אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בונים הנהגה או בונים עם?


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע

הפנמנו כבר את תוצאות הבחירות לכנסת ה17, וכעת הזמן, למי שזה מעניין אותו כמובן, לעקוב אחר המהלכים להרכבת הממשלה. הרכבת ממשלה, זה אומר לבנות קבוצה שתפקידה יהיה להנהיג את העם. דומה כי זהותו של ראש קבוצת ההנהגה, כבר מוסכמת על כולם; בין אם מרוצים מכך ובין אם לאו, הוא עומד בראש המפלגה שזכתה במרב הקולות, ועובדה זו מקנה לו את הזכות להרכיב את קבוצת ההנהגה ולעמוד בראשה.

בימים אלו של ערב חג הפסח, מן הראוי לברר מהי מנהיגות; מהו עם שאותו יש להנהיג, כיצד הוא נוצר ומה אמורה מנהיגות אמיתית להעניק לעם. לא בטוח שנספיק לברר הכל כאן ועכשיו, אז אולי יהיו המשכים.

ומה הקשר לחג הפסח? ובכן זהו החג בו נולדנו כעם, עם ישראל, ואת תהליך ההולדה הוביל מי שמאז ועד בכלל נחשב למופת של מנהיג, משה רבנו. חוץ מזה, הרי אצלנו משתדלים להרכיב את קבוצת ההנהגה במהלך חודש ניסן, בו חל חג הפסח.

ראש חודש ניסן הוא ראש השנה למלכים (מסכת ראש השנה א') והחודש עצמו שייך לשבט יהודה שהוא שבט המלכות בעם ישראל.

נקדים ונומר כי מנהיג בשר ודם, כאשר הוא מנהיג אמיתי, הוא מייצג את המנהיג העליון, את הקב"ה. דבר זה נלמד מן הפסוק (דברים יז): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. על זה אומר הזוהר: שׂוֹם, לעילא; תָּשִׂים, לתתא.

לא פשוט לייצג את האין סוף בכבודו ובעצמו; בשביל זה צריכים להיות עניו מכל האדם כמשה או בתודעת שפלות עצמית כדוד. אחרת זה לא יכול להצליח; אחרת, המנהיג חווה את עצמו; הוא לוקח לעצמו את תפקיד האלוקים ובכך מוביל את עצמו ואת עמו לחורבן ר"ל.

בעצם, בשביל מה צריכים בכלל מנהיג? במלים אחרות, מהם תפקידיו של המנהיג על פי תורת ישראל?

כידוע, הפעולה הראשונה של משה כמנהיג היתה להעלות אותנו ממצרים, לגאול אותנו מבית האסורים. מכאן שתפקידו הראשון של מנהיג הוא להבטיח את חופש הכלל, את שחרור העם מכבלי השעבוד.

בהמשך למדים מהנהגתו של משה רבנו, כי בתוך החופש של הכלל על המנהיג להבטיח את חופש הפרט, גם כאשר אותו פרט יוצא נגדו אישית. את זה אגב, רואים ברור גם אצל דוד המלך. כל עוד הפרט אינו נוטל לעצמו את החופש לפגוע בַּכְּלָל או בזולת כלשהו, החופש שלו נשמר גם אם הרשה לעצמו לפגוע במנהיג עצמו. אבל זה רק במאמר מוסגר.

בשלב הבא, לאחר השיחרור מכבלי השיעבוד, המנהיג דואג לצרכי הקיום של עמו; הוא אחראי לפרנסה גשמית כפשוטה. שלכל אחד ואחת יהיה מספיק מזון, מים, וגם מקום לגור. הוא אחראי גם לספק את צרכי הבריאות והרפואה של העם.

כמובן, הכוונה לבנות מערכות מתאימות שיספקו צרכים אלו, והכל בהשתתפות מלאה של העם. אין הכוונה לספק מזון או שירותי רפואה חינם, אלא לאפשר לכל אחד פרנסה טובה כך שיוכל לרכוש שירותים אלו ואחרים בהתאם לצרכיו.

זה מצד המנהיג; ומה מצד העם?בכלל, מהו עם? על יסוד המבואר בחסידות, הסברנו פעם כי עם זה מלשון עמימות; כמו גחלים עוממות. כל מה שהעם רוצה זה שיאפשרו לו לנהל את חיי היומיום שלו בשלווה מקסימלית; לא ממש מתעניינים בפוליטיקה גבוהה.

את הפוליטיקה הגבוהה שמחים להשאיר לאלה שנמצאים שם למעלה; הבעיה היא, שעמימות העם עלולה לטשטש את חוש הראיה של המנהיגים והם מפסיקים לראות את צרכי העם.

אצל משה רבנו רואים ברור כי הוא והעם זה היינו הך; משה זה העם והעם זה משה. גם אצל דוד ואצל כל מנהיג אמיתי, ניתן לראות זהות דומה. זה כמו שהראש שונה מכל הגוף; היד אינה מרגישה את הראש, אבל נשמעת להוראותיו מיידית. הראש אינו כפוף ליד, אבל הוא חש מיידית כל מה שקורה אתה. כך גם המנהיג ביחס לעם.

אחדות של עם יש לשמר

עד משה, העם היה משועבד וכאמור, פעולתו הראשונה כמנהיג היתה לשחרר את העם מכבלי השעבוד. לעומת זאת, דוד התחיל למלוך כאשר העם כולו היה בארצו ולכאורה במצב בו לא היה שיעבוד. משה הוא המנהיג הראשון והוא המודל, לפי זה יש לברר, מה היתה משימתו הראשונה של דוד כמלך, והיכן היתה שם גאולה משיעבוד?

ובכן, אם נתעלם ממלכות שאול שנגמרה מהר ולא כל כך טוב, עד דוד היו בארץ שנים עשר שבטים; לא היתה אפילו הנהגה מרכזית לכל שבט; (שופטים כא) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:

והעמים השכנים, שוב ושוב חגגו על היהודים הפראיירים. מדי פעם קם מנהיג שהושיע את השבט העשוק ולעתים קיבל סיוע משבט שכן, אבל הנהגה קבועה – לא היתה. אין פלא שהתגלעו גם מלחמות בין השבטים האחים.

משימתו הראשונה של דוד אם כן, היתה איחוד שנים עשר השבטים לעם אחד; הוא עושה זאת בהצלחה גדולה תוך שהוא מנהל מלחמות קשות ומכה כל מי שמתנכל ליהודים או לרכושם.

מסתבר שפירוד הוא בסך הכל סוג של שיעבוד. לא בהכרח שיעבוד פיזי לעם זר, אבל בהחלט שיעבוד מנטלי; שעל כן משימתו הראשונה של דוד היתה לאחד אותנו לעם אחד, כנ"ל.

לא פשוט לשמר אחדות; נטיית האדם הפרטי לאנוכיות היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, ודיברנו על זה לא פעם, עם ראיות. מנהיג אמיתי, חושב לא רק על עצמו ולא רק על דורו; מנהיג אמיתי יוצר מנגנון שישמר את האחדות לדורות. איזה מנגנון אחדותי יצרו שתי דמויות המופת הנ"ל?

ובכן, דוד קבע את ירושלים שלא נתחלקה לשבטים, כעיר הבירה של ממלכתו וכך איפשר לכל יהודי להרגיש בבית בעיר הבירה. זה לא הספיק והוא שאף לבנות בירושלים את בית המקדש כמרכז רוחני משותף. מהלך זה הושלם רק בימי שלמה בנו, אבל את התשתית הניח דוד.

משה בנה את המשכן לאותה תכלית.

פרשת השבוע שלנו, כל כולה מוקדשת לפירוט מדוקדק של עבודת הקורבנות השונים במשכן, ובבית המקדש שנבנה מאוחר יותר.

כבר בפסוק הראשון שלאחר הכותרת, יש רמז לעובדה שתכלית העבודה במשכן היא לשמר את אחדות העם:

(ויקרא ו) ב צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.

עַל מוֹקְדָה, ראשי תיבות עם. אפשר היה בהחלט לכתוב על האש על המזבח וכו', אלא שבחרה התורה להשתמש בראשי תיבות אלו, להורות את הדרך לשימור האחדות.

לא די בפעולה חד פעמית, גדולה ככל שתהיה; לא רק בעת שהכל מואר וברור שומרים על אחדות; גם בלילה הארוך של הגלות הנוראה, משמרים את אש האחדות.

עוד פעמיים בפרשה מופיעה המלה עם בראשי תיבות; בפרק ו, יד: עַל-מַחֲבַת, בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, ובפרק ז, לד: לְחָק-עוֹלָם, מֵאֵת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בשניהם מדובר בעבודת הכהן; בראשון קרבן מנחה פרטי של הכהן כהכשרה לייצוג העם; בשני, החלק שמקבל הכהן לפרנסתו מקרבן השְלָמים שמקריב פרט כלשהו מהעם.

נו, מישהו מתנדב לערוך השוואה של האמור לעיל עם מה שקורה אצלנו? הזדהות שכבת המנהיגות עם העם, גאולה משעבוד, חתירה לאחדות; למרבה הצער, דומה כי כבר אין אפילו מי שטוען כי לכך חותרים אלה המתיימרים להנהיגנו.

את הפטרת השבוע קבעו לנו חז"ל מספר ירמיהו (פרק ז); הנה כמה פסוקים רק כדי שנבין כי לא אנחנו הראשונים לחשוב על המסר הזה בפרשתנו:

כא כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם.

כאשר נבחר להיות עמו של ה', או אז נזכה להתגלות המנהיג שכל עניינו הוא לייצג את ה' ולעשות טוב בעולם, את המלך המשיח.

נו, ואז בלי ספק יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו