אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסופרים והיועצים של התנך


התמונה של אלי אשד

מאת חיים מזר ואלי אשד

מאמר זה פורסם בגרסה מקוצרת בשם "ממלאי תפקידים בכירים אצל מלכי יהודה וישראל" בכתב העת בית מקרא גיליון מס. 133 ינואר-מרס1993

עודכן והורחב מאוד בידי אלי אשד עבור הפרסום ברשת. לקראת סיום השנה והעשור מתפרסמות בתקשורת רשימות שונות על העתיד הצפוי לעולם המקצועות איזה מקצועות עומדים להיות פופולאריים בעשורים הבאים ואילו לא. במרכז הדיון נמצאים הסופרים ואנשי התקשורת. האם יהיה בהם צורך בעשורים הבאים כאשר אולי הספרים יהפכו להיות אלקטרוניים ? או שמה רק הכינוי והצורה של התפקיד תשתנה, אבל התכנים של תיעוד העבר וכתיבה על הווה וחיזוי העתיד ישארו כשהיו?

במאמר זה לא ננסה לצפות את העתיד אלא נחזור אל העבר.כל השאלות הללו היו רלבנטיות מאוד גם עבור אנשי עולם המקרא שבמיוחד בימי מלכי יהודה וישראל חוו את הופעתם של תפקידים ומשרות חדשות שלא היו ידועות קודם לעידן המלוכה. ואולי בולטת מכל הייתה המשרה של הסופר המלכותי שעברה תהפוכות רבות לאורך הדורות. כאן במאמר זה נתעד כמה מהמשרות הבכירות שהיו מקובלות בעידן המלוכה של ישראל ויהודה. ונעסוק בפירוט בתולדות מקצוע "הסופר" שהיה אחראי לתיעוד של כל זה. מקצוע שליחו לא נס לאורך השנים אלא רק הלך והתעצם. ויש לקוות שכך יהיה גם בעתיד גם עם שינוי הטכנולוגיות השונות שעליהן מקצוע זה שהוא הרבה יותר ממקצוע רגיל, מתבסס.

הסופרים והיועצים של התנ"ך מבוא

המשטר המקובל בעת העתיקה היה המלוכה-שושלת מלוכה בה השלטון עובר מאב לבנו,אלא אם כן היתה מתחוללת הפיכה שבעקבותיה מוגרה השושלת ואחרת היתה צומחת במקומה.כמו בימינו חייבים היו השליטים בקביעת מדיניות פנים ומדיניות חוץ. לשם כך היו חייבים לפעול במחיצתם אנשים איתם היו מתייעצים ובעלי תפקידים המממשים את המדיניות המתבקשת. קשה לומר שהיו אלה ממשלות במתכונת שאנו מכירים,אך בוודאי שחבריהם של גופים אלה מילאו פונקציות מנהליות ומקצועיות שהואצלו עליהם מטעם המלכים. אותם חלקים של המקרא העוקבים אחר ימי המלוכה ביהודה וישראל הם הספרים שמואל א',שמואל ב',מלכים א' ,מלכים ב', דברי הימים א' ודברי הימים ב'.ספרים אלה מאזכרים חלק מממלאי תפקידים אלה,מתייחסים גם לפועלם ומאפשרים הבנה באשר למבנה השלטוני של אותה עת.אנחנו במאמר זה נסקור אנשים שונים שמוזכרים כתפקידים שונים בתקופה זאת

שרים

מבין ממלאי תפקידים אלה מוזכרים במקרא שלושה שרים והם שר הצבא,השר הממונה על המס והממונה על הניצבים. התייחסות הכתוב לגבי משרות אלה בלבד תוך התעלמות משאר ממלאי תפקידים מיניסטריאליים יכולה להעיד על חשיבותם היחסית של אלה שהכתוב מתייחס אליהם,בהשפעתם על עיצוב המדיניות ודרכי מימושה.מוזכרים שרי הצבא של שאול,דוד ושלמה,הממונים על המס של דוד ,שלמה ורחבעם והממונה על הניצבים של שלמה.

שרי הצבא

שרי הצבא המוזכרים הם אבנר בן נר שר הצבא של שאול(.שמואל א' יז' 55,שמואל ב' ב'8),יואב בן צרויה שר הצבא של דוד שמואל ב' ח'16,כד' 2,דברי הימים א' יח' 15 ,כז' ) ובניהו בן יהוידע שר הצבא של שלמה(מלכים א' ד' 4).אין הכתוב מתייחס לאיזו שהיא הפרדה בין השר עצמו לבין מי שממונה על הכוחות הלוחמים, מה שהוא בנוסח רמטכ"ל.יתכן שהשר עצמו מילא את שתי הפונקציות.באזכור הראשוני של אישים אלה הם מוזכרים בשמם בלבד ורק לאחר מכם שמם מופיע יחד עם תפקידם.במקרה של יואב בן צרויה הפעם הראשונה שהוא מופיע רק בשמו הוא בשמואל א' פרק ב' פסוקים 13,23-31 ובמקרה של בניהו בן יהוידע שמו מוזכר לראשונה ללא תפקידו במלכים א' פסוק 27 מה שאומר שרק בשלב מאוחר יותר מונו לתפקידיהם.מתוך הנחה שהם צברו ניסיון צבאי,אפשר להניח שהם קודמו בדרגה. מעבר לתפקידם הרשמי מילאו מפקדי הצבא גם תפקידים נוספים כמו במקרה של יואב בן צרויה ששימש גם כיועץ למלך דוד כשבנו אבשלום מרד בו(שמואל ב' יט' 6-9) ובמקרה בו מונה מטעם דוד לביצוע מפקד האוכלוסין(שמואל ב' כד' 2-4,דברי הימים א' כא' 1-6).ביצוע משימה זו דורש כושר ארגוני רב שיואב בן צרויה ניחן בו.

אנשי הכלכלה

הממונים על המס המוזכרים במקרא הם אדורם אצל דוד(.שמואל ב' כ' 24), אדונירם בן –עבדא אצל שלמה מלכים א' ה' 28) ואדורם אצל רחבעם.מלכים א' יב' 18,דברי הימים ב' י' 18). מתוך הגדרת תפקידם אפשר להבין שהם היו אחראים על מערכת המיסוי במדינה וקביעת המדיניות הכלכלית בבחינת שרי האוצר של המלכים וכנראה היה ממונה גם על העבודות הציבוריות וארחאי לגיוס חובה של פועלים מקרב העם.לגבי דוד ושלמה ברור שהמלחמות שדוד ניהל ומפעלי הבניה האדירים של שלמה חייבו גיוס מקורות כספיים רבים.באשר לרחבעם,עולה כי גביית המיסים הגבוהה שלו נבעה מתוך מטרה להדגיש את העוצמה הפוליטית שהיתה בידו וכפי שהוא התבטא:"אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים"(.מלכים א' יב' 11), מה שלא העיד על תבונה מדינית או הבנה פסיכולוגית או מה שאנו מכנים היום "אינטליגנציה ריגשית" של אנשי העם. "אשר על המס" היה משרה חשובה מאוד אבל היה שנוא בדרך כלל על העם.וכך אדורם שר המס של רחבעם שילם בחייו על נאמנותו למלכו כאשר נסקל למוות באבנים בידי בני ישראל המורדים. תפקיד מיניסטריאלי מיוחד הוא הממונה על הניצבים של שלמה שאותו מילא עזריהו בן נתן(מלכים א' ד'5,ה' 6-8).האחראי על כל המערך הלוגיסטי של הסוסים במדינה.מאחר שהסוסים היו כלי התובלה והתחבורה ברור שהיתה לו נגיעה גם ביחס למדיניות התחבורתית במדינה,היכן ומתי לסלול צירי תנועה ,ויסות הסוסים והמרכבות בהתאם לצרכים שונים הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית.

יועצים

ממלאי תפקידים בעלי עמדה בכירה שאינם ממלאים תפקיד מקצועי כמו שרים ועם זאת בעלי השפעה ניכרת הם היועצים. מבין היועצים, אלה שהכתוב מתייחס אליהם מפורסמים כיועצים או כאלה שמתוך דבריהם אפשר להבין שבין פעולותיהם הם גם מילאו פונקציה זו, בחצר המלך שאול מוזכרים רק אבנר בן נר שר הצבא,הבן יהונתן שהיה כנראה מעין ממלא מקום , דוד בן ישי הלחמי שהיה בתחילת הקריירה שלו המנגן ואולי גם המשורר המלכותי , ולאחר מכן מפקד צבאי חשוב , ו"דואג האדומי "אביר הרועים אשר לשאול ". ( שמואל א' כא ח) .בחצר דוד היועצים שהכתוב מזכיר את שמם הם אחיתופל הגילוני(.שמואל ב' טו' 12, דברי הימים א' כז') יהונתן דודו של דוד יועץ "איש מבין" וסופר (דברי הימים א' כז') ואבישי בן צרויה אחינו של דוד, יחיאל חכמוני הממונה על חינוך בני המלך וחושי הארכי רע המלך.ועירא היאירי כוהן כל אלה יעצו.שמואל ב' טז' 9-12, יט' 22-23) לדוד. בחצרו של שלמה המלך מוזכרים אחד עשרה שרים ונוס,לאלה שהוזכרו יש גם את אביתר ובנו אחימלך וצדוק בן אחיטוב הכוהנים ועזריהו בן צדוק הכוהן הראשי. זבוד בן נתן ( הנביא ?)* כהן רע המלך ". עזריה בן-נתן (הנביא ?) שהיה ממונה על הנצבים. ואחישר "אשר על הבית ". לגבי שאר מלכי יהודה וישראל אין התייחסות שמנית של ממלאי תפקיד זה.נושאי תפקידים אחרים שאזכורם הוא שמני,אך קיימת סבירות גבוהה כי גם מילאו פונקציה זו הם פקח בן רמליהו שלישו של פקחיה בן מנחם מלך ישראל(מלכים ב' טו' 23-25) ואלקנה המשנה לאחז מלך יהודה(.דברי הימים ב' כח' 7). קבוצה מיוחדת של יועצים הם הזקנים שהכתוב מאזכר את קיומם בימי שלמה(מלכים א' יב' 6,דברי הימים ב' י' 6).אלה אנשים מבוגרים ועתירי ניסיון פוליטי.ההתייעצות איתם אינה פרטנית,אלא קבוצתית-אולי מן פרלמנט. מה שניתן ללמוד הוא שהמלכים בתהליכי קבלת ההחלטות שלהם לא פעלו כבודדים, אלא הפעילו מאגר אנושי עם התמחויות שונות וחוכמה מדינית שיכלו לעזור להם בעיצוב המדיניות ובשיפור תהליכי קבלת ההחלטות. הממונים על ארמון המלוכה"אשר על הבית" הממונים על ארמון המלוכה הם אלה האחראים על האחזקה השוטפת של ארמון המלוכה מבחינת ניהול כוח אדם,אחזקת מבנים וציוד מה שבימינו היה מוגדר כשר החצר.הכתוב מזכיר שלושה אנשים והם עובדיהו אשר על הבית אצל אחאב (.מלכים ב' יח' 3), אליקים בן חלקיהו אשר על הבית אצל חזקיהו(מלכים ב' יח' 18) ועזריקם נגיד הבית אצל אחז(דברי הימים ב' יח').על אליקים בן חלקיהו ידוע גם שפעל בשליחות מדינית(.מלכים ב' יח' 18-37).הייתה זאת משרה חשובה שדרשה נאמנות מלאה.ולכן נמסרה לפעמים לאחד מבני המלך או אף ליורש העצר "אשר על הבית" שימש כדובר המלך במשא ומתן עם מעצמות זרות ( מלכים ב' יחי ח ). כוחו של "אשר על הבית" היה גדול מאוד וסימני משרתו היו כתונת ואבנט מיוחדים.במלכות יהודה היה הוא נושא את מפתח בית דוד על שכמו כתוצאה מהכוח הרב של המשרה שהייתה בה גם הזדמנות חד פעמית להתעשרות מהירה וקלה ולקידום קרובי משפחה ,בעלי התפקיד היו מגלים יהירות יתר.אולם המשרה הייתה כרוכה גם בסכנת הדחה פתאומית שלוותה אף בהחרמת הרכוש שר העיר בעל תפקיד אחר שמוזכר פעם אחת בלבד הוא מעשיהו שר העיר שפעל בימי יאשיהו (דברי הימים ב' לד').תפקיד שבימינו היה מוגדר כראש העיר.הכתוב לא מציין בראשות איזו עיר עמד מעשיהו,אם כי אפשר להניח שהכוונה היא לירושלים. מתעדים

המתעדים כוללים את אותם אנשים אשר העלו על הכתב את המתרחש ברחבי המדינה. על המתעדים הוטלו לא מעט משימות נוספות שחרגו מעבודתם השוטפת כמו במקרה של שבנה הסופר ויואח בן אסף שפעלו אצל חזקיהו ואשר נשלחו בשליחות מדינית מטעם מלכם למנוע את פלישת סנחריב לירושלים(מלכים ב' יח' 18-37).מהכתוב ניתן להבין שהיתה אבחנה בין שני סוגי כותבים והם המזכירים והסופרים.מהכתוב בספר ירמיהו אנו יודעים שלנביא היה מזכיר בשם ברוך בן נריה והוא אשר רשם את נבואותיו. כדי שהדברים יהיו נאמנים תמיד למקור ברור שהם נכתבו מילה במילה בעקבות התנבאותו של הנביא או מיידית לאחר שירמיהו סיים את התנבאותו. אפשר להסיק מכך שמזכיריהם של מלכי יהודה וישראל פעלו באותה מתכונת. הם רשמו את הנאמר בחצרות המלוכה והכוונה היא לדברי המלכים,לישיבות שניהלו המלכים עם שריהם ואת הנאמר המפגשים מדיניים. המזכירים שהכתוב מציין הם יהושפט בן אחילוד מזכירו של דוד(.שמואל ב' ח' 16,כ' 24 ,דברי הימים א' יח') יואח ,בן אסף מזכירו של חזקיהו(מלכים ב' יח') שעליו מסופר שיצא כאחד השרים ביחד עם "אשר על הבית" ועם הסופר אל החומה לשמוע את דברי נציגה של אשור רבשקה ויואח בן יואחז מזכירו של יאשיהו (דברי הימים ב' לד' 18) שהיה בין אלה שאותם מינה המלך יאשיהו לחזק את בדק וחיזוק ושיפוץ בית המקדש.מה היה תפקידו הספציפי של המזכיר? יש החושבים שהמדובר היה בכותב הזיכרונות ורושם הרשומות. תפקידו של המזכיר לפי זה היה להזכיר למלך את דברי הזיכרונות של מאורעות המלכות ולסדרם לפניו ואולי גם לכתוב אותם.מן הסתם זה לא היה תפקידו היחידי. יש החושבים שהמזכיר היה ממונה על חליפת האגרות של המלך. ויש החושבים שהוא היה השר האזרחי הראשי בממשלת המלך.

הסופרים

פסל סופר מצרי קדמון

יש להבדיל בין אנשים שעסקו בימי המקרא בכתיבה לשמה לא כחלק מפרנסתם אלא כתחביב וכעיסוק. ובין הסופרים המקצועיים שהכתיבה הייתה פרנסתם. על פי הספרים החיצוניים הסופר הראשון היה חנוך בן ירד מאבות האנושות. יוחסו לו כמה ספרים על מסעותיובעולמות העליונים.וסופר שהפך למלאך עליון "מטטרון" וסופר חצרו של האלוהים. לאברהם אבינו יוחס חיבור ספר יצירה אולם זהו יחוס מאוחר.

ויכתוב

ויכתוב משה את כל דברי ה'...ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם. (שמות כד פס' ד,ז).

הסופר הראשון המוזכר מפורשות במקרא כמי שעוסק בכתיבה ( ואם כבר גם בקריאה ) הוא משה רבנו שעל פי המסורת כתב את חמשת ספרי התורה ( וגם ספרים נוספים למשל אחד על בלעם שלא השתמרו ) משה שלמד קרוא וכתוב כנסיך במצרים ושפתו המקורית הייתה כתוצאה מצרית יצר על פי מסורת את אותיות האלף בית העברי הקדום שעימהם כתב תחילה את שני לוחות הברית.

יהושע.

יהושע. ציור מאת דורה

גם על יורשו של משה יהושע בן נון מסופר שכתב או הכתיב את דבריו."ויכתב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב שם לפני בני ישראל" ( יהושע ח' לב) וכך עשה שוב בסוף חייו "ויכרות יהושע ברית לעם ביום וישם לו חוק ומשפט בשכם.ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים "( יהושע כד כו). אולם לאחר מכן חלה הפסקה ארוכה ורבת משמעות באיזכור מנהיגים שהיו גם אנשי ספר שעסקו בכתיבה. בספר שופטים לא מוזכרת אף דמות בולטת שעוסקת בכתיבה.ומן הסתם יש בכך אינדיקציה ברורה נוספת לכך שהמדובר היה בתקופת "אופל" ברברית. מקצוע הסופר מוזכר לראשונה בשירת דבורה הנביאה. שם נזכר כי "מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופרים" (שופטים ה טו). ואין זה ברור שם למה בדיוק הכוונה.כנראה לסופר הייתה אז משמעות וסמכות צבאית כלשהיא.

השופט גדעון ואנשיו. על השופט גדעון בן יואש מסופר שכאשר לחם באנשי הישובים זבח וצלמונע לכד נער מאנשי הישוב סוכות ( ישוב מאחר שלא ברור כלל אם כל המקומות הנ"ל היו ערים של ממש לפי הגדרתנו את המונח) ודרש ממנו לכתוב את שמות שרי סוכות וזקניה שבעים ושבע איש ( שופטים ח פס' יד) הנער \שמן הסתם היה סופר מקצועי או תלמידם של סופרים שכן ידע הכתיבה והקריאה היה אז נדיר ביותר עשה כ"בקשתו" וכך ידע גדעון את מי עליו לחסל בעיר זאת.גדעון ושאר המנהיגים של התקופה לא מוזכרים כלל כמי שעסקו בקריאה וכתיבה.

המנהיג הבא לאחר יהושע ולאחר תקופה ארוכה של הפסקה במהלך כל ימי השופטים שעסק בכתיבה היה שמואל הרואה שעימו, קם לתחייה עידן הכתיבה והיצירה ההיסטורית בישראל. הוא היה במקצועו ולפרנסתו כוהן ושופט וחוזה ( על החוזים ראו בהמשך ). הוא היה בתוספת גם סופר פורה וחיבר לפי המסורת שלושה ספרים את "ספר שופטים את "דברי שמואל הרואה" רובו של ספר שמואל א' עד פרק כד ( דברי הימים א' כט כט) ואת מגילת רות ובמקרא מסופר שכתב את משפט המלוכה שלא היגיע לידינו..על פי המסורת דוד המלך עצמו עסק בכתיבת שירים שכמה מהם השתמרו בספר שמואל וחיבר לפחות חלק ממזמורי ספר תהילים.

שמואל

וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלמה וּתְבוּנָה, הַרְבֵּה מְאד; וְרחַב לֵב--כַּחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם. י וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה, מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם, וּמִכּל, חָכְמַת מִצְרָיִם. יא וַיֶּחְכַּם, מִכָּל-הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכּל וְדַרְדַּע, בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי-שְׁמוֹ בְכָל-הַגּוֹיִם, סָבִיב. יב וַיְדַבֵּר, שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. יג וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר; וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוֹף, וְעַל-הָרֶמֶשׂ וְעַל-הַדָּגִים. יד וַיָּבֹאוּ, מִכָּל-הָעַמִּים, לִשְׁמעַ, אֵת חָכְמַת שְׁלמה--מֵאֵת כָּל-מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-חָכְמָתוֹ (מלכים א' פרק ה'פס' ד-יד ) .גם שלמה בנו של דוד עסק רבות בכתיבה וחיבר משלים רבים ויוחסו לו שלושה ספרים במקרא "שיר השירים, משלי וקהלת" וגם כמה ספרים חיצוניים וספרי כישוף שונים לאורך הדורות "מפתח שלמה" ואחרים. (אחרי שלמה אגב שוב איננו שומעים יותר על מלך נוסף שעוסק באופן ספציפי בכתיבה וביצירה ספרותית או היסטורית עד למלך הורדוס לקראת סוף ימי בית שני שכתב אוטוביוגרפיהעל חייו). כל אלה כאמור היו סופרים לא מקצועיים.

הסופר כאיש מקצוע מופיע במקרא החל מימי דוד ושלמה שהיו להם סופרים שונים בשירותם אם כי ניתן לשער שראשית המקצוע האמיתית היא עם שמואל הרואה. הסופרים מילאו תפקיד אחר מהמזכירים המלכותיים אם כי אופי השוני אינו ברור לחלוטין. לפי תארו הסופר היה ממונה על כתיבה פיזית לפחות ( אם כי לא בהכרך ניסוח תפקיד שאולי היה שמור למזכיר ) על כתיבת איגרות המלך וניהול התכתובת המלכותית ועריכת המסמכים הרשמיים והעתקתם.

תפקיד שהיום היינו מגדירים אותו בתור ההיסטוריון הרשמי של בית המלוכה. עבודתו של ההיסטוריון כללה איסוף מידע רב,עיבודו וסיכומו כאשר הוא מתבסס לא מעט על כתביהם של המזכירים. סביר להניח שבשלב מסויים התאחד תפקיד הסופר עם תפקיד המזכיר לתפקיד אחד.

על כל אחד ממלכי יהודה וישראל נאמר כי פועלו נכתב בספר מלכי יהודה או ישראל. הסמיכות השמנית בין תפקידם לשם מחבר הכרוניקה ההיסטורית מראה כי הסופרים הם שרשמו את דברי ימיהם של המלכים.ואמנם הכתוב מדווח כי יהוא בן חנני הסופר כתב את דברי ימי המלך יהושפט(.דברי הימים ב' ח' 34 ).סביר להניח שהסופר גם עסק בניהול חשבונות ורשם את הכנסות המדינה ממיסים.בימי המלך יהואש הוטל על הסופר לפקח על הכנסות בית המקדש והשימוש בכספים לבדק הבית. לסופר הייתה לשכה בבית המלך ושם היו השרים מתכנסים להתייעצויות.כן הייתה לו לשכה בבית המקדש לפחות בימי המלך יהויקים. נראה שמידי פעם יועץ המלך שימש גם בתפקיד סופר , או להפך סופר המלך שימש גם כיועץ , מה שמראה על מעמדו הרם של הסופר בארמון. הסופרים המקצועיים שמוזכרים במקרא הם שריה הסופר(שמואל ב' ח' 17),שיא הסופר(.שמואל ב' ח' 25),שושא הסופר(.דברי הימים א' יח' 16) כל אלה אצל דוד המלך. ואולי המדובר באדם אחד ששמו עוות בטעות סופרים בחלק מהופעותיו? ואם כך הרי לדוד היה סופר אחד ששמו היה שריא שהוא "שושא" והוא "שיא" והיה גם יהונתן דוד של דוד סופר גם הוא(.דברי הימים א' כז'),,בימיו של דוד מוזכר גם שמעיה בן-נתנאל שכתב את שמות הנפקדים בימי דוד הלוי (דה"א, כד, 6)

ספר שמואל המתאר את קורות שמואל ודוד יוחס לאנשים שונים שהיו קשורים לדוד: לשמואל הרואה בחלקו הראשון, לנתן הנביא ולגד החוזה בידי המדרשים וחוקרים היציעו שמהחברים היו אביתר הכהן אחימעץ בן צדוק ויהושפט בן אחילוד המזכיר ומן הסתם גם שריה הסופר ( ואולי גם שיא ושישא אם אכן היו אנשים נפרדים ).כל אלו הם מועמדים לכתיבת החומרים שעליהם התבסס לפחות ספר שמואל.

כדאי להזכיר גם את איתן האזרחי שבספר "דו"ח המלך דוד "של סטפן היים הוא מוזכר כסופר של שלמה כמי שנשכר לכתוב את הספר שיהפוך ביום מן הימים לספר שמואל. אולם במקרא הוא מוזכר רק פעם אחת במלכים פרק ה' פס' יא ששם כאשר מתרברב המקרא בחכמת שלמה מצויין באופן ספציפי "ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע בני מחול.ויהי שמו בכל הגויים מסביב. דהיינו אלו היו חכמים מפורסמים מאוד של התקופה.. ושמותיהם של הימן וכלכול ודרדוע אינם נשמעים ישראליים כלל ואולי היו "מבני קדם" ערביים שכן חכמים ערביים לא מעטים היו ידועים באותה התקופה ושמותיהם התגלגלו לתנ"ך.

הסופרים האמיתיים של שלמה היו אליחרף ואחיו אחיה בני שישא סופרי שלמה המלך (מלכים א' ד,ג ) (בשם האב אולי הכוונה לשושא הסופר שהם היו ממשיכיו ואם כך אולי האב באמת היה שריא) .מתעדים נוספים של ימי שלמה וממשיכיו בימי רחבעם ואביה היו,אחיה השילוני, עידו ( או יעדו או יעדי ) הנביא –חוזה ושמעיה הנביא.

בדורות מאוחרים יותר מוזכרים הסופרים יהוא בן חנני אצל יהושפט ששירת גם כחוזה המלך ,ראו בהמשך ) (דברי הימים ב' ח' 3), יעואל הסופר אצל המלך עוזיהו שפעל בשיתוף פעולה עם מעשיהו השוטר.דברי הימים ב' כו' 11 ) שבנה הסופר אצל חזקיהו שכנראה הורד מהדרגה הבכירה יותר של "אשר על הבית" (.מלכים ב' יח' 1 ) הנביא ישעיהו בן אמוץ היה גם סופר שרשם את קורות הימים של המלכים עוזיהו ויחזקיהו , ( דברי הימים ב' כו פס' כב ודברי הימים ב' לב פס' לב) "חוזי" סופר שכתב את דברי ימי המלך מנשה ( דברי הימים ב' לג ,יט ) אלישמע סופר המלך צדקיהו (יר', לו, 12, 20, 21 ).התנ"ך מזכיר גם משפחה שלמה של סופרים שידועים לנו כמה דורות שלה זוהי משפחתו של שפן, בן אצליהו בן משולם שהיה הסופר אצל המלך יאשיהו(מלכים ב' כב' 3) ) וייתכן מאוד שהיה לו קשר לחיבור ספר דברים וספר מלכים. .בנו של שפן, אחיקם היה סופר גם הוא. המקרא מזכיר חמשה דורות של משפחה זו: דור ראשון - משולם, זקנו של שפן; דור שני - אצליה, אביו של שפן; דור שלישי - שפן, סופר יאשיהו המלך; דור רביעי -גמריהו ואחיקם ואלעשה; דור חמישי - מיכיהו וגדליהו בן אחיקם שהיה נציב יהודה בימי הבבלים ונרצח. וייתכן שהיה גם דור שישי של אלישמע בן גדליהו ששמו מופיע בחותם בסגנון בבלי מאותה התקופה ולפיכך אפשר שהיה בן גדליהו בן אחיקם

בתקופתו של גדליהו בן אחיקם חי גם הסופר ברוך בן נריה שהיה הסופר של הנביא ירמיהו ו"חשוד"אחד מכותבי ספר מלכים.הסופר הידוע ביותר המוזכר בתנ"ך חי בתקופה הפרסית זהו עזרא שהוא הסופר היחיד שיש ספר שלם על שמו. לדעת חוקרים רבים הוא העורך והמשכתב הראשי של מה שהפך להיות ספרי התורה.עזרה מסמל את הפיכת הסופר לדמות מרכזית בקהילה היהודית.

הוא חי בימי נחמיה שהוא היחיד שכתב ספר שלם בגוף ראשון.

עוד סופר שמוזכר בזמנם של עזרא ונחמיה היה צדוק לוי שהיה מעין גזבר אחראי על רישום מיסים עבור נחמיה ( נחמיה יג יג ).כנראה הוא אותו צדוק שמופיע כמי שחתם על האמנה של שמירת דברי התורה סופר מאוחר שמוזכר מהתקופה שאחרי המקרא היה שמעון בן ישוע בן אליעזר בן סירא – חכם, סופר ומושל משלים הוא חי בירושלים במאה השלישית לפני הספירה כשבארץ ישראל שלט בית תלמי ממצרים והיה בן דורו של שמעון בן יוחנן הכהן, הוא שמעון הצדיק. הוא כתב ספר בן "ספר בן סירא" שכמעט נכנס לתנ"ך ,אבל לבסוף לא הצליח בכך.ומכל בחינה הוא הסופר התנכי האחרון.

נכדו שכנראה היה גם הוא סופר חי באלכסנדריה ותרגם את ספרו של סבו ליוונית.

אולי כבר בתקופה זאת הקימה קבוצה של סופרים את המפלגה "הפרושית" שמכאן ואילך שלטה בחייו הרוחניים של עם ישראל למשך אלפי השנים הבאות..

החוזה המלכותי

במקרא מוצגים שני תפקידים שונים "נביא" ו"חוזה" שהיו לכאורה מושגים נרדפים אבל לא זהים לחלוטין. הנביא מעביר לעם את דברי ה' לאחר שנגלו אליו וגם חוזה את העתיד לבוא. וככל הנראה זה גם מה שעושה החוזה. אלא שנראה שהפונקציה של"החוזה" (שהוא ככל הנראה שם נרדף ל"רואה" התואר הידוע של שמואל הנביא) הייתה ספציפית יותר מזה של הנביא. בניגוד לנביא שהיה דמות "לא רשמית "שהייתה מסתובבת בין המוני העם ומעביר את דבריו ונבואותיו "החוזה" היה מעין פקיד או יועץ של המלך והיה מעביר לו את העתיד לבוא לפי דרישות ספציפיות..ככל הנראה המדובר היה במעין "מגיד עתידות מלכותי". אם נרצה אפשר להשוות את ה"חוזה" לאסטרולוג הצרפתי נוסטרדמוס במאה ה-16 ששימש כיועץ של המלכה הצרפתית או של ג'ון די המכשף של המלכה אליזבט באותו הזמן.אלו היו אינטלקטואלים משכילים ביותר (בין המשכילים ביותר של תקופתם ) שבחצר המלכותית היה להם תפקיד חצי רשמי או אף יותר מכך של יועצים מיוחדים שעסקו בחיזוי העתיד עבור השליטים. נראה שלחוזה היה ( לדעת מחבר "דברי הימים" לפחות ) גם תפקיד נוסף של כתיבת ההיסטוריה של תקופתם.בעל דברי הימים אף טוען שהחוזים היו גם לויים משוררים שעסקו בכתיבת שירה מיוחדת לשירה בבית המקדש מסוג זאת שאנו מוצאים בספר "תהילים ".. במקרא מוזכרים רק "חוזים" מועטים.

ראש וראשון בין כולם הוא החוזה הזר בלעם בן בעור שחי בימי משה רבנו ושירת כחוזה עבור בלק מלך מואב ותפקידו היה לקלל את בני ישראל אך במקום זה חזה להם גדולה עתידית בשיר שהשתמר בתורה...

בין החוזים הישראלים בולטים שמואל הרואה (שם נרדף" לחוזה") שהיה פעיל מאוד גם כמנהיג וכמחבר ספרים.

גד חוזה דוד ( דברי הימים א' כ"א פס' ט) ויעדו החוזה בימי ירבעם בן נבט שאולי היה יורשו בתפקיד של גד ( דברי הימים ב' פרק ט' פסוק כט') עדו שכנראה הוא זהה עם יעדו (שם י"ב פס' טו ), ויהו בן חנני שהיה החוזה בימי המלכים אסא ויהושפט ( שם יט פס' כ). עוד חוזים שהוזכרו בתנ"ך הם אסף בימי חזקיהו ( דברי הימים כ"ט פס' ל' )שהיה כנראה גם אחד הלויים המשוררים שכנראה היה אחראי ל-". 12 מזמורים בספר תהילים מוקדשים במילים "מזמור לאסף".והיה"חוזי" בימי מנשה.( שם "ג פס' יט ) שאמנם מוצג כהיסטוריון אבל שמו מראה שהיה קשור גם לחיזוי. וידותון חוזה המלך יאשיהו ( שם ל"ה פס' טו).

סיכום

תיאור ממלאי התפקידים הבכירים במקרא הוא תמציתי למאוד ויכול לתת תמונה כל שהיא לגבי סדר התקופות המתוארות.הכתוב מציין פעמים רבות כי פועלם של השליטים כתוב בספרי דברי הימים של מלכי יהודה וישראל. במידה ובחפירות ארכיאולוגיות בירושלים אכן ימצאו ספרים אלה, אפשר יהיה להרחיב את היריעה ולדעת יותר על פועלם של אישים אלה ואחרים ולהבין את דרכי הממשל והמנהל של אותה עת.. מה שברור מעבר לכל ספק הוא זה :התפקידים לא נשארו סטאטיים.הם השתנו כל הזמן בהתאם לצרכים ולאפשרויות. ויותר מכל תפקיד הסופר הלך והשתנה ועוצמתו רק הלכה וגברה ככל שהשתנתה הטכנולוגיה של התקופה מקצועות אחרים גוועו ונעלמו ,הסופר רק נשאר שרד ושיגשג אחרי כולם.

כך היה בעבר האם כך יהיה גם בעתיד ?

ראו גם החוכמה בעם ישראל הסופרים בחצר המלך המזכירים בחצר המלך יהודה אליצור על מי חיבר את ספר שמואל ?משפט המלוכה של שמואל הנביא עידו החוזה והנביא שפן סופר המלך יאשיהו גמריהו בן שפן הסופר רצח נציב יהודה: על גדליהו בן אחיקם

ברוך בן נריה סופר ירמיהוהביוגרפיות האבודות של המקרא הספריה של שלמה המלך

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד