אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראיון עם לימור שריר


התמונה של רמי נוידרפר

את לימור שריר פגשתי לאחרונה באקראי, על שפת ברכת השחייה. בניגוד לכל האחרים העוסקים בחיטוב גופם או בשיזוף עמוק, ראיתי את לימור יושבת, צרור דפים בידה, קוראת בלהט פרק מספרה הבא באוזניו של אחד ממכריי (ממה ששמעתי – יש למה לצפות).

זכרתי את לימור שריר מנעוריי, כמי שזכתה לרגע של תהילה ממש ערב מלחמת יום הכיפורים. אחר כך, זכרתי במעורפל, הפכה לרופאה, משילה מעצמה סטריאוטיפים גבריים קלוקלים.

לא ידעתי שלימור שריר היא סופרת, אולם כששמעתי את דבריה באותו אחר צהרים לפני מספר שבועות, הבחנתי בשני דברים – להט רב של אדם שהכתיבה ממלאת את כל עולמו ויצירתיות סוערת, מיוחדת במינה.

ספרה האחרון של לימור שריר, "אלוהים ואלווירה" שבה אותי בקיסמו המיוחד, אולי כמי שתמיד נשאב לשאלות ה"תיאולוגיות" של קיום האל, שכר ועונש וכמי שאוהב מאד את נופיה האמנותיים והאנושיים של איטליה. אין זה ספר רגיל, של סופר ישראלי, העוסק בחיינו כאן במדינתנו הקטנה,ובפינות החבויות של חיינו כישראלים. ספרה של לימור "אלוהים ואלווירה" שיצא בהוצאת כרמל בשנת 2005, לוקח אותנו אל עולמות שונים ורחוקים.

הרומן הוא רומן מכתבים, ז'אנר שכמעט נעלם מחיינו בעידן הדוא"ל והמסרים המיידיים (האם יכתוב פעם מישהו רומןsms תמהני?) ועוסק בשאלות תיאולוגיות, ואפילו תיאולוגיות נוצריות.

לפנינו חליפת מכתבים בין ג'וזפה, סטודנט לרפואה, נכה הלומד ברומא לבין ידידו הכומר, וינצ'נצ'ו. שני הידידים הם יוצאי סיציליה ודנים ביניהם בשאלות כגון קיומו של האלוהים, שכר ועונש, "צדיק ורע לו" ושאלות של אהבת האל – התנזרות מינית. אהבה רוחנית מול אהבה גשמית.

כל זה מתרחש על רקע החיים בסיציליה, חברה מסורתית ושמרנית, אותה מתארת לימור באופן משכנע, למרות שלא שהתה שם יותר מכמה ימים.

"אלוהים ואלווירה" הינו ספרה השני של לימור שריר. הראשון, "הבית על האגם" – עסק גם הוא בנושא רחוק משהו - סיפורם שלארבעה חברי ילדות, המעבירים את שנות התבגרותם ליד אגם באוסטריה בימים של טרום מלחמת העולם השנייה.

לימור

לימור שריר / אלוהים ואלווירה. הוצאת כרמל.

לימור שריר, בתו של... נולדה בתל אביב ולמדה בתיכון עירוני א' בתל-אביב. את שירותה הצבאי העבירה כפקידה בפיקוד דרום תחתגורודיש. בשנת 1973 זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל ואף זכתה להיות סגנית מיס תבל. היא מזכירה לנו, שהייתה אחת הראשונות שהיו מעורבות באירוע של תפיסת בני ערובה. היה זה באתונה שם תפס מחבל בני ערובה ודרש את סילוקה מהתחרות. לאחר תקופה קצרה של דוגמנות שהייתה מחויבת לה, נטשה לימור שריר את חיי הזוהר, נסעה לאיטליה ולמדה רפואה בבית הספר ברומא, אך את התואר קיבלה באוניברסיטת תל-אביב.

לפני מספר שנים עברה לימור שריר מהפך נוסף והחלה לכתוב. מאז, כך היא מעידה על עצמה, היא אינה יכולה להפסיק.

לימור שריר, איך הגעת לכתוב על מחוזות רחוקים במקום על כאן ועכשיו?

"אין לי תשובה חד משמעית. לעתים בשל התרפקות על נוסטלגיה. בדרך כלל אדם שחווה חוויות משמעותיות בחיי - לא תמיד מגיב עליהן מיד. לרוב הוא מדחיק אותן ואוצר אותן בזיכרונו - לעולם לדעתי איננו שוכח אותן ולאחר שנים רבות החוויות פורצות ממוחו בשל זרז שלא תמיד הוא מודע לו.

כנראה שצברתי חוויות כאלו בזמן שהותי בחו"ל. את "גיבור הספר:"אלוהים ואלווירה" הכרתי באופן אישי כשלמדתי רפואה באוניברסיטת רומא - הוא התמחה אז ברפואה פנימית והגיע לרומא מסיציליה - מקום הולדתו. אחרי שנים החלטתי לכתוב עליו מכיוון שהיווה דמות מעניינת ומקסימה ממש כמו ג'וזפה בספרי "אלוהים ואלווירה". היות ולא הצלחתי לאתר אותו, המשכתי לשוחח איתו בספר באמצעות מכתביו לכומר. אני מאמינה שיום אחד אגיע לבשר לו שכתבתי ספר אודותיו. הוא צריך להיות היום בשנות החמישים, פרופסור לרפואה ובוודאי נשוי ואב לילדים. ברגע שהחלטתי שהגיבור יתכתב עם כומר קתולי והכנסתי לתמונה גם רב יהודי, הייתי חייבת לחקור ולהתעניין בדת הנוצרית הקתולית כשהיהדות היא האחות הבכורה של הנצרות.

איזה מחקר עשית לפני כתיבת הספר?

"ראשית במהלך ביקור בסיציליה, (במקומות שאני כותבת עליהם בספרי) ביקרתי במספר רב מאוד של כנסיות, הקשבתי למיסות שנערכו במסגרת טקסי דת וחתונות והיות ואני דוברת איטלקית (חייתי ברומא מספר שנים), עניין אותי לדעת כיצד "מחנכים" כוהני הדת הקתוליים את צאן מרעיתם (שים לב לדרשות הכמרים בחתונות המוזכרות בספר, למשל חתונתה של אנה מריה). ביקרתי בכנסיית סנטה קתרינה בטאורמינה, בקתדרלה המפורסמת בצ'פאלו בקתדרלה של פלרמו ובאחרות.

קראתי ספרים אודות סיציליה, מנקודות מבט שונות: ההיסטוריה של סיציליה (ראה סיפור סבו של ג'זפה על כל העמים שכבשו את סיציליה), הגיאוגרפיה של המקום, הארכיאולוגיה המעניינת (ראה שרידי פסיפס באגריג'נטו ועתיקות סירקוזה, הסופרים הסיציליאנים המפורסמים (פירנדלו, וורגה וכו'), ספרים העוסקים ב-מיתוסים (ראה אי הציקלופים המוזכר בספר) ואגדות עם סיציליאניות, מחקר העוסק בצמחייה האופיינית, באיים המיוחדים, ספר שעוסק במאפיה.

בנוסף קראתי ספרים המתעסקים בנצרות ביהדות ובהבדלים שבין שתי הדתות האחיות כשהיהדות היא האחות הבכורה של הנצרות. בוועידה שנערכה ב-רומא ב-1986 (ע"י ראשי הוותיקן) ובה הוכרז על ניצני פיוס בין שתי הדתות וכו' (שלא נתן להאשים את כל היהודים במותו של ישו, למשל). כרופאה במקצועי היה לי קל להתמצא במחלת שיתוק הילדים (של ג'וזפה) וכמובן נעזרתי גם בספרי רפואה המתארים בדיוק את הסימפטומים ושלבי המחלה.

קראתי מאמרים מספריית אוניברסיטת תל- אביב העוסקים בפסיכולוגיה - בהתמודדות של נכה עם המחלה ועם נכותו ובאופן ספציפי על ילדים חולי שיתוק ילדים – פוליו.

חקרתי את שאלות המגדר בחברה הפטריאכלית של סיציליה בשנות החמישים ולמרות שחלק מהנשים המופיעות בספרי הן חסרות השכלה ואולי מעט פרימיטיביות הן ניחנות באסרטיביות ובאופן עקיף משפיעות על הגברים בחייהן ובמשפחתן. אלווירה היא אמיצה ומתקדמת יחסית לתקופתה וקיארה חותרת להשכלה כך שכל דור של נשים מתקדם לעומת הדור הקודם.

הספר עוסק בקונפליקט שבין רוחניות וגשמיות, דת ואירוטיקה, ובין נכות ומשיכה גופנית – ספרי לנו על זה?

מטבעם, קונפליקטים הם מעניינים ומאתגרים. ההתנזרות הנכפית על הכמרים הקתוליים היא בעיה ידועה שלעתים גוררת אותם לעבור על האיסור וגורמת להם חיבוטי נפש וייסורי מצפון. בספרי אני טוענת שאין צדיקים מושלמים בעולמנו ובכל צדיק מסתתר גם חוטא. נכות גם היא בעיה ידועה - בעיה של דימוי גוף, בעיה נפשית לא פחות מאשר הנכות עצמה ושוב מקור לקונפליקטים מעניינים: התלבטויות והתחבטויות. כל גיבורי (בשני ספרי) מתלבטים ומחפשים דרך חיים.

הז'אנר של רומן המכתבים - מנוגד לחלוטין לתקופה הנוכחית של האינטרנט והאימייל - האם את מרגישה מחוברת יותר לתקופה ה"רומנטית" ההיא?

נמשכתי אליו בצורה אינסטינקטיבית. תחילה מבלי לחשוב ולתכנן יותר מידי. אולי מפני שאני עצמי שואפת להחזיר את הרגישות לחיינו. פעם כתבו מכתבים והזמן בין שליחתם לקבלת התשובה היה ארוך בניגוד לאינסטנט של חיינו העכשוויים - האינטרנט וכו' ולדעתי היה בזה קסם.

עוד חריגה שמצאתי הוא השימוש בגוף מספר ממין זכר. מדוע? בראיון אחר את אומרת "הגבר הזה הוא אני" באיזה מובן יכול להיות גבר נכה המתלבט בין דת לתשוקה - את?

גם כאן אין לי תשובה ברורה ולא תכננתי שאכתוב בגוף זכר, זה פשוט קרה כך. לא כל דבר אנחנו מתכננים ולא בכל דבר אנו שולטים. לפעמים הסיבות הן בתת ההכרה ואין אנו מודעים להן בדיוק.

הספר שלך אינו "רומן" ויש בו המון עיסוק בשאלות תיאולוגיות ופילוסופיות. מדוע? מה את מנסה לומר לנו? ללימור, מסתבר יש יומרות מעבר לקריאה גרידא. היא בהחלט מעוניינת לגרום לקורא להרהר בשאלות הנכבדות הללו.

דווקא האפיקורוס (ג'וזפה) מעלה שאלות נוקבות נגד אלוהים והאמונה בו (האחראי לאומללותו, המאמלל צדיקים ולטענתו בורא רשעים כדי להענישם). לעתים הוא משער (בדומה ל-שפינוזה) שאלוהים אינו בורא עולם מכיוון שהוא עצמו העולם אך דווקא מתוך הטענות והלבטים הללו - הקורא עשוי לתהות ולהתעמק בגישות השונות לדתות ולאמונה מתוך סובלנות ותוך כבוד למאמין ולדתו. מטרתי היא לגרום לכך שהקורא יבחר מתוך שהשכיל, התלבט והכיר את הגישות השונות, בגישה המתאימה לו.

בספר מופיעים לבטים של "השאלות הגדולות" המוצגים כאן בכל חריפותם. אני נוגעת בשאלות פילוסופיות שרבים וחכמים התלבטו בהן לכל אורך ההיסטוריה ולא מצאו להן פתרון. מהי אמונה, האם קיים אלוהים או שבני האדם זקוקים להמציא להם אלוהים כדי להסביר את קיומו של היקום ואת בריאתו של האדם, כאשר אין די בהסברים המדעיים? והאם הוא בורא עולם או שאלוהים אינו בורא העולם מכיוון שהוא עצמו העולם (רמיזה למשנתו של שפינוזה) ואם הוא אכן אחראי לבריאתו של הכל הרי הוא אחראי גם לרשעותו ולצרותיו של האדם, האם אלוהים יצר רשעים כדי להענישם? והאם ההשקפות הדתיות, שלפיהן כל תפישה מוסרית היא ביטוי לרצון האל, גרמו לכך שבני האדם יאמינו ש"העצמי" של כל אחד מהם הוא מעין ניצוץ אלוהי או "על אדם" המכיל את הניצוץ האלוהי הזה החבוי בכל אחד, ( רמז ל-ניטשה?) ומשמעות החיים לפי אמונה זו היא החתירה להשגת מימוש של אותו "עצמי"- חלקו של אלוהים באדם, היא ההתקרבות אל האל וההזדהות עמו.

את אדם רבגוני, מנערה שלא היססה לשאת את הכתר לפני כול העולם, הפכת לרופאה, וגם את הרפואה עזבת כדי להיות סופרת. את רואה קשר בין התפקידים הללו? ניגוד??

אין ניגוד כלל. הרבה סופרים היו רופאים אם כי אינני מודעת להרבה סופרות רופאות. למשל : טשרניחובסקי, צ'כוב, ר' יעקוב צהלון, הרמב"ם ועוד. רופאים ישראליים כמו פרופ' לניאדו, כספי ועוד אחרים כתבו ספרים. רופא הוא אדם שיש לו טביעת עין חדה לגבי תכונותיהן של בני האדם פיזיות ונפשיות ואולי בשל כך הוא נמשך לתיאורים מפורטים של נפש האדם.

מה גרם לך בשעתו לנטוש את עולם הזוהר, לא להיות דוגמנית מצליחה הנישאת למיליונר אמריקני וללכת לעולם הרפואה התובעני כל כך? ומה גרם לך ללכת לכיוון הכתיבה?

עולם ה"זוהר"? מעולם לא נמשכתי אל העולם הזה ולא ראיתי אותו כזוהר בכלל. רפואה היה חלום חיי מילדות, אולם כשהגשמתי אותו, הרגשתי בשלב מסוים צורך לעסוק בכתיבה. אדם עשוי לעבור מטמורפוזות במהלך חייו ואיני רואה כל פסול בכך כפי שאני מכבדת אנשים המתמידים בתחום אחד כל חייהם.

האם יש סיכוי ש"מלכת יופי" בעידן ה"כוכב נולד" והסיפוק המיידי הטלוויזיוני, עידן שבו הידוענים הם מי שהינם, תלך בדרכך השונה כל כך?

אני לא יכולה לנבא מי מ"מלכות היופי" תלך בדרכי אך בהחלט יש מלכות יופי לשעבר מוצלחות מאוד כל אחת בתחומה. מלכת יופי איננה חיה משונה, היא אישה לכל דבר עם מגוון תכונות פיזיות ונפשיות ככל אישה.

מה גורם לך לכתוב, מה מסעיר אותך ? על מה את כותבת עכשיו?

אינני יודעת, או יותר נכון, איני מודעת לכך בדיוק, מעבר לכך שכרגע אני נמשכת לכתיבה והיא בוערת בי. אני אוהבת בני אדם (לכן גם למדתי רפואה) ואני נמשכת להתעמק בנפשם של בני האדם ובבעיות המעסיקות אותם במהלך חייהם. מבחינה זאת הכתיבה שלי היא ריאלית מאוד ואנשים רבים, גברים ונשים יכולים, לדעתי, ויוכלו גם בספרי הבא להזדהות עם הקונפליקטים שאציג בפניהם. ספרי הבא יעסוק באישה לבד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר