדי שנזכור מה קדם לנו ומאין אנו באים. משה תמרי נולד ב 1910 בעיירה וארקוביצ'ה , בין דובנא לרובנו, בחבל ווהלין, כיום אוקראינה. כצעיר חלוץ וציוני הוא עולה לארץ ב 1933 לאחר תקופה של הכשרה. כששואלים אותו מה גרם לו לעזוב הכל – לעזוב בית, הורים, חינוך רבני- תורני, ולצאת לישראל – הוא אומר בפשטות: "הנטייה לספרות". הספרות והשירה שנקראו מתחת לשולחן ובמקומות מסתור גילו לו דרך אחרת, עברית אחרת, כיוון חדש.משה תמרי גדל רוב שנותיו בעיירה מלינוב, עיירת ספר השוכנת במערב רוסיה הגדולה על גבול אוסטריה. ברשימה שפרסם בכתב העת הספרותי "גליונות", כרך ל"א, תשט"ו -1955, סיפר תמרי הצעיר על יצחק למדן שהיה בן העיירה שלו. תמרי מתאר עיר מיוחדת שבה בית משרפות ליי"ש, ביתו המפואר של הגראף חודקיביץ וקברו של רבי אהרלה מקרלין – עיר בנויה בתי עץ מכוסי גגות רעפים, וכל הבתים מקיפים את ככר השוק העגולה. תמרי מספר על ילדותו, על הסיפורים שרווחו בעיר, על היוצר איצי-יהודה לובס שהפך ברבות הימים לסופר נערץ בשם יצחק למדן. לרשימה צירף תמרי תמונה בשחור לבן מרוסיה 1917 ובה נראים סופרים בני התקופה. בתמונה מצולמים יצחק למדן, דן פינס, אברהם שלונסקי וא' וילנסקי שהיה חתנו של שאול טשרניחובסקי. בעיירה סיפרו על אותו איצי-יהודה לובס שעלה לארץ ישראל וכאשר הגיע יום אחד לבקר ולספר מעלילות ההוויה הנבנית בארץ ישראל, הגיעו כולם לראותו, לשמוע את נאומיו על "הציונות הגורלית" – כלשונו של תמרי. למדן מגיע לארץ כסופר ידוע שם וכמחבר "מסדה". הוא נואם בפני החלוצים המועמדים לעלייה בשבח היישוב העברי ובשבח העיר העברית, תל אביב. תמרי מתאר ויכוח עם למדן ומספר כיצד נפרד מבני העיירה ונסע לקונגרס הציוני השבעה עשר בעיר באזל.הספרות קמה לחיים בארץ ישראלפעילותו של משה תמרי בקרב הסופרים ניכרת ברשימות שלו מהתקופה. כך למשל בעיתון "דבר" מיום ה 6 בדצמבר 1945, פרסם תמרי רשימה ושמה "הסופרים ודאגת הציבור" ובה שוטח תמרי את מצבם הכלכלי העגום של סופרים רבים ופונה לכל המוסדות לסייע לסופרים. הוא כותב שם בכאב: "הסופר זכאי לתנאים מיוחדים" ופונה לוועידת אגודת הסופרים העבריים להיאבק על כך.בסיפורים מהתקופה אנו חשים בקיומו של מאבק בין מציאות גלויה לבין רבדים נסתרים.הסיפורים התנ"כיים – הכרה בינלאומיתאת הקובץ שלו "מיניאטורות תנכ"יות" שתורגם לשפות שונות מכירים ברחבי העולם, והוא אף זכה לפרסים בינלאומיים. למשל, הפרס למצוינות ספרותית של המרכז הבריטי לביוגרפיה בינלאומית בקיימברידג', אנגליה ,ibcשהוענק לתמרי בשנת 2005. משום מה לא היה לכך אזכור בשום כתב עת ספרותי ישראלי. המרכז הבריטי לביוגרפיה מארגן מדי שנה קונגרסים לאמנות ולתקשורת.עיתון "דבר" מיום ה 28 ביולי 1989 מדווח על מתן פרס דוקטור כבוד לספרות למשה תמרי על ידי אוניברסיטת "השולחן העגול" העולמית, שמרכזה באריזונה, ארצות הברית. למרכז התרבותי של 'השולחן העגול' נציגויות וחברים ב-72 מדינות. תמרי זכה בפרס היוקרתי בשל ההישג הספרותי המיוחד שלו בעיצוב הנובלות התנכ"יות – כהן ונביא, שמשון ,דויד וגוליית. בכתבה בעיתון 'דבר' מצוין כי מייסד האקדמיה העולמית לספרות בקיימברידג', ארנסט קיי, ציין לשבח את ספרו של תמרי – ואף הוסיף מבוא מיוחד במהדורה החדשה של הקובץ באנגלית.לעתים אנו נדהמים להיווכח שסופרים עבריים זוכים לתהילה ולכבוד בניכר ואילו כאן בקושי יש התייחסות ליצירותיהם. למשה תמרי היו קשרים ומפגשים עם איגודים ספרותיים ברחבי העולם. בין היתר מדובר במוסד הביוגראפי האמריקאי של קרוליינה הצפונית שהתאחד אשתקד באוקספורד עם המרכז הבריטי ל"פורום העולמי בוושינגטון". תמרי הוזכר לראשונה במילון לביוגרפיה בינלאומית (כרך 14, 1978) עם ישראלים נוספים. המילון החל להופיע לפני למעלה משלושים שנה בחסות ראשי מדינות וממשלות, בחסות הנשיא הראשון המשורר והמחזאי ז'ן קוקטו מהאקדמיה הצרפתית ובחסות ארנסט קיי, העורך הכללי. ד'ר קיי מייסד המרכז הביוגרפי – קיימברידג', אנגליה, היה בשעתו גם עורך האיבנינג ניוז בלונדון.באוסטרליה פגש תמרי את פרופסור אלן דויד קראון, ראש הפקולטה לשפות שמיות באוניברסיטת סידני, והידוק הקשרים ביניהם סייע להביא לחשיפת יצירותיו של תמרי בשפה האנגלית.ימי הילדות – כיצד עזב תמרי את ה'חיידר'

משה תמרי מלינוב 1930

את ימי ילדותו עשה משה תמרי בעיירה מלינוב שהיוותה חלק מרוסיה לפני המהפכה. בעיירה מלינוב גדלו סופרים עברים דגולים ובניהם יצחק למדן שהיה פורץ הדרך הראשון, או שלמה מנדלקרן שהצליח ליצור במו ידיו ובכוחותיו הדלים את הקונקורדנציה לתנ"ך. תמרי מציין שם של משורר עברי מאותם ימים, ד"ר יצחק קמינר. ד"ר קמינר (1834-1901) נולד בז'יטומיר והיה איש חיבת ציון.אני יושב עם משה תמרי בבית הסופר בתל אביב ומנסה לתהות מה מוביל צעיר באותם ימים לעזוב את החינוך התורני-הרבני ואת החלומות של הוריו שיהפוך לרב גדול שיעמיק בתלמוד ובפוסקים."חיינו אז בתקופה שבה הרגשנו שאנו על סף עידן חדש, שאפשר לבנות עולם חדש. כבר בגיל עשר רציתי לעזוב את ה'חיידר' ולעבור לבית ספר. כתבתי על כך סיפור שהתפרסם בהיותי בן 18 בעיתון 'עיתון קטן' בוורשה – סיפור שערך ירחמיאל ויינגרטן, עוזרו של יאנוש קורצ'ק.משה תמרי תיאר בסיפורו כיצד ניסה כילד בן עשר, 'גיבור' הסיפור, להעתיק את חתימת אביו על טופס הבקשה להתקבל לבית הספר, וכל זאת כדי לעזוב את ה'חיידר'. הסיפור פורסם ב"עיתון קטן" בוורשה, בשנת תרפ"ח, 1928. בסוף הרשימה, נכנס מנהל בית הספר ומורה לכל ילדי הכיתה לבקש את הוריהם להעביר את שכר הלימוד. הילד שהצליח להערים על הוריו ולהשתלב בבית ספר כללי, מבין כי הגיע לסוף הדרך ועליו לחזור ל'חיידר': "כל תקוותי אבדו",סיפר תמרי, "לימודי הגמרא ב'חיידר' מילאו את עולמנו, אבל ההדים שהנה צומחת עברית אחרת והשכלה אחרת הגיעו גם הם אלינו. קראתי בהסתר סיפורים עבריים והנטייה לספרות ולשירה כבשה אותי, כתבתי בהיחבא שירים".משה תמרי צייר את תמונתו כילד השוקד על דפי גמרא: "הכל היה כתוב , כמובן, ללא נקודות ופסיקים. למדנו דף יומי והוספנו גם פירושים נוספים כמו פירוש מהרש"א. אני זוכר שהתחלנו במסכת ברכות, למדנו אחרי זה את בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא ואחרי זה מסכת שבת. וכדי לצ'פר אותנו, למדנו גם כמה אגדות. לסנהדרין לא כולם הגיעו, זה היה השיא, הפסגה".כחלק מאווירת התקופה משולבים גם בתלמוד התורה החרדי, שבו הוא לומד, לימודים כלליים כמו גיאוגרפיה וחשבון. רוחות ההשכלה מערערות את בתי המדרש הישנים שלאורך דורות הבטיחו את קיום העם היהודי.העלייה לארץ ישראל - עולם חדש

משה תמרי ורעיתו מרים 1965

בגיל צעיר ביקש משה תמרי לעבור הכשרה ולעלות לארץ ישראל כדי להקים יחד עם חבריו "עולם חדש". הוא מדבר על כך בהתלהבות: "היינו אז אלפי צעירים וצעירות שהיו מלאים בתחושה של שליחות, בהרגשה שהנה הולכים להקים את העם היהודי מחדש בארץ ישראל". בגיל 18 מפרסם תמרי את שירו הראשון " עם הניצנים הרכים". השיר פורסם בכתב העת הספרותי "הכוכב", שיצא לאור בבריסק-דליטא, פולין במאי 1928.בשירו כתב משה תמרי: "עם הניצנים הרכים על הגבעות החשופות/ וקרני זוהר ראשונות של שמש צעירה- / פרקו בגדי אבלן השחורים שדמות עטופות/ ממרחק צפרים נודדות שבו ובפיהן קול שירה.

/עם הזדכך שמי רום ובהתעטפם בשמלת קסמים:/ בטלית הרחבה שכולה תכלת מזהירה". את תחושת הטוהר המחדשת את עולמו הפיזי והחיצוני הוא מסיים במלים: "ואאמין כי יום יבוא וכוכב אושר בהיר/ מתוך עתיד חיי המעורפל את דרכי לי יאיר". על השיר חותם תמרי בשמו המקורי – משה טיטלמן (בכתב רש"י). הנוסח המקורי של השיר שמור במכון "גנזים" של אגודת הסופרים העברים, ועל כותרת העיתון כתוב מחיר הגיליון – 30 פרוטות.תמרי תיאר בצלילות ובגעגועים את הרוחות שנשבו בעיירות הקטנות, המאבק בין ההשכלה לדת, הפריצה של הספרות העברית, את דמויותיהם של מ'ז פאיירברג שכתב את "לאן" והיה שייך לקהילה של זוויהיל ואת רבי פנחס מקוריץ.אביו אליעזר אנשל ואמו זלדה נותרו בקהילת מלינוב, וכך גם האח אשר שניסה לעבור הכשרה אך חשש לעזוב את ההורים לגורלם בגולה. תמרי מגיע לארץ ב 1933 ובמשך עשר שנים ניסה בכל כוחותיו לשמור על קשר מכתבים עם הוריו ואחיו. תמרי עובד בעבודות כפיים שונות כדי להשתכר למחייתו. הידע הנרחב שלו בעברית מסייע לו בצורה שלא ציפה לה: הוא נפגש בארץ עם דוקטור יוסף מאיר שלמד כמוהו לימודים תורניים. מאיר למד בגליציה ורכש השכלה רפואית בווינה. כאן בארץ מצטלבות דרכי השניים ולמאיר נחוץ פקיד שיש לו שליטה טובה בעברית הן בדיבור והן בכתיבה ובניסוח. מפגש זה מקנה לתמרי הצעיר תפקיד בקופת חולים.תמרי המשיך לשמור על קשר עם ההורים ושלח להם בקביעות חלק ממשכורתו – שטרות של לירות שטרלינג – והכל כדי לסייע להם במחייתם כאשר הוא מנסה להביאם לארץ. הוא מבין ממכתביהם שהמצב לא טוב במיוחד ולבו אתם. כל הזמן הוא מנסה לשמור על התקווה שהמצב בגולה לא יורע עקב עליית הנאצים, מנסה לקוות שאולי יום אחד יזכה לראות את הוריו ואת האח היקר.בכ"ח תשרי תש"ג, ב- 1942 , נספים הוריו ואחיו בשואה. העלייה שלו כחלוץ לארץ ישראל הצילה את חייו. גם רעייתו מרים עלתה כחלוצה לארץ, שנתיים אחריו. מרים נולדה באוקראינה בשנת 1911 ועלתה לארץ ב 1935. מרים רעייתו עבדה במשרד הארצישראלי בלבוב. משה תמרי סיפר לי, ודמעות בעיניו, כי מרים הצליחה לשכנע את הוריה לעלות לארץ. הם עלו בעקבותיה - וכך ניצלו גם חייהם. צר היה לו שהוריו לא עלו. מרים רעיתו הייתה יוצרת, עסקה בכתיבה ובתרגומים מפולנית ועמלה למען ספר זיכרון לקהילת ונגרוב הסמוכה לטרבלינקה. היא הקדישה את חייה להוצאת ספרי זיכרון לקהילות יהודיות נוספות שנספו בשואה. מרים חשפה מפולנית את העיתון היהודי בגטו קרקוב שהורשה להופיע בהשגחת הנאצים. כמו כן הפיקה את "ספר ההגנה של תל אביב". מרים כתבה שירי ילדים, שחלקם נאספו בחוברת מיוחדת. באחד משיריה כתבה: "הבטתי בעד חלון חדרי/ והנה על פני הרקיע/ כוכב קטן הופיע/ פקח עין אליי/ ומיהר לעוצמה/ ושוב פקח אותה/ הכוכב הקטן/ הנה בא/ והנה נעלם מהר/ כמשחק המחבואים/ פעם עמי/ ופעם עם ילד אחר".לפני 6 שנים הלכה מרים לעולמה, ומשה נשמע נכאב על מותה, הפרידה קשה מנשוא : "קשה לי לעכל את הליכתה מעמי, היא הייתה הנשמה התאומה שלי, יחד חלמנו והגשמנו, היא דחפה אותי להמשיך לכתוב וליצור".ההתערות בארץ, תחילת הכתיבה הספרותיתתמרי ישב עמי בבית הסופר בתל אביב ותיאר בצורה צבעונית וחיה את היווצרותם של מרכזים עבריים בפולין, בליטא ובארצות הברית כהמשך למרכזים הספרותיים בעברית באודסה ובוורשה. בשנות העשרים החלה פריחה של ספרות עברית בארץ ישראל.ביקשתי ממנו לתאר את הרגעים הראשונים שלו כחלוץ עברי צעיר בארץ. הוא מתאר עבודה בפרדסים ובכבישים ולהט ציוני לשנות ולבנות עולם. כאמור, העברית הטובה שלו גורמת לד"ר יוסף מאיר להעסיק אותו בקופת חולים. תמרי מספר כיצד מצא נתיבים ללבו של אשר ברש שהיה אז מראשי הסופרים העבריים. אשר ברש פרסם סיפורים ותרגומים של תמרי בכתב העת "עתידות". בשנת 1941, שנתיים לפני מות הוריו, הוציא משה תמרי לאור את ספרו הראשון בארץ ישראל, קובץ סיפורים בשם "קול החיים", בהוצאת צ' לינמן. על הספר כתב אז רצנזיה אוהדת עמנואל בן גריון, בנו של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מי שנחשב לכוח ספרותי בימי היישוב של אותם ימים. בן גריון התפעל מאד וכתב על תמרי הצעיר מלים חמות:"הספר 'קול החיים' למשה תמרי, על פי כמה סימנים ניכר כי זהו ספר ראשית, אם כי לפי נמשלי-משליו נדמה המחבר כוותיק החיים". בשנת 1941 התפרסם סיפור של משה תמרי בשם "שעת רצון". משה תמרי היה אז צעיר בן 31, והוא תיאר ביד אמן אווירה קסומה של מפגש בין חברים לאחר שנים. ברגע של משבר ואי הבנה ביניהם אומר האחד: " העודך סבור כי כולנו דומים ואין כל אחד רואה את העולם אחרת?". ההמשך לוקח אותנו לבחינת החברות בין השניים: "לדידי, ההבדלים בין אדם לרעהו הם אך פרי הרגל, קליפה חיצונית, ואם תרצה – אי הבנה שהנסיבות גרמן, אך לא יותר מזה". "הוא אשר אמרתי: לא נבוא לעמק השווה.לכאורה רעים אנו – וזרים זה לזה". זה הרגע שבו מתחיל החבר לספר את סיפורו הקסום ועל מפגש אהבה צופן סוד. משה תמרי משלב את תיאור הדברים בהרהורים על הניגוד בין ראייה חיצונית לראייה פנימית. אחד החברים אומר: "הלך נפש צופה לעומקם של דברים". חברו משיב לו:" הלך הנפש קובע את מראה העיניים" .עברית – שילוב של ישן וחדשהקורא בקובצי סיפוריו של משה תמרי נפעם מן העברית המשלבת ישן וחדש ותוהה על העיצוב האישי של גיבוריו. משה תמרי כצעיר בן התקופה של ימי טרום המדינה שרטט בכישרון נפלא קשרים ומפגשים בין דמויות המחפשות זו את זו, מנסה לפצח חומות של זרות כדי להבין נפשות – והעברית המיוחדת של צעיר המעצב את לשונו מפעימה אותנו. אנו חשים את הלמות צעדיה הראשונים של הלשון העברית כלשון חול: סיפוריו באותם קבצים שנכתבו בשנות השלושים, הארבעים והחמישים מעידים על שאיבה מן המקורות ועל היתוך העברית בלשונם של החלוצים. עמנואל בן גריון שהתרשם מסיפוריו כותב בחיוב גם על המיניאטורות המקראיות שלו: "הניסיונות האלה מראים מידת בגרות ועצמאות מובהקת ומאמתים את הרושם מהסיפורים המודרניים". הדברים התפרסמו במוסף הספרותי של "דבר", ט'ו באב תש"א, 1941.את ביאליק לא זכה תמרי לפגוש בארץ ישראל אלא בשהותו עדיין בגולה, בוורשה. בשנת תרצ"א, 1931, הגיע ביאליק לביקור בשמונה עשרה קהילות גדולות בפולין, בדרכו מהקונגרס הציוני השבעה עשר, והביקור מגיע לשיאו בוורשה – שם נתכנסו שתי ועידות: ועידה של רשת "תרבות" וכן ועידה ארצית של השומר הצעיר.תמרי נראה נפעם כאשר דיבר על ביאליק. בגעגועים העלה זיכרונות וסיפר על הופעתו הממגנטת. תמרי ציטט את ביאליק. המשורר הנערץ, בבואו אל הקהילה בגולה, נפעם מן הנוער ומבטא זאת במלים. "כאשר אני רואה איזה נוער יש לנו, עולות דמעות בעיניי", כך אמר ביאליק. תמרי נראה מהורהר והטעים בפני: "ראיתי דמעות בעיניו התכולות שנראו כה טובות.כזה נשאר הוא בזיכרוני, דמעות שמחה בעיניו - בהביטו אל מאות הנערים והנערות באולם".בשנת תרצ"ב התקבצו כמה סופרים והוציאו את החוברת הספרותית "בסך". תמרי מתקשה להבין כיצד בעיצומה של תרבות זרה דומיננטית, פרצה העברית: "הוקמה תשתית עברית של בתי ספר, סמינרים של "תרבות", עיתון יומי, ירחונים, תנועה ציונית, תנועות נוער".ביאליק מת בראשית שנות השלושים, כאשר היה תמרי בישראל. למרבה הצער, לא היה בכוחו של ביאליק לתת מכוחו לפעילות הספרותית הנמרצת באותם ימים : "הוא יצא לניתוח קל שהיום צולחים אותו בקלות, מחלתו החמירה - ובאותו ניתוח מת ביאליק על שולחן הניתוחים".ביאליק מת בווינה בכ"א בתמוז תרצ"ד, 1934. תמרי מרגיש מחויב לביאליק ונאמן לו, וכשאשר שלונסקי מניף את נס המרד נגד ביאליק בארץ ישראל, מוצא עצמו תמרי במחנה של נאמני ביאליק.הוצאת הקובץ לאור היא מבחינתו השגת יעד נכסף לאחר פרסום סיפורים בכתבי עת שונים. משה תמרי פעיל בחוגים הספרותיים באותם ימים וקרוב לחבורה של יצחק למדן ולימים גם הופך לחבר טוב של אברהם קריב. סיפורים של משה תמרי זכו ליחסם האוהד של עורכי ביטאונים ספרותיים של היישוב העברי של ימי טרום המדינה. תמרי מתאר בפניי מפגשים של סופרים בבתי קפה. "הייתה תחושה של ספרות ההולכת לפני המחנה. סופרים מקימים בימות ספרותיות, כתבי עת, סופרים הרגישו את הדופק של הזמן, של הדור, הפעילות שלהם והכתיבה שלהם הפיחה רוח חדשה בעם". תמרי סיפר לי על מפגשים בבית הקפה "שניר" ולאחר מכן בקפה "כסית", מפגשים שהיו מלווים בקריאת שירים, בדיונים אינטלקטואליים ובקירוב לבבות.הפעילות הספרותית בשנות הארבעים והחמישים בא"ימשה תמרי התקרב לאגודת הסופרים העברים של אותם ימים, וכאשר נבחנת בקשתו להתקבל, מתברר שיש לו רק ספר אחד ויש צורך בשני ספרים. "בישיבת הוועד קם אשר ברש והודיע כי הוא מדפיס במאסף סופרי ארץ ישראל 'דברי סופרים', תש"ד, סיפור טוב של תמרי- ומיד הייתה הצבעה ונתקבלתי כחבר האגודה. המלה של ברש הייתה חשובה מאד באותם ימים. ובאותה תקופה שהתקבלתי, היה יו"ר אגודת הסופרים העברים שאול טשרניחובסקי".הסופרים הצעירים הסתופפו בצלם של סופרים גדולים כמו ביאליק וטשרניחובסקי, ולאחר מכן אלתרמן ושלונסקי. תמרי מצא עצמו בחבורה של יצחק למדן וכן בקרבה מיוחדת עם אשר ברש. תמרי מספר: "שוחחתי עם ברש ושידכתי לו את אפרים תלמי ואת מאיר בניהו שתרמו מדורים לביטאון הנוער שערך ברש".שאלתי אותו האם הוא זוכר קנאת סופרים או מאבקים בין סופרים. תמרי הזכיר סיפור שלו בשם "דיאנה", שנימסר לפירסום לידי דב סדן במוסף הספרותי של "דבר". בהמשך, התחלף עורך והגיע אברהם קריב וזה סרב לפרסם את הסיפור. לימים נפגשו הוא וקריב וקריב ביקש להתפייס. תמרי הציע לו סיפור שלו על רקע תנ"כי, "כהן ונביא". קריב ראה והתלהב ופרסם עוד כמה פרקי סיפורים תנ"כיים של תמרי. את הסיפור הראשון פרסם בשנת 1940 וכך במשך כמה שנים פרסם כמה פרקים. ספר המיניאטורות המקראיות הופיע בצורה מקובצת רק בשנת 1972. הקובץ מכיל שמונה סיפורים, פנינות חן שהפכו לאהובות במיוחד דווקא על הקהל בחוץ לארץ לאחר שתורגמו לשפות שונות. הספר הפך להיות מוגן בבחינת קופירייט על ידי ספריית הקונגרס האמריקאי בתאריך 2 בינואר 1987. הספר זכה לביקורות אוהדות בארצות הברית. תמרי מוסיף: "הופעתי במקומות שונים בעולם, והבנתי שמה שכבש את לבם זו הדרך שבה ציירתי דמויות מן התנ"ך כבשר ודם. כך למשל, משה רבנו שנכמרו רחמיו לציפורה. שמשון ודלילה מזווית אחרת – דלילה בסיפור שלי לא מרשעת, היא ילדה טובה, אבא שלה מכשיל אותה, או לחלופין נקודת ראות מיוחדת בסיפור אחאב ואיזבל". תמרי חש חובה להודות למתרגם ישראל מאיר לסק שתרגם את יצירתו באנגלית לקוראים ברחבי העולם. אותו לסק תרגם גם את עגנון ואת בובר.מן הצעירים של אז הוא זוכר את יוסף אריכא, פ' לנדר, יצחק עוגן, רפאל ספורטה, ב' מרדכי ואחרים. לטובה הוא זוכר את יצחק שנברג – לימים יצחק שנהר – את כתיבתו עזת המבע, את פעילותו הספרותית ואת העובדה ששנהר היה נערץ על למדן.מבט לאחור – כיצד נראים הדברים עכשיו

משה תמרי עם תעודת ההצטיינות

היום במבט לאחור, שאלתי את משה תמרי, האם המהפכה הציונית שחוללו הוא ובני דורו, שהתבססה על מרד ביהדות ועל עזיבת הקהילה – האם כל זה היה כדאי?תמרי השיב: "באנו עם חלום תמים, והתחלנו לתקן עולם. רצינו להפוך את הפירמידה, לחזק את העבודה העברית ואת העבודות היצרניות. מה שאני רואה היום, זה לא מה שהתכוונו. אני גאה שילדיי ונכדיי וניניי חיים בארץ. כואב לי על המשבר עם היהדות. נכון, היינו בעד השכלה ובעד ממשל דמוקרטי. אבל לא הייתה כוונה לשבר כזה עם היהדות והנתק של הנוער מן היהדות לא לרוחי. דיברנו על שלוש רשויות ברוח מונטסקייה. היום אני בטוח שצריך ארבע רשויות. צריך גם רשות מוסרית"."כיצד נוצר המפנה במעבר מקהילה דתית לקהילה של משכילים, של נהירה להשכלה?"כדי להבין את מהות המהפכה הספרותית ומהפכת ההשכלה, תמרי מפליג לימים רחוקים ומשיב: "כתבו על כך והסבירו זאת בספרי ההיסטוריה – והסיפור ידוע, למשל בספרו של ויליאם פוקסוול אולברייט על 'ארכיאולוגיה ודת ישראל", בולטימור 1968. השינוי קרה בעקבות תהליכים היסטוריים ידועים. לאחר הרנסנס ולאחר הצהרת זכויות האדם והאזרח של המהפכה הצרפתית בשנת 1789 החלה לפרוח תנועת ההשכלה, צעירים נתפסו לקסמה של ההשכלה, והדת ראתה בכך פריצת גדר וקשה היה לה להשלים עם ויתורים ברוח הזמן. את מה שכתב אולברייט אנחנו חווינו כתהליך שעבר על החברה שלנו בגולה ועלינו הצעירים. נקרענו בין השכלה לדת- והכיוון לעבר ההשכלה גרם לשינוי הגדול".שאלתי שאלה נוספת : "האם בדיעבד המרד נגד הדת, אכן היה משתלם לטווח ארוך, האם הרחיקו לכת היום?" תמרי השיב חד משמעי: "אכן הרחיקו לכת. זה גרם להרס משפחות. כיום נראה לנו שיכלו למצוא מזיגה, אך כנראה שלא הייתה ברירה. והראיה: רוסיה הסובייטית אסרה כל תופעה דתית ולבסוף נכשלה וגם ויתרה. ואולי זו אחת הסיבות להתמוטטות המשטר שלה לכנסיה הפרבוסלבית". תמרי הוסיף: " גם הקהילה הדתית , בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה הבינה שבלי השכלה לא ניתן יהיה להתקיים. בלי רפואה, בלי חשבון, בלי טכניקה, לימוד שפות – והסכימו ללכת לקראת רק במידה שלא תערער את שורשי הדת. והלוא עובדה היא שבלי ערכי הדת, העם היהודי לא היה שורד את הגלות! הנכון הוא שגם עליות החלוצים רצו לשמור את ערכי המורשת, לפי הבנתם. כיום נראה שחסר משהו לדור הצעיר. אולם החלוצים צדקו והרבנים התנגדו בכל תוקף לעלייה לארץ ישראל. ערכים שנתחנכנו עליהם בדור שלנו, שמרו עלינו מתופעות הרווחות כיום בחברה הישראלית, תופעות כמו 'כל דאלים גבר', 'אין דין ואין דיין'. על כן, ניתן לקוות שיצר הקיום הטבעי יוביל להארת פנים לערכים היפים בדת ישראל, וכפי שהתרשמתי זה קרה בארצות אחרות, באמריקה הלטינית, וכך יהיה גם כאן"."כיצד אתה רואה כיום את הכיוונים הספרותיים החדשים", שאלתי, "האם נטישת היהדות שנוצרה בימיך אינה מדללת אותנו". תמרי אחז לרגע בספריו, עיין בהם והשיב : "אינני בקיא בכל הזרמים המתחדשים בכל עשור ומבטלים את קודמיהם. אם אמנם נכון הדבר, הרי זו איוולת. בל נשכח, שבמאות הקודמות היו אנשים אפילו יותר חכמים מאתנו. והוא הדין בספרות ובשירה. אמנם מורגשת מעין נטייה להינתק מספרות העבר, ובייחוד מספרות היידיש והלדינו- ואף במידה מסוימת גם מהיצירה העברית בארצות הברית, פולין, ורוסיה לשעבר. ביקרתי לפני כשלושים שנה במעבדה לשונית באוניברסיטת סידני באוסטרליה. ראיתי את מעמדנו בין 60 ספרויות – רובן יונקות מהמורשת האתנית של עשרות דורות לפני כן. יש הערכה כללית לספרות ולשפה העברית שבה נכתב התנ"ך במקורו. הגעתי למסקנה שאנו נתבעים להוכיח את רציפות חוט השני לאורך המשנה והתלמוד, אף כי התפתחותה הנוכחית של העברית לשפה חיה נחשבת כפלא היסטורי שלא ייאמן. בכל מקום מתפעלים מאתנו".תמרי חיזק את דבריו בנושא העברית: "לא די בתרגומים, יש לטפח את ספרות המקור, כי היא כרטיס הביקור המשמעותי של כל אומה".

תמרי סיפר כיצד ביאליק טיפח סופרים ומשוררים צעירים, כיצד "הוריד את אברהם ברוידס מן הפיגומים" כדבריו, דבר שהרים את קרנו של ברוידס: "כאשר ברוידס הגיע לביקור בפולין, הופעתו הייתה מרשימה בקרב בני הנוער והצעירים". תמרי השמיע דברי הערכה לתרבות המערב, אך לדבריו עלינו להיות "נאמנים למקורותינו, לעצמנו, וכאן סוד ההצלחה".משה תמרי חיכה בימיו האחרונים להופעה במופע של אגודת הסופרים העברים ומשרד החוץ "כותבים את התנ'ך". הוא היה אמור להופיע כאורח כבוד ולספר על המיניאטורות התנ"כיות שלו.לפני ארבעה חודשים זכה לרגע נחת כאשר קיבל מאגודת הסופרים העברים של היום מגילת קלף ועליה התואר "יקיר קסת הזהב" על מפעל חייו למען הספרות העברית. תמרי סיפר כי יש לו 6 נכדים, 10 נינים, על בנו ובתו הגרים קרוב אליו עם משפחותיהם.תמרי חש מאושר, נראה צלול ורוחש פעילות והיה שקוד בלהט על יצירתו. רוחו הייתה טרודה מהמתרחש בארץ – וניסיתי להבין ממנו כיצד ניתן לתקן דברים.

תמרי נראה מהורהר: "צריך לחזק את ההנהגה באנשי רוח. חשוב שסופרים יישבו לצד המנהיגים ויאמרו את דעתם, שיתנו להם את הפרספקטיבה הנכונה של הקשר להיסטוריה שלנו, לעם שלנו, ליהדות".הוא שותק לרגע ומוסיף: "בלי הסופרים לא הייתה ציונות, משה בדורו כשמואל בדורו. ואני מוסיף, והסופרים בדורם".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק