אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרב קוק: ההריסה אל המדרגה החדשה


[המאמר התפרסם במוסף "הצופה" בסוכות יח' תשרי תשס"ו 21.10.05]

בגליון ערב ראש השנה תשס"ו ב"הצפה" דן הרב יואל בן נון בנאום ההספד של הרב קוק על הרצל, ועל בת הקול היוצאת ממנו להימנע ממחלוקות ופילוג בישראל. במאמר זה אבקש להרחיב בסיבת מותם של יאשיהו, אחאב ו-משיח בן יוסף, אותם הזכיר הרב בן נון במאמרו והרלוונטיות שלה לימינו.

בכ' תמוז תרס"ד 1904 נפטר בנימין זאב הרצל בפתאומיות והוא בן 44 שנה. אבל כבד השתרר בישוב בארץ לפלגיו. כולם חשו שמותו ללא עת בא כתוצאה מהמחלוקות הקשות בקונגרס אוגנדה בשנה הקודמת. הרב קוק נשא אז הספד שפורסם תחת השם "המספד בירושלים". המספד היה "לא אישי" כאשר הרב נזהר מלהזכיר את הרצל בשמו. במחקרו בנושא הרב קוק, טוען יהודה ביטי שהדבר קשור לעובדה שהרב קוק הסתייג במובנים שונים מהרצל למשל מהצעת אוגנדה. היה זה בניגוד לרבני המזרחי שתמכו ברעיון אוגנדה [אינצ' העברית]. בדבריו מרמז הרב קוק שהמוות נגרם בעקבות משבר אוגנדה, וקורא לאחדות בעם בין חכמי התורה בעלי הנטייה "הרוחנית", לבין הציונים הלאומניים בעלי הנטייה ה"חומרית". איחוד זה דומה לדבריו לחיבור בין "עץ יוסף" ו"עץ יהודה":

"והנה בתור עקבתא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים...עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון, ע"כ ראוי לנו לשים אל לב להשתדל לנטיית ההתאחדות של עץ יוסף ועץ יהודה" [ מאמרי הראי"ה, "המספד בירושלים"]

בנאום ההספד מזכיר הרב קוק, אבל כבד ב-ירושלים המתואר בנבואת זכריה, שבו יספדו העם משפחות משפחות על אשיות חשובה שתדקר. האבל העצום יהיה כאבל על בן יחיד ואהוב:

ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלם, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור. ביום ההוא, יגדל המספד בירושלם, כמספד הדדרמון, בבקעת מגדון. וספדה הארץ, משפחות משפחות...[זכריה פרק יב']

מקרא זה מסתורי וחידתי, וחז"ל מתקשים בו משתי בחינות: א. לא מפורש מיהו הנדקר שעליו סופדים במספד גדול זה. ב. "מספד הדדרימון בבקעת מגידון" אליו משווה זכריה את המספד בירושלים, אינו נזכר במקורות ואיננו ידוע לחז"ל. הגמרא מגלה לנו שמדובר למעשה בשילוב של שני מספדים: האחד של המלך אחאב, והשני של המלך יאשיהו. המלך אחאב נקטל ברמות גלעד על ידי הדד מלך ארם הנרמז במילה:"הדד-רמון". ויאשיהו מלך יהודה שנהרג על ידי פרעה בבקעת מגידו כנרמז במילה "בבקעת מגידון".

דכתיב: 'ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגדון' (זכריה, י''ב, יא) , ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר: ביום ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי, דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד, וכמספדא דיאשיה בר אמון, דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו'' [מגילה ג' ע"א]

בהתבסס על גמרא זו מסביר הרב קוק שסוד פרשני זה - שמדובר בשילוב של שני הספדים – התגלה על ידי ר' יונתן שתרגם את הנביאים. עוצמת הגילוי היתה גדולה כל כך ש"נזדעזעה ארץ ישראל". מהו הסוד העצום שגילה יונתן בן עוזיאל? הרב יואל בן נון מציע שהסוד הוא סוד האחדות בין הרוח והחומר. ללא אחדות נוצר מצב של חוסר איזון. ומוסיף רפי יעקובי במאמרו במגדים ה', שחוסר האיזון גורם לעיוות מחשבה ולהליכה קיצונית אחרי "אידיאה פיקס" שיאשיהו ואחאב לקו בה. לאחר התיקונים במקדש והפסח הגדול שעשה בירושלים, התפתה המלך יאשיהו למלחמה עם פרעה נכו שביקש לעבור בארץ ישראל. למרות הפצרות המלך פרעה והצהרותיו שכוונותיו לשלום, ובניגוד לדברי הנביא ירמיהו, יאשיהו אינו מוכן לתת למלך לעבור על אדמת ישראל ויוצא למלחמה איתו:

אחרי כל-זאת, אשר הכין יאשיהו את-הבית, עלה נכו מלך-מצרים להלחם בכרכמיש, על-פרת; ויצא לקראתו, יאשיהו...... ולא-הסב יאשיהו פניו ממנו, כי להלחם-בו התחפש, ולא שמע אל-דברי נכו, מפי אלהים; ויבא, להלחם בבקעת מגדו. וירו, הירים, למלך, יאשיהו; ויאמר המלך לעבדיו העבירוני, כי החליתי מאד. ויעבירהו עבדיו מן-המרכבה, וירכיבהו על רכב המשנה אשר-לו, ויוליכהו ירושלם, וימת ויקבר בקברות אבתיו; וכל-יהודה, וירושלם, מתאבלים, על-יאשיהו. [דברי הימים ב' לה']

אחאב על המרכבה

מות יאשיהו זיעזע את ישראל האבלים וירמיהו גם הוא בין המקוננים. ב"מספד בירושלים" מסביר הרב קוק שהדחף למלחמת יאשיהו הונע מאידיאולוגיה קיצונית:''שלא רצה כלל להיות יחס ישראל עם אומות העולם, ובזה ויתר על דבר ירמיהו הנביא שציווה מפי ה' להניח לעבור בא''י את חיל מצרים''. מות יאשיהו מזכיר את מותו של אחאב. גם אחאב נפצע במרכבה כשהוא מחופש, ביוצאו למלחמה בניגוד לדברי נביא. הדחף למלחמה מונע גם הוא מאידיאולוגיה לאומית. בעוד יאשיהו לא נתן למלך זר לעבור בארצו, אחאב ביקש להחזיר חבל ארץ בעבר הירדן:

הידעתם, כי-לנו רמת גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אתה, מיד מלך ארם.... ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובא במלחמה....ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה.....ואיש, משך בקשת לתמו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השרין; ויאמר לרכבו, הפך ידך והוציאני מן-המחנה--כי החליתי. לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מעמד במרכבה, נכח ארם; וימת בערב.... ויקברו את-המלך, בשמרון [מלכים א' כב']

מעשה הגבורה של אחאב בעמדו במרכבתו שותת דם ופצוע- בהסתירו את פציעתו מלוחמיו- נוגע ללב וזוכה לשבחים מחז"ל. מאחר ומדובר על אידיאולוגיה המונעת מדבקות קיצונית לשמירת כבוד ישראל וארצו, משווים חז"ל [סוכה נב'] בין ההספד על שני המלכים, יאשיהו ואחאב, להספד על אותה אישיות עלומה ואהובה הנדקרת בנבואת זכריה. אישיות נכבדת זו היא לדברי חז"ל משיח בן יוסף שעתיד להיהרג במלחמה באחרית הימים. בקטע ב"אורות" מתייחס הרב קוק לגמרא זו, ומסביר שמשיח בן יוסף עתיד למות, משום ליקוי המתגלה בו בתפיסה לאומית צרה. מותו של בן יוסף הכרחי כתיקון לקראת האיזון והאחדות השלמה בתקופת משיח בן דוד. כותב הרב קוק:

כשצריך העולם לעבור עניין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג"כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתירה, על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמיתית וקיימת תהיה משיח בן דוד.... [ספר אורות –אורות ישראל עמ' קס]

בהמשך הקטע מתייחס הרב קוק לדעה נוספת המובאת בגמרא לפיה הנדקר במספד בירושלים, איננו משיח בן יוסף אלא יצר הרע. ומסביר הרב קוק שקיימת קירבה וזיקה בין משיח בן יוסף ויצר הרע. כיצד? באותה מידה שפעילות משיח בן יוסף קשורה אינטגרלית למצב של חוסר איזון, כך יצר הרע קשור אינטגרלית למציאות של חוסר איזון. וכה דברי הרא"ה:

ביטול יצה"ר והריגת משיח בן יוסף קרובים הם בענינם זה לזה, לפיכך נחלקו חז"ל בפרק החליל על הפסוק והביטו אלי את אשר דקרו, אם הוא על משיח בן יוסף שנהרג או על יצר הרע שנהרג" [שם, שם]

למדנו שמצבים של קיצוניות לאומית, יש בהם לדעת הרב קוק פגם שהוא מעין הופעה של יצר הרע, אף שהם הכרחיים בתקופת "אתחלתא" ובשלב ההכנה לגאולה האחרונה. הליקויים של קיצוניות לאומית, מתגלים לא רק בקרב אלה הנוטים לחומריות, אלא אף בקרב אלה הנוטים לרוחניות. בשעה המתאימה פועלת ההשגחה לבערם, אף ש"הריסה" זו למדרגה החדשה כרוכה בסבל רב ובאבל פנימי נורא בהתמודדות עם האובדן האישי. "רוח החן והתחנונים" הנשפכת בעם המתאבל בירושלים, מהווה שלב חשוב בהתעלות למעלה הבאה של איחוד בין עץ יוסף ועץ יהודה.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יונינה דיסון

.