לקסיקון אגודת הסופרים - יש תמורה לאגרה?

משה גרנות עורך הלקסיקון

בימים אלו יצא לאור ספר שכמוהו מעטים בעברית: "לקסיקון הסופרים העבריים בהווה", בעריכת משה גרנות ובהוצאת אגודת הסופרים. לקסיקון הסופרים העבריים הוא פרוייקט חדש של אגודת הסופרים שהתממש לבסוף שמונים שנה לאחר שהוצע לראשונה. נשאלת השאלה האם אין מדובר בפרוייקט אנכרוניסטי? איזה מקום יש ללקסיקון מודפס בעידן האינטרנט?

לפני שמונים שנה בדיוק בשנת 1927 מייסד אגודת הסופרים העבריים חיים נחמן ביאליק, בנאום שנשא בפני אגודת הסופרים הצעירה הזכיר סופר שנפטר באותה השנה:

"סופר צעיר בדמי ימיו זכריה פישמן ז"ל אשר יכול היה לעשות נפשות לסופרים העברים. הוא בקש להוציא לפועל עבודה גדולה, עבודת חיים. הספר שעמל בו כלל לקסיקון ביבליוגראפי של הספרות העברית וסופריה. בראשית עבודתו עמד ועלינו לעשות לו נפש בהזכרה זו, ולהשלים את אשר החל"

ביאליק הביע בנאום תקווה שהאגודה תשלים את מה שאותו פישמן החל בו. כשמונים שנה חלפו עברו עד שתקוותו של ביאליק התגשמה לבסוף אבל כידוע עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. בימים אלו יצא לאור ספר שכמוהו מעטים בעברית: "לקסיקון הסופרים העבריים בהווה", בעריכת משה גרנות ובהוצאת אגודת הסופרים. הוצאתו לאור של הספר על ידי אגודת הסופרים הוא הפרויקט היחיד שעומד לזכותה של האגודה בשנים האחרונות שבהן היא נתונה בקשיים כלכליים חמורים.

הלקסיקון נעשה ביוזמת יו"ר אגודת הסופרים העברים בלפור חקק, שהודיע מיד עם ראשית כהונתו שישלים את הפקת הלקסיקון בתמיכת מפעל הפיס. כדי לעמוד בלוח זמנים התפיסה הייתה להוציא את "לקסיקון הסופרים העברים בהווה", ובעתיד לגשת לפעימה השנייה ולהפיק את הלקסיקון ההיסטורי של הסופרים העברים. ההפקה הוטלה על חבר הוועד המנהל מנחם פאלק, שעשה את כל ההפקה בהתנדבות.

הלקסיקון אמנם יצא לאור רק לפני מספר חודשים, אבל הוא כבר אינו עדכני. מאז יציאתו לאור, ועוד לפני כן, נפטרו כמה מהסופרים שהוזכרו בו, כמו ס.יזהר, גילה אוריאל, דליה רביקוביץ ו-עמוס מלר. המידע הופך ללא מעודכן במהירות מפחידה.

עיון בספר מגלה כי סופר המבוגר ביותר המוזכר בו הוא משה תמרי, שנולד ב-1910, והסופרים הצעירים ביותר הם סופרת הפנטזיה לנוער סיגלית דיל והסופר הערבי סייד קשוע, שנולדו בשנות השבעים. רוב הסופרים המופיעים בלקסיקון נולדו לפני שנות השבעים ואפילו לפני שנות השישים.

עורך הלקסיקון הקפיד מאוד שלא לנסות ולהעריך את איכותם היחסית של היוצרים, והשאיר זאת לקוראים. זוהי גישה נכונה, אין זה מתפקידו של עורך לקסיקון לנסות ולהעריך את חשיבותם הספרותית של סופרים, אלא רק לאסוף עליהם חומר ביוגראפי מכל סוג ומין.

מנסיוני כחוקר ספרות אני יודע שדווקא החומר שעורך הלקסיקון אוסף אודות הדמויות הביזאריות והנידחות ביותר - אלו שכל מבקר ספרותי שמכבד את עצמו היה מניע את ראשו בתדהמה על שמישהו מבזבז את זמנו בחיפוש חומר עליהם (בהנחה ששמע עליהם בכלל) - הוא זה שמתגלה לעתיד כחשוב, כמעניין וכמבוקש ביותר בלקסיקון. שהרי כדי למצוא חומר על הדמויות הידועות והנחשבות יותר אין צורך לחפש בלקסיקון דווקא, לשם כך ישנם מספיק מקורות אחרים, מפורטים הרבה יותר. כך למשל למרות שבלקסיקון הספרות העברית של קרסל (ראו במסגרת) נמצאים ערכים ארוכים מאוד על ביאליק, טשרניחובסקי ופיגורות מפורסמות אחרות, מסופקני אם מישהו טרח אי פעם לפתוח את הלקסיקון כדי לחפש שם דווקא את הסופרים האלו, ולא לחפש חומר על דמויות ידועות הרבה פחות.

לצד שמות מוכרים וידועים כמו ס.יזהר, עמוס עוז ו-א.ב. יהושע, שאין שום צורך לחפש עליהם מידע בלקסיקון, מצאתי בספר החדש ערכים בעלי עניין רב יותר עבורי. ערכים אודות סופרים שידעתי על קיומם, אבל לא היה לי שום מידע עליהם ואף לא ידעתי שהם בחיים. למשל הסופר אלברט שמואל-כלב, אותו אני מכיר כמחבר קובץ הסיפורים "גרוטסקה", שכולל כמה סיפורי מדע בדיוני מעניינים, וכמחבר הרומן העברי המקורי היחיד על הבלש שרלוק הולמס, "תיאטרון פאלטין". בלקסיקון מצאתי לראשונה מידע על הדמות זו, שהייתה עד כה בגדר מסתורין מוחלט עבורי.

בלקסיקון מצאתי גם מידע על המחנכת שלי ביסודי, חנה בדולח -אפשטיין, אותה אני זוכר עד היום הודות לסיפוריה הנוסטלגיים על ימיה בפלמ"ח. (ממנה שמעתי לראשונה על קיומו של ארגון בשם זה. אצלי בבית - משפחה של הורים ודודים יוצאי "גבעתי "ו"ההגנה" - בזו לארגון הזה ומעולם לא הזכירו אותו חוץ מלשלילה. תמיד שמו דגש על נטייתם של אנשי הפלמ"ח לקחת קרדיט על דברים שלא הגיעו להם, כמו גילוי "דרך בורמה" וכיוצא בזה).

מהלקסיקון הסתבר לי שהיא החלה לפרסם שירה ב-1983, ופרסמה בסך הכל שישה ספרים. בדיקה נוספת ברשת גילתה שהמורה חנה (אני עדיין חושב עליה במונח זה), התקדמה עם הזמן ומופיעה גם בלקסיקון הספרות העברית האינטרנט, שם ניתנים פרטים נוספים על הביקורות על יצירתה, כך שבעצם לא היה צורך לדפדף בלקסיקון כדי למצוא את החומר אודותיה.

אמנם, היתרון של הלקסיקון הכתוב על זה האינטרנטי, הוא שהראשון מציין בפירוט כל פרס ומענק שבו הסופר. לא ידעתי שיש כל כך הרבה פרסים ספרותיים ומענקים שניתנים לסופרים, וזה מוזר להיתקל בלקסיקון שוב ושוב בסופרים ומשוררים שאני לא שמעתי את שמעם, ולהיוודע שהם זכו ברשימה ארוכה של פרסים שגם עליהם לא שמעתי מעולם (למה אני לא זכיתי באף אחד מהפרסים האלו?). אבל המידע הזה חשוב פחות (חוץ מלאגו של היוצר) מאשר רשימות מפורטות של הביקורות על היצירות, אותן מספק הלקסיקון האינטרנטי.

כאמור, מצאתי בלקסיקון שמות שמעולם לא שמעתי את שמעם, ולא הייתי מודע לקיומם אילולא נתקלתי בהם תוך כדי דיפדוף. פה ושם היו ערכים שעוררו בי עניין מסויים והביאו אותי ללכת ולחפש עליהם מידע נוסף, ולנסות ולמצוא את ספריהם שמוזכרים בערך. בכך, לדעתי, החשיבות הגדולה של הלקסיקון.

שיחה עם משה גרנות עורך הלקסיקון:

א.א.: למה החלטתם לפרסם לקסיקון מעין זה?

משה גרנות: הרעיון היה של בלפור חקק עוד מלפני התקופה שנבחר וכשנבחר לא היה לו זמן והוא חיפש מישהו שיעשה את זה והציעו לו שייתן לי לעשות את העבודה כדי שתושלם וכך היה. פנינו בקול קורא לחברי האגודה וגם מי שאינו חבר האגודה שנענה לקול הקורא ושלח קורות חיים ותמונה,קיבלנו אותו ללקסיקון. כולם כתבו כמה שהם חשובים והעולם לא יכול בלעדיהם. ואנחנו ערכנו וקיצרנו את הפרטים לרשימה של עמוד בספר.

א.א.: ומה המטרה של הלקסיקון? למי הוא מיועד?

גרנות: המטרה היא שספרנים מורים ותלמידים בספריות ובבתי ספר יוכלו לקבל ספר עם מידע זמין על סופרים וידעו את מי כדאי להזמין להרצאות ובאיזה נושא.

א.א.: האגודה אינה ידועה במצבה הכלכלי האיתן. איך הצלחתם להשלים את הספר?

גרנות: המימון היה של מפעל הפיס והם עמדו על כך שזה יגמר עד נובמבר 2005 וזה היה בלתי אפשרי. הלקסיקון יצא לבסוף באוגוסט 2006.

א.א. כל חברי האגודה נמצאים בלקסיקון?

גרנות: יש בו 390 ערכים, כמעט 400 . שבעים וחמישה אחוז מהם חברי אגודה. בלקסיקון יש כשני שליש מחברי האגודה. אבל באגודה יש כ500 איש (שזה המספר הקבוע פחות או יותר של חברי אגודה מאז ומתמיד) כלומר רבים לא נענו לפנייה.

א.א.: למה לא?

גרנות: היו גם כאלה שלא רצו וטענו שיש להכניס ללקסיקון גם את הסופרים המתים אחרת הם לא רוצים להיכנס רק עם הלא יוצלחים החיים. אנחנו החלטנו שנכניס רק את החיים כדי לשים גבול איפה שהוא. היו כאלו שטענו שבאגודת הסופרים יש סופרים שלא לפי רוחם והם לא רוצים כתוצאה להיכנס לאותו כרך עם אותם גרפומנים.  היו כ-40 שסירבו לתת את שנת הלידה אבל שכנענו אותם לבסוף להכניס שנת לידה. בסוף כ4 אנשים סירבו לתת את גילם וכתוצאה לא הכנסנו אותם לכרך. גם קרסל סירב בזמנו לתת ל-רחל איתן להיכנס ללקסיקון שלו אך ורק בגלל בגלל שסירבה לתת את גילה.
א.א.: בלקסיקון הזה יש את אדיבה גפן שאין את שנת הלידה שלה.

גרנות: זה בגלל טעות שלנו לא בגלל שהיא סירבה למסור את גילה.

א.א.: סייד קשוע הוא חבר באגודה?

כל מי שכותב עברית יכול להיות חבר באגודה כל זמן שהוא כותב בעברית, הדת והלאומיות שלו לא חשובה. איגוד הסופרים (המתחרה באגודת הסופרים א.א.) טוען שזה גזעני וכל מי שכותב באיזו שפה בארץ ישראל צריך להיות לו איגוד.

א.א.: יש לקסיקון מעין זה גם באינטרנט, מה ההבדל ביניכם ובינו?

גרנות: שם כל ערך הוא ארוך כאורך הגלות, כותבים שם על כל סופר בלי סוף. אצלנו הערכים קצרים ברורים ונגישים יותר. בערכים שלנו יש סדר מדויק: חומר ביוגראפי ואחר כך ספרים ופרסים .יש רק עובדות אנחנו כותבים קצרה ולעניין בשביל תלמידים וחוקרים.

א.א.: מתוכננים כרכים נוספים?

גרנות: בהחלט בהמשך נרחיב את הלקסיקון עד לסופרים שפרסמו מ1948 ואילך.

א.א: אתם מתכוונים להעלות את הלקסיקון באינטרנט?

גרנות אנחנו מקווים. כרגע אין לנו כסף ואנחנו במצב קשה מאוד. לולא הכסף של מפעל הפיס לא היינו יכולים לפרסם את הכרך הזה שכל העבודה עליו שלי נעשתה בהתנדבות אני מקווה מפעל הפיס ייתן כסף לפרויקטים הנוספים.

ועל א.א: מה אתה כותב בימים אלו חוץ מהלקסיקון?

גרנות: אני כותב עכשיו ספר עתידני מפחיד על עתיד שבו הפמיניסטיות שולטות ביד רמה ומשליטות משטר דיכוי על הגברים. במהלך הסיפור שר בממשלה נכנס לבית הסוהר בגלל הפמיניסטיות האלו. כתבתי את זה עוד לפני שהחלה פרשת רמון. זה היה צפוי וזה מה שהולך לקרות.

-----------------------------------

אם לא היה דבר כזה אינטרנט, כי אז לא נשאר היה אלא לברך על הלקסיקון כפי שהוא בידינו, על המידע שהוא מספק על סופרים לא ידועים. אלא שזהו אינו המצב. באינטרנט קיים לקסיקון סופרים עבריים משלו ויש בו לפחות חלק מהמידע המופיע בלקסיקון אגודת הסופרים. עבור מי שיש לו גישה לאינטרנט, הלקסיקון המודפס אינו נראה באמת כשיפור.

ללקסיקונים של קרסל ו-אופק (ראה מסגרת) הייתה חשיבות עצומה בזמנם, כאשר הם היו מקור מידע יחיד על סופרים שונים. הם חשובים גם כיום, אולם חשיבותם פחתה אחרי שהמידע המגוון שמופיע בהם נמצא, ולעיתים בצורה מפורטת יותר, ברשת.

לכן, נשאלת השאלה: האם אין מדובר בפרויקט אנכרוניסטי? איזה מקום יש ללקסיקון מודפס בעולם בו יש לקסיקונים אינטרנטיים וויקיפדיה, עם כמות גדולה הרבה יותר של חומר ועם יכולת אינסופית לעדכן את אותו חומר בזמן אמיתי?

אכן שאלה גדולה, אבל דעתי היא שמן הראוי שיהיה קיים גם חומר מודפס וגם חומר אינטרנטי בנושאים אלו. האחד אינו סותר את השני. תמיד טוב שיהיה גיבוי מודפס לכל דבר ברשת.

אלא שגם אם הלקסיקון המודפס שקיים כרגע אינו מהווה שיפור גדול לעומת זה האינטרנטי, מן הראוי היה לחפש דרכים להפוך אותו למגוון ומעניין יותר מהאינטרנטי תוך ניצול של האפשרויות הייחודיות שמאפשר הדפוס, למשל: הצגת עטיפות ספרים. הרי אף אחד לא ידפדף בלקסיקון מודפס אם את אותו המידע בדיוק, רק מעודכן יותר, הוא יכול למצוא בחיפוש קצר ברשת.

סקירה היסטורית: לקסיקונים קודמים לספרות בעברית

לקסיקונים מכילים רשימות של אישים, סופרים במקרה שלנו, ובהן פרטים ביוגראפיים בסיסיים (תאריכים חשובים, רשימת פרסומים, פרסים וכו') שלרוב לא ניתן למצוא באף מקום אחר. בעברית הופיעו כבר כמה וכמה כמה לקסיקוני סופרים אחרים שלא של האגודה. עם זאת, את הלקסיקונים לסופרים שהתפרסמו בעברית אפשר לספור על שתי כפות ידיים.

הספר המוקדם ביותר מסוג זה הידוע לי נקרא "ספר זכרון לסופרי ישראל החיים איתנו כיום", שיצא לאור במקור בווארשה, פולין, ב-1888. הספר יצא במהדורה מחקרית חדשה בעריכת הביבליוגרף גצל קרסל, בשם "לכסיקון של סופרי ישראל במאה הקודמת": (מכון "מזכרת", תל-אביב, תש"ם, 1980). קרסל הוסיף ללקסיקון הקדמה המספרת על תולדות הספר, וגם עדכונים והשלמות על חיי הסופרים השונים שהוזכרו בו ועל יצירותיהם. בשנת 1942-1943 יצאה לאור בארבעה כרכים בהוצאת יהושע צ'ציק, "האנציקלופדיה לספרות ישראלית וכללית", על ידי הסופר והעורך ברוך קרוא–קרופניק ו"חבר סופרים ומלומדים. האנציקלופדיה יצאה לאור שוב במהדורה מעודכנת ב-1953, ושוב במהדורה סופית ב-1961.

ב-1950 פרסם משה סמבטיון ספר שכיום הוא נדיר מאוד: "לקסיקון תולדותי - ביקורתי של סופרי מופת ישראליים מכל התקופות ובכל הלשונות" (בהוצאת פע"ן, קלוב ישראלי עולמי אשכולון. בשנת 1959 פרסם אברהם שאנן את מילון הספרות החדשה, העברית והכללית" בהוצאת יבנה, הלקסיקון זכה לחמש מהדורות עד שנת 1978.

בשנים 1963-1964 פרסם הסופר יוחנן טברסקי את הספר "ספרות העולם; לקסיקון סופרים, חייהם ומובאות מיצירותיהם", שיצא בארבעה כרכים בהוצאת דביר, וכלל גם סופרים עבריים לצד הסופרים הזרים.

הפריט הקלאסי בתחום הלקסיקונים לספרות הוא ודאי "לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים" (הוצאת ספריית הפועלים, תשכ"ה –תשכ"ז), שהוכן בידי הביבליוגרף גצל קרסל.

קרסל אסף בעבודת נמלים שקדנית פרטים על כל סופר עברי שפרסם ספר. הלקסיקון יצא לאור בשני כרכים ענקיים בשנים 1965 ו-1967, הלקסיקון הנ"ל וכה לחוברת השלמות של צבי הרכבי בהוצאת הספרים הארץ ישראלית ב-1969.

לקסיקון אחר, שהתמקד בז'אנר ספציפי של ספרות ילדים, הוכן בידי חוקר ספרות הילדים אוריאל אופק, שפרסם לאחר עבודת נמלים שקדנית שני כרכים של "לקסיקון אופק לספרות הילדים" (הוצאת זמורה ביתן מודן, 1985). אופק הכין גם כרך שלישי, שמסיבות כספיות לא פורסם מעולם. היו בעבר נסיונות שונים לעדכנו ולפרסמו על ידי עמירן פדן, אולם הם לא יצאו לפועל. אין ערוך לחשיבותם, בתחומיהם השונים, של שני הפרויקטים האחרונים שהוזכרו.

מלבד כל הלקסיקונים שהוזכרו, ב-1995 פרסמה הוצאת עקד את "לקסיקון משוררים בישראל היום - לקסיקון ביוגראפי חלק א'", בהפקת מריצה רוטמן. הלקסיקון כלל גם תאריכון של משוררים עבריים שנפטרו מזמן הקמת המדינה ועד ל-1992. למיטב ידיעתי, חלק ב' לא יצא לאור מעולם .

ב-1996 פרסם בלפור חקק כיום יו"ר אגודת הסופרים, את "לקסיקון סופרי ירושלים: מידע ביו-ביליוגרפי על סופרי ירושלים החברים באגודת הסופרים העברית".

כמובן שקיים גם לקסיקון מקוון, "לקסיקון הספרות העברית החדשה" בעריכת יוסף עברון גולדשלגר, ביבליוגרף שנמצא בארה"ב, ו"חבר ספרנים" (מי הם אותם אנשים?). הלקסיקון זמין בחינם ברשת, מכיל פרטים אודות מאות סופרים ומשוררים, מתעדכן ומתרחב כל הזמן ואני משתמש בו רבות.

אבל לקסיקון מודפס לסופרים חיים מכל סוג, ולא רק למשוררים, סופרי ילדים או סופרים החיים בירושלים, לא היה קיים עד להוצאתו לאור של "לקסיקון הסופרים העבריים בהווה" של אגודת הסופרים.
בכל אופן במקביל לכרך הבא בלקסיקון של אגודת הסופרים מדווח על פרוייקט נוסף מסוג זה שבראשו עומדים יגאל שוורץ וזיוי סתווי וגם הוא יכלול אנשי ספרות ישראליים מכל סוג שהחלו לפעול אחרי 1948 .נשאר לראות איך הם יתמודדו עם בעיית הרלבנטיות של הלקסיקונים המודפסים לעומת הלקסיקונים האינטרנטיים.

מיה סלע על הלקסיקון
לילך וולך על הלקסיקון
כתבה על לקסיקון שוורץ סתוי מאת שירי בן ארי ( שכוללת חיסורים גסים ביותר לגבי לקסיקוני הספרות שיצאו לאור בעברית )
אגודת הסופרים העבריים
משה גרנות עורך הלקסיקון

תודה ל-שוקי טאוסיג שערך בנדיבות את הכתבה הזאת, כל התקלות והבעיות שעדיין קיימות בה הן כולן באחריותי.