אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דתי לאומי חדש


קטגוריה: 

לידתו של מגזר חדש או הטמעות ישראלית[1]

זה זמן מה, אשר בלקסיקון השכונתי מושגים כמו דתל"ש חדש, דתי מודרני, דתי פוסטמודרני, דתילוני, דתי לייט, דתי של שבת, דתי סוציולוגי ועוד, עולים בשיחות בין חברים ובעיתונות. אין זה דבר חדש כי התמורות של העידן הפוסט מודרני השפיעו על כלל המגזרים בישראל וביניהם על הציבור הדתי לאומי. האם ניתן להניח כי אנו עומדים בפני לידתו של סקטור ישראלי נוסף? או, שביטויים אלומתארים אדווה בים הסוער של תמורות בקרב הציבור הדתי? בספרו של העיתונאי יאיר שלג, הדתיים החדשים, ניסה המחבר לתאר תזוזה בקרב כלל הזרמים הדתיים בישראל לכיוון המודרניזציה, ההכרה במדינה וההתקרבות לציבור החילוני. במהלך ספרו, המחבר עוסק בזרמים השונים וכן במגזר החדש המתהווה, אשר אותו הוא מכנה "הדתי-לאומי החדש". ציבור מתחדש זה מקבל בין השאר את האינטרפרטציה של "יהודי בביתך – ישראלי בצאתך"[2]. מטרת מאמר זה היא להמשיך ולפתח את הדיון בשאלה ולברר האם עומד בפנינו סקטור הקורם עור וגידים ולנסות ולהתמקד במתהווה על ציבור זה ולשער במידת האפשר את הכיוון העתידי אליו הוא נד. בכדי לנסות ולתאר את ייחודו של הדתי-לאומי-החדש (להלן: דתי-חדש) ובכלל להניח אם הוא מתקיים כמגזר בפני עצמו, יש לבודד אותו ולנסות לתייג את אופני התנהגותו. אך בכדי לבצע זאת, יש לנסות ולהסביר את אופני ההתנהגות הייחודית של שאר הזרמים המשתתפים במשחק ההגדרות בציבור היהודי. היות וקשה מאוד לערוך השוואות מתמטיות במדעי ההתנהגות, הרי שאת הפילוח ההשוואתי נעשה עלידי בחינת מצוות, אשר מתבצעות בצורותיהן השונות על ידי כלל הציבור היהודי הישראלי. בהתאם לכך, אנסה לנתח את המתהווה בין הזרמים השונים בציבור היהודי ובפרט במתפתח בקרב הגל הדתי-החדש. הגדרת הזרמים הינה מלאכה בפני עצמה, לפיכך, בחרתי להיצמד לפילוח האוכלוסייה היהודית בהתאם למחקר של מכון גוטמן אשר יסד את "סולם גוטמן" והגדיר את פילוח האוכלוסייה היהודית במתח הדתי כדלקמן: חרדי, דתי-מקפיד, דתי-שומר-במידה-רבה, מסורתי-שומר-במידה-רבה, מסורתי-שומר-במקצת,לא-דתי-שומר-במקצת, לא-דתי-לא-שומר-כלל, אנטי-דתי-לא-שומר-כלל[3]. בכדי לקבל תמונה על אופי המגזרים ביחס לקיום מצוות, השתמשתי בפן אחר של סקר גוטמן, אשר סקר את אורחות החיים של כלל הציבור היהודי ומידת שמירת מצוות הדת. אולם, את הסקר ביצעו על כלל האוכלוסייה ולא בהתאם למגזר[4]. לפיכך הצלבתי את המידע על אורחות החיים והלבשתי אותם על גבי סולם גוטמן ולהלן תוצאות ההצלבה:

דתיים 16%

חילוניים 84%

יחס המגזרבאוכלוסיה היהודית

5%

7%

4%

16%

17%

29%

18%

4%

הפרמטר

כלל הציבור

חרדי

דתי מקפיד

דתי שומר במידה רבה

מסורתי שומר במידה רבה

מסורתי שומר במקצת

לא דתי שומר במקצת

לא דתי - לא שומר כלל

אנטי דתי

מזוזה

98%

v

v

v

v

v

v

v

v

סדר פסח

85%

v

v

v

v

v

v

v

נרות חנוכה

71%

v

v

v

v

v

v

חמץ בפסח

68%

v

v

v

v

v

v

צום כיפור

67%

v

v

v

v

v

v

לא אוכלים טרף

58%

v

v

v

v

v

v

סעודת שבת מיוחדת

55%

v

v

v

v

v

v

פורים

53%

v

v

v

v

v

v

נרות שבת

51%

v

v

v

v

v

v

קידוש

48%

v

v

v

v

v

הפרדת בשר וחלב

44%

v

v

v

v

v

סוכה

41%

v

v

v

v

v

נמנעים מעבודה בשבתבפרהסיה

41%

v

v

v

v

v

נמנעים מנסיעה בשבת

27%

v

v

v

v

מניחים תפילין

26%

v

v

v

v

מתפללים בבית כנסת בשבת

25%

v

v

v

v

אינם מדליקים חשמל בשבת

24%

v

v

v

v

הולכים תמיד בכיסוי ראש

16%

v

v

v

מתפללים מדי יום בביתהכנסת

15%

v

v

v

ניתוח ראשוני של ההצלבה מראה כי למעשה בין החרדי לבין הדתי-מקפיד אין הבדל משמעותי באורח החיים. ביחס של הדתי-שומר-במידה-רבה, לקודמים, ההבדל בסקר מתבטא בביקור מתמיד בבית הכנסת. לפיכך נשאלת השאלה, היכן מיקומו של הדתי-החדש? האם הוא שייך למסורתי-שומר-במידה-רבה או לדתי-שומר-במידה- רבה?בכדי לענות על קושיה זו, לא ניתן להסתמך על סקר גוטמן ונאלצתי לבחון באמצעות תצפית ודו-שיח עם המשתייכים לסקטור זה[6].

הפרמטר

הסבר

צורת התייחסות

דתי מקפיד

דתי שומר במידה

מסורתי שומר במידה

דתי-לאומי-חדש

pick and choose

קבלת עקרון קיום המצוות, אך כל אדם רשאי לבחור את מהלקיים בהתאם לנסיבות

לא

כן

כן

כן

מעמד הרב

תפקיד הרב בחיי היהודי. האם לרב מעמד סמכותי? האם הרבמהווה סמכות רוחנית

כן

כן/לא

לא

לא

צניעות

האם מוקפדים הלכות צניעות לגבי נשים, הפרדה בין המינים, שחייה בבריכה מעורבת

כן

כן/לא

לא

לא

לימוד תורה

מיקום לימוד התורה עומד בראש סדר עדיפויות של האדם היהודי.

כן

כן/לא

לא

לא

בילוי

בילוי בשעות הפנאי יכלול מלכתחילה, פעולות שאינםדתיות, כגון, סרטים, ריקודים, בתי קפה, הצגות

לא

כן

כן

כן

מגע בין המינים

קבלה בדיעבד של יחסי אישות, מגע של חיבה בין המינים, טרום נישואין

לא

לא/כן

כן

כן

חינוך

זרם חינוך מועדף

תורני/ממ"ד

ממ"ד

ממלכתי

ממ"ד

כיסוי ראש לנשים

האם מוקפדים דיני כיסוי ראש לנשים

כן

כן/לא

לא

לא

כיפה

האם הגבר מקפיד על חבישת כיפה

כן

כן

לא

כן

מעמד הדת במדינה

האם המדינה הינה מהות דתית או מהות חוקתית

דתי

דתי/חוקתי

חוקתי

חוקתי

מקווה

האם הנשים הולכות למקווה

כן

כן

כן/לא

כן/לא

לפי ניסיון הפילוח, וכן לפי ההצלבה של אורחות החיים על גבי סולם גוטמן, הרי שקשה להבדיל הבדל משמעותי בין המסורתי-שומר-במידה לבין הדתי-שומר-במידה. המאחד אותם הינה הנחת pick & choose, דהיינו, ההלכה חשובה ויש צורך לקיים את אורחותיה, כאשר לכל אדם הזכות[7] להחליט באיזה מידת אדיקות[8]. בניגוד לכך, דתי-מקפיד וחרדי אינם יכולים לקבל הנחהזאת היות ולפיהם ההלכה היא טוטאלית. המבדיל בין הדתי-שומר-במידה לבין המסורתי-שומר-במידה הוא בעיקר בכיפה של הגבר, במוסדות החינוך וייתכן שגם במעמד הרב[9]. לאור האמור לעיל, ניתן להניח, כי הדתי-החדש עדיין שייך לסקטור הדתי-שומר-במידה ולא למסורתי. הכיפה ומוסד החינוך עדיין מהווים חיץ ברור בינו לבין הציבור המסורתי. הדתיים לסוגיהם והחרדים שייכים לסקטור הדתי והמסורתיים למיניהם שייכים לסקטור החילוני. אולם ישנה מגמה, אשר יכולה להקרין על שינוי מסוים וזאת ניתן להפיק ממעמד הרב. מעמד הרב בקרב הציבור הדתי-שומר-במידה החל להישחק מאדם בעל סמכות תורנית ורוחנית לאדם בעל ידע ברזי ההלכה כפי שעורך-דין מכיר ויודע את חוקי המדינה. למעשה, חלק מציבור הזה איננו מתייעץ כלל ברבניו ונוצר ניכור וחוסר דיאלוג אל מול הרב[10].מלבד השחיקה ביחסי רב לקהל, הרי שסמכותו כמנהיג נפגעה ולמעשה, המנהיגותעוברת מהנהגה רבנית-תורנית לריק המתמלא בידי הנהגה ממלכתית-אזרחית. אם נוסיף לשחיקת מעמדו של הרב את מחקר גוטמן, אשר שבר את מיתוס שנאת הדת ומעלה כלפי השטח את העובדה, כי החברה היהודית ככללה, איננה שונאת ומתנגדת ליהדות אלא להפך, הרי שמובנת התזוזה לקראת הסקטור החילוני. אולם, נשאלת השאלה, מדוע בכל זאת קיים חיץ בין שתי הסקטורים ובפרט את הישארותו של הדתי-חדש בתוך הסקטור הדתי?

אמנם, עובדתית אין שינוי רב בין התנהגותו היומיומית של הדתי-החדש למול המסורתיות הישראלית. אולם כפי הנראה, פחד מהחילון נובע ממבוכת זהות קשה בה הדתי-החדש איננו יכול להשתחרר מהקהילה השמרנית המתנגדת במהותה לפלורליזם ולשינוי.למולו, החילוני נאות להגדיר את עצמו יותר כישראלי ובכך מנתק עצמו משורשי השמרנות הדתית ומאפשר לו ללבוש כסות פלורליסטית המאפשרת את הבחירה החופשית[11]. לזאת יש להוסיף את סולם גוטמן המקרין על חסך בתודעה הציבוריות הישראלית ביחס לפילוח האמיתי של המגזרים היהודיים בארץ. לולא הכרת הסולם, ניתן להניח כי הציבור מכיר רק בחלוקה דיכוטומית של דתיים מול חילוניים, כאשר המסורתיים נטמעים בחילוניות הישראלית והדתיים השונים נטמעים הסקטור הדתי. ייתכן וחוסר הידע של המיפוי האמיתי של החברה היהודית ויחסה החיובי מאוד כלפי מורשת ישראל, הוליד פחד נטישה בקרב הציבור הדתי-החדש, אשר לעת עתה אובד בדרכים ולעיתים מסתגר בחוסר מוצא. לצעיר בוגר מערכת החינוך הדתית, יש חסך של ידע על האפשרויות הרבות ויכולות קיום משותף של חיים מודרניים עם מרכיבים שונים של יהדות בתוך החברה הכללית. לו היה מודע למפה האמיתית, היה יכול לצאת ממעמד של "נוכח נפקד" ולבחור נטישה עדינה יותר ומעבר לסקטור קרוב יותר לליבו. כמוכן, היה אולי ניתן למנוע את התגובה הקיצונית, אשר מתבטאת בזריקת כל המורשת ולהצטרף למגזר הלא דתי-לאשומר כלל. גורם נוסף המשריש את החיץ בין המחנות נובעת מאיבה תהומית כלפי הסקטור הדתי, למרות האהדה כלפי המורשת. איבה זאת נובעת בין השאר מהרגשת הכפייה הדתית על תחומי רשות הרבים ורשות הפרט החילוניים והיא אחת הסיבות העיקריות לחיץ המונע זליגה[12]. אולם, שילובם יחד של שתי המגמות, שבירת הסמכות הרבנית מחד וההכרה באהדה החילונית למסורת מאידך, יוצרים קרקע למסמוס המפריד. ייתכן ואנו שרויים בתחילת מהלך ההטמעות של הדתי-החדש בחברה הכללית. אולם לפי שעה, מאבקי ההיפרדות קשים מאוד. קיים משבר זהות בין שיוכם הנוכחי לסקטור הדתי לבין הרצון להשיל את סממני הזיהוי של הסקטור ומנהיגיו הדתיים ולהיקלט בהוויה הכללית הלא מתויגת של היהדות המסורתית על גווניה השונים. האם ההיגד שנטע יאיר שלג, "יהודי בביתך – ישראלי בצאתך "יגשים את עצמו? ימים יגידו.

[1]מאמר זה הוא פתח לדיון ואיננו מתיימר להיות מאמר מחקרי אקדמי ואיננו מהווה תחליף לצורך לחקור ולהוכיח את ההנחות אשר אעלה במאמר. [2] יאיר שלג, הדתייםהחדשים (כתר, ירושלים, 2000), עמודים 54-93. [3] שלומית לוי, חנה לוינסון ואליהוא כץ, יהודים ישראלים: דיוקן(מרכז גוטמן-המכון הישראלי לדמוקרטיה,2002), עמוד 6. [4] גוטמן, עמוד 7.[5] גוטמן, עמוד 7. סימון v מהווה הכללהלכלל המגזר. הסימון v מהווה הכללה לחלק מהמגזר. ההצלבה הינה על בסיס פריסת תיחומי האחוזונים על גבי מתח המגזרים. [6]כאמור בהערה מס' 1, מאמר זה מהווה פתח לדיון ולא פותר את הצורך לחקורולקבל או להפריך את ההנחות המובאות. נתונים אלו מובאים לאחר תצפית ושיחהעם אנשים החברים בסקטורים השונים, אולם אין בהם אמיתות סטטיסטית.[7] יש אשר יאמרו מלכתחילה ויש אשר יאמר ובדיעבד.[8] דוגמא נפוצה היא: לא מדליקים אור בשבת אך אם הפקק קופץ, כל הדרכים כשרות להרים חזרה את הפקק ולהמשיך בשגרת השבת. [9] לגבי נקודה זאת ישנה הסתייגות, הרב בקרב דתי-שומר במידה, מאבד מסמכותו הרוחנית והופך לגוף מפשר למחלוקות בבית הכנסת ולהענקת שירותי דת. [10] אביעד סטולמן, "הרוצה את הרב", מתוך: צחי מזומן (ע), דעות( נאמני תורה ועבודה,מס' 16, סיוון תשס"ג), עמודים 4-6.[11] אליעזר שבייד,פלורליזם ואחדות בתרבות היהודית(קרן החינוך למען בתי ספר תל"י),[12]אליעזר שבייד, "העידן הפוסט חילוני", מתוך: jerusalemletter/viewpoints(המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 1 בנובמבר), מס'h440.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת