אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ערב הצדעה לסופר בן ציון יהושע


התמונה של הרצל חקק

ערב מיוחד שאורגן לסופר בן ציון יהושע
ערב מיוחד שאורגן לסופר בן ציון יהושע

עין לבן ציון צופיה

70 שנה הן סיבה לחגיגה, והערב המיוחד שאורגן לסופר בן ציון יהושע, היה מחווה של חברים והצדעה ליוצר מחונן ולאיש ציבור רב פעלים. הערב התקיים בבית עמ'י ברחוב חובבי ציון בירושלים. 

"רק תמול שלשום הייתי בן תשחורת רכוב על קורקינט מעשה ידיי במורד רחוב יחזקאל, חולף על פני בתי הכנסת", כך סיפר חתן המסיבה לכל חבריו ומוקיריו. בנצי סיפר לחבריו כי כל אותן חוויות נחרתו בו לעולמים: "ספגתי מלוא מבטיי את העולם שמסביבי מבלי לדעת שכל זה יהיה מושא ליצירותיי בעתיד".

חבריו של בנצי יהושע בחרו לקרוא לערב - 'עין לבן-ציון צופיה', שהרי מלאו לו ע' שנים. בנצי הוסיף הסבר משלו: "שבעים שנים צופיות בי מתוך דבקותי בהימנון הלאומי, באהבת הארץ וירושלים. בתוך התקווה הלאומית מסתתרת גם תקוה – אשת נעוריי המלווה אותי בכל שגיונותיי ומאחורינו יחד ניצבים ילדיי האהובים רפאל, מיכל יוכבד,ונורית".

הדוברים לאורך הערב הקיפו את מלוא קשת הנושאים: דנו ביצירותיו הספרותיות העוסקות בעיר ירושלים, סיפרו חוויות משכונת ילדותו, האירו את מחקריו המתמקדים במרכז אסיה, וחשפו את החוטים הקושרים אותם לשורשיו באפגניסטן.

אינני רוצה לעסוק בילדותי שבה מצאתי את עצמי ללא המשענת הכלכלית של אבי שנפצע אנושות במלחמת העצמאותכשהביא לחם לתושבי השכונה בימי המצור ומצאתי את עצמי מפרנס את הוריי בהיעדר ביטוח לאומי.

בלפור חקק, יושב ראש אגודת הסופרים העברים, פתח את האירוע בציטטה ממסכת אבות: "רבי יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות".

בלפור הבליט את הצדדים האנושיים שיש בבנצי יהושע, וקבע:

"בן ציון יהושע הוא מופת של חברות אמת". כיושב ראש אגודת הסופרים העברים, בחר בלפור לומר כל מלים על ספרו האחרון של בנצי יהושע, "שתיקת התרנגול":

"ספר זה הוא המשך לקובץ הסיפורים הקודמים שלו: "תה אנגלי בירושלים" ולקבצים "פורצי גדר" ו" עיר באופק ". הדמדומים החברתיים והתהליכים המשיחיים, שאפיינו את היישוב בשנות החמישים, תופסים מקום בולט בספרו החדש 'שתיקת התרנגול'.

באופן די מפתיע ילדות מתארים הן הוא והן עמוס עוז בספרו האחרון (סיפור של אהבה וחושך) שכונות ילדות די קרובות. בשני הספרים אנו מוצאים ישראלים קשי יום המתגוררים בשכונת גאולה ובשכונת הבוכרים, בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים. גם יהושע מתאר ישראלים ותיקים ועולים, מנסים לשרוד או להכות שורש במציאות החדשה הנוצרת בארץ ישראל. ספרו של בן ציון יהושע ממוקם יותר בקהילה הספרדית, יותר בשכונת הבוכרים, וספרו של עוז יותר ביישוב האשכנזי, בשכונת גאולה. עובדה מעניינת: זלדה המשוררת מופיעה בשני הספרים, מעין חוט מקשר.

בנצי מוכיח בכל כתיבתו שהוא הסופר של ירושלים. הוא מדובב את ההוויה הירושלמית בכל כתיבתו, ושעה זו היא השעה להודות לו על תרומתו לירושלים ולשפה העברית".

יהודה עצבה שהנחה את האירוע בהומור רב, שילב סיפורים מירושלים של שנות הארבעים והחמישים. עצבה שזכה להכיר את בנצי מילדות, סיפר סיפורים משובבי לב, ומסיפוריו למדנו על האבא רפאל יהושע, שהשפיע על עולמו של הבן היוצר: "דמותו של האב היתה ססגונית וצבעונית, והשפיעה רבות על עולמו של בנצי. האב היה מספר סיפורים שריתק את הקהל שלו. אביו היה מלווה שיירות וכיום בנצי מלווה שירות לאוזביקיסטן ולחומה הסינית, ולאן לא".

את הצד של בנצי יהושע כמספר סיפורים ואת הקשר שלו לסיפורי העם של האבא רפאל הציגה צילה צור בחן רב:

"בן ציון יהושוע רז, הוא בעיניי צאצא של שבט יהודי אפגאני, והוא בראש ובראשונה 'מספר'. מנפיש את ההיסטוריה המאובקת, בורא חיים לאותן דמויות ומסיר את אבק הזמן מחלומותיהם ומדבריהם. בנציון יהושע יוצר בדרכו הייחודית והחושנית פסיפס אנושי ומרחבי מרהיב בצבעיו העזים, בריחותיו הנוכחים ובטעמיו האקזוטיים.

את היכולת לספר ירש מאביו מולידן רפאל יהושוע רז. אביו יליד הראת שבאפגאניסתן ,עלה בצעירותו לירושלים והיה מספר סיפורים מופלא ואולי עדיין מרתק את שומעיו בירושלים של מעלה".

צילה התייחסה לספרי המחקר של בנצי יהושע בנושאי הקהילות באפגניסטן ובעיקר לספרו – "מנדחי ישראל באפגאניסתן לאנוסי משהד באיראן, הוצאת מוסד ביאליק 1992".

מסעותיו של בנצי במרחבי אסיה הם מסעות שיש בהם לא רק גיאוגרפיה אלא גם נשמה ומהות, כפי שמצאנו בסיפוריו. כדי להשלים את החלק הזה בפאזל, באישיותו של בנצי, הזמין יהודה עצבה, המנחה הצבעוני והאותנטי, את אהרון מתת טוב שסיפר על מסע שורשים שעשה בנצי יהושע בדרך המשי, מסע אל בוכארה ושאר הערים מסביב:

"הסתובבנו בבזארים, בארמונות, בבתי-כנסת ובתי עלמין, במחלה מקום מגוריהם של היהודים, ביקרנו במדרסות והוקסמנו מהקרמיקה ומפיתוחי העץ, הוקסמנו מהריחות ומהטעמים. שמענו צלילים וראינו מחול ותנועה. סגרנו מעגל אחר מעגל. כך הבנו מאיפה הגיעו כל היופי שהסעיר את חושינו בילדותנו. ראינו והוקסמנו".

הסיוע המרתק עם בנצי הזכיר למתת טוב את השיר הידוע: 'בבוכרה היפה בעירי ברוכת השמש' . מתת טוב הודה: " זה לא רק שיר אלא סיפור של ממש. זו היסטוריה".

מתת טוב הודה לבנצי על הסיור המרתק: "המוסיקה הקסומה מאותו איזור עדיין מתנגנת באוזניי ועיניי מלאות את המראות המופלאים שסגרו לי מעגלים ועדיין ממלאים את לוח ליבי. סגרתי מעגל קסום בין טשקנט, סמרקנד ובוכרה עם שכונת הבוכרים בירושלים בה נולדתי".

יונתן גורל, איש ירושלים, סיפר חוויות מירושלים של שנות החמישים וניסה לשרטט דמויות ירושלמיות וסיפורים ירושלמיים לאור הספר "שתיקת התרנגול".גורל אבחן סמלים אופייניים לבנצי יהושע, וניתח בכישרון סצנות ירושלמיות צבעוניות מן הספר: "מזיגה של אמונות ומשיחיות, תבלינים ירושלמיים והווי ירושלמי שהפכו למרקחת של סיפור טעון ומורכב מאד".

יהודה עצבה מזמין את הרצל חקק, היושב ראש לשעבר של אגודת הסופרים העברים. הרצל קרא מקאמה על פעילותו של בנצי יהושע ועל יצירתו הספרותית, ובין דבריו אמר:

"בנציון יהושע ידוע כאיש ספרות, כמוציא לאור, כחוקר/ וכל השנים בהיסטוריה של קהילת יהודי אפגניסטן הוא נובר/ איש ברוך כישרונות - וכמו שאומרים הילדים, חבל על הזמן/ ומעבר ללימודי פסיכולוגיה ודמוגרפיה, פרסם עבודת גמר על יהודי איראן/.

בנציון יהושע התפרסם כחוקר היסטורי, תרבותי וחברתי/ ויצא לו שם של מרצה, של פעיל במישור הספרותי/ המחקר שלו על הקהילות היהודיות הקנה לו שם ומוניטין / ואת דרכו לכתיבה ספרותית יפה סלל בעקביות, טיפין טיפין/

רבים הכירוהו כמנהל הוצאת מאגנס באוניברסיטה העברית / וידעו כי מדובר באיש מקצוע שמכור ללשון העברית/ כל נשמתו אמרה שירה/ גם כשניהל בעיריית ירושלים את אגף ההסברה/ הוא יצא לשליחויות ברחבי הקהילות כנציג המדינה, כגשר/ וגם יצא לשליחות מטעם נתיב, לשכת הקשר/

לכל מה שאמרנו כאן, לכל השבח והתהילה / חייבים להוסיף את פעילותו ההסברתית והחינוכית בגולה. / כמו בספרי מתח מובחרים/ יצא בנצי בשליחות הצלה מטעם הספרייה הלאומית וחילץ ספרים / הוא הציל כתבי-יד עתיקים של יהודים בגולה/

שבעים שנה כמו חלפו ביעף/ ואנו עדיין זוכרים את ההתחלה על המדף/ את 'עיר באופק', ואת הסיפורים על ירושלים/ את הרומן פורצי גדר שהיה סאגה יהודית בין ארץ לשמים/ את הספר 'תה אנגלי בירושלים' שהרעיד לבבות/ ספר שנגע בנימים דקים וחשף צפונות/ עד פסגת יצירתו, הרגע הגדול/ כאשר יוצא לאור ספרו 'שתיקת התרנגול'...

בנצי קם לאחר מצגת מרתקת שערכה והפיקה נכדתו. הקהל רותק גם למופע ריקודים של סווטלנה גדלוב מסמרקנד שהפליאה במופעי ריקודים אתניים. בתום האירוע הודה בנצי לכולם וסיפר סיפורים על משפחתו:

בן

הסופר בן ציון יהושע

" אבי רפאל יהושע רז, שהיה ממורי הדרך הראשונים בארץ ישראל והוביל עולי רגל לזיאהרה והיה מספר הסיפורים של שכונת הבוכרים, שכל שבת התקהלו המונים לשמוע את סיפוריו, שהיו כאופרת סבון. ברגע המתח של הסיפור הוא היה שולף את שעון הכסף מכיסו ומכריז 'הגיעה שעת ערבית' ומאזיניו נאלצו להמתין שבוע נוסף להמשך הסיפור. מעולם אבינו לא הרים עליי יד, כמקובל במחוזותינו, אלא סיפר סיפור עם מוסר השכל ולשומע ינעם. כשראיתי את ההמונים מקיפים את אבי המרתק בסיפוריו, ברחתי כמטחווי קשת לבל יזהו אותי. את אבי כמספר סיפורים גיליתי בימי השבעה כשמאזיניו באים לנחם אותנו בסיפורים ששמעו, כאומרים קדיש לנשמתו. לימים הוצאתי שני אוספים מסיפוריו: 'צוואת אב' ו'תפוח מעץ הדעת' ובכך כיפרתי על חטא הניכור. גם מחקריי על אפגניסטן, איראן ובוכרה הם נר לנשמת אבי".

לאחר שסיפר על אביו, עמדו דמעות בעיניו כאשר שרטט את דמות אמו:" אישה חכמה מאמי לא ראיתי כל ימיי, פוליגלוטית שדיברה בשפות הרבה והכירה את כל הדקויות שבהן. מיסטיקנית שצמה בשני וחמישי והתפללה לשלום העולם, ההילרית שמצאה מזור לכל חוליי הגוף והנפש של השכנות שלנו. אביה סירב לשלוח אותה לבית ספר משום שדגל במאמר 'כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות'. אף על פי כן, אימא ידעה את כוחה של ההשכלה. ידעה שפות על בוריין והעברית שלה הייתה מושלמת. במלחמת העצמאות יצאתי לעבוד שנה שלמה בתל-אביב לפרנסת הוריי שנותרו ללא פת לחם וכך איבדתי את ילדותי. אמי דרשה בתוקף שנחזור לירושלים כדי שאסיים את בית הספר העממי. בתחילת שנת הלימודים היא שבה על מדרגות חצר מוסיוף בוכה כילדה ומתחננת שאלך לבית ספר וכך אמרה: 'אם תסיים בית ספר עממי תוכל להיות בעזרת השם פקיד בסוכנות היהודית'. לא אשכח את המראה שבו אמי עליה השלום יושבת על מדרגות חצר מוסיוף, בידה ילקוט בית הספר שלי והיא בוכה בכי מר: 'אם לא תלך לבית ספר אני אשב לבכות כאן עד שייגמרו לי כל הדמעות'. ריחמתי על אמי והלכתי ללמוד ומאז – תודה לאל – לא הפסקתי ממשנתי אפילו יום אחד. אף על פי כן, בבוקר חילקתי את עיתון 'דבר' ובתום הלימודים את 'הדור'. איש מן הקוראים לא ידע כי מחלק העיתונים הוא גם דוקטור רבינוביץ המגיב במדור 'מכתבים' על תופעות שונות בחיינו. אימא הקטנה הייתה בשבילי מגדל עוז מול עוז רוחו של אבא. היא הגינה עליי מפני זעמו של אבי. כשאבי שאל: האם בנצי הלך היום לבית כנסת? היא השיבה לו תשובה ירושלמית אופיינית: 'איזו שאלה!' ואבי קיבל את דבריה כתשובה חיובית. נדמה לי, ששתיקת התרנגול שיש בו יסודות אוטוביוגראפיים הוא גם שיר מזמור לאמי".

בנצי הודה ליהודה עצבה המנחה, לחברו לדרך שמואל שנהר שבזכותו יצא לרעות בקרב יהודי מרכז אסיה, לחבר ילדותו אהרן מתת טוב שספג עמו האווירה המיוחדת של שכונת הבוכרים – וכמובן לבלפור חקק יושב ראש אגודת הסופרים העברים, לנכדתו שירה קדרי שציירה את הדיוקן שלו בסרט מרתק, לזמרת בטי קליין שהנעימה זמירות מבית אבא ואחרון חביב – ד"ר שלמה חיזק מנהל מרכז עמ"י, שנתן חסותו לאירוע. בנצי סיים בברכה למשפחתו היקרה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק