אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(בראשית סו) גן עדן, מציאות או חלום?


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

גן עדן נשמע כמו אוטופיה, כמו משהו שלעולם לא מגיעים אליו; לכל היותר נעים לחלום עליו, אבל לא רצוי להתמכר לחלומות.

יש להניח כי כשאומרים גן עדן, כל אחד מדמיין לעצמו מה שמדמיין; עוד יש להניח כי אצל כולנו המציאות רחוקה מרחק רב ממה שאנחנו מדמיינים כגן עדן. עד כדי כך רחוקה, שיש הכופרים בקיומו של גן עדן ואף מצטטים מדבריהם של גדולי ישראל התומכים כביכול בדעתם השוללת את קיומו של גן עדן.

נו טוב, בדרך כלל הדמיון שלנו, פרוע ככל שיהיה, יכול לשוטט רק במחוזות שאותם הכיר השכל. לאורך ההיסטוריה, רק אנשים בודדים (יחסית) פרצו גבולות בדמיונם הפורה, ולעתים הם גם היו פורצי דרך במה שמכונה הקידמה האנושית.

אנחנו לא צריכים לפרוץ שום דרך כדי להבין מהו גן עדן; די להתבונן במקראות ובפירושי חכמינו ז"ל. הנה הפסוקים מפרשת השבוע:

(בראשית ב) ח ויטע ה' אלקים גן-בעדן מקדם וישם שם את-האדם אשר יצר: ט ויצמח ה' אלקים מן-האדמה כל-עץ נחמד למראה וטוב למאכ? ועץ החיים בתוך הגן ועץ הד?עת טוב ורע: י ונהר יצא מעדן להשקות את-הגן ו?משם יפרד והיה לארבעה ראשים:

ה' א?ל?ק?ים נטע גן במקום כלשהו הנקרא עדן; הצירוף 'גן עדן' פירושו הוא הגן שנמצא במקום הקרוי עדן. עד כאן בודאי הדברים מוסכמים, אבל האם ניתן לאתר מקום זה? האם מדובר במקום במשמעות של מרחב, שטח? ננסה לברר. בגמרא יש דיון על שכרם של צדיקים לעתיד לבוא; על כך בא הפסוק:

(ישעיהו סד) (...) עין לא- ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה-לו:

(ברכות לד/ב) השתא, מאי עין לא- ראתה (...) רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה; שמא תאמר, אדם הראשון היכן היה – בגן, ושמא תאמר 'הוא גן הוא עדן' תלמוד לומר ונהר יצא מעדן להשקות את-הגן, גן לחוד ועדן לחוד:

אז יש גן ויש עדן; כולנו (פחות או יותר) יודעים מה זה גן, אבל מה זה עדן גם ברור שעדן היה קיים עוד לפני שניטע בו גן, ולפני שיצא ממנו נהר להשקות את הגן. לא ננסה לפרש את הכל כי קצר המצע, רק משהו בקיצור ותן לחכם ויחכם עוד.

לאדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, היתה מודעות שהקיפה את כל היקום; הוא היה מודע לכל פרט בעולם הסובב אותו וגם לשורש הרוחני של כל פרט באותו עולם. עם בריאתו הוטל עליו תפקיד:

טו ויקח ה' אלקים את-האדם וינחהו בגן-עדן לעבדה? ולשמרה:

הזוהר מפרש: לעבדה בקיום מצוות 'עשה' ולשמרה? במצוות 'לא תעשה'. העולם כולו היה הגן אשר ניטע בעדן; זו היתה המודעות של אדם הראשון ומודעות זו, כאשר דבקים בה, היא היא חיי גן עדן.

ועדיין לא ברור מהו עדן ומה היחס בינו לבין הגן. גם לא ברור מהו עניין הנהר המשקה את הגן, ופיצולו לארבעה ראשים.

(מאמרי אדמו"ר האמצעי, דרושי חתונה תקי"ד) העדן הוא בחי' עצם התענוג הפשוט שבעצמו?ת אין סוף ברוך הוא שנקרא שעשועי המלך בעצמו, והוא שיתגלה בעוה"ב (בעולם הבא); שעל זה כתוב עין לא- ראתה אלקים זולתך?, אפי' משה והאבות כו' (לא ראו).

בסגנון שלנו אולי נפרש שעדן זה השורש העליון של הנבראים; עצם הרצון של הבורא יתברך לברוא את העולם, רצון שיסודו בעונג הצפוי.

והגן הוא בחי' מקבל, שמקבל הארה בעלמא מעצמות התענוג הנעלם הפשוט הזה, ע"י ריבוי צמצומים והעלמות בירידות המדריגות, והוא ע"י הנהר שיוצא מעדן, שמפסיק בין עדן לגן ונמשך להשקות את הגן כו' שיוכל לבא במקבלים בנשמות ומלאכים דגעה"ע (גן עדן העליון).

כלומר, הגן הוא התוצר של אותו רצון שמקורו בעונג הצפוי; אבל הקשר בין הבורא לנברא אינו יכול להיות ישיר מחמת ריחוק הערך ביניהם, לזה הוציא את הנהר שימשיך החיות אל הגן.

על אדם הראשון הוטלה גם המשימה לדבוק במודעות זו ואף לטפח אותה. והדרך לטפח מודעות זו גם היא ניתנה לו; הוא הורשה לאכול מכל עצי הגן מלבד עץ הדעת.

גן עדן עתידי וגן עדן עכשווי

טז ויצו ה' אלקים על-האדם לאמר מכל עץ-הגן אכל תאכל: יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו? כי ביום אכלך ממנו? מות תמות:

מצווה אחת ניתנה לו ודווקא מצוות לא תעשה, שבשמירתה ישאר דבק בבוראו ויחיה לנצח, והוא נכשל בה.

בדרך אגב נציין כי מכאן ניתן ללמוד על מעלתן של מצוות לא תעשה אפילו ביחס למצוות עשה. הפרישה מאיסור, קשה לאדם הרבה יותר מאשר קיום מצוות עשה. אסור ומוסר, זה מאותו שורש; לא מצליחים או לא רוצים לקיים את מוסר-איסורי התורה, אז ממציאים "מוסר אנושי". אבל כאמור, זה היה רק בדרך אגב.

עץ הדעת טוב ורע, שימש כתיבת פנדורה של אדם הראשון והוא לא עמד בפיתוי; באכלו מעץ הדעת טוב ורע הוא כמו פתח את תיבת פנדורה ובכך שיחרר את הרוע הכלוא וגזר מוות על עצמו ועל צאצאיו.

יופי, נניח שהפירוש הזה הוא נכון, מה כל זה נוגע לנו כעת? מה, אנחנו הולכים לחזור לגן עדן? ובכן, זה תלוי רק בנו; אם נרצה – אין זו אגדה. וקודם רק נבהיר כי לעתים משתמשים במונח 'עולם הבא' או 'לעתיד לבא' ומתכוונים לאותו דבר, לגן עדן.

(רמב"ם, הלכ' תשובה, ח) זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם (שלנו) אובד ואחר כך יבא אותו העולם, אין הדבר כן; אלא הרי הוא מצוי ועומד. שנאמר (תהלים ל"א) אשר-צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך וגו' ולא קראוהו 'עולם הבא' אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש.

בחסידות מבואר כי לא מדובר רק על משהו עתידי שלאחר מאה ועשרים שנה בעולם הזה. בכל עת שיהודי נוקט פעולה של דבקות בבוראו, הוא מתחבר לאותו גן עדן, אלא שהגוף מפריע להתגלות החוויה. כאשר מזככים את הגוף בכך שאין נכנעים לתאוות המכונות פיתויי הנחש, אפשר גם לחוות גן עדן בעת קיום מצווה ולימוד תורה.

האמת היא, שקצת נסחפנו בהתרחקות מגן עדן עד כדי כך שאנחנו אפילו לא שואפים אליו; קצת חבל, כי זהו יעדנו ובסופו של דבר נגיע. הנה מה שצופה לנו הנביא:

(ישעיהו יא) א ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה: ב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': ג והריחו ביראת ה' ולא-למראה עיניו ישפוט ולא-למשמע אזניו יוכיח: ד ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי-ארץ והכה-ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע: ה והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו: ו וגר זאב עם-כבש ונמר עם-גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם: ז ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו? ידיהן ואריה כבקר יאכל-תבן: ח ושעשע יונק על-חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: ט לא-ירעו ולא-ישחיתו בכל-הר קדשי כי-מלאה הארץ דעה את-ה' כמים לים מכסים:

זה לא כל הפרק, אבל זה מספיק לענייננו. פעם, לפני שהמדינה החליטה להתנער מיהדותה, כמעט כל תלמיד ידע לצטט בעל פה פסוקים מפרק זה. כיום נראה שיש שתי "בעיות" עם המצוטט כאן; בפסוק הראשון ובפסוק האחרון.

בפסוק הראשון הנביא מדבר בפירוש על צאצא של דוד המלך וזה לא כל כך מתיישב עם הרעיון הציוני; בפסוק האחרון שציטטנו, יש הנמקה לשלום העולמי: כי-מלאה הארץ דעה את-ה' כמים לים מכסים, ונימוק זה נראה כסותר לכמה מעקרונות היסוד המונחים בבסיס הקיום של המדינה, כגון שהיא חילונית ודמוקרטית.

בין גדולי ישראל הראשונים יש מחלוקת בהבנת דברי הנביא ישעיהו, האם 'דברים כפשוטם' או שמא משלים הם. לענייננו זה לא ממש משנה כי כולם מסכימים שמדובר בשלום עולמי.

לפני שחטא אדם הראשון, שרר שלום עולמי ואפילו החיות היו צמחוניות. מאז החטא, ההיסטוריה של העולם, רובה ככולה, מורכבת מסיפורי מלחמה. את החטא צפוי לתקן המלך המשיח שעליו מדבר הנביא בפסוקים שציטטנו, והוא זה שיביא למצב בו:

ט לא-ירעו ולא-ישחיתו בכל-הר קדשי כי-מלאה הארץ דעה את-ה' כמים לים מכסים:

זה נראה דמיוני, אני יודע, אבל הרבה דברים שליליים שנראו דמיוניים רק לפני שנתיים, שלא לדבר על הזמן הרחוק יותר, התממשו לעינינו. כוחו של "הדמיון" החיובי גדול עשרות מונים מזה השלילי, ובע"ה בקרוב נראה בעינינו בהתגשמות הנבואה דלעיל.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו