אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אשת חטא / פטרה המספאהר


התמונה של דן לחמן

אשת

אשת חטא / פטרה המספאהר. הוצאת ינשוף

נזדמן לי לקרוא בשנתיים האחרונות כמה ספרי מתח מעניינים מאוד שהיה להם מכנה משותף אחד. הם נכתבו בגרמנית, ויותר מזה, הם נכתבו בידי נשים. מסתבר שיש כרגע גל של סופרות מתח טובות מאוד הכותבות גרמנית. אשת חטא של פטרה המספאהר מצטרף לסדרה הזו.בתחילת הספר אנו פוגשים את קורה בנדר ביום בו היא מחליטה למות. אנו מגלים שעברה לפני שנים תאונת דרכים שאחריה נמחק חלק מזיכרונה, אך מדי פעם עולה בתוכה גל לא ברור המושך אותה באימה רבה לתהומות נפש שלא מחוורים לה. כעת היא נשואה, יש לה ילד קטן ואחרי תקופה ארוכה של שקט חוזרים אליה התקפי החרדה הלא מודעת בהם היא נעלמת בתוך עצמה. בסוף שבוע חמים נוסעת המשפחה לאגם. שם מתכננת קורה את התאבדותה בטביעה, אלא שהכל משתנה כשליד המשפחה מתיישבת חבורת צעירים הנוהגים הן בפתיחות מינית וגם מקימים רעש מהרדיו הניד. קורה דוקרת את אחד הגברים בחבורה.וכבר אפשר לראות כאן כתיבה מכוונת ומושפעת מכיוונים שונים. אני יכול להניח שהשם קורה לא נבחר במקרה. לגיבורת סרט המתח "הדוור מצלצל פעמיים" (שהוסרט בשתי גרסאות) והעוסק באישה המתכננת את רצח בעלה קוראים קורה. אלא שקורה שלנו איננה הורגת את בעלה אלא גבר זר ובלי שום תכנון, בהתפרצות לא ברורה.גם מרסו, גיבור הספר "הזר" של אלבר קאמי רוצח את הערבי על שפת הים. לא בהתקף טירוף. המניעים הנפשיים שונים. אצל אחד אטימות, חום נוראי ונצנוץ השמש במים שמשגע ומבלבל אותו. אצל קורה מערכת מורכבת של הפרעה נפשית, מינית, רעד וקנאה במיניות הפתוחה של הנרצח. אך אין ספק שהרמזים הללו כבר בפתיחה מבטיחים סיפור מורכב יותר מסתם ספר מתח.את ההמשך מספרת קורה בעצמה והיא מתחילה בילדותה המוקדמת. אמה, הדתית מאוד והפוריטנית מזהירה אותה מחטא, היא מבינה שהחטא הוא אותו דלדול בשר הצומח בין רגלי אביה. לה אין שם כלום, לאמה ואחותה אין שם כלום. לילה אחד התעוררה וראתה את אביה מנסה לתלוש את החטא בידו ולא מצליח.אחותה נולדה כתינוקת חולנית שלא ניבאו לה יותר מכמה חודשי חיים, חודשים ההולכים ומתארכים. אמה מסבירה לקורה שהיא לקחה את כל הכוחות מאמה ולכן לא נותר בה כוח בתוכה בשביל תינוק חדש. על קורה לקבל את הדין, להיות מנומסת ושקטה.קורה גדלה להרגיש רעה. היא ילדה רעה, היא נולדה רעה. הספר מתחלק בין שני הקולות. זה של המספר החיצוני המתאר הכל וזה של קורה המספרת את חייה כמו שהיא מכירה אותם. דמו של הקרבן מתערב בזיכרונה עם דמו של ישו, על הפסל שעמד בביתה. הפסל שאמה הכריחה אותה להתפלל מולו שלוש פעמים ביום. היא ידעה כבר אז כמובן שהדם על הפסל הוא רק צבע. צבע כמו צבעו של מיץ הפטל במים, החטא שאמה ניסתה למנוע ממנה. במשטרה חוקר אותה המפקח רודולף גרוביאן. אב מתוסכל לבת. הוידוי שלה לא מספיק לו. הוא רוצה להבין, לרדת לעומק הדבר. "רודולף גרוביאן היה מפקח ראשי.....לפי גילו היה יכול להיות אביה של קורה. במקום זאת הוא "הבוס" שלא קידם אותה בשאלותיו, אלא דחף אותה לאחור. לאט אבל בהתמדה דחף אותה יותר ויותר אחורה, אל לב לבו של הטירוף שלה שממנו פחדה יותר מאשר מהמוות..... המפגש היה הרה אסון לשני הצדדים: השוטר שבחייו הפרטיים היה לעתים קרובות אס נרגז רדוף רגשות אשם, והאישה שבחייה שלטה המודעות לכך שאבות אינם יכולים לעזור, שאם ניסו לעשות זאת הכל נהייה רק יותר גרוע"מכאן יתחיל הקונפליקט הנוראי של השניים. ולאיטו מתגלה הצל הנוראי המרחף מעל קורה. אמה ושיגעונה הנוראי. אלא שלאטו הולך ומשתמע דבר מה אחר. קורה אמנם מספרת סיפור שרודולף מאמין לו, לבינתיים, אך הולך ונרמז שזה איננו כלל הסיפור האמיתי. בינתיים אנו עדים לסיפור הזוועה של נעוריה אותו היא טווה, מכיוון שחלקו אמת וחלקו בדיה אין לקורא מושג אם או למה להאמין. גם הסיפור הבדוי מרמז על חיי זוועה. הסיפור שלה אמין, אך היא אמונה על שקרים. כל חייה היא משקרת. היא יודעת לבנות במהירות סיפורים שיצילו אתה. הסיפור ארוג כך שאין לדעת מתי קוראים חלק מחייה האמיתיים, חלק מההמצאות שלה. על פניו נראה לפחות שכשהיא מספרת על ילדותה זו איננה המצאה. שיגעונה הדתי של אמה, מחלתה של אחותה שנולדה פגומה והיה צורך להתחשב בה כל הזמן. האב המתוסכל מינית "הצובט לעצמו שלוש פעמים ביום את השמוק שלו" הרחמים אליה מתערמים. אך גם חוסר האמון."אני לא אוהבת את החטטנות הזאת" היא מטיחה בו כשהוא ממשיך לשאול. " אתה רואה מה יוצא מזה. ערימת חרא! סיפרתי לך סיפור כל כך יפה. ההתחלה הייתה ממש רומנטית, והסוף היה מרגש. תינוק מת. תינוקות מתים תמיד מרגשים, הם אף פעם לא מלוכלכים, האמת מלוכלכת. האמת מלאה בתולעים ורימות, היא משחירה ומסריחה עד לב השמים, אני לא אוהבת לכלוך וסירחון"הספור מתרחש בגרמניה של היום, אך זרעי השיגעון נעוצים בגרמניה של אז. אישה תמימה ולא חכמה שבילדותה האמינה לפיהרר ומאוחר יותר לכובשים. וכשעשתה הפלה כדי לא ללדת "לא גרמני" הפכה לדתייה פנאטית. שיגעון הדור השני עובר לבת. די קשה לקרוא דבר כזה. הכל רק נרמז, מלה פה ושם. זה לא מרכז הספר, זו בכלל עובדה חולפת. כמו גם מה עשה האב בפולין. שום הסבר ממשי, לא הטחה בפנים.ברוב ספרי המתח הגיבור יהיה עו"ד מצליח הרודף אחר פושע כשלידו אשה יפה אותה הוא אוהב. או בעל מקצוע אחר, אחרת איך יעשו סרט? הדמויות הן רק קרטון מייצג לרוב בעלות מקצוע בלבד ועיקרו גילוי ומרדף. בספר טוב יותר לדמויות יש נפח פסיכולוגי. והאנשים הנאספים סביב הפשע מייצגים את חתך החברה בה התקיים הפשע. אשה חוטאת, איננו ספר מתח מהזן המקובל. כאן אנו יודעים מראש מה קרה. השאלה הגדולה לאורך הספר, מה שיצמח מתוך הביוגראפיה של קורה הילדה עד בגרותה הוא הניסיון להבין את המניע. מה הפך את המאורע ליותר מסתם פשע. כאן אין מרדף אחרי פושע. המרדף כאן הוא אחרי הסיבה בגללה דקרה. הפיתולים הפסיכולוגיים שעוברים השניים, והקורא הם לב הספר. ההתייחסויות. אין ספק ש-פטרה המאספאהר מבינה דבר או שניים בהלכות הנפש המפותלת והדרך לשיגעון העוברת דרך רגשי אשמה עמוקים מכדי תיאור. מה שגורם לספר להיות מצמרר איננו סיפור הרצח איננו החקירה, סיפור חייה וגלגוליה של הגיבורה, הזוועה בה חייה ומתפתחת. חסים סימביוטיים מזוויעים. בכל גלגול חדש של הסיפור, בין אם זו בדיה שהיא ממציאה מחדש ובין אם זו האמת, היא נעה בין אפשרויות הזוועות היכולות להתפתח בתוך משפחה שהשיגעון חוגג בה. ספר מצמרר מאוד. הייתי אומר גרמני, חסר אויר לנשימה. שיעור מאלף לאן נפש האדם עשויה להעלם.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן