אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(מקץ סו) אור, ראיה, יראה


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע

דומה כי פרשת השבוע, מקץ, נקראת תמיד בחג החנוכה וכבר עמדנו בעבר על הקשר הפנימי שבין הפרשה לחג האורים. אור וחושך הם מושגים גשמיים המוכרים לכולנו; זהו אחד הדברים הראשונים שנוהגים ללמד תינוקות, איפה אור?

במושגים אור וחושך משתמשים רבות גם בהשאלה לתחום הרוחני והנפשי ולא בכדי; אור מסמל מצב רוחני/נפשי טוב, ככתוב במעשה בראשית: ו?י??ר?א א?ל?ק?ים א?ת-ה?או?ר כ??י-טו?ב בעוד החושך מסמל את הפכו; שעל כן ו?י??ב?ד??ל א?ל?ק?ים ב??ין ה?או?ר ו?ב?ין ה?חש??ך?.

ההבדלה בין אור לחושך אינה מובנת מאליה; זו משימה המוטלת עלינו והיא כבדה ביותר. בהחלט יתכן מצב בו לחשכה כבדה קוראים אור ולהיפך. וכבר זועק על כך הנביא (ישעיהו ה'):

הנביא לא מתריע על שטועים בין חצות היום לחצות הלילה; בכך לא טועים. דומה שאפילו עיוור לא יטעה בכך. הנביא מתריע על בילבול המושגים בעת שמעשים רעים הפכו לנורמה. הנה דוגמא ממערכת המשפט:

אין הכוונה דוקא לשוחד כפשוטו; הכוונה היא שלמשופע בממון יש סיכוי טוב מאד לצאת זכאי בדין גם אם ברור שהוא רשע, בעוד מי שאין בידו לשלם לפרקליט צמרת, עלול להיות מורשע בדין אף שהוא צדיק. זו דוגמא בלבד לחושך שעליו מדבר הנביא, וחושך זה מכונה אור גדול; אור מערכת המשפט שהיא ללא רבב. לפרטים נוספים כאמור, ישעיהו ה'.

נרות החנוכה מסמלים את ניצחון האור על החושך, ובפרשת השבוע אנחנו קוראים על יציאתו של יוסף מחשכת הכלא לאור החופש והמעמד המלכותי. זה קרה כי גם בעת שהיה שרוי בחושך גשמי, קיים בעצמו: כ??י-א?ש??ב ב??ח?ש??ך?, ה' או?ר ל?י.

בשבוע שעבר ראינו שיוסף נשאר בן חורין ברוחו בלי קשר למצבו בגשמיות; ראינו גם שהוא מצליח לשמור על חירותו בזכות דבקותו בה' אלוקיו, "שם שמים שגור בפיו" כפי שמצטט רש"י מן המדרש.

כאשר מגיעים אחי יוסף למצרים, יוסף מזהה אותם מיד והוא מתחיל "להתעלל" בהם. הוא מאשים אותם בריגול והם מכחישים, אבל לך תוכיח שאתה לא אשם במה שמאשימים אותך. האחים מבינים שיש סיבה לצרה שנפלה עליהם, האשמת שוא, שהרי לכל מסובב יש סיבה.

בראשית מ"ב) .

למסקנה זו הם מגיעים לאחר שיוסף מציע להם דרך להוכיח את חפותם, להשאיר אחד מהם כבן ערובה עד אשר יביאו אליו את בנימין. .

לכאורה, אמירה זו באה להסביר את נכונותו להציע להם מוצא מן הסבך שהכין להם, אבל בפנימיות נראה שבכך, באיזכור יראת אלוקים שלו, הוא מסביר את יכולתו לראות למרחוק.

מצד שני, האחים עודם מגששים באפלה; גם הם יראי אלוקים, אבל כנראה קצת פחות מיוסף ולכן לא רואים מספיק טוב. הם מבינים שהצרה הזאת באה ?.

התרגיל שיוסף עושה להם נועד לפקוח את עיניהם לראות את האמת; מעשה הוא טוב או רע בלי קשר לתגובה המיידית של הנהנה או הנפגע מאותו מעשה.

באותו זמן, יעקב אביו ממשיך לחיות בארץ כנען ומתייסר קשות על אובדן בנו האהוב; .

השרוי באבל, מתקשה לראות אור והוא שרוי בחשכה גדולה; חז"ל מספרים לנו שנסתלקה ממנו רוח הקודש, שכן זו אינה שורה על אדם אלא מתוך שמחה. רוח הקודש, יסודה באור רוחני שבעזרתו אדם רואה מעבר למה שניתן לראות באור הגשמי.

חשך, שיכחה, הכחשה

כאשר האחים שבים הביתה, הם מספרים לאבא את כל הקורות אותם, כולל העובדה ששמעון נשאר שם כבן ערובה עד שיביאו את בנימין. באותו זמן הם גם מגלים כי הכסף בו שילמו עבור התבואה טמון בתוך שקיהם; ו?י??ר?או? א?ת-צ?ר?רו?ת כ??ס?פ??יה?ם, ה?מ??ה ו?א?ב?יה?ם--ו?י??יר?או?. אבל לא זה מה שבאמת מטריד את יעקב.

ראובן מציע את שני בניו תמורת בנימין, אבל יעקב אפילו לא מגיב להצעה מוזרה זו. הוא רק קובע חד משמעית:

נו טוב, אבל מה יהיה עם האוכל? מאיפה יביאו? ומה יהיה עם שמעון, ישאר בן ערובה במצרים?

אמרנו כבר שיעקב היה שרוי בחשכה גדולה, והשרוי בחשכה נוטה באופן טבעי גם להכחשת המציאות. אין לו מספיק אור כדי לראות נכוחה, והוא נוטה להיות בטוח שהמעט שהוא רואה זו התמונה כולה.

התעלמות מוחלטת מכל מה שסיפרו לו כאשר שבו ממצרים ומן הדיון שהתנהל בעקבות הסיפור.

חז"ל מספרים לנו כי בעקבות האמירה ההחלטית של יעקב: ל?א-י?ר?ד ב??נ?י ע?מ??כ?ם, אמר להם יהודה, "המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית". המפגש עם המציאות הקשה כבר יעשה את שלו. כעת, יהודה הוא הנחלץ לדון מול אביו.

יעקב, כדרכם של החיים בהכחשה, מתלונן על שגיאות העבר אף שכבר מאוחר לתקנן:

האחים, גם הם לא ממש מוצאים את עצמם והם משיבים:

יהודה הוא טיפוס שקט וצנוע בדרך כלל ומניח לאחרים להסתדר בכוחות עצמם. רק כאשר הם לא מסתדרים בלעדיו, הוא נחלץ לעזרה ואף נוטל על עצמו אחריות מוחלטת.

רק כעת משתכנע יעקב לשלוח אתם את בנימין למצרים. בשלב זה גם מתחילה למצנץ אצלו מחדש רוח הקודש. כנראה, כאשר עושים את הדבר הנכון, אף שזה הפוך מהנטיה הטבעית, משתפרת הראיה.

המילה א?ח?ר קצת מוזרה פה; למה לא אמר את שמעון? חז"ל רואים כאן רמז שיעקב התחיל לראות שצפויה לו הפתעה משמחת, אבל עדיין לא היה לו ברור מה בדיוק צפוי.

למצבו האישי לא התכחש יעקב אבינו מעולם; כל אותן שנים שחי בחשכה כתוצאה מאבלו, הוא ידע בדיוק את מצבו.

'מעשי אבות סימן לבנים' כידוע, רק שלמרבה הצער הבנים נוטים להתכחש לאבותם. אנחנו חיים בחשכה ונוטים בחריפות להכחשה. טוענים שחיים באור גדול, או לפחות בסתם אור.

הגיע הזמן שנתחבר למציאות, נודה שאנחנו חיים בחושך, כי הודאה זו היא הדרך היחידה המאפשרת להתחבר לאור, כפי שלמדים מיעקב אבינו.

ואז יהיה רק טוב לכל בני יעקב וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו