אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראיון עם המשורר אברהם (אברי) גלברשטט


התמונה של מנחם מ. פאלק

המילים זורמות בקושי, המילים זורמות מהרעל ספריו: "פזל מצבות", "קלפים טרופים" ו-"ניצוצות של אגדה"

פזל

פזל מצבות / אברהם (אברי) גלברשטט

אברהם (אברי) גלברשטט הוציא לאור שלושה ספרים בסוף שנות השבעים: "ללא", "את ואני ואנחנו", ו- "בארץ זרועת שנהבים". לאחר ספרים אלו שקע אברהם בשתיקה ארוכה, עד אמצע שנת 2005. ממועד זה המוזה חזרה אליו וְהִכְּתָה בו, עד אשר חזר לכתוב שירים והתוצאה היא שלושה ספרים תוך פחות משנה: "פזל מצבות", "קלפים טרופים" ו-"ניצוצות של אגדה".הזמנתי את המשורר לראיון כדי לשאול אותו מספר שאלות על כל ספר בנפרד ולסיום על המכלול של הספרים.נתחיל בספר הראשון "פזל מצבות"ש. מה משמעות השם "פזל מצבות" ותת הכותרת של הספר - "שם חקוק זמנית"?ת. האווירה בספר זה היא מקברית, שזורה תמונות של בתי קברות, של מתים ולצידם כאלה שהם בדרכם לאותו המקום. המוות הוא הגורל של כולם ואחריו הכל נמחק. אין ניחומים, אין כפרה. במקרים רבים גם לא נותרים זכרונות לתווך הרחוק. לכן השם שעל הַמַּצֵּבוֹת חקוק בהן זמנית (כמעט כמו בחיים).ש. בפרולוג הפותח את הספר בשיר "הגעתי" בעמ' 5 אתה רץ לקראת גורלך, ואף מגיע אליו. האם אתה מאמין בתפיסה דֶּטֶרְמִינִיסְטִית? בעקבות איזה גורל אתה רץ ולמה?"לְעִתִּים פָּסַעְתִּי בִּזְהִירוּת,לְעִתִּים רַצְתִּי לִקְרַאת הַבָּאוֹתהַצְּפוּנוֹת בְּגוֹרָלִי.עַד שֶׁרוּחַ הֵעִיפָה צָעִיף מֵעֵינַי.וְהִנֵּההִגַּעְתִּי." ת. לא בהכרח. אדם ממהר בעקבות גורלו ומנסה להשיגו, כדי לדחות את מותו ולהספיק מה שיותר. רק כשעיניו המכוסות נפקחות ־ הוא יכול להשיג זאת.ש. בשירים בספר זה ישנה תנועה מלמטה אל השמים מעל, ולפעמים מִשָּׁם למטה ואפילו לעומקי האדמה. האם אתה רוצה להרחיב ולהסביר מה משמעות התנועות מעלה ומטה?ת. התנועה משקפת קשר בלתי אמצעי בין המתים לחיים. קשה לשני אלו להיפרד זה מזה. נרקמת ביניהם מעין ברית עולם, נצחיוּת הקיום, השאיפה לחיי נצח במובן המטפורי והמטפיסי. יש להכיר גם את העולם האחר כדי להעריך את העולם שלנו, ועל כן תנועות הולכות וחוזרות בשני הכיוונים משלימות את המידע.ש. מה מביא אותך לעמדה הפסימית המשתקפת ברוב שירי הספר הזה? האם זה הפחד מהזקנה או מהמוות המסתתר מאחורי המילים הקשות, או שמא היאוש מאזלת היד לעזור לזולת. ואולי יש כאן שילוב של שני המוטיבים גם יחד העלולים להביא לאובדן? ראה שיר "מחפשי הגשרים" בעמ' 30: מְחַפְּשֵׂי הַגְּשָׁרִיםרַצְנוּ מִגֶּשֶׁר לְגֶשֶׁרמִתַּחְתֵּנוּ נְהָרוֹת שׁוֹטְפִים.בִּקַּשְׁנוּ לְהַצִּיל אֶת הַמִּתְלַבְּטִיםשֶׁעוֹד לֹא קָפְצוּ מֵהַגְּשָׁרִיםאֶל מֵימֵי הַנָּהָר הַגּוֹעֲשִׁים.דִּבַּרְנוּ אֶל הַדְּמֻיּוֹת הַכֵּהוֹת שָׁפַכְנוּ לִבֵּנוּ גַּם הִזְכַּרְנוּ אֶת נְעוּרֵינוּ, פְּחָדֵינוּ, חֲשָׁשׁוֹתֵינוּ.הָיוּ שֶׁרָכְסוּ מְעִילֵיהֶם סַבּוּ לְאָחוֹר וְנָסוֹגוּ.הָיוּ שֶׁהֵלִיטוּ עֵינֵיהֶםהִמְשִׁיכוּ בְּהִרְהוּרֵיהֶם וְהֶאֱזִינוּ בְּשֶׁקֶט לִתְחִנּוֹתֵינוּ.גַּם אֵלֶּה שֶׁהָיוּ כְּבָר בְּמַעֲלֵה הַגֶּשֶׁר קְרוֹבִים לְמַטְּרָתָם וְצִלָּם הַכָּבֵד מֵאֲחוֹרֵיהֶםהִקְשִׁיבוּ לָנוּ, הִסְּסוּ וְהֶחְלִיטוּ לִדְחוֹת אֶת הַהַכְרָעָה.מִהַרְנוּ מִגֶּשֶׁר לְגֶשֶׁרלְהַצִּיל אֶת הַנִּדּוֹנִים.הִצְלַחְנוּאַךְ עָיַפְנוּ.רוּחַ עֶרֶב נָשְׁבָה בְּגַבֵּינוּעֲנָנִים שְׁחֹרִים כִּסּוּ אֶת שָׁמֵינוּ.עֲיֵפִים וְקוֹדְרִים קָפַצְנוּ.ת. הפסימיות נובעת מהפחד החד שאין מוצא מהגורל. גם אם תנסה לדחות את הגורל ולהציל אנשים מגורלם באופן זמני (אלה שנמצאים כבר על הגשר בדרכם לקפוץ למים), הרי הוא בוא יבוא ויקח גם אותך (המציל) איתו.ש. פרק שלם בספר מוקדש לתעסוקות שונות. האם הבחירה מכוונת, מְקִלָּה עליך להביע את היאוש והפסימיות מהמציאות שבתוכה אתה חי?ת. מאחרי התעסוקות השונות, אפילו החשובות שבהן, מסתתר האדם הקטן. שם גם מסתתרת נשמה קטנה ומפוחדת היודעת בדיוק מה מצפה לה בחיי היום יום, מחוץ לעיסוקה. אני רציתי לתת לנשמה קטנה זו להציג את עצמה.ש. מה עוד יכול לקרות אחרי שירים כה מָקַבְּרִיִּים? היש תקווה? האם ידעת שאחרי שחרור המועקה שכנראה ליוותה את החזרה לכתיבה יתכן ותפגוש מוזה יותר שמחה?ת. לדובר בשירֵי הספר הזה היה ברור שמאחורי כל מצבה מסתתר אדם שהיה פעם חי. גם אם גורלו היה מורכב, מסתורי וקשה, הרי הוא היה חי חיים אמיתיים כמו כולנו. האנשים שמאחורי המצבות רצו להעביר את חכמתם וזכרם אל החיים, באמצעות הנאמר בשירים. באשר לנימה השמחה יותר, אני סבור שהכותב אינו יודע מראש מה יהיה בהמשך הדרך, איזה הלך רוח ישפיע עליו בהמשך, ומה מתוך כל אלו יהפכו לעדוּת המועלית על הכתב.נעבור כעת לספר השני "קלפים טרופים"

קלפים

קלפים טרופים / אברהם (אברי) גלברשטט

ש. שם הספר "קלפים טרופים" יכול לרמז על גורם כל שהוא שטרף את קלפי חיי הכותב או שמה יש בו נימה של מיסטיקה שאולי עוזרת לצאת ממצב הרוח הקודר שהיה מנת חלקו של הספר הקודם?ת. הספר, וכך שמו, מרמזים על משחק אינסופי עם הגורל בעזרת קלפים סמויים. חלק מהמשחק הוא החיים האמיתיים והרגשות הממשיים המלווים אותנו. בספר נעזרתי בדימוי הטארות ובמה שקלפים אלו מסמלים ומזמנים לנו במציאות המלווה את חיינו.ש. חשבון הנפש שנעשה בפרק הראשון בספר זה מאפשר לפתוח דף חדש. זהו דף של אהבה, או כפי שכינית זאת בפרק השני "האוהבים ־ תבנית הגוף". הדבר בולט כבר החל מהשיר הראשון בפרק, השיר "זִכָּרוֹן" בעמ' 21:"הִשְׁאַרְתִּי לָךְאֶת הַשְּׂמִיכָה חַמָּה,אֶת הַכָּרִית רַכָּה,סֵפֶל קָפֶה מַהְבִּילוְסֵפֶר שִׁירִים פָּתוּחַ.הִשְׁאַרְתִּי גַּם אֶתתַּבְנִית גּוּפִי עַל הַמִּטָּהכְּדֵי שֶׁתִּזְכְּרִינִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי.בַּבֹּקֶר הֵסַטְתְּ אֶת הַוִּילוֹן ־אוֹר שֶׁל אֶתְמוֹל הָיָה עֲדַיִן בַּחַלּוֹן.עַל הַשֻּׁלְחָן מִכְתַּב פְּרֵדָה,אַל תִּפְתְּחִי אֶת דֶּלֶת הָאָרוֹן."האם תמיד חשבון נפש סופו לאפשר תיקון, תקווה, מבט אמיץ קדימה, ובמקרה זה להוביל לאהבה?ת. המעבר מחשבון הנפש לתקווה תלוי בך ובמעשיך. כאשר אתה לומד לשלוט בחייך ויודע לכוון את הקלפים כדי שיהיו לטובתך, הרי אז כל קלף חיובי שתבחר יוביל לתקווה. זו מתחזקת בזכות חשבון הנפש והסקת המסקנות הנכונות והאמיצות שבאו לאחריו.ש. לפי שמות הפרקים המציאות האלטרנטיבית, המיסטית היא חלק מחיינו. האומנם? ספר מעט על כך.ת. המיסטיקה במובנה החיובי יכולה לתרום להעצמת רגשותינו לשיאים חדשים. יחד עם זאת, חשוב לכוונהּ למחוזות החיוביים שבנשמה ולמצוא את הדרך לשלבה עם החלקים הרציונליים שבכל אחד מאיתנו. אל לנו לתת לרכיבי המיסטיקה בלבד, מיסטיקה אותה אנו מאמצים, כולל הלוגיקה הפנימית שלה, לברוח אל חוסר ההגיון.ש. חלק מהשירים עוסקים בעולם הילדות או זיכרונות שלך מתקופת מוקדמת בחייך. עד כמה השפיעה הילדות על עולמך הספרותי הבוגר? האם השיר "יַלְדוּת שֶׁחָלְפָה" בעמ' 78 הוא אחד המפתחות שאמור לפענח את התעלומה?"בִּמְעָרוֹת דְּהוּיוֹתאֲנִי מְכֻסֶּה בְּכִלָּה שֶׁל חֹסֶר הָגוּת.גּוּפִי מִתְפַּלֵּשׁ מַשִּׁיל נָאִיבִיּוּת מְסַנְוֶרֶת.לוּחוֹת עָבָר וְגִלְדֵי צַלָּקוֹתמוּסָתִים בִּרְעָדָהבֵּין סַפִּירֵי עוֹלָם עוֹטֵי חוּטֵי זִכָּרוֹןמְדַשְׁדְּשׁוֹת כַּפּוֹת רַגְלַי הָעַכְשָׁוִיּוֹת. דַּפֵּי גְּוִילִים אֲכוּלֵי כּוּרֵי עַכְבִישִׁיםפְּרָחִים שֶׁעֲלֵי כּוֹתַרְתָּם הִתְאַבְּנוּצְחוֹק שֶׁהִקְרִישׁ וְדִמְעָה שֶׁהִכְסִיפָה.רוֹצָה לָהּ דִּמְעָתִי לְהִכָּלֵא בְּתַשְׁבֵּץ זִכְרוֹנוֹתבֵּין שְׁעוֹת זֹהַר בַּדֶּשֶׁא וְתִפְאֶרֶת הַטֹּהַראַךְ הוֹוֶה עַכְשָׁוִי מוֹחֵק קִסְמֵי נֶהִי שֶׁחָלַף.וְלִיבֶּן הוֹוֶה הֶכְרֵחִי נוֹתָר לְהַשְׁקִיף עַל מַרְאוֹת הֶעָבָר,לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּעַפְרוֹת הָרֶגַע שֶׁבַּזְּמַןלְקַוּוֹת וּלְחַפֵּשׂאוּלַי אֶמְצָא עוֹד פִּרְחֵי לֵב שֶׁנּוֹתְרוּ."ת. ברור שבילדות נספגים האירועים שמגבשים את מהות אופיינו בעתיד והבנתנו את החיים. רשמי הילדות יכולים להיות שמיים כחולים, אך גם כוויות מהשמש הקופחת מעל. אלו עלולות להותיר צלקות עמוקות בנשמתנו, צלקות המסרבות להגליד, ורק התקווה חובשת את פצעינו.ש. בחלק מהשירים אתה משתמש במוטיב החלומות. האם מקור השירים הללו בחלומות ממש או החלום הוא מטפורה למה שהיית רוצה שהמציאות תוחלף בה?ת. כולנו חולמים, מי באמת ומי בהקיץ. מחקר החלום, החל מהעדויות הקדומות בעולם העתיק, דרך תורת פרויד, כולם מדגימים את חשיבותו של החלום. אני מעדיף להתייחס לחלום בהשתקפותו המטפורית, כיוון שאני חושב שהוא מהווה סמל מרוכז, חזק וחד של מה שמצפה לנו בחיים. הוא מזהיר אותנו מראש לא לרוץ בעיניים עצומות אחרי גורלנו, אלא להתייחס אליו בעין פקוחה וביקורתית.נסיים את החלק הזה במספר שאלות על הספר השלישי "ניצוצות של אגדה".

ש. מתקבל הרושם של מעבר הדרגתי ממצב רוח קודר אל האופטימי, הסנטימנטלי, המלנכולי. האם זה נכון?ת. אכן התרשמת נכון. הניצוצות בספר "ניצוצות של אגדה" הם האור הגנוז בנשמתנו, שכה קשה לדלות אותו ממנה. כאשר מנסים ועושים זאת, משתנה השקפת עולמנו לאופטימית יותר, לְרַכָּה יותר.

ניצוצות

ניצוצות של אגדה / אברהם (אברי) גלברשטט

ש. מדוע רוב השירים בספר זה קצרים, אולי מוטב לומר - מיניאטוריים. האם הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהרגעים המתברכים באהבה, שרוחם כמו רוח החלום, כמו רוח האגדה, רגעים אלה הם מיניאטוריים? האם השיר "רוצה אני לחלום" בעמ' 9 מדגים זאת?"רוֹצֶה אֲנִי לַחֲלֹםאוֹתָךְ לָנֶצַחרוֹצֶה אֲנִי שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְלְהִתְעוֹרֵרוְלָתֵת לַחֲלוֹם לְהִתְאַדּוֹת."ת. השירים בספר זה הם ניצוצות העולים מרגעי האור בחיינו. רגעים אלו מאירים את סביבתנו ונעלמים. הם כמו כוכב שביט, כמו כוכב נופל. אנו מספיקים רק לבקש משאלה קטנה ומחכים לכוכב הבא, כדי לבקש עוד משאלה קטנה, שתאיר את הרגעים היפים בחיינו.ש. בספר זה כלולים שירים רבים שהם על סף האמירה הפילוסופית, בעיקר על מהות החיים. אתה מקדיש זמן רב למחשבות פילוסופיות? האם זה חשבון נפש של אמצע החיים, כפי שאולי ניתן ללמוד מהשיר "כשאפול בפעם הבאה" עמ' 30? "כְּשֶׁאֶפֹּל בַּפַּעַם הַבָּאָהאַל תָּרִימוּ אוֹתִי.תְּנוּ לִי לְהִתְרוֹמֵםבְּעַצְמִי בְּרִחוּף אִטִּימֵעַל לַחֲלוֹמוֹתַישֶׁלֹּא הִתְגַּשְּׁמוּ."ת. הפילוסופיה היא שכר הלימוד ששילמתי באוניברסיטת חיי. היא מעין אספקלריה הגותית לחיים. היא משבחת את הדברים שהתנהלו כשורה ומתרצת את מה שחמק מבין אצבעותי לבלי שוב.ש. האם ניתן לומר שבשירי האהבה שבספר אתה סוגר מעגל שהחל בספר שיריך "את ואני ואנחנו"?ת. בספר ההוא, לפני כמעט שלושים שנה, האהבה הייתה תמימה, מעין חלום ליל קיץ מתמשך, מהווים כמוסים. בספר הנוכחי האהבה היא מאוחרת, מפוכחת מאד, עצובה ושברירית. אך בכל זאת, היא עדיין אהבה. כוחה הקסום נובע מכך שהחזיקה מעמד לאורך זמן, התבגרה והזדקנה בכבוד.ש. לראשונה אנו פוגשים בספר זה שירים העוסקים במשפחה, בעיקר על הוריך בפרק "ענפים של קירבה" משם נביא את השיר "חרש עץ היה אבי" עמ' 43:"חָרַשׁ עֵץ הָיָה אָבִי.נַגָּר. "יְדֵי זָהָב" קָרְאוּ לוֹ.כַּפּוֹת יָדָיו הַגְּדוֹלוֹתהֵפִיחוּ רוּחַ חַיִּיםבְּלוּחוֹת הָעֵץ הָאֲרֻכִּיםוְהַמְּצֻלָּקִים.כְּשֶׁיָּשַׁנְתִּי בַּלֵּילוֹתעַל מִטַּת הָעֵץ שֶׁעָשָׂהוּכְשֶׁנַּחְתִּי בַּיָּמִיםעַל הַכֻּרְסָא שֶׁבָּנָההָיָה לִי אֶל מִי לְדַבֵּר." למה לקח כל כך הרבה זמן עד ששירים אלו מצאו דרכם אל הדף? ת. מותם של הורי, לפני שנים רבות מאוד וזמן ניכר טרם זמנם, מילא אותי זעם עצום ובלבול רב. סיבות אלו חסמו משהו בתוכי ומנעו ממני לכתוב עליהם. גם אחרי הזמן הארוך שחלף מאז הזעם נשאר. אך ההרגשה שאני חייב להם, ובעיקר להם, וכן למשפחתי, הסירה לבסוף את המטפחת מעל עיני, כדי לאפשר לי לכתוב עליהם ולשמר את זכרם.לסיום נשאל שתי שאלות סיכום על הפרספקטיבה של שלושת הספריםש. מה מקור שטף השירה שהציף אותך לאחר שתיקה כה ארוכה. ואולי תחכים אותנו במשהו לגבי השתיקה עצמה.ת. השתיקה הייתה זמן להתכנסות עצמית, לצורך בניית מערך רגשי נכון ואמיתי. הזמן הזה נדרש לבריחה מהאספקטים המעיקים שברוחניות הקשה, האלגית ומהעומס הרגשי שבה. עתה, לאחר הקתרזיס הארוך באה ההכרה ושכנעה אותי, כי גם אם הרוחניות לעיתים מעיקה וקשה, הרי יש בה צדדים נפלאים ויפים. ההכרה באלמנטים אלו מזניקה את הנפש לפסגות קיום גבוהות ונדירות, למושג הטהור של האומנות.ש. האם הלהט של הכתיבה עדיין נמצא בדמך או שמא נרגע? האם האגדה נמשכת גם בדקות אלה, כפי שאתה מרמז בפרולוג "משחקי האגדה" בעמ' 5 של הספר "ניצוצות של אגדה": רִצַּפְתִּי אֶת הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל לְבֵיתֵךְ בִּפְרָחִיםשׁוּרוֹת שׁוּרוֹת סְדוּרוֹת, מִבְּלִי לְהַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת.הֵם גְּדֵלִים וְרָבִים וּמְכַסִּים אוֹתָנוּ בְּצִבְעֵיהֶם.רַק אֲנִי וְאַתְּ מֻסְתָּרִים מֵעֵינֵי כֹּלמְשַׂחֲקִים אֶת גִּבּוֹרֵי אַגָּדוֹת יַלְדוּתֵנוּ.לוֹבְשִׁים וּפוֹשְׁטִים צוּרָה.כְּשֶׁעָיַפְנוּ קָרָאנוּ לַסּוּס הַמְּעוֹפֵףכְּדֵי שֶׁיִּקָּחֵנוּ מַעְלָה מַעְלָהאֶל הַמָּקוֹם בּוֹ נוּכַל לִקְרֹא בְּנַחַת סִפּוּרִיםמִבְּלִי לְהִפָּגַע מִיִּסּוּרֵי גִּבּוֹרֵיהֶם. וְאָנוּ כָּתַבְנוּ אֶת הָאַגָּדָה שֶׁלָּנוּ.ת. השיר שציטטת לך אכן מבטא את דינמיקת הכתיבה שלי. הכניסה לעולם האגדות של השירה נותנת אפשרות להיות שחקן ראשי בין גיבוריך, ולכתוב עוד ועוד, וזאת כדי שגיבורי יצירותיך יהפכו למציאות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק