אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(ויצא סו) לבנות את בית יעקב


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע

'המפץ הגדול' קוראים למהלך הפוליטי חסר התקדים שנקט ראש הממשלה; וכדרכו של מפץ, גלי ההדף וההרס נמשכים ועדיין לא רואים את סופם. לפעמים זה נראה כמו בניין חדש ההולך ומוקם לעינינו, אבל זה רק נראה כך; כי באמת, מדובר בשבירת כלים שממנה צפויים להפגע כל הקרובים לכלים המתנפצים.

אם ננסה לאפיין מבחינה ערכית את המהלכים הפוליטיים שננקטו אצלנו בשנים האחרונות, אין מנוס מן הקביעה כי כוחנות ורמיה כיכבו בהם ביד רמה; לא ניסינו לשקול איזו משתי גישות אלו היתה בשימוש יותר תכוף, נניח שבשתיהן משתמשים באותה תדירות.

בגלוי, הכוחנות כיכבה הרבה יותר; אבל אולי זה רק מפני שמהלך של רמיה, רוב חלקיו נעשים בסתר; וגם כאשר הוא מתגלה, עוטפים אותו באריזות מטעות כך שלא תמיד קל לזהות את הרמיה.

הצופים במחזה הפוליטי, אלה שבשלב מסוים יצטרכו גם להחליט איזה פתק לשים בקלפי, ניצבים המומים מול שטף האירועים; דומה כי לא ממש מצליחים להבין מה קורה ומדוע, מי נגד מי ולמה.

באופן הכי טבעי והכי צפוי, המצביעים הפוטנציאליים נוטים לנהות אחרי מי שמפגין שליטה טובה יותר ב'כללי המשחק הפוליטי' כלומר, ברזי הכוחנות והרמיה.

האם ניתן לסמוך על זה לטווח ארוך, עד הבחירות נניח? לגמרי לא בטוח; האנשים המומים ממה שקורה, אבל הם לא אידיוטים; בשלב כלשהו צפויה התפכחות, וזו עלולה לפעול כבומרנג ולפגוע במי שנוקטים בדרכי כוחנות ורמיה.

בכל מקרה, אין ספק שכיום ברור לכולם מהי הפוליטיקה, ורבים רבים גם מבינים כי דרך זו של כוחנות ורמיה, מובילה לחורבן ה' ישמור.

כוחנות ורמיה אינן מנויות בין התכונות המאפיינות את יעקב ובניו, עליהם אנו קוראים בשבתות אלו. תכונות אלו מאפיינות את עשו ואת לבן הארמי, שאיתם נאלץ להתמודד יעקב.

ומכיוון שתכונות אלו אינן מאפיינות את בני יעקב, אין פלא שרבים רבים אצלנו, אינם ששים להיכנס לקלחת הפוליטית. פה ושם מוצאים איזה כוכב תורן שמצטרף לפוליטיקה באמונה תמימה שיצליח במקום בו עד עכשיו כמעט עולם נכשלו, לעשות משהו חיובי בלא להיתפס לכוחנות ולרמיה, אבל דמויות כאלה מתמעטות והולכות ומי שנשאר אלה אותם אנשים המקבלים את 'כללי המשחק' בשלמות. אלה המבינים שבלי שחיתות, סליחה, בלי קומבינות ודילים, זה לא יכול ללכת.

בשבוע שעבר הגשנו על קצה המזלג מקצת מהבדלי האופי שבין יעקב ובין עשו; עשו הוא א?יש? יד?ע? צ?י?ד א?יש? ש??ד?ה, בעוד יעקב הוא א?יש? ת??ם יש??ב אה?ל?ים.

כמה זמן יכול יעקב להסתגר לו באוהל ולהשאיר את השדה לשליטתו הבלעדית של עשו? מצידו, לזמן בלתי מוגבל; אבל רבקה מזהה את הבעייתיות, ויוזמת מהלך המחייב את יעקב לצאת מן האוהל ולהתמודד.

רבקה מבינה כי התכלית אינה בהתעלות האישית לפסגות של קדושה, ולהישאר שם; היא מבינה כי ההתעלות האישית נועדה לאפשר לאיש המעלה לרדת אח"כ אל המציאות ולהעלות אותה למדרגה שאליה הגיע הוא עצמו. ההתעלות האישית היא עליה לצורך ירידה, כשם שהירידה אח"כ אל המציאות, היא לצורך העלאתה לקדושה.

בעצם, יעקב עצמו נקט יוזמה כזאת בעת שקנה מעשו את הבכורה תמורת נזיד עדשים; הוא הבחין כי עשו מבזה את הבכורה, וניצל את ההזדמנות הראשונה שנקרתה לו, כדי לרכוש את הבכורה ובכך לבטל את החרפה של ביזוי התפקיד הנעלה בעיניו.

מול הכוחנות של עשו, נוקט יעקב מהלכים חכמים, בעיקר ביוזמת אמו החכמה, וגובר עליו. אלא שניצחונו על עשו מאלץ אותו לצאת לחרן עד אשר יפוג זעמו של עשו.

(בראשית כ"ח) ה ו?י??ש??ל?ח י?צ?ח?ק א?ת-י?ע?קב ו?י??ל?ך? פ??ד??נ?ה א?ר?ם א?ל-ל?ב?ן ב??ן-ב??תו?א?ל ה?א?ר?מ??י א?ח?י ר?ב?ק?ה א?ם י?ע?קב ו?ע?ש??ו:

גם מהלך זה ננקט ביוזמת רבקה אמו, כדי להרחיק אותו מעשו הזומם להרגו, ובאותה הזדמנות לחתן אותו עם אחייניתה.

לבנות את בית יעקב

בעוד בבית נאלץ יעקב להתמודד עם הכוחנות של עשו, בחרן הוא נאלץ להתמודד עם הרמאות של לבן הארמי.

התורה מספרת לנו באריכות רבה פרטים ופרטי פרטים על קורותיו של יעקב אבינו, ולפי הכלל שתורה זה גם מלשון הוראה, ננסה למצוא איזו הוראה טמונה בסיפורים אלו עבורנו.

יעקב הוא בחיר האבות; אישיותו כלולה משילוב תכונותיהם של יצחק אביו ואברהם סבו. מצד עצמו, הוא לא כל כך נוטה להתערב בחיי העולם הזה; את הפוליטיקה הוא מעדיף להשאיר לפוליטיקאים, ורק שיתנו לו לחיות בשקט. אבל הוא מבין שאין ברירה וצריכים לקפוץ לבריכה המסריחה כדי לנקות אותה.

י ו?י??צ?א י?ע?קב מ?ב??א?ר ש??ב?ע ו?י??ל?ך? ח?ר?נ?ה:

יעקב מבין שאין ברירה והוא צריך להתמודד ולבנות את ביתו דוקא במחיצתו של לבן הארמי. הוא חושש מאד ממהלך זה; הוא כבר יודע שאצל לבן הארמי, הרמאות היא דרך חיים, 'בלי זה אי אפשר להסתדר בעולם' גורס לבן הרמאי, ויעקב חושש, שמא מבלי משים ימשך גם הוא לחשיבה מעוותת כזאת.

יא ו?י??פ?ג??ע ב??מ??קו?ם ו?י??ל?ן ש??ם כ??י-ב?א ה?ש???מ?ש? ו?י??ק??ח מ?א?ב?נ?י ה?מ??קו?ם ו?י??ש??ם מ?ר?א?ש?ת?יו ו?י??ש??כ??ב ב??מ??קו?ם ה?הו?א: (רש"י) ו?י??ש??ם מ?ר?א?ש?ת?יו. עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות.

האבנים שימשו את יעקב להגן על ראשו מפני חיות רעות, מסביר רש"י, ומה עם כל הגוף? שם אין עלולות לפגוע החיות הרעות?

מסביר הרבי מליובאביץ' כי יעקב בנה לעצמו הגנה מפני חיות רעות ברוחניות, מפני דעות רעות. הוא לא חשש מפני חיות שהולכות על ארבע; הוא חשש שמא לראשו יחדרו הנחות היסוד של לבן הארמי. האבנים שהניח מסביב לראשו, כמו הפכו את ראשו לראש אבן; ביחס להנחות היסוד של לבן הארמי, הוא הפך עצמו לדומם; לא קולט כלום.

מיד בהמשך התורה המספרת על תפילתו של יעקב:

כ ו?י??ד??ר י?ע?קב נ?ד?ר ל?אמר א?ם-י?ה?י?ה א?ל?ק?ים ע?מ??ד?י ו?ש??מ?ר?נ?י ב??ד??ר?ך? ה?ז??ה א?ש??ר א?נכ?י הו?ל?ך? ו?נ?ת?ן-ל?י ל?ח?ם ל?א?כל ו?ב?ג?ד ל?ל?ב?ש?: כא ו?ש??ב?ת??י ב?ש??לו?ם א?ל-ב??ית א?ב?י ו?ה?י?ה ה' ל?י ל?אל?ק?ים: כב ו?ה?א?ב?ן ה?ז?את א?ש??ר- ש??מ?ת??י מ?צ??ב?ה י?ה?י?ה ב??ית א?ל?ק?ים ו?כל א?ש??ר ת??ת??ן-ל?י ע?ש???ר א?ע?ש???ר?נ?ו? ל?ך?:

יעקב חושש שמא בהשפעת לבן הארמי יאבד ח"ו את הקשר עם בוראו. עליו לעבוד אצל לבן ולשמור על שלמותו האישית, וזו משימה לא פשוטה בכלל. הוא מתפלל לה' שיסייע לו, ובהמשך רואים עד כמה הוא מצליח, אבל הכל מתחיל בהחלטה שלו להקיף את ראשו באבנים.

יעקב עבד ארבע עשרה שנה תמורת נשותיו; אח"כ, מחוסר ברירה, הסכים לבן שיעקב יקבל חלק מוסכם מן הצאן בשכר עבודתו.

(בראשית ל) מב ו?ב?ה?ע?ט?יף ה?צ?אן ל?א י?ש??ים ו?ה?י?ה ה?ע?ט?פ?ים ל?ל?ב?ן ו?ה?ק??ש??ר?ים ל?י?ע?קב: מג ו?י??פ?רץ ה?א?יש? מ?אד מ?אד ו?י?ה?י-לו? צאן ר?ב?ו?ת ו?ש??פ?חו?ת ו?ע?ב?ד?ים ו?ג?מ?ל??ים ו?ח?מר?ים:

ה?ע?ט?פ?ים, אלו המתעטפים בפרווה פרטית; חם להם, אבל אינם מועילים לסביבה, אלה שייכים ללבן. ו?ה?ק??ש??ר?ים, אלה שחייבים את הקשר עם הזולת, אלה שתמיד מחפשים כיצד ניתן לסייע ליהודי שני, אלה המדליקים מדורה כדי שגם לשני יהיה חם, אלה שייכים ליעקב.

דומה כי השקפת העולם של ה?ע?ט?פ?ים, זו ההשקפה של הפוליטיקאים אצלנו; אצלם, האינטרס האישי קודם לכל.

לא ניתן עוד להשאיר את גורלנו בידי הפוליטיקאים. הגיע הזמן שיקומו מתוכנו אנשים קשורים, כאלה שחיים את הקשר עם הריבונו של עולם וממילא את הקשר עם יהודי שני באשר הוא, אותם אנשים ירדו למקום הכי נמוך בארץ, לפוליטיקה, ויפעלו שם על פי הנחות היסוד של יעקב אבינו.

הגיע הזמן להיפטר מהכוחנות של עשו ומן הרמיה של לבן; את זה ניתן לעשות רק לאחר שמצטיידים בראש אבן. ראש שאפילו לא ינסה לקלוט רעיונות מסוג הרעיונות שמנחים את הפוליטיקאים בדרכם של עשו ושל לבן.

זה אפשרי. עובדה שזה הצליח ליעקב אבינו. כמובן, צריכים קודם להיפטר מההשקפה שרק בדרכם של עשו ולבן ניתן להצליח.

וכאשר זה יקרה, סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו