אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(נצבים סה) השלום, חזון או הזיה?


נסים ישעיהו's picture

אקטואליה בפרשת השבוע

האם יש סיכוי שפעם נשיג אותו, את השלום החמקמק הזה?

כבר שנים רודפים אצלנו אחרי השלום והוא כל הזמן בורח. אפילו קמו ארגונים ותנועות שמגמתם המוצהרת היא להביא שלום, ומשום מה זה לא מצליח. לפעמים נדמה שהנה הנה הגענו אל השלום אבל הוא שב וחומק; האם יש סיכוי שפעם נשיג אותו, את השלום החמקמק הזה?

דומה כי הבעיה היא בהגדרת השלום המיוחל כל כך. דומה כי אנחנו חותרים אל משהו שאנחנו קוראים לו 'שלום' אבל באמת זה לא שלום. אחרת, לענ"ד לפחות, אי אפשר להסביר את העובדה שאחרי שנים של חתירה כל כך אינטנסיבית לשלום, לכאורה אנחנו קרובים לחורבן הרבה יותר משאנחנו קרובים לשלום.

התבוננות בפרשת השבוע שלנו מגלה שלא המצאנו כלום; המלה 'שלום' מוזכרת בפרשה פעם אחת, והנה ההקשר:

מדובר במעמד חידוש הברית, כפי שלמדנו בשבוע שעבר. בין ה' יתברך, בורא העולם ומנהיגו, לבין עם ישראל, נכרתה ברית שמטבעה היא מחייבת הדדיות; אנחנו נעשה מה שהוא מטיל עלינו לעשות והוא יעשה שלום עלינו ועל כל העולם. כבר במעמד זה מזהיר משה רבנו:

השורשים דומים זה לזה ולכן כשרואים שורש, קשה לדעת מה יצמח ממנו; לכאורה, סתם מחשבה זרה, מה כבר קרה? בסך הכל רוצים שלום:

לא מתאים לו המאמץ לעמוד בכל תנאי הברית והוא מחליט ללכת בדרך אחרת. מה זה כבר יכול להזיק? הרי אינו מקבל עליו את תנאי הברית ואינו מחוייב לה; על כן, הוא חושב, ש??לו?ם י?ה?י?ה-ל??י.

אבל זה לא יכול להצליח כי הדרך לשלום אמת, עוברת דרך הדבקות בתורת אמת.

עבור יהודי, דבקות בתורה היא המצב הטבעי; זה לא איזה סרח עודף שאו שישנו או שאיננו. זה חלק ממהותו של היהודי. נכון שלא תמיד זה נמצא במודעות שלנו, וזו אכן בעיה; אבל כאשר יהודי מפנים את עובדת היותו מאוחד עם ה' יתברך ותורתו, או אז הוא חי בשלום עם הבורא יתברך, וממילא יש לו שלום עם כל הסובב.

המלחמה היחידה שמוטל עלינו לנהל היא המלחמה עם נטיותינו הטבעיות שהן הפוכות מהנחיות התורה; עמדנו על כך בעבר בהזדמנויות שונות ולא מיותר להזכיר זאת שוב. כאשר יהודי מתייצב למלחמה הזאת, הפנימית – הוא מנצח בה, ומאותו רגע הוא חי בשלום עם עצמו כי הוא חי בשלום עם ה' אלוקיו, ואז יש לו שלום גם עם כל הסובב.

(נצבים סה) השלום מתחיל בבית

בימי הנביא ירמיהו, הספרים לא היו נפוצים כל כך כמו בימינו. כיום, כל אחד יכול לפתוח את התורה וללמוד; רק צריכים לעשות את זה בראש פתוח; לא לחפש בתורה הצדקות למה שאני חושב אלא להתאים את החשיבה שלי למה שהתורה מורה לי.

ומה שהתורה מורה לי עוד לפני האזהרה מפני הזיית השלום, זה לחתור לאחדות ישראל כתנאי מוקדם לשלום אמת; שהרי כאמור, השלום מתחיל בבית. זה נכון לבית שהוא נפשו של האדם הפרטי, כמו לבית שהוא כינוי למשפחה הקרובה, וכמו גם לבית ישראל כולו.

חתירה לשלום עם אויבים בטרם עשינו שלום עם עצמנו, בבית, זה יותר מהלך פוליטי כלפי חוץ בניסיון לקצור רווחים בבית. לא מסוגלים להתמודד עם הקיטוב הפנימי אז משקיעים מאמץ בצמצום פערים עם החוץ. והרי צמצום הקיטוב הפנימי עד לביטולו המוחלט, הוא כל העניין. בכך כזכור פותחת פרשת השבוע שלנו:

חברה אינה יכולה להתקיים בלי מעמדות; ניסיון לבטל את המעמדות וליצור שוויון טכני בין האנשים, סופו חורבן.

חברה דומה לגוף; גוף האדם בנוי מאברים שונים ולכל אבר התפקיד המיוחד לו; באדם הבריא, כל אבר בגופו ממלא את התפקיד המיועד לו, ומתפקודם הכולל של האברים מתקבל התפקוד הרצוי של האדם בכללותו. אם הרגל תנסה לתפקד במקום יד או להיפך, אם הכבד יחתור לקבל את תפקיד הכליות או להיפך, אם הראש ינסה לתפקד במקום לב או להיפך, סביר להניח כי אדם כזה לא ישרוד הרבה זמן.

וכך, בדיוק כך גם בכל גוף חברתי. בהחלט יתכן שחוטב העצים יתעלה ויגיע למעמד של ראש; בעם ישראל ידועים כמה רועי צאן או בעלי מלאכה אחרים שהתעלו למעמד של ראש. אבל מה שמאפיין את כל אותם יחידי סגולה הוא שהם לא ביקשו לעצמם ראשות; בדרך כלל זה גם היה להיפך, הם לא רצו ראשות. החברה היתה זקוקה נואשות לראש מתאים והם בדיוק היו שם.

כלומר "ההתקדמות" שלהם למעמד של ראש היתה בתהליך טבעי מכוח סגולותיהם האישיות והתאמתם המלאה לתפקיד. ואם כבר השווינו את החברה לגוף האדם, אולי ניתן להשוות את התהליך הזה למצב בו אבר מסוים בגוף האדם נאלץ למלא תפקיד של אברים אחרים שתפקודם נפגע מסיבה כלשהי. אומרים שיש דבר כזה.

השאיפה להיות ראש, המלחמה על מקום בראש, ככל שהיא טבעית לאדם, היא הרסנית לחברה; היא גוררת מחנאות שזה כמובן היפך האחדות והיפך השלום הנכסף. וכאשר אין שלום בתוך החברה, לא יתכן שלום עם מה שסובב את אותה חברה.

הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל, נמשל גם לקשר שבין איש לאשתו. על כך מדבר הנביא ישעיהו (ס"א – ס"ג) בהפטרת השבוע שלנו. זוג נשוי, זהו הגרעין החברתי הבסיסי ביותר. על כן 'שלום בית' הוא אחד היעדים החיוניים ביותר להשגה בעם ישראל.

מצב בו לאדם יש "שלום" עם החוץ וסכסוכים בבית, הוא מצב לא בריא. לאמיתו של דבר, בלתי אפשרי שיתקיים מצב כזה באמת. יכולה להיות אשליה של שלום כזה, אבל לא שלום אמיתי.

הגיע הזמן שנעשה שלום אצלנו בבית, לפני שמנסים לעשות שלום עם השכנים. בעצם, כשנעשה שלום אצלנו בבית, ממילא יהיה שלום עם השכנים. והשלום בבית מתחיל בהבנה שכולנו שווים לפני ה' ואין מקום לתחרות בינינו. מהבנה זו נוכל להגיע לאהבת ישראל ועד לאחדות ישראל, ובסוף גם נעשה שלום עם אלוקי ישראל.

ובהחלטה זו נוכל להתייצב כולנו לפני ה' ולזכות לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

וכך סוף סוף יהיה טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו