אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(תרומה סו) לקדש את החומר


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

המנורה היתה אחד הכלים המרכזיים במשכן

חג הפורים מתקרב ואצלנו כולם עסוקים בבחירות, המתקרבות גם הן. הבחירות אמורות להתקיים שבועיים לאחר חג הפורים, אבל תכונה לקראת חג הפורים מזהים רק אצל הילדים; המבוגרים, נראה כאילו אינם מתעניינים כלל בחג המתקרב; עסוקים בבחירות.

כמובן, האמור לעיל מבוסס על התרשמות שטחית מן המתפרסם בתקשורת לכליה השונים והמגוונים. לעומת זאת, במציאות המנותקת מן התקשורת, הח"מ מכיר יהודי או שנים שהחג המתקרב מעסיק אותם מאד, בעוד בבחירות אינם מתעניינים בכלל.

מדי שנה בחודש אדר קוראים את פרשת תרומה. על המיוחד בחודש אדר עמדנו בשנים קודמות, ואולי נעשה זאת גם השנה בע"ה. ברשימה זו ננסה להתמקד בניגוד שבין ההתייחסות לבחירות ובין ההתייחסות לחג, מזוית הראיה של פרשת השבוע.

במערכה לקראת יום הבוחר, כידוע, זוכים צרכני התקשורת למנה גדושה של מידע אודות המפלגות המתמודדות, ואודות מועמדיהן לכהונה הנחשקת של מחוקקים בבית "הנבחרים" של מדינת ישראל. מידע שעיקרו השמצת המפלגות היריבות והכפשת הדמויות הבולטות בהן.

אף אחד אינו טורח להשמיץ מפלגות שסיכוייהן להיבחר נמוכים; חבל לבזבז אנרגיה וכספי פירסום על ריק. ההשמצות מכוונות היטב אל עבר המפלגות שנתפסות כבנות תחרות של המשמיצים. כך יוצא שמפלגה ממחנה א' משמיצה בעיקר, או רק, מפלגות המזוהות עם המחנה שאליו היא שייכת, והחגיגה גדלה והולכת.

פה ושם יש גם איזו אמירה חיובית בסגנון אנחנו נעשה כך וכך, אבל לא נראה שמישהו מתייחס ברצינות להבטחות האלה; לכל היותר מוכנים לדון לכף זכות ולומר שהם באמת מתכוונים לטוב, אבל אין סיכוי שיבצעו מה שהם מבטיחים.

או בקיצור, מערכת הבחירות עניינה הוא היפך אחדות ישראל; נו טוב, הרי לגופים המשתתפים קוראים מפלגות מלשון פילוג.

בפרשת השבוע, תרומה, משה רבנו מקבל עבור עם ישראל הנחיות מפורטות בדבר התרומות שמתבקשים להביא לצורך בניית המשכן וכליו. המנורה היתה אחד הכלים המרכזיים במשכן;

(שמות כה) לא וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ. לב וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

בנושא המנורה הרחבנו בפרשת בהעלותך ס"ג; דרך עשייתה, המבנה שלה והשימוש בה, כולם משדרים אחדות ישראל. יש אמנם שבעה קנים המייצגים שבע דרכים שונות בעבודת ה', אבל כולם יחד מהווים את המנורה. ששה קנים יוצאים מהקנה האמצעי בקו ישר אלכסוני, עולים לאותו קו גובה, ושם כל השלהבות נוטות אל עבר המרכז, אל הקנה האמצעי.

כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים מהמציאות שלנו. אצלנו יש כשלושים ושבע מפלגות, וכל אחת טוענת שרק דרכה היא הדרך. אחדות? אולי אם הסקרים יגידו שזה משתלם. ואתם יודעים מה, הלואי ויתאחדו אפילו מתוך אינטרס.

ובאמת, איך אפשר להגיע לאחדות? הרי על פי התורה, המנורה מייצגת שבע דרכים שונות שכולן אמת. וברמה אחרת, יש שנים עשר שבטים שלכל אחד הדרך שלו בעבודת ה' וכל הדרכים אמת, אז מהיכן תבוא האחדות?

האמת, כל עניינו של המשכן הוא יצירת אחדות וגם על זה דיברנו בעבר. אבל בכ"ז, לכל אחד יש את הרצונות והשאיפות שלו ורק טבעי שתהיה התנגשות של שאיפות ורצונות בין אנשים, אז מה שייך לדבר על אחדות כאשר אנוכיות, היא הנטיה הטבעית של האדם?

כדי להגיע לאחדות בכלל ואחדות ישראל בפרט, צריך כל פרט לפעול בעצמו את הנכונות לאחדות; הדרך לעשות זאת רמוזה בפסוקים הבאים:

(שמות כה) טו וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים. טז עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ; וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. יז שְׁתֵּי יָדוֹת, לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד--מְשֻׁלָּבֹת, אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ; כֵּן תַּעֲשֶׂה, לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.

להפוך את השקר לקשר באמצעות הקרש

המשכן הוא המרכז הרוחני של הבריאה בכלל ושל עם ישראל בפרט; כל פרט בו מכוון. בין השאר, קרשי המשכן מייצגים אותנו, את האנשים שתפקידם לפעול בעצמם את הנכונות ואת המוכנות לאחדות ישראל.

וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן; קרשים, בצירוף אחר זה קשרים, והמטרה היא לבטל את השקרים המונעים קשר אמיתי בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו.

הקרשים חייבים להיות מעֲצֵי שִׁטִּים; שטים זה מלשון שטות, רוח שטות הגורמת לאדם להתנכר לחברו ולהתנכר לבוראו. על השטות הזאת חייבים להתגבר ואפשר להתגבר, כאשר משתמשים בה לקדושה.

המשכן נבנה מקרשים עֹמְדִים; האדם הוא הנברא היחיד שעמידתו משמעותית; ראשו נמצא למעלה ובו זמנית הוא יכול לראות את השמים (רוחניות) ואת הארץ (חומריות). האדם הוא גם הנברא היחיד שהמונחים למעלה ולמטה (במַעלָה, לא רק במרחב) משמעותיים עבורו.

לאדם גם ניתנו כוחות נפש מוגדרים, עשרה במספר; עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, כנגד עשרת כוחות הנפש שאת כולם יש לרתום למטרה של אחדות ישראל. גם בענינים אחרים יש להשקיע, אבל פחות, הרבה פחות; וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד.

כבר בשלב זה של עבודה אישית, להכשיר את עצמו לאחדות ישראל, חשוב שיהיה שיתוף פעולה עם יהודים נוספים: לא להמתין עם האחדות עד לשלב של עבודת המנורה.

שְׁתֵּי יָדוֹת, לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד--מְשֻׁלָּבֹת, אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ; גם בבסיס הקרש וגם בקדקדו הוא מתחבר לקרשים השכנים וזה מלבד הבריחים המחברים את כל הקרשים ליחידה אחת בסופו של התהליך.

הנה כי כן, אחדות ישראל היא כל עניינה של פרשת תרומה, וזה מנוגד כל כך לפלגנות המאפיינת את מערכת הבחירות, עד שלפעמים מתעוררת תהיה בדבר היד המכוונת.

חז"ל אומרים לנו (מכות י/ב) כי 'בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו'. בלשון עממית, כל אחד מקבל מה שהוא מזמין לעצמו. אנחנו בחרנו בדרך של פלגנות והולכים בה בדבקות מלאה, ה' ישמור.

וכל זה קורה בחודש אדר ששיאו הוא חג הפורים.

עניינו של חג הפורים בפרט ושל חודש אדר בכלל, הוא המהפכה; 'ונהפוך הוא'; 'החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה' (אסתר ט).

אותה מהפכה התחוללה בזכות אחדות ישראל שנתקיימה חרף הסכנה שבגזירות המן ואחשורוש; כולם מילאו אחר הוראות אסתר ומרדכי, ואיש לא ניסה להתחמק או להתחפש לגוי.

אצלנו מטילים ספק בעצם הסיפור של נס פורים, ולפיכך אין מאמינים באפשרות של מהפכה; לכל היותר מדברים על מהפך.

אלא שמהפכה חייבת להיות; כך הובטחנו וכך יהיה. וכמו בנס פורים המקורי, המהפכה הגלויה מתחילה במהפכה סמויה, תודעתית. שם, היהודים הפסיקו לחשוב ולהתנהג כפרסים בני דת משה וחזרו להיות יהודים בהכרה; בכך נפרצה הדרך בפני המהפכה.

גם כיום, הכל תלוי בתודעה; כל עוד נתעקש להיות ככל העמים, נמשיך להידרדר עד למעמד של נטל בלתי נסבל על העולם. זה מה שקרה בימי מרדכי ואסתר ובעוד כמה תקופות בהיסטוריה שלנו.

הגויים, מעולם לא הפסיקו להכיר בייחודנו; הכרה זו שלהם מסבירה חלקית לפחות, גם את השנאה שלהם כלפינו.

כיום, הגויים מצד עצמם אינם שונאים יהודים; להיפך, הם מוכנים לעזור ליהודים בכל דרך, ובלבד שיהיו יהודים ולא ינסו להידמות לגויים ובכך להתחרות בהם.

כאשר גם אנחנו נכיר ביהדותנו, מבחינת הגויים זה רק יאשר את מה שהם חושבים עלינו. בכך גם נענה על ציפיותיהם המוצדקות מאתנו, להיות אור לגויים.

החיים בעולם הזה מתעים אותנו לחשוב שכל העניין הוא הישגים גשמיים וכך מתנהלות כל המערכות אצלנו. עבודת המשכן נועדה להביא אותנו להכרה כי המשימה שלנו בעולם היא להפוך את הגשמיות לרוחניות.

כשנתחיל לעשות זאת, תיפסק ממילא הפלגנות, נתחיל סוף סוף להאיר לעצמנו ובדרך אגב גם נהיה אור לגויים.

ואז יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו