אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראיון עם המשוררת אילנה רוטמן על ספרה: על שפת הזמן


התמונה של מנחם מ. פאלק

אילנה

אילנה רוטמן / על שפת הזמן

ספר השירים השני של המשוררת הירושלמית אילנה רוטמן, "על שפת הזמן" ראה אור באוגוסט 2004. ספר זה, המשתרע על 56 עמודים מחולק לשבעה פרקים ורוב שיריו קצרים.השירים עוסקים בטבע, באמונה הייחודית של המשוררת, בענייני נשים, בַּ-שָּׁם - הרחוק מן הארץ, במסתרי הזמן וכמובן באהבה. בראיון שערכתי עם המשוררת בחרתי לשאול על שיר אחד מכל שער, וכן שאלות נוספות, זאת כדי להבין טוב יותר את המשוררת ואת שיריה, ואת השירה בכלל.ש. השער הראשון הוא "ניצן השירה" ומתוכו בחרתי בשיר ללא כותרת, בעמ' 7:יוֹנָה, יוֹנָה, טַלִּיתלְבָנָה, פַּסֵּי תְּכֵלֶת?אֵין לָהּ, לֹא אֹמַר עָלֶיהָ דִּבְרֵיכְּפִירָה, הִיא תָּמִיד מַסְעִירָהבְּצַחוּת צַוָּארָהּ,וְאוֹדֶה,לָהּ יִתְרוֹן כְּנָפַיִם לִפְרֹסאֲנִי מְדַדָּה בְּמִשְׁקָל נִסְרָךְ נִמְשָׁךְלָאֲדָמָה.בשיר הזה יש שילוב מיוחד בין הטבע (עולם החי) לבין סמלים יהודיים (טלית) וסמלים ישראליים (לבן ופסים כחולים). האם אנו נחשפים למספר רבדים בשיר זה? מי הוא הפורס כנפיים ומי הוא האני המדדה?ת. רבדים בשיר נאמדים באופן סובייקטיבי על-ידי הקורא או המבקר. המשורר שר את שירו ולא מודע או לא חושב ברגע הכתיבה לרבדים הַנּוֹצָרִים. הקורא רשאי לקלף ככל יכולתו וכראות עיניו, כאילו היה לפניו קיר פרסקו, כל עוד הוא מסתמך על דברים שנכתבו בשיר.לגבי החלק השני של השאלה, 'פורס כנפיים' הוא זה שיש לו מעוף ושיודע להמריא. הוא בוודאי מעורר קינאה. מי שמדדה במקרה זה הוא האני הכותב.ש. מהשער "עמדנו להלל" נזכיר את השיר "בכל רגע", עמ' 20, שאף הוא שיר קצר: בְּכָל רֶגַעבְּכָל רֶגַע יֵשׁ יְצוּר חַישֶׁלֹּא מוֹצֵא אֶת אֱלֹהָיואוֹטוֹ חָפוּז פָּגַעבְּנִשְׁמַת חָתוּל, דַּיָּר רְחוֹב,מָחָר, אוֹטוֹ זֶבֶל יָנִיעַ גַּלְגַּלָּיובַּחֲרִיקָה -יִגְרֹף גּוּפָתוֹ,מְנוּחָתִי בַּגַּן תָּשׁוּבאֶל שַׁלְוָתָהּ.מה הקשר בין הכותבת לנשמתו של החתול? הנשמות שוות בעיני האלוהים?ת. בלי ספק הנשמות שוות בעיני האלוהים. אומנם אלוהים אמר לאדם למשול בחיות, אך האדם משל בהם כאילו מרצונו שלו. הוא עצמו כאדם, נדמה ליצור שנברא בצלמו.למראה חתול שנדרס על-ידי רכב ומת בוודאי יתכווץ לב הרואה. השיר מתייחס באופן אירוני להחמצת הלב הקצרה אשר למחרת היום כבר תשוב אל שלוותה - מנוחת הכותב.ש. השיר שבחרתי מהשער השלישי, "סדר נשים" הוא "חבל מתוח", בעמ' 28: חֶבֶל מָתוּחַחֶבֶל מָתְחָה בֵּין עֵינַיהִיא מַשְׁכִּימָה, הַשְּׁכֵנָהבְּסַלָּהּ בְּלִיל בְּגָדִים כְּבּוּסִיםוּמַיִם מְהוּלִים מְזַרְזְפִיםמִכָּל אֵבֶר שֶׁל גּוּף הַבֶּגֶדחֶבֶל מָתוּחַ וַאֲנִי נֶאֱחֶזֶת,בַּזִּכָּרוֹן פֹארוֹת עֵץ וְרַעֲמַת צַמֶּרֶתמְנַסָּה לְהִתְנַעֵר מִשִּׁלְטוֹן הַגִּיגִית הַסְּדוּקָהצִנּוֹרוֹת הַמְּפַכִּים רֵיחַ נוֹקֵב נְשִׁימָהוּשְׁאָר שְׁיָרִים בָּלִים עַל גַּגָּהּמִצְטַיֵּר לִי חֲלוֹם עַל יַעַרעֵצִים שֶׁחַיִּים בְּמַעֲטֶפֶת הַזִּכָּרוֹןשְׁקִיעָה זְהֻבַּת שֵׂעָר וַאֲדֻמַּת עַיִןאֲבָל מִבֵּין עֵינַי הַחֶבֶל הַמָּתוּחַ.וְהַנֵּץ שֶׁבִּי כְּלָל לֹא נוֹקֵם בָּהּ,טוֹבֵל בְּמַיִם רְדוּדִיםוְדָגֵי זָהָב מְכַתְּרִים אוֹתוֹ מִכָּל צָדהאקטואליה בשיר יפֶה זה מעורבת בפנטסיה: דגי זהב, חלום על יער ועצים, מעטפת שקיעה זהובת שער ועוד. האם הפנטסיה מקילה עם חיי היום, שבהם מעורבת עבודת הפרך שסימלהּ כאן הַכְּבִיסָה?ת. אין ספק שפנטסיה מקילה על הכאב והסבל. דמיון ופנטסיה הם חלק אינטגראלי של כתיבת השיר. גם כשהשיר ריאלי כביכול, הוא מהול בדמיון. אם תרצו השיר מכזב, כפי שנאמר: מיטב השיר כזבו.ש. קשה לי להתאפק מלהביא שיר יפה מספרך הקודם, "חייב להיות" שראה אור ב- 1988, בהוצאת עקד, השיר "אני ואמי", עמ' 21:אני ואמיאִמִּי שָׂמָה אוֹתִי בְּבֵיתָהּ לְקַרְצֵף רְצָפוֹתוַאֲנִי יָשַׁבְתִּינִרְצַעַת לָרִצְפָּה,וְהָיִיתִי שַׁפָה בָּהּעַד הִשְׁתַּקְּפוּת כָּרֵי-פָּנִים,וְאִמִּי הָיְתָה מוֹשֶׁכֶת בְּחֶבֶלשֶׁהִיא מָתְחָה מֵעֵץ חַיֶּיהָּלְעֵץ חַיֵּי אֲחֵרִים,לִתְלוֹתוּלְהָסִיר אֶת כְּבָסֶיהָ.וּבִרְגָעִים שֶׁנֶּעֶלְמָה אִמִּי מֵעֵינַיהָיִיתִי נִתְלֵית עַל הַחֶבֶל שֶׁלְּרֶגַע נָחוְצוֹהֶלֶתכְּשִׁפְחָה שֶׁרָאֲתָה אֶת הַיָּםבְּחֶרֶץ דֶּלֶת אֲחוֹרִית.בשיר מוקדם כבר זה מופיע מוטיב החבל, ואף מפותח יותר ממה שקראנו בשיר הקודם. מה משמעותו הסימבולית? ומה המשמעות של הכביסה, שמופיעה גם כאן וגם בספר החדש, בשיר שציטטתי בשאלה הקודמת?ת. עץ החיים הוא תוחלת החיים של האדם. העץ הוא האדם, כמו שנאמר "והאדם עץ השדה".החבל הוא הקשר עם הָאַחֵר, שהרי אנחנו קיימים כפי שאנחנו מצטיירים מול האחרים וביחס לאחרים. חבל הכביסה המתוח על גלגליות מושכים בו, והמרחק בין שני עצי המתיחה נשאר אותו המרחק. הכביסה הייתה חלק נכבד ודומיננטי בילדות שלי, שבזמנה היו מכבסים בְּפַּיְלָה. ביום הכביסה, לא נשאר לאמא זמן לעסוק בדבר אחר, גם לא לחבק ולנשק את הילדים. אולי העניין הסימבולי הוא בזה שככל שהכביסה גדולה יותר, הקשר עם הילדים קטן, קטן יותר. מה שנשאר לילדה במקרה כזה הוא לברוח אל הדמיון.ש. קודם התייחסנו לאם כדמותה אישה המשקיעה את כולה בעמל יומה, אם זו כביסה ואם דברים אחרים. בעמ' 12 בספר מופיע השיר "קול אבי". האב מזוהה עם התפילות, דמות ביישנית אך קדושה. עולם התפילות מצויר באופן קסום ומושך. האם האב היה איש דתי והקדיש את עיקר זמנו לתפילה או שזה הצד שאת, כילדה, זוכרת בעיקר. תרחיבי מעט בנושא הזה.קוֹל אֲבִיאֲבִי לוֹחֵשׁ מְבֻיָּשׁעַל גַּג הַבַּיִתאוֹ עַל מִרְפֶּסֶת רְפוּסָהרֹאשׁוֹ וַחֲצִי גּוּפוֹ מְחֻפִּים בְּאֹהֶל הָאֵלטַלִּית רְצוּעָה בִּתְכֵלֶתפָּלַח תְּפִלּוֹת, אֲרַכְרָכוֹתמִלִּבּוֹ הַמָּךְ לְהַבְקִיעַ אֶל לֵב הָרָקִיעַוַאֲנִי בְּיַלְדוּתִי רָצִיתִי אֶת הָאֶמְצַע הַבָּהִירשֶׁבֵּין עֵינַי לְתָוֵי תְּפִלּוֹתָיורָצִיתִי לְפַצֵּחַ מִלְמוּלָיו הַמִּתְגַּלְגְּלִים כֶּאֱגוֹזֵי הַמֶּלֶךְבְּכַף יָדִי לְפַעְנֵחַ, כָּל צְפוּנָם לְהַכִּיררָצִיתִי שֶׁתְּפִלּוֹת אָבִי יְלַטְּפוּ פָּנַיכְּעַנְנֵי כְּבָשִׂים אֶת פְּנֵי הַיָּרֵחַת. בודאי היה קסם במראה אב מקיים פולחן דתי בטלית ותפילין, מחזה עלוּם ולא מובן. אבי, במרבית היום נעדר מהבית, בילה בעבודה ובדאגות פרנסה. ראיתי אותו מעט מאוד במשך היום. בערב שבת הוא התפלל בבית הכנסת, אבל בימי חול התפלל בבית. לכן לא נותר זמן רב למגע או קשר איתו. בזמן התפילה בבית יכולתי רק לעמוד בצד ולהסתכל עליו, לא לדבר איתו ולא להפריע לו. לא נותר לי אלא לגעת בשולי בגדו ולייחל לתשומת לב או קשר עין כלשהו.אני זוכרת אותו בתחילת החודש עולה לגג הבית כדי לראות את הלבנה ולקדש אותה. היה קסם רב במראה זה.ש. מהשער: "צְמַחַי" אני מבקש להביא את השיר הראשון, שיר ללא כותרת, עמ' 29:כַּמָּה יָפֶה אַתְּ מַחְזִיקָהאֶת רֹאשֵׁךְ מֵעַל הַמַּיִםחֲבַצֶּלֶת, חֶלְמוֹן תַּלְתַּלִּיםלוּ שַׁחַר אֲנִי ־פִּזַּרְתִּי טְלָלִים עַל תַּלְתַּלַּיִךְגַּם בְּיוֹם חַמְסִיןלפנינו שיר לירי, הכולל שש שורות בלבד, ומפתח את דימוי הפרח שראשו מזדקף מעל פני המים כחלמון תלתלים. השפעתו על הכותבת בכך שהיא מדמה אותו למצב שאילו הוא היה שחר, היה מתגבר על כוחות הטבע ומפזר טללים על הצמח גם ביום חמסין, יום כה חם שבו כל דבר רטוב מתאדה.השיר ממוקד מאוד, מגובש, מדויק, ואי אפשר לוותר על אף מילה בו. נראה לי שאף אין צורך להוסיף שום מילה. בשיר הראשון שציטטתי בתחילת הראיון פגשנו מספר רבדים ובנוכָחי נדמה לי שזהו שיר טבע ללא רובד נוסף. האם אני צודק?ת. אינני בטוחה בכך. למרות ששיר זה הוא שיר טבע, יש בו דבר נוסף: באחת הכיתות בה לימדתי עולים חדשים שהיו מלאי התלבטויות וקשיי קליטה אמרתי פעם: אני מתפעלת מכם, באיזו גבורה אתם מחזיקים פה את ראשכם מעל המים, ודבר זה עודד אותם מאוד. שיר זה הוא גם שיר אהבה לכל דמות שאוהבים, ובכלל זה בני אדם.ש. מהשער "לא פה" שהינו החמישי במניין שעריו של הספר אצטט את השיר "במלון רוסו" אשר מופיע בעמ' 38:בִּמְלוֹן "רוּסוֹ"בִּמְלוֹן תַּיָּרִים, "רוּסוֹ", בְּקִיֶבעַל גְּדַת הַדְּנְיֶפֶּר, עֶרֶבבֵּין בַּקְבּוּקֵי ווֹדְקָה וְעֵינַיִם מְעֻרְפָּלוֹתמוּסִיקָה שֶׁל דִּי גֵ'יי קוֹלָנִית וּשְׁמוּעוֹתעַל יֵלְצִין יוֹרֵשׁ וְרוּבָּל מִתְכַּוֵּץעוֹלָה זַמֶּרֶת צְעִירָה גַּם דַּקָּה בְּשִׂמְלָה יְרֻקָּהעַל בָּמָה חוֹרֶקֶת וְשָׁרָה מִן הַמְּלַאישֶׁל אָמֶרִיקָה הָרְחוֹקָהבָּעֶרֶב הַשֵּׁנִי וּבָעֶרֶב שֶׁאַחֲרָיו וּבָעֶרֶבשֶׁאַחֲרֵי אַחֲרָיו בְּאֶלֶף תֵּשַׁע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְהָלְאָה עוֹלָה זַמֶּרֶתגְּבִירָה בְּשִׂמְלָה יְרֻקָּהבֵּין בַּקְבּוּקֵי ווֹדְקָה וְעֵינַיִם מְעֻרְפָּלוֹתוּמוּסִיקָה שֶׁל דִּי גֵ'יי קוֹלָנִית וְהַשְׁעָרוֹת עַל רוּבָּלִיםוְעוֹד הַרְבֵּה רוּבָּלִיםוְשִׂמְלָתָהּ הַיְּרֻקָּהאיזו משמעות מֵעֵבֶר לתמונה האקטואלית, המאוד קונקרטית וארצית שבמלון ברוסיה, מצאת שם, רחוק. מה הַהַשְׁלָכָה שלה עליך, עלינו?ת. במלון רוסו: יכול להיות שהשיר נותן ביטוי לָרוּטִינָה, לשגרת היום, ובמקרה זה לשגרת הערב, ערב, ערב. החיים עוברים בפסי יצור מודרניים. פעם ועוד פעם וכל זמרת עומדת על הבמה ושרה את אותו השיר. ולמרות זאת לשיר יש דינאמיקה משלו והוא נע כמו פרפטום מובילֶה.מעבר לצורה ואופי השיר, הוא מתאר מצב שיש לו השלכות על מה שקורה או יכול לקרות במקום אחר. האיש הפשוט חי חיי שגרה ושמח בחיי השגרה שלו, בזמן שמעל או מתחת לאפו יכולות להתחולל מהפכות, עזובה ומלחמות.ש. השיר "צמד" שבעמ' 44 הוא שיר על אכזבת הכותבת מהשכחה שהיא מסימני הזמן החולף, כמו אומר שהזמן מסוגל למחוק אפילו את האהבה. האם כך הוא הדבר, כך את מרגישה? או שמא כל זוג אוהבים נוסף מחדש את זיכרון האהבה מהעבר, בזווית חדשה?צֶמֶדעַל גַּלֵּי יָם תֵּל אָבִיבצֶמֶד בְּתוֹךְ בּוּעָה פְּלוּמַת הַקֶּשֶׁתרוּחַ גּוֹאָה צוֹחֶקֶת, חָה, חָהפֶּגָסוּס מְחַבֵּקמוּזָה בְּמָחוֹלאֲנִי עַל בְּהוֹנוֹת רַכּוֹתמִתְגַּנֶּבֶת לִרְאוֹתפִּיהוּ מְמַלְמֵל, פִּיהָ מְחַמֵּםנְשִׁיקָה בְּאִבָּהּשִׂפְתֵי פֶּה נִקְמָצִיםנִפְרָטִים ־ נוֹשְׁקִיםהוֹ נְעוּרִים, הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי נַחַל אַכְזָבמִמֶּנּוּ דְּבַשׁ לֹא זָב.ת. כנראה שהזמן אכן מוחק אף את זיכרון האהבה, במצבים מסוימים. לעומת זאת כל זוג נאהבים חדש, מחדש את האהבה ומעלה אותה למעלה. השיר אומר את שני הדברים גם יחד.ש. השער האחרון מוקדש לאהבה "ארכדיה בשבילים ושירי אהבה". השיר הפותח הוא "אני אוהבת", בעמ' 47, שיר אהבה מאוד אישי, המתאר את האהבה באופן קונקרטי:אֲנִי אוֹהֶבֶתאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת תְּשׁוּקָתְךָלִגְלִידָה מְשֻׁבֶּצֶתפִיסְטוּק חַלַבִּי בְּרֵיחַ וְרָדִים,כָּזֹאת שֶׁמְּמִיסָה אֶת לָהַט גּוּפְךָוְנוֹטַעַת בְּךָ אֶנֶרְגְּיָה עִם צִלְצְלֵי צְחוֹקְךָלִפְתֹּחַ זְרוֹעוֹת עֲנָק לְחַבֵּק אוֹתִילְאַמֵּץ אֶת גּוּפִי הַמִּשְׁתַּטֶּה אֶל לְבָבְךָ כִּי נָמֵסעוֹד וְעוֹדגְּלִידָה!האם את רואה באהבה בעיקר דבר קונקרטי? איזה סוג של שירי אהבה את מעדיפה?ת. אהבה היא תחושה קונקרטית מאוד, וכמובן סובייקטיבית. כמו כל רגש, גם האהבה מקורה ב-mind, בשכל. השכל, יש להניח, שמתפתח איתנו ובמקביל להתבגרותנו, ועל כן גם האהבה מתבגרת איתנו, בין אם היא אהבה מושגת ובין אם לוא. היא מלווה בתובנות, לכן היא מבוקרת ומאוזנת, יש לקוות !ההעדפה שלי בשיר אהבה היא שהשיר עצמו יהיה טוב ופחות חשוב הסוג או אופי האהבה.כאן, בשיר זה, הגלידה, בהומור כמובן, משמשת לאנרגית הגוף לתשוקה ולוא דווקא לדבר אמורפי.ש. וכמעט לסיום הייתי רוצה להבין מדוע חלק גדול משיריך בספר זה, בניגוד לספרך הקודם, חסרי כותרת (הכותרת מסומנת בכוכבית בלבד, ""). אני מניח שהדבר אינו בשל היות השירים קצרים.ת. לדעתי, כותרת לשיר מעוררת תשומת לב ולכן היא יכולה גם להגביל את השיר, לקבוע כיוון של הבנה או פרשנות שאולי לא רצוי לשיר וְלַקּוֹרֵא. במקרים מסוימים, כפי שהשיר קובע את הכיוון שלו, הוא גם יכול לקבוע אם תהיה כותרת או לא.הכותרות שניתנו לשירים בספר "חייב להיות" נלקחו מן המילים הראשונות של השיר עצמו. כך עשו לפנַי, לדוגמה בפרשת השבוע.ש. הפעם לסיום ממש, תחכימי אותנו במשמעות שם הספר, מעבר להיותו גם שם הפרק השישי?ת. הזמן הוא תחום משמעותי בחיינו והרבה דברים נקבעים על-פי "זמננו תם". זמן שולט ונשלט, אם תוכל - תשלוט בו ואם לא תוכל הוא ישלוט בך. זכית - שלטת, לא זכית ־ נשלטת."על שפת הזמן", שם הספר הנוכחי, משמעותו כמשהו שעומד על קצה הזמן. כזכור ישנו הקצה המתחיל והקצה המסיים. השם "על שפת הזמן" מתכוון לשניהם ביחד ולכל אחד לחוד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק