אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התצלום / פנלופי לייבלי


קטגוריה: 

(בעצם, שלושה תצלומי כריכות) לספרה של פנלופי לייבלי

כריכת הספר "התצלום" מאת פנלופי לייבלי הוצאת "ידיעות אחרונות", 2006.

כריכת הספר "התצלום" מאת פנלופי לייבלי הוצאת "ידיעות אחרונות", 2006.

כשלקחתי בידי את הספר - "התצלום" - מייד נמשכה תשומת ליבי לכריכתו. בשלוש כריכות שונות לספר זה מופיעים, כמובן, תצלומים. ננסה לבחון מה בין הכריכות לבין הספר שהן עוטפות.

המגע הראשון שלנו עם ספר, כל ספר, הוא המגע עם מראה הכריכה. צבע, צורה, איזון, טיפוגרפיה, יישור, קונטרסט, טקסטורה; המאמץ נמצא בחיפוש מתמיד לאיזון בין תצורה ושמישות. כריכה של ספר היא חפץ שימושי: יש לה תפקיד שימושי. הכריכה נועדה לעטוף את הספר כך שהוא ימכר. איך עושים זאת?אפשר לחשוב על סקאלה בין דימוי חזותי מפורש לדימוי חזותי אניגמטי (תודה לח. ארבל על שהציגה בפני את הרעיון). מה ישווק את הספר טוב יותר? הדימוי המפורש האילוסטרטיבי, או הדימוי העמום, שתובע מן המתבונן מאמץ בעת הפענוח שלו? מה מתאים יותר לתפקיד כריכה?

בעת ההתבוננות בכריכתו הקידמית של הספר אנחנו עוד לא יודעים את מה שיהיה ידוע בעת שנקרא את הכתוב בכריכה האחורית. בשלב הראשון - רק הטקסט החזותי מדבר איתנו.

מאוחר יותר יתברר לנו כי "ארון ישן, דחוס בניירות. מעטפה חומה סגורה. תצלום. קת', ניצבת בין קבוצה של חברים ביום שמש מופז, אוחזת מאחורי גבה בידו של גבר זר. בהרף עין אחד העולם מתהפך על ראשו. מי הוא הגבר הזר? מי עוד ידע? האם קת' התכוונה שבעלה, ההיסטוריון גלין פיטרס, ימצא את התצלום? מעל גבי התצלום קת' שבה לרדוף את גלין, את אחותה איליין ואת בעלה ניק, ולערער את כל מה שחברי החוג המצומצם הזה חשבו שהם יודעים על עצמם וזה על זה. ככל שדמותה של קת' היפה אך הבודדה מתחדדת מבעד לעדשות התודעה של הקרובים לה, הם נאלצים לארגן את חייהם מחדש סביב האמת שהולכת ונחשפת בפניהן, צעד אחר צעד".

כל זה קורה רק יותר מאוחר. בכריכה של ההוצאה לאור בעברית, בהתחלה אנחנו רואים תצלום נוף, השתקפות של עצים במים. המשטח מחולק לשני חלקים ברורים: יותר ממחצית המשטח התחתון הבהיר היא השתקפות של שמים, לאחר מכן שכבה בגווני ירוק כהה של השתקפות עצים, ועוד יותר למעלה, מראה של נוף כפרי ירוק, שדות בגווני ירוק כהה ומעליהם צלע הר מסולעת. בתחתית הכריכה על רקע המשטח הבהיר בולט שם הספר "התצלום" באותיות שחורות, מעליהם באדום שם המחברת. האדום והלבן מהדהדים וחוזרים בפינה שמאלית עליונה של הכריכה מצויין "פרוזה". אנחנו מקבלים הרבה מאד נתונים: הטקסט המילולי מפורש וחד משמעי. הטקסט החזותי הוא האניגמטי: מה ישר ומה הפוך? איפה עובר הקו המפריד בין הדבר עצמו לבין מראית העין שלו? שאלות אלה מתאימות מאד לתכניו של הסיפור ובכך מעניקות למתבונן חוויה ראשונה של מפגש עם המסתורין הטמון בסיפור העלילה.

כריכת

כריכת הספר the photograph הוצאת penguin usa

כריכת הספר בהוצאת "פינגווין" מבצעת מהלך דומה: הטקסט המילולי ברור. שם המחברת בפינה ימנית התחתונה, בעוד ששם הספר באותיות לבנות על רקע כהה במרכז החלק העליון של הכריכה הקידמית. את הכריכה כולה תופס תצלום בגוונים כהים, כמו גוונים של תצלום שהתיישן מעט. בתצלום נראה שער סגור מאחוריו נפתחת דרך. משני צידי הדרך שדרת עצים גבוהים. הקומפוזיציה ברורה, יציבה וסימטרית: צירים אנכיים מקבילים מוליכים את המבט מלמטה למעלה, בממש במרכז התצלום פתח מואר, סופה של הדרך. תצלום כריכה זה הוא ממש מקביל לעלילת הספר ואף למבנה שלו: הסיפור מועבר במקביל דרך נקודות המבט של מספר דמויות מרכזיות, בכל פעם נחשף עוד מידע והעלילה מתקדמת עוד צעד. בסיום הספר יש פתרון ויש התבהרות.

כריכת הספר "התצלום", הוצאת ויקינג, 2003

כריכת הספר "התצלום", הוצאת ויקינג, 2003

הכריכה השלישית לאותו הספר גם היא תצלום, גם כאן הוא בשני גוונים, לבן - כחלחל ושחור. גם כאן שם הספר ושם המחברת באותיות בהירות במרכז הכריכה, על גבי רקע כהה. בתצלום נראה קטע מדמות אשה, שמלתה שחורה וזרועותיה חשופות. המפגש הנוגע לא נוגע בין כפות הידיים לוכד את מבטו של המתבונן. בתצלום זה יש חיבור בין ארוטיקה ואוזלת יד. תנוחתן של הידיים רפוייה, הזרועות החשופות והצללית הנשית מעניקות תחושה של מסתורין וארוטיקה. תחושות אלה גם הן מייצגות משהו מתכניו של הספר , בעת ובעונה אחת התצלום מגרה את המתבונן לפענח מה עומד מאחורי האשה המסתורית, וזה, כמובן, מתכון יעיל לשיווק.

לסכום: שלושה מעצבים לכריכת אותו ספר בחרו בפיתרון דומה: שימוש בתצלום כרקע לכותרות שם הספר ושם המחברת. בכל המקרים התצלום מתקשר ומרמז לתכנים ומשמעויות של הספר עצמו. הכריכה, במובן זה, מטרימה את הקריאה. אין שום דבר מעורר תמהון או שאלות, הכריכות הללו נועדו לתקשר בפשטות עם הקורא הממוצע ולא לאתגר אותו.

ההתבוננות במקרים הפרטיים האלה של כריכות ספריה של פנלופי לייבלי מעלה שוב את השאלה מה בין העובדות שנקלטות באמצעות החושים ובין פרשנותן.

אני מציעה לקחת בחשבון את מה שדרור לוי כותב: "הרעיון שמערך החושים שלנו אינו טבעי אלא תוצר של תהליך ארוך של היסטוריזציה של אופני תפיסה מחוברתים מבחינה היסטורית הוא, מכל מקום, רעיון קשה לתפיסה בדיוק כפי שקשה לתפוס שסטרוקטורת הנפש היא היסטורית, ושיש לה היסטוריה. כדי שאנשים שונים יוכלו לארגן בהתאמה את ההתנסות החזותית – כדי שתתאפשר תקשורת חזותית – הם חייבים להכפיף את הראייה הרטינלית [של רשתית העין] הבלתי אמצעית לאופני ייצוג קונוונציונליים המכוננים עולם בעל משמעות הניתן להבנה. כלומר הראייה עוברת תהליך של קידוד; היא נלמדת, מוסכמת והרגלית -- עוברת אם כן סוציאליזציה. בין הסובייקט לבין העולם נמצא השיח החברתי המבנה את המבט, ובכך היא שונה מהראייה, שהיא החוויה החזותית, הרטינלית, הבלתי מתווכת. בין הרשתית לבין העולם מפריד מסך או רשת של סימנים, רשת הבנויה משיח חברתי אודות הראייה. במילים אחרות, השאלה כיצד דימויים מציגים אובייקטים קשורה בהבנה ש"זהותו" של אובייקט היא לעולם אינה קבועה וסופית אלא דינמית והתהוותית, מוגדרת ומותנית באופני השימוש החברתיים שמשוקעים בו, מצד אחד, ובאופני הייצוג המשמשים להנכחתו ומתנים את מערך הצפייה בו, מצד שני".

לסיום, לאוהבי הצילום והמחקר ההיסטורי – אמליץ להכיר את ספרו של אבנר הולצמן (2002) "תמונה לנגד עיני", בהוצאת עם עובד. הולצמן הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. הספר "תמונה לנגד עיני" מורכב מחמש מסות מחקר, כל מסה מספרת סיפור כשנקודת המוצא שלו היא תצלום. בעקבות "קריאה" רגישה ומדוקדקת של התצלום, נבנה מארג של מקורות חזותיים, תיעודיים וספרותיים עשירים, המאפשרים להקים לתחייה אירועים היסטוריים מפורטים.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.