אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הולכים עד הקצה ועד בכלל שמיני תשע)


התמונה של נסים ישעיהו

זה הרי טבעם של צעירים, לא?! הם הולכים עם האידיאולוגיה עד הסוף, לא כמו המבוגרים שלמדו לעגל פינות. אז על זה להעניש אותה?לפעמים קשה לכתוב על פרשת השבוע שקוראים בשבת, תוך התעלמות מפרשת השבוע החדשותית. והפעם – מדובר בפרשה בטחונית שנחשפה בתקשורת המקומית לקראת סוף השבוע, לאחר שהוסר צו איסור הפרסום שהוטל עליה. ככה, שיהיה על מה לדבר בשיחות הסלון של ליל שבת, למי שמנהלים שיחות כאלה בזמן הזה. אני מניח שהקוראים מכירים את פרטי הפרשה אפילו יותר טוב ממני, כך שאין צורך לפרט, רק נזכיר שמדובר בחיילת שהוציאה העתקי מסמכים מסווגים ממסגרת הצבא אל מחוצה לו, מעשה שאין לו הגדרה אחרת מלבד גניבה תוך מעילה באימון, והמעשה עצמו נחשב כגורם לסיכון חמור של פגיעה בבטחון המדינה. אז כמובן, גינויים מקיר לקיר ותהיות על העובדה שבכל העולם פורסמו הדברים בפירוט המתאים כבר לפני כמה חודשים ורק בישראל היה אסור לדבר על זה.אמרתי שהקוראים, כך אני מניח, מעודכנים בפרטים יותר טוב ממני ובאמת אני לא ממש מעודכן בהם. גם אין לי כוונות להקדיש זמן לעידכונים כי אין זה מענייני. מי שזה תפקידו – שיחקור מה בדיוק קרה וכיצד, ונאחל לו שיגיע לממצאים המדוייקים. וזה בדיוק מה שמעניין אותי, הממצאים המדוייקים. לא ברמה הטכנית, אלא ברמה העקרונית/מהותית. אני מניח שכותרת כתב האישום תהיה: "מדינת ישראל נגד פלונית" זהו הנוסח המקובל ומשתמע ממנו שבשמי ובשם כל אחד ואחת מאזרחי/ות המדינה, מבקשים, מי שזהו תפקידם, לעשות דין במי שלכאורה פגעה קשות בביטחון המדינה, כלומר בביטחון של כולנו ככלל ושל כל אחד ואחת מאתנו בפרט. בבית המשפט יוצגו וייחקרו מן הסתם הפרטים כולם והוא יצטרך לפסוק. אז מצדי, אין לי עניין להכנס לתחומו של בית המשפט וגם לא לתחומם של החוקרים ו/או הפרקליטים משני הצדדים. אמנם אצלנו מקובל שהתקשורת עושה בדיוק את זה בחדווה רבה ובקולניות צורמנית, אבל אותי – החגיגה הזאת דוחה, מה לעשות. אותי מטרידים היבטים אחרים של הפרשה, ודווקא מזווית הראיה של המדינה, זו שקמה כולה נגד הנערה שלכאורה בגדה בה. במאמר מוסגר נציין שמדובר בשתי ישויות משפטיות, המדינה והנאשמת. אין שום יחס בין שתי הישויות; המדינה היא ישות ענקית, אימתנית, כמעט כל יכולה, בטח ביחס לאזרח/ית הקטן/ה – הישות שנגדה היא יוצאת ונראית מולה כגמד זעיר מול ענק מפלצתי. הנקודה היא, שהישות הענקית הזאת חובשת כובעים רבים ושונים בהתאם לתפקידים שהיא אמורה למלא ובהתאם לשירותים שהיא אמורה לספק לאזרחיה ולאזרחיותיה. במסגרת שירותים אלו, יש להניח שהיא סיפקה לנערה הנאשמת שירותים שונים כגון חינוך וכו'. הישות הזאת אמורה גם לאבטח את סודותיה בדרכים שונות, ובין היתר גם בדרך של מניעת גישה אל אותם סודות, מאנשים שעלולים להיות לא מהימנים. לישות הזאת, למדינה, יש את כל הנתונים על כל אחד ואחת מאזרחי/ותה. הנאשמת גדלה במדינה וכאמור, ככל הנראה גם התחנכה במסגרות שהקימה המדינה. לכן יש להניח שלמדינה היו ידועים כל הנתונים הרלוונטיים בנוגע אליה, כולל האידיאולוגיה בה היא דוגלת, אז איך זה שהעניקה לה גישה נוחה כל כך לסודותיה הכמוסים? ואם המדינה, כולל כמובן שלוחותיה המופקרות על הבטחון של כולנו, לא הבחינה בסיכון כלשהו הגלום בנערה ובאידיאולוגיה שלה, שעל כן היא יכלה לבצע את מה שטוענים שביצעה בכזאת יסודיות ולאורך זמן, מה זה אמור ללמד אותנו על התשתית הרעיונית שעליה מבוססת הפעילות של אותן זרועות האמורות להיות מופקדות על הביטחון של המדינה, כלומר על הבטחון של כל אחד ואחת מאתנו? או במלים אחרות ואולי ברורות יותר –תפסו גנב/ת לכאורה, נורא רוצים להעניש וזה טבעי, אבל מה עם השומרים, הם לא אשמים בשום דבר? ואני לא מתכוון לשב"כ או למופקדים על בטחון שדה בלבד, אני מתכוון בעיקר למובילים הרעיוניים של המדינה והצבא, ממערכת החינוך ועד התקשורת, ממערכת המשפט ועד סר הבטחון, מראש הממשלה ועד הסוררים כולם, האמנם אינם מזהים את הקשר בין האירוע הזה ובין התנהלותם היומיומית ויחסם לערכים המיושנים בעיניהם??? ואולי הם רואים ועל כן, זמן ארוך כל כך, הועלמה הפרשה מעיני הציבור? שאלה. והנה הגענו כבר למחצית המאמר כמעט, ועדיין לא אמרנו מילה על פרשת השבוע שקוראים בבית הכנסת.הולכים אפילו מעבר לקצהפרשת השבוע שלנו, שְׁמִינִי, עוסקת בעניינים הכי יסודיים בעבודת ה' של יהודי, ולכאורה קשה למצוא קשר בין תוכנה של הפרשה ובין הפרשה החדשותית דלעיל. אלא שאם מתבוננים עוד קצת, מתברר שהניגוד הוא פשוט מושלם. מצד אחד געש ורעש תקשורתי סביב "אירוע בטחוני חמור" כאילו האירוע הזה הוא יחידאי, כישלון פרטי של איזו נערה שהלכה רחוק מדי עם האידיאולוגיה שלה, בעוד האמת היא שמדובר בסימפטום של הדרדרות רעיונית חמורה שנמשכת במדינה כבר שנים רבות. סימפטום בלבד. וטיפול בו, ככל שיהיה יסודי, לא ירפא את הנגע האמיתי – הדרדרות רעיונית חמורה כאמור, שממנו מעדיפים להתעלם. שהרי גם אם המעשה שעשתה לכאורה הוא עבירה חמורה על החוק, מהבחינה הרעיונית אין פה שם בעיה. היא אוחזת ומאמינה באותם רעיונות שמבטאת התקשורת ובהם אוחזים ומאמינים כל המנויים לעיל, מערכת החינוך וכו'. היא רק הלכה צעד אחד רחוק יותר מזה המקובל עליהם. נו, אז מה? זה הרי טבעם של צעירים, לא?! הם הולכים עם האידיאולוגיה עד הסוף, לא כמו המבוגרים שלמדו לעגל פינות. אז על זה להעניש אותה? ומי שאינו רואה את הקשר בין המעשה הזה ובין האוירה הכללית כנ"ל, בין הנערה הזאת ובין הפרופסורים העווריים שמארגנים למדינה חרם אקדמי וכלכלי, בין העברת מסמכים סודיים בנוגע לחיסולים מתוכננים במגמה למנוע את אותם חיסולים ובין סיכון מכוון של חיי חיילים כדי למנוע סיכוי לפגיעה ב"חפים מפשע" – זה מפני שהוא חי בעלמא דפרודא, עולם הנפרד מאלוקות ר"ל. ובדיוק בזה עוסקת פרשת השבוע שלנו, בחינוך שלנו לראות תמיד ולחוות את האחדות בבריאה, אחדות המוטבעת בה מעצם העובדה שהיא מתהווה כל רגע מחדש על ידי ה' יתברך שברא ובורא את הכל תמיד. (ויקרא ט') [א] וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. וכאן באה סידרת הוראות שמעביר משה לאהרון בדבר הקרבנות שעליו להקריב במשכן, וכן פירוט הקרבנות שצריכים להביא כל ישראל ולהקריבם כִּי הַיּוֹם, ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם. ההוראות מתבצעות בדייקנות כמובן, [ה] וַיִּקְחוּ, אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, אֶל-פְּנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד; אלא שמיד בהמשך קורה דבר משונה, וַיִּקְרְבוּ, כָּל-הָעֵדָה, וַיַּעַמְדוּ, לִפְנֵי ה'. משה לא קרא להם הוא קרא רק לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל, אבל כולם באו כי שמעו שהולך להיות גילוי נפלא: כִּי הַיּוֹם, ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם. אף אחד לא רצה להפסיד את הגילוי הזה ועל כן התייצבו כולם ועמדו לִפְנֵי ה'. אפילו לא כתוב לפני אוהל מועד, רק לִפְנֵי ה' כי כולם חשו והבינו שזו התכלית, ולא הבניין הפיזי.אחר כך באים שני פסוקים שקצת קשה להבין: [ו] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ--וְיֵרָא אֲלֵיכֶם, כְּבוֹד ה'. מהו הדבר אשר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ? לכאורה, זה מה שאומר בפסוק הבא: [ז] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קְרַב אֶל-הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת-חַטָּאתְךָ וְאֶת-עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ, וּבְעַד הָעָם; וַעֲשֵׂה אֶת-קָרְבַּן הָעָם, וְכַפֵּר בַּעֲדָם, כַּאֲשֶׁר, צִוָּה ה'. אבל בפסוק הזה יש פניה אישית לאהרון שיעשה מה שנצטווה, אז בשביל מה להכפיל? וחוץ מזה, בפסוק הקודם מדבר בלשון רבים, תַּעֲשׂוּ, בעוד הפניה לאהרון היא בלשון יחיד, כמקובל. מסתבר שיש בפסוק הזה, בפניה של משה אל העם, הוראת המשך למה שקראנו בפסוק הקודם, להתקרבות הספונטנית של כָּל-הָעֵדָה לעמוד לִפְנֵי ה'. כי לפי החסידות, לעמוד לִפְנֵי ה' זה למעלה משם ה', זה להתחבר, או לפחות לשאוף אל ה' בכבודו ובעצמו, למעלה משם כלשהו. זו אכן שאיפה נעלית, אומר לנו משה, והנה הדרך להצליח בה: (תורת כהנים): וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ; אמר להם משה לישראל, אותו יצר הרע – העבירו מלבכם, ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם – כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר (דברים י'): [ט"ז] וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם--לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד. מפני מה [יז] כִּי, ה' אֱלֹקֵיכֶם--הוּא אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. עשיתם כן – וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'. יהודי צריך לשאוף להתאחד עם ה' יתברך והדרך להצליח בכך נתונה בפרשת השבוע שלנו, ובפרט בפסוק הזה שאת ההסבר לו הבאנו מתורת כהנים. ואם נהיה כנים עם עצמנו, נודה בכך שזה בדיוק מה שחסר אצלנו. החוסר הזה מוביל מציונות לפוסט ציונות ועד מעבר לקצה ר"ל. ומי שצריך ראיה לדברינו – שישיב לעצמו על השאלה האם תיתכן תופעה כזאת אצל הציונים הדתיים. ברור שלא. כי בדרכם שלהם הם מנסים להתחבר עם בורא עולם ומנהיגו והאמצעי הכי זמין לכך הוא החיים והיצירה בארץ ישראל. לכן הם לא יעשו דבר שעלול לסכן קשר זה. כדאי מאד שנסיק את המסקנות מהאירוע החמור ונשוב לדרך הישר, כי זו הדרך היחידה לגאולה האמיתית והשלמה. וכשזו תגיע, אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחריםnissimye@netvision.net.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו