אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בעליונים ובתחתונים – הארביטררה המאוחרת של מיכל פנקס – ראיון קולקטיבי


התמונה של רמי נוידרפר

"אמר לו אביו: מה ראית? אמר לו: עולם הפוך ראיתי: עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים)

למען הגילוי הנאות, אציין מיד בתחילת הכתבה על ספרה המצוין של מיכל פנקס "בעליונים ובתחתונים" כי מיכל היא אזרחית נאמנה בארצי, ארץ פו"ח*.

בבוקר חורפי שטוף שמש פגשתי את הסופרת לשיחה על ספרה החדש, אולם בטרם נבהיל אתכם בדיונים הרציניים, הנה כמה מילות אזהרה. "בעליונים ובתחתונים" הוא ספר מצחיק בטירוף. הדמויות ההזויות המאכלסות אותו, הכוללות יחצנית חובבות סלבס, אשת חברה מיוחמת, שופט מחוזי ממחוז הדרום המתרועע עם עולם הפשע, שיך בדואי מאסכולת העידן החדש, פרופסור חרמן ונהנתן, אברכים תאבי בצע ונשות שיווק דורסניות, מתוארות בקווים חדים ומוגזמים, מתנהגות בטירוף קונסיסטנטי, ומצחיקות עד דמעות. מצחיקות אף על פי שהספר בדרכו מהווה סאטירה על דמותה של החברה הישראלית, השוקעת בדקדנס ובתאווה בלתי נשלטת לספק את היצרים טעוני הסיפוק, כאן, עכשיו, ומייד, ובמרדפים הזויים אחרי "סלבס" (שרק לפני זמן קצר כונו "סלבריטאים") – דוגמני צמרת, רוקדים עם כוכבים, זמרות עתירות סיליקון, כדורגלני על (בעיתון, לא על המגרש) ואף פושעים ידועי שם, שכל מי שהוא מי ומי משתוקק להיראות בחברתם. הייתי מסווג את ספרה של מיכל כפנטזיה בלתי אפשרית, אולם כאשר אני חוזה במסיבת הכניסה לכלא שארגן לעצמו עבריין מורשע אחד שבה נכחו כל משמני הארץ וסולתה, או צופה במסוקים המרחפים מעל איזה בית בהוד השרון בו מסתתרים להם דוגמנית העל והשחקן הנודע, אני נוכח לדעת כי מה שהיה אתמול פנטזיה הזויה, הוא המציאות של היום.

ראשית – משהו על העלילה: בעליונים והתחתונים מספר איך תמצית העשויה מצמח בר שכיח עושה נפלאות. יזמה עסקית שרק מי שנמצא בעליונים ובתחתונים יכול לארגן. נשואה לעורך דין מצליח שלקוחותיו נמצאים על עולם הפשע היא מארגנת לה אוסף חברות ויחד הם פותחות ביזמות עסקית.יהושבע דוראון-כביר, אשת שופט מחוזי מוש כביר, לשעבר פליליסט צמרת ופרקליטה המצליח של כנופיית עבריינים. מגשימה את חלום הכסף והתהילה. דוראון-כביר מגלה במקרה כי לצמח-בר שכיח – "הארביטררה המאוחרת" – תכונות של מאיץ הצלחות: "כל השותה מדי בוקר על קיבה ריקה כף אחת ממיצוי הצמח המופלא הזה, ימצא עצמו בתוך שישה חודשים מדלג מעל נהר הפחד כאילו היה שלולית מי-אפסיים עליה ניתן לפסוח בניתור קל... בזה בדיוק כוחה של ה'ארביטררה המאוחרת': שיגור המשתמש מביצת התסכול אל חדוות ההצלחה."כל הנוטל את צמח הארביטררה, נדבק בקדחת של יזמות, והוא מוצא בתוכו את תעצומות הנפש והתעוזה כדי להגשים את חלומו.שבע דור און פורצת אל מרכז החיים הציבוריים והופכת לאינסטנט-מגה-סלב. ממצב של אישה כנועה העוסקת בזוטות היא בונה אימפריה עסקית עם איש עסקים חרדי, אפרים חיים צולינגר, ומעמדה של חיי מין דועכים וקמוטים היא מפתחת מערכת יחסים ארוטיים לוהטת עם הד"ר חטא דובצקי – המדען המטורף העומד בראש החברה המפיצה את הארביטררה בעולם.עד כאן, לא נגלה עוד את פרטי העלילה המופרכת בעליל, ולא נספר לכם על שפע הטיפוסים הצבעוניים, הסטריאוטיפיים משהו, בעלי השמות המופרכים והאישיות המופרעת, הגודשים את דפי הספר.תמצאו בו סקס לוהט, יודאיקה במיטבה, מעללי היי טק והרפתקאות שיווקיות, הסתבכות בפלילים ומגה סלבס, והכל כתוב בשפה שוטפת, בהומור ציני, ותוך הפגנת ידע מרשים באמנות, היסטוריה, יהדות, ונושאים רבים נוספים בהם בקיאה מיכל פנקס, שזה לה ספרה הראשון.

כותבת יהודית קציר:"הרומן, שמתרחש בימינו בין הנגב לתל-אביב, בורא עולם מקורי המאוכלס בדמויות אותנטיות ויוצאות דופן. הוא בוחן בעין רעננה ואירונית רבדים שונים של החברה הישראלית (נשות החברה הגבוהה, פעילות שמאל, אנשי עסקים ואנשי פרסום יאפים, חרדים, שוטרים, שופטים ועבריינים), ומגחיך קלישאות זעיר-בורגניות כחלומות על הצלחה, פרסום ועושר, משבר "גיל המעבר", נישואים וניאופים."מיכל פנקס, נולדה ב1949 וגדלה בכפר-סבא. בוגרת החוגים ל"תורת הספרות הכללית" ו"תולדות האמנות" באוניברסיטת ת"א. משך שנים רבות עבדה במשרדי פרסום וכפרסומאית עצמאית, בתפקידי "פלנינג" (אסטרטגיית פרסום) וקופירייטינג. היום מתגוררת מיכל פנקס בהוד השרון, נותנת שירותי כתיבה לגופים שונים. נפגשתי עם הסופרת לשיחה. חלק מהשאלות נשאלו על ידי וחלק, לאחר מכן, בראיון וירטואלי ארוך על ידי חברינו במשכן הלצים של ארץ פו"ח. לדעתי, אמרתי לסופרת, מהווה הספר בעצמו את הארביטררה המאוחרת, שלה, כלומר, פריצה, בשנות החמישים, אל הבמה הספרותית, לעולם של כתבות, ראיונות, ויחסי ציבור, האומנם? ומה באשר לחיי האהבה הלוהטים המסתיימים בחזרה לבעל המושפל? מיכל מאשרת שהספר הוא הארביטררה שלה, אך מכחישה נמרצות את עניין רומן המפתח הארוטי. היא אכן מאמינה בזוגיות, נישואים וחיי משפחה, וחיה עם אישה מזה שנים רבות בשלווה ובאושר.- מאיפה הבקיאות הזו בעולם החרדי?- עבדתי כמה שנים ביחד עם משרד פרסום חרדי, למדתי להכיר ולהוקיר אותם, להבין את ערכיהם ולדעת שגם הם ככל האדם, ואינם דומים כלל לסטריאוטיפ המקובל.מהיכן הרעיון לשם? האם היו עוד שמות ליצירה? ומהיכן הציור על העטיפה? בחירה שלך או של ההוצאה? את עניין העליונים והתחתונים הכרתי במשרד הפרסום החרדי, שהפיק מן חוברת קטנה עם 13 מצוות הרבי מלובביץ' לילדים. היו שם הרבה עליונים ותחתונים ואהבתי את הפער הסמנטי שבין הבנת המשפט "ישב בביתו בתחתונים" בקרב החילונים ובקרב הדתיים. במהלך כתיבת הספר שמתי לב שיש בו הרבה ניגודים, בתחומים שונים ועלה במוחי העליונים והתחתונים הללו, במטרה לקלוע דווקא לקהל ששפת המקורות מדברת אליו.

בעניין הכריכה: ההוצאה הקצתה לי מעצב גראפי הדברים שעשה נראו לי מינוריים וחיווריינים מדי. כל מיני בקבוקים. הלכתי לאינטרנט, חיפשתי אתרי גרפיקה תלת ממדית ושם מצאתי את הציור הזה. התכתבתי עם האמן - בריטי שחי בקנדה והוא נאות לתת לי אותו ללא תשלום. אני מצאתי בציור משהו פרובוקטיבי מאתגר. הוא נראה סליזי ואף סוטה במידת-מה, אבל כשמתעמקים הו יש בו הרבה יותר. זוהי סצנת הלידה של הצייר - בן לא רצוי לאמו. חוץ מזה אני פרסומאית כידוע לך... ויש שם הרבה תחתונים, אם כי העליונים זעירים ומרוטים. הדעות על הכריכה אכן חלוקות. הדעות נעות בין "גאוני" לבין פורנו מעוות.- האם נסעת לנגב, ביקרת בדואים, ערכת תחקירים בחברות לפיתוח תרופות או שהכל ממוחך הקודח?- הייתי די הרבה בנגב בחיי, אבל מעולם לא יצא לי לראות מושב דרומי. בעניין חברת התרופות, עבדתי בזמנו כתקציבאית של מפעל פארמצבטי ועוד כמה וכמה חברות קוסמטיקה.- האם לדעתך, החברה הישראלית מצויה כיום בתהליכי דקדנס? כי זה מה שנראה לי מן הספר, ואם כן, כיצד ניתן להתגבר על כך?- כמובן! אתה לא חושב? דקדנס במצב עגום ומתקדם, שאחד מביטוייו הוא הנהיה אחרי עניינים רוחניים כביכול. והשני הוא תרבות הסלב'ס הבזויה בעיני.- איך בעצם נולד הרעיון המרכזי של הספר? מה היה תהליך הכתיבה?- כל הכתיבה היתה פרי המקרה

עשיתי תרגיל קטן בכתיבה אסוציאטיבית, אותו מצאתי בספר "דרך האמן" של ג'וליה דרייפוס. לימים, כשהתבקשתי להביא משהו כתוב לסדנת כתיבה של יהודית קציר, מצאתי קטע מוזר אותו כתבתי ובו היתה להפתעתי הארביטררה המאוחרת. התיישבתי ופרצו 12 עמודים על הארביטררה. במידה רבה הרגשתי לאורך הספר כמו צינור של מישהו אחר. שום דבר לא היה ידוע מראש. ואיך באו הרעיונות בהמשך? דוגמה אופיינית היא לידת אלטלנה (אחת הדמויות ההזויות בספר – רמי) ישבתי לי בחדר האוכל של מלון בדרום ספרד, ממתינה למר פרו פרו שיביא את החביתה שלו, ולפתע - ללא התרעה מוקדמת - נולדה אלטלנה, על מקצועה והסיבה שהגיעה לבית כביר. בשלב זה, כמובן, לא ידעתי מה יהיה תפקידה בעלילה, אבל היה ברור לי שהיא תהיה דמות מרכזית - כאנטי תזה לגיבורה החלשלושה שחייה התנהלו עד אז כפרי המקרה. עוד משהו - מכיוון שזה נשפך מהמוח, הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם לא-לי. לימים, כשסיימתי לכתוב, היו לי קשיי פרידה מהדמויות ומהעולם הזה, כאילו נאכף עלי לצאת משם לנצח.- האם היתה השפעה לחייך האמיתיים, כפרו-פרו מפו"ח על הדמות הוירטואלית "מיכל פנקס" שכתבה את הספר?- התשובה היא כן ולא, הספר הזה הוא תוצר של היותי עכבר רשתות ותיק, כולל צ'אטים. הכרתי בצ'אט בחורה אחת שהביאה אותי לסדנת הכתיבה של יהודית קציר וכך התחיל הכל. מיוזמתי לא הייתי מגיעה כלל לסדנה כזו. גם עבודת העריכה דרך האימייל ... בקיצור, לולא האינטרנט לא היה ספר, אבל מה שקרה בסופו של דבר, שתהליכים שונים שעוברת שבע בספר, התחילו לחול עלי. נכנסתי לאיזה מרוץ של קידום הספר, מפגשים עם אנשים חדשים ועוד אירועי קידום עצמי בדומה לאלה שתיארתי בספר.- בעיני כתיבה תמיד נראתה לי מאד חושפנית.

דברים שגיבור (אמנם פיקטיבי) אומר או עושה, מרמזים משהו על הלך המחשבה של הסופר עצמו. גם אם הדמות שונה לחלוטין מהסופר, הרי שהוא בכל זאת נולד מתוך מוחו הקודח. בתהליך כתיבת הספר, עד כמה התחשבת בחשש החשיפה הזה. האם היו מקרים בהם צנזרת את עצמך מתוך חשש מה יגידו קרובי משפחה או חברים מסוימים על דברים שכתבת? או שמא זה לא משהו שלקחת בחשבון בכלל?- כמעט ולא צנזרתי, התלבטתי מאד בעניין החמות זו חמותי - למרות שהיא בולגריה וזושה כביר פולניה, אבל זה די דומה. הדעות של שבע הן הדעות שלי. חשבתי אכן מה יאמרו הילדים שלי על כך שאמם כותבת על סקס. אבל החלטתי לשים פס. ואם שמתם לב, יש שם שלושה זוגות הורים לפחות שמתו מיתות משונות יחד. חשוב לדעת שלא מדובר כאן כלל בביוגרפיה שלי. ברור שב"שבע" יש הרבה מעצמי, אבל לי אין מושג בבוטניקה. למען האמת זה נראה לי אחד המקצועות המייבשים בעולם. שרה-מייה נכתבה בהשראת חברה שלי. אמנון מועדים עורך הדין החרדי, הוא דמות ידועה למדי במקומותינו: הבעלים של קרן הון סיכון גדולה, ד"ר למנהל עסקים, טייס וחוזר בתשובה. ממנו שמעתי על תרגיל המטוס בנגב. בעלי, אגב, הוא האנטי-תזה למוש כביר.- מה הלאה, פרו-פרו?- הלאה? אני באמצע כתיבתו של ספר נוסף.*"ארץ פו"ח?" יזעקו קוראיי בזקיפות קומה ציונית, "כלום אין אתה בן נאמן לעם היהודי ואזרח נאמן של המדינה היהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל??""יש לי אזרחות כפולה", אני לוחש בקול מבויש."נו אזרחות כפולה זה בסדר" יענו קוראי בכפיפות קומה ציונית עכשווית , "אבל איפה זו ארץ פו"ח? מקבלים שם אזרחות בקלות? הם מועמדים להיכנס לשוק האירופי?"תנוח דעתכם, קוראיי החביבים, ארץ פו"ח אמנם נמצאת על המפה, ועוד איך נמצאת על המפה, אך, ברגעים של שפיות ותחת לחץ פיזי מתון אסכים להודות שאין ארץ זו אלא מושב לצים וירטואלי בו כוננו להם מושב חבורת פוחחים ריקים ופוחזים. לארץ פו"ח – בראשי תיבות נשכחים "פורום חנונים" מטבע משלה, עיתון רשמי, דגל והמנון ושורר בה משטר של קורופציה אבסולוטית חשוכה. בארצם מנהלים להם הפוח"חים חשוכי המרפא מיני משחקים ומצהלים, עתירי זימה וביזאריים להפליא, זר לא יבין זאת.ובכן, "מיכל פנקס" אינו אלא שמה הספרותי של האזרחית פרו פרו, ואנו, בני ארצה ארץ פו"ח, ליווינו במשך שנים את תהליך יצירתו של הספר "בעליונים ובתחתונים" שהוא ספר הביכורים של מיכל. קישורים:ארץ פו"ח  בעליונים ובתחתונים, בבלוג של אריק בנדק-חביב

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר