אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על שירת גילית חומסקי-פאליק


התמונה של אלי אשד

הבוקר של כריסטופר / גילית חומסקי. הוצאת גוונים
הבוקר של כריסטופר / גילית חומסקי. הוצאת גוונים

הדרך מהיום- יום אל החלום

עיון בספרי השירה של המשוררת הצעירה גילית חומסקי -פאליק מראה שהמדובר באחת התקוות הגדולות של השירה העברית החדשה. "גילית חומסקי, אולי הגילוי השירי המרכזי בין המשוררים הצעירים ביותר." גבריאל מוקד שירת הנעלים המרופטות

מידי שבוע מגיעים אלי עוד ועוד ספרי שירה של משוררים צעירים יותר והרבה פחות ידועים שמבקשים שאבקר את שירתם. אין לי כל התנגדות לקבלת ספרים אלו מאחר שאני מודע היטב לחוסר תשומת הלב שלו זוכה השירה באופן כללי בארץ, אפילו של משוררים מפורסמים ועל אחת כמה וכמה של משוררים צעירים ולא ידועים גם אם פרסמו יותר מספר אחד, אלו זוכים למעט מאוד תגובות אם בכלל. אחרי הכל התגובה היא נשמת אפם של חלק גדול מהיוצרים ולמעשה רובם המוחלט אינם זוכים לכל סיפוק חומרי מיצירתם. וכך אני קורא את כולם.

יש לזכור דבר נוסף: אנחנו שומעים וקוראים כל הזמן תלונות ויללות גם ואולי בעיקר של חוקרים ומבקרים ידועים על כך ששוב אין יותר יוצרים ומשוררים מוכשרים, על כך ש''אין היום יותר כשרונות'' והעלאת גרה אין סופית על "הימים הטובים שחלפו".

אלו הם תלונות של אנשים שספק רב עם קראו אפילו עשירית, במקרה הטוב, של מה שיוצא היום לאור בתחום ספרי השירה, ביצירות המודפסות או ברשת ואין להם את המושג הקלוש ביותר על מה שבעצם מתרחש בתחום זה אצל המשוררים הצעירים. הם נשארים קבורים בעבר של לפני עשרות רבות של שנים כאשר עדיין קראו שירה חדשה ואין טעם אפילו להתייחס אליהם ברצינות.

יש משוררים מוכשרים ביותר גם היום, נכון שקשה הרבה יותר למצוא אותם בין השפע העצום של המשוררים. הם קיימים, אבל בגלל שהשפע בשירה רב הרבה יותר משהיה בעבר, מלאכת מציאתם היא קשה הרבה יותר.

למרבית הצער יש היום מיליונים של אנשים שכותבים שירה ומפרסמים אותה בדפוס ומספרם רק גדל באופן גיאומטרי הודות לאפשרויות שמציעה הרשת.

לעומתהמספר העצום של המשוררים ישרק מספר מוגבל ביותר, אפשר למנות אותם על אצבעות שתי ידיים, של אנשים שטורחים לעבור על השירה הצעירה, זאת שאינה נכתבת בידיקבוצה זעירה של שמות ידועים מזה עשרות שנים, בחיפוש סיזיפי אחרי הכישרון החדש. אנשים כמו רן יגיל ,רפי וייכרט,דפנה שחורי, מנחם בן, גבריאל מוקד, כותב שורות אלו ומעטים מאוד מלבדם.

זאת משימה מפרכת שמביאה לרוב בתור תמורה רק חרפות וגידופים כאשר הם כותבים ביקורות שאינן חיוביות, ומנסים לברור את המוץ מהתבן. לצערי יש לי זמן מוגבל שבו אני חייב לעסוק גם בדברים רבים ואני משתדל לנצל אותו בצורה מיטבית, אני מעדיף שלא לבזבז אותו על כתיבה על דברים שאינם מעוררים בי כל עניין או שמעוררים בי רק התנגדות. עם כל אלה שאני לא כותב עליהם ביקורת חיובית או שלילית, אני מבקש את סליחתם. אבל יש כל כך הרבה אנשים שמפרסמים יצירות וספרים שאיש לא מתייחס אליהם בעולם הספרות,שאני מעדיף להתייחס מבין כל השפע האדיר הזה אך ורק לאנשים שמעוררים בי עניין אמיתי.

אמנם קורה גם שאני מקבל גם ספרי שירה שמוצאים חן בעיני ועדיין אין לי שום דבר לומר עליהם, יש בהם שירים יפים, נכון, אבל הם נראים מקריים וחסרי קשר או הקשר. אין לי גם שום חשק לכתוב ביקורת שתהייה מורכבת רק מציטוטים נרחבים (עם הסברים של שורה אחת למה שהקורא כבר הבין מעצמו) שהיא לדעתי תחליף עלוב ומשעמם לביקורת אמיתית. אבל אלו הם בעיקרון הרוב המוחלטשל ביקורות ספרי השירה שמתפרסמות כיום. לפחות לגבי המשוררים הלא ידועים יחסית שאיך שהוא זוכיםלביקורת בדפוס לרוב בגלל שחבר החליט לעשות להם טובה. אישית המשורר שמעניין אותי הוא לא מי שמקשקש לפני הקורא על צרותיו הרומנטיות, מתוודה על בעיותיו הקיומיות ומקונן על מר גורלו באופן כללי, בשביל זה יש בלוגרים, תודה.

גם אין לי בניגוד למרבית המבקרים (ואלו הם באמת דברי כפירה) עניין מיוחד בלשון השירים ובאמצעים הטכניים שבהם הם משתמשים. אלו הם רק אמצעים טכניים שלא צריכים לעניין את הקורא הממוצע וכל דיון בהם רק ישעמם את אותו הקורא.

אותי מעניינים מי שבבירור יש רעיונות מרכזיים מעניינים שעומדים מאחורי תוכן יצירתו/ה והשלם הוא אצלם הרבה יותר מהסך כל של החלקים. על המבקר לפענח ולגלות את הרעיונות האלו מבין השירים הבודדים. וכמובן זה בהחלט תורם עם הרעיונות קשורים לנושאים שכבר מעניינים אותי.

משוררת כזאת היא למשל סיוון בסקין שכותב שורות זה היה הראשון שדן בה בפירוט ולמעשה חשף אותה לראשונה לפני הקהל הרחב כיוצאת דופן מבין המשוררים שהחלו את דרכם ברשת. מאז התקבלה דעתי עליה בידי עולם הביקורת הרחב שעסוק כעת בדיון / ויכוח על מעלותיה וחסרונותיה, ויכוח ששום משוררת צעירה לא זכתה לו בעשרים או שלושים השנים האחרונות.

לאחרונה גיליתי עוד משוררת מוכשרת כזאת שהיא לכל הפחות שוות ערך עם סיוון בסקין, אם כי היא שונה ממנה עד כמה שרק ניתן להעלות על הדעת והיא אחת המשוררות הצעירות המוכשרות ביותר הפעילות כיום.

זאת גילית חומסקי-פאליק שבימים אלה מתפרסם ספר השירה השני שלה "צל התאנה" בהוצאת "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד שקרא מן הסתם עשרות מליוני משוררים בימי חלדו ומחשיב אותה כאחת המשוררות הצעירות החשובות ביותר היום.

אחרי שקראתי כל מילה שלה שפורסמה (בשני ספרים) אני מסכים עימו. כמו המשוררים המעניינים באמת היא מהווה פקעת של ניגודים ושילובים מחודשים ביד של אמן.

יום ההרדמה

"...מה אם יראה את מטר הכוכבים ? הרי אז ייאלץ להירדם לאלפי שנים כדי לברוח מהאל-חזור ולחכות שהממשלה תעיר אותו.

צל של ספק חזר והתגנב ללבו. ומה אם לא יעירו אותו? האם יוכל להיות בהכרה מעורפלת, כדי לנצל את זמן התרדמת להחליט על עתידו? ומי יגור בחדר שלו באלפי השנים הבאות? מכל מקום ,מפולת הכוכבים חייבת להיות מראה יפה במיוחד. הוא הרהר בזה במשך כל הערב, ובשעת הארוחה, והוא הרהר בזה כשהמטר הראשן האיר את שמי הלילה".

(סיום "יום ההקרנה של תומאס "מסע אחר גיליון 136 ,ינואר 2002)

חומסקי – פאליק היא עיתונאית ובעברה סטודנטית למחשבה מדינית. היא פעילה ברשת כמגיבה וידועה כמגיבה פוריה ואימתנית במיוחד באתר "האייל הקורא"בנושאי דת ונושאים רבים אחרים. נמצאת בעימות מתמיד עם מרבית המגיבים האחרים שם שרובם חילוניים גמורים ולרוב מתמודדת איתם בהצלחה.

היא זכתה לראשונה בפרסום דווקא בתחום כתיבה אחר שלכאורה אין לו כל קשר עם השירה במדע הבדיוני. היא כתבה את סיפור המד"ב "יום ההקרנה של תומאס" עבור תחרות שהוכרזה בידי המגזין "מסע אחר" והאגודה הישראלית למדע בדיוני. לרגל מעברו של כדור הארץ מבעד למטר של כוכבים נופלים שנוצר על ידי כוכב שביט קטן שעבר בסביבה. בתחרות השתתפו סיפורים שהתייחסו לאותו מטר כוכבים נופלים וניסו לדמיין מה עשוי לקרות במפגש בעבר בהווה או בעתיד עם שרידי השביט.

הסיפור של גילית חומסקי – פאליק זכה במקום הראשון בתחרות והופיע ב"מסע אחר" כאחד מסיפורי המד"ב המקוריים היחידים (ואולי היחיד) שהופיע במגזין זה במשך קיומו.

אולי במפתיע ואולי לא מכותבת דתית הסיפור עסק באופן ספציפי בנושאי דת בעתיד ותיאר את יומו של ילד בכוכב אחר בעתיד הרחוק המחכה ל"יום ההקרנה" שלו יום מיוחד במינו עליו ניבא נביא בין כוכבי והוא יום שבו ירד מטר כוכבים נופלים מן השמיים, ובקיצו יילקחו כל החוטאים אל "אלחזור": החור השחור האינסופי שממנו איש לא שב כעונש אלוהי על חטאיהם. רק מי שיחזרו בתשובה יקבלו מחילה. בסיפור יש רמזים ברורים שכל האירוע אינו אלא תרגיל הונאה של הממשלה הגלקטית המשתמש בדת לצרכיה הפוליטיים ותוכניתה להרדים את התושבים על מנת לפנות מקום לתושבים אחרים בכוכב ובגלקסיה צפופת האוכלוסין. הילד, גיבור הסיפור, שואל את עצמו מה יקרה לו במהלך התרדמה בת אלפי השנים הצפויה לו אם יראה את מטר הכוכבים הנופלים. אך הוא והקוראים אינם מקבלים על כך תשובה.

הסיפור זכה לביקורת קשה ומוצדקת על היותו קצר מידי עבור כל שפע הרעיונות שהכיל והן ספק שהיה טוב יותר אם הסופרת הייתה מאריכה אותו אבל הוא היה לא רע בכל זאת.

עצם ההרהורים שיש בו על התקפות הדתית של מסרים נבואיים ודתיים שונים ואפשרות ניצולם למטרות פוליטיות אפלות הוא מעניין במיוחד דווקא בגלל שבא מכותבת דתית. כמו כן בסיפור זה לראשונה אנחנו נתקלים ברמז של תמה מרכזית ביצירתה של חומסקי, במסע מעולם היום יום אל החלום.

שירי תנ"ך

כמה קל יהיה.

ילדה מנמנמת בשיעור תנ"ך

למה היא לא עזבה בעצם?

מי חכם וידע,ושאלות בסוף.

(הפתיחה ל"לאה" בתוך "צל התאנה")

מאז כתיבת סיפור זה התמקדו הופעותיה של גילית חומסקי-פאליק חומסקי בדפוס במאמרים עיתונאיים ובכתיבת שירים (אם כי היא מדווחת שהיא עמלה כעת על ספר פרוזה).

שיריה הופיעו בשתי במות עיקריות שונות זו מזו עד כמה שאפשר: בכתבי העת "עכשיו" החילוני בעריכת גבריאל מוקד וב"משיב הרוח" המוקדש ברובו למשוררים דתיים. לעניות דעתי ההופעה הזאת בשתי במות שונות כל כך (אם כי נכון הוא גם שלמשורר היום אין הרבה במות שונות לפרסם בהם בדפוס) אינה מקרית והיא משקפת גם את השניות הקיימת ביצירתה של גילית חומסקי –פאליק. ביצירתה של חומסקי יש שילוב של אורח חיים והשקפות דתיות וראו את הדיונים שלה באתר "האייל הקורא" שבהם היא מגנה על הדתוהאמונה מפני עדת המגיבים החילוניים שם.

שיריה מראים הן על הכרה במקורות היהדות התנ"ך, המדרשים, התפילה, את ההווי הדתי בכלל עם עניין אמיתי גם בתרבות העולמית ובתרבות הפופולארית כללית בתחומים כגון קומיקס ומדע בדיוני. סביר להניח שהיא אינה יחידה ויתכן שהיא משקפת מגמה. אני מניח שיש עוד משוררים דתיים צעירים שעוסקים גם הם בכך (אם כי עדיין אינני מכיר כאלה אבל זה לא אומר ולא כלום) ואפשר גם להצביע על קומיקסאים דתיים כמו שי צ'רקה שמגלים ידע עמוק גם בתרבות הפופולארית החילונית (הלוואי שהחילונים היו מודעים באותה מידה למה שנעשה בתרבות הדתית), אבל היא עושה את זאת בשיריה בדרך שהיא מוצאת חן בעיני במיוחד.

וכך היא כתבה השירים מבוססים על דמויות תנכיות כמו נוח, בשיר המספר דווקא על חתונתו של נח ולא על המבול כמקובל. ובשיר על אשתו הדחויה של יעקב, לאה .שירים המציגים את הדמויות התנכיות בצורה מאוד לא קונבנציונאלית. כך גם בשיר הנותן פרוש חדשני לסיפור אשת לוט מהתנ"ך:

אל תביטי אחורה אשת לוט אל תביטי לאחור הרים יהיו שם אם תפני מבט וילדים קטנים מאוד מפלצות ידלגו וינופפו לך שלום כמו בסרט מצויר ...... "רוצי תני לגשם לקרוס מאחוריך אל תעצרי עד שירד הגשם יכבה את הבערה מחדש יצמח העשב. ( בתוך "הבוקר של כריסטופר")

השיר נותן פרוש סימפטי לדמותה של אשת לוט שלרוב מקבל במסורת יחס שליל ביותר, אך כאן יש נטייה של הזדהות עם האישה המבוזה והסובלת. עוד שיר שלה מסוג זה אך מוצלח פחות הוא "נקמת שרח בן אשר" שיר שבודאי לא יהיה נהיר למרבית הקוראים החילוניים וגם הדתיים. הוא עוסק בדמות לא ידועה של נכדה של יעקב אבינו, אישה מאריכת ימים במיוחד שעל פי אגדות המדרשים הפכה לבת אלמוות. השיר עצמו אינו ברור והוא קשה ביותר לפענוח גם לקורא הדתי. אני משער שהוא שורה של אימאג'ם סוציאטיביים שהקשר שלהם יכול להיות ברור רק למחברת. אבל באותה המידה ברור שלגילית חומסקי –פאליק יש משיכה והעדפה דווקא לדמויות הנשיות הדחויות והפחות מוכרות של סיפורי התנ"ך. אולי בגלל שדווקא הן נותנות מרחב גדול יותר לדמיונה.

שירי דמיון ופנטסיה

לצד הידע בתנ"ך וביהדותחומסקי מראה בשיריה ידע על העולם הרחב החילוני במהותו ועל תולדות העולם, ופרקי היסטוריה מ-יוון הקדומה ועד לזמננו וגם על אגדות הילדות.

השירים שלה עוסקים בקשר והניגוד שבין חיי היום האפורים בסביבה האפרורית מאוד המורכבת מהבית, השכונה והמכולת (בבני ברק מן הסתם, אחת הערים האפרוריות ביותר הקיימות) לחלום הצבעוני שאליו שואפת הדוברת, לעולם החוויות השיריות, אם כי זה עלול להתגלות כמשהו השונה מאוד מהצפוי. הצד הבולט שלה בשירתה הדמיון העשיר בתיאור סצנות רחוקות . השיר הפותח של "צל התאנה", "צומת קסם" מכניס את הקורא לאווירה הזאת:

"אנשים רבים מדי

קיוו לעבור באותה הצומת

יש שם קיצור דרך

ולחלקם זו הדרך היחידה.

אבל לצער המשוררת:

עכשיו היא עמוסה

מכל הכיוונים

...אין ברירה חייבים להודיע ברדיו

אם חשבת לעבר בצמת קסם

מומלץ לבחור בדרכים חלופיות.

( מתוך "צומת קסם " ב"צל התאנה")

בספרה הראשון "הבוקר של כריסטופר" (הוצאת גוונים, 2002) אנחנו מוצאים את השיר על כריסטופר קולומבוס השיר שעל שמו נקרא הספר שעליו מתבססת תמונת העטיפה וזה מראה שיש בו חשיבות גדולה במיוחד עבור המחברת ולא בכדי משום שלדעתי יש בו מפתח אל עולמה הפנימי:

בבוקר בו עגנת כריסטופר

חתלו אמהות את תינוקות המוות

באותו מבט עסקני ממורמר

כמו לא נפלו השמים באותו היום

כמו לא נפצתה האדמה ( מתוך "הבוקר של כריסטופר")

כריסטופר קולומבוס האיש שגילה עולם חדש אך סביבו עולם כמנהגו נוהג והאישים עוסקים חיי היום יום שלהם רק הדוברת מבינה את אשר אירע אבל משום כך בדידותה הפנימית רק מתגברת.

אולי אם פרפר היה משנה מעופו ביער

כיוון שלא שינה ,אצו רצו גמדים

קטנים נכלמים ,שחקני משנה נלעגי מצנפת

הכלה היפה ,לבה רחב ביום חגיגי שכזה

מפריחה נשיקות –היא באמת אוהבת אותם

בחמלה אמהית של יודעים אל הילד

שבעה גמדים קטנים

ממתינים לצלצול שעון וקול הכרכרה

בסוף הערב יחזרו אל דפיה

של ארץ לעולם לא.

( הגמדים של שלגיה " בתוך "הבוקר של כריסטופר")

"הגמדים של שלגיה" מתבסס על האגדה המפורסמת של האחים גרים ועוסק בגמד שהתאהב בשלגיה אבל יודע שלעולם לא יכול לקיים איתה קשר רגשי, היא מצאה את הנסיך שלה ומתייחסת אליו כאם, הוא יאלץ לחזור לארץ לעולם לא. מסר על חוסר היכולת של הדמיון לתקשר עם המציאות. שירים אחרים עוסקים בנושאים אפילו פחות צפויים.

כך יש את השיר "ייסורי טנטלוס" שעוסק בדמות מ-המיתולוגיה היוונית. דבר אלמנטארי אצל מחבר חילוני אבל לא בהכרח צפוי אצל כותבת דתייה לפחות על פי הסטריאוטיפ הקיים של אצל הכותבים החילוניים. ויש אצלה שיר בשם "פלאתיזם" העוסק במשוררתסילביה פלאת' שאת סימני השפעתה הברורים ניתן למצוא אצל חומסקי בכל מקום.

אז אתה פוגש את סילביה

והיא התחלה ואמצע וסוף

ואתה מתאהב.

אתה קורא את סילביה

ועל סילביה ובמקומה...

אתה מתחיל לשנוא את סילביה

עוד כמה פעמים תמותי

תמיד באותה האש.

(מתוך "צל התאונה")

תיאור מדויק ופרטני של אובססיה אחרי משוררת של קוראת שמתקשה לצאת מהעולם הדמיוני של אותה משוררת שמטילה עלי הכישוף, ממש כישוף שממנו היא מתקשה לצאת, ואת זה חומסקי מצליחה להעביר היטב לקוראים.

אחד השירים היותר מוצלחים בקובץ החדש הוא השיר "סופרמן " המבוסס על ידיעה עיתונאית קצרה המובאת ללא הסבר "השחקן כריסטופר ריב החל לנשום לבד".

סופרמן נח בכיסא גלגלים מצלצל לאחות יותר לא ירעמו השמיים בכחול –אדום והרעים לא יסתתרו לחפש נקם רק מטוסים יצוצו מעל בנינים אפורים. והגשם יפתיע אנשים וילדים קטנים יותר לא נחכה .....נצפה נפחד מהסוף הרע ונצעד "סופרמן תציל אותנו!" רק סופר גיבור יכול להציל אותנו ..ואז חייכת כי ככה כתוב היית צריך לעשות מה שכתוב. מין אלגיה עם ההבדל המדהים בין גיבור העל שהציל ילדים ובין מצבו הנוראה בהווה כשחקן שהפך לנכה.

"אחות מעירה מאכילה את סופרמן בכפית אולי חזירים יכולים לעוף .( מתוך "צל התאנה").

מכיוון שאני חובב מושבע של גיבורי על, זה היה אחד השירים שמצאו חן בעיני ביותר. אבל גם מבחינה אובייקטיבית זה לדעתי אחד השירים היותר טובים ללא קשר לנושאו. כמובן הקורא הרגיל לא בהכרח יודע למה הקשר ולא בהכרח יודע שכריסטופר ריב הוא השחקן שגילם את סופרמן בארבעה סרטים והפך למזוהה עימו עד ששבר את גופו בתאונת רכיבה והפך לנכה ולכמעט צמח. לסמל כמעט אולטימטיבי בתרבות הפופולארית המודרנית של נפילה מהשמיים לבור עמוק של נכות וכאבים בלתי פוסקים וגם של מאמץ בלתי פוסק להילחם בנכות הזאת. בכל אופן הפרטים האלו הם לא באמת רלבנטיים למסר של השיר ולעוצמתו.

ניתן לטעון שהשיר אינו כל כך על היחסים בין האדם לגיבור על שנפל מגדולתו כמו שהוא מטאפורה על יחסים בין אנשים והוריהם שפעם בתקופת הילדות נראו ככל יכולים שוב אינם מסוגלים לתפקד במחלתם או בזקנתם וזקוקים לעזרת ילדיהם. כאן המסר אינו מיועד רק לחובבי סופרמן ו-כריסטופר ריב אלא הוא אוניברסאלי ומיועד לכל אדם באשר הוא. שיר אחר "אטלנטיס" שיצר בכמה שורות אווירה ותחושה של ארץ רחוקה ומוזרה

אני משאיר אחרי אימפריה ארץ רבה ענניה מים ..זו צוואתי "הארץ המובטחת הייתה שפע שמש ונהרות רבות תאנים גדלו בה אנשיה היו מונים את ימיהם כולם ("אטלנטיס" מתוך "צל התאנה")

הבעיה עם השיר הזה שהיא גם יתרונו הגדול היא שהוא קצר מדי ,הקורא רוצה לדעת עוד על אותה ארץ רחוקה מעבר לרמזים הדקיקים הכמו חלומיים שמספקת לו חומסקי. אבל סביר להניח שאם הייתה מפרטת יותר הקסם היה נשבר. וכך גם בשיר "מי מפחד מתינוק דינוזאור":

תינוק דינוזאור מושיט רגל קטנה אל אנשים נושכים מעבר לסורג מי יגדל את התינוק הדינוזאור יש פה הרבה אימהות אבל חלפו שנים רבות מאז ש תינוקות ינקו חלב וירקו להבה. .. תינוק דינוזאור עצוב עכשיו [הוא מתחבא דווקא ניסה לשיר יפה אבל כל מה שיצא יפה זה אש. (מתוך "צל התאנה")

שוב כישרונה של חומסקי ליצור סיטואציה פנטסטית לחלוטין בכמה מילים , והפעם אין כאן כל סימן שזוהי מטאפורה למצב אנושי כללי כפי שהיה במקרה של סופרמן. זהו מצב בדיוני שאנחנו שואפים לדעת עליו יותר ואנחנו מזדהים עם התינוק הדינוזאורי הקטן והאומלל שנמצא בעולם שאינו שייך לו ואת כל זה היא הצליחה לעשות בכמה מילים בשיר של עמוד. ועוד שיר מסוג זה מספרה הראשון:

סוף העולם הגיע מהר משציפינו יראנו אותו לנצח ,הצצנו מאחורי וילון ..השקט כאב בסוף העולם כמו סעודה שאחרי צום יום הכיפורים הרבה, ועוד בבת אחת הרבה אחרי שהתרגלנו. ( מתוך "הבוקר של כריסטופר" )

תיאור של סוף עולם חרישי. שכן אצל חומסקי הדברים אינם קורים בצלצולים גדולים וברעש אלא בשקט כמו בחלום. ולסיום הערה על נושא שאינו מטופל בדרך כלל בדיון בספרי שירה, העיצוב החיצוני של הספרים. מצאתי את העטיפה של "הבוקר של כריסטופר" כמרשימה במיוחד. הרבה יותר ממרבית עטיפות ספרי השירה שראיתי אי פעם, רובן משעממות וחסרות כל יחוד ודמיון יוצר מאחוריהן. התמונה של קולומבוס וספינתו כדמויות חלומיות נותנת לקורא תובנה על כל מה שעליו לדעת על הרעיונות שמאחורי הספר ושירת המשוררת.

התמונה של הספר השני "צל התאנה" אם כי היא נאמנה לשם הספר נשארת משעממת ואפרורית כמו הסביבה המתוארת ברבים מהשירים. אין בה לתת לקורא שום תובנה על הרעיונות שבספר. דומה שלמרבית המשוררים עם כל הבנתם בענייני מילים אין הבנה כיצד אפשר ליצור עטיפה שתמשוך את הקוראים לספרם.

מן הראוי שהמשוררים יבינו שגם לתמונות בעטיפות ספריהם יש חשיבות הן למשיכת הקורא והן לאפשרות לספק לו תובנה ראשונית על נושאי הספר. לרוב ספרי שירה נמנים על הספרים המשעממים ביותר מבחינת חיצוניותם אולי בגלל ההתמקדות של כותבים במילה וחוסר הבנתם לגבי החשיבות והאפשרויות בתמונה שהרי החלומות והחזיונות שאותם הם מנסים להעביר לקוראים אינם מורכבים רק ממילים אלא גם ולפעמים בעיקר, מתמונות.

בלילה הן תחלומנה עליך הו כריסטופר ! בעשרות מיטות בעלים רדומים קח אותן באוניה,בכדור פורח למקום אחר לארץ הפרא הירוקה לחיים עצמם . ( "כריסטופר " הבוקר של כריסטופר )

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד