אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(שופטים סה) למי ניתנה הנבואה?


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

בכן, רבים מאמינים ברבנים למיניהם ואף מוצאים צידוקים, כמקובל במקומותינו, לכל מעידה שלהם. עם זה אין בעיה כי כל אחד בוחר לעצמו את הרב שלו וזה בסדר. אבל נביא – פה אין בחירה.

בתוך הכאוס ההולך ומתעצם אצלנו ובעולם כולו, מתעוררת לה התהיה האם אמנם יש בכוחנו לשפוט נכונה את המאורעות? האם יש בכוחנו להסיק את המסקנות הנכונות ממה שרואות עינינו? ואולי עוד קודם יש לשאול אם יש לנו הנתונים הדרושים לשיפוט כזה.

לח"מ נראה כאילו אנחנו מגששים כעיוורים באפלה, בלא לדעת שאנחנו עיוורים ושמסביב שוררת אפילה. נראה כאילו אנחנו מקפידים לא להתייחס או אף לדעת את הנתונים האמיתיים, ממילא אין שום סיכוי להגיע לשיפוט נכון ובטח לא להסקת מסקנות נכונות.

פרשת השבוע פותחת בפסוק:

(דברים ט"ז) יח ש?פ?ט?ים ו?ש?ט?ר?ים ת??ת??ן-ל?ך? ב??כ?ל-ש??ע?ר?יך? א?ש??ר ה' א?ל?ק?יך? נת?ן ל?ך? ל?ש??ב?ט?יך? ו?ש??פ?טו? א?ת-ה?ע?ם מ?ש??פ??ט-צ?ד?ק:

אחד הפירושים הוא שאדם צריך לשפוט את עצמו בכל רגע נתון ולבחון אם הוא נמצא על הדרך הנכונה. אנחנו פיתחנו שיטה מיוחדת כתחליף למשפט צדק; אנחנו עורכים הצגה של משפט כל אחד לעצמו, רק כדי להגיע להצדקה עצמית. הצטדקות קוראים לזה. כולם אצלנו צדיקים, בעיני עצמם כמובן. מנשיא המדינה דרך ראש הממשלה אל נשיא בית המשפט העליון, ועד אחרון השופטים ופקידי הממשלה, כולם מציגים את עצמם כצדיקים.

העם, כך נדמה לח"מ, חושב קצת אחרת, אבל את מי מעניין העם? העם זה רק הניצבים במחזה. חשוב שתהיה שם המסה האנושית הקרויה עם, זה חלק מן התפאורה; שהרי אם לא יהיה שם עם, על מי תמשול הממשלה? ובאוזני מי היא תצטדק? אבל כמו שלתפאורה אין מה להגיד על המחזה כך גם לניצבים. הם אמורים להיות משתתפים אבל אילמים.

אנשי הממשלה אינם מסוגלים לשפוט נכונה את המציאות כי האינטרסים מסתירים להם את שדה הראיה, והעם אינו שופט נכונה את המציאות כי הוא אולף לסמוך על אנשי הממשלה שיודעים טוב ממנו(???) אפילו מה טוב בשבילו.

האם ניתן לצאת מן האפלה הזאת? האם יש דרך להחליף את הכאוס באיזשהו סדר שיאפשר חיים ברמת ביטחון סבירה?

פרשת השבוע שלנו מציעה לנו את המרשם המלא לסדר כזה. את הפסוק הראשון בפרשה כבר ציטטנו ובשנים קודמות גם הארכנו לדון בו. כעת נתמקד במרכיב נוסף של המערכת האמורה ליצור סדר; מרכיב שאליו לא התייחסנו עד עתה בהרחבה הראויה.

(דברים י"ח)טו נ?ב?יא מ?ק??ר?ב??ך? מ?א?ח?יך? כ??מ?נ?י, י?ק?ים ל?ך? ה' א?ל?ק?יך?;א?ל?יו, ת??ש??מ?עו?ן.

לפני כן מציע לנו משה רבנו: (יג) ת??מ?ים ת??ה?י?ה, ע?ם ה' א?ל?ק?יך?, כמרשם להתגברות על הנטיה להתערות במרחב במסגרת מזרח תיכון חדש.

ניסיון כזה אינו יכול להצליח (יד) כ??י ה?ג?ו?י?ם ה?א?ל??ה, א?ש??ר א?ת??ה יו?ר?ש? או?ת?ם--א?ל-מ?ע?נ?נ?ים ו?א?ל-ק?ס?מ?ים, י?ש??מ?עו?; ו?א?ת??ה--ל?א כ?ן, נ?ת?ן ל?ך? ה' א?ל?ק?יך?.

הציפיות והדרישות של בורא העולם ומנהיגו מן היהודי, שונות מהותית מן הציפיות שיש לו מן הגוי; ניסיון של היהודי להדמות לגוי עלול לנתק אותו חלילה מן הקשר עם הבורא יתברך.

אבל איך מתגברים על הפיתוי להשתלב במרחב, להתנהג ככל העמים? על כך משיב משה רבנו: טו נ?ב?יא מ?ק??ר?ב??ך? מ?א?ח?יך? כ??מ?נ?י, י?ק?ים ל?ך? ה' א?ל?ק?יך?;א?ל?יו, ת??ש??מ?עו?ן.

הנביא אמור להביא לנו את דבר ה', לא בענייני הלכות של יומיום; בשביל זה יש חכמים שאינם נביאים בהכרח. הנביא אמור להורות לנו את הכיוון הנכון במצבים היסטוריים משתנים; במצבים שבעל השולחן ערוך לא הכיר ועל כן לא פסק לגביהם.

נו טוב, נביאים היו פעם (ויש שיוסיפו 'אולי'). היום, משחרב בית מקדש, כולם יודעים למי ניתנה הנבואה. באמת למי?

(בבא בתרא, יב/א) אמר רבי אבדימי דמן חיפה, מיום שחרב בית מקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים.

מעניין; משה רבנו אינו מגביל את זמן הנבואה לתקופת בית מקדש, ורבי אבדימי שמהעיר חיפה קובע כי אמנם אין עוד נביאים שהם רק נביאים, אבל בהחלט יש נביאים בתנאי שהם חכמים.

חכמים שהם שוטים וקטנים

אז מהיכן צצה האימרה המקובלת בדבר הנבואה? אולי מכאן:

(בבא בתרא, יב/ב) א"ר יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות.

זה שאצלנו מצטטים חלקית, כבר התרגלנו; התינוקות לא בעסק – שיהיה. אבל מישהו יכול לספר לנו על מקרה שהלכו אל שוטה לבקש שיפתור בעיה? אז למה בדיוק מתכוון ר' יוחנן?

בהמשך הגמרא שם מובאים שני סיפורים, מהם עולה כי אמירה אקראית של שוטה או תינוק(ת), עשויה להיות משמעותית מאד. אבל כאמור, מדובר באמירה אקראית. אף אחד לא הולך לשאול שוטה או תינוק מה צופן לו העתיד. גם ר' יוחנן לא.

המהרש"א מסביר שאין מחלוקת בין ר' יוחנן לבין ר' אבדימי החיפאי; ר' יוחנן רק מסביר את דברי ר' אבדימי, שאמנם הנבואה ניתנה לחכמים, אבל בתנאי שבעיני עצמם הם בכלל לא חכמים; שבעיני עצמם הם שוטים או קטנים (מאחרים).

אגב, כאשר אומרים מיום שחרב בית המקדש, לאיזה מהם מתכוונים, הראשון או השני? השכל הישר אומר שמדברים על הראשון; הרי בבית שני לא היתה נבואה. אבל בין בית ראשון לבית שני היו נביאים והם אפילו מופיעים בתנ"ך, אז מה בדיוק הכוונה באמירה הזאת?

בהלכות יסודי התורה מקדיש הרמב"ם ארבעה פרקים (ז' – י') לנושא הנבואה. וראה זה פלא, הוא אינו מציין ולו פעם אחת שיש איזושהי הגבלה היסטורית על הנבואה. באיגרת תימן הוא אף מספר שהיה 'אצלנו אדם שצפה כי בעוד שלושה ימים ירד גשם אדום; י?ר?ד גשם מעורב באבק אדום, והוחזק אצלנו זה האיש נביא בודאי' (ציטוט מן הזיכרון).

באותה איגרת הוא גם מביא מסורת שקיבל מאבותיו כי בשנה פלונית (ד-תתקע"ו למי שמתעניין) תחזור הנבואה לישראל. ולכאורה זה לא כל כך מתיישב עם זיהוי נביא בעירו של הרמב"ם, כך וכך שנים לפני שנת ד-תתקע"ו. אלא שכאשר לומדים את דבריו בהלכות יסודי התורה, מבינים שמדובר במדרגות שונות של נבואה. המדרגה של נביאי התנ"ך אכן נסתלקה למעלה גבוהה יותר, אבל המדרגות הנמוכות יותר נשארו עמנו.

(רמב"ם, יסודי התורה ז',) א מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.

(שם, שם, ב') הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא.

(שם, שם, ז') הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה שלא היה יודע, מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ, או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם.

אם הדברים הם כפי שהצענו, מדוע אומרים שאין נבואה בדורנו ועוד מדביקים תווית של שוטה למי שמאמין בנביא? ובכן, רבים מאמינים ברבנים למיניהם ואף מוצאים צידוקים, כמקובל במקומותינו, לכל מעידה שלהם. עם זה אין בעיה כי כל אחד בוחר לעצמו את הרב שלו וזה בסדר. אבל נביא – פה אין בחירה.

בפסוק שציטטנו לעיל, התורה מצווה א?ל?יו, ת??ש??מ?עו?ן. בלי תנאים ובלי זכות בחירה. לא כל כך רוצים לשמוע לו, אז לא מודים שהוא נביא. חיים קלים. מה גם שלעתים קרובות דברי הנביא לא כל כך תואמים לדברי הרב. איך זה קורה? נו טוב, הנביא לא מקבל משכורת מהמדינה. מן הסתם הוא יאבד את כוחו הנבואי אם יקבל. הוא כפוף אך ורק לה' יתברך וזה לא מתיישב עם כפיפות למדינה שכופרת בו.

מדברינו עולה מסקנה קצת מפתיעה; זה כבר מאות שנים מאז חזרה הנבואה לישראל, ועדיין ממשיכים לדבוק בשטות של 'נבואה ניתנה לשוטים'. כאשר הניתוק שלנו מן המציאות הוא ברמה כזאת, מה הפלא שהכאוס אצלנו ובעולם הולך ומתגבר?

התהליך הוא כזה: תפקידו של הנביא הוא לקרוא אותנו לסדר; אנחנו לא נענים לו כי לא מודים שהוא נביא, אז במקום סדר מקבלים תהו ובהו.

נו טוב, גם לפני בריאת העולם היה תהו ובהו ומזה נוצר עולם נפלא. כעת, על סף הגאולה האמיתית והשלמה, שוב שורר תהו ובהו; אפשר רק לשער איזה עולם נפלא מצפה לנו בעתיד הקרוב. בידינו לזרז את התהליך. אפשר להגיע לכך מיד ממש.

כדאי שנזדרז כדי שסוף סוף יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת אור ישראל<

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו