אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יעל דר / ומספסל הלימודים לוקחנו


התמונה של אלי אשד

יעל דר / ומספסל הלימודים לוקחנו. היישוב לנוכח שואה ולקראת מדינה בספרות הילדים הארץ-ישראלית, 1939-1948. הוצאת מאגנס.

יעל דר מומחית לספרי ילדים, פורשת בספר חדש "ומספסל הלימודים לוקחנו" את הדרך שבה הפכה ספרות הילדים בארץ ללוחמנית ופטריוטית בשנות מלחמת העולם השנייה .ד"ר יעל דר היא אחת המבקרות בעלות העוצמה הרבה כיום בתחום הביקורת הספרותית בעברית ובוודאי היא הקול המשפיע ביותר בתחום ביקורת ספרות הילדים. מדי שבוע בשבוע מזה יותר מעשר שנים (אורך חיים נדיר ביותר באורכו למבקר ספרותי קבוע בעיתונות הישראלית המודרנית) היא החורצת האולטימטיבית לחסד או לשבט את גורלם של ספרי הילדים וספרי הפעוטות שיוצאים לאור בכמויות עצומות בשוק הספרים הישראלי במדור הקבוע שלה במוסף הספרים של "הארץ". עוצמתה הדיקטטורית בתחום זה מתחזקת עוד יותר אם נזכור שיש מעט מאוד (או בכלל אין) מבקרי ספרי ילדים אחרים בעיתונות היומית ושרוב הספרים האלו נקנים בידי הורים לילדיהם ורבים מהם קשובים מאוד ומתבססים בהחלטות הקנייה שלהם על פסקי הדין של הד"ר דר.

רבות מביקורת אלו יצאו לאור בשני ספרים "עוד סיפור אחד ודי" ו"מדריך מפה לספרי ילדים" שבהם היא מדרגת את ספרי הילדים שיוצאים לאור ויש הטוענים שיש גם הוצאות ספרים שהן קשובות מאוד לטעמה הספרותי הספציפי של ד"ר דר בגזרי הדין שלה ומוציאות לאור ספרים בהתאם.מבחינה זאת היא היורשת הבלתי מעורערת של ד"ר אוריאל אופק שהיה אוטוריטה ביקורתית מעין זאת בתחום הספרות הילדים לפני שנים רבות. וכמו אוריאל אופק גם היא היסטוריונית של ספרות הילדים של העבר ולא רק השופטת של ההווה שלה.ובימים אלו יצא לאור ספרה "ומספסל הלימודים לוקחנו" שבניגוד לספריה הקודמים אינו לקט ביקורות על ספרים חדשים יותר ופחות אלא הוא מחקר רציני ומקיף ביותר המתבסס על עבודת הדוקטוראט שלה בנושא ספרות הילדים העברית בתקופת מלחמת העולם השנייה והתקופה שעד הקמת המדינה, נושא שעד כה היה מוזנח למדי במחקר להוציא מחקר חלוצי של אותו ד"ר אוריאל אופק.ד"ר יעל דר סרקה את עיתוני הילדים של התקופה ובראשם את העיתון המרכזי לילדים השבועון "דבר לילדים" וגילתה פרטים מעניינים ביותר לגבי יחסם של העיתונים לקוראיהם הכותבים לילדים של אז. התברר שעורכי וסופרי עיתוני הילדים של אז אנשים כמו יצחק יציב ו-ברכה חבס לא היססו לשתף את הילדים הקוראים עם הזוועות שבוצעו ביהודי באירופה ופיתחו סוג של ספרות "מגויסת" שעודדה את הקוראים הצעירים ללחום למען בני עמם באירופה.אכן ישנו ניגוד עצום בין אותם כתבי העת לילדים כמו "דבר לילדים" שעורכיהם לא היססו לשוחח במלוא הרצינות במאמרי המערכת שלהם עם קוראיהם הצעירים על נושאים הרי עולם ומזעזעים כמו השואה ובין עיתוני הילדים והנוער של היום שמנתקים ובמודע את קוראיהם הצעירים לחלוטין מהנעשה בעולם ומבעיותיו שיכולים להשפיע גם עליהם (כמו התחממות כדור הארץ, המאבק בין ישראל והערבים הפערים החברתיים וכן') אל עולם וירטואלי מוחלט של סלבריטאים, להקות ראפ ותוכניות טלוויזיה.

עד אז הושם דגש בכתבי העת האלה ובספרות הילדים של היישוב על הנתק הקיים בין הישוב החדש בארץ שיוצר חברה חדשה וטובה יותר ובין הישוב הישן המנוון בגולה . כעת שמו יוצרי סיפורי הילדים המרכזיים של הישוב אנשים כמו לוין קיפניס ואחרים דגש על שותפות הגורל בין אנשי וילדי הישוב בארץ ובין אנשי וילדי הגולה , אם כי אלו נראו מעל לכל כעולים פוטנציאליים לארץ ישראל. אך תרבותם שוב לא הותקפה כבעבר ובוטאה כלפיה. עתה כשהיה ברור לכל שתרבות זאת נמצאת על סף ההשמדה ועברה אותו מותר היה לבטא כלפיה חיבה נוסטאלגית בעיתוני הילדים. יש לציין שד"ר יעל דר מתרכזת לחלוטין בספרות הילדים ואינה בודקת את ההקשרים התרבותיים שמסביב אולם כדאי לציין שהצגה כזאת של שיתוף הגורל עם עולם הגולה הייתה בניגוד לרצונם של הוגים שונים בישוב כמו יונתן רטוש שגם בתקופה זאת ואולי אף יותר מקודם העדיפו לשים דגש על כך שבארץ נוצר עם חדש לגמרי העם העברי שדבר אין לו עם יהודי הגולה המנוונים.חלק מעניין במיוחד בספר של דר הוא תיאור הדרך שבה התפתחה הגישה ה"פטריוטית-לוחמנית"ודווקא בספרות שנועדה לילדים קטנים שקראה לילדים ללכת להיאבק בנאצים וזאת דרך סיפורים על ילדים הנלחמים בנאצים ונוקמים בהם בגולה.דוגמה בולטת של התפתחות זאת הייתה סדרת הקומיקס קטינא החייל של אריה נבוןו-לאה גולדברג שהופיעה ב"דבר לילדים" ושתיארה ילד קטן ושובב שהופך לחייל ומגיע למחנה נאצי למשימת ריגול מסוכנת ו"משגע" שם את הנאצים ומביא לתבוסתם.יעל דר טוענת שספרות "מחיילת" כזאת נועדה דווקא לילדים הקטנים ומסריה נעדרו כמעט לחלוטין דווקא בספרות לילדים הגדולים יותר שעמדו להתגייס בקרוב והם הופיעו רק לאחר המלחמה בעת המאבק עם הבריטים.אולם דר שוגה בטענתה שספרות מסוג זה היא תוצר בלבדי של המאבק בנאצים. ושגיאה זאת נובעת מהתמקדותה במחקרה בעיתוני הילדים הממסדיים כאילו הם חזות הכל בספרות הילדים העברית של התקופה. הגישה הלוחמנית שד"ר יעל דר מתארת בספרה לא הופיעה יש מאין בעיתונות הילדים הממסדית כפי שאפשר להבין מדבריה אלא היה פשוט ניצול של דגמים שכבר היו קיימים בספרויות השוליים שאליהם התייחס הממסד שיוצג ב"דבר לילדים" בעקימת אף אך שהיו מוכרים לכל שכעת כתוצאה מהנסיבות הקשות של השואה עברו יותר ויותר למרכז הבמה. את הניצנים של הגישה ה"מחיילת" של הילדים כמי שלוחמים כבר מילדותם כנגד זדים וכובשים שונים ניתן למצוא כבר משנות השלושים בספרים כמו "הקנאים הצעירים" (1935) של יעקב חורגין שבו הוצגו כדמויות מופת חבורת נערים צעירים הנלחמים באימפריה השלטת ביהודה הרומאים (והייתה רמז ברור מאוד לבריטים) וביצירות שונות של ספרות קלה שהופיעו כחוברות שלא מהוצאות ממסדיות שבהן הופיע ילדים עבריים הרפתקניים ולוחמניים בארץ ובפינות שונות בעולם כדמויות חיקוי.

דגמים אלו עברו למרכז הבמה בסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים בסדרות כמו "חסמבה" של יגאל מוסינזון למרות עוינות ממסדית.למרות נקודות אלו ואחרות שבהן יש לי חילוקי דעות עם יעל דר ספרה הוא אוצר בלום של מידע לגבי התקופה שהוא מתאר והשוני עולה מימנו בין ספרות הילדים של התקופה המתוארת וספרות הילדים של תקופתנו הוא מדהים ממש, ולא בהכרח לטובת ספרות הילדים של תקופתנו עם כל היותר "פתוחה סובלנית וליברלית" יותר .

קישורים:ומספסל הלימודים לוקחנופרק מהספר פרטים על יעל דר שאלות ותשובות עם יעל דר ורד קלנר על יעל דר גילי בר הילל על יעל דר יעל ישראל על "עוד סיפור אחד ודי"יואל כהן על "עוד סיפור אחד ודי"מדריך מפה לספרי ילדיםמיליטריזם בספרות הילדים העברית: עבודה שהוגשה ליעל דרהאיי מייל של ד"ר יעל דרyaelda@post.tau.ac.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד