אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הגיע הזמן לחדש את הברית


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע - כי תבא סה

אצלנו, הכותרות תמיד צעקניות כי החדשות תמיד מעניינות. הכותרות הצעקניות נועדו כמובן למשוך את תשומת לב צרכן החדשות, שלא יחמיץ משהו חלילה. כל יום יש משהו חדש, ומצוות השעה להיות מעודכנים תמיד. אומרים שאין דבר יותר מיושן מהעיתון של אתמול, אבל את העיתון של היום, חובה לקרוא; חובה להתעדכן. דברים חדשים לגמרי כתובים בו. ואם לא נקרא, איך נדע?

כמובן, האמת היא אחרת; האמת היא שהנושאים בחדשות חוזרים על עצמם וגם הדמויות המככבות בחדשות הן אותן דמויות בדרך כלל. אם בכל זאת משהו משתנה בהצגה הזאת, הרי זו רק האריזה. אם הפירסום הראשון היה בערוץ פלוני או דוקא ברשת אלמונית. אם בעיתון א' או במקומון ב'. או אולי זה פורסם בכלל באיזה אתר וירטואלי.

ורק אל מסורת ישראל סבא, מתייחסים אצלנו כאל אנכרוניזם. איך אמר פעם שליח של הסתדרות העובדים בארץ ישראל לאבי מורי ע"ה כאשר ראה אותו מעיין בספר שתוכנו עתיק לכאורה – אתה קורא עיתון מלפני אלפיים שנה; קח עיתון חדש, מהיום. אבי ע"ה נעלב עמוקות מאמירה זו, והיום כאשר אני נזכר בכך עשרות שנים לאחר מעשה, גם אני חש עלבון. אבל זה היה רק מאמר מוסגר.

אצלנו איש אינו מעלה בדעתו כי יש קשר בין תוכנן של החדשות המסעירות את הביצה המקומית והלאומית, לבין תהליכי החורבן המואצים במדינה הציונית. איש אינו רואה קשר בין מאבקי השליטה בין ובתוך המפלגות, לבין מצב החינוך, החברה, הרווחה, הביטחון וכו' וכו'. לפחות לא ראינו שמישהו מצביע על קשר כזה. טוב, זה לא חדשות, זה חקירת תהליכים לעומק וזה לא מספיק מעניין.

במלים אחרות, התרגלנו להתייחס למעטפת ולא למה שמסתתר בתוכה; מתעניינים אם הקנקן יפה ולא שואלים מה הוא מכיל. וכאן יש בעיה, כי קנקן יפה עלול להכיל רעל קטלני כידוע, ומשקה משיב נפש עשוי לשכון בתוך קנקן עשוי מעץ, או אף מאדמה שעוצבה ביד אומן ואחר כך נאפתה בתנור.

נראה כאילו בכל התחומים התמכרנו לחדשות; מכאן הרפורמות הבאות והולכות בחינוך ובתחומים נוספים. מכאן גם ההתמכרות לאופנה המתחלפת במהירות לרווחת מעצביה ויצרניה. מה שהיה אתמול, כבר לא מעניין היום; היום צריכים ריגושים חדשים.

מתוך גישה כזאת, ברור בהחלט היחס לארץ ישראל, לתורת ישראל ואפילו לעם ישראל; אלה מושגים כל כך ישנים עד שאת אף אחד זה לא מעניין.

ארץ ישראל זה סתם נדל"ן כדברי ראש הממשלה המנוח; לשיטתו, הנוכחות שלנו כאן היא אקראית לחלוטין. באותה מדה יכולנו להקים מדינה במקום אחר על פני הגלובוס, אילו רק הזדמן לנו.

תורת ישראל זה עיתון בן אלפי שנים כדברי אותו שליח של ההסתדרות; זה מיושן ולא רלוונטי, ולכן 'זה לא הקושאן על ארץ ישראל' כדברי אותו ראש ממשלה מנוח.

ועם ישראל, הס מלהזכיר; עוד יאשימו אותנו בגזענות ר"ל.

אז לפני שזה יקרה, הבה נראה כיצד מתייחסת התורה לשלושה מושגים אלו בפרשת השבוע שלנו. כך זה מתחיל:

וכאן באה מצוות הביכורים הנוהגת בארץ ישראל בלבד, ותכליתה המיידית היא תירגול המודעות שהארץ היא של הקב"ה והוא נתנה לנו על תנאי. דיברנו על כך בשנים קודמות ולא נאריך בנקודה זו כעת.

מביא הביכורים היה צריך לקרוא כמה פסוקים במעמד הגשת הביכורים לכהן, והנה הציווי על כך:

התחדשות פנימית

הסקירה ההיסטורית שערך כל מי שהביא ביכורים, וזה היה כל יהודי שעיבד את אדמתו פחות או יותר, תכליתה המיידית היתה לחדד את המודעות שיש יחוד בעם ישראל, ועל כן הדרישות מן היהודי הן ייחודיות ושונות מהותית, מאלה הנדרשות מכל בן עם אחר.

עד כאן היחס לארץ ישראל ולעם ישראל בפתיחת פרשת השבוע שלנו. ומה עם תורת ישראל?

שלא נעשה אבחנה בין מצוות שמבינים לבין כאלה שלא מבינים. ?.

איך אפשר? מה, שנתחיל להתייחס אל התורה כאילו זה עיתון מהיום ולא טכסט בן למעלה משלושת אלפים שנה? ח"ו, לא עיתון. עיתון נגזר מן השורש 'עת'. יש הרבה עתים ולכל עת יש כמה וכמה עיתונים. התורה היא נצחית ודוקא משום כך היא חדשה תמיד, תלוי במי שלומד אותה. אם מתייחסים למעטפת וזה כל מה שרואים, יש הרבה ספרים יותר חכמים מהתורה, אומר הזוהר בפרשת בהעלותך. אבל כאשר מתייחסים לפנימיות, לעובדה שהתורה היא דבר ה' כפי שהוא מדבר אלינו ה?י?ו?ם ה?ז??ה, או אז מגלים כי אין יותר חדש מן התורה.

אפשר בהחלט לומר כי התנהגותנו פה בארץ חמדת, לפחות גובלת בהפרת הברית אשר כרת ה' עמנו, ואשתקד הארכנו מעט בנושא זה. אפשר לכאורה להתנחם בכך שכבר היו דברים מעולם; הרי תוכנה של הפרשה הוא חידוש הברית בינינו לבין הבורא יתברך, לאחר שהפרנו אותה, ומאז הפרנו ברית זו שוב ושוב.

אלא שאם יש נחמה, היא מצויה בעובדה שהבורא יתברך הוא רב חסד, מרבה לסלוח, והוא מוכן לחדש עמנו את הברית ולשכוח את העבר. כך גם היה בשיבת ציון הראשונה בימי עזרא. וכך הוא מספר:

נישואי תערובת, כמה לא מקורי. עזרא לוקח את הדברים ללב בצורה קשה, כאילו זה נוגע לו אישית. נו טוב, הוא מנהיג יהודי אותנטי; הוא מגיב כאילו הוא עצמו אשם בהתבוללות הזאת:

תגובתו המשונה משכה את תשומת לב הקהל והם מתחילים להתאסף סביבו; הם שומעים את עזרא בוכה לפני ה' ומתוודה על החטאים כאילו הוא אשם בהם, והדברים משפיעים עליהם:

עזרא מחדש את הברית בין העם לאלוקיו וזהו בדיוק המהלך הדרוש לנו כעת.

יתן ה' ויתגלה כבר המנהיג האמיתי של עם ישראל, מנהיג שימשיך את דרכם של משה ועזרא ויחדש את הברית בינינו לבין אלוקינו.

ואז סוף סוף, באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו