אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זורבה היווני - הפילוסוף היחפן


זורבה היווני
זורבה היווני

רבים מאתנו קראו את יצירתו המופלאה של ניקוס קאזאנצאקיס – זורבה היווני תורגם לעברית ע"י חנן קלעי ב-הוצאת עם עובד (מאי 65). ואכן דמותו הססגונית של זורבה שגולמה ע"י השחקן אנתוני קווינס בסרט משכה ומושכת הרבה מאד קוראים. אולם חשוב גם לציין כי זורבה אינו רק הריקוד היווני על שפת הים אלא גם מעין תפיסת עולם והגיגים מאד מקורית ומעניינת. בדפים אלו אנסה להציג את חלקם ע"פ הבנתי.

כזכור מדובר על שתי דמויות מרכזיות: הסופר, הוא המעסיק של זורבה היוצא לחוף כרתים כדי להתנתק מעולם התיאוריה והרוח ומנסה להתפרנס מכריית פחם (ליגניט) כאשר עוזרו הנאמן הינו זורבה, אדם חסר כל שכיום היה מכונה חסר בית ואילו בזמנים קדומים יותר יתכן שהיה מכונה פילוסוף דרכים יחפן.הם פוגשים אנשים שונים בחופי כרתים ולבסוף המיזם שלה מהבחינה הכלכלית מתמוטט "בזכות" היכולות ההנדסיות של זורבה וכל אחד מהם חוזר לעולמו הישן.משמעות החיים ע"פ זורבה"אתה שוקל במאזניים לא כן? כל דבר אתה שוקל בדיוק של גרם לא כן? התנער ידיד וקפוץ המימה" .כבר בשיחה הראשונה שלו עם הסופר מציג זורבה את תפיסת עולמו הקונסטרוקטיבית. לעיתים יש לעשות מעשה אף שאין לכך כל הסבר לוגי. משום שכך, מרבית פעולותיו הינן ספונטניות ולא לוגיות. זורבה אף מציין בסיפוק מה כי חייו הינם ערמה של כישלונות, יתכן אף כי דווקא בכישלון הינו רואה זוהר כלשהו ע"פ תפיסתו לגבי המחויבות.אם כן, היסוד המרכזי המאפיין את השקפת עולמו של זורבה הינו השאיפה המוחלטת לחופש מחד גיסא ומאידך גיסא התנערות מכל אחריות, חובה ומחויבויות וכל דבר אשר מטריד את רצונו של הפרט להיות חופשי ושלם – כל מחויבות פוגעת בחופש הבחירה ויש להתעלם ממנה.לשם משל, כאשר אדם רוצה לנגן בסאנטורי ולהגיע להישגים, מן הדין שהאדם יהיה חופשי וכן כל אמן המתכונן להקדיש את חייו לאומנות עליו לנטרל את כל ה"מטרידים" למיניהם העלולים לפגוע בזרימה האמונתית החופשית. (כאשר רצה להיות כדר ובוהן ידו הפריעה לו קטע אותה ללא היסוס).גם בהעסקתו מתנה זורבה שלעולם לא ינגן ע"פ הוראה אלא רק על פי רצונו החופשי משום שהוא "אדם" ו"אדם" על פי הבנתו נועד להיות בן חורין. זורבה מודע לכך כרבים אחרים כי החתירה להיות בן חורין קשה ביותר משום שמחייבת את הפרט לעבור בתוך תעלות הרוע , השטנה, העוני והמצוקה הגרועים ביותר, זהו מעין הזדככות בתוך דרכי הטומאה. יוצא אם כך שאדם (כדוגמת הסופר למשל) שלא רעב ללחם, לא רצח, לא גנב ולא הפר את שאר עשרת הדיברות ושאר החטאים הנוצריים אינו יכול לאמוד ולהבין את מורכבות החיים האנושיים ויוצא מכך שהינו יצור מוגבל החי בחממה כלשהי ושוגה באשליות פילוסופיות שהינו יצור בן חורין רק על סמך שכלו וכספו.אולם גם האדם החופשי הסובל ומתענה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו איננו חופשי כל עוד שאיננו מנצח את הרע וכוחות הרשע ואת אלו יש לנצח בעזרת כליהם שלהם. דהיינו "בעולם הרשע הרינו חייבים לעשות כל אותן הרציחות וכל אותם התעלולים המתועבים". שום מלאך אלוהים לא שחרר את קורבנות מחנה ההשמדה האושוויץ ודומיו בחרב גדולה ונוקמת, רק כוחות צבא של אנשים חזקים ושטנים כמו היריב הצליחו להשמיד את הרע הזה.למרות נסיונו הרב העולם עדיין אינו מובן דיו לזורבה אך בדבר אחד הינו בטוח: האדם משול לחית טרף. ניסיון החיים העשיר של זורבה כבר הפנים את מהות הרוע האנושי, יתכן שהוא חפץ להאמין כי בכל זאת ישנם איים של חמלה וטוב אך היכן הם איים אלו? אם כך, מסתבר שלשום דבר אין משמעות רבה בעיניו והיות גם שכולנו עלולים להיעלם מהעולם בכל רגע נתון, מדוע להתאמץ? יש ליהנות מהחיים ככל האפשר ממש כאותו נידון למוות המקבל את ארוחתו האחרונה. יתכן שלו זורבה היה שומע את אמרתו של אותו חכם סיני מהמאה התשיעית שאמר: נהיה אשר נהיה, נהיה באשר נהייה, עלינו לחיות כאילו למחרת אנו עומדים למות" היה מסכים לך מיד.

הסופר, איש הרציונאליות האירופאית הנאורה מנסה לדלות דבר מה חיובי לגבי האנושיות והעולם אצל זורבה אולם אז עונה לו זורבה בחריפות רבה שהוא מאמין רק ב"זורבה" ולא מאמין בשום דבר אחר ולא משום שזורבה הינו דמות אלוהית רבת הוד וחן, היפוכו של דבר זורבה הינו חיית טרף, ממש כמו כולם אבל זורבה הינו הישות היחידה שקיימת עבור זורבה ובלעדו אין דבר.זורבה חי בעידן טרום המהפכה הקופרניקית משום שהוא חי את העולם וחושב על היקום רק דרך מבטו וכל השאר אינם אלא צללים דמונים סרחי עודף שספק קיימים ספק לאו משום כך הנוסחה הנה: העולם קיים עבור זורבה וזורבה קיים עבור העולם הזורבאי בלבד, עם מותו של זורבה תיפסק האנושות להתקיים ואיתה יחדלו כל "האידיאות" ושאר ירקות ושוב ישרור תוהו ובוהו על פני היקום.אבל מציין זורבה למזלנו את מרבית בני האדם שהבעיות הקיומיות הללו אינן מטרידות כלל וכלל.הם חיים בבערות ובטמטום וכל ניסיון להסביר להם את מהות החיים רק יגרום "בוקה מבוקה ובולקה". סדרי עולם יתהפכו ויפרצו קטטות משפחתיות שבו "התרנגולות תרצנה להיות תרנגולים ובני הזוג ינקרו זה את זה עד שנוצות תעופנה" יוצא אם כך ע"פ השקפתו של זורבה שהמצוקה והבערות הנם הגנתם הטובה ביותר של מרבית בני האנוש והניסיון לפתוח את עיניהם רק ירע להם.ובשעה שזורבה מטיף את השקפותיו היינו אוכל אשכים של חזיר שנקטעו לפני מספר רגעים והחזיר האומלל מתייסר בייסורים נוראיים ונראה כי אין הדבר משפיע כלל וכלל על מצב רוחו של זורבה.זורבה סבל והתייסר רבות במהלך חייו וראה את הרוע והרשע בכל פינה אפשרית, מאחר שכך השתחרר מאותן דעות אנרכניסטיות בדבר לאום מדינה ודת, לגביו כבר אין תורכי, בולגרי ו-יווני ורק משום שהאדם הוא יווני, על התורכי להרגו ולהפך.כיום, זורבה מרחם על כל יצורי האנוש באשר הם ואף שעם הזדקנותו גברה אדישותו לזולת, בכל זאת הוא מרחם על בני האנוש, עשירים ועניים חכמים וטיפשים שכרגע נוברים ממונם, אוכלים ושותים וחושבים שהעולם נברא רק עבורם אבל לא ירחק הזמן וכולנו נהפך:"כלוח עץ נשמש מזון לתולעים והרי כולנו אחים... כולנו בשר לרימה..."לכן פטריוטיזם, לאומיות, רליגיוזיות ושאר קלישאות אין מקומם בעולמו האמיתי שהרי מושגים אלו רק מנצחים את השנאה והמלחמות וכל זמן שישנן אותן קלישאות ילחמו בני האדם זה בזה כחיות טרף.

אנתוני

אנתוני קווין, אלן בייטס. זורבה היווני

יחסו של זורבה אל הזוגיות והנשים.יחסו של זורבה אל הנשים הנו כיחסה של ספינה ישנה ורעועה אל נמל אם. כשיש צורך להצטייד במזון ולבצע תיקונים –עוגנים מספר שבועות בנמל אולם ללא כל התחייבות ומחויבות ברגע שנדרש פורשים מפרשים ומפליגים לתוך הים הגדול עד לעגינה הבאה.אולם כאשר עוגן זורבה בנמל כלשהו יחסו אל האישה חם ומלבב עד בלי קץ תוך כדי הפגנת חנופה גברית קלישאית למשל כאשר הינו פוגש את בובולינה הבלויה שהייתה בנעוריה לפי דבריה זונת צמרת ומיטב האדמירלים והנסיכים בילו בתוך מיטתה. זורבה אינו מתייחס לגילה ומצבה הדוחה אלא רק אל היותה אישה ולפיכך "לא זקנה חנוטה ומצובעת עד לזרא הייתה לנגד עיניו אלא "מין האישה" כולו... מאחורי כל אישה צצים ועולים פניה החמורים הקדושים והמסתוריים של אפרודיטי... ".ואכן האהבה פורחת בין שני היצורים הללו ומגיעה אף לשערי השמיים של האהבה. סיפור עצוב מסתתר בביוגרפיה של זורבה שגרם לו לשנות את יחסו אל הנשים צעירות וזקנות כאחד. הוא מספר לסופר על כי מול ביתה סבתו בת השמונים גרה נערה צעירה ויפה וכל הכפר חיזר אחריה אולם הסבתא הזקנה השלתה עצמה שגם היא מחוזרת והשירים היפים מושרים לכבודה עד אשר זורבה ברוע ליבו טורח להזכיר לה את גילה וכיעורה: "גוויה בלה ומצחינה". הזקנה נפגעת קשות ומקללת את זורבה קללות נוראיות. השינוי הזה גורם לו להאמין כי למרות הכל כל אישה בכל גיל שומרת על תכונות הנעורים ובובולינה למשל שאורח חייה היה מופקר ביותר ברגע שמתעלסת עם זורבה רואה עצמה בתולה תמימה המסמיקה ונבוכה כאילו זו לה הפעם הראשונה.

בנוגע לחיי הנישואין דעתו של זורבה מגובשת. חיי הנישואין הנם מלכודת מוות המקבעים את האדם ומגבילים את חירותו . יתרה מכך זורבה מייעץ גם לאדם הנשוי ליהנות מלחם הסתרים מבחינת "רק לחם סתרים ינעם".כפי שהסבנו קודם, זורבה כאותה ספינה רעועה ברגע שנזרק לשירותי הנשים הוא מתחתן איתן, זה קרה בעברו לא פעם כאשר עבד במקומות מסוימים והיה זקוק לבית חם ולאישה דואגת. לאחר שהחליט להפסיק את עבודתו נטש את מקום העבודה והאישה כדבר המובן מאליו.עניין החתונה ומושגים כמו ביגמיה. לפי השקפתו של זורבה אין כל חשיבות אם צריך הוא מתחתן בכל סוג שהוא של נישואין ואף לא טורח להתגרש אלא ממשיך הלאה בחייו עד לנמל הבית הבא.באחת "החתונות" הללו אף מגחך זורבה בערמומיות ומציין כי סופה של החתונה שהתקיימה בערבות רוסיה היה אורגיה פראית בין כל המשתתפים ואף "אשתו" החליטה לנטוש אותו לאחר מספר חודשים דבר שלא פגע כלל וכלל במצב רוחו של זורבה, שממילא סבר כי אין להאשים נשים היות שהן יצורים חסרי מגן וחסרי אונים, ואין לפגוע בהם כלל, ובעיקר אין לסרב להן באשר הן מצפות לאהבתך.וכל אישה בכל גיל ומצב זקוקה לאהבת הגבר ע"פ זורבה. וכאמור מכך, זורבה איננו מייחס חשיבות רבה לנישואין עם בובולינה ומאח שהדבר כה חשוב לה, מתחתן הוא אתה בטקס מוזר בחוף הים והרי הם מקודשים זה לזה כדת זורבה וכריתים.דת ואמונה ע"פ זורבהזורבה כמו רבים בעולמנו מתלבט בקיומו של האל "היש אלוהים" הוא שואל בחרדה? "ואם ישנו – הן הכל יתכן" האלוהים של זורבה הנו אלא זורבה עצמו גדול יותר וחזק יותר וגם בן אלמוות. אותו אלוהים זורבאי תפקידו העיקרי הוא לשפוט את האנשים לאחר מותם אולם האלוהים (זורבה) הנו חנון ורחום וכל נשמה מורעדת המגיעה אליו זוכה למחילה ובקינוח הספוג נמחים כל החטאים וקדימה לגן עדן.יתרה מכך, את אלוהים כלל לא מעניין במידה שתולעת אחת נאפה עם תולעת הגרה בקרבתה, כלומר הוא איננו אלוהים של הפרטים הקטנים. גישתו הצינית כלפי הדת והאמונה מתבטאת גם בסיפורו על סבו ההולל שחזר לכפרו אחרי נדודים וחילק קסמי עץ ממשקוף ביתו בטענה כי הנם לקוחים מהצלב הקדוש בירושלים ומעתה ואילך נהנה מטיפשותם של המאמינים שחירפו נפשם בקרבות מתוך אמונה כי "הקיסם הקדוש" יצילם". וכך מסכם זורבה סיפור זה: " המחשבה היא בכל – אמונה לך? גזיר עץ מדלת ישנה קמע קודש יהיה לך. אין אמונה לך? הצלב הקדוש עצמו כקורה ישנה יהיה לך".במילים פשוטות הללו סיכם זורבה אלפי כרכים של חוקרי הדתות והתיאולוגיה בהצביעו על כך כי כל אחד מאמין במה שהוא רוצה להאמין ומכאן ואילך התפתחה תעשיית הדת הענפה, עד ימינו אנו.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב ויגיסר