אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אמפייר פולס / ריצרד רוסו


התמונה של דן לחמן

אמפייר

אמפייר פולס / ריצ'רד רוסו. הוצאת ינשוף

הספרות האמריקאית של תחילת המאה התרחשה ברובה בערים הגדולות. ניו יורק על שלל טיפוסיה, לוס אנג'לס האפלה, שיקגו המאפיוזית. העיירות הקטנות היו אמריקה האידילית. שם עברו צעירים הרפתקאות שהעיר הגדולה לא אפשרה. מסעי חניכה והתבגרות, כאבי לב תמימים שבסופם הצטרף הבוגר הצעיר לעולם המוסרי של הרוב האמריקאי "הטוב". תמיד היה שם הדיינר, סלון הגלידה. המשפחות העשירות, הצד הנכון והצד הפחות נכון של העיר. הקולנוע. הנערה בעלת המיניות הפורצת, הנער העשיר המפתה את בנות המעמד הנמוך. לעתים זה שרוצה מחייו קצת יותר ובסופו של דבר יעזוב וייסע לעיר הגדולה לחפש את מזלו, ולעתם גם יישבר בה. סיפורי העיר הקטנה קבעה סוג של קונבנציה שהרבה ספרים נכתבו לפיה. לעתים היה בהם רק סיפור, לעתים ניסיון לאמירה קצת יותר משמעותית. להראות חיים ואנשים אחרים לקוראים בעיר הגדולה. כשזה היה תומס וולף הוא יצר את הספרות האמריקאית הגדולה ב"הבט הביתה מלאך".בשנת אלף תשע מאות חמישים ושש פרסמה סופרת לא מוכרת ספר שהפך לסנסציה, "פייטון פלייס". הספר, שהפך אחר כך גם לסרט רב משתתפים, הטיל פצצה וניסה לתאר את העיר הקטנה והמוסרית כמקום שבו משתוללת מיניות פרועה. אירועים המתרחשים בחשאי באמריקה הנוצרית הצדקנית והצבועה. מערכות מיניות מורכבות ולא בדיוק מקובלות. התעללויות רוחניות ופיזיות. לא פלא שהספר גרם לזעזוע מצד אחד ולסקרנות חוגגת מהצד השני. בהמשך הזמן הפכו הספר והסרט לסדרה אינסופית ופופלארית מאוד באמריקה.השינויים שעברו על אמריקה מאז חלחלו כמובן גם לעיר הקטנה. בעומס קטן יותר, אך הכל נמצא גם שם. השיכורים המסוממים. האלימות הלא מוסברת כמו תלמידים יורים בחבריהם כמו בקולומביין ולא מכבר בעיירה של מורמונים. לא לחינם מזכיר רוסו בספר מודעה תלויה על דלת קדמית של בר "החשוד" להיות בר להומוסקסואלים, הנמצא בשיפוץ, "הכניסה מאחור", זה מצחיק אך זה אומר גם על החדירה של העולם הממשי לעיר השמרנית הקטנה במיין. רוסו זכה בפרס פוליצר על ספר זה. כבר לפי שמו אפשר להבין לאן מבקש הסופר לכוון את הקורא. העיירה הדמיונית אמפייר פולס (אימפריה נופלת) ואם בתחילה אפשר לחשוב שהאימפריה המרומזת בשם היא זו של המשפחה העשירה של העיירה, הרי בהמשך נימים נוסטלגיות לאמריקה הישנה אומרים שהוא מתכוון ליותר מנפילתה של משפחה אחת. לכן גם יכולה הזקנה, הנצר האחרון למשפחה העשירה של העיר לומר "רוב האמריקאים היו רוצים לחזור לאמריקה של 1954 אך עם טלוויזיה צבעונית וקפוצ'ינו" הגעגוע לימי התום מתקיים במקומות הללו בהם מסתובבות היום "עקרות בית נואשות".הספר הזה הפך לסדרה מוערכת מאוד באמריקה. פול ניומן שיחק את אביהם הנוכל הגונב מקופת הדיינר המקומי אותו מנהלים אד הריס ואיידן קווין בניו. פיליפ סימור הופמן משחק את אחד הגיבורים האחרים. הלן האנט ו-רובין רייט הן הנשים מסביב לגברים.הפרק הראשון בספר המשמש כהקדמה מספר את קורותיה של משפחת וויטינג העשירה, בעלת שלושת המפעלים הגדולים המפרנסים את העיר. הפרק כתוב עם הרבה הומור. באחד המקומות חושב לו אחרון הגברים למשפחת וויטינג שהמכנה המשותף היחיד לגברים של המשפחה שכולם התחתנו עם נשים שאחרי תקופה קצרה רצו לערוף את ראשן במעדר, הם לא עושים את זה וממשיכים לסבול את נשותיהם וחייהם. בהמשך יעלם ההומור לטובת תיאורים אובייקטיביים, נוסטלגיים. מיילס, גיבור הספר ומנהל הדיינר רואה איך בתו הקטנה מקבלת עקמת גב בגלל תיק הספרים הכבד ממנה כמעט, אותו היא סוחבת הלוך וחזור מביתם לבית הספר. בימיו, הוא נזכר, החזיקו את הספרים בארונית בית הספר ולקחו רק את הספרים הנחוצים לאותו יום.בהמשך הספר כתוב במיטב המסורת של הרומן האמריקאי הגדול: ריאליסטי מאוד עד לפרטים הקטנים, ופסיכולוגי. המפעלים שנמכרו לתאגיד בינלאומי גדול, נסגרו בינתיים, כי זול יותר לייצר באסיה במחיר של עשרה דולר לחודש לפועל מאשר באמריקה בה צריך לשלם עשרים דולר לשעה. כעת שלושת המפעלים עומדים ריקים. הבניינים הגדולים הם הזיכרון מתמיד לימים שהעיירה חייתה טוב יותר מבחינה כלכלית. סגירת המפעלים היא מכת מוות לעיר. ומדי פעם מתעוררת שמועה שהנה הולכים להחיות אותם. וכך נפילת המפעלים, כמו נפילת העיר הם נפילת אמריקה.

אמפייר

אמפייר פולס. סדרת הטלוויזיה 2005.

סימן נוסף להתפוררות והנפילה הוא מצב הכנסייה בעיר. היו שתיים עכשיו בקושי ישנם מספיק כדי לקיים אחת, ובזו הכומר הזקן, שהוא כבר סנילי מקשיב לוידויים רק כדי לספר אחר כך את כל מה שסיפרו לו. כך מיילס מגלה שאשתו בוגדת בו, ועם מי. כך נרמזת נפילת הדת, האמונה. למרות שאמריקה הדתית מאוד נמצאת בדיוק בעיירות הללו.מיילס הוא הגיבור הראשי של הסיפור, אך מסביבו חגים אנשים אחרים, ובעיירה כזו שכולם גדלו יחד ומכירים את כולם נטוות מערכות יחסים ארוכות ש-רוסו מיטיב להציג אותן ולאפיין כל אחת מהדמויות בדיוק. אביו של מיילס, מקס הזקן מצחיק עם חוש הומור מעצבן המביא לרצון להכות אותו. אך השיחות שלו תמיד מצחיקות את מי שנמצא מהצד ולא מטרת העלבון. הוא תלוי במקס ומנסה להוציא ממנו כספים בצורות שונות.לא רק העיר נמצאת בדעיכה. גם משפחת וויטינג העשירה גם היא נמצאת בירידה. סינדי, הצאצא האחרון למשפחה, נפגעה בילדותה בתאונת דרכים וכעת היא נכה, לא רק בגופה אלא גם בנפשה. אך לא רק העיר בדעיכה ולא רק המשפחות. וכמו בסיפורים אנשים שונים אוהבים את האנשים הלא מתאימים, אלו שאינם אוהבים אותם. קשרים דועכים, אהבות דועכות. זה מתחיל בהורי הגיבורים שלא אהבו האחד את השני. וויטינג הצעירה אוהבת את מיילס מאז נעוריה, מיילס אוהב את המלצרית גדולת החזה העובדת אצלו מאז ימי ילדותו, אך המלצרית נמשכת לגברים פוחזים. וכך הולך וסובב לו המעגל הסגור וחסר המוצא בו האהבה, אותה אימפריית רגש נכספת מתקיימת בצורה עקמומית לחלוטין.היחסים החשובים, העמוקים שבסיפור הם יחסי הורים - ילדים. מקס בן ה"שיבים" ובנו מיילס. מיילס ובתו. זיכרונות היחסים של מיילס ואמו. וכך נצברות להן צורות שונות של יחסים שכאלה, יחסים המעצבים התייחסויות לתקופות מאוחרות שתבואנה. ג'אנין אשתו בשלבי גירושין של מיילס מיטיבה לתאר את העתיד הצפוי לגברים בעיירה. היא יושבת במשחק פוטבול:"ג'אנין ישבה לצד גורלה שלה, כמובן, גורל שישבנו היה מונח על כרית טחורים מחורבנת ( אמה)....היא לא יכלה שלא לחשוב כמה מהר כל המעודדות הגמישות האלה, יינשאו ואחר כך יהרו בדיוק לאותם נערים השחקנים האלה, או לנערים דומים להם מעיירה אחרת. וכמה מהר ייפלו החיים גם על הנערים האלה. קודם הפחד הנורא שיצטרכו לעבור את כל העסק לבד, אחר כך הנישואים החפוזים כדי להימלט מגורל נורא, אחר כך תשלומים אכזריים על בית ומכונית וחשבונות רופאים וכל השאר. הם יסחפו למסבאות כמו זו של אמה כדי להימלט מאותן נערות ואחר כך גם מהילדים.... ויהיה ערוץ ספורט עם המסך הרחב במסבאה ושפע של בירה. העבודה שלהם, הנישואים שלהם, הילדים שלהם, החיים שלהם, הכל שגרתי וטוחן.....כמה מהנשים היותר הרפתקניות או היותר נואשות יקפצו על ההזדמנות להביא שמרטפית ולצאת לפגישה עם אחד הגברים הנערים האחרים. רובם שתיינים כרוניים, כדי לטעום ממתיקותו של הנתיב שלא בחרו בו, רק כדי לגלות שמדובר באותו כביש צדדי שחוק שנסעו בו עד כה"את הקונפליקטים היוצרים את המתח והדרמה נטע רוסו במקום שבין הרגש לבין האמונה. מיילס קתולי, אהבות ובגידות הן חלק מהרגשות המלווים אותו, אך ההתייחסויות העמוקות יותר אל כל מה שקרה הן בתוך יחסיו עם הדת ואמונתו הקתולית, זו הנותנת לו את קנה המידה לתחושותיו המותרות והאסורות. אין דרמות גדולות בספר, רוסו מצליח לספר את סיפוריו באותו שקט בהם מתנהלים החיים והשינויים. שינויים בהם יכול מיילס לחשוב בטקס הנישואים של גרושתו שפעם לקח מעט זמן לחתום על חוזה קניית נדלן וטקס הנישואים ארך יותר זמן כי בו נקבעו ערכי עתיד, כולל חלוקת ירושות הנדל"ן בעתיד. כעת טקס הנישואים אצל פקיד בעירייה נמשך דקות ספורות וחתימת חוזה לקניית נדלן אצל עורך דין נמשך שעות. אלו החיים.אם עד לדפים האחרונים כמעט הדרמה הקטנה ההכרחית לרצון להמשיך לקרוא מספקים הצעירים. אלו שהם צעירים היום, ואלו שהיו צעירים פעם, כמו מיילס למשל שפלשבקים מעברו מופיעים לעתים מזומנות. כאבי ההתבגרות שלא השתנו אף פעם חוץ מהאלמנטים הטכניים שהתקדמו. האינטרנט שמאפשר התכתבויות מתוקות או מרות. הרי שממש בדפים האחרונים מתעוררת דרמת זוועה. אלימה ופתאומית, כמו באמריקה. רוסו הצליח לכתוב ספר אנושי מאוד, להציג דמויות שיש חשק לפגוש בהן, להכיר אותן באמת. על זה הספר. והוא נעים לקריאה עד למקום שהוא מעורר חלחלה. וממשיך עוד קצת הלאה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן