אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אלברטו מנגל: אל תוך יער המראות


התמונה של דן לחמן

כבר אחרי פרסום ספרו הראשון בעברית "תולדות הקריאה" לפני מספר שנים, ניכר היה בבירור שהאיש אוהב אהבת נפש את הנושא עליו הוא כותב: הספרות. בספר ההוא סוקר מנגל אלפי שנות כתיבה ומביא מידע אדיר על ספרים שאיש מהקורא הרגיל כבר לא יגיע אליהם לעולם. כעת מונח לפנינו ספרו החדש.

אלברטו מנגל הוא איש כלבבי. הוא איננו סופר ענק, ולמעשה אינו סופר כלל. הוא מנתח ומאיר תופעות שונות בחיינו בצורה משלו, ברוחב הבנה ובהסתמכות על מקורות מזמנים שונים, חלקם עתיקים. והכל מנוסח בכתיבה רבת חן ומובנת לכל. הוא מסרב להיקרא מבקר ספרותי ומעדיף את התואר "סוקר ספרים", ורואה בכתיבתו סוג של זירוז ופתיינות להביא קוראים לספרים שהוא אוהב. זו הגדרה שמבלי להכירה, אימצתי ביחס לעצמי מזה שנים. הוא בנו של דיפלומט ארגנטינאי שנדד בכל העולם, בין השאר בילה זמן מה גם בישראל. לא פחות חשוב בעיני, יש לו בת והוא קרא לה בשם אליס, "אליס מארץ הפלאות והמראה".

אם יש דבר שאני מקנא באלברטו מנגל (לפי הביוגרפיה שלו) היא העובדה שבנעוריו היה נער הקריאה של חורחה לואיס בורחס העיוור, אותו היה מלווה גם לאולמות קולנוע ומתאר באוזניו מה רואים על הבד בזמן ש-בורחס היה מקשיב לדיבורים. יש להניח שהרבה אהבת ספרות ותובנות גדולות רכש מנגל בשנות עבודותיו עם בורחס. בהחלט, קנאה גדולה.

הספר הוא למעשה אוסף מאמרים שפורסמו במשך השנים במקומות שונים. לרוב המאמרים בספר הוא מביא כמוטו משפטים מתוך ספרי אליס בארץ המראה, ואכן, המאמר הראשון מתייחס לאליס בארץ המראות ( בעיקר) אך בהרחבה מסביב הוא עוסק בצד פילוסופי של קריאת שם לדברים סביבנו. הוא מתחיל באלוהים המביא לפני האדם את כל ברואיו כדי שיתן להם שם וידע מה הם. במקום אחר הוא מאזכר את הקטע מתוך 'מאה שנים של בדידות' של מרקס. אותו קטע בו העיירה מקונדו נעשית חולה במחלת השכחה ותושביה מדביקים שלטים על כל הסובב אותם כדי שיזכרו מה זה מה.(זו פרה, ממנה בא חלב, שאותו מוסיפים לקפה) " לדידי, אומר מנגל, מילים על דף מקנות לעולם לכידות. המילים מספרות לנו מה אנו כחברה מאמינים שהעולם הנו" משם הוא חוזר לקטע באליס בה היא עוברת את ארץ השחמט היא מגיעה ליער שבו אין לדברים שמות.

"טוב, לפחות זו הקלה גדולה. אחרי החום הגדול, לבוא בצל – בצל – המה? אני מתכוונת להיכנס בצל הדבר הזה, נו, את יודעת! ומניחה ידע על גזע העץ. מעניין אותי לדעת איך הוא קורא לעצמו" שמות והגדרות הם מהנושאים המוקדמים ביותר העומדים מול האנושות. מה נותן לדברים את משמעותם היא שאלה שפילוסופים רבים דנים בה עד היום. המלים, שמות הדברים, הם המעניקים לחוויה את צורתה. ואין חוויה הקשורה יותר למלים מהספרות, אמנות הכתיבה.

הסכנה היא, אומר מנגל ומבלי להזכיר את שמו שללאקאן הוא מפרש בצורה לקניאנית את שאלת השם והייצוג, כפי שידעו אליס והפרש הלבן שלה, שלפעמים אנו מבלבלים בין שם לבין מה שאנו מכנים בשם, בין דבר לבין מה שאנו מכנים הדבר. אותם צללים מרפרפים שעל הדף, שבעזרתם אנו מתייגים בקלות רבה כל כך את העולם, אינם העולם עצמו. אחרי שמנגל מפרק במשפטים ספורים את מהותה של מכבסת מלים המשמשת לצרכים פוליטיים ( לא רק בארץ, מסתבר) הוא חוזר להגדרות המלה והאמנות " משותף להתנסות אמיתית ולאמנות אמיתית הוא, שהן תמיד נשגבות מבינתנו, נשגבות אפילו מיכולתה של בינתנו. קצה גבולה הוא תמיד קצת מעבר להישג ידנו."

את המאמר "ובינתיים במקום אחר" הוא מתחיל בניסיון להסביר כיצד אם בכלל אפשר למיין ולקטלג ספרים ובאיזו צורה להניח אותם בספריה משם הוא מגיע למדף הספרות הגאה. "הרעיון שלספרות גאה חוטא בשלושה אופנים" אומר מנגל. "הראשונה כי משתמעת ממנו קטגוריה ספרותית צרה שמבוססת על מיניות – של המחבר או של דמויותיו. השני, כי משתמעת ממנו קטגוריה מינית צרה שמצאה לה איכשהו את הגדרתה בצורה ספרותית, השלישי, כי משתמעת ממנו קטגוריה פוליטית צרה שיוצאת להגנת מערכת מוגבלת של זכויות אדם למען קבוצה מסוימת" מה שנחשב ל-ספרות גאה הוא ספרות שעניינה נושאים גאים. באופן די מבלבל אפשר למצוא על מדף הספרות הגאה בחנויות של ימינו ספרים שעניינם אינו נוגע לחיים גאים והם שם רק מפני שמחברם ידוע כהומוסקסואל לצד ספרות גאה של ממש שמחבריהם לא בהכרח כאלה.

בורחס אמר "כל סופר יוצר לעצמו את מבשריו" אם אדגר אלן פו המציא את ספרות הבלשים והאימה אפשר לכלול בהגדרה גם סיפורים עתיקים כמו התנ"ך. רשימה כרונולוגית שלספרים מהשפה האנגלית עשויה לגלות ספרים גאים כבר ב 1871 ו 1876 אך בשנים שבין שתי מלחמות העולם ומיד לאחרי מלחמת העולם השניה צץ זרם די חזק של כותבים גאים ומסתמנות בהם שתי מגמות. האחת פונה בהצטדקות את הקהל הסטרייטי ומנסה להסביר ולכפר עלההומוסקסואליות והאחרת חוגגת בלי בושהמיניות אחרת, בעלת חיוניות לא פחותה ופונה אל הקורא הנאור. רוב הספרות ההומוסקסואלית כתובה כקול אוטוביוגרפי. לסטרייטים יש מקורות לימוד המיניות שלהם מהבית, עיתוני ילדים, מקום עבודה, טלוויזיה וסרטים. מנוער הומוסקסואלי נמנעים כל עזרי הלימוד הללו. הם מתבגרים בהרגשה שהם בלתי נראים, ואת חניכת גיל ההתבגרות עליהם לעבור כמעט תמיד לבדם. הספרות הגאה האוטוביוגראפית משמשת איפה כמדריך המציג בפני הנוער את בבואת התנסויותיו ומאפשרת לו לערוך השוואות.

רוב הגאים, שלא כמו קבוצות מיעוט אחרות, אינם מולידים ילדים, ולכן ההמשכיות שלהם היא רק דרך התרבות, שבבנייתה מילאו תפקיד חיוני. בגלל ייעודה האפשרי של הספרות הגאה כמורה נבוכים, "סיפורים גאים שנכנעים לדעות קדומות מקבלים במובלע את הפסיקה הפטריארכלית על עונשו של החטא. הם מבצעים טרור ספרותי וראויים לעמוד לצדספרות המוסר הוויקטוריאנית ולא המדף הגאה", אומר מנגל.

בהמשך יוצא מנגל ומדבר על סופרים הומוסקסואלים ומספירת המלאי הוא עובר לחיפוש אחרי מקורות המלה גיי (gay)שהשתרשה מהאנגלית לשפות אחרות ולא רק מערביות. הפעם הראשונה שהמלה נשמעת בקולנוע היא ב 1939 כשקרי גראנט נמלט בשמלת נשים בקומדיה "לגדל תינוק" ומאז התקבלה המלה ותיאורו של ההומוסקסואל לובש השמלה. למרות שלא כל לובשי השמלות הם גאים ולא כל הגאים לובשי שמלות. לקח זמן, והרבה ספרות כדי לקבע עובדות נכונות יותר בעיני הציבור הרחב.

בסופו של המאמר אחרי שסובב מנגל בין כותבים והיסטוריה גאה הוא חוזר לקטלוג בו התחיל ואומר "לכל ספרייה, הצללים שלה. בלי סוף מדפים של ספרים שלא נבחרו, לא נקראו, נדחו, נשכחו, נאסרו לקריאה. והרי הרחקת נושא כלשהו מהספרות, בין ביזמת הקורא ובין ביזמת הסופר, היא צורת צנזורה בלתי קבילה שמשפילה את האנושיות של כל אחד ואחד.". מאמר מבריק מאוד ומאלף דעת.

את המאמר היפה מאוד על המין והארוטיקה מתחיל מנדל במחקר היסטורי אחרי סיפור "היפה והחיה" ומשמעותו המינית. משם הוא עובר לספרות ארוטית מהמאות הקדומות ועד לשינוי המודרני לכאורה. הוא בודק את מכלול המלים המשמשות אותנו לתיאורים, מצטט שירים בהם הארוטיקה סמלית, ולכן מתקבלת. משם הוא עובר לבדיקת השוני בין ה-פורנוגרפיה לארוטיקה ומאבחן את ההבדל בין שני סוגי ההתבטאות. "הספרות הארוטית היא חתרנית, הפורנוגרפיה לא. לאמיתו של דבר הפורנוגרפיה היא ריאקציונרית, מתנגדת לשינוי" בפורנוגרפיה הפעילות צריכה להיות מוגבלת להזדווגות בלבד בצורה הכי קלישאית שאפשר. הסגנון, המבנה הדימויים במידה וקיימים אסור להם להסיח את הדעת. הפורנוגרפיה מצייתת למוסכמות ספרות דוגמטית, כמו מליצות נבובות, פרסומות, או כתבים דתיים חמורים בסגנונם.

ארוטיקה לעומת זאת יכולה ואמורה לקבוע מוסכמות חברתיות חדשות, להקנות משמעות חדשה למלים שהחברה מגנה. מכאן אפשר לראות שחוברות פורנוגרפיות נמכרות בהעלמת עין של רוב האוכלוסייה בעוד שספרות ארוטית נוסח : מאהבה של ליידי צ'טרלי" או " יוליסס" נתקלו במשפטים ובאיסור פרסום עד ימינו.

בספר עוד ועוד מאמרים מצוינים. אחד העוסק בחייו ואהבותיו של חורחה לואיס בורחס שאותם מכיר מנגל באופן אישי ומקרוב. מאמר מבריק על צ'ה גווארה או מאמר מרתק על הפער בין אישיותו הספרותית של הסופר המהפכן הפרואני הנפלא מריו ורגס יוסה כפי שהיא מצטיירת בכתביו ובין דמותו האמיתית כפוליטיקאי ימני תאצ'ריסט כפי שהתגלתה בעת שנכנס לעולם הפוליטי ורץ לבחירת לנשיאות פרו, כאלו שני אנשים שונים בעלי דעות מנוגדות מתקיימים זה לצד זה באדם אחד. במאמר אחר מנגל מתייחס לצורך האנושי לקטלג ומשם הוא עובר להסבר איך ולמה נוצרו מוזיאונים, החל מתיאור הראשון שיש לנו ממוזיאון בספר סטיריקון של פולוניוס (לפיו נעשה סרטו שלפליני) ועד למוזיאון שאנו מכירים כיום. ורק במוזיאון ככזה יכול היה דושן להעמיד גלגל אופניים או משתנה ולתת להם מעצם הצגתם במוזיאון מעמד של אמנות מצד אחד ומעשה חתרנות נגד שתלטנות המוזיאון בהגדרות מצד שני.

במאמר מדהים מספר מנגל על המורה לספרות הטוב ביותר שהיה לו. זה שלימד אותו בתיכון לאהוב ספרים. משם הוא עובר לסיפור לאימי משטר הדיקטטורי הצבאי. ימי הרציחות והיעלמויות הנוראיות בארגנטינה. באותם ימים נעלמו כמה וכמה מידידיו לכיתה. שנים אחר כך הוא מגלה שאותו מורה נפלא ואהוב היה מלשין על התלמידים לשירותי הביטחון.

יש בספר עוד מאמרים בנושאים שונים, אך כמו שאומר מנגל עצמו הקורא קורא לבדו ומתוך ניסיונו ומערכת האסוציאציות שלו, לכן גם הכתיבה שלי, המובאות וההסברים הם כבר דו"ח של קורא "אקטיבי" של חומר שכבר עבר עיבוד פנימי של הנושאים שמעניינים אותו, למרות שבמודע אני יודע שאחרים יתייחסו למאמרים אחרים. חלק למאמרים הפוליטיים יותר, אחרים לשמות אחרים מעולם התרבות המופיעים בספר. כשהוא כותב על סופרים אחרים או על ספרים הוא איננו קורא לעצמו מבקר. אני סוקר ספרים, הוא אומר, כזה שיכול להאיר משהו בספר ולגרום לאחר סקרנות לקרוא בעוד דרך. הדרך בה כותב מנגל מביאה את עושר ידיעותיו בצורה בהירה מאוד שבמקומות אחרים עשויים להיקרא בקושי. הוא הופך מחשבה פילוסופית מסובכת לנתפסת בשפת היום יום. מנגל הוא עולם מלא של ידע מקיף שאותו הוא משתף בהנאה עם הקורא. אני מקווה שהצלחתי לגרות סקרנות ולגרום להרבה אנשים לקרוא את הספר החכם הזה המכיל כל כך הרבה וכתוב בצורה בהירה.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן