אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אם נמצאים בשפל – היתה הדרדרות (שמות תשע)


התמונה של נסים ישעיהו

בהתחלה בני ישראל עבדו בהתנדבות. פרעה הכריז על פרויקט לאומי, הקמת מונומנט כלשהו, וכדי להמחיש עד כמה חשוב לו הפרויקט הזה, הוא עצמו נרתם לעבוד פיזית. הם הרי חיים במצרים, ומשימה שפרעה הכריז עליה כפרוייקט לאומי – היהודים מתגייסים לבצע אותה. הם כבר מתחילים להרגיש חלק מהלאום המצרינפרדנו מספר בראשית בקריאת פרשה הפותחת בפסוק (בראשית מ"ז): וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. בפרשה הקודמת, פרשת וַיִּגַּשׁ, אותה קראנו לפני שבועיים, פרעה שואל את יעקב, כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? ויעקב משיב: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה; ומוסיף: מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם (שם, פסוקים ח, ט). מה שזוכר אבינו יעקב ממאה ושלושים שנות חיים זה, שבאופן כללי, באותן שנים היה לו רע. ובאמת, קצת קשה לקנא בו; אמנם הוא אבינו ואפילו בחיר האבות, יותר מאברהם ומיצחק, אבל כל כך הרבה סבל הוא חווה, לא עלינו. והנה בפרשה הקודמת למדנו שסוף סוף, ודוקא בארץ מצרים. שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה היה לו טוב. בפשטות, ודיברנו על כך בעבר, ההסבר הוא שבאותן שנים משפחתו היתה מאוחדת מסביבו, ויותר מזה הוא לא צריך כלום. ועדיין נשאלת השאלה, הוא נמצא במקום ירוד ביותר מבחינה רוחנית, במצרים, והוא יודע שצאצאיו יצאו משם רק בעוד כמה דורות לאחר שישועבדו קשות, איך בכל זאת טוב לו? ובכן, דיברנו לא מעט על מדרגותיהם הרוחניות השונות של יעקב, יוסף ויתר אחיו. יעקב ויוסף היו במדרגה רוחנית נעלית כל כך, ששהותם במצרים לא פגמה ולא יכלה לפגום כלל בדבקותם בה' יתברך. שונה הדבר ביחס ליתר האחים. הם הכירו בעובדה שהם חשופים לסכנות רוחניות בהיותם במצרים ולכן העדיפו להימנע מחשיפה, להתבודד במרעה. יעקב היה מודע לסכנות הרוחניות האורבות לצאצאיו במצרים, ובשבע עשרה שנות חייו האחרונות פעל לבסס את התשתית הרוחנית שלהם כך שישארו בני יעקב ולא ייטמעו במצרים, ופעילותו זו היא המעניקה לו את איכות החיים המירבית דוקא במצרים. ואכן, בפרשת השבוע שלנו, פרשת שְׁמוֹת, אנחנו קוראים את הפסוקים הבאים: [ו] וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. [ח] וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. [ט] וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. [י] הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. כל עוד יוסף היה קיים – איש לא יכול היה להעלות בדעתו לשעבד את בני ישראל. ולא רק מפני שיוסף היה השליט אלא מפני מדרגתו הרוחנית שהקרינה על כל מצרים והניעה את המצרים לכבד את בני ישראל.כאמור, יעקב פעל להביא את בניו למדרגה רוחנית מספיק גבוהה, כך שיהיו מוגנים מפני הסכנות הרוחניות שבמצרים. מדרגה רוחנית כזאת פירושה הוא שאכן חיים בתוך המציאות אבל רואים אותה מלמעלה, זוכרים תמיד שאנחנו מעל המציאות הגלויה, מעל הטבע. המציאות המצרית אמנם מתנגדת לרעיון שה' הוא האלוקים והוא מנהל את הטבע, אבל בני יעקב לא רק שאינם מושפעים מהשקפה זו, הם דבקים כל כך באלוקים חיים, עד שהמצרים עצמם מכבדים אותם ואפילו לא עולה בדעתם לנסות להשפיע עליהם בכיוון אחר. כמובן, השפעתם של יוסף ואחיו, הממשיכים לחיות במדרגה הרוחנית שהנחיל להם אביהם, מוקרנת קודם כל אל צאצאי יעקב, הדור השני והשלישי. וכל עוד חיים הם, זקני בית יעקב, הצעירים דבקים בדרכם ולמצרים אין כל שליטה עליהם. כל זה עד ש - וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. והדגש כאן הוא על כל הַדּוֹר הַהוּא, כי רק אחרי זה יכול להתפתח תהליך של וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף. כל עוד הם חיו, לא עלה בדעתו של שום פרעה להרע להם. לכולם היה ברור שבני ישראל חיים ברובד אחר של המציאות, שונה לגמרי מזה שבו חיים המצרים, וכולם קיבלו את זה כמובן מאליו. אלא שזה השתנה והשינוי היה צפוי. שעל כן הקדים הקב"ה רפואה למכת השיעבוד והגזירות, בריבוי מואץ של בני ישראל: [ז] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. כמובן, המהפך ביחסם של המצרים אל בני ישראל לא היה פתאומי, הוא היה הדרגתי, בהתחלה גישושים בלבד ולאט לאט החמיר עד לשיעבוד מלא.מפשט הפסוקים נראה, כאילו השינוי ביחסם של המצרים אל בני ישראל התחולל בגלל המצרים בלבד, בגלל שנבהלו מהריבוי המואץ שלהם. אלא שהתורה רומזת שזה לא לגמרי כך, שההתנהגות של בני ישראל לאחר שמתו יוסף ואחיו, העניקה למצרים את הכח לשלוט בהם. הירידה הרוחנית של הדור הבא, הפזילה אל עבר התרבות המצרית, החלישה את בני יעקב מחד, כך שהמצרים כבר לא ראו בהם אנשי מעלה, וחיזקה את המצרים מאידך, כך שיכלו לשעבד את בני ישראל. כך מתחילה הדרדרות

פרעהכאמור, התורה רומזת לנו שהתנהגותם של בני ישראל, הרפיון שאחז בהם בכל הנוגע לדבקות בדרכם של יעקב ובניו, הוא שהעניק למצרים את הכח לשלוט בהם ולשעבדם. את זה עושה התורה כבר באיזכור העובדה שהשעבוד החל רק לאחר מות יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. אחר כך יש עוד כמה רמזים, בעיקר להדרגה של השיעבוד, ואותם מפענחים עבורנו חז"ל. אבל לפני כן, אחרי שהתורה מספרת כי [יג] וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. כתוב: [יד] וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ. בשביל מה עוד פעם מזכירים בְּפָרֶךְ? והפירוט הזה - בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, ובסוף גם וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה, נראה כאילו יש כאן אריכות לשון, לא?!הנה מה שאומרים לנו חז"ל (ילקוט שמעוני) בעניין הזה: בְּפָרֶךְ – רבי אלעזר אומר בפה רך, ר' שמואל אומר בפריכה. בפריכה זה אומר שהגוף סבל מאד מהעבודה. אין מחלוקת שזה מה שהיה בסוף, השאלה היא רק איך זה התחיל. הנה עוד קטע מהמדרש: בשעה שאמר הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, קבץ פרעה את כל ישראל ואמר להם: "בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה" היינו דכתיב בְּפָרֶךְ בפה רך. נטל סל ומגרפה וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים – היה עושה. מיד הלכו ישראל בזריזות ועשו אומנות עמו כל היום לפי כחן, לפי שהיו בעלי כח וגבורים. כיון שהחשיך – העמיד עליהן נוגשים ואמרו להם חַשְּׁבוּ את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום. כלומר, בהתחלה בני ישראל עבדו בהתנדבות. פרעה הכריז על פרוייקט לאומי, הקמת מונומנט כלשהו, וכדי להמחיש עד כמה חשוב לו הפרוייקט הזה, הוא עצמו נרתם לעבוד פיזית. בנסיבות כאלה, כשהמלך בכבודו ובעצמו עובד ומזיע, איזה מצרי יעז להישאר בבית? כולם התגייסו לעבודה וגם בני ישראל נתבקשו להתנדב. והם, כדרכם של יהודים עד ימינו, התגייסו ברצון. הם הרי חיים במצרים, ומשימה שפרעה הכריז עליה כפרוייקט לאומי – היהודים מתגייסים לבצע אותה. הם כבר מתחילים להרגיש חלק מהלאום המצרי, לפחות במה שקשור להקמת פרוייקטים. התגייסות זו מבטאת ירידה רוחנית קשה, כנ"ל, ומכאן ואילך הם משועבדים לבצע את מה שביצעו קודם בהתנדבות.אגב, היו כמה חריגים שלא התנדבו לעבוד על הפרוייקט של פרעה, שבט לוי. תמהונים כאלה, סירבו להיסחף. טענו שפרוייקטים מצריים אינם עניינם של בני יעקב. נותרו דבקים במנהגים הישנים שנהגו אבותיהם, כגון ברית מילה וכאלה. והתוצאה היתה, כמה לא מפתיע, הם לא נשתעבדו במצרים, נותרו חופשיים. התעקשו על דבקות בחופש הרוחני וכתוצאה מכך זכו גם בחופש הגשמי. כי גשמיות ורוחניות הן שני צדדים של אותו מטבע; הצד הגלוי הוא הגשמיות והצד הנסתר הוא הרוחניות. שעל כן אומר התנא (פרקי אבות, ג) [ה] רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּו עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ: הרמב"ם מפרש שפריקת עול תורה הכוונה היא שאומר כי אין התורה מן השמים. נכון, הוא טוען, הדברים נחמדים ואפילו מאד הגיוניים לפעמים, אבל היישום שלהם תלוי בנסיבות; יש זמנים שאין ברירה וחייבים להתאים את עצמנו לרוח הזמן. אגב, את הניב עֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוא מפרש כשעבוד לזמן, כלומר לחיות בלחץ של זמן. והא בהא תליא; כאשר משתעבדים לענייני עולם הזה, אף פעם אין מספיק זמן לעשות כל מה שצריכים. כאשר משועבדים באמת לעול התורה – סדר העדיפויות נהיה ברור לגמרי והאדם חי ברוגע אפילו אם מסביבו מתנהל מירוץ מטורף. זה היה מצבם של שבט לוי. הם נשארו דבקים בתורה שקיבלו מאבותיהם ועל כן לא חל שום שינוי ביחסם של המצרים אליהם.ועובדה זו באה לביטוי ברור בדברי פרעה למשה ואהרון בעת שהם פונים אליו בבקשה, עדיין לא בדרישה, לשחרר את בני ישראל (פרק ה'): [ד] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם. כלומר, לעיסוקים הפרטיים שלכם, שהרי אינכם משועבדים לעיסוקים שלי. אתם אמנם בני לוי ולכן חופשיים, אבל כל האחרים משועבדים לי ואל תנסו לשנות עובדה זו. ואם מישהו ירצה למצוא בדברים הנ"ל רמז של תשובה לשאלה איך הדרדרנו עד כדי כך – הוא יכול בקלות. הרי גם אצלנו זה התחיל בפריקת עול התורה. כל היתר זה רק התוצאה. והבעיה היא שהמשועבדים, גם כשהם רוצים להשתחרר משיעבודם, לא מסתדר להם הרעיון להחליף אותו בשיעבוד לעול התורה, וזהו המלכוד שלנו. רק כאשר נשתעבד לעול התורה, ניחלץ מכל יתר השעבודים.ואז בלי ספק יהיה רק טוב, לא ליהודים בלבד, אלא גם לכל העמים.nissimye@netvision.net.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו