אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(וירא סו) צוחק מי שצוחק אחרון


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

הגר במדבר, מרק שאגאל, 1960 .

לפעמים קשה להחליט אם לצחוק או לבכות לנוכח אירועים שונים המתחוללים לעינינו. מוכרת גם התופעה שאירוע הנראה מצחיק לאחד, הוא הוא הגורם לבכיו של האחר.

השבוע אנחנו קוראים על תינוק שנולד ונקרא על שם הצחוק, יצחק. לקראת סוף הפרשה הקודמת קראנו את הפסוקים הבאים:

כאשר שרה שומעת כי היא צפויה ללדת, גם היא צוחקת; צחוק קצת אחר:

אל שרה באים בטענות על שצחקה, מדוע לא טוענים אותו דבר כלפי אברהם? ואם כבר יש טענות, למה לא רואים שום תגובה מעבר לעצם החשיפה המביכה של עובדת הצחוק? רש"י מציין כי את ו?י??צ?ח?ק של אברהם מתרגם אונקלוס מלשון שמחה, ואילו את ו?ת??צ?ח?ק של שרה הוא מתרגם במשמעות של ליגלוג ואי אמון.

כלומר יש סוגים שונים של צחוקים. צחווק חיובי הוא צחוק של שמחה, כזה שצחק אברהם וגם כזה שצחקה שרה בהמשך, לאחר שנולד יצחק:

הצחוק הקודם שלה היה אינסטנקטיבי, כמעט לא מודע; שמעה מאיזה אורח הבטחה שתלד בן; זה נראה לה כל כך מופרך, שצחקה בליגלוג. לכן גם לא נענשה על הצחוק ההוא. הפעם זהו צחוק של שמחה.

נו, אז יש לנו צחוק של שמחה וצחוק של ליגלוג; יש עוד סוגים של צחוקים?

כמה פסוקים אח"כ אנחנו מגיעים לפסוק שכבר דנו בו בשנים קודמות:

איזה צחוק זה הפעם? רש"י מביא שלושה פירושים למלה זו:

רש"י מביא פירושים אלו מן המדרש, שם כל פירוש מובא משמו של תנא אחר. בהמשך אומר שם רשב"י את הפירוש שלו, שהצחוק של ישמעאל היה על ירושת הארץ, ואת זה מביא רש"י בפירושו לפסוק הבא, בו מובאת תגובתה המיידית והחריפה של שרה למה שהיא רואה:

כאשר יש כמה פירושים לעניין אחד, תמיד הם משלימים זה את זה. לפי כל הפירושים מסתבר שהצחוק של ישמעאל טומן בחובו סכנה מוחשית ליצחק; שרה מזהה מיד שכאן מתעוררת שאלה של 'מי יצחק אחרון' והיא מנסה לנטרל את האיום על יצחק ע"י גירושו של ישמעאל.

מי באמת יצחק אחרון?

הצחוק של ישמעאל מתפרש אם כן בשלושה רבדים, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים; רבדים המקבילים לשלוש עבירות אשר רק עליהן מצווה התורה 'יהרג ואל יעבור'. עבירות אלו מקבילות לשלוש קליפות הטמאות, הנזכרות במרכבת יחזקאל (א): רו?ח? ס?ע?ר?ה, ע?נ?ן ג??דו?ל ו?א?ש? מ?ת?ל?ק??ח?ת.

נתחיל מהרובד הנוסף, הרביעי; במרכבת יחזקאל הוא מכונה ו?נג?ה? לו? ס?ב?יב; אם שלושת הרבדים הקודמים הם רע מוחלט, רובד זה מעורב מטוב ורע עד שקשה להבחין בין רע לטוב. לענייננו, נראה שזהו הפירוש הרביעי, של רשב"י, כאילו כל הויכוח הוא על ירושת הארץ וזה לא נשמע נורא כל כך.

רשב"י עצמו אומר בזוהר, והבאנו זאת ברשימתנו מלפני שלוש שנים, שהצחוק של ישמעאל היה עבודה זרה. כאן מצטט אותו רש"י, שבויכוח הזה ניסה ישמעאל לרצוח את יצחק. כלומר לפי רשב"י, רק בחיצוניות הויכוח הוא על ירושת הארץ; בפנימיות מדובר בשאלה אם מאמינים בה', וכפועל יוצא, גם מהו ערכם האמיתי של חיי אדם.

שרה יודעת את תנאי הברית על הארץ, והיא יודעת שאם יצחק ילמד לחקות את ישמעאל באחד משלושת הרבדים הנזכרים, הוא עלול לאבד את ירושת הארץ כי לא יהיה ראוי לרשת אותה.

נו, וכעת הגענו לחלק הפחות נעים ברשימה: איפה אנחנו בכל הסיפור? הרי אנחנו בניו של יצחק; על כך, דומני, אין מי שחולק. דומה שאין גם מי שחולק על כך שאנחנו בסיכסוך מתמשך עם בני ישמעאל. איך יוצאים מהבוץ הזה? הרי אף אחד לא באמת מאמין שויתורים או התקפלות חד צדדית יביאו לפתרון. לפחות, הכותב לא שמע מעולם מישהו שמצהיר על אמונה כזאת. אז מה, יש או אין פתרון?

יש האומרים שרק מהדורה נוספת של גירוש ישמעאל תפתור את הבעיה; הח"מ חולק על כך. הבעיה טמונה בתו?כנו? והפתרון טמון בשינוי פנימי שצריכים לעשות אצלנו. וכמה שיותר מהר יותר טוב.

גם ישמעאל יודע מה הם התנאים הדרושים לירושת הארץ; הוא לא כל כך מצליח לראות אצלנו עמידה בתנאים הדרושים, לכן הוא מרשה לעצמו לערער על מעמדנו כאן, ולטעון לבעלות על הארץ. מנקודת הראות הזאת, יש לומר, הוא די צודק.

אצלנו, כבר דורות שמנשבת רו?ח? ס?ע?ר?ה של כפירה רשמית בה' ורוח זו אינה מגלה נטיה לשכוך; להיפך, היא מתגברת בכל עת שמתגלה רמז של שיבה אל האמונה הטהורה. זו קליפת העבודה זרה שמזהה אצלנו ישמעאל.

בנוסף לכך, רובץ עלינו ע?נ?ן ג??דו?ל של עירעור עקבי של התא המשפחתי, בדרך של מתן לגטימציה לסוגים שונים של גילוי עריות, והכל בחסות מערכת המשפט, המגינה על זכותו של הפרט לנהנתנות.

הקפדה על שמירת הביטחון האישי, זהו תפקידו העיקרי של כל מימשל. תפקיד זה אינו יכול להתמלא כאשר בכנסת ובממשלה יושבים אנשים שטובת עצמם קודמת לטובת העם שהם אמורים להנהיג.

ובכל זאת, הנושא העיקרי בשיח הציבורי אצלנו הוא הויכוח על ירושת הארץ. כמובן, חוץ מימים שבהם נישא ריח של בחירות באויר. בעצם, גם בימים כאלה הנושא הזה נמצא על סדר היום; הרי לכל מועמד יש רעיונות משלו כיצד לפתור את הבעיה שיש לנו עם בני ישמעאל.

אבל זו רק הסחת דעת מן העיקר; לא ניתן לפתור את הבעיה עם בני ישמעאל כי לא איתם יש לנו בעיה. יש לנו בעיה עם עצמנו, בעיה של זהות, ואותה צריכים לפתור.

כאשר נפתור את הבעיה הזאת, נשוב לנהוג כבניו של יצחק, תימוג מאליה הבעיה עם בני ישמעאל.

ואז מאמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו