אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמנואל: הנחות יסודות


בעה"יהנחות יסודיש אנשים רבים, שאינם מבינים את התהליכים המתרחשים בתרבות. התרבות היא יצירה אנושית הנוצרת משך אלפי שנים, ומרכבת מיליונים רבים של מרכיבים שבגלל ריבויים ובגלל עתיקותם אין איש יכול לשלוט בהם. גם לא השופטים העליונים. האם יש שופט שיכול לפסוק בניגוד לעובדה שהלבן מסמל טוהר והשחור מסמל מוות והאדום חטא או רצח? האם יכולים כל שופטי בג"ץ יחד לקבוע שעץ בשלכת אינה מסמלת את ההתקרבות לסוף החיים אלא דוקא את הלידה ואת הפריחה? האם יכולים שופטי בג"ץ לשנות באמצעות פסיקה את כיוונו של רעיון הטוען ש - "הרבים חשובים תמיד מן היחיד" ו - "הכלל עדיף מן הפרט"? אם בתרבות, שהיא יצירה אנושית חילונית מובהקת כך, בדת הנתפסת על ידי המאמינים כבנויה על יסודות מטפיזיים, ונשענת על תחושת השראה אלוקית או על התגלות אלוקית העטופות בהילה של קדושה עליונה, על אחת כמה וכמה.ההלכה היהודית מתבססת על קביעות מוצקות המצויות בתורת משה. תורה זו קבועה עמוק בתודעת כל המאמינים בה, כתורה מן השמיים, שהיא תורת האלוקים, שבה גם הפרושים הם מפי האלוקים. פרושים אלה נמסרו תחילה בעל פה מדור לדור, ולאחר מכן הם יושמו למקרים המתחדשים ונכתבו בספרים על ידי חז"ל. הם יושמו לכל המקרים המתחדשים בכל דור על ידי המומחים בהלכה, ונכתבו ברבבות ספרים שיצאו במיליוני עותקים. הלכות אלו מיושמות בכל דור על המקרים החדשים על פי עקרונותיהם ועל פי כלליהם הפנימיים. היישומים איטיים ושקולים בלי מהפכות, והם מוגנים בהילה של קדושה עליונה.האם יש הרכב של בג"ץ שיכול להטיל שינויים באמצעות פסיקה שרירותית במערכת עתיקה אלפי שנים ומורכבת מיליונים של ספרים מקודשים? האם אפשר להשפיע על מערכת אדירה ומקודשת זו על פי עקרונות זרים שהם שונים מעקרונותיה המקוריים?אחד מן העקרונות המקודשים ביותר במערכת זו הוא עליונותו של הקב"ה על כל האלים ועל כל המלכים ועל כל השליטים. לכן גם אם בג"ץ יכפה באמצעות משטרה להנפיק תעודת כשרות על פי עקרונות ליברליים, הוא ישים עצמו ללעג ולקלס? מה יועיל לסוחר תעודת הכשרות בלחץ הבג"ץ, כאשר איש מן המבקשים לאכול כשר לא יסמוך על כשרות מזוייפת וחסרת סמכות זו? וכבר היו מספר מקרים של התערבות בג"ץ שבמקום להועיל הם רק הזיקו לעותרים.אף על פי שרבים משופטי בג"ץ אומרים בליבם "השמים אעלה ממעל לכוכבי-אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו י"ד 13)" --- "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"(תהילים ב'4). שום שכנוע לא יעזור כאן. כל מי שמבין את העקרונות של דת ישראל כפי שהם מתקיימים בלב המאמינים יודע, שכל פסיקת אנוש בעיני המאמין הוא כקליפת השום לעומת מה שנחשב אצלו דברו של בורא העולם ומקיימו. מי שאינו מבין דבר זה או רוצה לשנותו, או רואה אותו כתפיסה ילדותית או פרימיטיבית, אי אפשר לסמוך על שיקול דעתו השיפוטית. הוא פשוט אינו מסוגל להבין את זולתו ואינו יודע על מה שהוא מדבר.ראוי להבין את הנימוקים.רמת השכלתו, נאורותו והבנתו של אדם נבחנים לא לפי התמצאותו בתרבותו הוא, אלא לפי יכולתו להבין את תפיסותיהם ואת נימוקיהם של בני אדם החיים בבועה של תרבות אחרת. בית המשפט העליון שלנו לא הצטיין לאחרונה בהבנת קבוצות תרבותיות אחרות. הוא לא הבין שאי אפשר לכוף על החרדים לשנות את תפיסותיהם התרבותיות ולא התחשב בעובדה זו בפסיקותיו. הוא גם לא הבין טעונים של קבוצות אתניות שונות מן העליות שבאו אלינו מתרבויות אחרות ברחבי העולם. נראה לעתים שהוא גם סבור, שהלך המחשבה של העולם הערבי יש לו מכנה משותף מקיף עם דרך המחשבה המערבית. (האם הנשיא אובמה הבין?) אמונתי שלי באלוקים, בתורתו ובהתגלותו אינה רלוונטית לענינינו. כל מה שכתבתי ואכתוב כאן, נכתב לא מנקודת ראות אמונתי שלי, אלא מנקודת ראותם של אנשים המאמינים בדתם באמונה שלימה. וצרופה כאש בוערה. כל מי שלמד פעם גמרא, התרגל להבין דיון על פי התפיסות ועל פי הנחות היסוד של זולתו בלי לערב את השקפותיו המודרניות או המתונות. אני התבוננתי במעשי בג"ץ על פי התפיסות של יושבי מאה שערים, של יושבי הערים עימנואל, ביתר, בני ברק ודומיהם, (וכן על פי כתשעים אחוז מן המכונים דתיים ציוניים). כל הציבור הגדול הזה הולך אחר הפסוקים של המקרא ואחר האמור בהם. למשל במה שנוגע במשמעות הסמלית של הצבעים כגון אדום ולבן, כל המקובל בתרבות האירופאית אינו מעלה ואינו מוריד. מה שקובע אצלם זה המסורת התרבותית הדתית, והם הולכים אחר הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" שלפיו אדום הוא חטא ולבן הוא הטוהר, ואחרי הדברים של הפסוק אין ולא כלום. מה שמצוי בתרבות אחרת או בדת אחרת בעיניהם זה חסר כל ריליוונטיות. נכון אמנם שהדת גמישה הרבה יותר מן המיתוס שבו אין אפילו קמצוץ של הנחות לשום תפיסה (והראיה היא המיתוס הפלסטיני), אבל גם הדת אינה מקבלת סטיות מעקרונותיה הנקבעות מבחוץ. כדי להבין את הייחוד של הציבור החרדי, יש להבין את תפיסותיו הבלתי מתפשרות בעניני אמונה ומצוות. מי שאינו מבין את תפיסות זולתו באופן כזה, אינו מסוגל להבין לעולם לא את הציבור החרדי ולא כל ציבור אחר המתנהל על פי הנחותיו הדתיות. שופטי בית המשפט העליון חייבים היו להבין דברים אלה בשעת פסיקתם, כאשר בקשו לכוף את דעותיהם "הנאורות" על ציבור בעל תרבות שונה לחלוטין מן התרבות שלהם. . היאררכיה ופלורליזם מתון במצוותעל אף היחס האחיד לכל המצוות יש ביחסים אלה גם היררכיה והם מדורגים, וכל מצווה שדרגתה חמורה יותר הגמישות ביחס איליה פחותה יותר. יש מצוות שהן בחינת "יהרג ואל יעבור", ויש אחרות חמורות מאוד כגון שבת, יום כיפור, תפילין וכד'. הכשרות נתפסת אצל כל המאמינים לאחת המצוות החמורות ביותר. קנה המידה של הכשרות ועקרונותיה נקבעו על ידי ההלכה, ואין גורם בעולם שיכול לערוך בהם שינויים. גם לא בג"ץ. שום פסיקה של בג"ץ לא יהפוך את הטרף לכשר. לכן אי אפשר וגם חסר כל תועלת היא לכפות על רב לתת הכשר, לדבר שלפי ההלכה, לפי קני המידה שלה, לפי עקרונותיה וכלליה אינו כשר (גם עם קני מדה אלה אינם רליוונטיים לוגית ישירות לכשרות, כגון שמירת שבת וסימנים אחרים. לנאמנותו של אדם לגבי קיום מצוות). בג"ץ אינו מסוגל לקבוע את הכללים ואת קני המידה. שלומי אמוני ישראל המבקשים לאכול כשר, לא ישלמו אפילו אגורה שחוקה עבור מזון שקבל הכשר בלחץ בית המשפט. ככלל אין לבית המשפט החילוני כל סיכוי כנגד הדת, כי לעולם לא יהיו לו מאמינים נאמנים נאמנות דתית. דומה הדבר בעניני שבת, בעניני גיור, בעניני נישואין או גיטין וכו' לאור הזילות של הדברים בעיני הציבור החילוני התפשט יחס זה אף לדברים קלים יותר כגון נוסח התפילות, מנהגי אבלות, מנהגי לבוש וערכי צניעות ודומיהם. ככל שהזילות ברחוב גדולה יותר, הופכים המאמינים מקפידים ומדייקים בהם יותר בתוך המסגרות שלהם. אם דת מסתלפת על ידי מאמיניה, או שנכפים עליה דברים הנראים בעיני המאמינים נוגדים את אמונתה, כי אז לפנינו casus belli ואנשים מאמינים מוכנים לשבת בבית הסוהר ומוכנים למאבק איתנים למען אמונתם. .מכל מקום למשפט החילוני אין כל סיכוי לשכנע, ואלפי שנות עליה למוקד יוכיחו שאכן כך הדבר. התערבות חיצונית של בג"ץ גורמת להתעצמותה של ההלכה, והיא מגדילה את הפער בין ההלכה לבין פסיקות בית המשפט. לו בית המשפט לא התערב בקביעות הדתיות לא היתה כל בעיה. הבעיה היא שהוא כן מתערב, ושם עצמו לא רק מעל לרבנים, ואפילו הגדולים ביותר שאף הם יושבים על כס המשפט ומעל לבית הדין הרבני העליון, אלא שהוא שם עצמו אף מעל לאלוקים. יש בזה אמת גם מבחינה אוביקטיבית, אבל בעיני המאמין ודאי ברור שזה כך. התוצאה היא שבית המשפט רק מבזה את עצמו, ומגלה את בורותו לא רק בעניני תורה, אלא אף בעניני פסיכולוגיה חברתית וגם בעניני תרבות, שגם בה אין כל תועלת בהתערבות חיצונית. האמונה במקור האלוקי של הדת היא כל כך חזקה שעבור הדת, ועבור המאמין אין בעולם סמכות מעל סמכות הדת. הבולשביקים הבינו דבר זה, ועל כן הם אסרו את קיום כל הדתות, והטביעו בדם, או הגלו לשדות הקרח של סיביר את המאמינים העקשנים. היום אנו יודעים שלאחר שבעים שנות קומוניזם הכל שב למקומו והכנסיות פורחות כמקודם בכל ארצות הקומוניזם. כמעט בכל תחומי החיים שואף האדם להשיג הקלות והנחות. כל המערכות של הטכנולוגיה ושל ההי טק מגויסים על מנת להקל על המאמצים הפיזיים של האדם המודרני. הדת, בניגוד גמור לתופעה הזאת, לא זו בלבד שאינה מחפשת הקלות, אלא שהיא בחתירתה לקראת חיי קדושה, עוד מעמיסה על עצמה מטלות רוחניות שיש להן השלכות כבדות גם על חיי המעשה על כל תחומיהם. זה ברור ביותר בדת היהודית הבנויה בעיקרה על מצוות מעשיות שנתנו לאדם היהודי על מנת לעשותם ולהגשימם בממשות.הדת אינה אופיום להמונים, אלא מים חיים לנפש האדם. אין כל אפשרות לרסן את הנפש האנושית הסוררת אלא באמצעות האמונה באלוקים. אם אין אמונה באל מתרסן האדם רק על ידי המשטרה ורק על ידי עונשים כבדים ואכזריים. בלי הדת ובלי האמונה חיי החברה הופכים מנוכרים, בנויים רק על אינטרסים צרים והם מבוססים בעיקר על ערכים כלכליים. מגמות אלה גורמות אפילו לדימוקרטיות המבוססות ביותר להסתאב. מסיבה זו אנו מברכים את הבורא בתפילתנו ש"נתן לנו תורת אמת". חוסר הבנה וניכור כלפי העולם הדתי בכלל וכלפי החרדים בפרט.לבסוף אני מבקש להביע צער עמוק על ההבנה ועל היחס המסולף והמתנשא של אנשים אתאיסטים הרואים עצמם מלומדים ונאורים ומתיחסים בזלזול כלפי הדת. באמת אין כל אפשרות להתוכח עם היחס המזלזל הזה. אם הדת אינה אלא "אשליה", ואם היא אינה אלא "שאר ההבלים" אז אין לנו בכלל על מה לדבר. ראוי היה שאדונים אלה יקראו לפחות (ואף יבינו) את סיפרו הקטן של ארנסט קסירר "מסה על האדם" ו- את החוברת שלו על language and myth ואת ספרו של רודולף אוטו "על הקדושה" כדי להבין במה המדובר כאשר מדברים על הדת. הכול יודעים היום שההומניזם כל מהותו אגואיזם והוא כזה מיום היוולדו. ( ועיין יעקב בורקהרט: "תרבות הריניסנס באיטליה"). כבר ההומניסטים הראשונים ראש דאגתם היה לדאוג לזכויות עצמם. לכן הדגישו כל כך את ענין הפרט הנאור. זה כמובן אגואיסטי, ותכונה זו גברה ביותר בימינו כאשר הכל יש לתת לפרט, עד שלכלל לא נשאר דבר. על התנהלות זו של העולם המודרני אמרו במקרא "והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע" (דניאל י"ב 3), ופי כסילים יביע איולת", (משלי ט"ו 2), "ובן כסיל תוגת אימו" (משלי י' 1). עד כאן לא טענתי שהדת היהודית היא מעור אחד, להפך יש פלורליזם עצום, אבל יש יסודות מוצקים שאינם זזים ממקומם. כל היהודים מתחילים לצום ביום כיפור באותו רגע, ומסימים את הצום ברגע קבוע למחרת. (לשינויים גורמים רק קווי הרוחב). בכל המצוות יש בסיס קבוע כזה (שבת, כשרות, ברית מילה ועוד), אך יש גם שכבה של קומה שנייה של פרטי המצוות, ויש גם מנהגים, שנותנים מקום לגיוון. רק הריפורמיים התכחשו לגמרי לדברים יסודיים, והוציאו מן הסידור את הכמיהה לציון, (אולי בהשפעה רטרואקטיבית של "שלום עכשיו"?). הקומות הנוספות והמנהגים שיש בהם גיוון רב יוצרים רושם של סופרמרקט. ולכן צריך לדעת להבדיל בין עיקר חשוב יותר לעיקר חשוב פחות.אגב, מה שאמרו חז"ל "שבעים פנים לתורה" זה מספר מוגדר מאוד, וכנראה שהכוונה לשבעים ולא יותר, בשעה שלפי ז'ק דרידה (ממיסדי הדקונסטרוקציה), כמספר הקוראים כך מספר הפרושים. נראה ש"שבעים פנים" הולם יותר את הלשון מן האינסוף הניהיליסתי. ואולי שבעים זה מספר המציין הרבה, ושבעים לאו דוקא.נוסף לכל עליכם לקחת בחשבון שהדת היהודית היא הדת הדימוקרטית ביותר עלי אדמות. אם אדם מוכן לעמוד בתנאים שהם בשליטתו הוא מתקבל ליהדות כגר שזכויותיו מלאות והוא יהודי לכל דבר. זה אמור גם בענין חזרה בתשובה. מי שבא לבית הכנסת וטוען שהוא דתי, הוא מתקבל כדתי עד שיוכח אחרת. אם מתברר שהוא פושע פשע פלילי, (לא פוליטי) הוא חדל להיחשב דתי וחוזר להיות חילוני. בגלל אנשים חילוניים אלה יש באים וטוענים שהדת היא גמישה ויכולה לתרץ כל פשע? זו טעות אופטית. לא הדת צבועה, אלא יש אנשים חילוניים שהם רמאים, ובדומה לחמס הם מסתתרים בציבור האזרחים הדתיים החפים מפשע ולוחמי החילוניות פועלים מתוכם. לכן יש משום הטיה לוגית בגינוי הדת בגלל אנשים רמאים אלה. על אף פלורליזם זה. יש בדת עקרונות ומעשים חד משמעיים ומוצקים, שהיחס לגביהם הוא יחס בלתי מתפשר. לפי יחס זה האלוקים הוא מעל לכל המושלים, ומעל לכל השופטים האנושיים. גם אם השופטים הם אתאיסטים, חייבים הם להבין את העמדות של הציבור המאמין. מי שאינו מסוגל להבין, אלא את עמדותיו שלו, אינו יכול ואף אין לו זכות לשמש שופט בחברה פלורליסטית, אלא אם כן הוא מוותר מראש ויתור מחלט על כל התערבות בנושאים השייכים לדת ולתרבות, בדיוק כפי שהוא וויתר על הכרעות בתחום הרפואה.סיכום והשלכות לאקטואליה.במה שנוגע לענינים האקטואליים של קיץ שנת תש"ע כגון בטול השלמת הכנסה של הכוללים, וכן פרשת החינוך בעימנואל, הם הם המוכיחים את חוסר ההבנה של בית המשפט בעניני היהדות. הכוללים, שבהם לומדים האברכים נתפסו על ידי בית המשפט כדומים לאוניברסיטאות. היהדות הדתית מוותרת על הכבוד הזה במיוחד לאור העובדה שכוללים אלה ממילא אינם זוכים לתקציבים של מערכת החינוך. הכוללים אינם גובים שכר לימוד, לא מתקימים בהם לא שיעורים, לא הרצאות ואף אין בהם בחינות. הלימוד בכולל הוא לימוד עצמי או חקירה עצמאית, בדומה למצב במכוני המחקר. על השגי המחקר יודעים ראשי הכולל רק מתוך שיחות עם חוקרי המכון, או מתוך מאמריהם המתפרסמים בכתב העת של המכון. לא ברור לי כלל על סמך מה שללו השופטים "המלומדים" את השלמת ההכנסה מעובדי המכונים.לא פחות חמורה חוסר ההבנה בענין תלמידות עימנואל. כל התקשורת ועמהם השופטים נתגלו בכשלונם בהבנת הענין. לא המוצא הכריע את הכף אלא הלבוש. השאלה היתה לא צבע העור, (שהוא ממילא מכוסה), אלא עובי הגרביים. חסידויות אחדות עומדות על כך שעובי הגרביים צריך להסתיר לגמרי את הרגל, ולאור הזלזול ברחוב הם דבקים בענין זה בצורה קיצונית ביותר. אצל הספרדים אין הקפדה מחמירה ומובנת מאליה כזאת, ודי בזה כדי להפריד בין המתחנכות הצעירות. לרוע המזל ובנוסף לכל הפך ענין זה למאבק כוח של בית המשפט נגד החרדים. דבר זה גרם למצב שבו לבית המשפט אין כל סיכוי להצליח. איזהו חכם היודע את מקומו. ואיזהו חכם, הרואה את הנולד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב לנדאו