אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראיון עם סופר הנוער אנדי קסלר על ספרו - הגנב שגנב את הירח


מנחם מ. פאלק's picture

הגנב

הגנב שגנב את הירח / אנדי קסלר. הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2006, 349 עמודים, תרגום מאנגלית דנה קסלר

לא לעתים קרובות קורה שאדם מבוגר פונה לקרוא ספר לנוער, ועוד פחות מזה, ספר שעלילתו נעה בין רומן דמיוני לבין רומן ריגול. לשמחתי, ספר כזה נפל לידי וככל שהתעמקתי בו, ככל שהמשכתי לקרוא את פרקיו, הרגשתי כמו בימי הלימוד בתיכון, מתלהב ולא יכול להתנתק מהטקסט.איך קוראת תופעה שכזאת? מה גורם לנער מתבגר (ואני הייתי למספר שעות נער כזה) להמשך כמגנט לעלילת ספר נוער? את זאת אנסה לברר עם כותב הספר, הסופר אנדי קסלר, יליד רומניה שהיגר לארצות הברית, והינו דמות מוכרת מעשרות ספרים וסדרות טלוויזיה. קסלר כתב עלילות למאות חוברות קומיקס לילדים כמו "הדבורה מאיה", "פינוקיו", "נילס הולגרסן", "טאו טאו" ועוד עשרות מחזות לילדים. הוא פרסם ספרים בגרמניה, בארצות הברית ומשנת 1984, גם בישראל, עם עלייתו מארה"ב.כפי שהתחייבתי קודם, פניתי לסופר במספר שאלות:ש. הדבר הבולט הראשון בקריאת הספר הוא העובדה שלכל פרק אתה מקדים משפט או שניים ובו אתה מתאר את אשר יתרחש בפרק עצמו. יש בכך לעורר את הסקרנות, אך לצידה, יש גם סכנה שהדבר עלול לגרום לפסיחה על פרק זה או אחר. "גילוי התחבולה" ע"י תאור העלילה במרוכז בתחילת הפרק מחייב מצב של שמירת מתח בתוכן הפרקים, כל הזמן. מדוע לקחת סיכון כזה, של הקדמה לכל פרק הקדמה שבעצם מסכמת את הפרק?ת. הרעיון של "לגלות" בתחילת הפרק מה יקרה בהמשך הוא כמו "בקרוב" של סרט קולנוע ואני מאמין שאם זה עשוי כהלכה, זה יותר מעורר סקרנות מאשר מהווה סיכון שהקורא יפסח על קריאת הפרק. מה גם שאני אולי מגלה מה יקרה בפרק, אבל אני אף פעם לא מגלה איך זה יקרה, כך שאני בעצם לא באמת חושף דבר. זה כאילו הייתי עושה סטריפטיז ומוריד רק את הכובע והעניבה.ש. במהלך כל הספר אתה עורך אִינְוֶנְטָר מתמיד של כל האפשרויות. למשל בסוף עמ' 316 אתה מתאר את כל הזכויות שנשללו המדענית, מאמא של לילה. בעמ' 320 אתה עושה זאת בתיאור מכלול הדברים הנמצאים במיכשור משוכלל, בעמ' 97 תיאור כל האמצעים בהם אווץ' הרשע משתמש כדי להרוג את אויביו. ניתן למצוא עוד עשרות דוגמאות נוספות לאורך כל הספר. מדוע הרגשת צורך לערוך כל הזמן אינוונטר שכזה? מה המיוחד שריבוי כל האפשרויות נותן לך?ת. רשימות המלאי האלה הם חלק מההומור האבסורדי של הספר, כשבכל אינוונטר כזה מצויים פריטים מצחיקים שמגחיכים את הסיטואציה. הייתי נותן לך כמה דוגמאות, אבל אני לא רוצה לערוך עוד אינוונטר.ש. הספר מלא בקטעים הומוריסטיים, מצחיקים. לא אפנה כאן לעמודים, אך אצטט קטע אחד בעמ' 345: "לא התעצלתי ולמען התחקיר נסעתי במיוחד לפרו. מיד עם הגיעי קניתי מטאטא עם מקל ארוך וכשפגשתי כפרי חבטתי לו בעכוז עם המטאטא, כדי לשמוע אותו צועק. אבל במקום לצעוק, הכפרי הלא צפוי חטף את המטאטא מידי ונתן לי את המטאטא בראש, בכל הכוח. כך שמי שצעק בכלל לא היה הוא, אלא אני. ואיך בדיוק צעקתי - "אווץ'!", "אווא!", או "יייההיייההייה!!!" - זה בכלל לא רלוונטי לסיפורנו. איזו חשיבות אתה רואה להומור בסיפורי נוער וילדים?ת. היות והנוער של היום לא כל כך קורא ספרים, הומור זו אחת הדרכים לפתות את הדור הצעיר לקרוא. ובכלל אני מאמין שהומור הוא אחד האמצעים להבטיח שספר כלשהו לא רק יראה אור, אלא גם ייקרא. ש. אי אפשר להתעלם מתיאור כמעט מדעי של תופעות שונות, ערי בירה של מדינות שונות בעולם, ובכלל, אזכור מדינות רבות. כמעט ומקבלים את הרושם שאחד ממטרות הספר הוא להשלים השכלה לנוער. האם התכוונת למסור גם ידע, או שהדבר יצא כך בדיעבד, כחלק מהידע הרחב שלך וסגנון הכתיבה?ת. לסופרים היום יש תחרות קשה עם הטלוויזיה והאינטרנט וכמו שאמצעי התקשורת האלה מאפשרים לנוער לטייל בעולם ולהכיר דברים שונים, גם אני רציתי להעניק להם את החוויה הזאת. כמובן שרציתי למסור לקוראים הצעירים ידע, אבל בצורה הומוריסטית ולא דידקטית. אפשר להגיד שהמטרה שלי הייתה יותר חווייתית מאשר חינוכית.ש. הספר הוא מאוד דינאמי. התחושה המתמדת היא של תנועה, מרדפים, מרוצים, טיסות, ועוד ועוד. אפקט התנועה המתמדת מאפשר קריאה מהירה, וכמובן מהנה. האם זו הדרך שלך להתחרות במולטי-מדיה הנוכחית? הרי המדיה החדשה פונה ליותר מחוש אחד (טלוויזיה, מחשב וכו')? מצאת את הדרך שבה השפה הכתובה מצליחה להתחרות במהירות האירועים של משחקי המחשב?ת. בכתיבה שלי יש התייחסות ברורה לסרטי פעולה, למשחקי מחשב וכו'. מצד אחד זו פרודיה שצוחקת על הדברים המוגזמים והקיצוניים שיש בז'אנרים האלה. מצד שני סרטי פעולה ו-משחקי מחשב הם מלאי מתח ועניין, ועל המתח והעניין האלה ניסיתי גם אני לשמור בספר. כדי שהשפה הכתובה אכן תוכל להתחרות במהירות האירועים בקולנוע וב-משחקי המחשב, ניסיתי לייצר אצל הקורא תחושה שמספרים לו את הסיפור או אפילו שהוא רואה אותו לנגד עיניו, ולא שהוא קורא אותו. ש. אתה משתמש פעמים רבות בניגודים ובאוקסימורון (שימוש בדבר והיפוכו בו זמנית, כמו למשל לומר "השלג השחור"). בעמ' 57 "ובכן אחרי אפריל בא חודש מאי, כרגיל. ואחר כך יוני. חודש יוני היה קצת יותר חם מאפריל... כמובן יולי, ואז פתאום - כשאף אחד כבר לא ציפה לזה - לפתע הגיע אוגוסט!". כך בעמ' 214 "יצור חד-תאי עם פרצוף של ילדון!" ודוגמאות נוספות בעמודים 148, 214 ועוד רבות. השימוש הזה נעשה כדי לפתח את מחשבת הקורא לפתרון בעיות? האם המצאת דרך להבנת דבר והיפוכו?ת. לא. האמת שהמטרות האלה לא עמדו לנגד עיני כשכתבתי את הספר. השימוש בניגודים ואוקסימורונים נעשה גם הוא לשם ההומור. אבל אם באותה הזדמנות זה מפתח את יכולות החשיבה של הקוראים, אז מה טוב. ש. אחד הדברים שהרשימו אותי בספר הייתה דרך השיחה בגובה העיניים עם הקורא. בעמ' 83 אתה אומר "רק אני, המחבר, יודע את זה. אבל לא תדאגו, אני אגלה לכם." ובעמ' 217 בהקדמה נאמר "שבו הקוראים שמים לב שהסופר (שוב) מגזים, ...", או דוגמה אופיינית בעמ' 108 "אבל עכשיו, לפני שנמשיך בסיפורנו, אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות. אתם מכירים את משחק השאלות הקטן שלנו..." ובהמשך אתה אכן שואל שאלות את הקורא ומביא את תשובתו המשוערת. האם גם זה אחד האמצעים להחזיק את הקורא ערני? האם הדבר בא כדי לקרבו אל העלילה או אליך בדרך של שיתופו בתיאור וקידום העלילה?ת. הדיאלוג המתמיד בין המספר לקורא אכן נעשה מהסיבות שציינת, כדי לשמור על ערנות אצל הקורא ולקרב אותו אל העלילה. היה לי מאוד חשוב שהשיח בין המספר לקוראים כל הזמן יהיה בגובה העיניים, כדי שהקורא ירגיש שהמספר מדבר אליו בתור שווה אל שווה. רציתי להימנע מהתחושה המנוכרת שהמספר מדבר אל הקורא מלמעלה או באופן מתנשא. ש. אתה מזכיר את המהרג'ה, את הסינים, את המצרים ושני ספורים תנ"כיים -דוד וגולית (פעמים טובי משתמש ברוגטקה ומציל את עצמו), ומשה שמתגלה וניצל מן הנהר בתוך תיבה - הסיפור הבדוי של מר אפס על הצלתה של לילה. למה רק שני סיפורים תנ"כים, כאשר יכולת להשתמש בנוספים?ת. הכנסתי לספר את שני סיפורי התנ"ך האלה כחלק מהאיזכורים התכופים שאני עושה לתרבות הפופולארית, ויותר משאלה סיפורי תנ"ך הנלמדים בבית הספר, הם מיתוסים מזוהים ומוכרים של התרבות הפופולארית.ש. עלילת הספר שנעה בין רומן מדע דמיוני לבין רומן בלשי / ריגול. ניתן לגלות ולהדגים אלמנטים משני התחומים. יחד עם זאת יש בו יסודות תנ"כיים, כמו שהזכרנו קודם, קריצות ל"פרנקנשטיין (הלא הוא אווץ' הנורא), אירונסייד, אבל בצד של הרעים (שמוצג על-ידי מר אפס), ג'יימס בונד, אינדיאנה ג'ונס ועוד רבים אחרים. האם לא חששת שריבוי כזה עלול לפגוע בקוהרנטיות העלילה ובאמינותה?ת. כשילד יושב מול הטלוויזיה הוא מחזיק את השלט ביד ועובר במהירות מטורפת בין סרט ג'יימס בונד לתכנית היסטוריה, ובין אינדיאנה ג'ונס לבין תכנית בישול. בספר שלי הוא עושה את זה, אך בלי השלט.ש. ניתן לשאול עוד שאלות רבות על ספר מעניין וכובש זה, אך אסתפק בשאלה אישית לסיום. אתה עזבת את רומניה בשנות השישים לכיוון ארה"ב ועלית ארצה בשנת 1984. העלייה מוכיחה את הכמיהה והקשר שלך לארץ, ומצד שני נדמה לי שיש בך איזו תחושת החמצה של ידע השפה העברית, שאינך דובר אותה על בוריה. תוכל לשתף אותנו קצת יותר בעניין השפה?ת. כמובן שאני מתחרט על כך שאני לא דובר את השפה העברית על בוריה, אך זה בעיקר עניין של גיל. כשעליתי עם משפחתי ארצה, אני ובתי מיד נרשמנו לאולפן. למדנו ביחד "דנה נמה, דנה רצה". אבל מכיוון שכשעלינו לארץ היא, בתי, הייתה בת תשע ואני לא רוצה להגיד בן כמה אני הייתי, המצב הוא שהיום היא תרגמה את ספרי לעברית. אגב, היא תרגמה לא רק את "הגנב שגנב את הירח" אלא גם את התשובות שלי לראיון הזה.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק