פרננדו פסואה / מה עשיתי מן החיים

פרננדו פסואה / מה עשיתי מן החיים. הוצאת כרמל

האם הוא היה סכיזופרן- חולה נפש המאחד בתוכו מעל שבעים פרסונות, אפשר וצריך להמציא מלה חדשה כזאת לתאור מצב חדש? ואם כן, איך זה שכולם, כל שבעים יצירי מוחו כתבו שירה. ממעט העדויות, כנראה לא היה סכיזופרן. השאלה הזו נשאלת רק מכיוון שבחייו פרסם מעט מאוד והיה משורר לא מוכר כמעט אפילו בארצו, פורטוגל. אך אחרי מותו והגילויים שבאו בעקבותיו הכה בתדהמה הולכת ונמשכת את עולם הספרות. בביתו נמצאה תיבה ובה עשרות אלפי שירים קטעי פרוזה ומחזות, כתבים פילוסופיים ורומאנים שלא ראו אור בחייו. השירים היו חתומים בשמות שונים. עד כה נספרו שבעים ושניים שמות שונים בהם השתמש.

המשוררים, להם הוא קרא להם הטרונימים. לא פסבדונים. פסבדון הוא שם שאול בו מישהו מנסה להחביא ולהתחבא. את המלה הטרונים המציא פרננדו פסואה ובה הוא התכוון ליצירת דמות חדשה. אישיות אוטונומית בעלת אישיות ודעות אותה המציא לפרטיה שדרכה יכול היה לכתוב לעתים בצורה המתנגדת לדעותיו של אחד המשוררים האחרים שבשמם השתמש.

הוא נולד בליסבון ב 1888 חלק מחייו חי בדרום אפריקה שם השתלט על השפה האנגלית עד שבין שיריו הראשונים שפורסמו חלק היו באנגלית מצוחצחת. אך הוא כתב גם בצרפתית מלבד הפורטוגזית שהייתה שפתו העיקרית. הוא מת צעיר, בגיל 47. מי יודע כמה היה מספיק לו היה מאריך ימים.

ועד כמה שלעתים אני שואל את עצמי בשביל מה אנחנו צריכים לדעת פרטים על אישיותו של היוצר, בכל מה שנוגע לפסואה הרי שהשאלה היא מהותית ליצירה. צריך לדעת עליו כמה שיותר.

האיש שהיה פקיד וחי חיים אפורים לחלוטין בשעות היום הצליח לברוא לו עולם סמוי ומדהים. לקיים את שבעים המשוררים להם בנה אוטוביוגרפיה ודרכם כתב שירים המתאימים לאופי הייחודי לכל משורר ולא לאחד האחרים. ולא, לא "התעלול" הזה הופך אותו לאחד מגדולי המשוררים המודרניים. ככל שהולך ומתבהר היקף היצירה כך הולכת ומתבהרת גאוניותו.

ישנם " משוררים" מרכזיים ביצירתו וישנם כאלה שכתבו מעט. את ריקרדו ריש אנו מכירים לא רק משיריו אלא גם מן ההשפעה שהייתה לו על גדול סופריה של פורטוגל, ז'וז'ה סאראמאגו שכתב את " שנת מותו של ריקרדו ריש" אחד השמות בהם השתמש פסואה ושהיה מהדמויות המרכזיות שבין המשוררים הכותבים. כשהוא כותב:

"מורי, אלברטו קאירו, שהכרתי בתחילה
ושעזבתי אחר כך כמו רישום בזוי,
כיום אני מכיר במשגה שלי, ובוכה בתוך תוכי"

השיר מתאים להלך הרוח והמחשבה של המקום בו נטוע השיר מבחינה כרונולוגית, אך אלברטו קאירו מורו של דה קמפוס הוא עוד אחד מאותם הטרונימים שפסואה הליד לצרכיו. ואם הוא משתעשע באותה הזדמנות בקורא, הוא מוסיף את הדו משמעיות של הכאב והשעשוע. כי כן, מבחינת הזמנים שהמציא פסואה, קאירו היה יכול להיות מורהו של קמפוס.

שיריו החלו להיות מתורגמים לעברית. ולא מכבר פורסם גם ספר הפרוזה "ספר האי נחת" למעשה אין לספר עדיין גרסה אחת שלמה וסופית והוא הולך ומשנה את צורתו בפורטוגל בכל פעם שמתגלה עוד קטע שאמור להתחבר לספר. אינני חושב שאי פעם יתורגמו כל השירים. גם בפורטוגל עריכת כל כתביו נמשכת שנים ותקיף עשרות רבות של כרכים. אך שלושה הטרונימים הם מרכזיים. האחד, אלברטו קאיירו, השני אלוארו דה קמפוס והאחרון ריקרדו ריש. אם דה קמפוס היה מהנדס אניות, ריש עזב את ליסבון לגלות בריו דה ז'נירו. אלא שפסואה מאז שחזר לפורטוגל בצעירותו לא יצא ממנה יותר. וכך, גם השירים התארים מקומות אחרים הם פרי דמיונו.

"בשירי אני שר רכבות, שר מכוניות, שר ספינות קיטור,
אך בשירי, היינו אך כמה ארומם אותו, יש רק קצבים ורעיונות,
אין ברזל, פלדה, גלגלים, אין גזרי עץ וחבלים,
אין ממשות האבן האפסית ביותר שברחוב,
האבן שאף במקרה איש אינו מביט בה כשהוא דורך עליה
היא יכולה להראות, להלקח ביד, להדרך,
ואילו שירי כמוהם כרעיונות שעלולים לא להיות מובנים."

פרננדו פסואה

המחקר בחייו ויצירתו הולך ונמשך ואין ספק שהוא הדמות המרתקת ביותר בעולם הכתיבה מבחינת אישיותו האמיתית וזו המומצאת ורבת הפנים.

פסואה השאיר סיפורים על חיי הדמויות ההטרונימיות שלו. סיפורים איך "פגש" דמות זו או אחרת. לנשים שהיה אתן בקשר היה כותב מכתבים וחותם בשם אחת הדמויות. את אלוורו דה קמפוס הגלה לאנגליה, משם "שלח" שירים, אך התערב גם בפוליטיקה הפורטוגזית של הימים ההם.

אחד הפרטים המוזרים בחיי הטרונימים הללו הוא ניבוי יום מותו של אלווארו דה קמפוס שהיה יום מותו של פסואה עצמו. כיצד ניחש. האם האמין למפת כוכבים שיצר עבור הדמות הזאת.

בכתבי הביקורת שלו התפלמס על חשיבותם של משוררים מתים מול אלו החיים "התחרות בין המתים איומה מזו שבין החיים; המתים רבים יותר". אם כך, כשקוראים שיר של פסואה צריך לדעת שיר של מי מכל הכותבים קוראים. פסואה הוא כמעט הפסבדונים של עצמו.

לאחרונה התפרסם ספרו הרביעי של פסואה בעברית. "מה עשיתי מן החיים" שירים אלו נכתבו על ידי אלורו דה קמפוש. אחת הדמויות המרכזיות ביותר שהוליד פסואה. אם בספרו הקודם "מהחלון הכי גבוה" אלברטו קאירו כתב שירי טבע בעיקר, דה קמפוש כותב על חיי עיר. על הקדמה, על הטכנולוגיה ולפי שם הספר על מצבו הנפשי רוחני של האדם המודרני. שונה ואחר לחלוטין מכתיבתו של קאירו.

"מרכבות, רכבות וחשמליות, תבוא הברכה עליכן,
נשימת מפעלים סדירה, רטיטת מנועים רועמות.
תבוא הברכה עליכן, אתן שאותי מחביאות.
בכל דברי ימיכן..."

אי אפשר לחשוב שזה שכתב שירים מפארים לטבע, על כל כוחו ויופיו יכתוב שיר " תעשייתי" כל כך. כשזה נוגע לפסואה אי אפשר להגיד אי אפשר לחשוב. פסואה חשב ועשה דברים שכאלה.

אלורו דה קמפוש שכתב את השירים המקובצים הללו הוא איש עצוב ומיואש הבורח מחייו העייפים אל הסמים. עובדה אחת ידועה היא שפסואה אכן סבל מהתקפי דיכאון.

" ממציאות, מאנשים ומתנועה,
אני מביט החוצה... חדל... קופא. הנוף:
התנשפות הקטר... משב רוח פרועה
מבעד לחלון נפתח... ודעתי בלועה...
עצור...המשך... עצור... ואין לזה שום סוף"
"לבי אחרי האופיום מקור חוליו, נשרך.
מאוששת מוגיעה תחושת החיים.
אצל האופיום אחפש לי ניחומים
אתור את המזרח ממזרח למזרח.
......
מגעו של מורפיום את חושי מעמעם
ואני אובד בשקיפויות פועמות,
ובלילה גדוש מרגליות
הסהר כאצבע גורלי מתרומם.
......
לכן אני נוטל אופיום. זה הפתרון.
כך אני מתאושש מרגע ההווה,
מתגורר בתחתית ההרהור וחווה
הסתכלות בחלוף החיים – שממון."

האם באמת היה פסואה נרקומן. אצל המשוררים האחרים יושבי שולחנו אין לזה סימנים. הוא יודע בהמשך שאין בהם פתרון אלא רק עמעום חושים לשעה.כך שהסמים אינם מוצעים כפתרון. אפשר לחשוב רק על השפעת הצרפתים הדקדנטיים והמקוללים על חלק זה של השירים.

בדמותו של דה קמפוש יצר פסואה משורר מודרניסט חדש. השיר הראשון המתוארך בשם זה נכתב באוגוסט 1913 השיר האחרון 3.2.1935 דה קמפוש החל את חייו כמשורר דקדנטי בהתאם לרוח התקופה, בהמשך הפך להיות מהנדס הנכבש על ידי הטכנולוגיות החדשות לקראת הסוף הוציא פסואה את דה קמפוש לגמלאות וכמהנדס הוא מסתכל שוב על החיים בצורה אחרת, מטפיזית יותר. לדה קמפוש יש גם תאריך הולדת מדויק 15.10.1890. הוא הפך להיות מהנדס, חי באנגליה נסע בעולם, ולא היה קיים אלא בדמיונו של פסואה שכתב בשמו את אסופת השירים הגדולה הזאת.

רמי סערי המתרגם כותב בהקדמה על צורות מילוליות שפסואה השתמש בהן, מלים שהמציא פסואה בפורטוגזית וסערי היה מוכרח להמציא מקבילות בעברית, כך שמי שיקרא את כל מאתיים ארבעים וחמישה השירים שבספר ייתקל במלים חדשות ולא מוכרות כמו משישים, מצלשים, יקמת, התנמלות, דריסים ועוד שכאלה המצאות והטיות שונות מהמקובל.

דה קמפוש הוא האנגלי ביותר מבין המשוררים פסואה. יש לו היסטוריה ביוגרפית אנגלית והוא דובר היטב את השפה ומכיר את ספרותה. אך כשהוא כותב על האנגלים ומסיים באנו, אנו הם הפורטוגלים.

"האנגלים נבראו כדי להיות קיימים.
אין אומה זולתם כה יאה לשלווה.
אנו רק מהמרים על פרוטה, ובחדווה
יוצא אחד מהם, כל כלו חיוכים."

למרות ששירי פנטזיית ההתאהבות מכוונים לאישה, זרה, דייזי האנגליה, יש גם סממנים הומוסקסואליים בשירתו של דה קמפוש, אך אין שום הוכחה שהיה כזה, ולא שזה חשוב. הייתה לו פרשיית אהבה עם אשה, לה היה כותב מכתבים וחותם בשם אחד ההטרונימים שלו. ובעצם, אם כתב על ואל משורר אהוב עליו, וולט ויטמן והשתמש מעט בדימויים שלו, למה לחשוב מיד, הנה עוד הומו אחד.

פסואה לוקח מכל מראות העיר ואוגר את החוויות שהן מעורות בו. את התקוות, את התשוקות. את הרצון לחוש יותר משהו חש באמת. וכל סמל חיים מודרני, בין אם הוא תעשייתי, ( דשנים, מכונות דישה, כימיה חקלאית.) מוצגי חלונות ראווה צרכניים ( בדים, דגמניות, עתוני אפנה) עיתונים אולמות קונצרטים משחתות וגשרים.

"אני אוהב את כולכם, את הכל, כמו חית טרף.
אני אוהב אתכם בבולמוס,
כסוטה אני מבריג את מבטי.....
אני בועל אתכם כליל כמי שבועל אשה יפה שאינה נאהבת....."

בשירה יותר מאשר בספרות נוהגים לחפש את אישיותו וחוויותיו של המשורר כך שהאם שורות כמו

" כל שהייתי מחלום, מה שהיה לי –אני אחר-
מחליק על נפשי...מדרון משתחרר
מחליק, מצטמצם, לעד מופג,
ובתוך תוכי מתוכי נושר, ממודעותי אני לא מושג."

או למשל

"האם את מה שאני חש אני חש באמת?
האם אהיה אותו ברנש אשר מתגלם בי?"

נכון שהשורות מתאימות לאופי המחשבות והתחושות של דמות דה קמפוש המשתקף בשירים, אך האם הוא מרמז גם על תחושותיו של האיש פסואה מעבר למשחק ההטרונים.

פרננדו פסואה

יש סברה שכל עניין ההטרונימים החל כבדיחה. פסואה ראה מחלון חשמלית בית מרקחת הנושא את השם קאירו. הוא כתב דבר מה על כרטיס החשמלית. מאוחר יותר סיפר לחבר שפגש משורר חדש ומרשים בשם אלברטו קאירו. כך נולדה דמות שאחר כך הוסיף לה פסואה תולדות חיים כולל תאריך לידה והורוסקופ.

מבלי שאני יכול להשוות אלא רק מעצם הקריאה דומה שרמי סערי יחד עם מלווהו הפורטוגזי דה קושטא ריש עשו עבודת תרגום מצוינת.

"תן לנו את שלומך,
אל נוצרי כוזב, אבל מנחם, כי
הכל נולדים לרגש שמתפללים שתתן:
אל אנטי מדעי אבל זה שאמנו מלמדת עליו......

תן לנו, אדוני, את השלום, תהיה ישוע או בודהא אשר תהיה,
תן לנו את השלום וקבל בסבר פנים יפות
בעמקים השכוחים של הרועים האלמונים
בפסגות הקרח של המתבודדים האבודים......"

" אני המסובך, אני המרבה,
אני הילולת כל האפשרויות,
אני פריצת הסכר של כל האישייות
אני המופרז, אני התכוף....

זורע פזרני בגלל אדישותי שלי
זורע זרמים של המודרני אשר כולם שונים זה מזה
כולם ברגע שהם נתפסים בו כאמיתות
כולם בני אדם שונים, כולם אני עצמי בלבד.
האם אמות כך? לא: היקום גדול
ויש בידו לאפשר שאינספור דברים יקרו.
לא: הכל טוב וגדול יותר מכפי שאנחנו חושבים
והמוות יגלה דברים חסרי תקדים בהחלט..
אלוהים יהיה מרוצה יותר"