אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האישה בלבן / וילקי קולינס


התמונה של דן לחמן

האישה

האישה בלבן / וילקי קולינס. הוצאת אחוזת בית. תרגום צילה אלעזר.

בשמו של הספר הזה נתקלתי כמה פעמים במאמרים על הספרות הבלשית. את הספר שכבר תורגם פעם בשנות השישים לא נזדמן לי לפגוש. כעת תורגם ופורסם מחדש. אמנון ז'קונט כתב מבוא לספר לו הוא קורא "האיש שהמציא את הבלש", לא הייתי חותם על הקביעה. נראה לי ש-אדגר אלן פו הקדים במקצת את וילקי קולינס. אך אדגר אלן פו כתב בעיקר סיפורים קצרים. וילקי קולינס הוא כנראה אבי הבלש החברתי. זה שתוך כדי פתרון תעלומה, הסופר, כשהוא סופר אמיתי, מתאר את החברה וצורת חייה. את האנשים המתקבצים להם מסביב לנושא התעלומה.וילקי קולינס היה ידיד קרוב של צ'רלס דיקנס וכתיבתם השפיעה האחד על השני. דיקנס פרסם כמה מכתביו של קולינס בכתב העת הספרותי שדיקנס ערך. הם היו כל כך קרובים ומיודדים עד שקולינס כונה בפי הבריות mr. dickens' young man. לימים עבר חתול שחור בין השניים, כשקולינס קיבל הצעה כספית טובה יותר מזו שדיקנס הציע לו והתחיל לפרסם בכתב עת מתחרה. "האישה בלבן" הפך להיות רב מכר כשפורסם בשנת 1860 ולא רק רב מכר אלא ספר פולחן. בשמים נקראו על שמו, גלימות נשים לבנות נוצרו בהשראתו, נכתב ואלס הנושא את שמו.גיבור הספר איננו בלש מקצועי. אלא איש פשוט שהמאורעות סוחפים אותו לתוך תעלומה והסקרנות מושכת אותו לכיוון הפיתרון. ואפשר להגיד שיש בספר יותר מבלש אחד, או למעשה אף בלש. אלא אנשים הנמצאים בתוך סביבת ההתרחשות, ומנסים להבין מה פגע בהם.כבר אז בספר הבלשים הראשון נטבעה הדרך לגיבור העוסק בתעלומה שהיא מחוץ למשלח ידו הרגיל, כמו רוב ספרי המתח של ימינו בהם עורכי דין ומיני אנשים המסתובבים ליד החוק הופכים להיות רודפי ומבצעי הצדק שלא כמו הבלשים המקצועיים שזה היה תפקידם המוצהר. להחזיר את הסדר לעולם שמשהו התפרע בו.כבר מאחת מפסקאות הפתיחה אפשר לעמוד על יכולת הכתיבה המיוחדת של קולינס:"הערב, אני זוכר, היה דמום ומעונן. האוויר הלונדוני היה בשיא כובדו. זמזומה הרחוק של התנועה ברחוב היה בשיא עמימותו. הדופק החלש של החיים הפועמים בגופי, והלב הכביר של העיר שסביבי, כמו הלכו ושקעו ברפיון הולך ורב, יחד עם השמש השוקעת"והרי לנו כתיבה ספרותית למופת. בין לבין פרקי העלילה מוצא לו קולינס מקום לדון בו בעניינים שונים. צורת ההתנהגות למשל. הוא מבחין שזקני המשפחה הרבה יותר פתוחים לקבל חידושים ושונות והצעירים דווקא סגורים ומסוגרים בתוך מסורת ישנה מדי והוא תמה אם הילדים של היום, ימיו של קולינס כמובן, טבעיים כשם שהיו הזקנים והאם ההתקדמות בחינוך עשתה צעד רחוק מדי והילדים מחונכים מדי. במקום אחר הוא מתאר משפחה:"...בתוך הבית הנכבד עד מאוד גרה משפחה. משפחה נכבדת. אמא, נאה ודשנה, שלוש עלמות צעירות, נאות ודשנות, שני אדונים צעירים, נאים ודשנים, ואבא, נאה ודשן מכולם, סוחר שקוע עד צוואר בזהב אך כמי שראש עירום לו וסנטרים שניים, אינו נאה עוד בעת הזאת" נכון שהתיאור בא מפי איטלקי הלוקח חלק מרכזי בסיפור אך הכתיבה, הכתיבה גם אם היא מחקה זר דובר אנגלית היא של קולינס. והאיטלקי ענק הממדים החביב, זה שמגדל עכברים לבנים בכיסיו, כנריות מטיילות על כתפיו וכולו מחמדים הוא אחת מהדמויות הנכלוליות ביותר בסיפור. הכל מתחיל כשוולטר הרטרייט, מורה צעיר לציור חוזר לילה אחד מבית אמו בהמפסטד דרך פינצ'לי ווסט אנד, שכונות שהיו עיירות לווין, היום כולם בתוך לונדון, חזרה לעיר המהבילה. שעת חצות. בדרך השוממה פונה אליו אישה לבושה כולה לבן ושואלת על הדרך ללונדון. זו האישה המסתורית בלבן ומכאן תתחיל העלילה. לרגע נדמה כאילו הולך להתפתח לעינינו סיפור רוחות גותי. אחת בלילה, חורשה ריקה מאדם, אישה לבושה כולה לבן, שאינה נראית זולה, נטפלת לגבר המהלך בודד. אפשרות הרוח עולה דווקא ממנו. הוא הרי חניך המאה התשע עשרה הרומנטית שרוחות היו חלק ממנה. מהר מאוד יגלה שהיא איננה רוח, שהיא חיה ונושמת ויש לה סיפור.וולטר מקבל עבודה כמורה לציור לשתי בנות האחוזה הכפרית, כי זה מה שעושות נערות צעירות מבית טוב. לומדות לצייר בצבעי מים. מריאן, המכוערת מבין הנערות מתארת את דודה החולני שבאחוזתו הן גרות "אינני יודעת מה יש לו, והרופאים אינם יודעים מה יש לו, והוא עצמו אינו יודע מה יש לו, כולנו אומרים שזה קשור לעצבים ואיש מאתנו איננו יודע למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים זאת" מה שנראה כמערכת נעימה בין שתי אחיות למחצה, החיות תחת קורת גג אחת ומיודדות מאוד תתברר לאיטה להיות מערכת סבוכה של רגשות שהן מעבר לאהבה משפחתית וידידות. של אהבה לא מדוברת ולא ממומשת. אין ביניהן אהבת נשים אלא רק רמז לרגשות תת קרקעיים. כמו בכמה מספרי התקופה.בהמשך כשהיא מתארת לו את סדרי החיים באחוזה היא אומרת :"אחרי ארוחת צהרים ניטול מיס פיירלי ( אחותה למחצה) ואני את מחברות הציור שלנו ונצא למסור תיאור מסולף של הטבע.... נשים אינן יודעות לרשום, דעתן קלה מדי ועיניהן אינן פקוחות דיין"

וילקי קולינס

כך הלך ונפרש בפנינו החן שבאקסצנטריות האנגלית. דרכי החשיבה המקובלות ואורחות החיים. וכל זה מסביב לעליית הבלש בעקבות הגברת הלבנה. סודה של הגברת בלבן קשור כמובן למשפחה בה נשכר וולטר למשרת מורה ציור.כשהם עומדים מול הטבע לצייר אותו, קולינס עסוק בשאלה על מהותו של הטבע. מה הוא באמת לבני האדם. מה הקשר בין הטבע כפי שהוא וכפי שמציירים אותו. מי חוץ מהמשוררים רואה את הטבע כמו שהוא והאם המשוררים אינם ממציאים להם טבע משלהם, כי הרי איש אינו יוצא באמת להירגע מכאבי לבו בטבע.במהרה יתגלה שאת הסיפור מספרים אנשים שונים, כל אחד מנקודת ראותו ובכדי לתת לסיפורם אמינות, מהרגע בו היו נוכחים בעלילה. לכל דמות שפה משלה והסתכלות משלה על סביבתה ועל החיים. עורך הדין ידבר שפה משפטית המאוהב רגשית המשרתת בשפה שלה. כך מצליח קולינס להחיות מולנו לא רק סדרי דיבור אלא גם צורת הסתכלות שונה של כל אחד. הספר נכתב בשיא התקופה הרומנטית. הפסיכולוגיה תיוולד עוד מעט קט ותשנה בין השאר את הכתיבה. כאן עדיין שולטים גינונים' התנהגויות ורגשות סוערים אך כבושים.דבר בולט וראוי לציון הוא החלוקה בין שתי הנשים הצעירות. האחת זו שמקבלת עליה את ההכתבה החברתית. עושה כל מה שמצופה ממנה ואינה מעזה להשמיע קול להביע דעה להתמרד ולפתח עצמאות בעוד שהשנייה היא הפוכה לה. אפשר כמעט לומר פמיניסטית בהתהוות. לוחמת על מקומה ודעתה. חוקרת את הסביבה ומגיעה לפעילות נגדה. רגשנית אך לא כנועה. וכך הבלש הראשון בספרות הוא למעשה בלשית בחלק מהסיפור ואם לא בלשית הרי אישה פעילה למדי לא כמו אלו שבאו אחר כך. היא לא ממש יודעת שהיא כזאת. היא עושה פעולות לעזור לאחותה ורק "במקרה" לעזרה זו יש נגיעה בתעלומה. וכאישה היא גם תשלם מחיר כבד על חופש מחשבתה ופעולותיה.הספר, שביסודו הוא רומן יביא כצפוי למערכת יחסים מורכבת מאוד וכמעט בלתי אפשרית. הסיפור רחב היריעה סמוך יותר לספרות נוסח צ'רלס דיקנס ואנשי התקופה. ולגמרי לא ברור אם קולינס ידע שהא מוליד ז'אנר חדש בספרות. בי עלתה אסוציאציה נוספת שהספר מזכיר אם כי לא דומה לסיפור רשומון. למרות שכאן הדמויות המספרות אינן מספרות על אותו רגע אלא כל אחת במקום ובזמן לו הייתה עדה, ובכל זאת יש משהו מודרני ביכולת של קולינס לתת לכל משתתף נקודת ראיה משלו בהתאם לאישיותו ושפתו.הספר הזה מאפשר את אחת ההנאות שלעתים נדמה כי אבדה. הנאת השקיעה ברומן רב פרטים כתוב בשפה עשירה. המאה התשע עשרה בגדולתה הספרותית. אנו שהתרגלנו כבר לרומנים המהירים מאוד צריכים לחזור לגלות אורך רוח לקצב של החיים השקטים ההם. לרוחב הלב של הכתיבה ההיא שאיננה חוסכת בפרטים. להכנס לתוך רומן לא קצר, מעל שש מאות עמודים, המכתיב קצב נשימה אחר בקריאה אחרת.אין ספק הכתיבה היפהפיה. האירונית והמותחת, המציירת לנו את דרך החיים שלהי התקופה הויקטוריאנית, הלכי הרוח, הנימוסים הנכון והלא נכון, שמעבר לכל מלבד "ציור" החברה מתקיים הסיפור. לטעמי זה איננו סיפור מותח במיוחד, לא כמו אלו שהתרגלנו אליהם. זה ספר הרפתקאות ותעלומות. צריך לשכוח קצת את כותרת הבלש ולחזור לאווירת רומן הרפתקאות מעלות חרדות עם תעלומה חברתית שאהבה ושיגעון כרוכים בה.אלא שקולינס כן מתייחס לשאלת הגילוי ומקבע כאן כלל אחד שהפך להיות אבן הפינה לספרות הבלשית. כלל המופיע בפסקה הראשונה של הספר "אילו אפשר היה לסמוך על מערכת המשפט שתרד לעומקה של כל פרשה חשודה ושתנהל הליך של חקירה בסיוע מצומצם..." מכאן הגיע מקומו של הבלש, עוזר חיצוני לחוק זה שימצא את האשם האמיתי ויחזיר את הסדר הטוב ואת החברה לשקט. הוא זה שיבין דקיקויות שחוקרים משטרתיים אינם רואים, יבין הלכי רוח וירד לחקר המניעים העמוקים. קולינס קבע את תפקידו הראשוני של הבלש כמו שאנו מכירים אותו היום ואם לא ממש הוליד לו בלש הרי שאין ספר שהרה את רעיון הבלש במשפטי הפתיחה. חשבתי לעצמי כמה צריך היה בלש אחד מיומן כזה בימינו, אצלנו, במעלות בעניין רצח הילדה כשעובדות מתפרסמות ומשתנות כל יום יומיים ומשנות את כיוון המחשבה על החקירה הנעשית בידי שומרי החוק.שבחים רבים מגיעים לצילה אלעזר שתרגמה בצורה מצוינת. היא הצליחה לשמר הן את כל הרמה הספרותית והן את הצורה הקלילה והמבדחת מאוד המתחלפים לרוב בתוך הספר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן