אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יורחי הדבש / צק קינדר


התמונה של דן לחמן

צ'ק קינדר / יורחי הדבש. הוצאת עם עובד
צ'ק קינדר / יורחי הדבש. הוצאת עם עובד

נדמה לי שזה ספרו הראשון של צ'ק קינדר המתורגם לעברית אך זה אינו הספר הראשון שכתב. באמריקה הוא כבר מוכר ויש לו מעריצים משלו. מהמעט הכתוב עליו אפשר להבין שהוא אדם ססגוני ביותר. הוא נולד בווירג'יניה המערבית. עבד ככורה פחם, ברמן, שומר סף, שודד, טבח, וכעת מרצה בסטנפורד. עשה כברת דרך השובב הזה. הוא היה מיודד עם ריימונד קארבר ורמיזה על גב הספר אומרת שצריך לחפש את זהות גיבורי הספר הזה בין הסופרים האמריקאים.

כבר מן המשפט הראשון מצטיירת שפתו המחוספסת והמירה של צ'ק קינדר. ראלף ואליס, שני צעירים בני פחות משמונה עשרה מגלים אחד עם השנייה את חדוות המין "המופקר". אין תיאור למופקרות אלא אם כן קצת קולות רקע שהם משמיעים בחדווה ובקול רם הוא המופקרות של שני הילדים התמימים הללו, תמימים עד כמעט טיפשות.

"מאוחר בליל קיץ אחד אליס אן וראלף עשו אהבה בפעם הראשונה, בחושך... כשראלף פקח את עיניו לבסוף הוא אמר – שככה יהיה לי טוב, התאהבתי- אן לא זעה"

לא עובר זמן רב והם מתחתנים. כמה ימים אחרי הוא רואה אותה עומדת בבגד ים על שפת בריכה במוטל כששני גברים זרים מתבוננים בה והיא נראית כאילו היא נהנית להיות מוצג. ומהמשפטים הבאים אי אפשר שלא להתפעל או להיגרר עמוק אל תוך הספר והכתיבה, כי כאן מתגלה רצונו של ראלף להיות סופר, ואיך הוא כותב על זה צ'ק קינדר. אם כבר מהפתיחה הייתה לי תחושה שאני הולך לאהוב את הספר הזה הרי שהפסקה הבאה שבתה אותי לחלוטין. ראלף רואה את אשתו הצעירה עומדת בבגד ים מינימאלי על שפת בריכה כששני גברים זרים בוחנים אותה:

"דבר אחד שידע ראלף בוודאות הוא שבסיפור שתכנן לכתוב, הרגע הדרמתי הקפוא הזה יטה את העלילה לכיוון הרה סכנות לא צפויות לחלוטין וקרוב לודאי גם אסון. כן, הוא חשב, האישה בסיפור הזה תעשה אהבה עסיסית ומופקרת עם בעלה החדש לילה קודם. והם יאחזו זה בזה בחמדה ויישבעו שישמרו לעד את ההתרגשות והמסתורין של אהבתם ונישואיהם, ואז האישה תהפוך פניה ותבגוד בבעל שבסיפור. היא אולי לא תרצה לעשות את זה, אבל לא תהיה לה ברירה ראלף יכפיף את האישה שבסיפור לרצונו. אולי הוא אפילו יכריח את האישה בסיפור לשכב עם שני זרים חשופי גו. אם זה יעשה את הספור מעניין יותר. ואולי הבעל בסיפור יבגוד גם הוא באשתו, כדי ליצור סיבוכים נוספים בעלילה. אפילו אם הבעל, גם הוא, לא ירצה לעשות את זה. יתכן שלא תהיה לו ברירה, למען הסיפור"

לטעמי יש משהו מהפנט בכניסה הזאת אל הספר. בפרק הבא נפגוש בג'ים סטאק וג'ודי. ג'ים גם הוא סופר מתחיל ומיודד עם ראלף. ג'ים עבר כמה טלטלות בחייו ורצה ללמוד עריכת דין אלא שבסופו של דבר עשה מאסטר בספרות אנגלית והוא זוכה במשרת מרצה באוניברסיטה. אלא שאז הוא בורח לסן פרנסיסקו, מתחבר לקומונה של מסטולים, מגלה בעצמו שהוא ילד פרחים וגם זה נמאס לו והוא חוזר.

ג'ים סובל מבעית ספירת זרע נמוכה. הם אינם יכולים להביא ילדים לעולם ואנו פוגשים אותו לראשונה כשהוא מטגן לעצמו את המוח ב ל.ס.ד כדי שיוכל ללכת לעבור בדיקת ספירת זרע. ג'ים הוא גם טבח מצוין המבשל לאשתו ג'ודי יונים צעירות ממולאות כבד, בייקון ואורז בר, בתוספת שעועית ירוקה צרפתית, סלט עולש בלגי שמוגש בחצאי לימונים מרוקנים ששפתיהם מעוצבים כקונכיות. וזו לא ארוחת הפאר היחידה שהוא מבשל לה. ראלף קרופורד וג'ים סטרק נפגשו וקשרו ביניהם יחסי ידידות עמוקים. שניהם צעירים, מחפשים תהילה מתכוונים להיות סופרים גדולים ומפורסמים.

"הם היו מרוצים מעצמם עד הגג על שחיו חיים של סופרים פורעי חוק נועזים, במנוסה מתמדת מהשיממון העגמומי הקרוי חיים רגילים. שניהם היו דמויות עתירות תעוזה, גדולות מהחיים, וחיו כמו באגדות, עסוקים בדרמות עמוקות ובצחוק רועם, חומרים של סיפורים גדולים, הם היו משוכנעים, ולא סתם שלומיאלים שתויים ומסטולים, חוליגנים של ברים קטנים"

אין ספק ש-צ'ק קינדר יודע משהו על חלומם של סופרים בתחילת דרכם. המנסים לשוות משמעות לשטויות שהם עושים. שני צעירים פרועים, צרכני סמים ואלכוהול החולמים על ההצלחה. שניהם כבר פרסמו ספר. אך לא בהצלחה מסחרית. הוליווד לא שלחה שליחים לקנות את הספרים שלהם בהון תועפות.

כבר בפרק הבא ראלף שהתחתן עם אליס כה צעיר כדי ליהנות ממין זמין ומפני שכבר הייתה בהריון מוצא את עצמו בגיל שלושים וחמש אב לשני "ילדים פושעים", מסטולים כמוהו. ג'ודי חוזרת מנסיעת עבודה ומנחיתה על ג'ים שהייתה עם גבר בנסיעה.

"מה, כאילו? חקר ג'ים. עם גבר?, חקר ג'ים? " אתה יודע" אמרה ג'ודי וכשכשה בגבותיה ברמיזה,"עם גבר, אני מצטערת" היא אמרה. "זה פשוט קרה" "זה?" חקר ג'ים. "זה" אישרה ג'ודי. "זה קרה".

היא הולכת וממשיכה בתיאור לבקשתו. ואם זה לא מספיק היא מודיעה לג'ים שהיא גם מתכוונת להמשיך לשכב עם הגבר הזה, מלווין.

"ואז ג'ודי אמרה לג'ים שאין לה כוונה לפגוע בו, באמת שלא. אבל היא כל כך עצובה כבר כל כך הרבה זמן. וכל כך בודדה. וג'ים ודאי יבין ללבה"

כדי להראות גדלות נפש, שאין לו, ומכיוון שהא מודה שג'ודי מחזיקה בבעל שמנמן שמעדיף בירה על יחסי מין הוא מרשה לקיים יחסים פתוחים:

"ככה קוראים לזה כאן בקליפורניה הטרנדית והדקדנטית והקולית שלנו, כשבעל ואישה מסכימים שמותר להם להתנקנק ולהתלקק עם כל מה שזז"

והוא גם מעמיד לה תנאים אחדים לרשות שהוא נותן. צורת הכתיבה הזאת, השפה היומיומית והסיטואציות בסיפור מאוד אמריקאיות. שפה בוטה, אך בכל זאת ספרותית מכיוון שהיא שומרת מסגרת תוך טקסטית של הדמויות והמצבים. צורה המעמידה גם התנגשויות כואבות באור מגוחך במקצת, מצחיק במקצת, כשזה קורה לאחרים וכתוב כך.

לא כל הספר כתוב בפראות הזאת. בהמשך, כשנכנסות דמויות חדשות לחיי שני הסופרים הללו השפה משתנה לשפה ספרותית תקנית, אך חוזר מפעם לפעם אל אותה שפה ראשונית בה התחיל.

הזמן עבר, שני הצעירים המאוהבים כבר בני שלושים וחמש. מאהבה לא נשאר הרבה. כל אחד בוגד בשני. למעשה כל הרביעייה הזו בוגדת כל אחד בבני זוגו. אך מה שמציק לראלף בעיקר הוא מצבם הכלכלי. הם עומדים בפני קריסה מוחלטת, פשיטת רגל. פשיטת הרגל הזאת היא מציאותית מהצד הכלכלי של בו נמצא ראלף וזו איננה הפעם הראשונה שהוא במצב הזה, רק המשך הספר יגלה אם יש לפשיטת הרגל גם היבט סמלי נוסף.

דמות נוספת המצטרפת לרביעייה היא לינדזי, פילגשו של ראלף. בת שלושים, התגרשה מבעלה הראשון שהיה משורר ואופנוען פורע חוק. ל-קינדר יש איזה עניין לשבור את תדמיתם של הסופרים הספרותיים ולצייר את היוצרים שלו בשונה מכל אותם מסופרים משוררים פואטיים רומנטיים. הגיבורים שלו חיים בקצב של שירי קאנטרי וכאלה גם עומק רגשותיהם.

"בתקופה שאחרי גירושיה ולפני נישואיה מחדש לינדזי חייתה כמי שמקדמת בברכה יגון וחורבן... לאחר שפרחה כביכול והייתה ליפהפייה בקולג' חייה התמלאו במאורעות רומנטיים, אם לא באהבה"

ג'ים מצליח להשתחל בין הסדינים של לינדזי וכך היא הופכת להיות אהובתו של החבר הכי טוב של אהובה הקודם ראלף. אי אפשר שלא לחשוב על המחזה מי מפחד מוירג'יניה וולף כשקוראים את הספר הזה. אפשר לחוש, כמעט, ש-צ'ק קינדר החליט לכתוב את הביוגרפיה המוקדמת של ג'ורג' ומרתה - ניק והאני- שני הזוגות מהמחזה ההוא. להסביר איך מתגלגל זוג צעירים משכילים בדרכם, אנושיים ומצחיקים לזוג המפלצות המשחקות משחקים איומים בינם לבין עצמן ובינם לבין אורחיהם, ידידיהם ב-וירג'יניה וולף. כמובן שהאסוציאציה היא פרטית לחלוטין אך לא בלתי מתקבלת על הדעת. בקטע בו מנהלים ראלף וסו אן איזו שיחה המתקרבת לקשר היא מתיחה בו שאין לו דמיון:

"הסיפורים שלך באמת לא לעניין..... אתה לא מרשה לדמיון שלך לחקור עמוק מספיק. אתה לא נותן לדמיון שלך לשאוף אל המסתורין העמוקים של העולם המצועף. בגלל זה הסיפורים שלך מספרים על אנשים חסרי צבע שמתעסקים בחיים הארציים וחסרי הצבע שלהם. אין ממד רוחני בסיפורים שלך, וזה מצער מאוד, ראלף"

אנחנו לא מכירים את הסיפורים של ראלף וייתכן מאוד שהיא צודקת, אך אנחנו מכירים כבר די טוב את הסיפורים של גיבורי הספר הזה והם בהחלט ארציים מאוד וסגנון הכתיבה של צ'ק קינדר מנותק מהרוחני המפורש ומתאר כמעט רק את אירועי היום יום שדרכם צריך להבין את מצבם הרוחני - הנפשי של הגיבורים. מעריץ אומר לראלף, אחרי פרסום ספרו:

"יצירתך היותה השראה עבורי. הצורה בה אתה כותב על בני אדם רגילים שפשוט עוסקים בחייהם הרגילים. אתה גורם לזה להראות שוט. כאילו על אחד יכול לעשות את זה. אבל ברור שלא כל אחד יכול"

וזו בדיוק הדרך בה כותב קינדר. הוא מנסה להסביר את עצמו בתוך הסיפור. וכך הוא הופך להיות חלק מהדמויות הנכתבות והכותבות. כך נמשכים חייהם הריקים של שני הזוגות, ריקים אך לא לחלוטין. הם מעבירים את ימיהם בשתייה אין סופית, אך מתחת לפני האלכוהול והסמים מתקיימות אהבות אבודות ובלתי ממומשות. ברגע של שכרות שוכב לו ראלף וחושב על חייו:

"האם טעה כשהתחתן לפני עידן ועידנים עם הנערה המקסימה בהירת העיניים שאהב? האם טעתה אליס אן כשהתחתנה עם אותו נער שאפתן ומלא תקוות שאהבה? האם ימיהם יחד שלו ושל אליס אן היו קצובים מלכתחילה? כמה זמן יוכלו עוד הוא ואליס אן להמשיך לספר לעצמם שהם עוד יכולים להיות האנשים שהאמינו שיהיו? במוחו עלתה המחשבה שכולנו ניכרים לבסוף במה שעשינו לאחרים, ושבגידה היא רק מילה נרדפת לאובדן....לפתע עלה בדעתו שהוא אדם בלי פנים אנושי אמיתי, שאין בנשמתו שום נוף פנימי שאפשר לנוע בו"

ובתוך הבגידה אחד בשני זה עם האישה של זה עולה גם המחשבה, המוכרת מתיאוריות פסיכולוגיות, על הומו ארוטיות המתרחשת מתחת לפני השטח של שני החברים. כשהוא מוצא את בנו הצעיר מאוד מעולף משכרות הוא זועק אחרי התקף הזעם הנוראי שלו "שרק לא תהיה דומה לי. שרק לא תהיה דומה לאבא שלך".

אם לקראת אמצע הספר הייתה תחושת קרבה ל- אדוארד אלבי ול-מי מפחד מוירג'יניה וולף שלו, דבר ההולך ומתאמת בהמשך הרי ש-צ'ק קינדר אינו מתבייש ומפנה בעקיפין את תשומת ליבנו להשפעתו של טנסי ויליאמס גם בשמו של הפרק הנושא את השם חביבותם של זרים שהוא פרפראזה על משפט הסיום במחזה חשמלית ושמה תשוקה.

על דש הספר מרומז שיש מפתח לגיבורי הספר והסיפור מסתמך על סופרים אמיתיים. בעניין ראלף אי אפשר לטעות, הכוונה ל-ריימונד קרבר, זה שלפי סיפוריו נעשה הסרט תמונות קצרות ההבהרה באה כשסיפור של ריימונד קארבר, זה על הבעל המסיע את הכלב לשכונה אחרת ומשחרר אותו מצוטט בתוך עלילת הספר הזה.

הספר שרובו מצחיק או בגלל המעמדים שבהם עומדים הגיבורים או בגלל השפה בה משתמש צ'ק קינדר לאבחן את המעמדים והמצבים מגלה מתחת לפני השטח שני דברים חשובים. האחד הוא שמתחת לכל דבר מצחיק, קומי, עומד כאב שהצחוק מנסה לטשטש, אם בהתחלה הספר התנהל בהרבה בדיחות דעת הרי שלאט לאט הוא הופך להיות דרמה אנושית החודרת אל מתחת לעור והכאב האנושי עולה על גדותיו.

דבר נוסף חשוב לא פחות, צא'ק קינדר מוליך אותנו דרך הסיפורים אל המקורות מהם נטווים הספרים. מקורות הדמיון של הסופרים. המבוע של חיי היום יום העוברים אל תוך הספר שהוא ספר על שני סופרים.

האם זו ספרות נצחית? אי אפשר להתנבא כי אין לדעת לאן יופנו פני הספרות העתידית, אך אי אפשר שלא להגיד שהספר הפורט בדרכו את כאבי היום יום של שני צעירים של אמריקה המתירנית, הפוסט מודרנית, שהוא מבטא בדרכו המיוחדת מהנה עד מאוד מאוד. ואחרי שגומרים לצחוק עומדות בעין דמעות אמיתיות גם אם יש סימן להפי אנד מסוים ושינוי בחייהם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן