בין סוף לבין סף - א. ב. יהושע / אש ידידותית

זיוה שמיר, 23/02/2007


א"ב יהושע, אש ידידותית (דואט), הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2007, 375 עמ'.

אברהם ב. יהושע, אש ידידותית (דואט

אברהם ב. יהושע, אש ידידותית (דואט), הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2007, 375 עמ'.

בספר מסותיו הקיר וההר (1989), העלה א"ב הרהורים היסטוריוסופיים, בעלי אופי אפוקליפטי, ושאל את עצמו האם אפשר לתקן את מנגנון ההרס העצמי הטבוע בעם-ישראל למן קדמת דנא; הם אפשר לרפא את הגֶן הפגום המביאנו בכל פעם לעימות עם העולם, עימות המסתיים שוב ושוב בחורבן לאומי הרה-גורל?

באחרונה חוזר אני שוב ושוב לתקופת בית שני, ערב החורבן [..] עושה ספקולציות [...] האם באמת היה החורבן הזה הכרחי, או אפשר היה למנוע אותו? למה דווקא אנחנו היגענו לעימות טראגי כזה עם הרומים? [...] אני סבור כי השוואה עם ערב חורבן בית שני היא לגיטימת, כיוון שאנו נלחמים על קיומנו, והחורבן הוא גם אפשרות ריאלית, ולא רק ספקולציה רחוקה [...] צריך לחשוב איך לצאת ממצב של עימות צפוי עם העולם (שם, 42).

כיום, עם צאת ספרו החדש אש ידידותית (2007), בעוד העולם מגלה אדישות לשמע איומי ההשמדה של נשיא אירן אחמדינג'אד כלפי ישראל, יהושע מעלה שוב אותם הרהורים עצמם, אך בלי אותה אופטימיות רפורמטורית שאפיינה את הגותו המדינית שמלפני שנות דור. בין שיטי ספרו החדש מרחפת אימה מפני שואה אפשרית ודאגה אין-סופית לדור העתיד שגורלו סמוי מן העין.

לכאורה לפנינו "סיפור פשוט" – סאגה משפחתית, המקיפה ארבעה דורות והמתארת אירועים אינטימיים, מעציבים ומשעשעים, של "יום קטנות". גיבורו, אמוץ יערי, נקלע בין מחויבותו לאביו הישיש הנעזר בכיסא גלגלים ובמטפל פיליפיני (ילדו של הפיליפיני כבר מתחנך במערכת החינוך הישראלית, ויודע לשיר על-פה את שירי חנוכה); לבין מחויבותו לנכדיו הרכים, הזקוקים אף הם להשגחה ולתשומת-לב. הוא אף נקלע ללא הרף בין אחריותו המקצועית בתחום הנדסת המעליות לבין רצונו להתנער ממחויבויותיו המקצועיות והאֶתיות, ולהטיל את אשמת הליקויים המתגלים במעליות שתכנן משרדו, בעבר ובהווה, על אחרים.

אישתו, דניאלה יערי, מורה ותיקה לאנגלית, אוזרת אומץ ונוסעת לבדה, בלי בעלה, לגיסהּ ירמי, שהתנתק מהארץ לאחר נפילת בנו אייל "מאש כוחותינו". ירמי המנהלן הצטרף בטנזניה למשלחת ארכאולוגית באפריקה המתחקה אחרי שרידיה של החוליה החסרה בין הקוף לאדם הקדמון, אבי האנושות. שם, בנֵכר, מתה עליו אישתו שולי (אחותה של דניאלה), ספק ממחלה, ספק מצער השכול והכישלון, ומותה הגביר את רצונו להתנתק מן ההוויה הישראלית. דניאלה המגיעה כדי להתחקות אחר גורל אחותה וסיפור ימיה האחרונים, נקלעת למסע למעמקי הלא מודע, כמסעו של האדם הלבן בספרו הנודע של ג'וזף קונרד לב המאפליה למעמקי היבשת השחורה, ערש הציוויליזציה. באמצעות גיסהּ, האלמן והאב השכול, שהחליט כאמור להתנתק מכל דבר המזכיר לו את ישראל, מקור אסונו, ובאמצעות עיון מחודש בפרקי נבואה נבחרים, היא מגלה את הגֶן הפגום של הזהות הלאומית, הקולקטיבית – את מקור הקללה הנצחית, הרודפת את עמה מאז ועד עתה: את קנאותו השתלטנית של אלוהי הנביאים, שכמוהו כבעל קנאי ומטורף המענה את אישתו, ללא רגע של שקט, וגורם לה שתהיה שרויה בציפייה דרוכה לקראת הרס וחורבן (275), נבואה המגשימה בכל פעם את עצמה, לרוע אסוננו.

התנתקותו הקיצונית של ירמי, גיסם של בני הזוג יערי, מן ההוויה הישראלית, הגורמת לו להשליך לאח המבוערת את העיתונים הישראליים שמביאה לו גיסתו, גוררת דיון רעיוני סמוי בבעיית ההתנתקות: יהודים מתנתקים ממולדתם, ומוצאים את מקומם ברחבי העולם, ולעומתם – יהודים שביקשו להכות שורש באדמה לא-להם חוזרים לארצם, או מוחזרים ארצה ("ההתנתקות"): ירמי הגיס מתערה באפריקה ומתנתק מישראל, בעוד שמתנחלי עזה, כבתמונת תשליל סימפטומטית, מתנתקים משטח מצרי-אפריקני וחוזרים לישראל. הניתוק וההתנתקות הם מוטיב חוזר ברומן "אש ידידותית" (195, 199, 276 ועוד). כב"מגילת האש" של ביאליק, לאש יש כאן פני יאנוס: היא אש עליזה של נרות חנוכה ושל העברת גחלת המסורת מדור לדור, והיא גם אש מכלה וממיתה, אש של נרות נשמה, של חורבן ושל הרס, גם כאשר מעניקים לה – בסיוע "גילוי וחיטוי בלשון" – את הכינוי הרך והמצמרר "אש ידידותית".

הספר נע בצעדי דואט מהירים בין המתרחש בארץ, בשבוע החנוכה שבו נשאר גיבורו אמוץ יערי לבדו, בלי עזרת אישתו, לבין המתרחש אצל אישתו באפריקה הרחוקה-קרובה, בלא חסותו המגוננת של בעלה, כשעל שניהם משקיפים אותם שמיים – אותה שמש ואותו ירח. וכך, בעולם שהתכווץ לממדי "כפר גלובלי", נמתחות אנלוגיות רבות בין שפיכות הדמים והסבל במזרח התיכון לבין סבלם המתמשך של תושבי היבשת השחורה; בין רצח עם לרצח עם (גם כל משפחתה של הארכאולוגית האפריקנית נרצחה במלחמת האזרחים בדרום סודן, 61). התמונות דומות כל כך ושונות כל כך, כמו תמונה ותמונת התשליל שלה; כמו קפה וחלב היוצרים תמהיל שחור-לבן. אגב, הדוקטור בנט הירושלמית, אהובתו-בעבר (ובעתיד?) של יערי-האב, הקשיש שזקנתו התלותית והמבישה גרמה לו לנתק אתה קשר, המחלקת ממתקים לניניו המשתאים, נושאת את שמו של הדוקטור בנט הנזכר בנאומיו של קיסר אתיופיה היילה סילאסי כמי שהיטיב עם עמו.

הספר מראה כיצד עם-ישראל נוהג להרחיק ולדחות מקרבו את אלה שנולדו כיהודים (כפי שהרחיק את ישוע מנצרת, שנולד יהודי), או כישראלים (המציאות הישראלית האכזרית גורמת לירמי להתנתק ממנה). ואף זאת: עמנו אינו מאמץ אל לבו את אלה שרוצים להתגורר בתוכו ולהסתפח אליו (העולים האתיופים, העובדים הזרים ועוד). ארץ אוכלת יושביה: אייל שנעקד כבר לפני ארבעים שנה ויותר בנובלה "שלושה ימים וילד", נעקד שוב באש ידידותית, ושום איל לא ייאחז בקרניו בסבך כדי להצילו. מותו הסתמי של אייל, שחבריו טעו וראו בו מבוקש ערבי, מלמד עד כמה גורלנו וגורל שכנינו כרוכים זה בזה ללא הפרד: תמונה ותמונת הראי שלה; עקדת יצחק ועקדת ישמעאל.

רוחות רעות מנשבות גם ברחבי העולם, ומקיפות את כל הפרמטרים של היקום. לא במקרה הרוחות המייללות והמסתוריות עולות בפיר המעליות של "מגדלי פינסקר" – מין גלגול נשמות ישראלי-עכשווי-נדל"ניסטי של רעיונותיו של בעל ה"אוטואומנציפציה", רופא יהודי משכיל שהסביר לעמו לאחר פרעות 1881 בגרמנית צחה, שאין ליהודים סיכוי להתערות באירופה בין העמים, כי הפחד מפניו, מפני היהודי הזר והמוּכּר כאחד, הפכה אצל בני אומות-העולם למחלת נפש ("יודופוביה") רעיון דומה גלגל א"ב יהושע ברשימתו על האנטישמיות וביצירתו לסוגיה ולתקופותיה, אך דבריו, בניגוד לדברי לאו פינסקר, עוררו סערה גדולה, אולי משום שהמחבר בחר לאומם באירוע חגיגי של ארגון יהודי אמריקני. כבר בנובלה "יום שרב" (שבו עוזרו ההולנדי של מהנדס המים הוא בן 35, כגילו של הדוקטור האפריקני ב"אש ידידותית" [100]) שלח יהושע את גיבורו לתוככי היבשת השחורה והעניק לו אטריבוטים ישועיים, כדי לדלות משם תובנות על קיומו היהודי והישראלי ועל חידת שנאת ישראל כמחלה חשוכת מרפא. כבר ב"יום שרב" תהה על סוד פריחתו של היהודי בגולה ועל הזלזול והסבל שהם מנת חלקו בארצו שלו (בחינת "אין נביא בעירו").

היבשת השחורה היא מציאוּת וסמל כאחד: "בימים שהעולם המפותח מתייאש מהיבשת הזאת ועלול לנטוש אותה, אולי ראוי לחזור ולהזכיר לאנושות אם לא לאן היא הולכת, לפחות מאין באה" (101). המחשבות האפוקליפטיות המרחפות בחלל הרומן מהרהרות בעולם הניצב בין סוף לבין סף. האדם מוצאו מן הקוף, והיום הקוף מפיץ מחלות המאיימות על אפריקה לכלותה (איום שאינו פוסח על העולם המתורבת). גן-העדן המקראי השתרע בין נהר פרת לנהר חידקל, והיום שליטיו של מרחב זה מאיימים על העולם לכלותו באמצעות טילים ופצצות אטום. יהושע שהחל את דרכו הספרותית בימי המתח הבין-גושי מתאר ברומן "אש ידידותית" מציאות קשה שבעתיים, שבה העולם יצא מדעתו ומאיזונו, והופקד בידיים בלתי אחראיות וחסרות מצפון. הרומן תר ללא הרף אחר דרכים רציונליות שיחזירו את האיזון והשפיות לאזורנו ולעולם כולו; שיפסיקו את יללת הרוחות בפיר המעלית ויפיגו את הפחדים מדיירי המגדלים.

הרומן שלפנינו חוזר אל הסיטואציה המשפחתית "הקלסית" של א"ב יהושע, למן הנובלות המוקדמות ("יום שרב") ועד לרומנים הראשונים ("המאהב" ו"גירושים מאוחרים"): גברים צעירים נמשכים לנשים מבוגרות, וגברים מבוגרים לצעירות, אפילו לילדות רכות; הבעל הוא בעל כישרונות טכניים, והאישה היא מורה מפוזרת, הזקוקה לכתף בעלה. בניגוד לסופרי הדור הקודם (ס' יזהר, שגיבוריו לא עזבו את המישור ואת שדה האספסת, או אהרן מגד, שגיבוריו נתונים בעולם הפרנסה הטיפוסי של קריית ספר), גיבוריו של א"ב יהושע הם בדרך-כלל בעלי מקצוע טכני, ראלי, מעולם המעשה. כחמישים שנות יצירה הם זמן נאות לסיכומים רטרוספקטיביים: אם התנ"ך והברית החדשה הם טקסט אחד, לדברי האנגלי הקשיש בבית-המרפא האפריקני, כמו מכלול מחזות שקספיר (262), הרי שגם מכלול יצירות יהושע מתחיל להצטייר לנגד עינינו כקורפוס אחד, בעל חוקיות פנימית, עקיבה וקוהרנטית.

ואולם, הזמן שחלף והרוח הפמיניסטית שסחפה את המערב, הוליד ברומנים האחרונים של יהושע גם חידושים והפתעות: לפנינו נשים חזקות ועצמאיות כמו השופטת ב"הכלה המשחררת", ולא רק נשים תלותיות ומפוזרות. וכך, ברומן החדש דניאלה נוסעת לחו"ל לבד, בלא עזרתו המגוננת של בעלה, ומתעשתת עד מהרה מן הפיזור האופייני לה. המומחית למעליות היא דווקא אישה, המהנדסת היא "רווקה עקרונית" (84) ואת המכונית האפריקנית מובילה דווקא נהגת (53). בשורות החתימה של הרומן מציע אמוץ יערי לאישתו לברך על הנרות. אפילו את הדת הוא מפקיע מידי הגברים. אם אלוהי הנביאים כמוהו כבעל קנא שאינו נותן לאישתו מנוחה ומרחב מחיה, הרי שהאצלת הסמכויות מן הבעל הדאגן לאישתו התלותית מרמז על דרך לפתרון הבעיה ולהשתחררות מן הקללה הרובצת עלינו. מנהג חדש בא לעולם, ומן הראוי לברך עליו את ברכת הנהנין.


תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

כמה שירים עוד אפשר לכתוב על אפריקה ?

1

גור ( 2007-02-24 12:48:23 ) בתגובה לemago

א. ב. יהושע שוב מוכיח שמקומו בפסגות הספרות העברית מוצדק

הגב להודעה זו

 

על איזה שיר מדבר רון?

2

רוני כהן ( 2007-02-24 13:46:15 ) בתגובה לגור, ( 1 )

על איזה שיר מדבר רון? להווי ידוע לו, מדובר ברומן של 350 עמודים.

הגב להודעה זו

 

אם כבר, אז ליתר דיוק מדובר ב- 375 עמ´.

3

י.ג. ( 2007-02-24 13:48:46 ) בתגובה לרוני כהן, ( 2 )

לרוני כהן,
אם כבר, אז צריך לדייק. זהו רומן של 375 עמ´, ולא 350 עמ´. א"ב יהושע
במיטבו.

הגב להודעה זו

 

לא הכל תלוי בנו

4

עלמה נ. ( 2007-02-24 13:53:20 ) בתגובה לי.ג., ( 3 )

לפי זיוה שמיר א"ב שואל: "האם אפשר לרפא את הגֶן הפגום המביאנו בכל פעם
לעימות עם העולם, עימות המסתיים שוב ושוב בחורבן לאומי הרה-גורל?".
הבעיה שלו היא שהוא תמיד חושב שהכל תלוי בנו. שאם נתנהג כך וכך, הכול
יסתדר. אך מה אפשר לעשות, בולי, שלא הכל תלוי בנו. אנחנו יכולים לוותר
על הכול ולתת גם את הלחי השנייה, אך העולם (והעולם המוסלמי בפרט) אינו
מעוניין בלחי השנייה שלנו. גם לא בראשונה. הוא רוצה אותנו תלויים על עץ
גבוה.

הגב להודעה זו

 

צודק

48

אבישג ( 2009-04-20 23:18:02 ) בתגובה לעלמה נ., ( 4 )

העולם המוסלמי לא רוצא אותנו הם השאירו את הבעיה הפלשתינית לחסל את
מדינת ישראל , ולא חשוב כמה נוותר וניתן!!!!

הגב להודעה זו

 

קוראים לי גור

5

גור ( 2007-02-24 13:55:15 ) בתגובה לרוני כהן, ( 2 )

וזה על משקל "כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה?"

כמה ספרים בעברית נכתבו על אפריקה ?

הגב להודעה זו

 

Re: בין סוף לבין סף מאת: זיוה שמיר

6

מר קג´טי נגהי ( 2007-02-24 16:15:50 ) בתגובה לemago

כותבת המאמר מתחילה את מאמרה בטענה כי לפני 2 דורות א.ב. יהושוע היה אופטימי בתחזיות שלו
לעתיד. היום זה השתנה. התחזית קודרת.

אנשי רוח מושפעים מתקופתם. הם כותבים ויוצרים ברוח התקופה והיסטוריון טוב מבין בדעיבד את רוח
הזמן בהתבוננות על כיתביהם.
ממה שאני הבנתי מקריאת הסקירה, הנרטיב חובק עולם. הוא מגיע עד לאפריקה. אינני מומחה בא.ב
יהושוע והידע שלי בספריו מגיע לא יותר רחוק מה"מהאהב". המאהב יוצר תחושה של קלסטרופביה. הוא
עוסק בישראל בלבד. בבעיה ישראלית, בחברה ישראלית. הרומן הזה, שהכותבת סוקרת, גם היא נקודת
המוצא שלו היא החברה הישראלית, נראה לי שגיאוגרפית הוא מתפרש על יותר מקומות.

בשנת 2000 בערב המילניום, רבים מאיתנו סברו שהמין האנושי עומד בפני עידן חדש. עידן של קירבה ,
של הרמוניה, של ביחד בכפר גלובאלי, של מערכת עצבים מרכזית משותפת לבני האדם. המציאות
הוכיחה אחרת, את ההפך.
אם סופר משקף את רוחה של תקופה, אז התקופה והעידן שלנו מתאפיינים במאבק, במלחמה אינסופית.
לא מלחמה גדולה שמכריעה ומביאה איתה שלום וסדר עולמי אלא מלחמה בעצימות נמוכה ואלימות
בלתי פוסקת. הצטמצמות המרחב הגלובאלי קירבה בין בני אדם והקירבה הזאת, הפיסית, היא זאת
העומדת מאחורי האלימות. כשבני אדם חיים בסמיכות, כשלאומים חיים בסמיכות, כל גועל הנפש והרפש
צצים על פני השטח. בני אדם החיים בקירבה זה לזה יתנגשו. טבע האדם הוא לא הרמוני, הוא התנגשות.

הקירבה הטכנולוגית בין איראן לישראל שבאה לידי ביטוי ביכולות בליסטיות תוליד התנגשות וקונפליקט.
הקירבה לאפריקה תוליד מאבק בין האדם של היום לאדם של פעם. בין האדם השחור לאדם הלבן, שחור
ולבן.
תלות גומלין משמעותה מלחמה, והליברליזם יכול לטעון ההפך עד מחר.


שאלה לגב שמיר:
האם א.ב. יהושוע שוקל ברומן שלו את האפשרות של התנתקות, הפרדות והסגרות בתוך עצמך. ותוך כדי
התבוננות עצמית?

הגב להודעה זו

 

תגובה למר קג´טי נגהי

9

זיוה שמיר ( 2007-02-24 21:13:25 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 )

כן, אני חושבת שא"ב יהושע שוקל גם אפשרות כזו שאתה מתאר: הינתקות,
היפרדות והיסגרות לשם התבוננות עצמית ואנליזה עצמית. גיבורת הרומן,
דניאלה יערי, נוסעת בפעם הראשונה בחייה לחו"ל, כדי להתחקות אחר ימיה
האחרונים של אחותה, אך למעשה כדי לגלות את עצמה וכדי להבין את עצמה.
יהושע משתמש כאן בכל המשמעים של ניתוק - החיוביים והשליליים כאחד. זהו
רומן מעניין מאוד, הן מצד העלילה, הן מן ההיבט הפסיכולוגי והן מן ההיבט
הרעיוני-פוליטי.

הגב להודעה זו

 

חן חן על התגובה

11

מר קג´טי נגהי ( 2007-02-25 04:28:33 ) בתגובה לזיוה שמיר, ( 9 )

אני לא קורא הרבה ספרות בעברית ואני לא קורא הרבה סיפורת לאחרונה בכלל , לצערי הרב. הסקירה
עושה לי חשק אולי לשנות הרגלי קריאה

הגב להודעה זו

 

דבר ראשון: אין "גן" יהודי !........

7

אייל ( 2007-02-24 16:50:45 ) בתגובה לemago

ולא DNA יהודי,
כי היהודים הם דת, דת בלבד,
ולא לאום, או עם.

אז.... שלא יעבדו עליכם !!!

דבר שני:
ברגע שמלמדים כל יהודי שהוא "עם נבחר",
אז זהו זה, מתחיל תהליך של טירוף פסיכולוגי קולקטיבי,
של שחצנות ויהירות, בכיינות ותוקפנות,
ולבסוף אנחנו "מקבלים בראש".

וצרפו לזה את פסיכוזת הסאדו-מאזו השואתית,
ותקבלו קוקטייל נפשי קטלני לנפש היהודים והישראלים....

הגב להודעה זו

 

Re: דבר ראשון: אין "גן" יהודי !........

8

עידו ( 2007-02-24 18:42:33 ) בתגובה לאייל, ( 7 )

אין גן יהודי אבל יש ייחודיות תרבותית קולקטיבית יהודית. אותה ייחודיות תרבותית קולקטיבית היא זאת
שעומדת מאחורי כל אותם הדברים שגורמים לעם הזה להתנהג בצורות מסוימות ולאחרים להתנהג
אליהם. לאתר את המאפיינים התרבותיים הקלוקטיבים האלו זאת משימה מאד קשה.
עם סגול משמעותו לא יותר טוב מאחרים אלא שונה מאחרים

הגב להודעה זו

 

אנחנו בהחלט עם סגול : )

15

חנטרישוס בלטיס ( 2007-02-25 11:44:33 ) בתגובה לעידו, ( 8 )

סגול מקנאה אולי...

הגב להודעה זו

 

יחודיות קולקטיבית תרבותית יהודית?

20

אייל ( 2007-02-26 01:33:50 ) בתגובה לעידו, ( 8 )

בין מי למי למשל?

בין האשכנזים למרוקאים,
הרוסים והאתיופים?

נו באמת,
הרי כל אותם קהילות גם מסוכסכות בינן לבין עצמן כל הזמן.

חביבי, המרוקאים נוסעים לטיול שורשים למרוקו,
האשכנזים למזרח אירופה,
ולמה?
כי אין עם יהודי,
ואף אין עם ישראלי.

כולם כאן רק מחפשים בכוח דרכונים זרים, נכון?
העסק אבוד חביבי,
מה שהוקם בשקר,
יפול על באמת.......

הגב להודעה זו

 

Re: יחודיות קולקטיבית תרבותית יהודית?

21

מר קג´טי נגהי ( 2007-02-26 02:29:59 ) בתגובה לאייל, ( 20 )

בד"כ אני לא מגיב על הודעות מהסוג הזה אבל הפעם זה ממש מקומם.
אינני יודע מה המניעים של הכותב בלכתוב הודעה מהסוג הזה.
ניתן לכתוב אותה בצורה מדוייקת יותר ולא באופן שנראה כמו תעמולה של הפלג הצפוני של התנועה
האיסלאמית.
ניתן לטעון שמדינת ישראל לא צלחה בליצור כור היתוך בין חברת מהגרים.
אבל לבוא ולטעון שאין קשר אתנו-תרבותי בין יהודים שווה מבחינתי לטעון שהיהודים אוכלים בפסח מצות
עם דם של ילדים גויים

הגב להודעה זו

 

Re: יחודיות קולקטיבית תרבותית יהודית?

43

ריקי ( 2007-05-29 19:37:41 ) בתגובה לאייל, ( 20 )

יחודיות קולקטיבית,
יש ויש! מי שבז לשורשים סופו שלא יעריך תרבות מהי.
דוקא הגיוני שתיה להיטות לדרכון פולני (לא היית רוצה) - עדיין זה לא עושה אותך עוקר מן הארץ.
זה שאתה אוכל סחוג או עמבה או גפילטפיש ונפגש עם הקבוצה האתנית שלך - זה לא עושה אותך לא
שייך.
תתחיל לראות את החצי כוס המלאה. בוא תתחיל מהמשותף. למה מהמפריד?

הגב להודעה זו

 

דבריך: אנטישמיות. היהודים אינם גזע אלא

38

לדברי מר ´אייל´ מאת מר נידאל ( 2007-03-06 11:53:29 ) בתגובה לאייל, ( 7 )

לאום. כפי שאמר רב סעדיה גאון במאה השמינית: "אומתנו אינה אומה אלא
בתורתה" (לא כולל אותך כמובן). ודאי ידוע לך שהטעון שהיהודים אינם עם
הוא אנטישמיות מוסמכת , ולכן אתה משתמש בטעון הזה. הייחוד ביהודים הוא
שדתם היא גם תרבותם, היהדות היא גם דת וגם תרבות לאומית בעת ובעונה אחת,
שתיים שהן אחת. בענין השואה: זוועת השואה מנוצלת היטב זה כבר ע"י
האנטישמים והניאונצים להאשמת הקורבן היהודי בכל מיני שיטות ונימוקים,
ובכלל זה שהיהודים הם הנאצים, נכון זה מה שרצית לומר? העוול והעוות הוא
שלאדם כמוך יש ת.ז. כחולה. בשנות השבעים עראפת ואנשיו היו בקשר לימודי
עם נאצים בעלי נסיון ממל´ העולם השניה, שלימדו אותם בין השאר
אידיאולוגיה נאצית, והתלמיד עלה על רבו.

הגב להודעה זו

 

גן יהודי- ביטוי ציורי,

42

ריקי ( 2007-05-29 19:23:54 ) בתגובה לאייל, ( 7 )

לא לקחתי את המושג כל-כך רחוק להיבט הביולוגי. למה לכם? זו ספרות.
א. ב יהושע מדהים אותי כל פעם בציוריות שבתיאורים שלו , בבחירת המילים
שיודעות להחיות כל-כך את הסיטואציה.
אז הביטוי "גן" נותן עוצמה אדירה להתנהגות אופיינית כל-כך, מושרשת
והבאמת כמעט ביולוגית.
למשל בחוץ לארץ איזו התנהגות דומה יש לכולנו. לא להתייפייף עכשיו.
לכולנו! אז א.ב קרא לזה גן. SO WHAT?

ספר שלו אי אפשר לשכוח. קחו את השיבה מהודו. הוא פשוט הכניס את הודו
לתוך הדפים ולאהייתי בהודו. גאה שיש לנו יהודי עם גן ספרותי שכזה.

הגב להודעה זו

 

Re: גן יהודי- ביטוי ציורי,

46

ממי ( 2008-05-05 16:13:34 ) בתגובה לריקי, ( 42 )

אין גן יהודי?

מאוד מוזר...

קיים בסיס נתונים הגדול בעולם שע"י DNA של אדם יכול להגיד אם הוא
יהודי, לווי או כוהן...

לפרטים נוספים בדקו את הלינק:

http://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?U=no&ItemID=299373465&CNumber=10242994&lan=en&SiteName=hayadan&SearchType=Product&ValuePage=Product

https://www.familytreedna.com/products.html

הדברים שלך הם של אדם טיפש שרוצה לדע רק מה שהוא מאמין... אתה
צודק בדבר אחד היחיד שאין לו גן יהודי זה אתה...

הגב להודעה זו

 

Re: דבר ראשון: אין "גן" יהודי !........

47

מתן ( 2008-07-24 02:08:20 ) בתגובה לאייל, ( 7 )

חתיכת אידיוט
אם אתה אחד שלא מאמין בה´ אז אתה בטח מאמין במדע
זו עובדה מדעית

הגב להודעה זו

 

נקודה נוספת לתהייה

10

מר קג´טי נגהי ( 2007-02-25 04:26:13 ) בתגובה לemago

>>>"היא מגלה את הגֶן הפגום של הזהות הלאומית, הקולקטיבית – את מקור הקללה הנצחית, הרודפת
את עמה מאז ועד עתה: את קנאותו השתלטנית של אלוהי הנביאים, שכמוהו כבעל קנאי ומטורף המענה
את אישתו, ללא רגע של שקט, וגורם לה שתהיה שרויה בציפייה דרוכה לקראת הרס וחורבן (275), נבואה
המגשימה בכל פעם את עצמה, לרוע אסוננו."<<<


אלוהי הנביאים הוא דווקא האל האוניברסאלי, האל המוסרי, האל של כל העמים בחזון ישעיהו. לכן אינני
מבין מדוע א.ב. יהושוע בוחר דווקא באל הזה כאל קנאי ומטורף.
פרויד עושה הבחנה בין האל המדברי בתקופה המקראית של עם ישראל במדבר כאל מלחמה תובעני,
קנאי וקסנופובי לאל של הנביאים כאל של עקרונות מוסר אוניברסאלים. היהדות על פי פרויד מתמודדת
עם 2 הגישות הללו מאז היווצרותה. פרויד רואה בזה את האל של שני דמויות משה, האחת משה המקורי
שהיה נסיך מיצרי, יוצר דת חדשה שהקדים את זמנו בבשורת המונותאיזם. השנייה משה השני כיתרו
שמייצג אל מדבר לוחמני

הגב להודעה זו

 

תגובה למר קג´טי נגהי

12

זיגמונד ( 2007-02-25 07:01:47 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 10 )

אני חושב שא"ב יהושע יודע את האבחנה הפרוידיאנית הזאת, כי אישתו ד"ר
רבקה יהושע היא פסיכולוגית ידועה ומוערכת, והוא שומע בקולה וכרוך אחריה,
כמו שכתב מנחם בן ב"ידיעות".

הגב להודעה זו

 

לא כל הפסיכולוגים פרוידיאנים

14

אנונימגו ( 2007-02-25 10:57:26 ) בתגובה לזיגמונד, ( 12 )

להיפך - פרויד נחשב מיושן מאוד

הגב להודעה זו

 

קראתי רצוף

13

דנה פישר ( 2007-02-25 10:28:33 ) בתגובה לemago

קניתי ביום שישי וקראתי רצוף כל הוויקאנד, וכבר סיימתי את הספר המהמם
הזה. א"ב יהושע קנה את מעמדו כסופר בין-לאומי בצדק רב.

הגב להודעה זו

 

Re: קראתי רצוף

16

יואל ( 2007-02-25 13:37:55 ) בתגובה לדנה פישר, ( 13 )

האם ספריו תורגמו לשפות זרות?

הגב להודעה זו

 

ספרי יהושע בשפות זרות

17

זיוה שמיר ( 2007-02-25 13:45:19 ) בתגובה ליואל, ( 16 )

פתחתי את האתר של "המכון לתרגום ספרות עברית", והעליתי בחכתי את הרשימה
הבאה, שעודכנה בשנה שעברה, לפני הופעת הרומן החדש:

Books in Translation
Early in the Summer of 1970
French: Paris, Calmann-Levy, 1980
English: Garden City N.Y., Doubleday, 1977
London, Heinemann, 1980
New York, Berkley Publishing, 1981
London, Fontana Paperbacks, 1990
German: Frankfurt am Main, Fischer Taschenbuch, 1984/89
Dutch: Amstelveen, Amphora Books, 1981
Norwegian: Oslo, Cappelen, 1978

Five Seasons (Molcho)
French: Paris, Calmann-Levy, 1990
Paris, Gallimard, 1993
English: New York, Doubleday, 1989
New York, Dutton Obelisk, 1989
London, Collins, 1989
Harmondsworth, Penguin Books, 1990
London, Fontana, 1990
German: Munich, Piper, 1989
Swedish: Stockholm, Forum, 1990
Danish: Copenhagen, Gyldendal, 1989
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 1991
Portuguese: Rio de Janeiro, Imago, 1990
Italian: Torino, Einaudi, 1993
Estonian: Tartu, Ilmamaa, 1995

Possesions (play)
English: Portsmouth, Heinemann, 1993
German: Munich, Stueckgut Theater, 1986

Mr. Mani
English: New York, Doubleday, 1992
London, Collins, 1992
London, Peter Halban, 1993
San Diego, Harvest/HBJ, 1993
London, Phoenix/Orion Books, 1994
French: Paris, Calmann-Levy, 1992
Paris, Folio Gallimard, 1995
Norwegian: Oslo, Gyldendal, 1992
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 1993
Spanish: Madrid, Anaya & Mario Muchnik, 1994
Italian: Torino, Einaudi, 1994
Portuguese: Rio de Janeiro, Imago, 1992
German: Munich, Piper, 1993
Greek: Athens, Kastaniotis, 1998
Russian: Jerusalem, Biblioteka Aliya, 1993

Open Heart (The Return from India)
English: Garden City N.Y., Doubleday, 1995
London, Peter Halban, 1996
San Diego, Harvest/HBJ, 1997
French: Paris, Calmann-Levy, 1995
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 1998
Italian: Torino, Einaudi, 1997
German: Munich, Piper, 1996
Portuguese: Sao Paulo, Companhia das Letras, 2001

The Lover
Arabic: Tel Aviv
French: Paris, Calmann-Levy, 1979
Paris, Gallimard, 1994
Hungarian: Budapest, Europa, 1987
German: Stuttgart, Deutsche Verlags Anstalt, 1980
Munich, Piper, 1994, 2000
Portuguese: Sao Paulo, Summus, 1984
Italian: Torino, Einaudi, 1990
Spanish: Barcelona, Octaedro, 1992
Buenos Aires, El Cid, 1980
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 1996
Turkish: Istanbul, Gozlem, 1995
Danish: Copenhagen, Gyldendal, 1980
Swedish: Stockholm, Forum, 1980

The Continuing Silence of a Poet (stories)
English: London, Peter Halban, 1988
London: Fontana Paperbacks, 1990
London, New York, Penguin, 1991
Syracuse, N.Y., Syracuse University Press, 1998
Italian: Florence, Giuntina, 1987
Milan, Leonardo, 1994
Polish: Warsaw, Literatura Na Swiecie, 1992
Estonian: Tallinn, Loomingu Raamatukogu, 1992

Facing the Forests
German: stuttgart, Deutsche Verlag-Anstalt, 1982
Frankfurt am Main, Fischer Taschenbuch, 1984
Berlin, Volk und Welt, 1984
Munich, Piper, 1992

A Late Divorce
English: London, Harvill Press, 1984
Garden City N.Y., Doubleday, 1984
London, Sphere/Abacus Books, 1985
New York, Dutton, 1985
San Diego, Harcourt Brace, 1993
French: Paris, Calmann-Levy, 1983
Danish: Copenhagen, Gyldendal, 1984
Swedish: Stockholm, Forum, 1984
German: Stuttgart, Deutsche Verlags Anstalt, 1986
Frankfurt am Main, Fischer Taschenbuch, 1988/90/94
Berlin, Volk und Welt, 1990
Finnish: Jyvaskyla, Gummerus, 1985
Spanish: Madrid, Alfaguara, 1988
Barcelona, Circulo de Lectores, 1991
Italian: Torini, Einaudi, 1996

Three Days and a Child
French: Paris, Denoel, 1974/94
Dutch: Amstelveen, Amphora Books, 1982
English: Garden City N.Y., Doubleday, 1970
London, Peter Owen, 1971
Chinese: Beijin, China Social Science, 1994

Last Tendings (Play)
German: Munich, Stueckgut Teaterverlag, 1984

Flood Tide
Spanish: Sabadell, Ausa, 1989

A Night in May (play)
German: Munich, Stueckgut Theaterverlag, 1983
English: Tel Aviv, Institute for the Translation of Hebrew
Literature, 1974
Spanish: Jerusalem, Org. Sion. Mund. Dept. de Educ, 1971

Between Right and Right (essays)
French: Paris, Editions Denoel
Paris, Liana Levi, 1992
German: St. Ingbert, Roehrig, 1986
Italian: Firenze, Giuntina, 1991
English: Garden City N.Y., Doubleday, 1981

Israel (essay)
English: London, Collins, 1988
New York, Harper & Row, 1988
Jerusalem, Steimatzky/Collins Harvill, 1988

Voyage to the End of the Millenium
English: New York, Doubleday & Co., 1999
French: Paris, Calmann-Levy, 1998
German: Munich, Piper, 1999
Italian: Torino, Einaudi, 1998
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 1999
Spanish: Madrid, Siruela, 1999
Portuguese: San Paolo, Companhia Das Letras, 2001
Russian: Jerusalem/Moscow, Bridges, 2003

The Liberating Bride
English: London, Peter Halban, 2004
German: Munich, Piper, 2003
Italian: Turin, Einaudi, 2002

Selected Stories
Russian: Moscow, Gesharim, 2002

The Terrible Power of a Minor Guilt
English: New York, Syracuse University Press, 2000
Italian: Torino, Einaudi, 2000

The Mission of the Human Resource Man
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 2005
English: New York, Harcourt, 2006

Essays
Dutch: Amsterdam, Wereldbibliotheek, 2006

Last updated: 24.12.2006

הגב להודעה זו

 

זה הכול?

18

אלמונימוס ( 2007-02-25 15:36:11 ) בתגובה לזיוה שמיר, ( 17 )

זה הכול?
נדמה לי שזו רשימה חלקית.
הברית החדשה של יהושע תורגמה ליותר שפות.

הגב להודעה זו

 

לא ברור לי

19

נילי ברגד ( 2007-02-25 17:13:50 ) בתגובה לאלמונימוס, ( 18 )

לא ברור לי מה יש בא"ב יהושע שאיך שהוא מוציא רומן חדש כבר מנפיקים עליו
מאמרים. אין לו רגש או רגישות. הכול מהראש. אני מעדיפה פי כמה יהושע
אחר - את יהושע קנז.

הגב להודעה זו

 

שלום דנה, שנים עברו, מה שלומך ?

39

בעז פיינגולד ( 2007-03-26 01:38:13 ) בתגובה לדנה פישר, ( 13 )

שלום דנה, שנים עברו, מה שלומך ?

הגב להודעה זו

 

קשה, קשה. קשה לרצות סופרים

22

ירוןכ ( 2007-02-26 07:59:38 ) בתגובה לemago

הבעיה עם הספרים האלה של יהושוע ועוז היא שבכל משפט מסתתרת מטאפורה, וכל
מטאופרה מחזיקה היסטוריה שלמה של העם היהודי, וכל היסטוריה של העם רוויה
בסמלים, חריזות, אוקסימורונים, משלים, דימויים עד אינסוף.

ההתנתקות מעזה היא יציאה מאפריקה? אולי זו גם יציאה ממצרים?
הטיול באפריקה זה מסע אל לב המאפליה, אל מקומו של האדם הראשון? אולי זה
גם מסע בר מצווה?

זאת אחת הסיבות שקשה לי לקרוא את הסוג הזה של הספרות - למרות שהוא
מעמיק, משכיל ורחב יריעה, הקורא הטוב צריך להיות מודע כל הזמן למימד
הפרשני של הסיפור השטוח, ולהיות מודע כל הזמן לרובד ההיסטורי, חברתי,
פביכולוגי שלו עצמו כי הספר משקף לו את עצמו. ללא אלו, הקורא לא יהיה
הקרוא שאליו כיוון הסופר.

קשה, קשה. קשה לרצות סופרים.

הגב להודעה זו

 

המאהב

23

ירוןכ ( 2007-02-26 08:02:51 ) בתגובה לירוןכ, ( 22 )

איפה זה התחיל - בכיתה י´ שאז קוראים את "המאהב" וצריכים להיות מודעים
היטב לכל הדימויים המסתתרים בו, החל מהשמות של אסיה וזה שהיא הולכת
יחפה, וכלה בשם של האוטו וזה שהמוריס נתקעת מחוץ לכפר הערבי. (לא יאומן.
עד עכשיו אני זוכר את זה....)
ואם לא ידעת את כל אלו - אז כאילו לא קראת את הספר, והציון שלך היה
בהתאם.

הגב להודעה זו

 

אלגוריה וסיפור פשוט

24

אורן בראון ( 2007-02-26 10:45:47 ) בתגובה לירוןכ, ( 23 )

א"ב יהושע כותב אלגוריות. זה ברור. אבל לכל אלגוריה יש גם סיפור פשוט,
שאותו מבין ושממנו נהנה כל קורא. השאלה היא האם הסיפור הפשוט ב"אש
ידידותית" עומד בזכות עצמו, או לא. גם "סיפור פשוט" של עגנון איננו פשוט
כל כך, ומאחוריו יש ים של סמלים וכוונות אלגוריות. ובכל זאת זהו סיפור
מהנה, שלא נס ליחו.

הגב להודעה זו

 

אלגוריה ,הקשר וספרות ביקורת

25

מר קג´טי נגהי ( 2007-02-26 13:28:00 ) בתגובה לאורן בראון, ( 24 )

העלתם פה נקודה חשובה לדעתי. 2 דברים יש לי לתרום לנושא

1) ספרות יפה חייבת להכיל רבדים עמוקים יותר. זהו התנאי שמפריד בין סתם נרטיב ליצירת אומנות
וזאת הסיבה שלא כל אחד יכול להיות סופר ושהנייר לא סובל הכל. לכן, חלק מתהליך הקריאה של
ספרות או של טקסט פילוסופי הוא השיח הביקורתי. היה איזה מבקר ספרות נודע מאיזה אוניברסיטה
אנגלית נדמה לי(שאת שמו אני לא זוכר, היה זה אברמס אם אני לא טועה -- המבקר של הספרות
הרומנטית) שטען שהביקורת היא ספרות בפני עצמה. אני חושב שהוא מגזים אבל עם זאת חשיבותה של
ביקורת הוא רב בשיח שהיא מעוררת. כשאני אומר ביקורת, אני מתכוון למאמרי ביקורת אקדמאים ולשיח
מלומדים ולא לביקורת סרטים במגזין חודשי.

2) ספרות יפה היא ספרות שמסוגלת להתעלות מהקשר מקומי -תרבותי אידיו-סינקרטי ולדבר לכלל
האדם. גן העדן האבוד של מילטון עמוסה באלוזיות נוצריות אבל היצירה מדברת אל כלל האדם ולווא
דווקא למישהו שמאמין במיתוס גן העדן ותופס אותו במובן הליטראלי. בהקשר זה אפילו מלכת הפיות של
ספנסר שהוא סובב סביב החטא וה despair ואפילו היותו אלגוריה עמומה למלכת בריטניה, הוא עדיין
יצירה שמדברת מעבר למקום ,זמן ותרבות ספציפיים.

הנקודה השנייה היא פתח לדיון עד כמה אני צודק, יבואו סופרים אפרו-אמריקאים או פמניסטיות , או סתם
אלו ששיכים לספקטרום של תיאוריות ביקורתיות מודרניות או פוסט מודרניות ויגידו שדברי הם למעשה
השתקפות של שלטון האדם הלבן על השחור ועל האישה.

קראתי כמה ספרים של טוני מוריסון. להגיד שלא סבלתי ולא הכרחתי את עצמי לסיים אותם במסגרות של
חובות אקדמאיות, אני אשקר.

הגב להודעה זו

 

כל הכבוד

26

חנוך ( 2007-02-26 23:27:53 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 25 )

כל הכבוד למר קג´טי על האומץ להגיד דברים שהם לא PC אבל נכונים במאה
אחוז!

הגב להודעה זו

 

Re: אלגוריה ,הקשר וספרות ביקורת

28

אריאלה ( 2007-02-27 13:24:19 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 25 )

מה יש לך נגד טוני מוריסון. הרומנים שלה זכו להכרה בינלאומית וסגנון הכתיבה שלה ייחודי. היא עוסקת
באפלייה וניכור מול מגזר שלם באוכלוסיה. האפלייה היא עובדה שלא ניתן להתווכח עליה והספרות היא
לגיטימית

הגב להודעה זו

 

טוני מוריסון

29

גור ( 2007-02-27 13:29:57 ) בתגובה לאריאלה, ( 28 )

לא יודע מה יש לקג´טי נגד טוני מוריסון. לפני כמה שנים רכשתי בהמלצת חבר
את הספר העין הכי כחולה ולא יכולתי לסיים אותו מרוב שעמום אבל אולי זה
היה התרגום

הגב להודעה זו

 

Re: אלגוריה ,הקשר וספרות ביקורת

44

ריקי ( 2007-05-29 19:50:17 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 25 )

תודה על תגובתך

הגב להודעה זו

 

על א"ב יהושע

27

בן יהודה ( 2007-02-27 07:42:49 ) בתגובה לאורן בראון, ( 24 )

על אלגוריות ועל א"ב יהושע כממשיכו של עגנון אפשר לקרוא בספר המצוין של
ניצה בן-דוב "והיא תהילתך", שלאחרונה היה עליו ויכוח מעל דפי עיתון הארץ.

הגב להודעה זו

 

נשמע מעניין

30

דפנה ( 2007-02-27 20:35:49 ) בתגובה לבן יהודה, ( 27 )

אני מתכוונת לקרוא גם את הרומן החדש של א.ב. יהושוע וגם את הספר של ניצה
בן-דוב על יצירת יהושוע. הוא בכל זאת הסופר נכי בין לאומי שלנו.

הגב להודעה זו

 

קשה מאוד

41

צחי ( 2007-04-29 21:44:45 ) בתגובה לירוןכ, ( 22 )

חשבתי לשלוח תגובה, אבל ההערה למטה, בדבר הקפדה על תגובות המכבדות את
הכותב ואת האתר - את מושא המאמר, אני מניח, מותר להכפיש בלי סייג -
מרתיעה אותי. מילא, אל תפרסמו, את שהייתי יכול לומר יאמרו בוודאי
אחרים. אומר בקצרה כי האנליזה של שמיר יאה לספרו של יהושע אבל הספר
אינו יאה למחברו. הריבוד הפשטני אכן מעיק, וברומן זה - בניגוד לכמה
רומנים קודמים של יהושע - גם פני השטח הריאליסטיים פגומים. אגב, יהושע,
איפה בדיוק ראית משפחת אריות על ענף של באובב?

הגב להודעה זו

 

הוא הופך להיות מחברם של סיפורי מסעות

31

דולצ´ינאה ( 2007-02-27 22:47:59 ) בתגובה לemago

אל מרחקים גאוגרפיים וגם מרחקים בזמן.
אני לא יודעת אם זו הגלובליזציה, ריבוי ערוצי התקשורת והעובדה שישראלים
התחילו לתור את העולם בצורה אינטנסיבית. יהושע שולח את הגיבורים רחוק
ויוצר אנלוגיות חובקות.
זה רחוק מאוד מגיבורי הסיפורים הראשונים. לא עוד יתיר המסוגרת
והמתוסכלת, לא עוד שומר היערות, לא עוד גיבור ירושלמי שצריך לפתור
סתירה "מתמטית" ולמצוא נתיב לחייו כמו בשלושה ימים וילד. לא מסתגרים
פנימה כדי לברר, להתלבט, להתחרפן או לבדוק מה אפשר לעשות כאן, מתרחקים
כדי לראות מבחוץ.
אני תוהה אם הרחבת השקף לא פוגמת ביעילות האמירה ובמיקוד שלה.
כהוגה דיעות יהושע לא קוסם לי במיוחד. לא על זה תפארתו. בסיפורים זה
תמיד יותר מעניין, אבל נשארת השאלה: האם יש לו איזו אמירה או תובנה
ממוקדת?
רק חרדות של סוף וסף?

הגב להודעה זו

 

תמיד היריעה הייתה רחבה

32

דון קישוט ( 2007-02-27 23:49:21 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 31 )

תמיד היריעה בסיפוריו של יהושע הייתה רחבה. ב"יום שרב ארוך, יאושו,
אישתו ובתו", הגיבור הראשי מתואר באפריקה. ב"גירושים מאוחרים" אבי
המשפחה מגיע בטיסה מאמריקה, שלא לדבר על פרקים מתוך "מולכו" ו"מר מאני",
המתרחשים מעבר לים, או על הרומן "השיבה מהודו" או על הרומן "מסע אל תום
האלף". לא תמיד התרחשו סיפוריו של יהושוע בין יתיר לירושלים. להפך.

הגב להודעה זו

 

יהושע התחיל לכתוב ב-1962

33

דולצ´ינאה ( 2007-02-28 00:07:18 ) בתגובה לדון קישוט, ( 32 )

ב. לא דומה מי שחוזר לארץ למי שנוסע.
רוב הכותרים האחרים שהזכרת - מאוחרים. שם באמת יש מסעות למרחק.

הגב להודעה זו

 

תיקון טעות- התחיל בסוף שנות החמישים

34

דולצ´ינאה ( 2007-02-28 09:24:42 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 33 )

ב´יום שרב וגו´ - מתרחש רוב הסיפור בארץ. באפריקה הוא לא באמת מתעמת
עם הסביבה (בניגוד למהנדס שבא להחליפו). היא נמצאת שם יותר כמקום
של´לפני´ העימות שלו עם חייו בארץ. תקופה בה הוא בעיקר עסוק בעניינים
מקצועיים. אחר כך ב´המאהב´ הכל מתרחש בארץ.

הגב להודעה זו

 

זה נכון

35

אורי ( 2007-02-28 11:08:41 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 34 )

זה נכון שזהו הרומן הראשון של א.ב.יהושע שבו אחד הגיבורים הראשיים מתנתק
מהארץ מרצון (מין "יורד"). גם הסבא ב"גירושים מאוחרים" היה מין "יורד",
אך הוא בא ארצה לבקר את נכדיו ומביא את ילדו שנולד לו לעת זיקנה. לעומת
זאת לגיס ירמי אין מה לחפש בארץ: בנו נהרג, אישתו נפטרה, והוא נפטר
מהארץ ומסיר הלחץ שלה.
מדאיג מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!

הגב להודעה זו

 

Re: זה נכון

36

יוסף72 ( 2007-03-02 17:46:29 ) בתגובה לאורי, ( 35 )

ואולי הוא מבטא את כמיהותיו הנסתרות של הסופר ללכת ולהשאיר הכל מאחוריו?

הגב להודעה זו

 

ליוסף

37

אורי ( 2007-03-03 02:56:12 ) בתגובה ליוסף72, ( 36 )

ליוסף,
לא. א"ב יהושע הוא מהאחרוני הסופרים הציוניים. הוא לא פוסט ציוני, ולא
מתבייש בהשקפתו הציונית, לא בארץ ולא בעולם הרחב.

הגב להודעה זו

 

טעות בספר

40

בני ניומן ( 2007-04-08 10:36:48 ) בתגובה לemago

אין זה תגובה למאמר אלא לספר "אש ידידותית שכרגע סיימתי לקרוא.
הספר כתוב בצורה נפלאה אבל בקריאתי נתקלתי בטעות של הפרט הקטן שצרם לי
מאוד והתפלאתי שסופר כא.ב. יהושוע לא בדק זאת בצורה יותר מעמיקה.
לקראת סוף הספר בעמוד 320- כשירמי מתוודה לגיסתו שהוא הלך לבית
הפלסטיני, הוא מתאר שהגישו לו קפה מתוק-
האם הוא לא יודע שאצל הערבים יש קפה מר, מר מאוד ואילו התה הוא מתוק.
מפתיע אותי פשוט שבספר כזה כשא.ב. יהושוע כותב על פרטים בארכיאולוגיה
ועוד הוא טועה בדבר שכמעט הכי קרוב לנו כישראלים

הגב להודעה זו

 

טעות נוספת בספר

45

יהלי ( 2007-10-04 01:03:08 ) בתגובה לemago

בנוסף לטעות אותה הזכיר בני ניומן המופיעה בספר אודות טעמו המתוק של
הקפה, שאמור להיות מר - מצאתי טעות נוספת שהייתי מצפה שסופר ברמתו של
א.ב. יהושע ימנע ממנה. הספר מתרחש בחנוכה שמתחיל כל שנה בכ"ה בכסלו
ומסתיים ב-ג´ בטבת. כידוע, לוח השנה העברי מבוסס על מחזור הירח כאשר
באמצע החודש- ט"ו - הירח מלא וככל שמתקרבים לסוף החודש, הוא נגרע עד
שנעלם ואז הוא מופיע שוב כחרמש דק מאוד בתחילת החודש. לאור עובדות
פשוטות אלה קשה להסביר איך ידידנו אמוץ הגה את רעיון המעלית הפינתית
לאור הירח כאשר אין ממש ירח. הירח שלא קיים בשלב זה של החודש (נר
שלישי - כ"ח בכסלו) או שהוא כה דק עד שבקושי ניתן לראותו גם בלילה
בהיר, מופיע גם בארץ וגם באפריקה בעמודים 65-66. חבל.

הגב להודעה זו

 

אני דווקאת השתעממתי מהרומן

49

שיימי ( 2010-01-17 22:31:47 ) בתגובה ליהלי, ( 45 )

קראתי עד הסוף, מאוד התפלאתי על עיצוב דמות האב השכול, היר מרוב ייאוש
היה צריך ל´התחיל´עם גיסתו, גוף דבק לגוף מרוב ייאוש...וזה לא קרה.
מסע אל תום האלף היה אכן רומן חזק מאוד של יהושע ומר מאני-חבל על הזמן
ממזמן.

הגב להודעה זו