אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראיון עם יעקב יעקב על ספרו רחוב הכרמים 23


מנחם מ. פאלק's picture

המשורר ששר ירושלים

יעקב

יעקב יעקב / שירים רח' הכרמים 23

האגדה מספרת מעשה במשורר אחד שחיבר חמשת אלפים שירים, ויש אומרים עשרת אלפים שירים, ולא נכתר בכתר המשוררים, עד ששר שירת ירושלים. ומעשה באחד שלא חיבר אלא שיר אחד ונקרא המשורר, כי אותו שיר – שיר ירושלים היה. ואני הוספתי - רבבות משוררים כתבו על אהבה, ושמות רובם לא זכורים לנו. והמשורר שידע לכתוב אהבה גם לאהובתו וגם לירושלים, משורר חשוב הוא ושיריו ילוו אותנו עוד ימים הרבה.כזה הוא יעקב יעקב. כמעט כל שיריו הם שירי אהבה לאהובה ושירי אהבה לירושלים. ולא די בכך, האהובה וירושלים חד הם אצלו, ולפעמים אתה יכול להתבלבל ביניהם ולא לדעת את מי הוא אוהב יותר.ספר שיריו האחרון "רח' הכרמים 23", בעמ' 7, ראה אור בשנת 2004. וכדי להוכיח את שאמרתי, הוא פותח בשיר "בַּת יְרוּשָׁלַיִם": בַּת יְרוּשָׁלַיִםרָאִיתִי אֶת הָאוֹר נִגַּף מִפְּנֵיאוֹר עֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹתוְעֵץ הַזַּיִת הַכָּסוּף וְהֶחָרוּבפּוֹרְשִׁים מִיַּעַר וְכַרְמֶללִשְׁקֹד חֵן תַּבְנִיתֵךְ הַדַּקָּהאֲנִי שֶׁנִּדְמֶה עָלַי כִּמְנַגֵּן חֲצֵרוֹת עִוֵּרהָעוֹלֶה בְּהַר הַמֹּרבִּקַּשְׁתִּי לְהָלִין חֲלוֹמִי בֵּין שָׁדַיִךְלְהַגִּיר בָּךְ דָּמִים בְּדָמִיםלָבוֹא עַד אֹפֶל עֵינַיִךְחֶמְדַּת דִּמְעוֹת זָהָב שׁוֹקְטוֹתלִהְיוֹת הָאַיִל הַנֶּאֱחָז בְּקַרְנָיובִּסְבַךְ שַׂלְמָתֵךְ הַשְּׁחֹרָה ש. כפי שאמרתי בפתיח, ירושלים והאהובה חד הן בחלק גדול משיריך, והדבר בולט מאוד בשיר הפותח את הספר. מדוע בחרת לפתוח בשיר זה? זו הצהרת כוונות, הודעה חוזרת שמא נשכח את אהבתך לאישה ולפילגש, ואין אנו יודעים מי זו מי?ת. ירושלים זו שעליה אני מדבר בשירי אינה ירושלים ארצית, פיזית. ירושלים זו הנחלמת בשיר זה ובעוד אחרים היא הלוך רוח, משאלת לב ומשאת נפש, כשם שהאישה הנחלמת בשירי אינה סתם אישה בשר ודם, שאל גופה אני שואף אלא נסיכת חלומותי שאם תגיע עד מדרגת ירושלים שבחלומי, היא תהא האישה שאת קרבתה אני מבקש. השאיפה הזאת אל ירושלים שמימית ואל "אישה מלאך" מביאה להאחדה של השתיים. למען שתיים אלו אני מוכן להיות קרבן, מוכן ומזומן לעלות בהר המור (הר המוריה) כיצחק שנעקד על המזבח.ש. חלק מהשירים בספר הינם קצרים מאוד, בית של מספר שורות המרוכזים מאוד, מדויקים ויחד עם זאת אמירת הרבה מעבר למילים הפרושות על הדף. אחד השירים האלו הוא "וְהִיא יוֹתֵר בִּתִּי" בעמ' 57:וְהִיא יוֹתֵר בִּתִּייֵשׁ לִי בַּת גְּדוֹלָהעֵינֶיהָ גְּדוֹלוֹתוְיֵשׁ לָהּ עֵץ בַּחַלּוֹןוּפַעַם אָמְרָה לִיאַבָּא רְאֵה אֶת הָעֵץ בַּחַלּוֹנִיוּמֵאָז הוֹלְכִים בִּי עֵצִיםוְהִיא יוֹתֵר בִּתִּי וַאֲנִי יוֹתֵר אָבִיהָשוב מדובר בשיר בו אהבה כפולה, אהבה לטבע ואהבה לבת. האם המתכון לאהבה ושימור האהבה, הוא לראות אותה ב"זוגות"? האם האהבה תלויה במה שעינינו יודעות לדלות מן המרחב ובמה שאנו מחפשים?ת. בשיר זה אני מעדיף את פשוטו של מקרא. המעמד והאמירה של בתי היו כה מדויקים וממוקדים, שהביאוני למיקוד רגשי ונפשי בזכותה. בתי האהובה עמדה ליד חלון חדרה הביטה החוצה ובלי אומר ודברים מקדימים פנתה אלי ואמרה לי "אבא ראה את העץ בחלוני". הסתכלתי וראיתי את המראות היוצאים מתוך לבה, ולא המראות שמלבר, כי היא רצתה שאני אראה את משחק האור והצל בעץ, ואשמע את אוושת הרוח בעץ דברים שאני כותב עליהם בשירתי, והנה עכשיו בתי ואני מצוים באותו עולם מרגיע שמאמץ בינינו את הקשרים ומאז "אני יותר אביה והיא יותר בתי".ש. "בּוֹאִי אִתִּי" הוא השיר הבא אליו אני מבקש להתייחס, וגם הוא שיר אהבה:בּוֹאִי אִתִּיבּוֹאִי אִתִּי וְאַרְאֶה לָךְ אֶת יְרוּשָׁלַיִםאָמַרבּוֹא אֵלַי וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַיָּםאָמְרָהבּוֹאִי אֵלַי וְאָשִׂים עַל רֹאשֵׁךְ מִלִּיםאָמַרבּוֹא אֵלַי וְאַרְאֶה לָךְ אֶת סוֹד הַחֶמְלָהאָמְרָהבּוֹאִי אֵלַי וְאַרְאֶה לָךְ אֶת הַגֶּשֶׁםבּוֹא אֵלַי וְאַרְאֶה לְךָ אֶת מְקוֹם לֶכְתּוֹוְהוּא מִזֶּה וְהִיא מִזֶּההשיר כתוב בצורה של חזרות היוצר אפקט ייחודי, בחלקים של השיח בין שני האוהבים. בשלוש השורות האחרונות יש כביכול יותר חבור ביניהם (חסרה המילה "אמר / אמרה) אך השורה האחרונה מרמזת דווקא על חוסר קשר. האם זהו שיר של אי מימוש האהבה הדואלית, או שהוא פותח אפשרות של אהבה פתוחה יותר.ת. זהו שיר על אהבה אבודה. שיר המתאר חיים משותפים של אלה המצוים בעולמות רחוקים וקרובים, רחוקים ומנוגדים באחת. חיים בלתי אפשריים שהמציאות מזמנת לאין סוף. זהו שיר המתכוונן לרעיון המרכזי של ז'אן פול סרטר במחזהו הנודע "בדלתיים סגורות". הקבלת השיר והמחזה יעמיקו את הבנת השיר ובכלל זה המוטיבים הנרמזים בשיר. לאוהבים שבשיר עולמות שונים ורחוקים, מטענים שונים ונפרדים, מבדילים גדולים המותירים אותם משני צדי המתרס, "והוא מזה והיא מזה".ש. בשיר "אַהֲבַת אֱלֹהִים", עמ' 35, מוזכר ישו כזה שדבק באהבת אלוהים מול האוהבים בשיר, שרחקו מאהבת אלוהים - שהורגת. האם ההצלה ממות היא באהבה אך לא האהבה של האלוהים.?למי מסוכנת אהבת האלוהים ולמה?אַהֲבַת אֱלֹהִיםיֵשׁוּ הָלַךְ עַל הַמַּיִםכִּי אַהֲבַת מִרְיָם הַזּוֹנָה מִמִּגְדָּלהכניפה אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָהאַתְּ וַאֲנִי שָׁקַעְנוּ אֲחוּזִים בְּתוֹךְ הַמַּיִםלְהִטַּהֵר בְּאַהֲבָהיֵשׁוּ נִצְלַב עֵת רָחַק מֵאַהֲבָתָהּכִּי בִּקֵּשׁ אֶת אַהֲבַת אֱלֹהִיםאָנוּ סַרְנוּ מִן הַגּוֹרָלכִּי דָּבַקְנוּ בַּחֵטְאכִּי הָיִינוּ שִׁבֳּלִים קָמוֹתכִּי רָחַקְנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִיםשֶׁהוֹרֶגֶתת. סוד הגאולה הוא באהבת האדם. סוד קיומנו טמון במצוות שבין אדם לחברו. היהדות מעמידה את המצוות שבין אדם לחברו מדרגה אחת מעל המצוות שבין אדם למקום. בשיר נרמז שמהלך ההיסטוריה יכול היה להיות שונה לחלוטין אילו התמיד ישו בהליכתו אחר מרים המגדלנית (ממגדל) שאהבתה הכניפה אותו. שקיעתו וצליבתו באו לו בשל דבקותו באלהיו ובגין זניחת האהבה. ההיסטוריה הנוצרית רצופה ברציחות ובהרג בשם אלהים. אם נשמר מפני אהבה שכזו נהא "שבלים קמות". אם נתרחק מן "החטא" שבאהבת אלהים לבדו, ונדבק באהבת האדם המוליכה גם אל אהבת אלהים אזי נמצא מזור לנפשנו ונטהר.ש. שירך כתובים בשפת התנ"ך והמקורות. השימוש בשפת היום יום כמעט ואיננו, דבר העלול להקשות על הדור הצעיר הפחות אמון על שפת המקורות, להבין את שיריך. האם הסיבה היא רצונך לקרבם למקורות או שליטתך ואהבתך לשפה העתיקה? האם אינך חש לפעמים במחסור במילים מסוימות שאינן במקורות אך רוח הזמן מחייבת מילים שהם מאותות הזמן האקטואלי?ת. אני כותב את שירי ברובד הלשוני שאני אוהב. אני אוהב את השפה העברית המלאה והעשירה על כל רבדיה שנשתתו רובד על גבי רובד, נדבך על גבי נדבך דרך התנ"ך המשנה והתלמוד וכלה בעברית העכשווית שמייצגיה הנאמנים הם עמוס עוז וטובים כמותו. אני לא סלחן כלפי אלה ששפתם רדודה. לדידי שפה רדודה מעידה על תרבות רדודה שכן השפה היא התרבות. השפה אינה כלי או אמצעי לתקשורת, השפה היא התרבות של העם. יש לי חשד סביר שחלק מאלה המעדיפים את "השפה הרזה" או את הסלנג עושים זאת בשל העדר ידיעת השפה העברית על בוריה. אומר לך אף את זאת, אני מתייחס ללשון העברית כאל גבירה הגונה ומכובדה ולא כאל שפחה חרופה. אני מיצר על הסבל הנגרם לעברית בידי עילגי השפה. ובאשר לקוראים – אין בי שום עצבות כאשר, קוראים פורשים משירתי בשל היותה "מלים של שבת" כדבריהם. שירה צריכה להציב אתגרים בפני הקוראים. ההתמודדות היא נחלתם של הקוראים הרציניים.ש. צניעותך, למרות פעולותיך הרבות והברוכות לטובת התרבות בעיר ובכלל, ידועים. האם שם הספר הוא עדות לצניעות זו או אמירה בדבר המשפחתיות של שירי הספר (וכבר הערתי על כך שירושלים היא חלק מהמשפחתיות הזו, הרעיה או הפילגש)?ת. אתחיל מן הסוף. ירושלים אינה הפילגש. היא הגבירה, או אם תרצה הרעיה האחרת. ובאשר לשם הספר שהוא גם מהות הספר ותמצית תוכנו אומר זאת בדרך הדימוי והמשל. בשחר יומו מבקש האדם להכניף, לצאת למסע כיבושים. בצהרי יומו הוא לומד כבר את מגבלות כוחו. בערוב יומו הוא שב מן הדרכים ומתכנס בתוך ביתו, מתרפק על בני משפחתו: אישתו, ילדיו ונכדיו וטוב לו. זהו בדיוק המסלול שעברתי עד ששבתי אל ביתי אל חיקה החמים של משפחתי ברחוב הכרמים 23 וטוב לי עד אין קץ. באשר למחמאה ברישא – אני מודה לך עליה. ש. שיריך אינם כוללים סימני פיסוק כדוגמת פסיקים, נקודות, סימן שאלה, סימן קריאה, גרשיים ועוד. הדבר יוצר רושם של המשכיות אחת, ומחייב אותנו לפסק את השיר בעצמנו. למה?ת. העדר סימני פיסוק הוא דבר מכוון המרחיב את האפשרויות לקריאה רב משמעית. הדבר נותן לקורא לברור לעצמו את בחירתו מתוך המגוון האפשרי. ראיתי ושמעתי זאת כאשר קריינים ברדיו ואחרים קראו את שירי. קריאתם כמו כתבה בעבורי שיר חדש שכלל לא עלה על דעתי וזה מפתיע ומרתק. עוד להזכיר שיר שיצא מתחת ידי אל רשות הרבים הוא של הקוראים והבנתם היא העיקר ולא כוונת הכותב.ש. השיר "לְרָמִי וְיוּבָל" הוא שיר לילדים, על רקע הסתיו המגיע. התרצה להרחיב על שיר זה, שנדמה בעיני כמסתיר רובד נוסף.לְרָמִי וְיוּבָלכִּי בָּא סְתָו בָּעֵצִיםוַאֲנַחְנוּ סְתָו וְהָאָרֶץ סְתָווְרַק בָּנַי עוֹדָם חוֹפְנִים חוֹלוְנַפְשָׁם חֶמְדַּת אָבִיב וָקַיִץוּבַחוֹפִים נָחִים עַכְשָׁיו הַצְּדָפִים שֶׁבָּאוּ מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹתוְהָאֳנִיּוֹת עוֹגְנוֹת עַכְשָׁיו עֲמוּסוֹת קוֹפִים וְתֻכִּיםוְהַמַּיִם עוֹמְדִים חֲמוּרִים חֲמוּרִיםכִּי בָּא סְתָו בָּעֵצִים וּבַיָּםכִּי בָּא סְתָווְרַק בָּנַי רָאשֵׁיהֶם אֲמִירִיםעַל מַיִם רַבִּים עַל מַיִם רַבִּיםת. כמדומני שהשיר אומר הכל. מחד "המים החמורים" ומאידך שני בני האהובים ש"ראשיהם אמירים", והם כעצים השתולים על מים רבים, בבחינת: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (תהילים פרק א') וכל השאר לפרשנות הקורא...ש. השיר "עֲצֵי תְּאֵנָה מֵתִים", עמ' 51, נראה כשיר טבע פשוט. אך עיון בו מגלה אמירה שלך לגבי חלוף העיתים, שינוי באופנות והזדקנות. מה מסמל עץ התאנה, ולמה מותו רומז על הזדקנות (יחד עם המכונית הצורכת 83 אוקטן)?עֲצֵי תְּאֵנָה מֵתִיםכְּשֶׁהָיִיתִי קָטָןוּבְיָדַי תְּאֵנִיםאָמְרוּ לִי כִּיאֱלֹהִים הוּא מַצְמִיחָםעַתָּה אֵין לִי תְּאֵנִיםוְאֵין לִי בּוֹרְאָםכַּיּוֹם יֵשׁ לִי מְכוֹנִיתשֶׁצּוֹרֶכֶת 83 אוֹקְטָןוַעֲצֵי תְּאֵנָהמֵתִיםהַדְּרָכִים מוֹלִיכוֹת לְאָןלֹא נִגְמָרוֹתהַמְּכוֹנִית שֶׁלִּי עַתָּהיְשָׁנָה יוֹתֵרוּבְגַנִּי צוֹמְחִיםעֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת גְּדוֹלִיםאֲבָל אֲנִי לִבִּיהוֹלֵךְ אַחַר תְּאֵנִיםעַתָּהוְאַחַר אֱלֹהִיםשֶׁהִצְמִיחַתְּאֵנִים בְּגַנִּיאֲבָל עַתָּה עָיֵף אֲנִיוּמְכוֹנִיתִי יְשָׁנָהוְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָןמוֹשָׁבוֹוּתְאֵנִים בְּגַנִּית. זהו שיר על מצב נפשי של מי שנולד בעולם תרבותי מסוים שסמלו - תאנה, והגיע לעולם אחר ושונה שסמלו - מכונית, ובין שתי התרבויות הללו הוא מחפש את מהות החיים ואת אלהים. השיר עמוס בסמלים בעלי משמעות לכותב, שמתחברים לפרקי חייו השונים ולתהפוכות הזמן שהוא חווה. פרשנות מרחיבה יותר שלי עלולה להרוס את השיר, על כן אסתפק במה שאמרתי.ש. התחלנו בירושלים ונסיים בה, ביצוגה בשיר "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים" שבעמ' 43:הַיָּמִים הַנּוֹרָאִיםאָחוֹת קְטַנָּה עוֹרְכָהּ תְּפִלּוֹתֶיהָעוֹרְכָהּ מַחְלְצוֹתֶיהָעוֹרְכָהּ מַחְלְפוֹתֶיהָעוֹרֶכֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשָׁהּגֶּשֶׁר מַיִם קְטַנִּיםגֶּשֶׁר צַר אֵלַיחֶשְׁבּוֹן דַּרְכָּהּ לִירוּשָׁלַיִםיְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹתאֲחוֹתִי הַקְטָנָה הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹתמהו חשבון הנפש של האחות (כינוי נוסף לאהובה) ושל ירושלים? ומה קסמה של ירושלים בעיניך?ת. העיר ירושלים ואפילו שמה מהלכים עלי קסם. אני מטייל בירושלים בחברותא או בגפי, נושם את אוירה, מפנים את המראות שכמותם אין בשום מקום אחר על מגוון הדמויות, האתרים, צבעי השוק, והנביאים הסמוים והתמהוניים הממלאים את רחובות העיר וככרותיה, ועם אלה אני שב אל תוכי ליישר עמה הדורים ולעשות יחד עמה את חשבון נפשה ואת חשבון נפשי.בשיר נרמזים כאביה – כאבי, המחיר שאנו משלמים עבור היותה עיר לתלפיות, עיר כלבבנו, שהרי מחיר היותנו יחדיו הוא גדול ומחייב בחינה ותיקון, שכן ירושלים "אחותי" היא גם אחותם של אחינו החורגים: הנוצרים והמוסלמים.תודה לך יעקב ששיתפת אותנו בהכרות עמוקה יותר עם ספרך הנוכחי, והוכחת פעם נוספת, מה היא אהבה אמיתית למלאך האנושי - הנשי ולעיר ירושלים, וכדברי המעשה המסופר בראשית הראיון, למדנו מה עושה את ההבדל בין כותב שירים למשורר אמיתי.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק