אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(וילך סה) תשובה, הדרך לשלום פנימי


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

בהמשך לשנה המיוחדת שנסתיימה זה עתה, נקרא את פרשת וילך לבדה בשבת הראשונה לשנת תשס"ו. די נדיר שקוראים את פרשת וילך שלא בצמוד לפרשת נצבים; זה לנו כבר מחזור שישי של כתיבה על האקטואליה בפרשת השבוע, וזו פעם ראשונה שכותבים על פרשת וילך.

ימים אלו מכונים 'עשרת ימי תשובה' והשבת מכונה 'שבת שובה' על שם המלה הראשונה בהפטרת השבוע.

אמרנו שהשנה שחלפה היתה 'מיוחדת' ולפחות במימד הגלוי שלה, היא היתה מיוחדת לשלילה; אין צורך להאריך בהסברים.

קח, את ספר התורה הזה, ושמתם אתו, מצד ארון ברית- ה' אלקיכם; והיה-שם בך, לעד

בשבת שעברה עמדנו על כך ש(שלום ו)אחדות פנימית היא תנאי הכרחי כדי להגיע לשלום עם החוץ, בלא שנתעמק בשאלה מהי המשמעות של שלום עם החוץ. גם כעת עניינו הוא השלום הפנימי; כי אם השלום הוא תכלית הכל, השלום הפנימי הוא הכל. הרי כך אומרים חז"ל:

(ספרי, בחוקותי) (...) אם אין שלום אין כלום (...) וכן הוא אומר (ישעיהו סה, ז) עשה שלום ובורא רע. מגיד שהשלום שקול כנגד הכל:

השאלה היא, איך משיגים את אתו שלום פנימי שבלעדיו לא יתכן שלום עם החוץ?

מטבעו, האדם נוטה להסתכסך עם עצמו, שכן הוא חי בפיצול אישיות מובנה; מצד אחד הנטיות הטבעיות/גופניות ומצד שני – מו?תר האדם מן הבהמה. יש פעמים שאדם נכשל בכניעה לנטיה טבעית ואז מתעורר מצפונו להציק ולייסר. כמובן, מי שעדיין יש לו מצפון.

מכאן פתוחות בפניו שתי דרכים: אחת להדחיק הכל, לשלוח אל התת מודע, ושניה להתמודד עם כשלונו.

בדרך הראשונה האדם קונה לו שקט נפשי, שלום פנימי מיידי לכאורה; עבר לסדר היום ושכח מהעניין, או להיפך. אבל הסכסוך הפנימי לא נפתר בכך, הוא רק טואטא אל מתחת לשטיח. הסכסוך הפנימי שלא נפתר, ימשיך להתקיים בתוכו וצפוי שיתגלה די מהר, בדרך שנראית כאילו מדובר בסכסוכים עם החוץ.

הדרך השניה היא דרך התשובה שאותה מציעים לנו, ובמיוחד בימים אלו שבין ראש השנה ליום כיפור. בדרך זו האדם מתמודד עם הכישלון "ומתנקה" משרידיו ביסודיות; ניקיון זה מבטיח שהוא לא יכשל שוב באותו עניין ואולי גם לא בעניין דומה.

בדרך זו, הצעד הראשון הוא הודאה בכישלון המכונה 'חטא'; עצם ההודאה פותחת בפני האדם את הדרך לתיקון הפגם שנוצר מכשלונו, ומאותו רגע הוא יכול לחיות בשלום עם עצמו.

בכללות, הכשלונות/חטאים/עבירות נחלקים ברמה הטכנית וגם ברמה המהותית, לשתי מחלקות: אלה שבין אדם למקום ואלה שבין אדם לחברו. כל חטא גורם "לסכסוך" עם הבורא יתברך, אבל חטא של אדם לחברו אינו יכול להימחק, השלום אינו יכול לשוב ולשרור, עד ש?י?ר?צ??ה את חברו; עד שחברו יסלח לו.

במקרה כזה, השלום אינו יכול לשוב ולשרור גם אם התרחק פיזית מאותו חבר וכבר אין סיכוי שיהיה ביטוי גלוי לסכסוך ביניהם. כי הבעיה היא שבחטא כלפי החבר גם נפגם השלום בין האדם שחטא לבין בוראו; כדי לתקן את אותו שלום, צריך לבקש מחילה מחברו שחטא לו.

במלים אחרות, כדי שיהיה שלום בין אדם לבין אלוקיו, צריך האדם לחיות בשלום אמת עם האנשים שסובבים אותו. לא ננסה כאן ועכשיו להסביר מהם גדריו של שלום זה כי קצר המצע, אבל בע"ה נמשיך לדון בכך ברשימות הבאות.

ברשימה זו נתמקד בשלום, שעדיין נעדר, בינינו לבין הבורא יתברך.

הפרשה שלנו מתמקדת בסידורי הפרידה האחרונים של משה מעם ישראל, ובהעברת שרביט ההנהגה ליהושע.

תשובה ברגע אחד

משה יודע שזה לא כל כך פשוט; הוא מכיר את טבע האדם ויודע שבקלות עלולים להיסחף לכיוונים לא רצויים; על כן הוא נוקט יוזמה שתכליתה להעניק לעם את החוסן הפנימי הדרוש למניעת ההיסחפות הצפויה:

הוא גם קבע זמנים, מועדי מינימום לקריאה בתורה; כי ספר תורה בארון זה יופי, אבל צריכים גם ללמוד מה כתוב שם כדי שיוכלו לחיות על פי הוראות התורה.

(רמב"ם, הלכות תפילה י"ב) משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה; ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות. וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים:

בנוסף לכך יש להתחשב גם באלה שאינם נדרשים לבוא לבית הכנסת בכל שבת ושני וחמישי.

לכאורה, אחרי כל ההכנות האלה משה כבר יכול להיפרד בשקט; הוא הכין אותנו היטב להמשך הדרך, צייד אותנו בהנחיות ובכוחות הדרושים כדי להתמודד בהצלחה עם פיתויי העולם הזה ועם נטיותינו הטבעיות להיענות לאותם פיתויים, וכל שנשאר לנו זה לשמור על הנתיב שהוא התווה לנו. אז למה זה לא ממש מצליח? למה אנחנו מסתכסכים שוב ושוב עם בורא העולם ומנהיגו?

אפשר לפרש זאת כהרהור תשובה כמו שמפרש הרמב"ן, ואפשר גם לפרש זאת בהתאם לחשיבה שפשתה אצלנו בדורות אלו, כי הצרות מלמדות שאין חלילה מנהיג לעולם.

התורה מעידה בנו בכך שהיא צופה מראש את כל התהליכים ההיסטוריים, והיא גם מציעה את הפתרון המושלם, תשובה:

וזה לא צריך לקחת הרבה זמן; אפשר ברגע אחד, וימים אלו הם הכי מתאימים לכך.

בכך נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלמה וסוף סוף יהיה טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו