אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(וישב סו) גאולה זה לא ענין של גיאוגרפיה


נסים ישעיהו's picture

אקטואליה בפרשת השבוע.

כמעט כולם אצלנו טוענים שהם אוהבים את הארץ, אבל רק חלקם מתנחמים על מה שרואות עינינו ושומעות אזנינו, באמירת חז"ל כי 'ארץ ישראל נקנית ביסורים'. חוששני שכל המתנחמים באמירה זו, כמו גם אוהבי הארץ שאינם מכירים אמירה זו, אינם מבחינים בין ארץ ישראל לבין מדינת ישראל; שכן לענ"ד היסורים באים עלינו משום שהחלפנו את ארץ ישראל במדינת ישראל.

/

יוסף הוא דמות מופת מאז ועד בכלל; אין פלא אם כן שיהודים משתוקקים להשתטח על קברו ולהתפלל שם בניסיון לאמץ לעצמם ולו משהו מתכונותיו של יוסף הצדיק.

כלומר, היסורים הם תוצאה מהנחות היסוד של הישות המתיימרת להיות מדינת היהודים. נראה שהיסורים נועדו לגרום לנו להתפכח מן החלום ששמו 'מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו'.

בינתיים, במקום גאולה יש לנו גועל נפש פוליטי המציף את הארץ, ומשום מה זה נראה מובן מאליו; פה ושם שומעים איזו אמירה צינית המתייחסת להתנהלות כזו או אחרת, ובעיקר לאישיות זו או אחרת, אבל לא שמענו שום הערה או ביקורת על עצם השיטה המאפשרת ואף מזמינה, התפתחויות פוליטיות מבחילות כל כך.

העובדה שחיים בארץ, אפילו כאנשים חופשיים, מה שאנחנו לא למרבה הצער, עדיין אינה מלמדת שהגענו לגאולה; למדים זאת בבירור מן הסיפורים שאנו קוראים בתורה בשבועות אלו.

(בראשית ל"ז) א ו?י??ש??ב י?ע?ק?ב, ב??א?ר?ץ מ?גו?ר?י א?ב?יו--ב??א?ר?ץ, כ??נ?ע?ן.

לאחר גלות שנמשכה עשרים שנה בחרן ועוד שנתיים בדרך, מבקש יעקב לשבת בשלווה, ו?י??ש??ב י?ע?ק?ב; סוף סוף שב הביתה. הוא רק לא שם לב שאביו אשר מעולם לא עזב את הארץ, התייחס אל ישיבתו בה כאל ג??רו?ת, מ?גו?ר?י א?ב?יו--ב??א?ר?ץ, כ??נ?ע?ן.

האמת היא שכבר אצל אברהם אנחנו מוצאים התייחסות כזאת; כאשר הוא מבקש לרכוש חלקת קבר עבור שרה, הוא אומר לבני חת (פרק כ"ג): ג??ר-ו?תו?ש??ב א?נכ?י ע?מ??כ?ם.

הארץ הובטחה לו כשישים שנה קודם לכן; הוא בטוח שהוא הבעלים החוקי היחיד של הארץ, אבל הוא במודעות של גר בארץ כי זו המציאות.

אנחנו הגענו לארץ, כבשנו אותה ומתייחסים לשליטתנו בה כאל התגשמות חזונם של נביאי ישראל; יש חלומות מתוקים שמתגשמים בהגיע זמנם, אבל אם דוחקים את הקץ, החלום המתוק עלול להפוך לחלום בלהות. דומני כי זה מה שקורה לנו פה בארץ האבות והנביאים; הגיע הזמן שנתפכח; הגיע הזמן לשוב אל החלום המקורי; זה עדיין אפשרי.

יעקב חשב שבהגיעו לארץ אבותיו, הגיע גם אל המנוחה ואל הנחלה; מהר מאד התברר לו שזה לא כל כך פשוט; הימצאות בארץ יכולה להיות עניין של גאולה, אבל לא בהכרח.

יעקב נקרא גם י?ש??ר?א?ל, כ??י-ש??ר?ית? ע?ם-א?ל?ק?ים ו?ע?ם-א?נ?ש??ים ו?ת?ו?כ?ל. כלומר, התמודדת עם א?ל?ק?ים ו?ע?ם-א?נ?ש??ים וניצחת; אם זו הסיבה, מדוע לא קוראים לו 'ניצחון' או משהו דומה? מדוע קיבל את השם 'ישראל' שפירושו התמודדות? מכאן ניתן ללמוד ברור כי ההתמודדות היא העיקר, לא הניצחון. כאשר חיים בהרגשה שניצחנו, או אז מתחילות הצרות.

(רש"י) ו?י??ש??ב, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.

יש להניח שכולם מכירים את הסיפור; גם כתבנו עליו די בהרחבה בשנים קודמות.

ג ו?י?ש??ר?א?ל, א?ה?ב א?ת-יו?ס?ף מ?כ??ל-ב??נ?יו--כ??י-ב?ן-ז?ק?נ?ים הו?א, לו?; ו?ע?ש??ה לו?, כ??ת?נ?ת פ??ס??ים.

כתוצאה מכך האחים שונאים אותו, ושגיאות שלו ביחסו אליהם עוד מגבירות את שנאתם אליו; עד שהאחים מנצלים הזדמנות הנקרית להם ומוכרים אותו לעבד. יוסף מגיע למצרים בגיל שבע עשרה כעבד למכירה.

(בראשית ל"ט) א ו?יו?ס?ף, הו?ר?ד מ?צ?ר?י?מ?ה; ו?י??ק?נ?הו? פ?ו?ט?יפ?ר ס?ר?יס פ??ר?ע?ה ש??ר ה?ט??ב??ח?ים, א?יש? מ?צ?ר?י, מ?י??ד ה?י??ש??מ?ע?אל?ים, א?ש??ר הו?ר?ד?הו? ש??מ??ה.

אם מדברים על גאולה, קל לדמיין כי מעמדו החדש של יוסף הוא הפוך לחלוטין ממה שניתן לתאר כגאולה. לא רק שהוא לא נמצא בארץ אבותיו, גם במקום החדש הוא אינו חופשי. הוא עבד.

אמנם עבד, אבל רק בגופו; רוחו נותרה חופשיה כשהיתה: ב ו?י?ה?י ה' א?ת-יו?ס?ף, ו?י?ה?י א?יש? מ?צ?ל?יח?; ו?י?ה?י, ב??ב?ית א?ד?נ?יו ה?מ??צ?ר?י.

גאולה זה מצב תודעתי

לפי השיטה המקובלת אצלנו, יוסף היה צריך לנצל את ההזדמנות הראשונה כדי לברוח ממעמדו החדש, או לפחות להודיע לאביו על מקום הימצאו, שיעשה מאמצים לפדותו. להישאר עבד? לא יעלה על הדעת.

ג ו?י??ר?א א?ד?נ?יו, כ??י ה' א?ת?ו?; ו?כ?ל א?ש??ר-הו?א ע?ש??ה, ה' מ?צ?ל?יח? ב??י?דו?. ד ו?י??מ?צ?א יו?ס?ף ח?ן ב??ע?ינ?יו, ו?י?ש??ר?ת א?תו?; ו?י??פ?ק?ד?הו?, ע?ל-ב??יתו?, ו?כ?ל-י?ש?-לו?, נ?ת?ן ב??י?דו?.

האדון רואה כ??י ה' א?ת?ו?; המדרש מסביר שראה כי שם שמים שגור בפיו. ויוסף, לא רק שאינו בורח, הוא אפילו "מתקדם" למעמד של מנכ"ל המשק אצל אדוניו המצרי.

אלא שכאן רק מתחיל סיפורו של יוסף; האדון סומך עליו בעינים עצומות ומכאן לכאורה, פתוחה בפניו הדרך להתערות בחיים המצריים:

ו ו?י??ע?ז?ב כ??ל-א?ש??ר-לו?, ב??י?ד-יו?ס?ף, ו?ל?א-י?ד?ע א?ת?ו? מ?או?מ?ה, כ??י א?ם-ה?ל??ח?ם א?ש??ר-הו?א או?כ?ל; ו?י?ה?י יו?ס?ף, י?פ?ה-ת?א?ר ו?יפ?ה מ?ר?א?ה.

הוא בחור מוצלח וגם יפה, וזהו מתכון ל"הצלחה" בתחומים נוספים.

ז ו?י?ה?י, א?ח?ר ה?ד??ב?ר?ים ה?א?ל??ה, ו?ת??ש???א א?ש??ת-א?ד?נ?יו א?ת-ע?ינ?יה?, א?ל-יו?ס?ף; ו?ת??אמ?ר, ש??כ?ב?ה ע?מ??י. ח ו?י?מ?א?ן (...)

יוסף מתואר בשני סוגי יופי: י?פ?ה-ת?א?ר ו?יפ?ה מ?ר?א?ה. בפשט זה אומר גם תווי פנים סימטריים וגם מראה כללי יפה. בחסידות מבואר כי התיאור הכפול מתייחס להקפדתו המוחלטת על שמירת המצוות בשני הרבדים: י?פ?ה-ת?א?ר במצוות עשה ו?יפ?ה מ?ר?א?ה במצוות לא תעשה. רק כך אפשר להבין את תגובתו, ו?י?מ?א?ן לפיתויי הגברת.

המיאון הזה אינו עובר חלק; אשת אדוניו מנסה לאנוס אותו, וכאשר זה לא מצליח כי הוא בורח ממנה, היא מעלילה עליו שניסה לאנוס אותה. תגובת האדון היתה קשה, כצפוי:

יט ו?י?ה?י כ?ש??מ?ע? א?ד?נ?יו א?ת-ד??ב?ר?י א?ש??ת?ו?, א?ש??ר ד??ב??ר?ה א?ל?יו ל?אמ?ר, כ??ד??ב?ר?ים ה?א?ל??ה, ע?ש??ה ל?י ע?ב?ד??ך?; ו?י??ח?ר, א?פ?ו?. כ ו?י??ק??ח א?ד?נ?י יו?ס?ף א?תו?, ו?י??ת??נ?הו? א?ל-ב??ית ה?ס??ה?ר, מ?קו?ם, א?ש??ר- א?ס?יר?י ה?מ??ל?ך? א?סו?ר?ים; ו?י?ה?י-ש??ם, ב??ב?ית ה?ס??ה?ר.

נפילה נוראה ליוסף; עכשיו הוא אפילו לא עבד, הוא סתם אסיר, יש גלות קשה מזו? מסתבר שגם שם הוא חופשי; לא בגופו, אבל ברוחו.

כא ו?י?ה?י ה' א?ת-יו?ס?ף, ו?י??ט א?ל?יו ח?ס?ד; ו?י??ת??ן ח?נ?ו?, ב??ע?ינ?י ש??ר ב??ית-ה?ס??ה?ר.

ו?י?ה?י ה' א?ת-יו?ס?ף, מה החידוש? הלא מ?ל?א כ?ל-ה?א?ר?ץ כ??בו?דו?, ולית אתר פנוי מניה, אז לא רק עם יוסף הוא נמצא; אלא שיוסף כפי שכבר הסברנו, היה עם ה' תמיד, שם שמים שגור בפיו, לכן רואים שה' אתו והוא גם חופשי בכל מקום ובכל מצב בו הוא נמצא.

כב ו?י??ת??ן ש??ר ב??ית-ה?ס??ה?ר, ב??י?ד-יו?ס?ף, א?ת כ??ל-ה?א?ס?יר?ם, א?ש??ר ב??ב?ית ה?ס??ה?ר; ו?א?ת כ??ל-א?ש??ר ע?ש??ים ש??ם, הו?א ה?י?ה ע?ש??ה. כג א?ין ש??ר ב??ית-ה?ס??ה?ר, ר?א?ה א?ת-כ??ל-מ?או?מ?ה ב??י?דו?, ב??א?ש??ר ה', א?ת?ו?; ו?א?ש??ר-הו?א ע?ש??ה, ה' מ?צ?ל?יח?.

יוסף חופשי עד כדי כך שלעולם אינו מייחס לעצמו הצלחה כלשהי; החופש של יוסף הוא חופש מהותי; הוא אינו מותנה בזמן ומקום, ועל כן אינו מאיים על מי שאמורים להיות ממונים עליו, כגון שר בית הסוהר.

אמנם א?ת כ??ל-א?ש??ר ע?ש??ים ש??ם, הו?א ה?י?ה ע?ש??ה, הכל נרשם על שמו, אבל בעיניו, ו?א?ש??ר-הו?א ע?ש??ה – ה' מ?צ?ל?יח?. ההצלחות אינן שלו, זו מתנה מהריבונו של עולם. לכן, מכיון שההצלחות אינן שלו, הוא אינו מאיים על איש. איש אינו רואה בו מתחרה.

יוסף הוא דמות מופת מאז ועד בכלל; אין פלא אם כן שיהודים משתוקקים להשתטח על קברו ולהתפלל שם בניסיון לאמץ לעצמם ולו משהו מתכונותיו של יוסף הצדיק.

אצלנו למרבה הצער, נוקטים דרך הפוכה מזו שלמדים מיוסף; נמצאים אמנם בארץ ישראל אבל הסבו את שמה למדינת ישראל. עצם שינוי השם, יש בו מסר של התנתקות מן השורשים של עם ישראל, ועדיין יש כאלה הרואים בעצם קיום המדינה, חלק מתהליך של גאולה.

מפרשת השבוע אנו למדים ברור כי גאולה היא מצב תודעתי ולאו דוקא טכני. יהודי צריך להיות בן חורין בכל מקום בו הוא נמצא, בדיוק כמו יוסף הצדיק במצרים; כמובן, גם כשנמצאים בארץ צריכים להיות בני חורין, אבל המחשבה שזו גאולה, היא עצמה מהווה גלות קשה ביותר ומאפשרת למערכת לרדות בנו כבעבדים ואף יותר.

כדי להיות בן חורין באמת, צריכים לחיות במודעות שה' אתו; וכאשר נגיע למודעות זו, או אז תתחולל הגאולה האמיתית והשלמה ונשיר ביחד: ב??ש?ו?ב ה' א?ת-ש??יב?ת צ?י?ו?ן ה?י?ינו? כ??ח?ל?מ?ים. (תהלים קכ"ז)

ואז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו