אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משה גרנות: בודד מול המערכת


התמונה של אלי אשד

משה גרנות

משה גרנות, מחנך, סופר, עורך של לקסיקון של אגודת הסופרים על סופרי ישראל ומחסל ויוצר של "פרות קדושות" בישראל, אושיה מרכזית של הזרם החילוני האתיאיסטי בישראל ושל אתר "חופש" האנטי דתי. בנוסף לכל זה הוא גם בין דברים רבים אחרים, המראיין הכמעט רשמי של סופרי ישראל, פרסם ראיונות רבים ומפורטים לאורך השנים עם סופרים מרובים בכתבי עת ספרותיים שונים ובראשם ביטאון אגודת הסופרים "מאזניים". ראיונות שיתפרסמו בעתיד כספר.

לאחרונה הוא פרסם ביוגרפיה לילדים על חייו של רפאל איתן המנוח, ולרגל שבוע הספר להלן סקירה אסוציאטיבית למדי על האיש ועל ספריו השונים בז'אנרים שונים מאוד זה מזה שאותם אני קורא מזה שנים לעיתים בהנאה לעיתים בחוסר הסכמה מוחלט, תמיד בעניין רב. בתוספת ראיון מקיף עם המראיין של סופרי ישראל.

משה גרנות נולד ב-1939 ברומניה, הוא עלה בנערותו לישראל והפך כאן למפקח מחוזי בכיר של משרד החינוך. ואגב כך היה מעורב באין ספור סכסוכים והתמודדויות כמו למשל עם אנשי בית הספר "קדמה" בניהולו של סמי שלום שטרית שמשה גרנות היה אולי מבקרו הראשי הבולט והפעיל ביותר בתקשורת.

במקביל הוא הפך לסופר וחיבר ספרי מבוגרים וילדים. וגם ספרי מחקר וביקורת בתחומי התנ"ך והספרות. מלבד זאת משה גרנות הפך במשך השנים ל"מראיין הרשמי של עולם הספרות" שראיין עשרות סופרים בראיונות מקיפים ביותר לכתבי עת ספרותיים שונים ובראשם ביטאון אגודת הסופרים "מאזניים".

מעניין להשוות את הראיונות שלו עם אלו של איילת נגב מידיעות אחרונות שתמיד שמה דגש על חייהם הפרטיים של הסופרים ועם דגש מיוחד פרטני וכמעט אובססיבי על כל סטייה אפשרית וביזארית בחייהם בתקווה למשוך כך עוד כמה קוראים של הסופרים. זאת בניגוד ל-משה גרנות ששם דגש על רעיונותיהם האינטלקטואלים, נושא שאין לו דריסת רגל בידיעות. אמנם הראיונות של גרנות הם לא באותה רמה של עומק וידע של הרעיונות שאותם ביצע בזמנו הסופר והמבקר דן עומר עם סופרים שונים ראיונות שהם בלי שום ספק שיא ז'אנר הראיונות עם הסופרים אבל הוא מתקרב.

סופר הילדים

"תמיד זר, תמיד לא שייך ". (מתוך "להיות כמו כולם ":)

להיות כמו כולם / משה גרנות (1986)

כותב שורות אלו הכיר לראשונה את משה גרנות מיצירתו לילדים ואין כל ספק שהטוב והבולט בספריו לילדים ובספרי הספרות היפה שלו בכלל הוא "להיות כמו כולם" (1986). סיפור אוטוביוגרפי על הילד העולה דודיק ומאבקו עם החברה הלא סובלנית של הנוער הישראלי . דודיק שגדל ברומניה בשלהי מלחמת העולם השנייה כאשר בני משפחתו נהרגו בפוגרום ב1941 וכאשר שנים עשר אלף יהודים נרצחו בידי הרומנים במשך עשרה ימים. היה חבר בתנועת נוער וקומוניסטית ושאיפתו הגדולה הייתה להיות כמו כולם אך לאחר המלחמה נשארת בו תחושת הזרות והפחד והוא מוצא שאינו יכול להזדהות לא עם רומניה, לא עם הקומוניסטים ולא עם חבריו. אביו הסוחר "העלוקה "מוצץ דם הפועלים" נאשם ב"טפילות "ובניצול המונים" ומעל ראשו מרחף איום מאסר. קבוע דודי הופך בהדרגה לציוני ושואף לבנות מטוס שייקח אותו לארץ ישראל. הוא חולם להיות שם בארץ של בני משפחת אהרונסון שגם הם ממוצא רומני כמוהו. הוא עולה עם הוריו לארץ בראשית שנות החמישים מגיע למעברה ואחר כך לכפר בצפון שם עליו לעבור ייסורי קליטה קשים בין ילדי הארץ היהירים והמסתייגים מהעולים החדשים שמתייחסים אליו כאילו אינו קיים. הוא מוצא שאינו שייך ואינו רצוי, הוא בגדר מנודה כפי שהיה ברומניה. הנערים מחרימים את חגיגת הבר מצווה שלו ומלבינים את פניו. רק חבר אחד טוב נותן לו תקווה לעתיד טוב יותר.

הספר מסתיים בהחלטתו הנחושה של דודיק להיות כמו כולם ויהי מה. נראה שהתערותו של דודיק בארץ מובטחת רק בגלל החלטתו התקיפה והמוחלטת להיות ישראלי.

את אותו הסיפור מנקודת ראות שונה ובצורת סאגה משפחתית תיאר גרנות בספר למבוגרים "המאהב השני של הרבנית" (תמוז,1997). סאגה משפחתית שכמו ב"להיות כמו כולם" היא בעלת יסודות אוטוביוגרפיים על עליית משפחה מ-רומניה למדינת ישראל ומתרחשת בין השנים 1927 ו-1987. מתארת את קשי הקליטה של הורים ובנם בישראל. זהו הספר החביב יותר על משה גרנות, מבין אלה שכתב, בזכות ההומור שבו. שהוא מתאר דמויות שלא מצליחות בשום דבר ורק צועדות מכישלון אל כישלון. מבחינתו של גרנות זהו הספר הראשון על עליית רומניה, סיפור שלא תואר לפניו ביצירות ספרות יפה.

הביוגרף

המאהב

המאהב השני של הרבנית / משה גרנות (תמוז,1997)

לאחרונה פרסם משה גרנות ביוגרפיה לילדים על חיי רפאל איתן. ביוגרפיה השנייה שלו מסוגה אחרי "הנדר" שעסק בחייו כילד של חותנו משה צ'רסקי שהוריו נרצחו בפרעות הראשון במאי 1921 לאחר קרב קשה עם המון מוסת ומטורף שהתנפל על יהודי יפו וסביבותיה ב"בית החלוץ", אכסניה לעולים חדשים שאותה ניהלו. הילד משה, שרק יום לפני הפרעות חגג את חגיגת בר המצווה שלו, נודר על קברם של הוריו שלעולם לא ייתפס ללא נשק. הספר מספר על פעילותו של צ'רסקי כלוחם בארגוני ההגנה העצמית היהודית וכשומר אמיץ בתקופה שלפני קום המדינה. אך לאט לאט מגיע הגיבור למסקנה כי עקשנות בלתי מתפשרת יכולה להביא גם לשפיכות דמים אינסופית ושלא כל הנדרים אשר נדר ראויים להיות מקוימים.

גרנות: הספר מתאר את חייו של ילד שיום אחד בגיל 13 חיו נהרסים כשהוריו נרצחים בפרעות של הערבים ביפו, אותן פרעות שבהן נהרג גם הסופר ברנר ואחרים. זה סיפורו של חותני והוא סיפר לי הכל על האירועים. ראיינתי אנשים נוספים כמו משה סלור החותן של אלתרמן על הפרשה. מוסא סלור שהיה חבר של משה בן-יהודה (צ'רסקי), שהוריו נהרגו כשהגנו על בית העולים ביפו. משה בן-יהודה נשבע שהוא ינקום ברוצחי הוריו, ומוסא סלור היה עד לאופן בו משה בן-יהודה קיים את שבועתו. אני ראיינתי אותו כדי לוודא שהמאורעות באמת קרו. הדברים מפורטים בספרי "הנדר". (מוסא סלור ז"ל היה המחותן של נתן אלתרמן, שעל שמו נקרא בנו הזמר והיוצר נתן סלור, הבן של תרצה אתר. מוסה סלור נפטר כמה ימים לפני פירסום רשימה זאת ברשת ממחלת הסרטן .א.א )

גרנות: משה שמיר תיאר גם הוא את ההתקפה על הוריו של צ'רסקי בצורה מאוד שגויה ומשובשת בספרו "עד הסוף" וזה מאוד הרגיז אותי. אם כבר אתה מתאר אז דייק בפרטים. למה לפגוע סתם כך באנשים חיים שיודעים מה בדיוק קרה שם?

ספר ביוגרפי אחר שכתב גרנות היה "האב קובאלסקי" (עקד 1990). סיפורה של נערה פולניה, שגרה בביתו של כומר כבת בית, נודע לה, לאחר אונס אכזרי שעברה, שהיא פליטה יהודיה מ-השואה ושמשפחת הכומר הצילה את חייה והיא כתוצאה מכך יוצאת לארץ-ישראל.

גרנות: זהו סיפור אמיתי ששמעתי בזמן שהייתי בטיול במחנות ההשמדה ב-פולין. הייתה שם איתי מישהי שהכרתי במשך 20 שנה וחשבתי שהכרתי אותה היטב, אבל לא, היא פתאום החלה לספר לי אתה סיפור האמיתי שלה. כיצד חיה במשפחה פולניה והתברר לה פתאום לתדהמתה שהיא יהודיה. הקלטתי הכל והעלתי אותו בספר וכל מילה שם זה אמת.

משה גרנות נגד התנ"ך

אנחנו היינו אומה רופפת רק משום שקידשנו את המקרא. דווקא משום שאבותיהם של הגויים לא חיברו תנ"ך הם מסוגלים לדבוק בכל מאודם באדמתם בשפתם ובתרבותם. המקרא מבשר לנו רק אובדן עצמאות, חורבן גלות ופורענות, כל אלה אם נחטא לאל האיום והנורא. אנו נחדל להיות אומה רופפת רק כאשר נחדל לקדש את בשורת המקרא. משה גרנות (התנ"ך כף חובה )

האב

האב קובאלסקי / משה גרנות (עקד 1990)

גרנות הוא מומחה אמיתי לתנ"ך. עבודת הדוקטורט שלו היא מחקר וביבליוגרפיה מקיפה שאני מרבה להשתמש בה בענייני על יצירות שנכתבו על דמויות תנ"כיות בתקופת ההשכלה. הוא עצמו לא מעריך במיוחד את עבודת הדוקטורט הזאת ואת המאמץ העצום שהושקע בה ואמר שעשה זאת רק לצורך השגת התואר. הוא כתב גם מחקר מעניין מאוד על תפיסת המוות והחיים שמעבר בתנ"ך. מחקר שמראה שבתנ"ך אין כל אמונה בחיים בעולם הבא, בניגוד כמובן לתקופות מאוחרות יותר ביהדות. הוא כתב ספר שבו הוא תוקף את בסיס האמנות של התנ"ך - "התנ"ך כף חובה". הספר כל כולו ניתוץ וריסוק של כל המיתוסים לגבי התנ"ך. גרנות מבקר בספר זה בחריפות צדדים מוסריים אתיים שונים שבאים לידי ביטוי בתנ"ך. יותר מזה, גישות של רבים דבקו בתנ"ך ללא כל ביקורת במשך הדורות בהתלהבות גדולה, ללא כל יחס ביקורתי אמיתי אל הסתירות והעיוותים שבתוכו. כמו גם מה שהוא מתאר "התפעמות מדושנת העונג של סופרי המקרא בתיאורי מעשי האכזריות של האל". בספר זה מראה משה גרנות שעובדתית סיפור המקרא וחלק מהערכים המועברים דרכם חושפים ערכים שהם שליליים. הואר מקנה מידה של ראייה רציונאלית מפוכחת ,וגם סתירות אין סופיות בסיפור התנכי. לדעת גרנות הכל במקרא סותר את הכל. בעיני משה גרנות בשורת המקרא אינה אלא "כשלון נורא של רוח האדם" וספריו בנושא הן בגדר פעולות גרילה אנטי ממסדיות נועזות מצד האיש שהיה מפקח אזורי על 24 בתי ספר תיכונים בתל אביב ובגבעתיים.

א.א.: מר גרנות אתה לוחם בדת ולמען החילוניות אבל מצד שני אתה כתבת ספרים מעמיקים על התנ"ך שמהם ברור שיש לך בו עניין עמוק ביותר. מדוע בעצם להתעניין כל כך בספרות דתית כמו התנ"ך? גרנות: התנ"ך הוא ספרות דתית אבל לא רק. אתה מוצא בו גם את ספר קהלת שמעז לשאול שאלות שמטילות ספק בדוגמות הדתיות. יש בתנ"ך גם סיפורים מדהימים על דוד המלך שהם ריאליסטיים מאוד ואני משוכנע שמי שכתב אותם כתב עליהם ממקור ראשון, מהיכרות אישית עם האישים והאירועים והם מדויקים מאוד. אני מסיר את הכובע לפני מחבר סיפורי דוד. אני טוען שאם אתה נלחם במשהו עליך להכירו היטב וכך למדתי מקרא וגם משנה ותלמוד וגם פיוט.

א.א. ומה בדיוק יש לך נגד התנ"ך? גרנות: זה ספר שיש בו דברים גדולים, ענקיים. למשל הסיפורים על המלך דוד. אני בטוח שהם נכתבו בידי אדם שהכיר את האירועים של ימי המלך דוד ממקור ראשון והוא היה גאון. תראה את הדרך שבה הוא מציג את בית שאול, דוד מתואר כמי שממש אוהב אותם ואז מבצע בהם טבח נוראי. אני מסיר את הכובע לפני האיש שכתב את ספר שמואל . למשל ספר קהלת עם כל השאלות שהוא שואל והקושיות שהוא מעלה על טוב ליבו של האל. אבל יש בתנ"ך רעיונות ממש אינפנטיליים. למשל הרעיון המטופש הזה של עם בחירה. אתה ידעת ש שהעבדות שהיא ללא ספק אחת העוולות הענקיות ביותר נתפסת במקרא כמציאות כמעט נורמטיבית? בחוקי המלך חמורבי שהם קדומים יותר מהתנ"ך ושהוא תמיד נראה כעלייה מוסרית אינסופית לעומתם. שם האדם יוצא לחופשי אחרי שלוש שנים בלבד. לשמחתי יש במקרא המוני דברים שפשוט אינם מתיישבים זה עם זה.

משה

משה גרנות / התנ"ך כף חובה

על המקרא מוטלת לדעת גרנות האחריות לגורלו של העם היהודי ולגלות וגם לכישלון החינוך הציוני כי התנ"ך עלול להחזיר לדעתו במקרה של כישלון צבאי או פוליטי את המאמין בו אל הגלות. נשאלת השאלה איך משה גרנות כאדם שמתבייש וחש שאט נפש מהמסרים במקרא ומגדיר אותם כבדיות בזויות יכול היה ללמד אותם כמפקח מטעם משרד החינוך.

א.א.: הדעות השלך בענייני תנ"ך ודת לא הפריעו לך במערכת החינוך? גרנות: בוודאי שהפריעו. פעם אחת העמידו אותי לשימוע במשרד החינוך בגלל "תנ"ך כף חובה" שבו הראיתי עד כמה התנ"ך הוא ספר אנטי הומניסטי במהותו. הם שאלו "איך זה מפקח בכיר במערכת החינוך יכול לכתוב ספר נגד התנ"ך?" הם באמת חששו שזה עוד עלול להשחית את המורים. אבל הם מצאו שלא עברתי בשום דבר על הכללים אחרת היו מפטרים אותי לאלתר כפי שהם רצו לעשות. אחרי שהבינו שזכותי להביע את הדעות שלי, לא רק שהונח לי אלא גם קיבלתי טפיחה על השכם. זה רק גרם לי להתפעל מהמדינה שבה אני חי ומהדמוקרטיה שלה למרות הכל. א.א.: איך אתה מגדיר את עצמך? אני מגדיר את עצמי כאפיקורוס איש חילוני שמאמין בחילוניות כערך ונלחם בכל צורה של כפיה אמונית ותרבותית.

משה גרנות נגד ישעיהו ליבוביץ'

משה גרנות כתבספר שלם על ישעיהו ליבוביץ, שנחשב בעיני רבים לגדול הוגי הדעות היהודיים במאה העשרים, ספר שהוא כתב התקפה מקיף על האיש ותורתו. הספר מלא כמקובל אצל גרנות במראי מקומות יסודיים.הוא גם טרח ואייר את התמונה שמופיעה על העטיפה. בתמונה הזאת רואים את הראש לליבוביץ' לא פחות

משמונה פעמים ולכל הראשים האלה יש ידיים שמונפות באוויר אצבע מאיימת.

גרנות: רציתי להעביר את התחושה לקורא שמהמדובר באדם שידו בכל, אדם שיש לו תורה מבהילה שצריך להיזהר מאוד ממנה. א.א.: אתה האדם היחיד שכתב ספר התקפה שלם על ישעיהו ליבוביץ' ,אתה אי פעם פגשת אותו? גרנות: פעם אחת, ישבתי בהרצאה שלו והתפתח בינינו דיאלוג ואז לקראת סיום הערב שאלתי אותו שתי שאלות מעט פרובוקטיביות כנראה. התגובה הליבובצ'ית לא אחרה לבוא, הוא ענה כמו שהוא ענה תמיד, בגסות. א.א.: מה הוא אמר בדיוק? גרנות: את התשובה הסטנדרטית, החוזרת על עצמה הקבועה, הנצחית שלו לכל מי שאי פעם העז להתווכח עימו: שאני לא מבין כלום. א.א.: מה בדיוק הרגיז אותך אצל ליבוביץ'? גרנות: זה שהוא שולל כל לגיטימציה מהחילוניות בכלל והחילוניות היהודית בפרט. הוא ביצע כאן את המניפולציות שלו וטען שהחילוניות היהודית מוליכה בהכרח לפשיזם ולקומוניזם וזה כמובן לא היה ולא נברא. ההיפך, הפשיזם והקומוניזם הן סמי-דתות כי יש בהן תורה שלא ניתנת לשינוי אלא לכל היותר לפירושים. תבדוק בישראל מי כאן הפשיסטים ואלה דתיים, תמיד. היה רק פלג אחד אצל הדתיים שהלך בקונצנזוס של היהדות השפויה - "מימד". והם אפילו לא עברו את אחוזי החסימה. זאת הוכחה ברורה שלהיות דתי זה לא להיות הומניסט. ליבוביץ' לקח את המציאות ופשוט הפך אותה כי בכל מקום שבו הדת שולטת זה הוביל לאסון. א.א.: כמה זמן עסקת בספר נגדו? קרוב ל-13 שנה. את הספר עצמו התחלתי לכתוב לרגל יום ההולדת התשעים של ליבוביץ', בתור מתנת יום הולדת שלי. הבעיה הייתה לקרוא את כל 15 הספרים שהוא כתב ביסודיות. כשאני מתעניין במשהו אני חוקר אותו וחופר עליו עד הסוף. ליבוביץ' היה דתי פנאטי והוא רצה את הרס מדינת ישראל, אין לי כל ספק בכך. המדינה החילונית ("פאשיסטית" בעיניו) הייתה לו לצנינים. א.א.: ליבוביץ' אי פעם הגיב למשהו שכתבת? הוא שלח פעם תגובה למאמר שכתבתי עליו במאזניים והוא כתב מכתב שגם בו טען את התשובה הנצחית שלו לכל מי שהעז להתווכח איתו, שלא הבנתי כלום. אני לא נשאר חייב אף פעם ופרסמתי מאמר תגובה שבו הראיתי לו מתוך הכתבים שלו שאני צודק. לזה הוא כבר בכלל לא טרח לענות. א.א.: אבל מה גרם לך לכתוב ספר שכולו מכוון נגד אדם אחד כמו במקרים של ליבוביץ' ועגנון? גרנות: סלח לי על היוהרה, אבל הייתה כאן תחושה של שליחות. אני ניצול שואה ואם יש מישהו כמו ליבוביץ' שרוצה להרוס את המדינה שלי, את המולדת שלי, אני אקום נגדו. אני חושב שזה מה שהדתיים הקיצוניים רוצים לעשות, הרי עצם הקיום של המדינה סותר את הנחות היסוד שלו.

גרנות נגד ש"י עגנון

משה

משה גרנות הוא גם המבקר היחיד עלי אדמות שהעז להטיל ספק בעשורים האחרונים בגדולתו שלש"י עגנון ואף פרסם ספר שלם התוקף את עגנון. המילה הטובה היחידה שיש שם למשה גרנות לומר על עגנון היא ש"בסופו של דבר יצירתו של עגנון היא בעלת שיעור קומה והיא מושכת את הקורא לעיון רציני ולמעורבות רגשית". אבל אין שם שום מילים טובות נוספות על חתן פרס נובל הישראלי היחיד לספרות. הוא הקדיש ארבע שנים מחייו לעיון בכל מילה כתובה שנכתבה מאת ועל הסופר השנוא עליו וכרגיל מביא לכל טענה כזאת שלו מראי מקומות מרובים.

בין פרקי הספר אנחנו מוצאים פרקים עם השמות "בירבורים" ו"איך שמים את הקורא ללעג". למעשה הספר "עגנון ללא מסווה" הוא ההתקפה החריפה ביותר (והיחידה) על מה שגרנות כינה "כתבי הקודש היהודיים של העת החדשה". מבחינתו של גרנות עגנון הוא בגדר חומר מסוכן לבריאותם הנפשית של ילדים צעירים, אלו מהם שיגיעו לקרוא אותו. עגנון לדעתו הוא הזומם והמתעה הגדול. הסופר שהעמיד את כשרונו לרשות הכוחות החשוכים ביותר בתרבות היהודית. הוא שוטף את מוחו של הקורא ונועץ בו בעורמה מסרים אפלים אנטי הומניסטיים שונים. עגנון, קובע גרנות, מציע לנו בתחבולות מחוכמות ובערמומיות לחזור אל אותן בשורות חסרות שחר, אל החשוכים שבמסרים הדתיים.

א.א. ושוב השאלה הקבועה: למה נטפלת דווקא לעגנון, שכתבת עליו ספר שלם של שלילה גמורה, מה יש לך נגדו? גרנות: ש"י עגנון הוא סופר קלאסי שנחשב לעמוד הטווח האולטימטיבי של הספרות העברית החדשה, נלמד חובה בבתי הספר, זוכה להלל ולשבח מצד 99.99% מהביקורת, אם אני לא טועה. רק גרשון שקד כתב חמישה ספרי הלל עליו. מצטטים בלי סוף מיצירתו ורואים בה קנה מידה לכל דבר. ההלל העיקרי הוא שעגנון כביכול היה מורד בדת. קורצויל המנוח כתב זאת, משה שמיר הגדיל לעשות וקרא לו "מחריב הדת". כל אחד מהמבקרים מוכיח לפי יכולתו והבנתו שעגנון הוא אחד המורדים הגדולים בכל הדורות בדת ישראל. ואנחנו קוראים את עגנון ונדמה לנו שאנחנו עומדים לקבל את מה שהבטיחו לנו הפרשנים אבל בעצם אנחנו מקבלים דבר אחר לגמרי. לדעתי הוא גם לא סופר כזה גדול, הוא מגבב במילים ובפרטים ללא צורך, וזה פוגע מאוד בעוצמה של סיפוריו. האמת היא שעגנון שהוא באמת גאון אבל מסוג שונה מאוד ממה שחושבים, מעביר מסר דתי שמרני מאוד במסווה מחוכם של אירוניה, אירוניה מחוכמת גאונית שהקוראים אינם יורדים כלל לסוף דעתה. עגנון משטה לגמרי בקוראים הוא מטיף להם לדת חשוכה ולערכים אנטי הומניסטיים של "אתה בחרתנו", שנאת הגויים ושימור מעמדה הנחות של האישה והטפה על כך שעם ישראל צריך לדבוק בתורה. א.א.: אז למה זה בעצם מרגיז אותך? הרי גם אורי צבי גרינברג היה ימני קיצוני והרעיונות שלו לא בדיוק צמחוניים. גרנות: אבל את אורי צבי גרינברג לפחות לא מוכרים לי בתור משהו אחר שהוא לא. את עגנון מלמדים כאילו הוא הומניסט שייצג את הספרות העברית החילונית והוא לא. הוא מורד מדומה שמטיף לכל הערכים הדתיים הקיצוניים ביותר ורק עושה את זה במסווה. א.א.: אתה יכול לתת דוגמאות? גרנות: הגויים של עגנון שייכים למין אנושי שונה לגמרי מהמין היהודי. הם מביאים עימם את נגע היצרים האפלים. הם מחוללים מתוך טמטום חושים, הם כפויי טובה והלומי יין ששכלם מוגבל. אתה לא תמצא דמויות חיוביות של גוי בשום מקום אצל עגנון. הדוגמה הקלאסית היא בסיפור "האדונית והרוכל" שאינו אלא סיפור ערפדים, סיפור על רוכל יהודי שמתפתה לאדונית, שם קוד בעגנונית לגויה, שהיא אמנם יפה אבל היא בתוספת גם ערפדית ששוחטת את בעליה, אוכלת את בשרם ושותה את דמם. למעשה זו המקבילה המדויקת של כל מיני אגדות אנטישמיות. אצל עגנון יש כל מיני סיפורים על אנשים שהוריהם שכבו עם גויות וכתוצאה נולדו להם ילדים מרושעים. הוא אפילו רומז במין רעיון מטומטם לגמרי שבגלל זה באה השואה. ואחר כך אם אתה בא בטענות אל האנטישמים על שהם מציגים את היהודים כולם כרעים, אז הם יענו לך שהם לא שונים בזה מחתן פרס נובל ש"י עגנון ,ואיזה תשובה תוכל לתת להם?

משה

משה גרנות / עגנון ללא מסווה

משה גרנות מתוודה שפעם בצעירותו גם הוא הלך שולל אחרי קסמו המשוקץ של עגנון.

גרנות: כשאתה קורא משהו משלו אתה צריך לחפש בתלמוד במקורות ורק אחרי זה אתה יכול להתחיל להסביר. בשביל מורה זה מצוין כי יש בשביל מה ללמד ובעגנון יש הרבה מה ללמד ותדע שהדבר הגרוע ביותר בשביל מורה זה טקסט פשוט כמו שיר של רחל שבו הכל ברור. "צר עולמי כעולם הנמלה", מה יש כאן להסביר? מה אתה יכול להגיד לתלמיד? שזה יפה? אבל לזכותי יאמר שאחרי שנתיים שלוש פקחתי את העיניים ואמרתי "הרי הוא ריאקציונר. גם מבחינת הצורה והטכניקות הספרותיות וכל האלגוריות האלו. פתאום קלטתי שעגנון חוזר אחורה אל ספרות תקופת ההשכלה שעליה כידוע לך כתבתי דוקטורט שלם, שבה כל מחבר רצה להגיד משהו על דברים ברומו של עולם עם דמויות עם שמות כמו "אהבה", תקווה", דמויות אלגוריות עד שבאה ספרות התחייה וחיסלה את זה והחלה ליצור דמויות של בני אדם אמיתיים לא של אידיאות מופשטות. עגנון חזר אל האלגוריות אל דמויות מופשטות שמייצגות את "היהודי" ואת "הגוי" ואת "האמונה" ושבה כלב הוא שליח השטן והיצר. וכל הפרשנים האלו עומדים ומנסים לפענח את המשמעויות המסתוריות האלו של הסיפורים של עגנון כמו "עד עולם" שהן אלגוריות מסובכות לכאורה אבל למעשה המשמעות שלהן האמיתית היא תמיד איזה מסר שחוק, פשטני, בלה ומזוקן בנוסח "עם ישראל צריך לדבוק באמונת ישראל". אבל מפני שזה עטוף באלף צעיפי מסתורין לא ברורים, מפני שזה סודי כל כך זה עושה רושם על הקוראים והחוקרים. א.א.: כמפקח ניסית להקטין את חלקו של עגנון המשוקץ בעיניך בתוכנית הלימודים? גרנות: אם הייתי בא לבית הספר ורואה מורה עם פאה נוכרית על הראש מלמדת תנ"ך או עגנון מתוך התמוגגות מהמסרים הדתיים שלו, הבזויים בעיני, ואם היא עשתה שיעור טוב אז היא קיבלה ממני את ההערכה הגבוהה ביותר. את דעתי בעניין הבעתי בוועדות במשרד החינוך. אבל לרוב או אפילו תמיד לא הייתה לזה שום השפעה לצערי הרב. א.א.: ולמה אתה טורח לבצע את כל המחקרים המפורטים הענקיים שלך על אישים ודברים שאתה מתעב כמו ליבוביץ', ש"י עגנון והמקרא. למה בזבזת עליהם שנים מחייך? גרנות: למדתי שאם אתה רוצה להילחם היטב במשהו, אתה צריך להכיר אותו בדיוק כמו גדול המאמינים בו ,ואף גרם פחות מזה. אז למדתי מקרא במשך שנים רבות ותלמוד ופיוט ולמדתי במשך שנים רבות כל מילה שכתב ליבוביץ' וכל מילה שכתב עגנון ושנכתבה עליהם.

גרנות נגד הפמיניסטיות

שיחת

שיחת גברים על נשים / משה גרנות

בספרו הבא "שיחת גברים על נשים", הבנוי בצורת שיחות בין מילואימניקים, השיחות המובאות בספרו של גרנות הן אינטליגנטיות הרבה יותר מהמצופה משיחות מילואימניקים. הן אמנם עוסקות במקובל וכמצופה בנשים, אבל דנים בהם בהזדמנות זאת שלא כמקובל בשלל סוגיות הקשורות בספרות של ועל נשים ובאידיאולוגיה הפמיניסטית. בשיחות אלו יצא משה גרנות נגד יריב חדש ואופנתי מאוד היום: נגד הפמיניסטיות הלוחמות בחרי אף ופוגעות אגב כך בגברים שלא חטאו כלל. בין מושאי התקפתו הפעם נמצאים הסופרת הפמיניסטית הידועה אריקה ג'ונג' על שטענה שכל הגברים באשר הם גברים הם בהכרח תאבי מין מציקנים נגד סימון דה בובואר על התיאוריה האנטי-גברית שלה בספר "המין השני "וכנגד שר היט על הדוח המפורסם שלה שמתאר יותר מכל סלידה נשית (לסבית?) לגברים באשר הם על כוחניותם ובמיוחד כשהם זקוקים לפורקן מיני. עוד נשים ש-משה גרנות בא איתם חשבון בספר זה הן ישראליות ידועות כמו שולמית אלוני, מבקרת הספרות אריאנה מלמד ורבות ולא כל כך טובות אחרות.

גרנות: בספר הזה אני בוודאי שלא יוצא נגד הנשים ואתה יודע מה גם לא נגד הפמיניסטיות. אני יוצא נגד זן מסוים של פמיניסטיות שמאשימות את הגברים בעוולות כל העולם. לדעתי זה דבר מטורף לחלוטין. אז יש כל מיני פעילות פמיניסטיות וכל מיני עיתונאיות שמשמיעות טענות ברמה של "כל הגברים הם ילדים מפגרים שלא התבגרו". אז על זה יש לי לשאול: ואם אתן גבירותיי יכולות להצביע אפילו על פילוסופית דגולה אחת שתצטרף לרשימת הפילוסופים הדגולים של התרבות המערבית והעולמית? והאם גם כל הפילוסופים והמדענים הדגולים האלו היו בגדר "ילדים מפגרים שלא התבגרו"? לצערי רוב הטענות שלהן נשארות ברמת הטיעון הזאת.

גרנות נגד סמי שטרית

"לא על הטיעונים של משה גרנות אני מתווכח אלא על התת רמה של הספר שלו, זה אפילו לא שווה את הנייר עליו הוא מודפס, וגם לא את הזמן שלנו כאן. בור אשכנזי עם תארים... המרחק בין הספר של גרנות "עסקני הקיפוח" לבין ספרו של סמי שלום שטרית "המאבק המזרחי" הוא משהו כמו בין אורי צבי גרינברג לשלונסקי... השוואה אשכנזית כדי שתבינו... הספר של גרנות כל כך רדוד שזרקתי אותו לפח, והוא באמת חסר חשיבות..." המשורר משה בן הראש מחווה את דעתו המלומדת על "עסקני הקיפוח"של משה גרנות.

עסקני

עסקני הקיפוח /משה גרנות. הוצאת ירון גולן

אם אפשר לקבוע משהו בוודאות לגבי עם ישראל אחרי עשרות שנות קיום זה שהדבר היחיד שמאחד את כלל עם ישראל לעדותיו ולפלגיו זאת תחושת הקיפוח והעלבון הצורב. כלל סופרי ישראל (להוציא אולי את היוצא מן הכלל היחיד של כותב שורות אלו, שהוא הסופר העברי היחיד שעד כמה שידוע מעולם לא טען שהוא קופח ודוכא בידי ממסד כלשהו, במחשבה שנייה גם לי יש סיבות לטעון לקיפוח) כולם טענו בשלב זה או אחר של הקריירה שלהם לקיפוח ולדיכוי.משה גרנות, הוא דוגמה טובה לכלל זה. הוא לוחם נחרץ למען אחדות עם ישראל וכתוצאה הואשם בידי אחדים כאחראי למדיניות קיפוח ואפליה. משה גרנות עצמו מקבל חלק מהטענות וקובע שאכן הייתה מדיניות קיפוח ואפליה והיא כוונה בראש ובראשונה כנגדו עצמו וכנגד עדתו.

הארכי אוייב האידיאולוגי של משה גרנות לפחות בתחום מסוים הואסמי שלום שטרית, נשוא המתקפה המרכזי שלו בספרו "עסקני הקיפוח". משה גרנות יצא בכל הזדמנות אפשרית כנגדבית הספר "קדמה" בניהולו של שטרית. הוא היה כמעט יחיד. סמי שלום שטרית נהנה אז מכיסוי תקשורתי רצוף אוהד ובלתי ביקורתי באופן קיצוני בידי מקומונאים "עדכניים" שבעיניהם נראו שטרית ורעיונותיו של הפרדה גזעית (שכמה שנים קודם לכן היו מוקעים כגזענות מהסוג הגרוע והמאוס ביותר) כ"נציגי הדבר הבא". זאת בראש ובראשונה אולי משום שנלקחו מארץ האם התרבותית של ישראל, ארה"ב. מה שהפך את סמי שלום שיטרית אוטומטית ל "איני". כך היה זה גרנות, שהותקף בתגובה במקומונים לאחר שפרסם את ספרו "עסקני הקיפוח" שבו העז לתקוף את האידיאולוגיה שמאחורי מדיניות ההפרדה של "קדמה", שהואשם כגזען.משה גרנות לא הזיל דמעות כאשר בית הספר "קדמה" התמוטט לבסוף, בראש ובראשונה בגלל התנהלותו של שטרית. הדבר המוזר הוא ששניהם דומים מבחינות רבות, וברור שעם גרנות, שטרית מצא לו יריב כפי מידתו: שניהם היו אאוטסיידרים במערכת עד שנפלטו ממנה. שניהם טרחו לשמר מכמני ספרות נשכחת באנתולוגיות ובספרים שונים שהוציאו.שניהם ידועים לשמצה במסעות הצלב העקשניים הטרחניים האובססיביים וארוכי השנים שהם מנהלים בדבקות קנאית ובהטפה בלתי נלאית כל אחד לשיטתו. כל אחד מהם עשה זאת תוך ניצול כל במה וכל תחום תקשורת אפשרי במאמרים בעיתונים ובכתבי עת בעיתונות במסגרות של הרצאות ובכנסים ובהופעות טלוויזיה. ולכל אחד מהם יש היום מעוז בולט מאוד באינטרנט הישראלי. אתר קדמה, שופרו של שטרית לענייני דיכוי המזרחיים, ואתר "חופש" המפיץ דעות אתיאיסטיות ו /או אנטי דתיות באופן כללי המשמש כשופרו של משה גרנות לענייני חילוניות והתקפות על החרדים. וכפי שנראה יש דמיון מסוים גם בקורות חייהם.

גרנות: אתה יודע שהוא ואני התחלנו באותה נקודה בדיוק? לא, זה לא נכון, משפחתי התחילה בנקודה נמוכה יותר משל משפחתו. משפחתי הגיעה בחוסר כל מרומניה וריססו אותם בדי די טי ואנחנו חיינו בחוסר כל במעברה, חיינו באוהל, ואני נשבעתי שאני אתקדם ואגיע לתפקיד חשוב בחברה ומבלי להרגיש שמישהו חייב לי משהו. המשפחה שלו הגיעה עם רכוש לארץ ואבל הוא כל הזמן צועק על קיפוח ומאשים שאותי שאני שונא מרוקנים.

א.א: זה די ברור שהוא נכשל כישלון נחרץ כמנהל, אבל האם הוא היה לעומת זאת מורה טוב? מה דעתך על סמי שטרית כאיש חינוך? גרנות: מפקחים נשבעים שלא לומר דבר מהדברים שהם יודעים על המורים כך שאינני יכול לומר דבר בשאלה אם שטרית היה מורה טוב או לא. אני כן יכול לומר ששטרית הוא מקופח מקצועי. אני באמת לא מבין את האיש ולמה הוא כל הזמן צורח שעושים לו עוול.

א.א : גם אתה קופחת במהלך חייך כמו שטרית ? גרנות : מה פירוש כמו שטרית . הרבה יותר משטרית. אין בכלל מה להשוות. העלייה הרומנית היא העלייה הכי אומללה שבאה הנה. באנו לכאן כקבצנים. אני באתי לארץ כילד עני. הגענו לארץ עם מטען של 40 קילו ובלי ציוד בעל ערך. אפילו לקבצן יש יותר מזה. מגיל 12 לא היה יום שלא עבדתי. הייתי חייב, אחרת לא הייתי יכול לממן את לימודי באוניברסיטה. אחת העבודות שלי, לפני שנכנסתי לאוניברסיטה, הייתה כפועל שחור בניקוי תעלות הביוב, איסוף בקבוקים וצנצנות וטאטוא שברי זכוכית וכו' של המחלבות המאוחדות על גבול תל אביב רמת גן ,מקום שהסריח בצורה נוראית. והיה שם הממונה והוא שאל אותי מאיפה אני? ועניתי לו בתום לב מרמת גן. ואז הוא הסביר לי בסבלנות שלא לכך כוונתו אלא מאיפה מוצאי, מאיפה אני במקור. שאלתי אותו למה זה חשוב אבל הוא התעקש .אז אמרתי לו אני מרומניה. אז הוא אמר לי "קח ממני עצה טוב? יש לי מושג מה קורה פה גם בלי האוניברסיטה – להיות רומני בארץ הזאת זה הכי גרוע שיכול להיות. האשכנזים שונאים את המזרחים והמזרחים שונאים אתה אשכנזים אבל כולם ביחד שונאים את הרומנים .תעשה מה שכל הרומנים נאלצים לעשות, תשקר לגבי מוצאך ". ובאמת בכל מקום מהמעברה והלאה הרגשתי שיש שלי אות קין על המצח, הכל תמיד גילו שאני מרומניה ושאפשר ורצוי ואולי חובה לספר לי בדיחה תפלה על הרומנים הגנבים וכולם, אבל כולם, חשבו שזה מצחיק והתפלאו שאינני צוחק. כילד סבלתי מאוד מעובדת מוצאי. הוחרמתי, לא דיברו איתי במשך שנים בגלל היותי שונה. גרתי במושב שבו רוב הילדים היו בנים ונכדים של בני העלייה שנייה והשלישית ואני הייתי מהגלות. ברור מאליו איך הם קיבלו אותי. אין לי טענות אבל ברור שסבלתי. הבוס שלי היה ישראלי וכמו כל הישראלים הוא חש את החובה הדוחקת לשאול מאיפה בדיוק הגעתי. קיבלתי את העצה שלו ובאמת הצלחתי בזה. היום אני חש את עצמי כישראלי גמור ובהחלט לא מרגיש את עצמי כרומני למשל. העיראקים לעומת זאת כתבו על עצמם מאז ומתמיד.

א.א.: אז למה הרומנים לא נטמעו בחברה הישראלית? גרנות: אנחנו מתים להיות ישראלים. התחלנו יפה ובכבוד, באנו לארץ ופה ביזו אותנו. העדה הרומנית היא השנייה בגודלה בארץ ובכל זאת אין לה שום טענה פוליטית. כל מה שאנחנו רוצים זה למות כעדה. אנחנו רוצים להיות ישראלים לכל דבר. אבל פשוט לא נותנים לנו. אנחנו רוצים למות ,אבל בכבוד .תשמע הציבור בארץ לא יודע איזו תרומה גדולה הייתה לעלייה הרומנית. עוד לפני הקונגרס הגדול של הרצל ארגנו יהודי רומניה קונגרס ב-1882 ובו החליטו על עלייה ארצה. החליטו וביצעו. הם אלה שהקימו את ראש פינה ואת זכרון יעקב. אהרון אהרונסון הוא יליד רומניה ואירגון ניל"י שלו היה כולו תוצרת רומניה. שלושת הציירים הגדולים שפעלו בארץ ראובן רובין, מרסל ינקו ו-נחום גוטמן הם ילידי רומניה (ועל אלה אפשר להוסיף את מ.אריה שגם הוא יליד רומניה וקרוב משפחתו של ראובן רובין א.א.) מתוך 34 צנחנים במלחמת העולם השנייה שנשלחו מעבר לקווי האויב, יותר ממחצית הם רומנים. אבל למרות שבספרי ההיסטוריה העלייה הרומנית מוזכרת עשרות פעמים, בסיפורת היא כמעט ולא מוזכרת, אני ניסיתי לשנות את המצב המביש הזה. אגב, גם התימנים לא כתבו על עצמם כלום עד שנת 90 אבל היו אחרים שעשו את זה עבורם. חיים הזז למשל. אני לא כתבתי במפורש את הרגשות האלו שלי בספר שלי על העלייה רומנית אבל הם בין השיטין.

א.א.: איך בדיוק קופחה ודוכאה העדה הרומנית לאורך השנים? גרנות: תראה אני לא מדבר על קיפוח. אני לא מאמין שבאמת היה מישהו שקופח ואל תשים לב לשטויות האלו ששטרית כתב. גם אני גרתי באוהל ורוססתי בדי די טי. גם אנחנו נחתנו כאן והובלנו ישר למעברה ליד באר שבע בחום של 40 מעלות. שיכנו אותנו באהל שלמחרת עף בגלל סופת חול נוראית. אבל אין לי טענות למדינה, כולם עברו את זה. לולא באתי הנה לא היה יוצא ממני כלום. כאן עשיתי את הדוקטורט שלי, כאן הקמתי משפחה טובה וזכיתי למשרה טובה. לרומנים אין שום טענות ויללות. אנחנו מעולם לא שאלנו למה אין שופט רומני בבית המשפט העליון או שר רומני בממשלה. יש להם רק בקשה אחת: למות בכבוד.

א.א.: אם זה לא קיפוח ואין לכם שום טענה אז איפה בכל זאת הבעיה? גרנות: הבדיחות הן הבעיה. אני לא ידעתי שאני גנב, למשל. א.א.: אבל הבדיחות של רומנים גנבים, הן רק חלק קטן מפולקלור שלם של בדיחות עדתיות. אתם לא היחידים. גם הפולנים, הרוסים והעיראקים והמרוקנים כולם קיבלו את שלהם. גרנות: זה נכון שלאף עדה לא פרגנו כאן .אבל הפולנים והרוסים הנהיגו את המדינה. לפולנים ולרוסים יש בצדק עליונות היסטורית על הרומנים כי הם הגיעו הנה בעליות השנייה והשלישית, העליות החשובות ביותר שעיצבו את פני הישוב. אם תגיד לפולני שהבת שלו מתחתנת עם רומני, הוא יזרוק עליך אבן. או ככה לפחות זה היה פעם, למרות שהרומנים קיבלו את הפולנים בזרועות פתוחות, אחרי שאלה ברחו ממחנות ההשמדה בפולין, זה לא עזר לנו אחר כך. פעם הרצאתי על הספר שלי על עולי רומניה "המאהב השני של הרבנית" ואחרי שהסתיימה ההרצאה ניגש אלי איש כבן שישים וביקש לדבר איתי ומה הוא רצה לומר לי, שאמו יוצאת בוקובינה ושאין להשוות בין יהודי בוקובינה ובין יהודי רומניה הנחותים וחסרי התרבות. ושכאן בארץ ישראל "אף בחורה משלנו לא הייתה מוכנה לדבר שלא לומר לצאת עם בחור משלכם. הרומנים כאן בארץ היו מוחרמים ועד היום כל אחד יודע בלב מי הם הרומנים". א.א.: ומה הרגשת אז? גרנות :הייתי המום. לא מכך שאנשים חושבים כך, לא הייתי צריך לשמוע זאת מאותו אדם כדי לדעת שכך הוא, מה שהדהים אותי היה שאותו אדם הגיע במיוחד לאירוע, הקשיב להרצאה בסבלנות רק כדי שיוכל לגשת אלי אחר כך ולהטיח בי ובעדתי עלבונות. היה לו צורך נפשי אדיר לעשות זאת. נראה שאולי ניתן לחנך להדחיק ולדבר ב"סגנון הנכון" אבל פשוט לא ניתן להעלים את אותו צורך קמאי להביע הסתייגות ושנאה ממי שנתפס בעיניך כ"זר" וכ"נחות". תבין השנאה הזאת היא שנותנת כוח לשטרית ולשכמותו ,לכן הוא כל הזמן צועק שהוא רואה שנאה כנגד עדתו בכל מקום והוא מקבל אותה בברכה כי בלעדיה אין לו זכות קיום. זה מה שהוא רוצה וזה מה שהוא מחפש. א.א אתה יכול להסביר לי מה מקור האיבה הגדולה הזאת בין העדות האשכנזיות השונות?

גרנות : אין אחווה אמיתית בין מזרח אירופאים. גם הספרדים אומרים: יש אשכנזים ויש רומנים. עד היום כתבו עלינו רק בלעג. עמוס אריכא, הידיד שלך, כתב עלינו את "הכומתות השחורות" שבז מאוד לעדה הרומנית. ב"התגנבות יחידים" של יהושע קנז מסופר על טירונות בה"ד 4. אחד הטירונים הוא שלומפר, מלוכלך, שלומיאל גמור בן 18 שהתחתן והביא ילד לעולם ולא יכול לפרנס את משפחתו. ושאר הטירונים קוראים לו אפס אפס והוא כשלון גמור והוא כמובן רומני. תשמע, בשל ההתנהגות הפחדנית של רומנים כמוני אין כמעט יצירות ספרות בעברית על בני העדה הרומנית. כאילו לא התכנסה הועידה הציונית הראשונה בעולם בעיר פוקשאן ברומניה ב-1882 שבעקבותיה הוקמו זכרון יעקב וראש פינה, כאילו "הרומנים" לא היו ממייסדי כוח המגן של הישוב בעברי בארץ, כאילו לא ייסדו עשרות נקודות ישוב והיו חלוצים ברפואה באמנות הפלסטית והתיאטרון. אבל בספרות לא נכתב עליהם ועל עלייתם דבר ובוודאי שהם לא כתבו על עצמם. הם ויתרו על הזכות הגדולה להשאיר לעצמם שם וזכר לפני שיעלם דור הביניים שלהם וכל זאת משום שהפנימו את ההסכמה הכללית המבזה אותם.

משה גרנות פרסם בין השאר ספר לא צפוי מעולה מ-רומניה, ממי שנחשב בחוגי הקשת המזרחית לגדול שונאי המרוקנים ותרבות בעידן המודרני, מהדורת צילום של ספרו של רב מרוקני מהמאה ה-19.

א.א.: איך הגעת אתה שגדולי המומחים בנושא משטרית ועד בן הראש פסקו קטיגורית שאתה שונא המרוקנים ותרבותם הגדול של זמננו לנושא הזה? גרנות: איך אני יכול לשנוא מרוקנים? הרי אחים אנחנו! ברור ששטרית ממציא מדמיונו הפורה שנאות עדתיות וגזעניות שלא היו ולא נבראו. אני מצאתי ספר נשכח, שכמעט לא היה ידוע של פייטן מרוקני בן המאה ה 19, ושמחתי שיכולתי להוציא אותו לאור עם אפאראט חצי מדעי. אגב, קרן תל אביב וקרן עמו"ס התנדבו לסייע בידי להוציא את הספר הזה, וכאשר רציתי להוציא ספר ראיונות עם מיטב סופרי ישראל, קרן תל אביב ענתה לי בשלילה. צא ולמד על דרכי הקיפוח. אגב, באולם "ענבל" במתחם סוזן דלל לעולם לא יארחו סופר שאיננו מזרחי. לאחר שפרסמתי את הספר "עסקני הקיפוח", רונית תירוש אז מנכ"לית משרד החינוך, התנקמה בי כתוצאה מזעמה של מפלגת ש"ס שכמובן תמכו בשטרית. אז כעונש חינוכי הפסיקה את הוצאת השנתון לענייני חינוך "אתגר" שאני ערכתי במשך כמה שנים על חשבוני ועל חשבון שמני והדפסתי אותו אצלי.

המחזיר בשאלה

שיחות

שיחות עם חוזר בתשובה / משה גרנות. הוצאת עם חופשי

משה גרנות הוא פעיל מרכזי למען הפצת האתיאיזם בישראל כיום, בעיקר דרך אתר "חופש" באינטרנט. קריאה בספרו בנושא "שיחות עם חוזר בתשובה" החזירה בשאלה ידיד של כותב שורות אלו, חוזר בתשובה והיום הוא אחד מכותבי "חופש". אבל האם זה ניצחון גם לטווח ארוך?

א.א. :מר גרנות, אתה כאתאיסט העברת את האתאיזם שלך לילדיך? גרנות: אני לא יודע מה האמונה שלהם אבל בכל זאת דאגתי שידעו משהו בכל זאת גם על היהדות. א.א.: לדעתך האתיאיזם יתחזק בעתיד? או הדת? גרנות: אינני יודע. כרגע לצערנו המצב הוא שרוב אזרחי המדינה הם קנאים דתיים חשוכים.

נראה שבעניין הזה יש זהות דעות בין משה גרנות ו-שטרית. שניהם רואים ברוב האוכלוסייה גזענים / קנאים מנוולים וחשוכים. ככל הנראה השניים האלו דומים בהרבה יותר דברים משנהוג לחשוב.

א.א. :מר גרנות, כמפקח ותיק מה דעתך יש לעשות כדי לשפר את מצב החינוך וההוראה בארץ? גרנות: צריך דבר ראשון להעביר ידע לילדים. לא ללמד אותם לחשוב אלא להעביר להם ידע חשוב שהם יקלטו. היום הילדים לא קולטים שום ידע בבתי הספר וזה פוגע בהם לעתיד. 2. לילדים שלא נותנים לילדים אחרים ללמוד ומפריעים צריכים למצוא מסגרת אחרת כדי שלא יפריעו לשאר הכיתה. 3. מורה שרואים שהוא נכשל צריך להוציא אותו מהר ככל האפשר מחוץ למערכת. א.א. :על מה אתה עובד בימים אלו? גרנות על קובץ סיפורים, ועל קובץ של הראיונות שלי על סופרים. הספר יכלול ראיונות עם 24 סופרים שונים . את הרעיונות האלה אגב ביצעתי על חשבוני והשקעתי בזה חידושים של עבודה והכרה של יצירת הסופר כדי לדעת מה הוא טוען. וזאת תהיה תרומתי לעולם הספרות העברית האפשרות להכיר טוב יותר סופרים שונים ואת יצירתם ולא רק מהפן האישי הרכילותי אלא גם מהפן ההגותי אחרת לדעתי אין טעם לראיין סופרים אם אינך מכיר היטב ולעומק את עולמם המחשבתי וההגותי. כל סופר הוא אינדיבידואל יחיד במינו והתפקיד של המראיין הוא להעביר לקורא של הראיון את הייחודיות הזאת של הסופר ושל עולמו. ואני מקווה שהצלחתי בכך.

א.א. : תודה מר גרנות.

רשימת ספרים של משה גרנות

ספרות יפה לילדים ומבוגרים

ספר למבוגרים הקרחת תוקפת מאחור: לקט שירים. אור עם ,1981. פטיטון בטיפת הטל .ציירה נעמה גולומב. כינרת 1983. ילד מביט אל טיפה של טל ומגלה שם עולם שלם של פטיטונים שיש להם סיפורי חיים מרתקים. (הגיל הרך וראשית קריאה) להיות כמו כולם. ציורים רות שחק. כתר, 1986. קשיי ילד, עולה חדש מרומניה להתערות בישראל. הנער מנסה להתערות בין הצברים, ונענה בהתנכרות מצדם, להוציא נער אחד שמראה לו ידידות ומלמד אותו מה עליו לעשות כדי להיות מקובל.(רומן לבני הנעורים)

הנדר. תמוז. 1986. איורים זהבה טפר. ספרו הביוגראפי הראשון של גרנות משה. צ'רקסקי יתום מפרעות בית החלוץ ביפו, במאורעות 1921, הופך ללוחם מחתרת אמיץ ונוקם את רצח הוריו. (רומן לבני הנעורים). ספר ביוגראפי על אבי אשתו של גרנות. האב קובאלסקי .עקד 1990 . לנערה פולניה, הגרה בביתו של כומר כבת בית ואינה יודעת את מוצאה האמיתי , נודע לאחר אונס אכזרי שהיא פליטה יהודיה מהשואה שמשפחת הכומר הצילה את חייה אך בתמורה היא סובלת גורל אכזרי מצד הכומר .,כתוצאה היא חוזרת לעמה ויוצאת לארץ-ישראל.סיפור המבוסס על סיפור אמיתי ששמע גרנות מצד אישה ספר לבני הנעורים .

הדמעות הטובות של ערגה. איורים רינה גינוסר. מסדה,1991.

ילדה מוצאת שהעולם הוא הרבה יותר טוב כשמביטים בו דרך הדמעות, ובעקבות כך היא מצליחה לעשות מעשה גבורה לגיל ראשית קריאה. מיקינרו . איורים שרה בת אור ,דני ספרים, 1996. סיפור ידידות בין כלב גדול וכלבלבה קטנטנה לגיל ראשית קריאה. הזבוב הירוק והמעיל הכתום. איורים שרה וייס. סדרת לראשית קריאה. דני ספרים , 1997. ילד מדמה שזבוב ירוק יכול להעלים בני אדם,וכל זה על רקע החיים הקשים בימי תחילת המדינה המאהב השני של הרבנית .תמוז ,1997.סגה משפחתית בעלת יסודות אוטוביוגרפיים על עליית משפחת מרומניה למדינת ישראל ומשרחש בין השני 1927 ו-1987 ומתאר את קשי הקליטה של הורים ובנם בישראל ..זהו הספר החביב יותר על גרנות מבין אלה שכתב בזכותה הומור שבו . כשהוא מתאר דמויות שלא מצליחות בשום דבר ורק צועדות מכישלון אל כישלון אניזו .איורים ליאת בנימיני –אריאל , דני ספרים 2000.סיפור על מיכל ילדה המתמודדת עם מחלה נדירה סיסטיק פיברוזיס הממציאה לעצמה כפילה שמבצעת כל מה שנבצר ממנה . הארמון הקפוא איורים טלי ילונצקי.סדרת ראשית קריאה. דני ספרים 2001. ילד חי במרתף בימי השואה ומדמה לעצמו עולם קסום על פי הכפור שעל החלון . הנער מתל עדשים :פרקים מחייו של רפאל איתן. דני ספרים, 2006. ספרים בחקר המקרא הספרות והיהדות והחינוך

ארון ה' . עבודת גמר בחוג למקרא ,אונ' תל אביב . 1968 המוות והנצח במקרא:עיוני מחקר .אור עם תשל"ז. דמויות מקראיות בספרות ההשכלה בשנים 1789-1929 :מגמות אידיאליות והישגים אמנותיים .עבודת דוקטוראט ,אוני בר אילן. 1979. המוות וקדושת החיים במקרא. הוצאת המכללה לחינוך על שם לוינסקי . תשמ"ד . התנ"ך כף חובה . הוצאת תמוז , 1986 ( ושוב בהוצאת ירון גולן ,1993). עגנון ללא מסווה . ירון גולן , 1991. אמונה משלו :היהודי החילוני ומשנתו של ישעיהו ליבוביץ', מודן ,1993.

אדיפוס ואבשלום :אסופת מאמרים בנושאי מקרא וספרות , משכל 1996.

הנפילים שהיו בארץ :קובץ מאמרים על הציונות לרגל 100 שנה לקונגרס הציוני הראשון מנקודת מבטו של מחנך . הוצאת המחבר , 1997. שיחות עם חוזר בתשובה. עריכה ליאורה שגב יקותיאלי, הוצאת עם חופשי, רמת אפעל 1999. עסקני הקיפוח:שיח של הסתה וגזענות . הוצאת ירון גולן , 2000

פירות יוסף :לקט מאמרים בנושאי חינוך והוראה .מוקדש לד"ר יוסף לוי מנהל מחוז תל אביב. רכס, 2001. עם הפנים אל המורה :אסופת מאמרים בענייני חינוך והוראה. ירון גולן, 2002. מפרי עץ הדעת :פרשות השבוע בפעמי הזמן. עם צופיה מלר . תמוז , 2002. פירות יוסף :לקט מאמרים בנושאי חינוך. הוצאת רכס. שיחת גברים על נשים . ירון גולן , 2004.

ספרי קריאה בבתי הספר

מערכי שיעור בספרות עברית וכללית לכיתה י"א ,דפוס חבצלת ,הרצליה , 1970 ( יצא שוב לאור מערכי שיעור בספרות עברית וכללית לחטיבת הביניים , בהוצאת אור עם ,1976). . מערכי שיעור בספרות עברית וכללית לכיתה ט' ,דפוס חבצלת ,הרצליה. תשל"ג. ( מהדורה מורחבת ומעודכנת בהוצאת אור עם ,1982) מבחר תשובות לבחינות בגרות בספרות :סיפורת עברית :חלק א:-מנדלי פרץ שלום עליכם , עגנון , הזז . עם עובד,1973 . מבחר תשובות לבחינות בגרות בספרות :סיפורת עברית :חלק ב,:ברד'יצ'בסקי ביאליק ,ברנר ,ברקוביץ בארון ,יזהר. עם עובד, 1974. סיפורי אשר ברש לכיתה ט : לפי תוכנית הספרות החדשה לחטיבת הביניים . עריכה ביאור ושאלות מאת משה גרנות . הוצאת עם עובד ,תשל"ד . הומור וסאטירה :מבחר יצירות משל א. אבן עזרא, י. אלחריזי, אחצאהרי, ביאליק, פרישמן, פרץ, שלום עליכם, צ'כוב וק'רילוב.. עריכה ביאור ומבואות משה גרנות .עם עובד,1974. השקפת העולם המקראית על המוות :נושא מסכם לכיתה י"ב. עם עובד, 1975. מסות מאמרים ורשימות :משל אחד העם א' אפפלד א' ברש,ב' כצנלסון, ע' קרליבך ג' שופמן ,א' שלונסקי , ד' שמעוני לכיתה ט' . עריכה ביאור ומבואות מאת גרנות . עם עובד תשל"ו. הומור וסאטירה:לפי תכנית הספרות החדשה לחטיבת הביניים בבית הספר הממלכתי דתי ,עם עובד תשל"ח . הומור וסאטירה לכיתה ט' לפי תוכנית הספרות החדשה לחטיבת הביניים בבית הספר הממלכתי . עם עובד ,1982. מערכי שיעור בספרות עברית וכללית לחטיבה העליונה . הוצאת אור עם , 1988. ( עם איילה רביד ) רעיון חינוכי במבחן המעשה :יישום המודל הדמוקרטית של קורסיני בבית ספר תיכון בישראל . משרד החינוך התרבות,המנהל הפדגוגי . האגף לחינוך על יסודי . תשנ"א. ערך יגל יעקב. מאת יעקב בן שבת ,פייטן יהודי במרוקו במאה ה-19 הובא לדפוס לראשונה בידי בנו רבי יחיא בן שבת ( הטקסט דפוס צילום של מהדורת ליוורנו ,תרמ"א) ערך הוסיף מבוא וביאורים גרנות. אור עם, 1980. ( עם בן ציון מלמד ) אתגר: אסופת מאמרים בענייני חינוך הוראה . משרד החינוך והתרבות 1991-2001. עשרה גליונות. עיונים :קובץ מדברי המרצים בשני ימי העיון שהתקיימו בירושלים בנושא: חיים משוטפים בחבר מקוטבת .26-27.5.1997. ירושלים ,הוצאת משרד החינוך התרבות והספורט. מחוז תל אביב. 1997.

קישורים:

גרנות בלקסיקון הספרות העברית משה גרנות באיגוד הסופרים

עוד פרטים על גרנות

משה גרנות מעורר מהומות

ראיון עם גרנות

משה גרנות על...

גרנות על אלוהים המקרא והעולם הבא גרנות על פרשת הר סיני גרנות על דוד המלך

גרנות על הרב לאו גרנות על הזילזול בגברים גרנות על נשים והוראה גרנות על מחשבים פוגעים בהוראה גרנות על הוראה בכיתה הטרוגנית משה גרנות על בלהה רובינשטיין

מתי שמואלוף נגד מירב רוזנטל ידוע גם כשונא מזרחיים

משה גרנות באתר "חופש"

אתר חופש

הוא הלך בשדות: חיי רפול לילדים

תגובות

נינו של הרב יעקב בן שבת מספרך " יגל יעקב"

בדרך כלל אני לא קורא מאמרים ארוכים מידי אבל הפעם די רציתי להכיר ולהבין על הסופר שכתב על סב סבי הרב יעקב בן שבת הקדמון קודם כל תודה רבה וכל הכבוד על מפעל חיים מרשים קרוב לוודאי שכעת אחפש עוד מספריך לקריאה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד